פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 504)

אני לא מספיקה ללכת לספרייה 

תגידו, כל כמה זמן אתם הולכים? (אם בכלל)

התעוררתי לבת שלי היום , ואז כשבאתי לחזור לישון חשבתי לעצמי "איך נרדמים" ז"א איך הגוף עובר למצב שינה ואז לא הצלחתי להירדם . יש לי חרדות עכשיו מזה , אני רוצה לישון וזה מפריע לי. כי אני בתודעה חושבת כל הזמן איך נרדמים .... 
יש עצה למישי ? 

אתם מפסיקים ללחוץ ידיים?

ההוראה הזאת יכולה לעזור להתחמק מחיבוקי שיכורים בפורים

אני די סובל מחום, או ביתר דיוק - מקרינת שמש ישירה. יש לי קרם הגנה בארון, ואני ממש מקווה שהוא יעזור.

איכשהו כשהשמש חשופה מתחיל להתבשל לי הראש גם כשאני בתוך בניין, וכשהיא מוסתרת בעננים אני חש הקלה גם כשאני בתוך בניין. הגיוני?

אסתר מזמינה את המלך והמן למשתה כבר באותו יום:

וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן, אֶל-הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר-עָשְׂתָה אֶסְתֵּר.

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן, מַה-שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ; וּמַה-בַּקָּשָׁתֵךְ עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת, וְתֵעָשׂ. 

וַתַּעַן אֶסְתֵּר, וַתֹּאמַר:  שְׁאֵלָתִי, וּבַקָּשָׁתִי. אִם-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְאִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, לָתֵת אֶת-שְׁאֵלָתִי, וְלַעֲשׂוֹת אֶת-בַּקָּשָׁתִי -- 

יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן, אֶל-הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם, וּמָחָר אֶעֱשֶׂה, כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ.

לאחר שראינו את הסכמת מרדכי ואסתר לכך שצריך להקדים את ניסיון ההצלה ככל שניתן, תמוה לכאורה מדוע אסתר מותחת את החבל ליום נוסף, ולא ניגשת ישר לעניין כבר במשתה הראשון?

עונה האבן עזרא: "בעבור שלא ראתה שום אות שחידש ה' בעבור תענית ישראל,

                           וכאשר ראתה ביום השני דבר גדולת מרדכי - חזק ליבה".

                                                        *                *               *

וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב; וְכִרְאוֹת הָמָן אֶת-מָרְדֳּכַי בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, וְלֹא-קָם וְלֹא-זָע מִמֶּנּוּ--וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל-מָרְדֳּכַי חֵמָה.  

וַיִּתְאַפַּק הָמָן, וַיָּבוֹא אֶל-בֵּיתוֹ; וַיִּשְׁלַח וַיָּבֵא אֶת-אֹהֲבָיו, וְאֶת-זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ.  

וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת-כְּבוֹד עָשְׁרוֹ, וְרֹב בָּנָיו; וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ וְאֵת אֲשֶׁר נִשְּׂאוֹ, עַל-הַשָּׂרִים וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ.

מדוע דווקא היום המן מתמלא חימה על מרדכי?

הרי כבר זמן רב שכל פעם שהמן עובר בשער המלך מרדכי לא קם ולא זע!

- דווקא משום שכעת הגיע המן לשיא המעלה והכבוד שיכל להגיע, והיה מפוצץ מגאווה, גם פגיעה קטנה בגאוותו ובמצב רוחו פגעה בעצם בתחושת השלמות המדומה שחש, כמו חוד קטן של מחט שפגע בבלון הנפוח ששמו המן, וגרם לו להתפוצץ.. מזעם.. 

המן היה צריך כוחות נפש עילאיים כדי לא לשלוף את חרבו ולשים קץ לחיי היהודי המרדן. "וַיִּתְאַפַּק הָמָן".

ומדוע באמת לא עשה זאת?

ולשם מה מספר המן על עשרו, בניו, גדולתו וכו'? הרי אשתו ואוהביו יודעים זאת היטב!

המלבי"ם מתרץ את שתי השאלות כאחת:

המן לא פגע בעצמו במרדכי מהסיבה הפשוטה, שלא לכבוד יהיה לו להתעסק בעצמו עם היהודי ולפגוע בו על רקע פגיעה אישית... ולכן המן הזכיר לאוהביו את כבוד עושרו וגדולתו וכו', כי רצה לומר שאלו עצמם הם המונעים ממנו לקחת בעצמו נקמה אישית ממרדכי. 

הגר"א כותב הסבר אחר כתשובה לשאלה האחרונה:

                    "כאשר האדם בשמחה גדולה ובתענוגים גדולים, ואח"כ יראה צער ואפילו קטן - יכול למות מזה.

                    ורפואתו שיסיר הצער ממנו מליבו ויראה כבוד ובתענוגים הרבה. 

                    לכן המן שהיה שמח וטוב לב, ואח"כ שראה שאין מרדכי כורע לו, היה לו צער גדול מזה, והיה יכול למות                      מחמת זה הצער, לכן סיפר להם את כבוד עושרו".

וכמובן הפשט הפשוט הוא שכל התיאור בא כהקדמה למה שאמר אח"כ:   

"וְכָל-זֶה, אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי, בְּכָל-עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת-מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי--יוֹשֵׁב, בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ.

מדוע? וכי העובדה שמרדכי לא קם מפניו מבטלת את הערך של כל גדולתו וקנייניו???

קודם הצעתי הסבר אחד, שכעת זה מנע ממנו את השלמות המדומה שחש, ומכיוון שאין שלמות, "כל זה איננו שווה לו" - לא מצד ערכם העצמי, אלא מצד זה שאינם נותנים לו את תחושת השלמות והעליונות הטוטאלית שהוא שואף אליה.

כעת אציע הסבר נוסף:

כל גדולתו וקנייניו של המן הם מדומים. כמו שקרה לבסוף, הכל התנדף ברגע אחד כאבק פורח וכחלום יעוף. קניינים גשמיים וכבוד מדומה אינם קניינים אמיתיים. אבל נוח להמן לחיות באשליה (שבה חיים גם רוב האנשים) ולשקוע בהנאות ובהערכה המופרזת לעצמו.

כשהמן נפגש במרדכי, האמת טופחת לו בפנים. הוא נחשף לאמת של מרדכי, לאמונה והביטחון שבו, ליציבות שלו,  לבוז התהומי שהוא רוחש לכל עולמו של המן; וגרוע מבוז - הוא פשוט מתעלם. משל לא היה המן קיים כלל במציאות.

המן וכל מה שהוא מייצג, כל המעמד, הכבוד, הכסף, שנותנים לו את כל משמעות חייו - הופכים ליד מרדכי להבל וריק, והמן קולט את זה בעומק המודעות. וזה מטריף אותו כי זה שומט את כל הקרקע המעניקה לו ביטחון, מתחת רגליו.

לכן - "וְכָל-זֶה, אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי".

וכיצד אשתו ואוהביו מציעים לפתור את הבעיה?

"וַתֹּאמֶר לוֹ זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וְכָל-אֹהֲבָיו, יַעֲשׂוּ-עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה, וּבַבֹּקֶר אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְיִתְלוּ אֶת-מָרְדֳּכַי עָלָיו, וּבֹא-עִם-הַמֶּלֶךְ אֶל-הַמִּשְׁתֶּה שָׂמֵחַ".

אם המן יבקש מהמלך לתלות את מרדכי על עץ, לא יהיה בזה פחיתות כבוד להמן, אלא אדרבה - כולם יראו שמי שפוגע בכבוד המן נענש ע"י המלך ומוצא להורג בפומבי.

דבר זה גם יגדיל את כבודו, וגם המן ישיג את מטרתו העיקרית:

- להיפטר מהמיטרד המעיק שמערער את שלוות עולמו.

ושאלה לסיום: כיצד 'אוהביו' מכונים בהמשך המגילה, ומדוע?

אסתר החליטה שהיא עושה את הצעד המסוכן, והחסר-סיכוי לכאורה, ונכנסת אל המלך אשר לא כדת:

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת – "בגדי מלכות" היה צריך לומר? "אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: מלמד שלבשתה רוח הקודש" - מתוך הצום הארוך ומתוך הנכונות למסירות הנפש, אסתר מתעלה למדרגה מעל המציאות הרגילה, והיא לבושה ברוח הקודש, נמצאת באטמוספירה שמעבר לעולם הזה.

וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ,

וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת.

וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עֹמֶדֶת בֶּחָצֵר נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו –

מדוע הפסוק מדגיש 'אסתר המלכה' הרי ידוע שבה מדובר? וכן מדוע מציין שוב שעמדה בחצר?

"מספר כי באהבת המלך את אסתר לא עלה בליבו מעולם שהגזירה הזאת שלא יכנס איש לחצר המלך הפנימית בלא רשות יכלול גם את אסתר, כי ביאתה אצלו אף לבית מלכותו היה חביב ויקר לו ולא חשב עליה כלל שתצטרך לעמוד בחצר ולהמתין עד שיושיט לה השרביט, ועל כן כראות המלך את אסתר, הגם שהיא אסתר המלכה ולא עליה תחול הגזירה זאת, מכל מקום בענוותה עומדת בחצר ואינה נכנסת לפנים, מצד זה נשאה חן בעיניו, כי ראה שזה אך מענוות צדק אשר בליבה, עשה רצונה ויושט לה את שרביט הזהב, ומספר כי הזדמן שהשרביט היה בידו בעת ההיא שזה ג''כ דבר שאין רגיל, ובהשגחת האל המשגיח". (מלבי"ם)

                                                  *             *             *

וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ -

מדוע אסתר הזמינה את המן למשתה?

הרי יכלה לומר את דבריה לאחשוורוש גם בלי שהמן יהיה שם!

חז"ל והמפרשים ענו על כך תשובות רבות, ביניהן:

א. שיהיה נמצא איתם וכך המלך יוכל להענישו מיד, שהרי "מלך הפכפכן היה" ואם לא כן יוכל לחזור בו בינתיים ולנטות לטובת המן, וכן להמן לא יהיה פנאי לחשוב על טענות ולפעול להצלתו.

ב. כדי שתוכל במהלך המשתה 'להתקיל' את המן וכך לגרום למלך לכעוס עליו יותר, כמו שאכן קרה.

ג. "קנאתו במלך, קנאתו בשרים" - רצתה להשניא את המן על המלך ועל השרים, בכך שיקנאו בו, וכן לגרום למלך לחשוד בו שנרקמת מזימה בינו לבין אסתר.

ד. "לפני שבר גאון"(משלי טז יח) - לפני שמגיע לאדם שבר, הוא נמצא בשיא הגאווה והמעלה; כשאדם מגיע לשיא המעלה, שם מתחילה ירידתו. הזמנת המן למשתה של המלך והמלכה היא שיא המעלה והכבוד שאדם יכול להגיע אליו. והיא היא טומנת בתוכה את העילה למפלתו.

ה. שלא יחשוב המלך שיש לה שנאה אישית להמן, אלא כל בקשתה היא רק על עמה ומולדתה (מלבי"ם).

הגמרא מסיימת בעובדה מעניינת:

רבה בר אבוה פגש את אליהו הנביא, ושאלו:

כאיזו דעה סברה אסתר כשהזמינה את המן?

אמר לו אליהו: ככל התנאים וככל האמוראים [שנתנו הסברים לכך].

למי שמעוניין להרחיב אני מביא פה את הגמרא [מגילה טו:] ורש"י כלשונם, שיש בה עוד הסברים אך אין כאן המקום להאריך בהסבר כל אחד מהם. הדגשתי את התירוצים שהובאו לעיל):

"תנו רבנן: מה ראתה אסתר שזימנה את המן?

רבי אליעזר אומר: פחים טמנה לו' שנאמר (תהלים סט, כג) 'יהי שולחנם לפניהם לפח'.

ר' יהושע אומר: מבית אביה למדה, שנאמר (משלי כה, כא) 'אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים, כי גחלים אתה חוטא על ראשו" - [המשתה עשוי לגרום לרשעים מפלה (על ההבדל בין שני תירוצים אלו, אפשר לעיין במהרש"א)].

ר"מ אומר כדי שלא יטול עצה וימרוד (רש"י - במלך, שהיתה שעתו מצלחת).

ר' יהודה אומר כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית.

ר' נחמיה אומר כדי שלא יאמרו ישראל אחות יש לנו בבית המלך ויסיחו דעתן מן הרחמים.

ר' יוסי אומר כדי שיהא מצוי לה בכל עת (רש"י - אולי תוכל להכשילו בשום דבר לפני המלך).

ר"ש בן מנסיא אומר: אולי ירגיש המקום ויעשה לנו נס.(רש"י - שאף אני מקרבת שונאיהן של ישראל. אי נמי- ירגיש שאני צריכה להחניף רשע זה ולזלזל בכבודי:

רבי יהושע בן קרחה אומר אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא. (רש"י - שיחשדני המלך ממנו ויהרוג את שנינו [נ''א וכי גזרי גזירה ומית חד מינייהו בטלי הגזירה]).

רבן גמליאל אומר מלך הפכפכן היה. (רש"י - וחוזר בדיבורו אמרה שמא אוכל לפתותו ולהורגו ואם לא יהא מזומן תעבור השעה ויחזור בו).

אמר רבן גמליאל עדיין צריכין אנו למודעי דתניא ר' אליעזר המודעי אומר קנאתו במלך קנאתו בשרים.

רבה אמר (משלי טז, יח) לפני שבר גאון.

אביי ורבא דאמרי תרוייהו (ירמיהו נא, לט) בחומם אשית את משתיהם וגו' - (רש"י - על בלשצר וסיעתו נאמר בשובם מן המלחמה שדריוש וכורש היו צרין על בבל ונצחן בלשצר אותו היום והיו עייפים וחמים וישבו לשתות ונשתכרו ובאותו היום נהרג ואף אסתר אמרה מתוך משתיהן של רשעים באה להם פורענות).

אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו א"ל כמאן חזיא אסתר ועבדא הכי? א"ל: ככולהו תנאי וככולהו אמוראי".

@בסדר גמור@איכה@גלעד יוסף כהן@ברוקולי@אוי טאטע!@נפש חיה. @@(אהבת עולם)