הדר = חזר. כנראה שהחזרה בתשובה היא חלק מהמהות שלך 
כדי שיעזרו לך כאן נראה לי שכדאי שתפרטי מה מוקד הקושי שלך - מחשבתי או מעשי ?
שלא כתוב עליו שמת. תחילת עולם התיקון
שהקושי הוא חלק מהדרך,
גם אם נופלים צריך לקום..ולא נופלים!
הרבה תפילות..
הדת לא מתאימה כי מבינים שהיא"גובלת" אותנו כביכול, פחות "הנאות"..
אבל יודעים שהיא ה-אמת..
צריך הרבה להתאמץ..
דימוי עצמי, אהבה עצמית,
איך בונים את זה?
איך עבדתם על הביטחון עצמי והקבלה?
איך למדתם לאהוב את עצמכם??
תודה רבה!
חיים שלמשהו שלי עוזר
להיות החברה הכי טובה של עצמך.
כלומר, להתנהג עם עצמך בצורה שהיית מתנהגת עם החברה הטובה והיקרה לך ביותר.
להתנהג באמפתיה
לפרגן
לומר מילים טובות
לעודד
לא להקטין את עצמך
לא לכעוס על עצמך
לסלוח לעצמך
לחתור לפתרון בזמנים של ייאוש
לא לומר על עלייך דברים כמו "בחיים אני לא יצליח" "איזה סתומה אני" "אני כישלון" וכו' וכו' כי את בחיים לא תגידי את זה לחברה שלך אפילו אם היא לא הצליחה במשהו
אין שום סיבה לא לומר את הדברים האלו לעצמינו.
תמיד שימי למולך את עצמך כבן אדם הכי יקר לך.
עם הזמן את תראי שאת יותר רוצה לדאוג לעצמך, את תרגישי יותר חשובה ושווה בעינייך.
אבל כמו שרשמתי בכותרת
זו דרך חיים
זה לא בא ברגע
זו עבודה תמידית של לקבל ולהכיל את עצמך איך שאת נראית ועם כל הטעויות והחסרונות שבך.
ואגב, את תראי שגם היחס שלך כלפי אחרים משתנה.
אדם לא יכול לאהוב אנשים אחרים אם הוא לא אוהב קודם את עצמו כמו שנאמר
"ואהבת לרעך כמוך"
קודם תאהב את עצמך ואחר כך תשווה את האהבה הזאת לאחרים.
ואם תסתכלי על אנשים כמו מדריכים, מנחים וכו', לא סתם הם מסוגלים לאהוב ולהיות שם בשביל כל כך הרבה אנשים, יש להם הרבה אהבה לתת כי זה נמצא אצלם במלאי.
אם את רוצה לדבר על זה עוד אז בכיף באישי
כי לאהוב ארים אני כן מצליחה..
אבל את עצמי כמו איזה סלידה כזאת. רצון תמידי לשנות ולשנות..
להיות כמו..
לעלות..
אבל אולי אני לא אוהבת אחרים באמת
?
דימוי עצמי ואהבה עצמית אלו שני דברים שונים. אבל יותר מכך שאלו שני דברים שונים - אלו שני הפכים. ויותר מכך שאלו שני הפכים אלו שני דברים מנוגדים שעובדים ביחס הפוך (ככל שיש מאחד יש פחות מהשני ולהפך).
דימוי עצמי זו המחשבה שאני x (זה יכול להיות שאני סקרן, מקשיב, עוזר, אלוף בלשחק טאקי, וכ'ו). דימוי עצמי זו תפיסה שמגדירה את מי שאני בעיני עצמי - בגלל משהו שאני חושב או עושה. מין הגדרה שאנחנו מגדירים את עצמינו בעיני עצמינו. ויש כאן משהו מאוד מגביל. משום שאם אני לא עונה להגדרות הללו - אני ארגיש דיכאון וסבל - כי כשמשהו מגדיר את האני שלי ואת הזהות שלי אני חייב לעשות אותו ואני אפחד שלא לעשות אותו. (אני חייב לעשות אותו ואפחד מכך שלא אעשה אותו כי באיזו שהיא צומת בחיים נוצרה האמונה שבלעדי זה אני לא ראוי לאהבה - בעיני עצמי ולכן גם לא בעיני אחרים. - החובה הזו מובילה לריצוי או לאגרסביות)
אהבה עצמית מתגלה כשמשילים מעלינו את המעיל המגושם של הדימוי העצמי, כשנותנים לעצמינו להיות. כשמוותרים על הצורך לייצג משהו - ופשוט חיים את מי שאנו. כשאנחנו מרשים לעצמינו להיות מי שאנו, אנחנו נותנים ומגלים את האהבה שבנו לעצמינו כמו שאנו. (דימוי עצמי יונק מתפיסת "עצמי" נרטיבית אוטוביוגרפית - העצמי מוגדר כסך כל החוויות, העבר, האמונות, והמחשבות שלי. אהבה עצמית נבנית כשתפיסת העצמי זה פשוט ההויה שקיימת ברגע הזה, המציאות בכאן ועכשיו - ולא העבר או מה שאני חושב על עצמי.)
ביטחון עצמי זה היכולת להיות מי שאני ולתת לעצמי להיות מי שאני. ביטחון עצמי הולך יד ביד עם פגיעות ארעיות ואומץ. אנחנו מכילים את זה שאנו ארעיים, חסרים, פגיעים, טועים. זה היכולת לומר באומץ "היי אני לא יודע אפשר עזרה?" - היכולת להתחשב באומץ בצרכים שלנו כבני אדם בעלי צרכים מסויימים ולא לרaצות אחרים או את החברה. ביטחון עצמי זה היכולת להכיר בכך שאנחנו פגיעים ועדיין להeראות ולקבל את האנושיות שלנו.
אהבה קבלה וביטחון עצמי קיימים בנו - לא לומדים לאהוב את עצמנו - אבל כן לומדים לפשוט את מעיל האשיות שמגביל אותנו וחוסם את האהבה שקיימת בנו בפנים.
צלילי השקטצלילי השקטאין דבר כזה דימוי עצמי לאהוב את עצמינו. (יש, אבל זה לא אהבה\ביטחון באמת)
כשאנו עושים משהו בגלל דימוי עצמי - בסיטואציה שלנו תהיה מוטיבציה שמונעת מפחד. מעבר לכל מה שכתבתי על פחד בתגובה הקודמת - מוטיבציה שמונעת מפחד היא מוטיבציה מאוד חזקה, אבל היא מוטיבציה שעובדת לטווח קצר. (לברוח מאריה, להספיק את החומר במרתון של לילה שלם לפני המבחן וכ'ו). הוא יכול להניע אותך אבל הוא לא אפקטיבי לטווח הארוך, הוא גם לא אפקטיבי כשיש עוד תחומים בחיים שצריך לטפל בהם- זו מוטיבציה ממוקדת לטווח הקצר.
ויקטור פרנקל קרא להשתפרות ולהשתנות - נואו-דינמיקה . הוא טען שבשביל כל משמעות בחיים אנחנו צריכים משהו לשאוף אליו מעבר למה שאנחנו. אז איך זה מסתדר עם ה"אני מספיק טוב במי שאני"? אתה יכול לענות כמו שחוקרת המשמעות אמילי סמית טוענת - שהמשמעות לא נותנת אושר - והחשיבה שכן הופכת אנשים לאומללים. אנחנו לא עושים משהו משמעותי כדי שזה יעשה אותנו מאושרים. כלומר אנחנו חסרים נעשה משהו משמעותי כדי להרגיש אושר. לא. משמעות לא מביאה אושר ואושר לא קשור למשמעות. הנואו-דינמיקה - ורצון לשאוף למשהו - לא לא אומר שאני חסר ולא מספיק, זה לא קשור למי שאני. זה בסך הכל רצון שיש בי אבל זה לא אומר עליי משהו - זה אומר שאני עושה משהו שמשמעותי לי ואני עושה אותו בכאן ועכשיו. משמעות, כמו אהבה היא בכאן ועכשיו.
אתה יכול גם לענות שברגע שמשהו מגיע ממיקוד שליטה פנימי ולא חיצוני, מבפנים, אנחנו עושים כי אנחנו רוצים לא כי אנחנו חסרים. כשאנחנו עושים כי אנחנו חסרים אנחנו מתמקדים במה שאין, ובמה שחסר לנו, כשאנחנו עושים כי אנחנו רוצים אנחנו מתמקדים בעשייה שלנו - בכאן ועכשיו.
פעם מישהו הגיע לחכם אחד ושאל אותו - איך אני יכול להשיג את אושר? אז החכם ענה לו - איפה איבדת אותו?
התשובה שאני בוחר לענות לשאלה הזו היא שברגע שאנחנו משילים את המעיל של הדימוי העצמי - אנחנו אוהבים, טובים, מוסריים, ושמחים, הטבע הפנימי שלנו הוא טוב. אנחנו לא צריכים להשתנות, אנחנו צריכים לגלות את מה שאיבדנו על ידי ההסתרה של המעיל הזה.
אין דבר כזה משהו שמגדיר את מי שאני - הדימוי הוא לא מראה הוא מסכה.
האני שלנו משתנה וחי בחיים, הדימוי העצמי שלנו בעיני עצמינו הוא קיבעון שמקבל קיום בפני עצמו בגלל פחד.
לדעתי זו לא טרמינולוגיה אלא זה ממשי וזו תפיסת עצמי שונה לגמרי - משהו שעשיתי מגדיר את העצמי (דימוי עצמי). לבין מודעות ערה בכאן ועכשיו. וזהו. אבל אין לי בעיה שנשאר חלוקים.
ואיך מורידים את ה"מעיל" הזה?
אני לא בטוח שאני אוכל לענות לזה תשובה טובה - וכתובה, כי זה תשובה שקשורה לעולם החוויה.
מודעות לרגע הזה, למציאות, ושחרור מהעבר, ואיזון ואהבה שלנו את עצמינו.
איך עושים את זה? רוב הטכניקות הרגשיות ורוב הגישות הטיפוליות - (גם אם הם עצמם לא מודעים לזה) מנסים לעשות את זה. יש גישות מדהימות, ואפשר לעשות (חלק מזה) גם בצורה ה"מודעת" - אבל אני מתחבר גם לגישה של לעשות את זה "רגשית -מדיטטיבית" את עם עצמך - ובצורה מסוימת.
פעם קראתי ספר של אדם חכם מאוד מאוד מאוד מאוד רגשית. הוא אמר - איך מורידים את המעיל? לעשות על זה מדיטציה ולהתבונן בזה. ובהתחלה שקראתי לא הבנתי - זה היה נשמע הזוי. רציתי לזרוק את הספר. אחרי חצי שנה שלמדתי עוד דברים הבנתי מה הוא רוצה. לא הצלחתי להבין כי לא הייתי במקום של יכולת הבנה. אבל גם לא היה לי יכולת הבנה כי רגשית לא הבנתי מה זה אומר.
אם תרצי אני אוכל להמליץ לך על ספרים שאולי אם תרצי תוכלי להיעזר בהם. הם יותר טובים ממני.
===============================================================
בראשי פרקים
הדבר הראשון זה ההבנה הרגשית זה שאנחנו זה לא המחשבות שלנו.
הדבר השני זה ההבנה הרגשית זה שאנחנו זה לא הרגשות שלנו. יש הבדל עמוק בין אדם שעולה לו מחשבה מסוימת - או שהוא חווה רגש (נניח של פחד), לבין אדם שהוא חושב או מרגיש (פוחד).
הדבר השלישי זה ההבנה הרגשית שאנחנו זה פשוט המציאות ברגע הזה ומתוך מודעות לרגע הזה.
הדבר הרביעי זה הפירוק של רגשות מודחקים מהעבר (יש דרכים) וחיבור עם כל החלקים שבנו.
=================================================================
בהצלחה!
בס"ד
להכיר את היכולות שלי, הדברים הטובים והמעלות שבי. לכתוב אותן, לשנן אותן ולחפש איפה הם מתגלים במציאות. כשאני מוצאת להיות ברגע הזה, לשמוח בזה, ואפילו לכתוב בסוף כל יום את המקרים האלו- וגם לכתוב את כל הדברים שהערכתי בעצמי באותו יום- כדי לתרגל עין טובה על עצמי.
בנוסף, מוציאים מהמחשבה שאני צריכה להיות משהו מסוים, להתנהג בצורה מסוימת, להתלבש, לחשוב כמו שאני חושבת שצריך להיות- אלא פשוט להיות אני עצמי כולל כל מה שיש באני שלי- ולקבל את זה בלי שום תנאי! ולעשות מה שעושה לי טוב וגורם לי להרגיש טוב!
אחרי שמגלים את הדברים הטובים שבי, מתרגלים לראות אותם במציאות, ומקבלים את עצמי כמו שאני- הרבה יותר אוהבים את עצמנו, וגם מאמינים לאחרים שאומרים עלינו דברים טובים. וזה משפיע ומשפר הכל- גם הביטחון, האהבה וכו'....
אני סתם מבואסת היום
אבל בואו תעזרו לי
הפואנטהבין אם זה בעקבות החיוך שהיה לך, או ההתנהלות שלך שעזרה למישהו או במה שעזרת לעובדים האחרים או במשהו טוב שביצעת.
אמרו חז"ל "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמיים" (ברכות דף ח עמוד א), אז זה שאת עובדת זה אפילו גדול מהיותך יראת שמיים.
ובאופן אחר, את בת 20 ומשהו, בעזרת ה' יהיו לך עוד הרבה שנים לחיות ולעבוד, אולי כדאי למצוא משהו לעשות שיעשה לך טוב?
בהצלחה רבה
הפואנטההצטרפתי בחופזה למניין מנחה מבוהל (טעיתי בשעה), ובשעה הזאת (שלי) הוא הסתיים, ומישהו הציע לעשות ערבית.
אז אמרתי עד כאן, והלכתי.
ההיה או חלמתי חלום?
חוף לא נפרד אבל צנוע יחסית. מישהו/ י היה לאחרונה ויכול להמליץ?
כינר?
תודה מראש
שלא בחופשים יש לא מעט חופים שוממים.
יורדים אילו מהטיילת
או החוף הנסתר שבין הטיילת ללידו
הכוונה באמת לא נפרד אבל צנוע ככל האפשר להליכה עם המשפחה המורכבת מכמה מגדרים..
המציאות שם זה מציאות של הכל או כלום.
אם תרצי חוף נפרד יש את כינר, ויש את החוף הדתי של טבריה (נמצא מול הקבר של ר' מאיר)
אם בכז תרצי מעורב
שמעתי פעם שיש איזה חוף שנחשב מאוד נקי באיזה קיבוץ בצפון הכינרת.. סתם אם באלכם מקום נקי.
אבל מקום "צנוע יחסית"?
לעולם לא תמצאי..
אגב, אמנם אני לא בעל איזו סמכות להטיף. אבל כתבת "צנוע יחסית" ודייקת בלשונך,
כי.. אין חוף שהוא באמת צנוע מעורב. חוף מעורב זה לא צנוע.
יש חוף לא מוכרז שבד"כ יש שם משפחות דוסות כאלה
לומדים שורוק
יעל מהדרוםשלום לכולם, פתחתי פצל"ש כי מכירים אותי פה..
לאחרונה חזרתי באופן קבוע לבית לאחר תקופה שלא ממש הייתי נוכח. הייתי בשירות צבאי ובישיבה ושהיתי מגיע הייתי יותר יושן ואוכל ובעיקר אורח. בשנה האחרונה ממש חייתי פה.
ולא יודע ב7-6 שנים האחרונות אמא שלי ממש השתנתה ואני כניראה גם. כי ממש ממש קשה לי איתה.
היא מתנהגת בצורה ממש מוזרה, שאפילו מגעילה אותי, אני אפילו לא אתאר (להשתעל בלי לחסות עם היד, או לשתות מהבקבוק של השולחן)
בזמן האחרון כניראה היא ואבא שלי לא מסתדרים והם רבים על דברים מהותיים.
וממש ממש מציק לי שאמא שלי פורקת את כל התסכול שלה על אבא שלי בפני אחים שלי הקטנים!
יש לי כמה אחיות קטנות שהם כמו חברות טובות של אמא שלי ומעצבן אותי שכל היום אמא שלי מתלוננת באוזניהם על אבא שלי.
לא אכפת לי מי צודק, אבל זה לא אמור להיות ככה. ממש מדברת עליו לא יפה ומלכלכת עליו.
יש לי שני אחיות קטנות בנות 10 ו14 שלא אמורות לשמוע את זה! בהסתכלות שלי זוגות שלא מסתדרים צריכים לשמור את זה לעצמם לפחות כלפי הילדים הקטנים שסוג של חסרי אונים בסיטואציות כאלה.
בנוסף לזה יש לי אחות שנה מתחתי שהתחתנה עם בחור בן גילי, ופתאום ההורים תמיד משווים אותי אליו. איך הוא כבר נשוי,ויש לו תואר ומחזיק את עצמו מבכינה כלכלית.
אני שעד עכשיו היתי ה"כוכב" של הבית. פתאום נכנס מישהו שמאוד דומה ללי בתכונות אופי ובעצם מתחרה בי בכל המיוחדות שבי.
הוא לוקח לי מקום בכל תחום שהיתי ייחודי בו אצלי בבית. (זה שאני כבר לא אלוף הקאטן בבית לא נחשב)
ולא רק זה הוא גם הרס "חוקים" שהיו לנו בבית. דברים קטנים שגדלנו עליהם כמו שלא מניחים רגלים על הספות, או שלא קוראים עלוני שבת בזמן הארוחה. כל מיני דברים כאלה קטנים אבל ביחד מרגיש לי שהוא שינה לנו המון בבית.
יש משהו מחמיא בזה שאחותי שכל כך הייתי מחובר אליה התחתנה עם מישהו שמזכיר אותי, אבל נוצר מצב כיום שאני כלום בהשוואה אליו.
ואיך שהוא בזמן האחרון הוא הפך להיות האוזן קושבת של אמא שלי בקשר לתלונות שלה על אבא שלי. אמא שלי פורקת לו את כל הקשיים שהיו להם מתחילת הנישואים (ותוך כדי מוציאה אותו טוב כי הוא לא כמו אבא שלי)
אני באמת עצרתי את עצמי כמה פעמים מלצעוק על אמא שלי שלא תדבר ככה בסיטואציות מסוימות.
אמרתי לעצמי שאם היא תגיד משהו כזה אלי אני ישר ישתדל בצורה מכובדת להגיד לה שאני לא מעונין לשמוע.
אני לא יודע למה כתבתי את כל זה, זה בעיקר פריקה
בא לי להרים ידיים, אבל אני לא יכול זה המשפחה שלי, שנה הקרובה כבר לא אהיה פה כי אתחיל לגור במעונות של אוניברסיטה
אבל חשוב לי לשנות את המצב
קשה ולא פשוט.
במיוחד שאתה שם לב פתאום לכל הדברים האלה,
שלפני זה לא הבחנת.
ופתאום המקום הטבעי בבית כבר לא טבעי, ואין כל כך מקום בכלל.
לפעמים זה רק בהרגשה, אבל לפעמים זה גם במציאות.
השאלה מה אפשר לעשות עכשיו עם זה.
לקבל את זה שהחיים משתנים ודינמיים ולהתאבל על דברים שהיו והשתנו,
או לבחור לפעול ולשנות.
אבל יש לך בכלל משהו לעשות? למה הכוונה להרים ידיים?
אמנם מבחינת הגיל והטבע המקום שלך כרגע זה בבית הפרטי שלך שבו אתה יכול לפעול ולשנות,
אבל אתה לא שם. אלא בבית של ההורים. שהוא שלהם, ומתנהל כמו שהם רוצים.
בין אם זה נכון או לא.
נראה לי שכמו שכתבת, שתאמר שאתה לא מעוניין לשמוע,
הבחירה שלך כרגע היא יותר איך אתה מגיב ופועל במציאות הקיימת.
אבל לא ברור איך ניתן לפעול יותר.
הרבה כוחות!! זה בהחלט חתיכת ניסיון מורכב,
אבל אני חושבת שהוא חלק מהחיים- שמשתנים ולא תמיד נעימים או נראים לנו או מתנהלים נכון...
ולנסות להשלים עם מה שיש זו שבירת המידות ממש.
בהצלחה!!
דיברת על כך שמשווים אותך לגיס החדש,
ושהוא כרגע נחשב יותר או משהו כזה.
אולי ההשוואה הזו קיימת גם בתוכך?
אולי אתה מרגיש פחות ממנו ואז אחרים אומרים את זה?
פשוט שמתי לב, מהיכרות קרובה מאד,
שאנשים שטוב להם עם מה שהם ולא משווים את עצמם לאחרים,
אף אחד לא מבקש מהם תוצאות או חושב להשוות אותם.
גם אם הם עם אפס תוצאות.
ומי שמשווה את עצמו כל הזמן לאחרים, גם אחרים עושים ומדגישים את זה.
והרעיון הוא לקבל את עצמנו, לפני שאנחנו מבקשים מאחרים שיעשו את זה.
מקווה שתקבל זאת בטוב.
זה ממש פסיכי, אני לא מאמין שיש שם מישהו שבאמת מרוצה מהעסק שם
אפשר להבין משם כמה זה רקוב
שמתי לב למשהו מאוד מעניין שחזר אצל כולם.
כולם אמרו, לא משנה, שצריך לוותר, ולסלוח, ולהכיל את הרצונות והדחפים של השני, וזאת האהבה,
וכאן מגיע אבל,
אבל אותי הוא הכי אוהב (מסתכל על הבן\בת זוג כדי לאשר)
יש איזה שהיא מערכת יחסים שהיא "הראשית", כל השאר אלו יצרים גרידא.
מעין משפחה מוסלמית, בדואית, אבל בלי הרשמיות החתונתית.
לזה שאתה רואה אותו מקיים יחסי מין עם מישהו אחר
יש כאלה שאומרים שצריך להתעקש עוד ועוד ומצליחים בסוף.
הנסיון שלי מראה שזה נכון, אבל לפעמים המחיר כבד מדי ועדיף היה באמת להרפות.
איפה הגבול? קשה לבדוק.
אם חושבים על זה
זה לעשות יותר ברוגע
אבל ראיתי פעם שכתוב שמי שפועל בדרך הטבע ולא סומך על השגחה אז באמת כאילו "משחררים אותו" והוא צריך הרבה השתדלות ומי שסומך על ההשגחה אז פועלים איתו שלא בדרך הטבע והוא לא יצטרך השתדלות גדולה.
ממה שאני זוכר הגבול תלוי לפי הדרגה הרוחנית שלך.
מה שיגרום לך לשכוח את ה' בדרגה שלך- זה יותר מדי השתדלות.
לא כיף בכללמשהלפעמים דברים פעוטים כאלה יכולים לקלקל את כל היום.
מצאתי לי שיטה להתמודד עם הצורך הזה ^ (לא רק מול הבוס).
לכתוב את התלונות בפנקס רשימות. לסדר אותן, ורק אז להחליט אם לשלוח אותן או לא.
סטייל
סוף מעשה במחשבה תחילה...
למה משפצים בבוקר?שיתחילו בצהרייםסמטאותאחרונהחשבתי להציע פה כל מיני ספרים/קטעים ללימוד לקראת ימי התשובה הבאים עלינו לטובה.אשמח שעוד אנשים יציעו.
ביחס למושג תשובה-
שערי תשובה לר' יונה-קלאסי,שפה יחסית פשוטה.
חובות הלבבות שער התשובה.
פלא יועץ-ערך 'תשובה'.
רמב"ם הלכות תשובה.
מהר"ל נתיב התשובה.
כד הקמח ערך 'תשובה'.
על התשובה הרב סולובייצ'יק.
אורות התשובה לרב קוק זצ"ל.
-באופן כללי ממליץ למי שרוצה להעמיק ולהזדהות עם מושג התשובה בדורותינו ללמוד אורות התשובה(אפשר עם איזה ביאור נחמד.הרב לונדין אחלה ביאור,קצר ופשוט.יש יותר מעמיקים,נגיד של הרב ראובן ששון.הרב אבינר הוא באמצע כזה(הרבה נספחים בסוף,הערות שוליים למטה),בין הרב לונדין לרב ששון). וגם כדאי מאוד ללמוד הלכות תשובה לרמב"ם לדעת באמת איך עושים תשובה בפועל מבחינה מעשית. מי שזמנו בידו כדאי שפעם אחת ינסה להקיף הרבה גדולי ישראל שעוסקים במושג ..זה מעשיר ממש.
יש גם מאמר של הרב שמעון סטרליץ',תלמיד הרב קוק,שנקרא 'התשובה לאור הסתכלותו של רבינו'.מופיע בסוף אורות התשובה של אור עציון.
ספרים עם ביאורים/מהלכים על החגים וכדו'-
-'ונהר יוצא מעדן',הרב אוריאל עיטם-עמוק ,שפה בהירה ומובנת.
-אמונה סדורה 'ימים נוראים' של אלון מורה-מקורות מצוטטים מלוקטים החל מהתנ"ך מדרשים,משנה וכדו' ועד האחרונים, ביחס לכל מיני נושאים הקשורים לימים הנוראים.מי שרוצה להעמיק בנושא מסוים ולראות המון מקורות מרוכזים ביחס אליו- ממש מומלץ.
-חוברות של הרב אלי הורוביץ(לדוג' 'תשובה-שיבה אל העצמיות'.ביאור מושג התשובה בדורותינו או 'יום הדין' שיחה לר"ה. 'שבת שבתון' ליום הכיפורים').גם חוברות אלו מתייחדות בעומק ושפה לא גבוהה במיוחד.יש גם חוברות טובות של הרב בלייכר.
-'לתשובת השנה'-רבני הר המור.הרב טאו כדרכו יחסית מובן. יש שם עוד רבנים לדוג' הרב אלי בזק,הרבנים שטרנברג ,הרב צוקרמן ועוד.כל אחד וסגנונו הוא.
-'על התשובה' לרב סולובייצ'יק.מי שמכיר ומתחבר לסגנונו הנפלא מומלץ.
-'השיבה לי ששון ישעך',הרב אלי פיינסילבר-הבנתי ספר עמוק על תשובה וגם חורז על הדרך במסכת רעיונית שלימה עניינים מחגי תשרי.
-שיחות הרצי"ה על המועדים.
-הרב חרל"פ אורי וישעי.קשה באופן יחסי.יש דברים מובנים יותר,יש מובנים פחות.
-חסידות-שפת אמת.לעניות דעתי קשה להבין לעומק מה אומר אם אין בסיס אמוני רחב.אבל כדאי לנסות.יש פסקאות מובנות יותר ומובנות פחות.
פרי צדיק לר' צדוק.גם מורכב קצת.תמיד כדאי לנסות.
יש עוד .לא מכיר את הכל לצערי. אשמח להמלצות. 'אלה וכאלה יוסיף עמנו..'.
-ישנו ספר/פירוש על תפילת ראש השנה לרב חיים וידאל,נקרא 'רוח חן'.עמוק ושירי .אפשר לקבל סטלה רוחנית מהשיריות שלו..-מומלץ.
בהצלחה ולימוד משמח ופורה לכולם!!
משיח נאו בפומ!
משיח נאו בפומ!הבעיה שהיום כבר כמעט אין כאלה כי פשוט קונים חדש.
משיח נאו בפומ!אנציקלופדיות של ילדים כדאי לשמור
מעסיק אותם מאוד בייחוד בשבת
ברגועאחרונהלא מכיר
אבל הקפצתי
ואז התרגשו עלינו פיגועים חדשים והנביעו ממני אחד...
קשה וכואב שכמעט רק על מאורעות שכאלה אני מצליחה לכתוב
דביר קודשו הביאני/
וגם שם מנוח לא מצאני/
בנפול בחורי יהודה הראתני/
ועדיין, לחם- דמעה הרוויתני./
ובימי מרודי ועוניי/
בקרוב עליי אויב להגליתני/
עודך נושא עליי עווני/
ובנפול נערי היכיתני/
ואיכה אבכה במר יגוני/
ואושפל לעפר כרש, כעני/
בגבור עליי אויב כנעני/
ולעזוב ומוזנח אז דימני/
ואתה, ממרום קודשך השקף תשקיפני/
ותפתח אזורי וממספד העלתני/
ובגיל, ובשמחת עולם החייתני/
בבניין עירך וביתך זכני והראיתני!!/
******
לע"נ הקדוש דביר יהודה שורק בן יואב הי"ד.
נכתב ט' באב התשע"ט.
טל אוריהמחפשת^
ארץ השוקולדמתקדם ממש
