פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 461)

אבל רציתי לשאול, זה שאתה לא דתי "בגלל מחשבה" לדבריך, 

זה אומר שאתה אתאיסט?

אז בעקבות איזה חלק בידיוק אתה מגדיר את עצמך ככה? ומדגיש שזה בגלל מחשבה. שלא ח"ו נטעה לסווג אותך כתאוותן.

(רק לא בטוח שמאותן סיבות שלך). וגם בעלות תשובה במקומות שונים בדרך- מקומות שיכולים להיות מתאימים לך

לפי איך שהיום הזה מתקדם אני מתחיל לחשוב

שהריס שביקשתי ממנו משאלה

בבוקר היתה שיערה מהגבה

איזה יופי.

אתמול היה יום מוצלח ברובו. היום שיהיה גם! אמן.

(רק למה היה כ"כ קשה להרדים אותם... הצילו)

אין כמו הלילה....

הלב נפתח...

"בעת שקעה חמה,

  אז תזרח נשמה..."

(ציטוט של עצמי

  באמת.)

דוגמא מדהימה מעולם ההלכה שהרמבם כותב שהבא מהדרך ימתין שלושה ימים ויתפלל

ועוד דוגמא

בתלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ס"ה, עמוד א' נאמר: "אמר רב חייא בר אשי אמר רב כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל משום שנאמר "בצר אל יורה"

וכידוע בתחילת השו"ע, מעט בכוונה וכו

וגם

המצוות לא אמורות להגיע ממקום של "צורך"

אבל לא חושב שזה יכול להוביל או להחמיר.

אלא למי שיש כבר, אז נשמע לי סביר שזה "יתפס" על גורמים הלכתיים.

אבל אולי יש בזה ייתרון שזה יהיה במקום דברים אחרים ח"ו שלא יהיה.

של ד"ר אביגדור בנש"ק- כפייתיות וחרדה על רקע דתי-

מומלץ!!

הוא טוען שיש אנשים עם נטיה לocd ואצל כל אחד זה יתבטא במה שמשמעותי בחיים שלו , אז אם הוא דתי חזק זה יתבטא במצוות וכו' ואם חילוני אז יכול להתבטא בדברים אחרים כמו בזוגיות או בהקפדה על ניקיון וכו'..

למי שיש לו OCD זה מתבטא לפעמים בדקדוק במצוות בצורה לא נכונה ובריאה

ואם כשאתה אומר להחמיר הכוונה זה שזה ייכנס להם לעוד תחומים בחיים -בעיניי התשובה היא כן.

כל התחום הדתי יכול להיות כר מאוד פורה לאנשים עם OCD . יצא לי לפגוש בזה מקרוב.. בעיקר אצל חבר'ה ש'מדסדסים' 

עבדו קשה לאזן, חלק בעזרת טיפול, ודברים באו על מקומם בשלום בגדול...

לא מתיימרת להיות דעה רפואית או איזה 'מייבין'... כן? רק מתוך מה שמכירה

בכל צורך אחר בחיים שלנו, כגון הצורך לנעןל את הבית או לסגור את הגז.

לא רואה שום עדיפות "להאשים" את הצורך בדקדוק במצוות.

כאחד שמכיר מקרוב. OCD הוא עניין נפשי שיכול להתבטא באלף ואחד דרכים - לפי הדברים שחשובים (באמת) בעיני הסובל.

@גלויה תכתוב בצורה יותר ברורה ממני.

רואים פה את החכמה של ההלכה בכך שספק ברכות להקל

להיות אובססיבי אליו כדי לעמוד בו

אבל בהחלט יש איסורים שמאפשרים אובססיביות לגביהם 

לא שיודיע לי שהוא מכיר...

יהודה ולד(נראלי, היה עם מסכה)

מתניה שפירא

אלחנן גלט

סמוטריץ'

הרב רפי פרץ

הרב שמעון כהן

הרב ראובן ששון

יאיר שחל

הרב 

אברהם בלטי

אלחנן גלאט

יאיר כהן

הרב יהושע שפירא

הרב חיים גנץ

הרב אייל יעקובוביץ

ועוד ועוד...

אם אני יזכר בעוד אני יכתוב....

יהודה ולד, הרב שמואל הולשטיין, הרב חיים בן שושן

תכנית טלויזיה כלשהי?

עדיף לא לראות..

אבל כן התחלה של זה.. הייתי אומרת את השם של התוכנית.. אבל זה לא כזה משנה

כי זו תופעה שקיימת בטלויזיה ובתוכניות בידור באופן כללי... 

זה כמו שחילונים יגידו שכל הרבנים שרלטנים שמחפשים לגנוב כספים ולהטריד בנות וילדים שכפופים להם בגלל כמה רבנים שעשו דברים כאלה.

יש הרבה אנשים חילוניים שרחוקים מזה מאוד.

זה מאוד קל לראות את כולם כעגלה ריקה או מלאה ברפש, אבל האמת 'קצת' יותר מורכבת.

ולא רק מאפשרת כזה בחוסר נעימות ומבוכה אלא מהללת ומשבחת ומייקרת

אז זה אומר דרשני דרשני דרשני...

ואיפה אנשי החינוך החילוניים בכל התמונה?!?...

שמחפיצות נשים ומצד שני צועקים על הדרת נשים, זאת צביעות. אין דרך אחרת להסביר את זה.

זה שלקלל זה נתפס דבר לגיטימי בצבא/בסרט - זה דבר שלילי אם מסתכלים מתוך עולם ערכים נורמטיבי.

אבל אתה שבוי בקונספציה של תפיסת העולם שלך. מבחינה מסוימת זה חיובי.

הכלל כמו שאמרתי:

א. לא כל התופעות חיוביות בעיני כולם (כולל פרסומות מחפיצות וקללות בסרטים), גם אם היחס אליהם שונה (למשל אדם חילוני לא יזדעזע לשמוע עבריין מקלל בסרט גם אם הוא רואה את זה כהתנהגות גסה ושלילית).

ב. לא כל מה שאתה מזהה כחוסר צניעות הם מזהים כחוסר צניעות וממילא אין סתירה (למשל אישה שמראה את הגוף שלה בעיניך ובעיניי זו חוסר צניעות, אבל בעיניהם זה יכול להיות כמו שאתה תראה את העיניים הכחולות שלך או ציור שציירת - אין כאן הדרה או החפצה כל עוד מתייחסים אליה בכבוד כאדם).

כל אחד הוא "שבוי" בתפיסת עולם שלו, לא? אולי בנאדם חסר תפיסת עולם הוא "לא שבוי" בתפיסת עולם שלו.

זה נראה לי ממש לא ענייני לטעון כזה דבר. זה לא משנ  אם אני שבוי בתפסית עולם שלי, זה משנה איך אני מתמודד עם הטענות שמופנות כלפיי. ולמה אתה קורה לדבריי קונספירציה? כל אידיאולוגיה היא קונספרציה?

א. לא הבנתי. אם אני חושב שקללה זה דבר שלילי ואין בעיה לראות סרט עם קללות - זאת לא סתירה?

לא טענתי שכל הדברים הם לגיטימיים בעיני כולם אך עצם זה שזה מובן מאליו שיש פרסומות שגורמות לזלזל בנשים זה לא מזעזע אף אחד בגלוי. זה מקבל לגיטימיות ציבורית רחבה מאוד.

ב. תלוי. אני יכול להבין מי שאומר שהוא הולך לים מעורב ולא עושה מזה אישיו (אני לא מסכים, אבל יכול להבין את הטענה). אך עצם זה ששמים פוקוס מיוחד על נושאים מיניים - זה לא צנוע בהגדרה!

לא להיות מסוגל להבין את הצד השני 'לשיטתו'.

(קונספציה, לא קונספירציה. זה אומר סט של הנחות/השקפות מסוימות)

א. נכון, זו לא סתירה - הוא יגיד "אני בעצמי לא אקלל, אבל אין לי בעיה לראות שאחר מקלל גם אם בעיניי זה שלילי". בהשקפה דתית נמנעים מכל מפגש עם ניבול, מחשש שמא ישפיע, אבל זו לא ההשקפה החילונית - אפילו אצל מי שבעצמו רחוק מזה. אלו דברים שקיימים בעולם.

ב. זה לא רק זה שלא עושה אישיו. אפילו להתעסק בדברים מיניים זה לאו דווקא שלילי מבחינתם - זה תלוי באופן. אתה ניגש לזה מתוך התפיסה הדתית (המודרנית יש לציין, בתנ''ך ובחז''ל היא הייתה שונה) לגבי מיניות וצניעות. 

וזה מה שאתה טעון ביסוד דבריך ואני שולל אותם מכל וכל ואמשיך לשלול (עד שלא אשתכנע ממך)

א. מי שמגעיל אותו קללות - יגעיל אותו גם לשמוע וגם לקלל.

מאוד לא הזדהתי עם הדברים שזיהת אותם כ'תפיסה דתית' - זאת לא התפיסה שלי.

קללה זה גועל נפש. זהו.

ב. זה בדיוק חוסר צניעות בהגדרה - בלי קשר לדתיות או חילוניות. לגלות את מה שאמור להיות צנוע. ךשים במרכז השיח את הדברים שרואים את כמוצנעים - זאת חוסר צניעות בהגדרה. בלי קשר לדת. רק ביחס למושג 'צניעות'.

למה ללכת בעירום ברחוב זה לא צנוע? כי זה אמור להיות מכוסה.

תרבות שה'דגל' שלה זה חוסר צניעות זאת תרבות שעוסקת באופן מרכזי בנושאים שהיא מבינה שהם צנועים.

באידיאל שלי באמת לא להתקרב לסרטונים ביוטיוב...

אבל לפעמים יצא לי להציץ על תוכניות קומדיה ישראליות (לא סדרות..אפילו לא התחלתי לדבר על זה...)

כבר הפסקתי לספור כמה אנשים דתיים מדברים בדיוק ככה

יש 'חופשיים' עדיני נפש (משכילים ושלא) ויש דתיים גסי רוח.

זה נכון שהדת מרחיקה ממיניות ולכן הנורמות הדתיות (גם בדתות אחרות אגב) נקיות יותר, לפחות כלפי חוץ, אבל זו עדיין הכללה וגם לא בהכרח מעיד על איכות האנשים כמו על הנורמות החברתיות שלהם.

נקודה נוספת למחשבה:

יש דברים שמבחינה דתית הם מאוסים אבל במבט 'חופשי' הם טבעיים ולגיטימיים ולכן אדם דתי יראה את האדם החופשי כפחוּת מוסרית/אסתטית, אבל זה מבט סובייקטיבי ולאו דווקא שזו האמת האובייקטיבית. 

אכילת שרצים/חיות טמאות למשל היא דבר שאדם דתי יראה כדבר מאוס, ולכן במידה מסוימת גם את מי שאוכל אותם, אבל האם באמת יש הבדל בין עכבר לגדי או בין חרק לדג או בין עוף דורס לעוף טהור?

"לא יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר, אלא אפשי ואפשי והתורה אסרה עלי"

לגוף העניין, א"א להתעלם מ"עקומת הפעמון" המוכיחה שאנשים דתיים הם יותר מוסריים ו"נעלים" , ולא קשה להבין למה.

ההכללה שלה אולי לא נכונה ברמת הפרט, אבל היא ממש נכונה ברמת בכלל (גם לא נראה לי שהיא התכוונה לרדת לרמת הפרט).

טלויזיה - לדוגמא - זה משהו לגיטימי בתרבות הכללית החילונית. ויש שם המון תוכניות גסות ופרסומות גסות וכל זה כאילו כלום. זה דבר שמקובל. מקבל לגיטימציה רחבה בחברה החילונית. תוכניות רדודות שאינם מקובלות בציבור החרדי והדתי - הם קונסנזוס בחברה החילונית.

ולגבי הטיעון שדבריה הם סובייקטיבים - אם א-להים אמר והוא אובייקטיבי הוא כנראה יודע. 

אכילת שפנים וחזירים איננה אמורה להגעיל שומר תו"מ, הרי לגויים מותר. משמע שזה לא דבר לא אנושי. "איפשי ואיפשי אבל מה אעשה וכולי"

אמרתי שזו הכללה - וככזו היא לא מדויקת (לשני הצדדים).

דבר שני: מה שמוגדר כגסות אצל אדם דתי לאו דווקא מוגדר כגסות אצל אדם חילוני (בוא, יש בתנ''ך הרבה מילים ותיאורים שלא נוחים לאוזן של אדם דתי ובהרבה תלמודי תורה מדלגים עליהם. בחז''ל יש כל מיני עצות ומשלים עם תיאורים מיניים שאדם תורני היום לא היה מעלה על דעתו להוציא מהפה). אז זה שהנורמות שונות לא אומר בהכרח שאדם בחברה הדתית שעמדת המוצא שלו היא נורמה שבעיניו נקייה יותר הוא יותר נעלה ממישהו שנוהג על פי נורמות אחרות. כל הבנות הדתיות, כולל המחמירות ביותר, היו נאסרות ומוכות באיראן על פריצות בגלל הלבוש שלהן (חוץ מכת השאלים, שזו אחת הטענות המרכזיות שלהם שלא ייתכן שנהיה פחות צנועים מהערבים) - האם זה הופך אותנו לפרוצים?

וזו הנקודה לגבי הסובייקטיביות - זה נכון שבעיני המאמין הדת היא אמת אובייקטיבית אבל בכוונה לא באתי מנקודת מבט דתית כי הרי הטענה מול החילוניים היא לא "למה אתה לא מקיים מצוות" אלא למה הם מתנהגים בבהמיות ובפחיתות מוסרית (לכאורה אפילו לשיטתם) ביחס לדתיים.

אתה מפספס את עיקר דבריה.

היא הביאה ביקורת על הקונסזוס שקיים בחברה חילונית!! זהו!! זאת ביקורת מאוד צודקת.

הביקורת שהיא הביאה (שאני שותף אליה) היא נובעת מאמונה בערכים אונברסליים כלל אנושיים. שמקובלים גם היום.

זאת צביעות לצעוק נגד הדרת נשים אבל לפתח עולם תרבותי שלם ולקבל אותו כלגיטימי שהופך נשים לאובייקט מיני.

צניעות זה באמת דבר סובייקטיבי שמשתנה מחברה לחברה.

מצד שני - יש חברה שנורמות שלה שאינן צנועות.

עכשיו - אתה יכול לומר "כל ערך אנושי הוא סובייקטיבי והוא לא מוחלט" - סבבה. אין בעיה. 

זה עדיין לא יגרום לי לא לצאת מדעתי שמשהו עושה דבר ששקלתי ברצינות והגעתי למסקנה שהוא לא מוסרי.

זה שהודאות לא מונחת לי בכיס זה לא אומר שאני לא תופס את הידיעה שלי כרצינית (מיכאל אברהם, שם, שם).

אז אני לא אומר בודאות, אז מה? זה אומר שלא ראוי להתייחס לטענות שלי?

א. לגבי סקסיזם, גסויות וכדו' - זה לא קונצנזוס, זה אמנם לגיטימי בחלקים נרחבים אבל לא אצל כולם. על זה כתבתי שזו הכללה.

ב. צניעות היא עניין יחסי - שיעורי 'חינוך מיני' למשל אצלנו נתפסו בעבר (ואצל הרוב עדיין) כדבר שלא יעלה על הדעת, בעוד שלדעתם זה חיובי ונצרך. כנ''ל לגבי יחסי בנים-בנות באופן שלדעתם בריא. כך שגם אם בחברה מסוימת הנורמות אינן צנועות בעיניך (או מבחינה דתית) זה לא אומר שהם מעודדים חוסר צניעות אלא פשוט לא רואים אותה ככזו (בניגוד למדובר בפסקה הקודמת).

נ"ב

אני לא בא לתמוך בגישה החילונית, אני רק מסביר שלתקוף אותה ממבט דתי זה קצת להתווכח עם עצמך - בוויכוחים עקרוניים חשוב להבין את הצד השני.

שזה לגיטימי להחפיץ נשים בפרסומות ובד בבד לצעוק נגד הדרת נשים.

זה שבסרט הגיבור יקלל ויתפסו את זה כסבבה - זה אכן מראה על קונסזוס שמכיל את זה.

יש גבול לייחסיות של צניעות. גם אם אנשים ילכו ערומים ברחוב אתה תגיד שזה עניין יחסי?

שאנשים מבליטים את המיניות לפרונט - זה לא צנוע בהגדרה. לא משנה כמה כיסויים שמים לזה. לפעמים דווקא ההגזמה בצניעות נובעת מחוסר צניעות מובהק - שימת המין במרכז השיח.

בטח שאני מבין את הצד השני, לא מסכים איתו. זה מצויין לא להסכים.

אבל אני לא חושב שזה עניין של חוסר הסכמה, כי אין אידיאולוגיה מאחורי זה, זה בדר"כ חוסר אידיאולוגיה..

כי באמת לא התכוונתי לפרטים בחברה החילונית בכלל, ואני בטוחה שגם שם יש כאלה שסולדים מזה

התכוונתי יותר להרגשה הכללית שזה דבר לגיטימי לדבר עליו ולצחוק עליו... 

ואגב הדת אכן מרחיקה אבל לא רק מרחיקה גם הדת מאוד מלמדת לשמור על דיבור נקי, ויש כמה מאמרות של חז"ל

על החשיבות של זה. וגם אם אדם לא יכיר את החזל האלה ראיתי שאצל דתיים יש הרבה יותר כבוד בהקשר לדיבור בנושאים הנל

העניין פה הוא השפל שאליו אפשר להגיע. אין קשר לגירוי מיני.

זלזול בדיבור של האדם ובאדם עצמו - כשהוא אומר קללה.

זלזול במה שצריך להיות צנוע שאתה מגלה אותו לכולם.

הוא עבר את הגיל של תני הכבאי.

לקח לי שניה להבין על מה דיברת.

(נגן מוסיקה)

רק צרות זה מביא 

במקום טוב מאוד..

אִ יׁש הַ חּוץ – הּוא זֶׁ ה שֶׁ כֻלוֹ אוֹ רֻ ּבוֹ מֻ פְ נֶׁה כְ לַפֵׁ י עוֹלָם חּוץ. פָ תּוחַ ּומְ פֻלָש )=פָ תּוחַ מִּ שְ נֵׁי צְ דָ דָ יו( לִּ רְ שּות הָ רַ ּבִּ ים. כָ ל דָ בָ ר גָדוֹל וְ קָ טָ ן, שֶׁ הֵׁ ם מִּ תְ רַ חֲשִּ ים ּבִּ סְ בִּ יבָ תוֹ אוֹ ּבִּ קְ צֵׁ ה הָ אֹפֶׁ ק ּומֵׁ עֵׁבֶׁ ר לוֹ , מוֹתְ חִּ ים אֶׁ ת סַ קְ רָ נּותוֹ עַ ד הַ גְ בּול הָ ַאחֲ רוֹן, וְ הּוא מוֹצֵׁ א ּבָ הֶׁ ם עִּ נְיָן רָ ב, "עוֹלָ מוֹת" מְ לֵׁאִּ ים, וְ יוֹתֵׁ ר מִּ זֶׁ ה: אֶׁ ת עוֹלָמוֹ הּוא כֻלוֹ . וְּ רַ ק "פִ נָּה" ַאחַ ת אֵ ינָּּה מְּ עַ נְּיֶנֶת אוֹתוֹ כֹל עִ קָּ ר: פִ נַת נַפְּ ׁשוֹ הּוא. הּוא תָּ מִ יד הוֹמֶ ה ּומְּ הַ מֶ ה וְּ רוֹעֵ ׁש וְּ גוֹעֵ ׁש אֵ צֶ ל הַ כֹל – וְּ אֵ ינוֹ מָּ צּוי אֵ צֶ ל עַ צְּ מוֹ.

בְּ רַ ם אִ יׁש הַ פְּ נִים   הּוא טִ פּוס ׁשוֹנֶה לַחֲ לּוטִ ין. הּוא, עִּ קָ רוֹ ּבִּ פְ נִּים וְ רַ ק גּופוֹ נוֹטֶׁ ה לַחּוץ. הּוא מֵׁ הֵׁ יכָלוֹ הַ פְ נִּימִּ י אֵׁ ינוֹ יוֹצֵׁ א. וְ גַם ּבְ צֵׁ אתוֹ לִּ פְ רָ קִּ ים רְ חוֹקִּ ים – יְצִּ יַאת מִּ קְ צָ תוֹ הִּ יא, וְ רַ ק דֶׁ רֶׁ ְך עֲרַ אי. כֻלוֹ מְ כֻּנָס ּבִּ רְ שּות הַ יָחִּ יד שֶׁ לוֹ , וְּ אֵ ין לוֹ שִ מְּ חָּ ה גְּ דוֹלָּה מֵ אֲ ׁשֶ ר הֱ יוֹתוֹ אֵ צֶ ל עַ צְּ מוֹ , וְּ אֵ ין ׁשּום דָּ בָּ ר מְּ עַ נְּ יֵן אוֹתוֹ יוֹתֵ ר מֵ אֲ ׁשֶ ר נַפְּ ׁשוֹ הּוא. בָּ ּה הּוא רוֹאֶ ה אֶ ת עוֹלָּמוֹ וְּ הִ נֵ ה הּוא כֹה גָּדוֹל וְּעָּ ׁשִ יר. וְֹּלא זוֹ בִ לְּבַ ד ׁשֶ אֵ ין עוֹלָּם הַ חּוץ זָּר לוֹ, אֶ לָּא ׁשֶ מִ תוְֹך נַפְּ ׁשוֹ וְּדֶ רֶ ְך נַפְּ ׁשוֹ הּוא רוֹאֶ ה אֶ ת כָּל הָּ עוֹלָּם כֻּלוֹ בִ ׁשְּ לַל צְּ בָּ עָּ יו, בְּ כָּ ל אוֹרוֹתָּ יו ּוצְּ לָּלָּיו. חּושִּ ים שֶׁ הֵׁ ם קְ רוֹבִּ ים לַּנֶׁפֶׁ ש, וְ אֵׁ ינָם סְ תָ ם הֶׁ פְ קֵׁ ר לְ כָ ל מַ רְ אֶׁ ה ּומִּ שְ מָ ע, הֲ רֵׁ יהֶׁ ם מְ מֹרָ קִּ ים, מְ חֻ דָ דִּ ים ּומְ מֹרָ טִּ ים ּבְ יוֹתֵׁ ר, וְ הַ ּנֶׁפֶׁש מִּ תְ לַּבֶׁ שֶׁ ת ּבָ הֶׁ ם ּומַ כְ פִּ ילָה אֶׁ ת כֹחָ ם פִּ י כַ מָ ה.

זו תכונה מעולה ונפלאה, ומה שאת לא שופכת את זה - מעיד על איכותה והאותנטיות שלה, כי הגות עמוקה, מתאימה מאוד לתכונה שגורמת להשארתה בפנים (לא שא"א שיהיה אחרת, אבל כך יותר מצוי, מטבע הדברים שהם מאוד מאותו שורש)

אל תהיי לחוצה לשתף אף אחד אם לא בא לך.

אבל מאוד כדאי שתנסי לכתוב את הדברים, כדי שבהתאם להחלטתך, תוכלי לשתף בזה אנשים, כך זה לפעמים יותר קל לשתף.

וגם - שתנסי אולי, במסגרת ההרגשה הטובה, לשתף בזה חברות קרובות וכד', זה יכול לפעמים אפי' להגביר את הפנימיות, כשמדברים על זה עם מי שמבין, וגם אמורה להיווצר הרגשה טובה כשמשתפים בזה מישהו קרוב, שיש לך רגש אליו, 

בקיצור, עובר את הגבול זה אף פעם לא, עדות על תכונות נפלאות ומיוחדות זה כן, ואמנם יותר כדאי לענ"ד שכן תשתפי לעיתים, בהתאם לקריטריונים (מרגיש מגוחך לכתוב את המילה "קריטריונים" בתגובה העוסקת כל כולה ברוח...) מתאימים.

אני מכיר באופן אישי אבל זה מתנהל אצלי כך, שיש רובד מסויים שאני כן חושף בפני מי ש(א) אני קרוב אליו ויש לנו קשר טוב רגשית (ב) מבין דברים כאלו וחי אותם (כמובן שהרבה פעמים ב' גורמת לא', ...) ויש רובד עמוק יותר, מקיף יותר, שאינני חושף,

אגב, נראה לי יש כמה פסקאות ברב שהוא מדבר על מעין זה, ואני חושב שהוא היה עם חתיכת נסיון אישי... אינני יודע לתת הפניה, אבל תנסי לברר. 

זה פחות או יותר מה שחשבתי לכתוב, למרות שאני מרגיש שלא מיציתי...

תגובה מהממת ומרגיעה. זה משמח שיש מי שמבין את המצב... אשתדל לחשוב על כך

שמחתי לשמוע שהועלתי.

תודה רבה

אני גם כזו 

אף פעם לה הגדרתי ולא הבנתי מזה...

נחמד לדעת שיש עוד אנשים כאלה

חלק מזה זה פחד כזה שאף אחד לא יבין...

(אולי בגלל זה אפחד לא באמת מכיר אותי?)

אעעע

ביטחון  בעולם הפנימי - ואז יכולים לשתף הרבה.. ונשאר בפנים מספיק בטוח.

כך שלא צריך להתייאש...

לא נראה שהמבט פנימה הזה מפריע לך בחיי היום יום.

אז למה לשנות את זה? מותר לאדם להיות פרטי.

אם יש משהו שזה מפריע לו בו ולכן את רוצה למצוא פתרון, דיינו. אבל לא נראה שכתבת על דבר כזה.

הבעיה היא הרתיעה הקשה בכל פעם שאני בטעות מדברת על הפנימיות שלי

או שאני לא נותנת לאנשים להיכנס אלי. וזה דברים שיכולים לעשות נזק בהמשך בתחומים שונים

מאחת עד עשר כמה זה קשה לך לחשוף או לדבר על הדברים?

או שהקושי בא לידי ביטוי בחשיפה פרונטלית יותר?

למרות שיש מקום לפתיחות כזאת בזוגיות, לא כל זוג זוכה לזה.

בספר שלוש שלומות הן הוא מציג שלוש מודלים של זוגיות ע"פ המשנה הנ"ל.

אם זה חשוב לך להגיע למדרגה האידאלית אז בע"ה כשתמצאי את בעלך תתרגלי מולו. אז תתאפקי חזק ותעברי את זה בע"ה ותהיה לכם זוגיות מקסימה של נשמה אחת בשני גופים שגם יהפכו לאחד.

שבת בבית.

"אין כח" לא חייב להיות "דכאון"

וכן , גם דכאון יכול להיות "טוב"

תקבלי את המציאות וכבר תרגישי יותר טוב

(אופס, כתבתי מהפצל"ש...)

תמיד יש לי משימה בחיים. משתדל לפחות.

רצון לחיים, נראה לי.

היכולת לפגוש את החיים, בהווה. בקיפול כביסה, בזריחה, במפגש החטוף עם הנוסעים באוטובוס, במוזיקה, בלעשות את מה שאני אוהבת, ברגעי השגרה המלאים חיות.

ברצון לסיפוק ממטלה, מעשייה, מהתקדמות. בחלום שלאט לאט אני מצליחה להגשים

ברצון לבנות עתיד, והנכונות לפסוע בדרך הארוכה אליו.

בתקווה להמנע מהבאסה שמטפסת בגרון אחרי  עשייה כלומית, ושהות מיותרת במיטה.

ולעיתים מהאימה שיש בעתיד שאיש לא טיפל בו בהווה.

אממ, ותכל'ס?

ברצינות, ברצינות.

כדי להכין נס קפה.

להרפות.

לתת להרגשה הטבעית של החיים, מבפנים, לצוף. 

גם טוב לזכור את ההתחברות לטוב של ה', שהוא טוב אין סופי ולא מוגבל. ואפשר למצוא אותו בכל פינה, בכל מעשה טוב ומחשבה טובה.

ולהשתדל לעסוק בדברים שמשמחים. זה לא מתחיל מהבקר דווקא, אלא עוד מהיום קודם..

ובבקר - עדיף לא להתפלפל מיד בשאלה הזו, אלא לדחות לאח"כ כל מיני "סוגיות".. אחרי שאדם קם ומתפקד, כבר מרגיש יותר את החיוניות הטבעית שבו.

ואיכות השנ"צ נמדדת במשך הזמן

שלוקח לך להבין מי אתה היכן

אתה ומה התאריך היום כשאתה קם