ואני נעשיתי חופרת נורא לאחרונה.
יאללה לכו לישון או לסליחות מה בא לכם.
)
אני קשורה מידי לדיסקים שלי. כל אחד עולם מלאשמן פשתן
adar
פה לקצתכזה שיש לו בצד שני מקליט על כרטיס זיכרון SD. לא צריך את כל החוטים וההתעסקות עם המחשב?


יש לנו מערכת שאפשר לשמוע בה קלטת ויצא לי לשמוע בזה פעם
כל קלטת שעוברת דרכו, מוקלטת למחשב ונזרקת לאשפה.
כלומר הייתם מנסים להיות חסידי אומות העולם כאלה שמנסים לעבוד את ד' כגויים ולנסות לעזור לעמ"י?
זה היה אומר שעליי לעזוב את בעלי... אז כן - הייתי רצה להתגייר
(וגם מגיירת את הילדים, כמובן...)
וברצינות - אני מאמינה שהיהדות כבר טבועה בי כ"כ עמוק, שאם הייתי מגלה שאני לא חלק ממנה בעצם - אחרי ההלם הראשוני הייתי רוצה להמשיך בחיי (שאותם אני רואה כטובים בזכות היהדות) כמו שהיו עד עתה, והייתי מתגיירת...
ולא, לא עולים לי לראש דברים "של גויים" שהייתי רוצה לעשות...
זה כבר חלק מחיי, ואפילו למדתי לראות מה טוב בזה בעבורי לפי מראה עיניי הקטנות...
שאתם נותנים את עצמכם? ממש את כל כולכם. מוסרים את עצמכם בשביל לעזור למישהו
עד שכבר אין אתם, אתם כבר מאבדים את עצמכם
ואז לא רק שלא מערכים, גם מזלזים ועוד יכולים לכעוס?
ככה אני מרגישה עכשיו.
אוכלת את עצמי על זה שעזרתי
,מקבלת אישור שאני כלום ושסתם אני משקיעה ועושה לאנשים טובות![]()
לפחות עכשיו אני שותפה בצערו של ה'
שאנחנו גם לא מספיק מוכרים תודה על כל החסדים והטובות שעושה איתנו
ואפילו לפעמים כועסים ומזלזלים בכבודו
וגם עכשיו זה יוצא שעשיתי את המעשה לשמה לגמרי, כי בנגלה נדפקתי.
וגם ה' רואה ושמח ולא כועס ומזלזל בי!
וגם זכיתי לחטא באהבת חינם(עדיף משנאת חינם)
קיצר יצאתי מחוזקת מהסיפור מהסיפור
(שזה גם משהו)
טוב שפרקתי(בשביל עצמי)
וטוב שלא הספקתם להגיב כי ככה הספקתי להתחזק...
אשרכם!
אל "תאכלי את עצמך" שעזרת. הנה, הרווחת מעשה טוב ממש לשם שמיים.
אל תתני לכפית טובה לקלקל לך את זה.. אפילו שזה מתסכל.
זה ההיפך מש"את כלום".. את הרבה מאד. עוזרת אפילו לכאלה.
ומה שכתבת בהמשך בתובנות שלך - נכון מאד.
ברגועשומע את הדיסק החדש של ר"ג ונהנה מכל רגע![]()
ציףישנתי חלש לפנות בוקר, ואז נרדמתי יפה מאוד.
עכשיו לעבודה שלא מתקדמת מספיק.
תשובה פירושה ,
להשיב כל דבר אל הבורא
ולהבין שאילולי הסיבה ששלח לנו,
היינו נכשלים בכל החטאים שבעולם,
ולא היינו עושים מעולם אף דבר טוב.
להכיר שאין מציאות "אמתית" (מה שאנו מחשיבים כאמת, ומתוך כך חושבים מרגישים חשים כך וכך - תופעות ארעיות שבאות וחולפות)
אלא הכל סיבות מה' כדי לקרב אותנו אליו שנחוה קרבת אלקים נצחית
"וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים... אין עוד"
מאיפה הבאת את זה?
מאיפה הטענה הזו? הטענה הזה לא נכונה.
אם תאכל שומן, לא תהפוך לשמן. זה לא עובד ככה.
עלייה במשקל/ שמירה על המשקל/ ירידה במשקל תלויה אך ורק בדבר אחד - גרעון קלורי שלילי.
גרעון קלורי שלילי אומר שהגוף נמצא בחוסר, והוא מקבל פחות קלוריות ממה שהוא שורף. כשזה קורה - הגוף נאלץ לפרק את מאגרי השומן (אלה מאגרי חירום) בכדי לספק אנרגיה. קוראים לתהליך הזה "חיטוב". בחיטוב לא נכון עלולים לאבד גם כמות רבה של מסת שריר.
אבל את מדברת שטויות.
ספירת קלוריות הוא הראייה הכי חזקה לעלייה במשקל, שמירה על משקל הגוף, או ירידה במשקל.
זה ידע בסיסי.
לגבי הדוגמה עם השוקולד והחסה - ההבדלים כל כך מזעריים ולא ישפיעו כלל על קצב העלייה / ירידה במשקל.
אדם שיאכל מספיק (מאזן קלורי חיובי) יעלה במשקל.
אמנם גרם שומן= 9 קלוריות, וגרם פחמימה= 4 קלוריות וגרם חלבון= 4 קלוריות אבל אין שום קשר בין זה לבין שכתבת שכדי להשמין צריך לאכול שמנים מהטבע.
מחילה אם פגעתי.. מקווה שלא 
צר לי לומר לך, כל המידע הזה שקרי.
שטויות במיץ עגבניות. אין שום ביסוס לראייה הזו.
מוזמנת להפנות אליי כל מה שתרצי בעניין - אשמח לסתור את זה.
אוי טאטע!
לא למעישה... אבל עיקרון כל כך נכון...מה הרצון המטומטם הזה?
אלא אם כן את רוצה להגיד לי שלרצות סתם להשמין זה רצון הגיוני שיש לכל בן נוער בימינו 
והילדה הזאת ממש לא צריכה להשמין.
אותם אלו שרוצים לעלות במשקל ורוצים "להשמין" - הם רוצים לגדול. להשמין זה משהו אחר לגמרי. רצון להשמנה הוא דבר רע.
יש הבדל בין "לגדול" ובין להשמין.
"לגדול" - לפתח מסת שריר.
את זה עושים על ידי מספיק אימוני כוח, מאזן קלורי חיובי (מספיק קלוריות).. חלבון גבוה הוא חלק בלתי נפרד מהעסק, שינה טובה. זה הכל.
בשעה 5 כזה
עין כרם ירושלים
לצערי אני לא יכול, אבל מעריך
א. תפיסה לא מדוייקת של ענווה/ גאווה (כלומר- המחמאה מגיעה לי ומעצימה אותי ואולי זה לא טוב וכו'..).
ב. המחשבה שאבל (כלומר- המחמאה לא מגיעה לי/לא מדויקת/אני יודע מי אני באמת/וכו'..).
לגבי א'- אני חושבת שיש דברים שבהם ידיעה/תפיסה שכלית יכולות להשפיע מאוד על הרגש.
ונראה לי שזה נכון בפרט כשמדברים על תפיסות שהוטמעו בגיל צעיר וכבר ממש הופכות להיות חלק מאיתנו (והן גם יותר דיכוטומיות..- או שאתה עניו, או שאתה גאוותן. להיות עניו זה טוב, להיות גאוותן זה רע. כלומר- מחמאות זה רע כי זה גורם לנו להרגיש גאווה.. ).
לי באופן אישי ממש הייתה עבודה לעשות בנושא הזה.. בעיקר למדתי להגיד תודה וב"ה כשמחמיאים, וגם להחמיא בחזרה כדי ששנינו נהיה מובכים![]()
ולגבי ב'- לא יודעת איך להסביר, אבל זה לא נשמע לי סותר שלפעמים גם כשיודעים שזה נכון יכולה להיות בנו איזו תחושה שהמחמאה לא לגמרי מגיעה לנו.
אולי זה חוסר יכולת לשמוח בעצמינו באמת ובפשטות..?
שאלה טובהמור ולבונהאו לקבל הרבה אהבה גלויה בבום.
אני דווקא עובד על זה לקבל מחמאות בלי להיות מובך - פשוט מישיר מבט ואומר תודה רבה בחיוך.
אולי כי מרגישים (בטעות) שזה לא באמת מגיע לנו...
קראתי פעם איפשהו שאדם שלא קיבל אהבה בילדות יהיה לו קשה לקבל מחמאות מהסיבה הזאת.
אולי בהפתעה - כן. אבל אנשים סך הכל רוצים שיעריכו אותם ויגלו להם שהם טובים.

מבקש אמונהאלו ההבדלים בין הצלחה קבועה לבין ניסיונות רבים.
גילוי נאות: לא ראיתי את הסרטון. ראיתי כמה שניות והבנתי שהוא הולך בדרך המשוערת שלך עם התוספות להם אתה זקוק. מקווה שצדקתי. מהשלב הזה על הסוף אמור לקחת כ20 שניות עם קצת אימון.

ימים חשובים מאד שהתשובה יותר מתקבלת מאשר בשאר השנה
יש את אבינו מלכנו שאומרים אחרי בתפילה
והתוספות בתפילת שמונה עשרה
וכדאי להרבות בהתבודדות
שנה טובה
1. בקריאה ביום הראשון למדנו על העקדה, נקודה מעניינת היא שה' לא מבטיח לאברהם שכר על עקדת בנו אלא רק לאחר שהוא קורא להר ה' יראה ומקריב את האיל.
לעניות דעתי העניין הוא בקריאת השם למקום, כי אברהם הופך את האירוע החד פעמי לדבר מתמשך. (אבא הוסיף לחזק העניין שהשם שאברהם קורא הוא עתיד "ה' יראה" ולא "ה' נראה")
הרבה פעמים בחיים יש לנו אירועים משמעותיים שקורים או שאנו עושים, השאלה היא כיצד אנחנו הופכים אותם למשמעותיים להמשך, אם נעשה זאת נלך בדרכו של אברהם שזכה לשכר על כך ויהי רצון שגם אנו נזכה לשכר זה.
2. בנוסח אשכנז החזן מתחיל את תפילת מוסף בתפילת "הנני העני" http://old.piyut.org.il/textual/549.html
בו הוא מבקש מה' שלמרות שהוא לא האדם הכי ראוי שתפילתו תתקבל.
לדעתי יש פה נקודה חדה מאוד, הוא מאריך בכך שהוא לא ראוי, אבל בסוף הוא עולה חזן!
לעתים יש לנו אתגרים, משימות ונסיונות שאיננו הדמות הכי ראויה ויכולה לעמוד בהם (או שחשים שאנחנו לא), אבל הציפיה מאיתנו היא להתמודד ולנסות, אבל כמו שהחזן מבקש רחמים עליו ועל שולחיו כך אנחנו נבקש מה' מול משימות אלה.
ה' מצפה מאיתנו לעשות דברים כפי שאנו יכולים, גם אם זה אומר להתקדם באופן חלקי ולא מושלם כדברי רבי טרפון במסכת אבות:
"(טו) רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַיּוֹם קָצֵר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה, וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים, וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה, וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק:
(טז) הוּא הָיָה אוֹמֵר, לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה. אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה, נוֹתְנִים לָךְ שָׂכָר הַרְבֵּה. וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתָךְ. וְדַע, מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא:" (פרק ב משניות טו-טז)

(יד פרצוף)
התבלבלתי עם יהיה בסדר
והוצאתי שקית ענקית של בגדים מהארון למסירה
מישהו מכיר מקום בירושלים שישמח לקבל בגדים טובים ונחמדים ששימשו אותי כמה שנים טובות? (וגם בגדים די בלויים, לא בטוחה שאת כולם יש אנשים שישמחו ללבוש)
ימ''ליומוצלח, יומהמם!

אוי טאטע!
התחלתי לעבוד היום מוקדם מדי, אבל אני די מרוצה.
מצחיק לראות אשת שאלים הולכת ברחוב כשהיאחסדי היםברטנורא: יוצאות רעולות - מעוטפות בראשן ופניהן מכוסות חוץ מן העינים, כדרך הערביות.
אבל הרמב''ם מפרש אחרת, לשיטתו רעלה היא בכלל לא כיסוי אלא סוג של תכשיט. העברית אימצה את הפירוש השני.
ברגועהקורבה העליונה שהקב"ה מקרב את עצמו בעשי"ת, "קראוהו בהיותו קרוב", אינה חלה על האדם אלא ע"י שמחה, "שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך שמחה של מצוה" (שבת ל). אלא שהשמחה צריכה להיות בפנימיות, ומה שבעשי"ת באתכסיא מתגלה בסוכות באתגליא.
יבליג האדם על כל היגונות וישמח בה' בעוזו בימים שבין ראש השנה ויום הכפורים, יגיל וישמח בקרבתו, במה שהנם נמצאים אז בקרבתו ית"ש, וזה התכלית של התשובה. ומתוך ששמחים בקרבתו זוכים באמת לכל האורות הגדולים הזורמים בזרמים בימים אלה. (רזי לי יז)
@ארץ השוקולד @בא לי בירה@ע מ @תתן אחרית לעמך@בוער לארץ השלמה @לעבדך באמת! @פרח-אש@בת מלך!!!! @חן, @חיפושית~@בתוך בני ישראל@תופסת אומץ@אמיץ(ה) @אוא"ר @אוי טאטע! @נעה ונדה@נפש חיה. @אחיתופל @מחייכת =)
בא לי בירה״ת"ר בשלשה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה צדקה בממונו גמילות חסדים בין בגופו בין בממונו צדקה לעניים גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים צדקה לחיים גמילות חסדים בין לחיים בין למתים״ (בבלי סוכה מט ע״ב)
עי' בסוכה (מט: ) וברכות (לב: ).
יכול להיות גם במזון, בגדים וכדו' (פעם היה נפוץ יותר).
וכמו שאמרו, גמילות חסדים יכולה להיות גם בגופו.