היי, צריכה להתייעץ ולא יודעת עם מי וגם לא יכולה- תכף תבינו למה.
אז ככה, ב"ה אני אדם מאוד מאוד פנימי.
לא מופנמת ושקטה מידי- זה לא העניין,
אני דווקא מהיוזמות והפעלתניות ואלו שכן יש להם דעה ולפעמים משמיעה אותה כשנראה לי שזה נחוץ.
פנימיות זה לא בהכרח מופנמות
העניין שאני עסוקה מאוד בבניין הפנימי שלי- במחשבות, המידות, אני מרגישה שיש לי שם עולם ומלואו ואני נמצאת בו מאוד
ועם זאת משתדלת להיות עסוקה גם בחיים ובעולם החוצה- ולמדתי לאזן את זה
הבעיה היא שמרוב שאני כל כך חיה את זה ומרוב שאני שומרת על זה שאף אחד לא יכנס אלי
ממילא אני לא משתפת כל כך, ואז כשאני בטעות משתפת חברה במה שקורה אצלי קצת (אפילו ממש טיפה)
זה מעורר בי בחילה. מרגיש לי מוזר. אני פשוט לא מסוגלת לתת לאנשים להכנס לתוך תוכי ממש
ואם משתפת- אז לא מספיק עמוק. אני מרגישה שזה לא אמיתי לי וזה חיצוני לגלות מתוכי משהו למישהו אחר.
בקיצור אני מכנה את זה כ-'פנימיות יתר' , אין לי הגדרה אחרת לזה
מישהו מכיר את זה באופן אישי? מה עושים עם זה? איפה זה טוב ואיפה זה כבר עובר את הגבול?
בכללי- תכתבו כל מה שנראה לכם רלוונטי ויכול לעזור. תודה!







אזרחי ארה"ב-

