אז..
מה הקטע שבכל דור דור קמים עלינו לכלותינו..? בשביל מה זה טוב? למה הקב"ה עשה את זה?
כאילו תמיד אני קורא את זה ואמנם שמח שה' מציל אותנו...אבל מרגיש לא כיף שזה ככה
אז..
מה הקטע שבכל דור דור קמים עלינו לכלותינו..? בשביל מה זה טוב? למה הקב"ה עשה את זה?
כאילו תמיד אני קורא את זה ואמנם שמח שה' מציל אותנו...אבל מרגיש לא כיף שזה ככה
ייחודיות; אימוץ הקשר עם ה'; פרסום הנס בעמים; מבחן נאמנות לעמ"י. ומראה מקום אני לך.
התכוונתי לשאול אם הקב"ה לא יכול לגרום לדברים האלה שהזכרת לקרות בדרך יותר נעימה/נחמדה
נראה לי שדווקא מה שקרה כאן היא אנלוגיה טובה לזה:
מעז יצא מתוק. אם הייתי מבין אותך כבר בהתחלה, זה סתם היה עובר ליד, והיה מסתכם בתור אירוע אנמי. אבל עכשיו, תחושת החוסר נוחות שפגה לה פתאום, יוצרת משהו יותר נחמד ומשעשע.
זה מנגנון שחוזר על עצמו הרבה פעמים. אור מתוך החושך, ירידה לצורך עלייה וכו'. הוא לא מיוחד דווקא לקיום העם היהודי. המנגנון הזה גורם לכך שחלק מהנקודות שהזכרתי, לא יושגו אלא על ידי קושי.
אפשר לשאול באופן כללי יותר, למה העולם נברא מלכתחילה באופן כזה שהטוב יהיה מוכרח להתגלות על ידי הרע. וראה מה מ"ש כאן.
מבקש אמונהאחרונהשזה קורה רק כשאנחנו רוצים להתערב איתם?
אם ככה למה אנחנו אומרים "בכל דור ודור"?
ולמה במציאות רואים שהם שונאים רבנים שבכלל לא חשבו להתערב איתם?
הולך בדרכך
הולך בדרכךhttps://rotter.net/forum/scoops1/616790.shtml?utm_source=rotter.net&utm_medium=newsticker
אני חושב שאין שום שינוי לגבי מעבר דירה
ממש ריגש אותי
לא יודעת למה
וזה לכאורה שיר פשוט כזה
(הוא חדש באמת? או שרק עכשיו העלו?)
לא באמת חדש..
הוא הוציא דיסק חדש עכשיו
זה כמעט לא פורסם, אולי בגלל הקורונה..
האם זה הגיוני להאמין באלוהים שקיים במחשבות שלכם?
האם זה הגיוני שאתם מאמינים ממש חזק ובדבקות עילאית במישהו שם למעלה שמצווה, ובורא, ויחיד, - כשאנשים אחרים, שהתחנכו בחינוך אחר לגמרי, טוענים שאתם טועים ושהמצאתם את זה?
האם זה הגיוני שאתם יכולים לטעון את כל הטענות שבעולם על קיומו של אלוהים - כשמישהו אחר פשוט מהנהן ואומר לכם - שטויות, ומביא אלף טענות אחרות למה לדעתו אתם טועים?
האם זה הגיוני שכל מי שאתם ומה שאתם מאמינים בו פשוט מושתת על חשיבה שהשתילו לכם?
לכם השתילו שאלוהים קיים, ולחבר שלידכם לא. לכם השתילו שקרוקודילים מקיפים את כוכב שבתאי, ולחבר שלידכם - לא.
האם זה הגיוני?
האם זה הגיוני שהכל תלוי בנקודת הפתיחה?
האם אלוהים הוא רק מחשבה והכל תלוי מה ואיפה גדלתי ואילו מחשבות הכניסו לי?
האם אין משהו יציב יותר? אמיתי יותר?
אז... הכל מתחיל בזה שיש לכם אישיות.
אתם יכולים לקרוא לזה "אני", "עצמי", (או בניסוח החסידי ה"יש").
תפיסת ה"עצמי" היא תוצר של כל מה שאתם חושבים על עצמכם שאתם.
מה שאתם חושבים על עצמכם שאתם, מורכב מזיכרונות העבר שלכם את עצמכם, ורצונות העתיד.
כל זה ביחד מרכיב את האשיות, ואת החשיבה את "עצמינו" כעל "ישות עצמית" נבדלת מהאחר.
אני זה הביוגרפיה והתשוקות האישיים שלי, והם שונים ממך, כי אם הם היו כמוך הם לא היו אני.
אני זה כל ההעדפות, הרצונות, התשוקות, הדעות, והמחשבות - - שלי. והם שונות ממך.
אני זה מי ששופט בדעתי ,שלי, על דברים - אמת או שקר, יפה או מכוער, טוב או רע, נכון או לא נכון, אסור או מותר, צדיק או רשע.
אני זה כל מה שמתבדל ממך כדי להיות אני, אני קיים כשאני שונה ממך.
זה האגו.
או לפחות ככה אפשר לקרוא לזה.
וכאן אנחנו מגיעים למשהו מאוד מעניין בחשיבה האנושית.
כל מי שהסיר את האישיות, הגיע לאותו דבר.
לאותה חוויה.
של "אלוהים".
של אחד שקיים מאחורי הכל, שאי אפשר להבין ולנסח את זה בשום דרך, אפשר רק לחוות את זה.
איך זה עובד?
יש לנו רגשות ומחשבות,
המחשבה והרגש הם לא אנחנו,
המחשבה מגיעה גם בלי שנרצה, ויש מחשבות שצריכים ללכת לטיפול כדי לשנות אותן, וכדור שינה כדי להשתיק אותן,
אם היא הייתה אנחנו, היינו מחליטים מתי שאנחנו רוצים - להפסיק, או לשנות אותן בעצמינו.
הרגש מגיעה בלי שנרצה או נחליט, אבל היא לא אנחנו, היא פשוט מגיעה. אנחנו לא יכולים לשנות מכוח החלטה שעכשיו נרגיש שמחים כשאנחנו עצובים. אנחנו כן יכולים לדכא את הרגש, להקהות את העצב, אבל לא לשנות ולשלוט ולהחליט.
מה שנמצא מעבר לרגשות ולמחשבות הוא אנחנו. במדע קוראים לזה תודעה, בעולם היהודי מקובל לקרוא לזה "נשמה".
הדבר המעניין הוא, שבכל התרבויות שהשקיטו את האישיות, את המחשבות והרגשות, ועברו למצב התודעה של מה שמעבר להם, הגיעו לאותו דבר. לחוויית האחד שבבסיס הדברים. ההינדואיזם קרא לזה ברהמן, הבודהיזם קרא לזה הקיום, הטאואיזם קראו לזה טאו, הצופים - רקדו ריקוד הדרוויש לתווחיד, הסיכסטים הכניסו את החוויה בנצרות. האינדיאנים קראו לזה הרוח הגדולה.
ביהדות, מי שהכניס את עולם החוויה בצורה משמעותית וכללית היה ר' ישראל בן אליעזר, או בכינויו הבעש"ט.
הבעש"ט הכיר את ספרות המיסטיקה היהודית, רק שבנוסף לכך הוא חי בטבע ובחיבור להוויה הרבה זמן, והוא הצליח להביא את אלוהים של החוויה לתוך בתי המדרשות בימיו, וגם בימינו.
לחוויה של האלוהות הוא קרא "דבקות".
איך מגיעים לדבקות? איך עושים את זה?
הבעש"ט טען שכל הדברים, וכל העולמות, נבראו באמצעות אותיות. אלוהים ברא את העולם בדיבור. על ידי כב' אותיות ועשר ספירות על פי ספר היצירה. בכל אות יש המון כוח, אותיות בוראות עולמות, הן גם יוצרות ומתייגות נשמות, והן אלוהות כי הכל אלוהות. לאותיות יש מימד של חומר, שהן כתובות על דף, מוגבלות, ויש להן מימד אין סופי ואלוהי של מהות הבריאה. של נשמת הקיום.
הבעשט טען, שכשאתם מתפללים (או לומדים) אתם צריכים להתרכז בכל מילה ומילה שאתם מוציאים מהפה. לאותיות יש חשיבות עמוקה בתפיסתו של הבעשט, הן ביטוי של אלוהות, כשאתם מתרכזים "ומתכללים" בכל ישותכם במילים, אתם מתכללים באלוהות, כשהתודעה שלכם כל כולה מכונסת במה שיוצא מהפה, בכל הברה והברה ובכל אות, אתם דבקים באלוהות שנמצאת באותיות, אתם עוברים למצב של חוויה של אלוהים, של האחדות של הכל. החלק האלוהי שבכם (נשמה) מתאחד עם החלק האלוהי שבאותיות עד למצב שאתם מוציאים את המילים מהפה - אבל מרגישים שלא אתם מוציאים את המילים מהפה - אלא אלוהים, כי הכל אחד. הבעשט כינה את זה "שכינה מדברת מתוך גרונו ".
ברמה הפסיכולוגית, אין צורך להאמין באלוהיות של האותיות.
מה שהבעשט אמר מושתת על חוויה. איך זה עובד?
הבעשט הורה להתכלל במילים. שכל הישות והתודעה תהיה במילים שנאמרות, שתשומת הלב והחשיבה תהיה בכאן ועכשיו - ברגע הזה - שבו המילה נאמרת. הקשיבות למה שיוצא מהפה ברגע הזה, זה מה שגורם לחוויית הדבקות.
איך זה עובד?
תפיסת העצמי שלנו נוצרת מתוך חשיבה על עצמינו, והחשיבה על עצמינו נוצרת מתוך אירועי העבר (ורצונות העתיד). מה שאנחנו חושבים על עצמינו שיוצר את התפיסה שלנו על עצמינו - הוא תוצר של זיכרונות עבר ותשוקות העתיד.
כשאנחנו נמצאים בהווה, בכאן ועכשיו, אין לנו משהו להיאחז בו. הרגע הזה חולף, אין לנו תפיסת "עצמי" ברגע הזה. כשאנחנו נמצאים במצב תודעה של הרגע הזה האישיות מתמוססת. כשהאישיות מתמוססת אנחנו חווים את האחדות של הכל, את "אלוהים". הבעשט קרא למצב התודעה הזה "אין", מצב תודעה שבו חווים את אלוהים, ושבו אנחנו יותר קרובים אליו. זו הסיבה שכשמתרכזים במילה, ברגע הזה, חווים את הדבקות.
אחד מהדברים המדהימים שהבעשט אמר בהקשר הזה, זה שאפשר להדבק באלוהים ו"להשרות שכינה", גם כשאנחנו תופרים נעליים!. איך עושים את זה? פשוט מאוד - להתרכז בעשיה. כשאתה תופר נעליים תתרכז במה שאתה עושה, כי כשאנחנו בכאן ועכשיו אנחנו משילים את האישיות, אנחנו עוברים למצב תודעה של "אין".
הדבקות באלוהים לא מסתיימת כאן, השלב הסופי שלה הוא במעשים.
אבל מה הקשר בין דבקות רוחנית לעשיה גשמית?
כשאנחנו דבקים באלוהים, אנחנו לא רק חווים את אלוהים, אנחנו גם חווים את הקריאה של אלוהים לעשיה, לטוב, לאמפתיה, למוסר, לצדק, אנחנו חווים את הקול של אלוהים, מתוך הדממה של האדם, "קול דממה" שבו שומעים את צלילי הצדק, האמת, והשלום.
אברהם יהושע השל טען שזו הקריאה של נביאי ישראל, מתוך אותה תודעה ערה לאלוהים, מתוך הדממה של האישיות. אברהם ניגש לאלוהים שהוא אומר "ואנכי עפר ואפר", ומתוך אותה תודעה הוא בא בדין ודברים עם אלוהים על סדום, מתוך אותה תודעה שגורמת לו לשמור את "דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". זהו המקום של הקריאה של אלוהים לאדם, מתוך האין האדם מגיע למוסר וצדק. זה חלק ממה שהנביאים אומרים כשהם קוראים "לדרוש אלוהים" או לדעת אלוהים", וזה חלק ממה שירמיה אומר בתוך תוכחה למלך יהויקים על כך שלא שילם לפועלי הבניין (העניים) שבנו את ביתו: דָּן דִּין-עָנִי וְאֶבְיוֹן, אָז טוֹב; הֲלוֹא-הִיא הַדַּעַת אֹתִי, נְאֻם-יְהוָה. וזה גם חלק ממה שירמיה אומר כשהוא מסביר שיותר מחכמה, גבורה, או עושר, הדבר הכי חשוב הוא הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי - למה? כי הקריאה של אלוהים היא לעשיית טוב, "כי באלה חפצתי נאום ה'".
אני אסיים בציטוט מדהים:
כשם שאנשים שניחנו בראייה על-טבעית יכולים לחזות את העתיד, כך לומד האדם הדתי לחוש את ההווה. וזהו בהחלט הישג כביר, שכן ההווה הוא הנוכחות האלוהית. לדברים יש הווה ויש עתיד, אך רק אלוהים הוא ההווה והנוכחות הצרופים. (אלוהים מבקש את האדם 114)
בס"ד
היום, יום שלישי ו׳ ניסן 31.3.20 בשעה 16.00 בדיוק יתכנסו אלפי מתנדבי איחוד הצלה לתפילת רבים עבור יו"ר הארגון אלי ביר • שמו לתפילה: אליעזר יהודה בן חיה • והן ק-ל כביר לא ימאס תפילת רבים
בהמשך לתשובה שלי - עזרה לזקנים שצריכים קניות, תרופות וכדו'.
אם מישהו מכיר יוזמות כאלו שמפנות לזקנים שצריכים עזרה או ארגונים שמקשרים אליהם - אשמח שיפרסם כאן.
למה שומם כאן ב2 בלילה?
* לא תישא את שם פורום לנ"ו על כל פרטיו (דייטים, הכרויות, שדכנים וכדו')
אם אדם רוצה להתחזק למשל בתפילה, והוא אומר שמעתה יתפלל כל ברכות התפילה בכוונת פירוש המילות- אז הקבלה שלו היתה בתחום התפילה, אבל הקבלה היא כונה בברכות התפילה.
קבלה זה הצד המעשי. זה העניין בה. אחר חשבון נפש מגיע רצון או הבנה להשתפר בצד מסוים זה נעשה ע"י שיפור המעשים.
לכן הרב דסלר אומר שכשמגיעים לצד של שיפור הנפש במעשים- לא לקפוץ, אלא קמעא קמעא, קבל חצי ממה שאתה רוצה לקבל במחשבה ראשונה. וככה מתקדמים וזה לא נשבר (ולא אתה נשבר מזה)
התפרצות נגיף הקורונה בשטחי הרשות הפלסטינית – ויקיפדיה
אבל הכל בערבון מוגבל, כי הם לא בודקים הרבה.
כאן זה יותר מעודכן- Coronavirus Update (Live): 786,957 Cases and 37,843 Deaths from COVID-19 Virus Outbreak - Worldometer
בס"ד.
עוד מעט אני מסיים את תקופת הישיבה צבא ישיבה, ואני צריך להחליט על מה בע"ה ללמוד שנה הבאה/עוד שנתיים..
הבעיה היא שאני יודע על עצמי שאני שמח ומתעניין בלימוד תורה אך מהתייעצות עם אנשים שמכירים אותי עלה שאני לא מתאים בדיוק להיות ר"מ/מחנך(בכלל בלי קשר לתורה) ..
ואני עומד נבוך ביחס לכל העולם הגדול הזה.. שאני בטוח שהוא מאוד מאוד מעניין. אבל בחיי שעד כה הוא בכלל לא עניין אותי.
לא הביולוגיה לא החשמל, ההנדסה המחשבים, הכלכלה, המחקר.. איך פתאום זה יקרה? שארצה לעסוק במשהו ולא אבהל מהיקף החומר מהרמה מהמושגים מדברים שהם שונים מלימוד גמרא או אמונה.. וגם שאהב את זה?
האמת שיש לי בגרות ולמדתי לימודי תיכון וברובם יש לי 80.. אבל כבר אז לא אהבתי שום דבר במיוחד..
אשמח לתשובות.. תודה רפואה שלמה ובשורות טובות בע"ה ..
כמו מכונים שמוציאים\מהדירים ספרים, כתבי עת, עריכת ספרי קודש כעצמאי ועוד הרבה
שיהיה יומנוצל
סמטאות

סמטאות
תזכורת לעצמי:
רעיה,
את רוצה משהו?
אז תאמיני באמונה שלימה שה' הוא אבא שלך,
ורוצה לתת לך!
תתפללי מתוך הבנה שקיום בקשותייך יעשה לו תענוג ושמחה,
ולא תחסרי כלום!
מה צריך חיזוק? הרי באמת מה דהוה הוה. ואיפה שד' ית' שם אותנו עכשיו מכאן אנחנו צריכים לעבוד אותו, ואפי' אם נראה שזה מכח הבחירה שלנו או של בני אדם אחרים הרי מה דהוה הוה, והכל רק מהשגחתו ית'. והלא אחי יוסף חשבו לרעה כמבואר בתורה. ובני ישראל נענשו למצרים בחטאת אברהם ששאל "במה אידע כי אירשנה" ואעפ"כ משם דווקא היתה הישועה הגדולה הזו.
כ"ש אם מצטערים מאסונות שאין לנו השגה על מה באו אלא מאת ד' היתה זאת. מכל מקום ברוך הוא יתעלה דיין האמת.
ואם נמצאים אפי' בבטן שאול0- אדרבא- העיקר הוא מבטן שאול שועיתיך.
ואם זוכה לעבוד את ד' מתוך צדקות- מה לו לדאוג- הרי ד' ית' עיניו אל צדיקים. ואם זוכה לעבוד אפי' מתוך רשעות מה לו בכך- שהלא עכשיו הוא בעל תשובה וזה במדריגה למעלה מצדיק. והעיקר הוא לשמוח בד'.
חזקו ויאמץ לבבכם, כל המיחלים לד'. אפי' אינכם אלא מייחלים.
(ישמח לב מבקשי ד', שאינכם אלא מבקשים, ואעפ"כ ישמח לבכם. כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו)
א. זה זמני וזה יעבור, לא צריך לפחד, ואפילו יוצא מזה הרבה טוב! ובע"ה אנחנו בדרך לגאולה!
ב. המצב חמור ומעציב וצריך להתעורר, לחזור בתשובה ולהתפלל לביטול הגזירה. אסור להיות שאננים, ה' רוצה מאיתנו משהו.
כמובן אשמח גם לפירוט..
שאני מרגישה שיש בציבור את 2 הגישות האלו והן ממש הפוכות.. ומעניין מה אתם חושבים
אני אישית יותר בדעה א' ולא רואה כ"כ סיבה לחרדות..
המצב הזה חמור אבל הוא רק זמני בעזרת ה' ואנחנו צריכים ללמוד ממנו ולחזור בתשובה ולתקן וברוך ה' יוצא גם הרבה טוב ובטח שזה שלב בדרך לגאולה
ההחלטה שלי בסוף היא כזאת:
קודם כל, הצגת שתי קיצוניויות.
לחזור בתשובה צריך להשתדל כל יום.
הגאולה בדרך כל יום.
ואף על פי שיתמהמה...
אז ככה.
יש מלא תחזיות רעות לנפילת הכלכלה, הבטחון, בריאות, רמה אקדמאית וכו וכו.
אבל!!!
שום דבר מהתחזיות האלו לא ידוע בוודאות, הוא לא בטוח.
באותה מידה התוצאות של כל מה שקורה יכולות להיות טובות מאד!
אדייק ואומר שבתור בנאדם מאמין-
אני מאמינה שהקב"ה הוא טוב. לכן כל מה שהוא עושה בשבילנו הוא טוב.
גם אם אנחנו לא זוכים לשים לב או לראות את זה.
ועוד דבר- הכל בידיו והוא יכול לשנות לנו את המציאות בבת אחת.
זוכרים שלפני חודש היה מותר להסתובב ברחוב בחופשיות?
מישהו יכל לחזות שתהיה קורונה?
תמיד מזהירים אותנו מכל מני דברים שעלולים לקרות
מהתחממות כדור הארץ ועד לנפילת הבורסה
וב"ה עברנו כמה שנים טובות בלי משהו ששיבש לנו את החיים עד כדי כך כמו עכשיו.
ולכן אני אומרת
אני מעדיפה להתמקד בזה שבסוף הכל יהיה טוב שאני אזכה לראות את הטוב הזה!
כי גם אם נראה לנו שבסוף יהיה רע-זה לא יכול להיות נכון, זה טוב שאנחנו פשוט לא זכינו לראות עדיין.
וזה שלא נזכה לראות את הטוב הזה- זו השערה!בדיוק כמו שלזכות לראות את הטוב זו השערה אז אני מעדיפה להשתדל להתמקד בהשערה החיובית יותר בינתיים.
זה יהיה זמני ויצא מזה טוב, אם נתפלל ונשתדל לתקן את עצמנו - לפחות במשהו..
אי אפשר להגיד שזה רק טוב ולהתעלם מזה שלא מעט איבדו את יקיריהם ומלא אנשים חולים ומונשמים במצב קשה.
אם הקב"ה היה רוצה להביא טוב בלי יסורים הוא היה יכול.. לא סתם הוא בחר ביסורים. יש לזה סיבה!
אז למה לא לחבר את שני הדברים?
הערה כללית, לעניות דעתי,
בעניין תיקון המעשים, כדאי שכל אחד ישים לב מה המצב הזה שינה בו או עורר אצלו - כי יתכן שזה בדיוק מה שהקב"ה רוצה.
כמו שר' נחמן כתב בתורה נב
"כָל יוֹם יֵשׁ בּוֹ מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מְצַמְצֵם אֱלקוּתוֹ מֵאֵין סוֹף וכו' וּמַזְמִין לוֹ לְכָל אָדָם מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה לְפִי הַיּוֹם וּלְפִי הָאָדָם וּלְפִי הַמָּקוֹם וּמַלְבִּישׁ לוֹ בְּזאת הַמַּחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁמַּזְמִין לוֹ רְמָזִים כְּדֵי לְקָרְבוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ"
יצמחו מכך גם דברים טובים ומועילים בע״ה.

