פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 589)

רק אחרי כמעט שבוע מצאתי

שהפך אותה ללא כדאית לייצור.

המלחמה על החמאה: פיקוח על מחירים שוב גורם למחסור

והייתי בתחום 5 שנים מחיי

(גם בחגים לא נתקלתי)

לא חשבתי שיש לזה סיבה🤔

יש בעולם אלפי יצרני חמאה. למה שיהיה מחסור במוצר הזה?

שזו בעיה במכולת שלנו שלא חושבים להביא את המוצר הזה משומה

עשיתי קניות אצל דודים

על חשבון ההורים נחשב?

אין. אין. סופרים בלאי!!!

איפה חיפשת ?
למה בכלל בננות ?

בננות לשייק

אבל זה היה בפעמים שונות

יפה
גם אני כתבתי הערב שירים.
אבל הם חריפים.. אז אשאיר לעצמי

זה מסובך לי בשעות כאלה..
לילה טוב!

ערנית . היה יום טוב טוב ב"ה

וכואבת לי הבטן

התמכרתי קצת לפרוייקט של רביבו..

(לדיסק "אמונה" כמובן)

הייתי צריכה לקרוא.

אה...וערה.
עם מחשבות מסתובבות על הרבה דברים.
וכן...גם על פרידות מכל מיני סוגים.
(ויש לי קטע בשבילך. אם תרצי .
אבל זה קשה . אז אתלבט לי עוד קצת...)

בגלל שזה אקראי אז כל פעם אחרי שיוצא פרק שאני אוהבת(וכל פרק כמעט אני אוהבת)

מסקרן לדעת מה הפרק הבא שיצא וזה לא נגמר...

אשרייך!
ביום שישי האחרון אמרתי פרקי תהילים ובאמת.. זה לא נגמר. ישבתי שעה וקראתי תהילים. כל פעם אני מבקש עוד פרק, ואם זה פרק ארוך ולא מוכר מקסימום אני עובר לפרק אחר..
פטנט טוב ⁦⁩

שיהיה רפואה שלמה להם ולכל חולי ישראל, עם החלמה טובה ורגועה

אתמול באחד מקווי האוטובוס הכי ארוכים וחמים בארץ עלה חייל וסיפר לחבר שלו שהוא נתקע שעתיים בצומת נידחת ואף אוטובוס לא עצר לו ובעצם מהבוקר הוא לא אכל ולא שתה שום דבר..  לא עוברות שתי שניות ואנשים שונים מגישים לו בקבוקי מים. זו היתה סיטואציה מתוקה שעשתה (לי לפחות) טוב על הלב בתוך העצבים של הנסיעה.

 

 

יש עמוד "המלאכים" וגם סתם ככה כשמפרסמים דברים כאלה זה עושה לך ואווו.. אז לראות את זה במוחש בכלל..

לעולם א"א לדעת איזה פרט קטן יכול לחזק אדם. וזה מגיע הרבה פעמים בהפתעות לא צפויות.

 

רק לי זה נראה שיצא פה פתק מבייניש לבייניש?

אבל עדיין, מחשבה מקורית וחשיבה על האחר בצורה יפה מאוד. כל הכבוד לו!!

כלומר, המדים לא עוברים רחוק מדי..
בכלל אני תוהה איך זה נשאר בווסט.. לא בודקים אותו? מכבסים?

המפקד-יש לי שתי בשורות, אחת טובה ואחת רעה, ממה להתחיל?
החיילים-מהטובה!
המפקד-מחר מחליפים גרביים!!!!!
כל החיילים-יש👏👏 ! ! ! !
המפקד-ועכשיו לבשורה הרעה-מחליפים עם מחלקה 2...

תראה בסוגריים כמה אורך שירות הוא כתב..
@הפואנטה

(חושב שאם זה היה לבייניש, היתה פחות מחשבה לכתוב את זה. בדרך כלל הם צריכים פחות חיזוק..)

כשאדם מזכה את הווסט שלו, אינלו מושג למי זה יגיע.

 

ולא מכבסים אותם, לכן הגינוי שזה יישאר..

 

אני קיבלתי בווסט חוטים, מחט ודפים שנשארו מהאדם הקודם..והיו איזה 10 שמות על הווסט

גם שלי היה ככה.

כל הכבוד לו👏👏👏

ואנחנו לעצמנו יכולים לחשוב מתי אנחנו יכולים להיות כמו הבחור שכתב את הפתק, כי לא צריך לעשות המון כדי לתת תחושה מדהימה לזולת

אני גם התרגשתי מזה
איזה רעיון מגניב

אהבת ישראל אמיתית, כמה פשטות

יאהה מרגששש!!! איזה אנשים טובים יש!! ממש רואים אהבת ישראל ואכפתיות אמיתיתת ואווו צמרמורתתת

כל הפרטים הקטנים האלה שיכולים ככ לשמח אחרים

רק ביניש יכתוב דברים כאלה, אז תחפש בישיבות
סיכוי טוב משהו מ401 כל הביינישים שם.
אני הייתי ממליץ לך פשוט להמשיך את המסורת ולעשות את זה לבא אחריך.
תראה כמה טוב זה עשה לך, תנסה לחשוב על דברים טובים שאפשר לעשות לאחר בשביל לשמח אותו. כן, זה קשה להרים את הראש ולחשוב על האחר שקשה לנו, הטבע שלנו כשיש קושי הוא להתכנס בתוך עצמנו. אתה תראה המון חיילים כאלה, אתה תהיה גיבור, תהיה אמיץ - תביא החוצה, תחשוב גדול, תגדיל ראש, תחשוב על האחר. אם תצליח תזכה ל2 דברים: גם להרים את חבריך וגם להרים את עצמך. חייל שיצליח להרים את הראש החוצה ולדאוג לאחרים הוא חייל משמעותי, הוא חייל עם חיוך על הפנים מהתעשייה שלו.
בהצלחה תותח!
(העצה שלי, זה פשוט לאהוב את הצבא, לאהוב את האנשים, לאהוב את האימונים, פשוט ללמוד להתאהב בזה. בסוף אתה תעשה דברים סופר מעניינים וסופר מגניבים, אתה רק צריך לפתוח עיניים ולהצליח להתלהב מזה, ולא להיספח לקשיים שיש בזה ולחברה ששבורים מסביב. בהצלחה גיבור!!!)

לא אוהב לראות את זה. משתדל שלפחות יהיה להן מה שהן צריכות.

(כמובן אני לא נגד הפרדה..)

הבעיה היא זה שלא חשבו על שני הצדדים

אבל זה באמת לא קשור להפרדה, זה קשור לחוסר התחשבות

לפעמים יש תפיסה שהגברים הם מסמר הערב, ואת הנשים צריך לדחוף איפשהו רק שלא יפריעו ויגישו אוכל.

 

אני לא נגד הפרדה - שוב. 

אבל פה הם אשכרה היו מאחרי המחיצה כמו שאומרים המתנגדים...

נפרד לא אומר שהם יותר חשובים

יכול להיות שבאירוע הספציפי הם כן היו מסמר הערב אבל אין סיבה לחוסר התחשבות הזה

יש גם נשים שיש להן בעיה של אחריות יתר ואז יוצא שהן דופקות את עצמן

נשמע שגם זה היה שם

אני אומר, שאם מישהו חושב שהפרדה זה שלא יראו את הנשים בכל מחיר - גם אם זה אומר לדחוף אותם לחדר צדדי

אז לא פלא שגם ישכחו אותן שם...

לאו דווקא אבל ככה נראה..

בכל אופן, תמיד שמישהו ישים לב שלנשים יש מקום נוח ואוכל מספיק והכל.

פשוט טכנית לא היה מקום בסלון אז שמו במטבח ובחדר
ולא כדי שלא יראו את הנשים בכל מחיר

לי אישית הרבה יותר נוח כשהגברים בכניסה והנשים יותר בפנים
היה לי מאוד לא נוח אם זה היה הפוך

במקרה הספציפי שתיארת יש חוסר התחשבות שלא באמת קשור דווקא להפרדה

גם כשאני הייתי באירועים מעורבים ואני מאחרי מחיצה בקושי קיבלתי אוכל..

כשמישהו מאחרי מחיצה שוכחים אותו.. 

הייתי בלא מעט אירועים נפרדים בחיי
כשחשוב למארחים לדאוג לכולם- זה מה שקורה

על מה הדיון? 

@כולם
__________

@פה לקצת

ללמוד למבחן 😁
תעדכני

לא יודע אם מותר לי

אולי פשוט נסיים תאירוע?

(מה כולל מה?)

אם באירוע הזה לומדים למבחן, אז עדיף שלא יתחיל

כאילו דה!!!

כדי להביא גאולה לעולם אגיד שקראתי את זה באחד הפוסטים של @די"מ

הדרה עצמית

בגלל שהנשים סידרו את האוכל
הן ערכו לעצמן 70% מהאוכל
בזמן שהגברים היו יותר מחצי

אבל בדרך כלל יש מספיק לשני הצדדים
ואם אין, מעבירים דרך המחיצה

רוצים לצפות או לא...

גם גויים שראו את ישוע, מעניין מה אנשים היו רואים לפני שישוע הנוצרי נולד, כנראה את הבעל או את דגון או את אמון או זאוס.

או שבכלל היה סיפור אחר, נגיד את המצרים זה העסיק בטירוף מה שקורה אחרי המוות, הם בנו תאולוגיה ענקית סביב זה, גם את המסופוטמים זה הטריד אבל לא כמו המצרים, ובכלל היוונים העסיקו את עצמם יותר בעולם האידאות, את בני ישראל לעומת זאת העסיקו את עצמם בתורה ובמצוות ופחות בחיים שאחרי המוות כי צריך לעסוק בדברים רציניים ולא בשטויות לא רלוונטיות, יש לך אשה וילדים לפרנס, יש לך שדה לעבד, אל לעבוד, מתי יש לך זמן לצפות ביוטיוב בעדויות לכאורה של החיים אחרי המוות או להגיב בפורום? מה זה השטויות האלה?

אילן, אתה מסטול, לך לישון, ותפסיק לכתוב לעצמך, טמבל.

על איך שאני מתנהגת ביום יום.
כל מיני דברים שאני יודעת שאף אחד לא רואה. זה רק אני והקדוש ברוך הוא, ואני חושבת על הרגע הזה, שהחיים חולפים מול העיניים, ואני רואה את עצמי עושה את המעשה הלא נכון או לא עושה את המעשה הנכון, ומתביישת... פשוט מתביישת מאכזבה, מעצמי, מכך שאכזבתי קצת את אבא שלי, כי יכולתי לבחור אחרת.
זה לגמרי משנה את איכות החיים שלנו.


לדוגמא- אם אני רואה מישהו ברחוב שצריך עזרה ועוברת בי מחשבה של 'אם אני אעזור לו אני מפספסת את האוטובוס וההבא עוד שעה וחצי' ואז בבחירה של עולם הזה ועולם הבא, עולם הבא לגמרי לוקח... במיוחד בידיעה שהטוב הזה עובר הלאה, בונוס ממש, ושימחתי יהודי (או שהוצאתי את היהודים טוב;)
או להרים לכלוך מהריצפה או המדרכה, לפנות מקום באוטובוס כשהוא מתמלא או לעבור יותר אחורה...
אלה דברים שאתה לא רוצה ולא מצפה מאף בן אדם שימחא לך כף. פשוט לשמח את הקדוש ברוך הוא.
ואלה דברים שאתה רוצה לשמח איתם אנשים אחרים וזה זורם לך וכיף. אבל כשזה לא זורם ומתנגש עם תכנונים אישיים שלך הסיפוק הוא הרבה יותר גדול. כי אתה מרגיש לגמרי בפשטות שהתגברת על היצר. מדהים ממש.
אז אני לא חושבת על ההעזה מהצפייה, אלא מנסה בכל רגעי המתנה שלי כאן בעולם לחזור בתשובה, ובפשטות לרצות לשמח את הקדוש ברוך הוא...

מסכים עם רבינו הגדול
וואלק למה לא? - צעירים מעל עשרים

ברור לי שאני לא מושלם, אבל אני מסוגל להבין את המקומות בהם טעיתי ולכן הייתי מוכן לצפות, קצת להתאכזב אבל בעיקר הייתי מקבל את עצמי

אני אהיה כל כך ביקורתית לעצמי. לא נראה לי שאעז להסתכל.

הדודים הסריטו אותנו משחקים, ואחר כך בסוף הביקור הם הראו לנו בחיבה ( אותי הם אהבו אז חשבו שאוהב את מה שאראה)
כשראיתי את עצמי מקפצת ומשתוללת ומתלהבת ומתלהמת ובקיצור ילדה מופרעת
לא הסכמתי לאף אחד להסתכל
זה היה משפיל כל כך
חשבתי שאני ילדה בוגרת
חחחחחחחחח

זה מלחיץ לראות את עצמך כאדם אחר
בא לי ללמוד צילום כדי להפסיק לפחד מעצמי

כדאי לחפש דרך להעריך את עצמך יותר, כי אני בטוח שיש על מה להעריך

את האמת שהתגעגעתי להודעות שלך כשלא הייתי פה

אתם ממש חסונים ריגשית.

גם אם אני מבינה את המקומות שטעיתי הייתי רוצה לאכול את עצמי מבושה.

מודעות עצמית זה דבר חשוב מאוד!!!

כבר הייתי בסימולציות שבהם כולם ראו אותי בסיטואציה ואז נכנסתי וראינו שוב את ההסרטה מול כולם..

הייתי נשרפת

פעם עשיתי משהו כזה במסגרת איזושהי מסגרת ()
של הסרטה עצמית ואחר כך צפייה מונחית
זן היתה חוויה מרתקת האמת
גם לצפות בעצמי
וגם לשבת מול מי ששואל שאלות

אבל נראה לי שזה דורש אומץ וקבלה עצמית
לא קל לראות את עצמנו מבחוץ
ויכולה לעלות המון ביקורתיות שלנו על עצמנו
אבל יש בזה משהו מלמד ממש..

כשראית את עצמך ברגע אמת ( לא כשאת יודעת שאת מוסרטת) ראית בעצמך את מה שחשבת דאז, הכוונה : באותו הזמן? קראת את עצמך או שראית מישהי רגילה שבמקרה זו את?
אני מאד מפחדת לראות איך אני מתנהגת עם אנשים ברגעי אמת. פוחדת שאני עושה לעצמי פדיחות או שאני מתנהגת בצורה מוזרה..או שאני נראית מצחיק לא יודעת כאילו...אני מאד הייתי רוצה שמישהו יסריט אותי ללא ידיעתי אבל אפחד מאד להסתכל

מבינה מה אני מתכוונת? חחחחח

בגדול לצפות בעצמך דורש קבלה עצמית

ואפילו אהבה עצמית (על גבול הנרקיסיזם )

 

ובכנות,

זה לא בהכרח היה קל

אבל זה היה מאד מלמד

היו קטעים שהסתכלתי ואהבתי את זו שמוסרטת שם

והיו קטעים שפחות

כי אם לא הייתי מעיזה, הייתי מרגישה שיש משהו שעשיתי ואני לא שלמה איתו.
עכשיו זה נכון. תמיד יהיו דברים שלא אהיה שלמה איתם ב100%. אבל עדיין אני יודעת שהתלבטתי עליהם, ושקלתי אותם, והחלטתי מה שהחלטתי.
לא מתוך אנוכיות או נוחות. מתוך מחשבה ובחירה מושכלת.

בטוחה שיהיו דברים שאתאכזב עליהם. כמו שעכשיו יש לי דברים שעשיתי ואני מאוכזבת מהם.
אבל בבסיס, אני פועלת בהשתדלות לפי "הטוב והמיטיב."- אם אפשר, למה לא?

הייתי ממליצה דיסקונט

ודווקא הדיגיטל מאוד מקל

בגלל?

 

כן אבל יש דברים שהייתי מעדיפה שיעמוד מולי בן אדם. ודווקא מזרחי טובים בזה. אבל..

ככה היה לי עד כה.

אמורים להחליף מחשבון סטודנט לרגיל.. יש לזה תוקף

למה יש תוקף? אחרי שאת לא סטודנטית אין הנחה. לעומת זאת בדיסקונט יש הנחה לעובדי מדינה

מרוצה
אבל משתמשת בעיקר בדיגיטל

אין עמלה על כלום בערך
תפעול קל באתר ובאפליקציה
הטלפון די נגיש לא יותר מידי
למען האמת בפועל בקושי יוצא לי להתקשר אליהם
עושה הכול דרך האפליקציה

מה שכן,
אני רואה אצל חברה שלי שהיא בבנק לאומי כמה קשה לה להשיג אותם בטלפון..

הם לא משפחתיים כמו דיסקונט וזה הכי טוב. בדיסקונט ( מנסיון) הם יותר בוחנים כל אחד ואחד ומחזירים או לא מחזירים צ'קים על בסיס הכרות קודם, הכל אצלם משפחתי מידיי וכל בעיה הם שמים לב

פועלים הרבה יותר גדולים ונוחים, הם מתייחסים רק לכסף שנכנס או לא נכנס ולא לסוג המשכורת או האדם שאתה. וסה מנסיון.

לאומי דיי דומה לדיסקונט בהתנהלות שלו.

פועלים ומזרחי טפחות סבבה מאד. יהב הכי גרוע . ככל שהבנק קטן יותר ככה היחס יותר חזק על כל פיפס.

אין אין כמו בנק הפועלים

איך לך אין?

הפותחת התכוונה לחשבון סטודנט

בפועלים אם את פותחת חשבון סטודנט אס הוא תקף ל 3 שנים מהיום שפתחת אפילו אם לא סטודנטית

יכול להיות שבכל בנק זה ככה
אז לא שווה לך בכלל לפתוח רגיל

נראה חיצונית שמה ששולט זה החומר ברשותו
ובאמת הרוח שולטת בקדושתה.
העולם הזה הוא העולם הדמיוני
עולם עליון רוחני ועולם הבא הם העולמות האמיתיים

התבלבלו הסדרים ושקר נעשה אמת והמר מתוק ולהיפך.
לכן המון פעמים אפשר להרגיש או לחוות משהו באחד החושים, אבל זה שקר, לפחות כל עוד לא עשינו את הבירור הזה.

יש פירוש ש''דעת טוב ורע" זה לא הבנת הטוב והרע, אלא ערבוב של טוב ורע.
'דעת' במשמעות של חיבור (כמו ואדם ידע את חוה אשתו) ולא במשמעות הרגילה של ידיעה.

בדיוק שמעתי שזה החלוקה במוח של אונה ימין ואונה שמאל וכפיס המוח שמחבר, ובפנימיות זה חכמה בינה ודעת.
ולכן גם המלחמה התמידית בתוכנו(:

שאנשים בעולם הזה שקרנים ורמאיים.

קולנוע

לחתוך אבטיח קודם,

להכין סנדביץ' טעים,

לכבות את הפלאפון/ מצב טיסה/ להשאיר בבית.

להביא ספר

או דפים ועט.

 

 

או שרק בימים/שעות מסוימות? וגם אם כן אז צריך להגיע עם נשק או משהו למה היה כתוב שם להזמנת ליווי ביטחוני או משהו כזה..

אין כמו להרגיש שנסעת בחינם כזה רחוק.
<צ>,אפשר לירושלים,רחוב יפו והכותל

נחמד

אהבתי את המסך בית שלך!
נראה אם משהו יעז לפרוץ לך!

(אחותי נוגעת לי בו חופשי🙄)

מחפשת משהו לאכול

מחר טיול לצפון עם המשפחה

סתם 

התעוררתי ואני כבר חוזרת לישון, העיקר מרחתי כל היום והייתי הרוגה מעייפות, בשביל מה אתם שואלים? בשביל להרדם בעשר ולהתעורר עכשיו.

אבל בטח יקח לך כמה ימים להתרגל לכל היום/לילה

חוזרים מביקור אצל השכן
יוסף!

כאילו התעוררת ממש? למה להיכנס לפורום? להסתובב ולחזור לישון

התעוררתי בשלוש

בסוף נרדמתי איכשהוא ב6

יש לנו נשמה וגוף, כאשר הבקשה מאיתנו זה להביא את הגוף להיות מרכבה לרצון הנשמה.
מה שאתה מתאר זה מצב שבו מאד קשה להכניע את רצון הגוף אז יוצרים גדר שאוסרת ואז זה נהיה 'קל' יותר. כמו שאדם דתי שמעשן לא מעט ומתקשה להפסיק, בשבת קל לו יותר או בכלל לא לעשן, כי יש פה איזה איסור גבוה יותר.
כמובן שלאסור זה לא יכול להיות הפתרון (או התמידי לפחות) כי ה' רוצה ממנו שנבחר.שהרצון לפעולה יהיה שלנו ומתוכנו.
לכן אולי זה מרגיש לך לא נכון.
כשיש דבר שבאמת רצון הגוף מנצח שם, צריך עבודה שורשית חזקה.. של המון התבוננות בדברים הלא טובים שזה מביא עד שהלב ישתכנע באמת והבחירה כבר נעשית מעצמה.
זה לעבור ממצב של אני מאמין שזה לא טוב לי, לידיעה ברורה שזה לא לא טוב לי ולכן אין סיכוי שאעשה את זה. כמו שלא אכניס יד לאש.
אשרייך על הרצון לשוב אל ריבונו של עולם, זה כבר חלק ניכר מהדרך.

הוא לא נולד רחוק מכאן
הוא לא גדל בכפר קטן
הוא לא דובר שפה זרה
ועדיין, הוא שונה מכולם.

אין לו כנפיים של מלאך
אין לו דמיון פורה כל כך
ועדיין, הוא חולם.

שיש מקום אחר
שם אלוהים קרוב יותר
וכל חלום שמטפס לשמיים
מתגשם וחוזר.

אז הוא נותן הכל
זה המעט שהוא יכול
ובינתיים, זה חוזר

אין לו כנפיים של ציפור
אין לו הילה יפה של אור
ועדיין, הוא חולם.

שיש מקום אחר...

חדשה

הדר = חזר. כנראה שהחזרה בתשובה היא חלק מהמהות שלך  

 

כדי שיעזרו לך כאן נראה לי שכדאי שתפרטי מה מוקד הקושי שלך - מחשבתי או מעשי ? 

גם מעשי וגם מחשבתי , כל החברות שלי חילוניות/דתלשיות
אני מפחדת שהשינוי שלי היה מהיר מדי מבחינת לבוש התנהגות וכו

שלא כתוב עליו שמת. תחילת עולם התיקון

שהקושי הוא חלק מהדרך,

גם אם נופלים צריך לקום..ולא נופלים!

הרבה תפילות..

הדת לא מתאימה כי מבינים שהיא"גובלת" אותנו כביכול, פחות "הנאות"..

אבל יודעים שהיא ה-אמת..

צריך הרבה להתאמץ..

נולדתי בבית של חוזרים בתשובהשנכנסו חקהילה בזרם חסידי מסויים מאד חנוק ואחר כך חזרתי בשאלה עשיתי צבא והלכתי עם מכנסיים במקומות שלא הכירו אותי
מפה לשם חזרתי בתשובה אחרי שחקרתי את בורא העולם
היום אני מגדירה את עצמי יהודיה מאמינה שמשתדלת לשמור על המצוות לא את כל המצוות אני מצליחה לקיים בהידור, אבל שמתי לי מול העיניים אהבת חסד ואהבת לרעך כמוך, צדק צדק תרדוף עזרה לחלשים, כאלה דברים, פחות בקטע של דיקדוקי הלכות.

ואין עוד מלבדו חולה על ה' מצאתי אותו מחדש ואין כמו התרת ספיקות מוזמנת לדבר איתי בשיחה אישית

יכול להיות שבגלל זה התפיסה שלי לגבי הדת היא תפיסה שהיא מאוד מגבילה ולא מתאימה לחיים עצמם , אבל איך משנים תפיסה ?

כל יום שעובר אנחנו מחכימים יותר, יוצאים מהבועה , תתבודדי עם ה' תלמדי על האמונה תחפשי השגחה פרטית
רק שאם אנחנו מעבירים תזמן סתם בלי לעשות כלום זה לא נקרא שעבר יום אלא שנשארנו במקום
צריך ללמוד כל הזמן אין קפיצות דרך

הרבה התבוננות עצמית ועבודה פנימית בשילוב ליווי ותמיכה נכונים. זה תהליך שלם ומסועף שהלב שלו הוא משפט ששמעתי כמה וכמה פעמים, ועבודה יום יומית להטמיע אותו ולקבל אותו בפשטות האמיתית שלו:

את אהובה וראויה לאהבה מעצם היותך את, בלי תלות בשום דבר בעולם לא מעברך ולא בעתידך.

אם תרצי הרחבה בעניין מוזמנת לאישי.

משהו שלי עוזר

 

להיות החברה הכי טובה של עצמך.

 

כלומר, להתנהג עם עצמך בצורה שהיית מתנהגת עם החברה הטובה והיקרה לך ביותר.

להתנהג באמפתיה

לפרגן

לומר מילים טובות

לעודד 

לא להקטין את עצמך

לא לכעוס על עצמך

לסלוח לעצמך

לחתור לפתרון בזמנים של ייאוש

לא לומר על עלייך דברים כמו "בחיים אני לא יצליח" "איזה סתומה אני" "אני כישלון" וכו' וכו' כי את בחיים לא תגידי את זה לחברה שלך אפילו אם היא לא הצליחה במשהו

אין שום סיבה לא לומר את הדברים האלו לעצמינו.

 

תמיד שימי למולך את עצמך כבן אדם הכי יקר לך.

 

עם הזמן את תראי שאת יותר רוצה לדאוג לעצמך, את תרגישי יותר חשובה ושווה בעינייך.

 

אבל כמו שרשמתי בכותרת 

זו דרך חיים

זה לא בא ברגע

זו עבודה תמידית של לקבל ולהכיל את עצמך איך שאת נראית ועם כל הטעויות והחסרונות שבך.

 

ואגב, את תראי שגם היחס שלך כלפי אחרים משתנה.

אדם לא יכול לאהוב אנשים אחרים אם הוא לא אוהב קודם את עצמו כמו שנאמר

"ואהבת לרעך כמוך"

קודם תאהב את עצמך ואחר כך תשווה את האהבה הזאת לאחרים.

 

ואם תסתכלי על אנשים כמו מדריכים, מנחים וכו', לא סתם הם מסוגלים לאהוב ולהיות שם בשביל כל כך הרבה אנשים, יש להם הרבה אהבה לתת כי זה נמצא אצלם במלאי.

 

אם את רוצה לדבר על זה עוד אז בכיף באישי

 

כי לאהוב ארים אני כן מצליחה..

אבל את עצמי כמו איזה סלידה כזאת. רצון תמידי לשנות ולשנות..

להיות כמו..

לעלות..

אבל אולי אני לא אוהבת אחרים באמת

?

יש הרבה דברים בעולם שיש ביניהם קווי דימיון רבים והם נדמים כזהים מאוד, אבל יש ניואנסים דקים מאוד שמפרידים ביניהם. כשלומדים להבחין ביניהם, יותר קל לנו להבין דברים לאשורם.

לאהוב זו אומנות מאוד חשובה, ולפעמים היא מתערבבת עם מושגים אחרים בחיינו, וזה עלול לגרום לנו לתפוס אהבה כמשהו אחר ממה שהיא. זה עלול לגרום לנו לתלות אותה בגורמים מסויימים ארעיים וחולפים, ולשכוח שהיא משהו מהותי שקיים ונוכח בלי קשר ותלות בהם (מעין 'בטל דבר בטלה אהבה'...).

אני אשאל פה הרבה שאלות כדי לעורר למחשבה עמוקה על הדברים, חלקן אולי יראו לא קשורות, אבל הן נוגעות בעומק. גם חשוב לי להגיד לך שאין בי כל ציפייה שתעני עליהן, זה בעיקר בשבילך.

איך מגדירים אהבה?
כשאת אומרת שאת אוהבת אחרים, איך זה מתבטא בעינייך בפועל במציאות?
האם העובדה שאדם שאת אוהבת יעשה משהו לא חיובי או לא תמיד יהיה נעים/בסדר/ראוי בעינייך ישנה את ההרגשה שלך כלפיו?
מה זה אומר לגבייך בתור אדם אוהב, מתי תראי בעצמך כזו ומתי לא?
בהמשך לשאלה הקודמת, האם אי שביעות רצון ומחשבות של ביקורת ביחס לאי מי שאת מגדירה כאוהבת אותו, הן בהכרח סתירה לרגש האהבה שקיים? מה המקום שלהן בתוך המערכת הזו?האם יש להן מקום? באיזה מינון הן סבירות?האם הדרך שבה מציגים מחשבות כאלו משפיעה (תוכחה מאהבה שונה מסתם תוכחה?)?
את מוזמנת לערוך לעצמך רשימה, אם תרצי, שתעזור לך להבין איך את מגדירה אהבה בתפיסה הפנימית שלך.

לאור ההגדרה הזו, שיותר קל לנו לפעמים להגדיר כלפי אחרים, נעבור לשלב הבא:
מהי הגדרת אהבה עצמית?
האם זה בכלל בסדר וראוי לאהוב את עצמי?
האם יש סיכוי שעירבבנו את המושג המהותי, הבסיסי והחשוב הזה בטעות עם נרקיסיזם, שנתפס כדבר שלילי?
האם בהגדרתה אהבה עצמית מחייבת אותנו להיות בשיא השיאים שלנו כל הזמן כדי שהיא תתקיים ותורגש בנו ביחס לעצמנו? למה?
האם זו אמת עובדתית או אמונה שהוטמעה בנו במהלך החיים שלנו?
האם היחס שלי לעצמי הוא פנימי ואישי או תלוי באחרים?בהשוואה אליהם/לדרך שלהם ולמקומם מתוך מחשבה שזה המקום הטוב/נכון/ראוי לי (ומאליו תוך התעלמות מסויימת ממקומי, כוחותיי ויכולותיי בזמן הזה)?
כמו בחלק הקודם ביחס לאחרים, רק בניסוח אחר-
אני יודעת שמטבע הדברים החיים הם לא קו ישר ויש בהם גם אי הצלחות/כישלונות/נפילות/אכזבות, ויש לנו הרבה ביקורת עצמית על כך, ועם זאת ולמרות זאת אנחנו משתדלים להיות במגמת התקדמות ושיפור.
האם יש בידיעה הזו סתירה לאהבה שלי את עצמי?
או שמא זה מה שמחזק אותה?


רוצה להאמין שתשובות על השאלות האלו עשויות לעזור להגיע להבנה מה אפשר לעשות כדי ליישם בפועל את מה שצלילי השקט כתב לך פה.
יש לי דברים נוספים להגיד, בינתיים אסתפק בזה.

 

דימוי עצמי ואהבה עצמית אלו שני דברים שונים. אבל יותר מכך שאלו שני דברים שונים - אלו שני הפכים. ויותר מכך שאלו שני הפכים אלו שני דברים מנוגדים שעובדים ביחס הפוך (ככל שיש מאחד יש פחות מהשני ולהפך). 

 

דימוי עצמי זו המחשבה שאני x (זה יכול להיות שאני סקרן, מקשיב, עוזר, אלוף בלשחק טאקי, וכ'ו). דימוי עצמי זו תפיסה שמגדירה את מי שאני בעיני עצמי - בגלל משהו שאני חושב או עושה. מין הגדרה שאנחנו מגדירים את עצמינו בעיני עצמינו. ויש כאן משהו מאוד מגביל. משום שאם אני לא עונה להגדרות הללו - אני ארגיש דיכאון וסבל - כי כשמשהו מגדיר את האני שלי ואת הזהות שלי אני חייב לעשות אותו ואני אפחד שלא לעשות אותו. (אני חייב לעשות אותו ואפחד מכך שלא אעשה אותו כי באיזו שהיא צומת בחיים נוצרה האמונה שבלעדי זה אני לא ראוי לאהבה - בעיני עצמי ולכן גם לא בעיני אחרים. - החובה הזו מובילה לריצוי או לאגרסביות) 

 

אהבה עצמית מתגלה כשמשילים מעלינו את המעיל המגושם של הדימוי העצמי, כשנותנים לעצמינו להיות. כשמוותרים על הצורך לייצג משהו - ופשוט חיים את מי שאנו. כשאנחנו מרשים לעצמינו להיות מי שאנו, אנחנו נותנים ומגלים את האהבה שבנו לעצמינו כמו שאנו. (דימוי עצמי יונק מתפיסת "עצמי" נרטיבית אוטוביוגרפית - העצמי מוגדר כסך כל החוויות, העבר, האמונות, והמחשבות שלי.  אהבה עצמית נבנית כשתפיסת העצמי זה פשוט ההויה שקיימת ברגע הזה, המציאות בכאן ועכשיו - ולא העבר או מה שאני חושב על עצמי.) 

 

ביטחון עצמי זה היכולת להיות מי שאני ולתת לעצמי להיות מי שאני. ביטחון עצמי הולך יד ביד עם פגיעות ארעיות ואומץ. אנחנו מכילים את זה שאנו ארעיים, חסרים, פגיעים, טועים. זה היכולת לומר באומץ "היי אני לא יודע אפשר עזרה?" - היכולת להתחשב באומץ בצרכים שלנו כבני אדם בעלי צרכים מסויימים ולא לרaצות אחרים או את החברה.  ביטחון עצמי זה היכולת להכיר בכך שאנחנו פגיעים ועדיין להeראות ולקבל את האנושיות שלנו.

 

אהבה קבלה וביטחון עצמי קיימים בנו - לא לומדים לאהוב את עצמנו - אבל כן לומדים לפשוט את מעיל האשיות שמגביל אותנו וחוסם את האהבה שקיימת בנו בפנים.   

 

 

 

 

נראה לי שהדימוי העצמי יכול להיות ג"כ אותה פשיטת מעיל שתיארת בסוף. הדימוי נובע מהעבר אך יכול להיות בר השפעה על העתיד.

(אהבתי את ה'ניקוד' שהוספת.. 🙂

נכון - ברמת העיקרון אתה צודק - הוא בר השפעה לעתיד. אבל ההשפעה הזו היא (חלק) מהסיבות לסבל ולרוע שיש בעולם. אפילו שמהצד זה יכול להראות כדבר טוב.

לדוגמא אדם שמרגיש שהוא חייב ללמוד (עתיד) כי בדימוי העצמי שלו הוא חכם - (ואם הוא לא כזה הוא לא ראוי לאהבה), אותו אדם אולי יגיע להישגים אינטלקטואלים משמעותיים - ומהצד זה יראה מדהים ומעורר השראה, אבל בתחום הנפשי רגשי הוא יסבול - כי אין לו חירות פנימית להיות אחרת, יש שם פחד. אין אהבה ושחרור.

אבל מעבר לריתוק הרגשי הפחד הזה גם יגרום לכל התופעות לוואי המוכרות - כמו קנאה, השוואה, וגאווה (חוסר בהכרה פנימית) וכ'ו - והוא גם גורם לסבל - כי אף פעם הוא לא יהיה חכם מספיק.

אדם יכול לעשות משהו שמהצד הוא נראה טוב= בגלל דימוי עצמי, אבל ברגע שיש שם פחד (הבסיס של דימוי עצמי), הוא עבד של הפחד. הוא לובש מעיל אישיות (שנועד להגן עליו מהקור) אבל הוא גם מגביל ומבודד - מהסביבה, ומהמצב הטבעי והבסיסי של אהבה ואושר פנימי.


תודה..

חושב..
הדימוי העצמי הוא לא מה שמניע אותנו? עוזר לנו להתקדם? אם אוהב את עצמי כמו שאני, למה שאתשתנה ואשתפר?

אין דבר כזה דימוי עצמי לאהוב את עצמינו. (יש, אבל זה לא אהבה\ביטחון באמת) 

 

כשאנו עושים משהו בגלל דימוי עצמי - בסיטואציה שלנו תהיה מוטיבציה שמונעת מפחד. מעבר לכל מה שכתבתי על פחד בתגובה הקודמת - מוטיבציה שמונעת מפחד היא מוטיבציה מאוד חזקה, אבל היא מוטיבציה שעובדת לטווח קצר. (לברוח מאריה, להספיק את החומר במרתון של לילה שלם לפני המבחן וכ'ו). הוא יכול להניע אותך אבל הוא לא אפקטיבי לטווח הארוך, הוא גם לא אפקטיבי כשיש עוד תחומים בחיים שצריך לטפל בהם- זו מוטיבציה ממוקדת לטווח הקצר.

 

ויקטור פרנקל קרא להשתפרות ולהשתנות - נואו-דינמיקה . הוא טען שבשביל כל משמעות בחיים אנחנו צריכים משהו לשאוף אליו מעבר למה שאנחנו. אז איך זה מסתדר עם ה"אני מספיק טוב במי שאני"? אתה יכול לענות כמו שחוקרת המשמעות  אמילי סמית טוענת - שהמשמעות לא נותנת אושר - והחשיבה שכן הופכת אנשים לאומללים. אנחנו לא עושים משהו משמעותי כדי שזה יעשה אותנו מאושרים. כלומר אנחנו חסרים נעשה משהו משמעותי כדי להרגיש אושר. לא. משמעות לא מביאה אושר ואושר לא קשור למשמעות. הנואו-דינמיקה - ורצון לשאוף למשהו - לא לא אומר שאני חסר ולא מספיק, זה לא קשור למי שאני. זה בסך הכל רצון שיש בי אבל זה לא אומר עליי משהו - זה אומר שאני עושה משהו שמשמעותי לי ואני עושה אותו בכאן ועכשיו. משמעות, כמו אהבה היא בכאן ועכשיו. 

   

אתה יכול גם לענות שברגע שמשהו מגיע ממיקוד שליטה פנימי ולא חיצוני, מבפנים, אנחנו עושים כי אנחנו רוצים לא כי אנחנו חסרים. כשאנחנו עושים כי אנחנו חסרים אנחנו מתמקדים במה שאין, ובמה שחסר לנו, כשאנחנו עושים כי אנחנו רוצים אנחנו מתמקדים בעשייה שלנו - בכאן ועכשיו. 

 

פעם מישהו הגיע לחכם אחד ושאל אותו - איך אני יכול להשיג את אושר? אז החכם ענה לו - איפה איבדת אותו?

התשובה שאני בוחר לענות לשאלה הזו היא שברגע שאנחנו משילים את המעיל של הדימוי העצמי - אנחנו אוהבים, טובים, מוסריים, ושמחים, הטבע הפנימי שלנו הוא טוב. אנחנו לא צריכים להשתנות, אנחנו צריכים לגלות את מה שאיבדנו על ידי ההסתרה של המעיל הזה. 

 

 

 

 

 

קראתי ואני מבין מה אתה אומר. העניין הזה שההתקדמות לא צריכה לבוא ממקום חסר נכון ממש.

חושב שיש פה הרבה עניין של טרמינולוגיה. נראה שאתה תופס דימוי עצמי כמשהו שלילי לגמרי. לא כך אני רואה את זה. לא כל דימוי הוא מדומה לעיתים דווקא הדימוי הוא מה שאני. כמו להציב מראה מולי. (נראה לי, (אולי) שזו הטרמינולוגיה שהשתמש הפותח.)

שוב, תודה על ההשקעה!
(מאיפה הידע? הקישורים?)

אין דבר כזה משהו שמגדיר את מי שאני - הדימוי הוא לא מראה הוא מסכה.

האני שלנו משתנה וחי בחיים, הדימוי העצמי שלנו בעיני עצמינו הוא קיבעון שמקבל קיום בפני עצמו בגלל פחד.

לדעתי זו לא טרמינולוגיה אלא זה ממשי וזו תפיסת עצמי שונה לגמרי - משהו שעשיתי מגדיר את העצמי (דימוי עצמי). לבין מודעות ערה בכאן ועכשיו. וזהו. אבל אין לי בעיה שנשאר חלוקים.

ברור שאנחנו יכולים להישאר חלוקים. מנסה להבין אותך..
מזה האני הזה שמשתנה? מהי נק' ההתחלה? אין כרגע משהו שמרכיב את מי שאני?

ואיך מורידים את ה"מעיל" הזה?

אני לא בטוח שאני אוכל לענות לזה תשובה טובה - וכתובה, כי זה תשובה שקשורה לעולם החוויה.

 

מודעות לרגע הזה, למציאות, ושחרור מהעבר, ואיזון ואהבה שלנו את עצמינו. 

איך עושים את זה? רוב הטכניקות הרגשיות ורוב הגישות הטיפוליות - (גם אם הם עצמם לא מודעים לזה) מנסים לעשות את זה. יש גישות מדהימות, ואפשר לעשות (חלק מזה) גם בצורה ה"מודעת" - אבל אני מתחבר גם לגישה של לעשות את זה "רגשית -מדיטטיבית" את עם עצמך - ובצורה מסוימת.

 

פעם קראתי ספר של אדם חכם מאוד מאוד מאוד מאוד רגשית. הוא אמר - איך מורידים את המעיל? לעשות על זה מדיטציה ולהתבונן בזה. ובהתחלה שקראתי לא הבנתי - זה היה נשמע הזוי. רציתי לזרוק את הספר. אחרי חצי שנה שלמדתי עוד דברים הבנתי מה הוא רוצה. לא הצלחתי להבין כי לא הייתי במקום של יכולת הבנה. אבל גם לא היה לי יכולת הבנה כי רגשית לא הבנתי מה זה אומר.

 

אם תרצי אני אוכל להמליץ לך על ספרים שאולי אם תרצי תוכלי להיעזר בהם. הם יותר טובים ממני.

 

 

 

===============================================================

בראשי פרקים

הדבר הראשון זה ההבנה הרגשית זה שאנחנו זה לא המחשבות שלנו.

הדבר השני זה ההבנה הרגשית זה שאנחנו זה לא הרגשות שלנו. יש הבדל עמוק בין אדם שעולה לו מחשבה מסוימת  - או שהוא חווה רגש (נניח של פחד), לבין אדם שהוא חושב או מרגיש (פוחד).

הדבר השלישי זה ההבנה הרגשית שאנחנו זה פשוט המציאות ברגע הזה ומתוך מודעות לרגע הזה.

הדבר הרביעי זה הפירוק של רגשות מודחקים מהעבר (יש דרכים) וחיבור עם כל החלקים שבנו.  

 

=================================================================

 

בהצלחה!

 

בס"ד

 

להכיר את היכולות שלי, הדברים הטובים והמעלות שבי. לכתוב אותן, לשנן אותן ולחפש איפה הם מתגלים במציאות. כשאני מוצאת להיות ברגע הזה, לשמוח בזה, ואפילו לכתוב בסוף כל יום את המקרים האלו- וגם לכתוב את כל הדברים שהערכתי בעצמי באותו יום- כדי לתרגל עין טובה על עצמי.

בנוסף, מוציאים מהמחשבה שאני צריכה להיות משהו מסוים, להתנהג בצורה מסוימת, להתלבש, לחשוב כמו שאני חושבת שצריך להיות- אלא פשוט להיות אני עצמי כולל כל מה שיש באני שלי- ולקבל את זה בלי שום תנאי! ולעשות מה שעושה לי טוב וגורם לי להרגיש טוב!

 

אחרי שמגלים את הדברים הטובים שבי, מתרגלים לראות אותם במציאות, ומקבלים את עצמי כמו שאני- הרבה יותר אוהבים את עצמנו, וגם מאמינים לאחרים שאומרים עלינו דברים טובים. וזה משפיע ומשפר הכל- גם הביטחון, האהבה וכו'....

 

טוב, אני כבר בת 28. ואמא.ואפילו התגרשתי . ויש לי עבר ארוך כמו של זקנה ניצולת שואה.

ותדעי שאהבה עצמית באה בימים, היינו: ככל שתעבדי על החולשות שלך, ותנצחי שוב ושוב בגבורה ,דברים שצריך חעשות ושפחדת לעשות,
ככל שעברת עם עצמך מסע, והתבוננת בדרך, והשקעת ברוח ובלימוד מטעויות
ככל שתלמדי יותר ותעשי דברים טובים לעצמך ולאחרים
ותקבלי את עצמך ואת סביבתך בלי כל הזמן רק לפחד ממה שיחשבו עלייך,
ככל שתדברי אמת, ( עם התחשבות לא לפגוע באחרים, הרי מידת השקר טובה בואהבת לרעך כמוך , אלא הכוונה שתהיי אמיתית עם עצמך
ותסתכלי על הפגמים שלך באהבה
ותביני שאת סך הכל בובה
ששום דבר רע לא בראת בעצמך אלא ניתן לך כניסיונות
ואם תתמודדי איתם תהיי גיבורה

וכך תכירי את עצמך ותעריכי את הכוחות שבך
שהם מעבר לחיצוניות ולחברה שמסביב
ערך עצמי זה כמו יהלום לא משנה איפה היהלום הזה נמצא אם בזבל או בכלי מזהב , זה שווה אותו דבר,

ובקיצור ככל שתהיי טובה ותועלתית יותר לאחרים את שווה יותר
אבל אם תרצי רק להינות ולא תטפלי ביצרים שלך
אם לא יהיה איכפת לך מתפקידך ותשקיעי רק בחיצוניות ( לימודים, יופי, חברה, כסף) זה יהיה כמו בלון נפוח שיתפוצץ ברגע שיחסר משהו מהנתונים שעטפת את עצמך
ואז תהיי ריקה וחסרת ערך

סליחה אם הצקתי באורך הזה...

אנשים שמחוץ לנו שרואים את נקודות האור שלנו זה דבר שעוזר ממש.

תתעודדי

ועכשיו ברצינות
תעשי דברים יותר קלילים בעבודה היום(בהנחה שזה אפשרי )
שיחה עם חברה
יציאה קטנה לבחוץ
קפה

עזרתי?

אבל תודה על העידוד
זה ממש עזר לי

אני לא מאמינה שיש לי יותר מארבעים שנה לעבוד
אז הוא ענה לי
"אל תדאגי, זה עובר מהר"
ואני - 😐
הסתובב אצלי הרבה זמן המשפט הזה

יש על זה איזה תיאוריה ארוכה מידי מכדי לכוב בפון

המתנה
של ספנסר ג'ונסון

פנסיה עכשיו!

תודה שיש לי עבודה

הרבה יותר טוב ממה שחשבתי
תודה🙂

בין אם זה בעקבות החיוך שהיה לך, או ההתנהלות שלך שעזרה למישהו או במה שעזרת לעובדים האחרים או במשהו טוב שביצעת.

אמרו חז"ל "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמיים" (ברכות דף ח עמוד א), אז זה שאת עובדת זה אפילו גדול מהיותך יראת שמיים.

ובאופן אחר, את בת 20 ומשהו, בעזרת ה' יהיו לך עוד הרבה שנים לחיות ולעבוד, אולי כדאי למצוא משהו לעשות שיעשה לך טוב?

 

בהצלחה רבה

 

🙂🙂

פרסומת:

אם את מתלבטת על תחומי עניין, או כל מי שמתלבט, מוזמנים בכיף לפורום שלי
https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f63

יש שם אנשים ואנשות מדהימים, ומתחומים רבים

ועל זה שמתישהו משתגעים בבית ובעיקר שלא חייבים להמשיך לעבוד אם סובלים.

הצטרפתי בחופזה למניין מנחה מבוהל (טעיתי בשעה), ובשעה הזאת (שלי) הוא הסתיים, ומישהו הציע לעשות ערבית.

 

אז אמרתי עד כאן, והלכתי.

שלא בחופשים יש לא מעט חופים שוממים.

יורדים אילו מהטיילת

 

או החוף הנסתר שבין הטיילת ללידו

הכוונה באמת לא נפרד אבל צנוע ככל האפשר להליכה עם המשפחה המורכבת מכמה מגדרים..

המציאות שם זה מציאות של הכל או כלום.

 

אם תרצי חוף נפרד יש את כינר, ויש את החוף הדתי של טבריה (נמצא מול הקבר של ר' מאיר)

אם בכז תרצי מעורב

שמעתי פעם שיש איזה חוף שנחשב מאוד נקי באיזה קיבוץ בצפון הכינרת.. סתם אם באלכם מקום נקי.

 

אבל מקום "צנוע יחסית"?

לעולם לא תמצאי..

 

אגב, אמנם אני לא בעל איזו סמכות להטיף. אבל כתבת "צנוע יחסית" ודייקת בלשונך,

כי.. אין חוף שהוא באמת צנוע מעורב. חוף מעורב זה לא צנוע.

יש חוף לא מוכרז שבד"כ יש שם משפחות דוסות כאלה

(הצום)

היא נתנה דוגמאות

שמתחיל באות נ'
ובצליל נו

לי זה נשמע שני דברים שונים.

לק"י

או שזה צלילים בע"פ?

יש לי עוד כמה אבל לא בדיוק לילדים

ניואנסים
ניו באלנד
ניו יורק
ניו מקסיקו
נוטלה