להלן מספר שורות ששלחתי לכמה אנשים שביקשו ממני בפרטי,
מסתמא יהיה לתועלת לציבור, לכן העתקתי לכאן.
תשב ותחשוב, על התיאורים מהחורבן, על מה שעברו במצור, בהגליה.... כמה סבל, כמה צער, וכל מה שעברנו אח"כ במשך כל הדורות, מסעות הצלב, גירושים שונים ומשונים, האינקווזיציה, פרעות הקוזקים, השואה האיומה, ועד גירוש הגוש, הכל הכל מכח אותו חורבן נורא שהיה אז,
תחשוב על זה שהיה מקום של השראת השכינה, של קרבת ה', שאת ההרגשה הכי גבוהה שהרגשת פעם ברוחניות - הרגישו שם כל רגע פי אלף.... שעבדו שם את ה' בהתרוממות הרוח, שהרגישו קרובים אליו, התרפקו עליו באהבה, והמקום הזה חרב, נתון למשיסה, אנחנו רחוקים מה' והוא רחוק מאיתנו - "אוי לו לאב שהגלה את בניו" ו"שכינה מעוללת בעפר קרנה"
הקב"ה כיכול סובל, סובל מהגלות, ושמו מבוזה, ובמקום קדשו, ב"חדר המיטות" (!!!!!!) שלו, כלשון הקינה, שוכנים זדים ארורים ומנאצים, שרודפים את בניו ומציקים להם, והוא כ"כ משתוקק שנשוב ונתחבר יחד באהבה עזה, בדבקות ורוממות, ואילו אנו עדיין כ"כ רחוקים, כ"כ מנותקים, והוא כוסף, מייחל, משתוקק, מצפה, מתחנן.....
המקום שהיה פסגת הקשר, שהאיר לכל העולם, איננו עוד, וכל העולם בהסתר פנים נורא, לא רואים כמעט את הנהגתו ית', הרוע פושה, והוא מסתיר פניו בכאב....
ומכח אותה הסתרת פנים, באים כל כך הרבה צרות נוראיות, וכל הסבל והצער שעברנו ועודנו עוברים, ככלל וכפרט, האומה כולה והאדם היחיד, הכל משם נובע.... תחשוב על סבל שקורה בעולם, תחשוב על עוני, על רעות, על מחלות, על דיכוי, על שכול, על יתמות, על פטירה בטרם עת, על התייסרות במכאובים, על עקרות, על עיכוב זשידוכים, על הכל הכל הכל, ותדע, שכל זה מחמת ש"אנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא".
תחשוב על רגשי הלאום שלנו, תדמיין את רגעי המרד הגדול, את המוני אנשים נשים וטף שמיהרו ברגעיהם האחרונים, לתפוס כל כלי שבא ליד ולמהר אל חצרות בית ה' להלחם ברגעיהם האחרונים על הבית הגדול והקדוש, ונפלו שדודים בפני זדים זרים ואוייבים.
על אומה גאה, ממלכה עצומה, שהוגלתה בבזיון, שעברה מצעד ניצחון משפיל וכלי המקדש בידם לראווה, וההמון הרומי הריע....
תדמיין את רגעי השפל הזה, הבושה, אוי הבושה, בושת האומה היהודית, בושתו של מלך מלכי המלכים.....
!!