משהו שלי עוזר

להיות החברה הכי טובה של עצמך.

כלומר, להתנהג עם עצמך בצורה שהיית מתנהגת עם החברה הטובה והיקרה לך ביותר.

להתנהג באמפתיה

לפרגן

לומר מילים טובות

לעודד 

לא להקטין את עצמך

לא לכעוס על עצמך

לסלוח לעצמך

לחתור לפתרון בזמנים של ייאוש

לא לומר על עלייך דברים כמו "בחיים אני לא יצליח" "איזה סתומה אני" "אני כישלון" וכו' וכו' כי את בחיים לא תגידי את זה לחברה שלך אפילו אם היא לא הצליחה במשהו

אין שום סיבה לא לומר את הדברים האלו לעצמינו.

תמיד שימי למולך את עצמך כבן אדם הכי יקר לך.

עם הזמן את תראי שאת יותר רוצה לדאוג לעצמך, את תרגישי יותר חשובה ושווה בעינייך.

אבל כמו שרשמתי בכותרת 

זו דרך חיים

זה לא בא ברגע

זו עבודה תמידית של לקבל ולהכיל את עצמך איך שאת נראית ועם כל הטעויות והחסרונות שבך.

ואגב, את תראי שגם היחס שלך כלפי אחרים משתנה.

אדם לא יכול לאהוב אנשים אחרים אם הוא לא אוהב קודם את עצמו כמו שנאמר

"ואהבת לרעך כמוך"

קודם תאהב את עצמך ואחר כך תשווה את האהבה הזאת לאחרים.

ואם תסתכלי על אנשים כמו מדריכים, מנחים וכו', לא סתם הם מסוגלים לאהוב ולהיות שם בשביל כל כך הרבה אנשים, יש להם הרבה אהבה לתת כי זה נמצא אצלם במלאי.

אם את רוצה לדבר על זה עוד אז בכיף באישי

כי לאהוב ארים אני כן מצליחה..

אבל את עצמי כמו איזה סלידה כזאת. רצון תמידי לשנות ולשנות..

להיות כמו..

לעלות..

אבל אולי אני לא אוהבת אחרים באמת

?

דימוי עצמי ואהבה עצמית אלו שני דברים שונים. אבל יותר מכך שאלו שני דברים שונים - אלו שני הפכים. ויותר מכך שאלו שני הפכים אלו שני דברים מנוגדים שעובדים ביחס הפוך (ככל שיש מאחד יש פחות מהשני ולהפך). 

דימוי עצמי זו המחשבה שאני x (זה יכול להיות שאני סקרן, מקשיב, עוזר, אלוף בלשחק טאקי, וכ'ו). דימוי עצמי זו תפיסה שמגדירה את מי שאני בעיני עצמי - בגלל משהו שאני חושב או עושה. מין הגדרה שאנחנו מגדירים את עצמינו בעיני עצמינו. ויש כאן משהו מאוד מגביל. משום שאם אני לא עונה להגדרות הללו - אני ארגיש דיכאון וסבל - כי כשמשהו מגדיר את האני שלי ואת הזהות שלי אני חייב לעשות אותו ואני אפחד שלא לעשות אותו. (אני חייב לעשות אותו ואפחד מכך שלא אעשה אותו כי באיזו שהיא צומת בחיים נוצרה האמונה שבלעדי זה אני לא ראוי לאהבה - בעיני עצמי ולכן גם לא בעיני אחרים. - החובה הזו מובילה לריצוי או לאגרסביות) 

אהבה עצמית מתגלה כשמשילים מעלינו את המעיל המגושם של הדימוי העצמי, כשנותנים לעצמינו להיות. כשמוותרים על הצורך לייצג משהו - ופשוט חיים את מי שאנו. כשאנחנו מרשים לעצמינו להיות מי שאנו, אנחנו נותנים ומגלים את האהבה שבנו לעצמינו כמו שאנו. (דימוי עצמי יונק מתפיסת "עצמי" נרטיבית אוטוביוגרפית - העצמי מוגדר כסך כל החוויות, העבר, האמונות, והמחשבות שלי.  אהבה עצמית נבנית כשתפיסת העצמי זה פשוט ההויה שקיימת ברגע הזה, המציאות בכאן ועכשיו - ולא העבר או מה שאני חושב על עצמי.) 

ביטחון עצמי זה היכולת להיות מי שאני ולתת לעצמי להיות מי שאני. ביטחון עצמי הולך יד ביד עם פגיעות ארעיות ואומץ. אנחנו מכילים את זה שאנו ארעיים, חסרים, פגיעים, טועים. זה היכולת לומר באומץ "היי אני לא יודע אפשר עזרה?" - היכולת להתחשב באומץ בצרכים שלנו כבני אדם בעלי צרכים מסויימים ולא לרaצות אחרים או את החברה.  ביטחון עצמי זה היכולת להכיר בכך שאנחנו פגיעים ועדיין להeראות ולקבל את האנושיות שלנו.

אהבה קבלה וביטחון עצמי קיימים בנו - לא לומדים לאהוב את עצמנו - אבל כן לומדים לפשוט את מעיל האשיות שמגביל אותנו וחוסם את האהבה שקיימת בנו בפנים.   

אין דבר כזה דימוי עצמי לאהוב את עצמינו. (יש, אבל זה לא אהבה\ביטחון באמת) 

כשאנו עושים משהו בגלל דימוי עצמי - בסיטואציה שלנו תהיה מוטיבציה שמונעת מפחד. מעבר לכל מה שכתבתי על פחד בתגובה הקודמת - מוטיבציה שמונעת מפחד היא מוטיבציה מאוד חזקה, אבל היא מוטיבציה שעובדת לטווח קצר. (לברוח מאריה, להספיק את החומר במרתון של לילה שלם לפני המבחן וכ'ו). הוא יכול להניע אותך אבל הוא לא אפקטיבי לטווח הארוך, הוא גם לא אפקטיבי כשיש עוד תחומים בחיים שצריך לטפל בהם- זו מוטיבציה ממוקדת לטווח הקצר.

ויקטור פרנקל קרא להשתפרות ולהשתנות - נואו-דינמיקה . הוא טען שבשביל כל משמעות בחיים אנחנו צריכים משהו לשאוף אליו מעבר למה שאנחנו. אז איך זה מסתדר עם ה"אני מספיק טוב במי שאני"? אתה יכול לענות כמו שחוקרת המשמעות  אמילי סמית טוענת - שהמשמעות לא נותנת אושר - והחשיבה שכן הופכת אנשים לאומללים. אנחנו לא עושים משהו משמעותי כדי שזה יעשה אותנו מאושרים. כלומר אנחנו חסרים נעשה משהו משמעותי כדי להרגיש אושר. לא. משמעות לא מביאה אושר ואושר לא קשור למשמעות. הנואו-דינמיקה - ורצון לשאוף למשהו - לא לא אומר שאני חסר ולא מספיק, זה לא קשור למי שאני. זה בסך הכל רצון שיש בי אבל זה לא אומר עליי משהו - זה אומר שאני עושה משהו שמשמעותי לי ואני עושה אותו בכאן ועכשיו. משמעות, כמו אהבה היא בכאן ועכשיו. 

אתה יכול גם לענות שברגע שמשהו מגיע ממיקוד שליטה פנימי ולא חיצוני, מבפנים, אנחנו עושים כי אנחנו רוצים לא כי אנחנו חסרים. כשאנחנו עושים כי אנחנו חסרים אנחנו מתמקדים במה שאין, ובמה שחסר לנו, כשאנחנו עושים כי אנחנו רוצים אנחנו מתמקדים בעשייה שלנו - בכאן ועכשיו. 

פעם מישהו הגיע לחכם אחד ושאל אותו - איך אני יכול להשיג את אושר? אז החכם ענה לו - איפה איבדת אותו?

התשובה שאני בוחר לענות לשאלה הזו היא שברגע שאנחנו משילים את המעיל של הדימוי העצמי - אנחנו אוהבים, טובים, מוסריים, ושמחים, הטבע הפנימי שלנו הוא טוב. אנחנו לא צריכים להשתנות, אנחנו צריכים לגלות את מה שאיבדנו על ידי ההסתרה של המעיל הזה. 

אין דבר כזה משהו שמגדיר את מי שאני - הדימוי הוא לא מראה הוא מסכה.

האני שלנו משתנה וחי בחיים, הדימוי העצמי שלנו בעיני עצמינו הוא קיבעון שמקבל קיום בפני עצמו בגלל פחד.

לדעתי זו לא טרמינולוגיה אלא זה ממשי וזו תפיסת עצמי שונה לגמרי - משהו שעשיתי מגדיר את העצמי (דימוי עצמי). לבין מודעות ערה בכאן ועכשיו. וזהו. אבל אין לי בעיה שנשאר חלוקים.

ואיך מורידים את ה"מעיל" הזה?

אני לא בטוח שאני אוכל לענות לזה תשובה טובה - וכתובה, כי זה תשובה שקשורה לעולם החוויה.

מודעות לרגע הזה, למציאות, ושחרור מהעבר, ואיזון ואהבה שלנו את עצמינו. 

איך עושים את זה? רוב הטכניקות הרגשיות ורוב הגישות הטיפוליות - (גם אם הם עצמם לא מודעים לזה) מנסים לעשות את זה. יש גישות מדהימות, ואפשר לעשות (חלק מזה) גם בצורה ה"מודעת" - אבל אני מתחבר גם לגישה של לעשות את זה "רגשית -מדיטטיבית" את עם עצמך - ובצורה מסוימת.

פעם קראתי ספר של אדם חכם מאוד מאוד מאוד מאוד רגשית. הוא אמר - איך מורידים את המעיל? לעשות על זה מדיטציה ולהתבונן בזה. ובהתחלה שקראתי לא הבנתי - זה היה נשמע הזוי. רציתי לזרוק את הספר. אחרי חצי שנה שלמדתי עוד דברים הבנתי מה הוא רוצה. לא הצלחתי להבין כי לא הייתי במקום של יכולת הבנה. אבל גם לא היה לי יכולת הבנה כי רגשית לא הבנתי מה זה אומר.

אם תרצי אני אוכל להמליץ לך על ספרים שאולי אם תרצי תוכלי להיעזר בהם. הם יותר טובים ממני.

===============================================================

בראשי פרקים

הדבר הראשון זה ההבנה הרגשית זה שאנחנו זה לא המחשבות שלנו.

הדבר השני זה ההבנה הרגשית זה שאנחנו זה לא הרגשות שלנו. יש הבדל עמוק בין אדם שעולה לו מחשבה מסוימת  - או שהוא חווה רגש (נניח של פחד), לבין אדם שהוא חושב או מרגיש (פוחד).

הדבר השלישי זה ההבנה הרגשית שאנחנו זה פשוט המציאות ברגע הזה ומתוך מודעות לרגע הזה.

הדבר הרביעי זה הפירוק של רגשות מודחקים מהעבר (יש דרכים) וחיבור עם כל החלקים שבנו.  

=================================================================

בהצלחה!

בס"ד

להכיר את היכולות שלי, הדברים הטובים והמעלות שבי. לכתוב אותן, לשנן אותן ולחפש איפה הם מתגלים במציאות. כשאני מוצאת להיות ברגע הזה, לשמוח בזה, ואפילו לכתוב בסוף כל יום את המקרים האלו- וגם לכתוב את כל הדברים שהערכתי בעצמי באותו יום- כדי לתרגל עין טובה על עצמי.

בנוסף, מוציאים מהמחשבה שאני צריכה להיות משהו מסוים, להתנהג בצורה מסוימת, להתלבש, לחשוב כמו שאני חושבת שצריך להיות- אלא פשוט להיות אני עצמי כולל כל מה שיש באני שלי- ולקבל את זה בלי שום תנאי! ולעשות מה שעושה לי טוב וגורם לי להרגיש טוב!

אחרי שמגלים את הדברים הטובים שבי, מתרגלים לראות אותם במציאות, ומקבלים את עצמי כמו שאני- הרבה יותר אוהבים את עצמנו, וגם מאמינים לאחרים שאומרים עלינו דברים טובים. וזה משפיע ומשפר הכל- גם הביטחון, האהבה וכו'....

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)

יש מי שמקפיד לא להתקלח בספירת העומר.

@זיויק  @אריק מהדרום 

כי זה לא חודש מצחיק

משהו בלי הסימן של לא נוסה על בעלי חיים שלא נהפוך אנחנו לשפני הניסיון
 

הכי טוב אם יש לך "נוסה בהצלחה על סוורוס סנייפ"

בשמן שומשומין ראשי

תחפש בגוגל אטמים נגד רעש

אני מכירה את הפשוטים שמוכרים בסופר פארם אבל יש הרבה סוגים לאיטום מקצועי יותר

 לק"י

ראיתי פעם בדן דיל.

בטוח גוגל יידע לכוון אותך.

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה 

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אליאס לפסח (מילים ומושגים בנושא פסח) היה לי משהו כמו 105 מילים אז כל מילה היתה בקלף בפני עצמה

באמת היה מוצלח ועם רמות קושי שונות... בשמחה תאמצו את הרעיון

הייתי משתפת אם היה לי קובץ מוכן אבל עשיתי ידנית בסוף

האמת שהסתבכתי ממש עם לעצב לוח משחק בקנבה או בAI כי אין לי pro אז בסוף הכנתי ידנית.. אם למישהו יש כלי שטוב בזה, שאפשר להכין מהר ובקלות אני אשמח לשמוע😊