פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 529)

ספינג' גם נחשב לצורך העניין

כזה מיותר.

כמה שאנשים מנותקים או אדישים
https://www.inn.co.il/News/News.aspx/422121

בואו נראה אם יש לי הגיג חכם

ממממממ לא חכם אבל חביב, לראשונה בחיי אני הולכת לנסוע באוטובוס לפני שבע(לא ברור מה עובר)

אומרים שלהיות אדם גדול
נמדד במעשים הקטנים, אך
לא כל האנשים "הקטנים"
מצליחים במעשים "הגדולים".

וחושב על אותם שהיו כאלה,
אותם הגדולים שעשו שינוי,
הצליחו לעשות איזשהו פיצוי.
ופתאום רוצה להיות כמותם,
להביא גם אני משהו לעולם.

ואז נאזר במלא כוחות, פתאום
הכל נעלם בשניות, ואז נשאר
רק עם המחשבות והרצונות.

למה זה ככה אני שואל?
ואיך פתאום כל זה התגלגל?
מה הביא אותי בכלל לפה?
והאם עשיתי נכון עד כה?

עומד פה בין המון אנשים
ורק אני שואל את שאלות החיים.
כל אחד בדרכו הולך.
ורק אני תמיד מסתבך?!
יודע-לא יודע לאן.
ותמיד אני נלחם עם הזמן.

תמיד יש שאלות שלא פתורות.
אבל צריך להמשיך לנסות.
ואז עוד אחד נופל, ואחורה,
אתה מסתכל, הוא נפל כי לא
שם לב, במקום שאתה הכי אוהב.

ועוד בור נפער באדמה וגם בלב
ולמעלה מתסכל ולא חושב.
הכל מעונן וכזה סגריר, שתכלס
הכל נראה כמו קיר.

פעם צועק ואז קצת שר ושוב
שותק כי אין דבר.
לפעמים בוכה או רק כואב,
כי ככה זה מתוכנת אצלי בלב.
מסתגר וצועק אל המחר,
עדיף שלא תבוא כי כבר מאוחר.

!@# - *אל תטרחו לנתח!!!!* - #@!

הייתי יכול להמשיך לכתוב שעות.
אבל שלא יהיו חפירות..

למה אני מקבלת הודעות מנוער וגיל ההתבגרות זה מעצבן אותי..
אני הגבתי שם על שירשור אחד ממזמן שהיה לי חשוב להביע את דעתי לעניות דעתי שירשור חשוב.
מזה משנה?!
מזה הסבל הזה?

הילדים שלי חזרה מהגן עם שיר שהמילים שלו הן בערך:

לפני שנים רבות
כאן בארץ האבות
בית מקדש עמד בתפארה
וקיימו את המצוות התורה

כולם עלו ל....
קורהנות הקריבו בבית מקדש
שירים מיוחדים
כהנים והלוויים.

מי שמוצא ביצוע לזה- יבורך מן שמיא.
או לפחות מילים מדויקות..

קידוש ה'?

[רק להגיד שמבחינת ההלכה יש בכלל בעייה לברך בכל הדלקה פומבית כזו לא בבית כנסת או לפחות במקום שמתקיים שם מניין תפילה או צריך את שניהם, לכן אסור לענות אמן לברכות, וזה דבר שנכשלים בו הרבה אנשים.]

קר פה. מזג האוויר הספק מדברי מקפיא את העצמות אבל פותח את מערות האף.




אנקדוטה שהייתה אצלכם בשבת?

אה, ומזל טוב @גלויה שחוגגת הערב x חורפים.

לחתום חוזה על דירה
בירושלים
על הבוקר
בדרך להיכנס לבנק לקחת צקים

ולפני שאני נוסעת לירושלים אני צריכה להשים את כל הדברים שלי בקרטונים וגם לצבוע קיר קטן

ותוך כדי לעשות עוד כמה דברים

כדאי לי להישאר ערה? ישנתי כל השבת
בינתיים לא עשיתי כלום, חוץ מלהיות בפלאפון. אני פוחדת שאם אלך לישון אקום מאוחר

שוטו!

חברים, צאו לעשות שידוכים.

 

באמת שאין כמו האושר הזה לרקוד בחתונה של זוג שאתה חיברת ביניהם.

 

חוזרת מהחתונה של הזוג "שלי". מרגש ממש ממש !

 

 

((ומוסיפה בנ"ב קטן- באמת שאין צורך להכיר לעומק העומקים את שני הצדדים, לפעמים דווקא הקרבה יוצרת מבט שמקשה "לנתח" כדי  להפגיש..))

לאחרונה קורה לי משהו עם שבת
וזה לא משהו חיובי בכלל

בפרשת וישב, יוסף נשלח ע"י אביו לראות את שלום אחיו. מיד כשהוא פוגש בהם - ההשלכה לבור, המכירה לישמעאלים... מה יוסף חושב עכשיו? המחשבה המתבקשת ביותר היא שאביו גם היה חלק מהתכנית...

אח"כ נמכר למצרים, הרחק ממשפחתו,פיזית, וקשה מכך - שהוא סבור כי אביו וכל משפחתו החליטו להרחיקו מעליהם לנצח ולדחותו מכלל ישראל... וכי יש הרגשה קשה מזו?!  [במאמר מוסגר, הסבר זה מתרץ את קושיית הרמב"ן והמפרשים, מדוע כשמלך יוסף לא שלח להודיע לאביו שהוא חי. הוא סבר שהדבר דווקא יצער אותו.. והסבר זה מתחזק מהנימוק שנותן יוסף לקריאת שם בנו הבכור מנשה - "כי נשני (השכיח ממני) אלוהים את כל עמלי ואת כל בית אבי"].

 

אח"כ הוא עולה לגדולה בבית פוטיפר, אך דווקא גדולה זו היא שמביאה אותו לניסיון מטורף.... במצבו של יוסף היו לו כל הסיבות שבעולם להפנות עורף לעברו, לחוש זרות וניכור אל עולם הקודש והשייכות לעבודת ה', שכל אלה בגדו בו כביכול, ולנצל את המעמד שקנה כאן בבית פוטיפר... לקשור קשר עם הגברת ומכאן הדרך קצרה להחליף את האדון ולקנות עצמאות וחירות, מעמד ועושר. וכל זה מצטרף לעוצמת הניסיון מצד היצר הרגיל, הרגעי, שהפעיל עליו את כל עוצמתו אז, כמו שמתארים חז"ל.

 

אבל בניגוד לכל התחזיות הללו - יוסף עומד בניסיון בגבורה עילאית. הוא לא איבד את הכיוון ואת המגמה אליה הוא שואף, למרות כל ההטעיות, האכזבה והתסכול, האיסור המפתה והעתיד הנוצץ.

"ויעזוב בגדו בידה, וינס ויצא החוצה" - הבגד הוא החיצוניות. יוסף פושט מעליו את ההסתכלות החיצונית על המציאות, שרואה אכזבה וייאוש, מרירות ותסכול. ונס החוצה - עוזב את החשבונות הרגשיים, היצריים, והתועלתניים, ופשוט יוצא החוצה, אל המרחב הפשוט. אל המחוייבות לדבר ה'.

 

אבל - כאן מגיע שיא המשבר. במקום שבזכות זה הוא יזכה להארת פנים מאת הקב"ה ולגאולה ממצב העבדות, הוא נופל מן הפח אל הפחת- "ויתנהו אל בית הסוהר".

 

אם עד עכשיו יוסף הצליח להחזיק מעמד, בשלב זה זה כבר נראה כביכול בלתי אפשרי.

אבל יוסף עומד גם בזה. רוחו לא נופלת, ואמונתו לא נחלשת, למרות שהכול פועל כביכול הפוך.

יוסף חי בבית הסוהר באמונה, בשמחה ובראש מורם - ומשום כך "ויתן את חינו בעיני שר בית הסוהר".

 

בפרשתנו - מקץ שנתיים ימים, שבהן לא נראה שום אור בקצה המנהרה ('תקופת יובש') ולא עוד אלא שזיק התקווה שנדלק עם שיחרורו של שר המשקים אף הוא דעך וכבה בגסיסות אכזבה, מאחר ש''וישכחהו'' - 

 

מופיע האור. "עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים... הסירותי מסבל שכמו". יוסף עולה בן רגע ממעמקי הבור למלכות על המעצמה החזקה בעולם. כעת הוא יכול להביט לאחור ולדעת שהדרך כבר מאחוריו.

 

                                              *                 *                       *

 

אור החנוכה מופיע בדיוק בזמן הזה, בהארת הישועה של פרשת מקץ. בתקופת השנה שבה הלילה מתחיל להתקצר ושעות האור להתארך.

ניתן לומר ששורשו של חג החנוכה נטוע כבר בימי אדם הראשון, שעשה ממש בתקופה זו שמונה ימים טובים על האור:

 

"לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים. עמד וישב שמונה ימים בתענית [ובתפלה]. כיון שנפלה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא. הלך ועשה שמונה ימים טובים. לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים".

                                                                                           (עבודה זרה ח.)

 

גם בימי המכבים, מתוך "חושך על פני תהום - זו מלכות יוון" - מצב אבוד לכאורה וחסר סיכוי מכל בחינה שהיא, אלו שדבקו באמונתם ושמו ביטחונם בקב"ה שיסייע בידם - הם אלו שהביאו את הישועה, אותה אנו מציינים לדורי דורות "כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט", במצב כזה או במצב אחר.

 

                                                *                      *                        *

 

מכאן אפשר לקבל התחזקות עצומה, גם לרגעים הקשים ביותר, גם לתקופות ארוכות של קושי, גם כשהכל נראה פועל הפוך מהכיוון הרצוי - תמיד לדבוק באמונה וביטחון בקב"ה, מתוך שמחה, מנוחת הנפש, וידיעה שיש מי שמנהל את העניינים על הצד הטוב ביותר ושטובתנו חשובה לו הרבה יותר מאשר לנו.

 

ובסוף האור יבוא, יזרח ויופיע במלוא זיוו והדרו, ויהיה אפשר להביט לאחור בסיפוק ושמחה, להודות ולהלל לשמך הגדול.

מישהו יכול להסביר לי מהי גזרה שווה
והאם היא קיימת גם בנביאים והכתובים?