פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 590)

שלום לכולם, פתחתי פצל"ש כי מכירים אותי פה..

לאחרונה חזרתי באופן קבוע לבית לאחר תקופה שלא ממש הייתי נוכח. הייתי בשירות צבאי ובישיבה ושהיתי מגיע הייתי יותר יושן ואוכל ובעיקר אורח. בשנה האחרונה ממש חייתי פה.
ולא יודע ב7-6 שנים האחרונות אמא שלי ממש השתנתה ואני כניראה גם. כי ממש ממש קשה לי איתה.
היא מתנהגת בצורה ממש מוזרה, שאפילו מגעילה אותי, אני אפילו לא אתאר (להשתעל בלי לחסות עם היד, או לשתות מהבקבוק של השולחן)
בזמן האחרון כניראה היא ואבא שלי לא מסתדרים והם רבים על דברים מהותיים.
וממש ממש מציק לי שאמא שלי פורקת את כל התסכול שלה על אבא שלי בפני אחים שלי הקטנים!
יש לי כמה אחיות קטנות שהם כמו חברות טובות של אמא שלי ומעצבן אותי שכל היום אמא שלי מתלוננת באוזניהם על אבא שלי.
לא אכפת לי מי צודק, אבל זה לא אמור להיות ככה. ממש מדברת עליו לא יפה ומלכלכת עליו.
יש לי שני אחיות קטנות בנות 10 ו14 שלא אמורות לשמוע את זה! בהסתכלות שלי זוגות שלא מסתדרים צריכים לשמור את זה לעצמם לפחות כלפי הילדים הקטנים שסוג של חסרי אונים בסיטואציות כאלה.

בנוסף לזה יש לי אחות שנה מתחתי שהתחתנה עם בחור בן גילי, ופתאום ההורים תמיד משווים אותי אליו. איך הוא כבר נשוי,ויש לו תואר ומחזיק את עצמו מבכינה כלכלית.
אני שעד עכשיו היתי ה"כוכב" של הבית. פתאום נכנס מישהו שמאוד דומה ללי בתכונות אופי ובעצם מתחרה בי בכל המיוחדות שבי.
הוא לוקח לי מקום בכל תחום שהיתי ייחודי בו אצלי בבית. (זה שאני כבר לא אלוף הקאטן בבית לא נחשב)
ולא רק זה הוא גם הרס "חוקים" שהיו לנו בבית. דברים קטנים שגדלנו עליהם כמו שלא מניחים רגלים על הספות, או שלא קוראים עלוני שבת בזמן הארוחה. כל מיני דברים כאלה קטנים אבל ביחד מרגיש לי שהוא שינה לנו המון בבית.
יש משהו מחמיא בזה שאחותי שכל כך הייתי מחובר אליה התחתנה עם מישהו שמזכיר אותי, אבל נוצר מצב כיום שאני כלום בהשוואה אליו. 

ואיך שהוא בזמן האחרון הוא הפך להיות האוזן קושבת של אמא שלי בקשר לתלונות שלה על אבא שלי. אמא שלי פורקת לו את כל הקשיים שהיו להם מתחילת הנישואים (ותוך כדי מוציאה אותו טוב כי הוא לא כמו אבא שלי)

אני באמת עצרתי את עצמי כמה פעמים מלצעוק על אמא שלי שלא תדבר ככה בסיטואציות מסוימות.
אמרתי לעצמי שאם היא תגיד משהו כזה אלי אני ישר ישתדל בצורה מכובדת להגיד לה שאני לא מעונין לשמוע.

אני לא יודע למה כתבתי את כל זה, זה בעיקר פריקה 
בא לי להרים ידיים, אבל אני לא יכול זה המשפחה שלי, שנה הקרובה כבר לא אהיה פה כי אתחיל לגור במעונות של אוניברסיטה
אבל חשוב לי לשנות את המצב

זה ממש פסיכי, אני לא מאמין שיש שם מישהו שבאמת מרוצה מהעסק שם

חשבתי להציע פה כל מיני ספרים/קטעים ללימוד לקראת ימי התשובה הבאים עלינו לטובה.אשמח שעוד אנשים יציעו.

ביחס למושג תשובה-

שערי תשובה לר' יונה-קלאסי,שפה יחסית פשוטה.

חובות הלבבות שער התשובה.

פלא יועץ-ערך 'תשובה'.

רמב"ם הלכות תשובה.

מהר"ל נתיב התשובה.

כד הקמח ערך 'תשובה'.

על התשובה הרב סולובייצ'יק.

אורות התשובה לרב קוק זצ"ל.

-באופן כללי ממליץ למי שרוצה להעמיק ולהזדהות עם מושג התשובה בדורותינו ללמוד אורות התשובה(אפשר עם איזה ביאור נחמד.הרב לונדין אחלה ביאור,קצר ופשוט.יש יותר מעמיקים,נגיד של הרב ראובן ששון.הרב אבינר הוא באמצע כזה(הרבה נספחים בסוף,הערות שוליים למטה),בין הרב לונדין לרב ששון). וגם כדאי מאוד ללמוד הלכות תשובה לרמב"ם לדעת באמת איך עושים תשובה בפועל מבחינה מעשית.  מי שזמנו בידו כדאי שפעם אחת ינסה להקיף הרבה גדולי ישראל שעוסקים במושג ..זה מעשיר ממש.

יש גם מאמר של הרב שמעון סטרליץ',תלמיד הרב קוק,שנקרא 'התשובה לאור הסתכלותו של רבינו'.מופיע בסוף אורות התשובה של אור עציון.

ספרים עם ביאורים/מהלכים על החגים וכדו'-

-'ונהר יוצא מעדן',הרב אוריאל עיטם-עמוק ,שפה בהירה ומובנת.

-אמונה סדורה 'ימים נוראים' של אלון מורה-מקורות מצוטטים מלוקטים החל מהתנ"ך מדרשים,משנה וכדו' ועד האחרונים, ביחס לכל מיני נושאים הקשורים לימים הנוראים.מי שרוצה להעמיק בנושא מסוים ולראות המון מקורות מרוכזים ביחס אליו- ממש מומלץ. 

-חוברות של הרב אלי הורוביץ(לדוג' 'תשובה-שיבה אל העצמיות'.ביאור מושג התשובה בדורותינו או 'יום הדין' שיחה לר"ה. 'שבת שבתון' ליום הכיפורים').גם חוברות אלו מתייחדות בעומק ושפה לא גבוהה במיוחד.יש גם חוברות טובות של הרב בלייכר.

-'לתשובת השנה'-רבני הר המור.הרב טאו כדרכו יחסית מובן. יש שם עוד רבנים לדוג' הרב אלי בזק,הרבנים שטרנברג ,הרב צוקרמן ועוד.כל אחד וסגנונו הוא.

-'על התשובה' לרב סולובייצ'יק.מי שמכיר ומתחבר לסגנונו הנפלא מומלץ.

-'השיבה לי ששון ישעך',הרב אלי פיינסילבר-הבנתי ספר עמוק על תשובה וגם חורז על הדרך במסכת רעיונית שלימה עניינים מחגי תשרי. 

-שיחות הרצי"ה על המועדים.

-הרב חרל"פ אורי וישעי.קשה באופן יחסי.יש דברים מובנים יותר,יש מובנים פחות.

-חסידות-שפת אמת.לעניות דעתי קשה להבין לעומק מה אומר אם אין בסיס אמוני רחב.אבל כדאי לנסות.יש פסקאות מובנות יותר ומובנות פחות.

פרי צדיק לר' צדוק.גם מורכב קצת.תמיד כדאי לנסות.

יש עוד  .לא מכיר את הכל לצערי. אשמח להמלצות. 'אלה וכאלה יוסיף עמנו..'. 

-ישנו ספר/פירוש על תפילת ראש השנה לרב חיים וידאל,נקרא 'רוח חן'.עמוק ושירי .אפשר לקבל סטלה רוחנית מהשיריות שלו..-מומלץ.

בהצלחה ולימוד משמח ופורה לכולם!!

ואז התרגשו עלינו פיגועים חדשים והנביעו ממני אחד...

קשה וכואב שכמעט רק על מאורעות שכאלה אני מצליחה לכתוב

דביר קודשו הביאני/

וגם שם מנוח לא מצאני/

בנפול בחורי יהודה הראתני/

ועדיין, לחם- דמעה הרוויתני./

ובימי מרודי ועוניי/

בקרוב עליי אויב להגליתני/

עודך נושא עליי עווני/

ובנפול נערי היכיתני/

ואיכה אבכה במר יגוני/

ואושפל לעפר כרש, כעני/

בגבור עליי אויב כנעני/

ולעזוב ומוזנח אז דימני/

ואתה, ממרום קודשך השקף תשקיפני/

ותפתח אזורי וממספד העלתני/

ובגיל, ובשמחת עולם החייתני/

בבניין עירך וביתך זכני והראיתני!!/

******

לע"נ הקדוש דביר יהודה שורק בן יואב הי"ד.

נכתב ט' באב התשע"ט.

קיבלתי במייל. אזהרה: מכיל תיאורים מזעזעים ומצמררים. אבל אעפ״כ ‏אני חושב שחשוב לקרוא את זה, כדי שיחרט לנו בתודעה

עם מי יש לנו עסק, ועד כמה גם אלה שנראים נחמדים ואדיבים ביום פקודה עלולים להפוך את עורם. 

״לְהַעֲלוֹת חֵמָה לִנְקֹם נָקָם נָתַתִּי אֶת דָּמָהּ עַל צְחִיחַ סָלַע לְבִלְתִּי הכסות״ 

ביום ב' י"ח מנחם - אב 30.7.18, ימלאו 89 שנה לטבח חברון, בו נטבחו באכזריות 67 יהודים. באירועי "תרפט",

      בכל רחבי הארץ נרצחו 133 יהודים, יחסית לגודל האוכלוסייה של אז, שעמד על פחות מ-150,000 יהודים,

      הרי מדובר, כאילו נטבחו היום כ-5,400 יהודים בשני ימים. אשתקד התקשורת "שלנו" כמעט לא התייחסה

      ליום הזיכרון ה - 88, כך שתאריך היסטורי זה, חלף כלא היה, כנראה, שרצח יהודים אינו מעניין אותם.

      כדאי לעקוב השבוע אחרי התקשורת, מה יכתב על הטבח הנוראי אם בכלל.

      בערב הטבח ב-1929 , כאשר התגברו השמועות על הפוגרום הצפוי ,הגיעו לחברון אנשי ההגנה עם נשק

      כדי להגן על יהודי חברון. הישוב המקומי ביקש מהם לעזוב ,בהנחה שבחברון לא יפגעו ביהודים,

      בגלל היחסים הטובים עם הערבים, במשך מאות שנים.

      מנהיג הכנופיות בחברון, שיח טאליב הלהיב את הרוצחים בזו הלשון: "אתם מוסלמים, שחטו את היהודים,

      שתו את דמם, היום יום האיסלאם, אללה אכבר, הירגו ביהודים, עלו אתי, הנה לפניכם בחורות יהודיות יפות".

      זה לא היה טרור של ירי, בו הנרצחים מאבדים את חייהם תוך שניות, מדובר בפוגרום של ממש,

      שנמשך 3 ימים תוך הרג אנשים, בדרכים האכזריות ביותר, תוך כדי עינויים שלא יאומנו .

      הם הכו אב על בנים ואמהות יחד עם עולליהן.

      כלי הנשק היו:

                         * אלות לרוצץ גולגולת

                         * סכיני מטבח כדי לשחוט

                         * גרזנים לקטוע אברים

                         * קרדומים כדי לערוף ראשים

                         * מוטות ברזל -לנפץ ראשים ועצמות

                         * מברגים -כדי לנקר עיניים

מראות הזוועות, של ההתעללות ביהודים חסרי ההגנה, היתה נוראיות, כגון:

1. מעיים מרוטשים
2. מוח שהוצא מהגולגולת.
3. זקן שסורס לפני שהומת.
4. אשה תלויה עם רגליה למעלה ושערה מרוט.
5. שריפת ראש על גבי פרימוס דלוק.
6. עלמה שנאנסה לפני הרצחה ,ע"י 13 ערבים.
7. צעירה שנאנסה לעיני אביה, ואחר כך, ניקרו את עיני האב ורצחו את שניהם.

      ערבי חברון קבלו טיפול רפואי בבית החולים "הדסה" בחברון, כן זהו אותו בית הדסה שבקרבתו

      נטבחו יהודים גם בימינו .במהלך הפוגרום נעלו דיירי הדסה את השערים. אבל אז הגיע ערביה

      ודפקה בדלת. דיירי הבית התלבטו האם לפתוח והחליטו לפתוח ,כיון שחששו שמדובר בערביה

      הזקוקה לתרופות, משנפתחה הדלת, פרצו פנימיה הרוצחים וטבחו בצוות של בית החולים .

      להלן דוגמיות קטנות, מהביצועים "המעולים" של רוצחי הפוגרום:

      1. בבית רייזמן

          שלום רייזמן נתפס ע"י הרוצחים ,ניהל עמם מו"מ לחוס על חייו ונתן להם סכום גדול של כסף,

          כפדיון נפשו, לאחר שקבלו הכסף .הם נקרו את עיניו, שחטו אותו והשליכו את גופתו לרחוב.

          חותנתו, שהיתה ילידת חברון. התחננה וקראה לכל רוצח בשמו:"היתכן ,שאתה שמכיר אותי,

          שעשיתי לך טובות ,אתה תרצחו אותי נפש"? לא עזר לה ולמשפחתה, גם היא נרצחה באכזריות.

   2. בית אבושדיד

          את ראשו של תינוק, הטיחו בקיר עד שיצאה נשמתו, אשה הופלה ארצה,

          והרוצחים בנעליהם רוצצו את ראשה. כל הנרצחים הכירו אישית את הרוצחים בשמותיהם.

      3. בבית הכובסת

          נקרו את עיניו של בעל הבית ורצחו אותו בסכין ,ניסו לאנוס את הבת הצעירה,

          אבל היא הגנה על עצמה בידיים ,על כן קצצו את ידיה, ורצחו אותה באכזריות.

      4. בבית החכם חסין

          שפכו דלק על הדלק והציתו את הבית, לאחר מכן תפסו את הרב ואת רעיתו והטילו אותם חיים, לתוך הלהבות.

      5. האופה

          צלו את ראשו על גבי פרימוס דולק,מכיוון שנשאר חי, אז בתקו את מעיו בפגיונות.

      6. הרב אורלינסקי

          מוחו הוצא מהגולגולת ואת מעי אשתו רטשו ,הוא נרצח יחד עם אשתו, בתו, חתנו ונכדו בן ה-4

. הרוקח בן ציון גרשון

          למד רפואה באוניברסיטה קושטא,עסק גם ברפוי ערבים עניים בחינם, הוא טיפל בערבים במסירות

          במשך 40 שנה. הרוצחים היו בין הפציינטים שלו. הוא התחנן על נפשו. אבל הם קצצו את אצבעותיו,

          נקרו את עיניו, דקרוהו בסכינים ובפגיונים, עד שיצאה נשמתו. את בתו אנסו 13 ערבים ואחר כך

          הרגו אותה בעינויים נוראיים

      8. הילד מנחם סגל בן השנתיים

          ערפו את ראשו ,ומצאו מלוק בצוארו.

      9. נח אימברמן

          שמו ראשו על מכונת בישול, ושרפוהו חי.

    10. הרב גולדשמיט

          נקרו את עיניו ושרפו את ראשו על מכונת בישול.

1. הילד צחי הלר

          שאל: "הלא ילד אנוכי למה תמיתוני?" והרוצחים דקרו אותו בסכיניהם עד מוות.

          הם רצחו את הנפש, בזזו את הרכוש ושרפו כל דבר קדוש ליהודים.עם שחרור חברון,

          במלחמת ששת הימים. ציפו מוסלמי חברון, לטבח שיעשו היהודים כנקמה על זוועת 1929.

          ראש העיר ב - 1967 היה בין הרוצחים ב - 1929, הודה שלא היה לו ספק שהיהודים ינקמו כמקובל

          בתרבות הערבית. לפני כמה שנים נתגלו תמונות מהטבח, שלא היו ידועות עד כה, וטרם פורסמו.

          רצינו להציג את התמונות לציבור. פנינו איפוא ,לבית העיתונאים בת"א, בבקשה להציג את התמונות

          לפני התקשורת אבל הם סרבו. חשבנו שנכון להציג את התמונות לפני הציבור בבית התפוצות כדי שעם ישראל,

          יוכל לבוא להתבונן. שני המוסדות הנ"ל סרבו ללא נימוק. יש להניח שאם היה מדובר בתמונות של ערבים

          שנטבחו על ידי יהודים, היתה, ודאי תחרות עזה, בין כל המוסדות, על הזכות להציג את המראות הקשיים.

          מאמר זה מוקדש לזכרו, של רחבעם זאבי הי"ד, שמתוך ספרו, "טבח חברון", ליקטתי את רוב העובדות המתוארות במאמר זה.

רוטינה חוזרת:

שנ"צ ארוך בשבת

ישנה מאוחר במוצש

קמה מאוחר בראשון

מאחרת לעבודה

כל היום עם פיהוקים

מגיעה לבית עייפה

מתלבטת אם לישון קצת בערב

או ללכת לישון מוקדם

בסוף הולכת לישון מאוחר

ואיכשהוא זה מתאזן עד יום שלישי