פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 619)

אי אפשר לעבירה זולת שתהיה עבירה קודמת גוררת אותה, ועבירה קמייתא מהיכן נעשית? הוי אומר ההתרשלות בעשין בסדר קיומם והפלאת התקשרותם עמהם. וכיוון דעל עשה אם עשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו מיד, על כן מצד זה דרכי התשובה קלים מאוד, דבהסתלק הגורם לעבירה, דהיינו העשה, אין לעבירה כל ערך, אחרי שלא מעצמה נעשית כי אם ע"י גורם, ובהתרועע היסוד נופל כל הבנין.

אכן הכבידות שבדרכי התשובה היא רק מפני שההתרשלות על ביטולי מ"ע, וביחוד במ"ע של ביטול תורה, שהן באות תכופות בלי הפסק, ומחדשים את ההכשרה לעבירות ונשארים הדברים כמקדם. 

ולזאת אשרי לאדם שמחזק עצמו בשמירת מצוות עשה, שמתוך זה זוכה לתשובה בקלות גדולה, ומתקן כל מה שפגם, והכל חוזר לאיתנו בתוספת ברכה יחוד וקדושה.

(רזי לי רט)

@ארץ השוקולד @יהודי אמיתי! @בא לי בירה @והוא ישמיענו@ע מ @תתן אחרית לעמך@בוער לארץ השלמה @לעבדך באמת! @פרח-אש@בת מלך!!!! @חן, @חיפושית~@בתוך בני ישראל@תופסת אומץ@אמיץ(ה) @אוא"ר @אוי טאטע! @אילת השחר

פגישת הסיכום היא מחר!

יש אפשרות לקנות משהו מושקע יחסית בזמן הזה?

יש לי מחשב עם wifi. איזה חסימות לאינטרנט יש? מה העלויות? מה הכי מומלץ?

היי, אני זוכר שלפני כמה חודשים העלו שאלה שעסקה בזה אגב ועניין אותי לשמוע היכן אתם ממקמים את עצמכם מבחינה מוסרית על פי תאוריית המוסריות של קולברג, הן בנוגע להתנהגות חברתית והן לגבי שמירת מצוות, חוקים וכו.

התיאור של 6 השלבים שהוא מציג בקצרה הוא בערך כזה (זה לפי המספרים, האותיות זה צמד שלבים):

א. הרמה הפרה-קונבנציונלית: שיקול הדעת המוסרי נקבע על ידי קבלת חוקים של סמכות חיצונית, והמעשים נשפטים לפי תוצאותיהם. התנהגויות ייחשבו לטובות או רעות אם יובילו לפרס או לעונש. 

1) אוריינטציה של ציות ועונש ( פעולות מתוך איך אמנע מעונש)– בשלב זה האדם מתקשה לראות את שני הצדדים של הסיטואציה, ונוטה להתעלם מכוונת האנשים בה ולהתמקד יותר בצורך לציית לחוק, בשל פחד מעונש מדמויות סמכות.

2) אוריינטציה של כוונה אינסטרומנטלית (פעולות מתוך מה אני מרוויח מההתנהגות)– בשלב זה האדם מודע לכך שלאנשים שונים יכולות להיות כוונות שונות ופרספקטיבות שונות לדילמה המוסרית, אך ההבנה הזו מאוד מוגבלת וקונקרטית. פעולה נכונה מבחינתו היא זו שמעניקה לו יתרון אישי ומספקת את צרכיו. כשיש הדדיות בין אנשים היא מובנת כחליפין של "טובות".

ב. הרמה הקונבנציונלית: יש חשיבות לדעות של אחרים ולציות לחוקים חברתיים, אך לא בגלל אינטרס אישי, אלא מתוך אמונה ששמירה על המערכת החברתית חשובה להמשך יחסים אנושיים חיוביים וסדר חברתי.

3. אוריינטציה של ילד/ה טוב/ה (פעולות מתוך שיתוף בין-אישי / נורמות חברתיות) – ציות לחוקים חשוב, כי הוא מאפשר הרמוניה חברתית, בעיקר בהקשר של יחסים בין-אישיים חשובים. לאדם חשוב לקבל חיבה ואישור מהדמויות הקרובות, ולהראות כאדם טוב, מכובד ועוזר, שניתן לסמוך עליו.

4. אוריינטציה של שמירת הסדר החברתי  (פעולות מתוך חובה מוסרית לשמירה על החברה)– האדם לוקח בחשבון פרספקטיבה רחבה יותר של יחסים חברתיים. החוק צריך להיאכף באופן שווה על כולם וחובתו של כל אדם בחברה לשמור על החוק, כי הוא חיוני לשמירת הסדר החברתי, ואם כולם לא יצייתו - הסדר החברתי יתמוטט.

ג. הרמה הפוסט-קונבנציונלית: אנשים ברמה הזו אינם מצייתים לחוקים בצורה עיוורת אלא גמישה, והם מגדירים מוסריות במושגי עקרונות וערכים מופשטים.

5. אוריינטציה של חוזה חברתי (פעולה מתוך הסכמה כללית ולא מתוך צו נוקשה) – האדם מתייחס לחוקים כאל כלים גמישים המשרתים צרכים אנושיים, ולכן ניתן לדמיין אלטרנטיבות לחוקים, כך שיהיו הוגנים יותר. כשהחוקים מתאימים לזכויות האדם ולאינטרס הרוב, נוצרת השתתפות מתוך רצון חופשי במערכת הוגנת שכזו.

6. אוריינטציה של עקרון אתי אוניברסלי (פעולה מתוך איך העולם ייראה אם כולם יעשו כך" / פעולה מתוך הנכונות שבדבר ולא על מנת להימנע מעונש/אינטרס/ מצופה חברתית/ חוק / או מוסכמה חברתית) – בשלב זה, הפעולה מוגדרת על ידי עקרונות אתיים של מצפון שהאדם בוחר לעצמו. החוקים הם ערכים מוסריים מופשטים, ואין צורך בחוק חיצוני להיאחז בו, ולכן אין כלל חשיבות לחוקים חברתיים קונקרטיים אלא רק למצפון האישי.

(7. קולברג מציע שישנה אף רמה שביעית של עקרון מתוך מורל טרנסצנדנטי שמקשר רוחניות עם חשיבה שכלית אבל לא נכתב על זה הרבה אז לא אפרט על זה.)

אשמח לשמוע את דעתכם ולמה אתם חושבים שאתם במקום שאמרתם.

מקורות להעמקה: 

 התפתחות מוסרית – ויקיפדיה

ובאנגלית :Lawrence Kohlberg's stages of moral development - Wikipedia 

התורה היא האורגן הכללי של כל ההויה מראשית האצילות עד תחתית העשיה, וכל המצוות הן העורקים המחיים את ההויה כולה, והם הנימין המחברים את כל ההויה כולה, והם הנימין המחברים את כל ההויה לחטיבה אחת.

ואימתי משיגים הם המצוות את ערכם הראוי? בזמן שמקיימים אותם מצד שהם כתובים בתורה, כלומר מצד שמכירים אותם שהם הם הגידים המקשרים את חוליות ההויה להדביקה בשורש אחד, ובהעדר קיומם נפסקים החוליות, ואז נעשית ההויה כולה בסוד פירודים.

והקיום מצד הכרה זו הוא התוכן האמיתי של עסק תורה לשמה. שלא נאמר "לשמו", שאין כל עבודתנו מוסיפים או גורעים בשם עצמותו יתברך, כי אם "לשמה", היינו התורה היא ההויה, אורייתא כולה שמותיו של הקב"ה (זוהר).

(רזי לי רז)

@ארץ השוקולד @יהודי אמיתי! @בא לי בירה @והוא ישמיענו@ע מ @תתן אחרית לעמך@בוער לארץ השלמה @לעבדך באמת! @פרח-אש@בת מלך!!!! @חן, @חיפושית~@בתוך בני ישראל@תופסת אומץ@אמיץ(ה) @אוא"ר @אוי טאטע! @אילת השחר

להרצאה (lecture) ?  

אני מבין את ההבדל בכך שבהרצאה מידת האינטראקציה בין המרצה לקהל היא פחותה מאשר בשיעור. כלומר בגדול בהרצאה הקהל יותר פאסיבי לעומת שיעור שבו עקרונית הוא יכול להיות יותר אקטיבי ? מה דעתכם ?