פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 645)

בוקר של טיול

לקושש קש לתבן

ונוסף על נחלת המטה

בעצם, ששה. ומן הסתם יש עוד

תודה לעונים..

היא חופפת לי את השיער ברגע זה ומקללת כל רגע במבטא ערבי על זה שיש לי קשרים

מי מעסיק חופפת ערבייה שעוד עם פרצוף חמוץ?
היא שואלת אותי עכשיו בת כמה אני ואז: דור מפונק זה אה לא יכולה ללכת עם תלתלים מה קרה?

אני מרגישה חוסר נוחות גדולה

ועכשיו שוב היא רוטנת

ה תופסת לי תראשי
היא תופבת לי תראש ש
אני לא יזוז

ואי ואי היא שורפת לי את הקרקפתתת מה זההההה
נרא לח היא מתה לעשות לי כואב איזה קנאית
היא חובשת עדשות צבע מה זה מוזרות
וכל כולה מוזרה
ואומרת לי שאני מוזרה

אאא לי יש עיניים טבעיות
אאאאא איזה ערבייה קנאית היא תופסת לי את השיער בכוח ומגדפת

בת זו***נה זה מה שהיא מה לעשות

ממ.. באסה שערכת.
שולחת כוחות מכאן!

תודה יקרה

אני בדיוק ההיפך

כי אנחנו מדמיינים את זה הרבה יותר טוב ממה שזה באמת

לכן אני לא אוהבת לדבר/לצפות כלכך למשהו כי אחרי זה הדבר עצמו יוצא נאחס

הציפיה לגאולה...

אין לי את הספר.

ונשמע מבאס אם הציפיה לא תהיה כמו הדבר האמיתי

מאחד האדמו''רים שח''ו הקב''ה לא ייקח ממנו את התחושות הללו והקדושה של הציפיה וההשתוקקות גם לעת''ל...

גם לי זה היה קשה בזמנו כשחשבתי על זה

תמצא מישהו שיעלה אם לא אשתדל בהמשך השבוע

אבל אני לא חושב שזה נכון לגבי כל צפיה

 

@ארץ השוקולד אני אעלה את הפסקה בעז"ה מחר או מחרתיים

אם כי תיוג לפסקאות זה מגניב בכל מקרה

באמת מבלבל

לקח לי אפילו זמן להבין אותך

@@קראנץ שוקולד הלא כן?

של
הכוונה וההכנה למצווה מתעלה על המצווה עצמה.

אולי אני אכתוב על זה פעם.

כולל היא עצמה.

זה היה טקסט מוזר.
אבל אני מתה על המילה שביס ואני אגיד את זה שוב ושוב ושוב.

אני מרגישה בסיפור של ש"י עגנון

מה זה שביס - מילון עברי עברי - מילוג
שביס

נ.ב. האם יש פה ניסיון להטרלה?

לא. אני רק עוזר לך להגיד את זה שוב ושוב ושוב... חח

אני יותר פמיניסטית מכל ה"פמיניסטיות" החדשות האלה, אני חושבת שאם אישה מחליטה לכסות ראש זו זכותה המלאה לעשות זאת בלי שיבלבלו לכולנו את המוח שהיא עושה את זה בגלל הממסד הרבני שמשתלט על חיינו ולא רק בנושא הזה.

ולכן אהבתי כל כך אץ מה ששרן השכל כתבה.

אהבתי במיוחד את ה'היא אשה פרטית ומותר לה לעשות מה שהיא רוצה' - אבל אני בכל זאת רוצה למחות, אז אני אמחה על מה ש'היא' מסמלת, וכמובן כמובן שזה מה שמי שבחר בה רצה לייצג (נכון, מארגני טקס המשואות מנסים לקדם הישמעות מוחלטת ועיוורת לרבנים חרדים. ללא כל ספק). שזו בעצם הדרך להגיד 'מה היא מעזה לעשות דבר כזה?' בלי להאשים 'אותה'.

נו, מה יש לצפות ממי שהזדעזעה קשות מהרעיון המוזר הזה של פייגלין להקים לא-עלינו בית מקדש ביום מן הימים?

לא קראתי כמובן את כל דבריה, רק בכותרת..

 

"הרבנים"... אשה שהולכת לפי ההלכה, "הרבנים".. 

 

כל היהדות בנויה על דבר ה' - ועל בחירה חופשית לשמוע לדבר ה'. אפילו לאשה שיש לה שם מזרחי...

 

[היום התפרסם ציטוט מביה"ד הרבני, עם גערה לכותבת הזו ולארגון שלה, על כך שמעכבת למעלה מ20 שנה אשה שבעלה הפקיד עבורה גט, מלקבל אותו, כי יש תנאי שלו שישלם מה שאמור, ובזה יסתיימו התביעות. צויין שם, שממילא האשה לא תבעה כלום עד היום, ואין לה כל סיכוי לקבל עוד משהו בעתיד - אבל הן ממריצות אותה לסרב... ביה"ד הגדול כתב, שגוזרות עליה להישאר עגונה לנצח, ע"י ההסתה שלהן אותה.

אבל באמת, מה זה אשה אל מול ה"פמיניזם"... קרבן קטן..]

 

וכפי שכבר העירו כאן על הביטוי "לא במקרה בחרו" באחת כזו.. בוודאי לא במקרה. הרי זו כל מגמת רה"מ, רעייתו שרה, יו"ר הכנסת, מירי רגב, שכולן-כולן תלכנה עם כיסוי ראש גמור, כהוראת "הרבנים האלה"... צריך להניח, שבגלל התיסכול שרה, מירי וכו', על זה שהן לא עומדות בזה, בחרו אחת לכפר עליהן...

 

קלאסי, להילחם על "כבוד הנשים", בתנאי שהן חושבות ממש כמונו..

בבחינת קוראים לכד חבית ולחבית כד

זה אותה שיטה של הנחש בגן עדן -

שהסית את אדם וחוה שהבורא רק רוצה לשלוט בהם כדי שימרדו בו ויהרסו לעצמם.

ידוע שהנחש לא באמת היה בעדם..

 

(אגב, וזו גם ממש אותה השיטה של השמאל עם הערבים נגד היהודים...אותו זבל)

אבל לשכוח באותו זמן ממש כמה צביעות וחוסר יושר יש בהתבשמות מתמיכה כזו או אחרת בהופעתה של המנחה המדוברת.
למשל, קורין גדעון פרסמה לכבוד המנחה המדוברת תמונה בכיסוי ראש, אבל בלתי צנועה להחריד, וזה הוצג באתרים דתיים (ורק בגלל זה ידוע לי מכך), ושם זכתה לתמיכה נרגשת והיסחפות פרועה וסנטימנטלית מבחילה. וכל זה גם מוצג מאידך גיסא כפמיניזם, אבל "דתי באמת" כאילו "בניגוד לפמיניסטיות הדתיות הליברליות".
אינני רואה גינוי לכל חינגת שרן השכל, מירי רגב ואיילת שקד עם "כיסויי הראש" האנטי-צנועים שלהן, שהוצגו לצורך דמגוגי ופופוליסטי לגריפת לייקים ברשתות החברתיות.
ודוק, שאינני עוסק בשאלת המנחה עצמה, הן מפני שכמובן זכותה המלאה לחבוש כל כיסוי ראש שתראה לנכון, והן מפני שבוודאי אני אתמוך בכל שמירת הלכה ובוודאי עמידה בפומבי וברורה בעניין. אבל צריך לא לשכוח שההשתתפות בטקס הגנוסיא הממלכתי כשלעצמה, לא בדיוק הציגה צניעות או שייכות לענייני תורה של ממש. לא רק מפני הפגאניזם המיליטאריסטי של ה"ממלכה" הישראלית (משואות אש, מצעדי מדים ססגוניים), אלא גם עקב כל מה שעוד קיים בטקס הזה, החל בשירת נשים וכלה בהתחבקות הכללית של ראשי ושרי ו"ראשות" ושרות המדינה, ודאי מהציבור הכללי-החילוני וגם מבין כמה מחובשי הכיפות המופיעים בו בתפקידים כאלו ואחרים.
וקצת מגוחך להתבשם עד כדי כך מכיסוי ראש של מגישה, שעצם השתתפותה בטקס היא כעין הכשר (מטעמה, כמובן, לא מטעם בד"צים או הרה"ר) לכל הישרא-סחבק-מסורתיות-צבאיות, שהשולחן ערוך הוא לא בדיוק ספר הכללים שלה.

אז מה?
אז צריך להתרגש, או לאבד ערכים בגלל זה, בפרט את היושר?

הוא גם היה צריך לכתוב על הפיצה שהגיעה לי
בחצי שעה איחור

ואתה נוקט בדרך דמגוגית פסולה של איש קש, המנוגדת לדרכי ההיקש והסילוגיזם המקובלות בדיון הפילוסופי המתוקנן.
לכן אין עמך דיון כי יצאת דמגוג.

באתי להתפעל מהמנחה? לא.
באתי ללעוג לצביעות שנשפכת מכיוונה של כהנא דרור.
זאת שמתיימרת לייצג את הציונות דתית

וזה חבל מאוד.
מספיק כבר עם הדמגוגיה הרדודה, שאיננה מביטה בראי ואיננה נוטלת קורה בגודל תורן אונייה מבין העיניים, בשעה שמבקשים מהיושב ממול ליטול קיסם מבין השיניים.

מה אתה רוצה להגיד בזה

וכן,זה קל להתנפל על שקרן שמסית בחינם.   

ברוך ה' שזה אינסטקטיבי אצל נחשון היקר ועוד חבר'ה נורמלים כמותו

וזה מעיד על עצלות חשיבתית.
סוף פסוק.

בגלל זה התנפלת והחלטת לעצום עיניים ולהשוות את ההסתה הבזויה הזאת ל"קיסם בין השיניים"?

 

כל אחד שופט את השני לפי העולם שלו..

אכן עצלות מחשבתית.   

אולי לך זה לא נוח להכיר בכך, וזו זכותך.
אבל זה בדיוק מה שזה.

בפעם הבאה כשמישהו מפיץ רעל ומסית נגדנו במקום להתמודד עם המציאות,

תזכיר לנו להתייעץ איתך ולבחור בדרך היותר קשה. בסדר? 

 

כי  סתם ככה למחות נגד רשעים זה לא שווה...זה ידוע!

אתה יכול לבחור במה שאתה מודה שהוא הדרך המאתגרת והקשה, שתעשה אותך חכם.
לחלופין אתה יכול להישאר במקום שבו אתה מצוי.

עוד סיבה לא להיכנס לליינט.

לק"י

נשמח לקבל שי צנוע על הזכיה

תדרשו בגדול

וואו

זה תורה מפורשת של הרב זצ''ל בתחילת אורות התחיה.
מדהים. עצום. פשוט עצום

ותודה על התיוג

י"ד אייר
אין דבר אבוד.
צריך להאמין בזה.

תהני בטיול!

שירד לאחרונה מדרגת  dayjob לדרגת תחביב. אבל את העבודה צריך לבצע מתישהו - מה שמשאיר לי את שישי מוצ"שים כזמן דחיפה עיקרי של זה.

 

עד לפני כמה חודשים זה היה הפוך.

כל עוד אני עומד במטלות של כולם.

בסוג של לילה לבן, שומר על חניכים ישנים

משום מה לא עייף

אני כולי תקווה שארדם מהר ולא אקום עייפה

ושיחקתי קרוב ל4 שעות

אין לי מה להוסיף

עכשיו נותרו לי ארבע שעות לישון

בבית כבר ?

ובמקום לישון אני פה

ביקר של טיול, ולא קמתי עייפה ב"ה

נסיעה ארוכה.. בעז"ה עוד קצת זמן לישון

אני לא אוהבת לקום בראשון מוקדם

ומצד שני לא אוהבת לאחר

מופלא.

מה לנו ולזה? מעניין אותי כקליפת השום (שלג דאשתקד דווקא כן מעניין אותי ).

וגם כל אלה שמתרעמים על זה שהאורוויזיון בשבת ושזה נגד הציביון היהודי - ואורוויזיון לא בשבת כן תואם את הציביון היהודי?

ובעיקר האנשים החלשים, אלו שהכי קשה להם.

מצד עצמו, אולי טוב שברור וחד משמעי שזה לא קשור לאנשים יראי שמים.

לא מאלצים אף אחד - מי שעובד מחלל שבת בכל מקרה, אף שומר שבת לא יחלל אותה בשביל העבודה הזו (במיוחד שמדובר באירוע חד פעמי ולא עבודה מתמשכת).

הביקורת היא על זה שמרבים חילול שבת *בשירות המדינה* וזה כביכול פגיעה בצביונה היהודי, ועל זה אני אומר שהצביון נפגע מהאורוויזיון עצמו לא פחות (למרות שחילול שבת הוא ברמה הלכתית חמורה יותר ברמה הפרטית, התרבות חשובה לא פחות ברמה הציבורית). התרעומת הזו היא בדיוק ההפך משמירת הצביון היהודי - היא ניסיון לטשטש אותו ולהכליל את אירוע הזה והתרבות שהוא מסמל לתוכו.

הרב טאו והרב ליאור יוצאים נגד האירוויזיון: "תופעות כאלה גם פוגעות בצורה קשה באושיות קיומנו" - כיפה

זה שווה את זה
(סתם, הם בטח מסכימים על מספיק דברים. אבל לראות ציטוט "הרב טאו והרב ליאור" זה ממש נדיר)

על רבי עקיבא איגר שבסעודת נישואי ביתו הבטיח את העולם הבא שלו למי שיגיד לו דבר תורה שלא יוכל למצוא לו פירכא.
ניסו כל הרבנים הגדולים ותלמידי החכמים שהיו באירוע ולא הצליחו. משנכשלו פנה רבי עקיבא איגר למלצר ואמר לו ''נו, אולי לך יש דבר תורה שלא תהיה לי עליו פירכא?", ראה המלצר שכל העיניים נשואות אליו נבהל ואמר ''שמע ישראל ה'אלוקינו ה'אחד''. ''ובכן'' אמר הרב ''על זה באמת אין לי פירכא''.


נ''ב
פרטי הסיפור זכורים לי במעורפל, אבל אין לזה הרבה חשיבות כי מן הסתם הוא לא היה ולא נברא.

בשנים האחרונות הם חתומים יחד על לא מעט דברים (לצד הרב חיים שטיינר) בסוגיות דת ומדינה.

מצ"ב מספר דוגמאות:

 

מצעד התועבה - גיבוי לרב אריה שטרן
 

הסכמי קדם נישואין

 

גיור

 

גיור - דרך אמונה

 

פרסומי פורום חותם

 

שמירת השבת הציבורית

 

וכמובן, כמו שהזכיר @הסטורי - תמיכה במפלגת יחד

חמוד המבטא חח

זה כלי מאוד שימושי בחיים...

ולכן אני שואל את עצמי (ואתכם)

אם יש גבולות ואיפה הם עוברים

הלוואי שהייתי מנהל את הזמן שלי יותר טוב

 

אני לא רואה בזה משהו שלילי (וגם לא קורא לזה שעבוד) שאני קם בבוקר בשעה קבועה כדי להספיק למניין

או שאני משתדל לא לאחר לסדר כדי שהחברותא לא יחכה

או לצאת מהבית בזמן כדי לא לאחר את האוטובוס

אבל לא מוקדם מידי כדי לא לחכות שם סתם הרבה זמן

"עבדי הזמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבדו חופשי" (ריה''ל)

חזק.. אהבתי
'עבדי הזמן' ⁦⁩

נראלי הכוונה כאן לתקופה, למה שהולך בעולם באותו זמן.

(אולי שאתה משתעבד לדברים חיצוניים, כמו לזמן בעצמו. למשל- 'עוד שעה וחמש דק' אני צריך להיות ב** אז יש לי בדיוק שעה וחמש דק' ללמוד תורה'. ואז החיבור שלך לה' יותר מדי מוגבל בזמן. לא יודע, למשל.. ברור שגבולות זה חשוב אבל השאלה היא על האיזון, לא על הביטול המוחלט שלהם)

כשכל מה שמעניין זה כסף ותאוות זה מה שקורה..

אני מסכים שיש בזה יתרון לפעמים לשכוח מהשעון כמו שחסדי כתב,

אבל בגדול צריך לנהל את הזמן שלנו לפי השעון.

אם מישהו נגיד לומד תורה בלי להסתכל בשעון ולכן פספס מנחה בזמן או שאיחר לפגישה עם מישהו, זה חיסרון, לא יתרון.

יש בהלכה הרבה דברים שצריך לעשות דווקא בזמן מסויים.

 

עכשיו ראיתי שערכת את התגובה הקודמת

אנחנו כן מסכימים בגדול שצריך איזון

אבל דווקא בדוג' שהבאת לא הבנתי מה הבעיה

אני קורא לזה ניצול זמן

מעניין

אגב, הזמן זה מה שמייצג בצורה הכי בולטת את העוה''ז

אני יודעת על "דמים" שזה כינוי לכסף
או "זוזים"

אולי @אילת השחר תדע... ;)

קטונתי מלדעת.
ולא זכור לי שזמן זה כסף, יודעת על מה שנפש כתבה.
אבל מעניין לדעת למה כיוונת ולמה נזכר אצלך כך.

טיים איז מאני ....

לזמן כככל, הכוונה לדבר שתלוי בזמן.

הרי הזמן הוא עצמו תלוי בקב''ה, כאשר אני עבד לעבד של הקב''ה אני עבד, כאשר אני עבד ישיר של הקב''ה אני מרגיש את החופשיות...

יכול להיות שאני עבד של השעון שלי ויכול להיות שאני עבד לנבוכדנצר - המשותף לשניהם ששניהם תלויים בזמן, שניהם לא נצחיים כמו הקב''ה

מהשעון ולעסוק במה שבא לי כמה שעות ברצף בלי להתחשב בשעון.

היתרון- אתה מספיק הרבה יותר כשאתה מסדר את היום שלך בצורה יעילה, יודע שלכל דבר יש זמן...
החיסרון- יותר קשה לזרום, לשנות תוכניות, כי אז ישר מתחילים החישובים של 'זה עובר לשם, לזה לא יהיה מספיק זמן, אוי אני לא אספיק את זה, אני צריך להעביר קצת מכאן לכאן' והכול מסתבך...

אני בתקופה האחרונה מוצאת את עצמי מדי זורמת, ואין לי זמנים קבועים לדברים... לפעמים אני מתעסקת במשהו יותר מדי, ולמשהו אחר אני בכלל לא מפנה רגע...
אבל אני כן מאוד 'ייקית'. כשאני קובעת למשהו זמן אני ממש מדייקת, על הדקה. זה אחרי שאני מספיקה לשכוח שקבעתי משהו ואני נזכרת חצי שעה לפני🙈
צריך למצוא איזון. כמו כל דבר בחיים

משתדלת לעמוד בזמנים.

האם פורים בלי פילפול היא פורים

מנהג ישראל קדושים הוא לפלפל בפורים 'פילפולי סרק', וכו'ע מסכימים דהוא בגדר 'פילפולים-בילבולים'.
אלא דיש לחקור בגדר מנהג זה.
האם זה חיוב על הגברא או שזה (חחח)חפצא של מצווה.
ונראה דהרי נפסק בשו'ע ש-ל' יום קודם החג דורשים מענייני החג, וא'כ פורים שעניינו שמחה, יש לדרוש מעניינו ולשמח את הלב בפילפולים הנ''ל. וידוע דדין זה מוטל על הרבנים לדרוש ברבים מענייני החג - וא'כ גם הכא י'ל בפשטות שהוא חובת הרבנים לפלפל ולהרבות בשמחה. (א'ה - נראה דמכאן למדו המנהג למנות 'רב-פורים' והוא משום דהרבנים דכולא שתא לא מצליחים לפלפל בלי דברים רציניים, ועי' שו'ת מן האגדות וד'ל).
ואכתי איכא למידק, האם חובת רבנים זו היא חובת גברא לרבנן או חובת (חחח)חפצא בפוריא. ואין לומר דמהא דממנין רב לפורים הוא ראיה שזו חובת (חחח)חפצא דפורים, דהא איכא למימר דשליחותיהו קעבדינן.
ונראה לענ'ד להוכיח מהא דמצינו באולפנות דהן ממנות 'רבנית פורים' ואם הוא חובת גברא אין הוא חובת נשיא, א'כ פשוט דהוא חובת (חחח)חפצא.
אך הקשה הבה'ח ימנ'י דליתא לאוכחי מהא, דילמא הן מכת דנשיא דמעתיקנא מעשי גובריא (דמתקרי פימנסטיא) וביותר דהן מנסות להשתרר על הגברים, כמעשה ושתי רח'ל.
אך אחר המחילה אין בדבריו ממשא, דאי אית ביה חששא זעירא דילמא אפוקי בנות ישראל הכשרות (ואף דיש תעודות השגחה חדשות למניהן אין זה כשרות וד'ל) בדרך קלוקלת זו, וחשש ביטול העשה ד'להיות כל איש שורר', לא הוה שרי להו מו'ר לבנות אולפניא דצביה דפה ק'ק (באת יאם) [בת ים] לאכתורי רבניתא. אם כן חזרה ראייתנו ופשוט דהוא חובת ה(חחח)חפצא של פורים.
אלא דאכתי לא ברירא לן האי מילתא, דיש לחקור עוד האם זה בגדר 'מנהג ישראל דין' או כעין הא דאמרי אינשי 'מנהג אותיות גהנם'.
ונראה דע'מ לפשוט ספק זה יש לברר מהו גהנם או אז נדע האם מנהג זה מתאים לשם או לא.
וזכורני ששמעתי בימי חורפי שאין בין גן עדן לגהנם אלא השעון שעל הקיר, דבתרוויהו קא מתעסקי באורייתא, אלא שבגהנם לית להו מורה שעות על הקיר, דכך היא המידה, דמי שכל ימיו בעוה'ז קא בדק זימנא דסיום הסדר או התפילה, כשיגיע לעולם האמת ייסרהו בכך דלא יוכל לדעת השעה.
ועפ'ז נ'ל בפשיטות דאין ספק דמנהג ישראל זה אינו 'גהנם' דאף אלו שבשיעור דעלמא קא בדקי שעתא כל רגע, בשיעורי דפילפולי הבל אינם שמים ליביהו לשעונא וממילא פשיטא שזה אינו בגדר 'גהנם'. וק'ללל.

אולי אלך לשם.

תשתף אחרי זה סיכום ותובנות

לי לא היה אומץ לומר את זה😅

זה כבר העיק.

בכל לשון של בקשה- לא להפנות למקור עצמו או לרמוז וכדו'. תודה!
כי זה היה נטו פריקה.. גם אם זה הגיע מאיזשהו מקום

צריכים להתחזק בזה

החידוש המרכזי הוא לרדת לעומק הדברים. לשים את הפרספקטיבה על השורש החיובי, על התהליך האלוקי שמוביל את התופעות גם כשהם יוצאות בצורה שלילית.

יחד עם זאת, צריך להיזהר מהישארות ברמת הססמאות. יחד עם לימוד הזכות העמוק והשורשי והדגשת הביקושים החיוביים - הרב בהחלט עמד על משמר קיום התורה והמנהגים הכשרים הנהוגים בישראל.

למי שרוצה ללמוד את הסוגיא כראוי ולא להשאר ברמת ססמאות, מומלץ ללמוד את הספרים "הסנהגוריא במשנת הרב קוק" של הרב בנימין אפרתי ו"להכות שורש" של הרב אברהם וסרמן והרב איתם הנקין הי"ד.

זכות:
"בצדק תשפוט עמיתך הוי דן את חבירך לכף זכות". (שבועות ל.)
יהושע בן פרחיה אומר... והוי דן את כל האדם לכף זכות." (אבות א, ו)

פעם כתבתי על זה פה, "קבלת הדומה"

הרב קוק, גם יצא בכל תוקף נגד פרצות בשמירת התורה. הזהיר נהג "אוטומוביל" שלא יסיע בשבת, אמר על קולנוע שרצה להציג בשבת, שזה לא יתקיים - וטרם שבת הקולנוע נשרף (לא על ידו כמובן..).

בוודאי שהרב קוק היה חושב שמי ש"מקיימים מצוות בצורה 'נוחה יותר', שזה גרוע מאד.. קל וחומר אם מגדירים את זה כ"זרם" דתי".. "לייט". 

 

ללמד זכות, זו לא פשרנות, אלא עומק האמת של האדם מישראל. והבחנת המצב (כמו למשל שכתבת בסוף, שלמרות החברה מסביב, משתדלים לשמור הרבה דברים).

 

כאשר מדובר על "אורח החיים" הזה, או על מי שעושה מזה אידיאולוגיה, בוודאי שצריך לצאת כנגד זה. לימוד זכות, זה לא לומר ש"לא כ"כ נורא" אם מייצרים סוג של "דת" חדשה.

 

לעומת זה, כאשר מדובר על אדם ספציפי, לא על "אידיאולוגיה", אז אכן ראוי ללמד זכות באופן אישי. לראות גם את נקודת הטוב שבכל אחד, לםי היכולת של האדם - בעיקר היכולת לא בגלל זה להתייחס בפחות חדות למה שלא בסדר, מצד עצמו.

 

אני מניח שמה שנתקלת, לא היה באופן אידי על קשיים של אנשים, על על "התנהלויות" כאלה. זה כבר משהו אחר. יש מאבק על צביון החיים היהודיים לא לעשות מחולשות אידיאולוגיה ודבר שאין צרך להתאמץ לעלות ממנו.

 

אז הנה - "לימוד זכות", גם על אלה שלא הבנת אותם....

 

שנזכה להרבות אהבת ישראל, אהבת תורה, ויראת שמיים.

ותודה רבה! הארת לי דבר גדול שצריך להבחין בין אדם פרטי לבין אידיאולוגיה...

להבדיל בין האדם לבין הדעה שבה הוא נשבה.
וגם באדם- להפנים את ההבדל בין האדם מצד עצמותו, סגולתו הפנימית, הקישור לכלל ישראל, לבין האדם מצד מעשיו ובחירתו

לא בטוחה לאיזה שרשור את מתכוונת, אז אכתוב בכלליות.

צריך לשים לב להבדל בין ללמד זכות לבין ללמוד מאנשים ש"מקיימים את התורה בצורה נוחה". יש דברים שאנחנו לא מקבלים אצלנו, והם ממש שחור לבן. אך זה לא מונע מאיתנו מלדבר עם אחרים בדרך של כבוד וחברות.

משפט שאני אוהבת לומר "לקרב בלי להתקרב".

 

זה מאוד מסוכן (רוחנית, באמת) ללמד זכות על דרך שאדם בחר ללכת בה, כשאנחנו לא יציבים ולא יודעים לומר לעצמנו באופן ברור שזו לא הדרך. כמובן שצריך ללמד זכות, רק להיזהר שאנחנו לא הופכים את הדרך שלו למשהו מותר.

שימי לב שזה דיון על דרך, ולא על האדם.

 

בדיוק השבוע הייתי בשיעור בו הרב הסביר את האימרה "הרחק משכן רע, ואל תתקרב לרשע".

שכן רע הם אלו שנראים לנו מאוד דומים ("דתי לפי דעתי"), הם גם מקיימים מצוות ב"ה, אבל איך אמרת? בצורה נוחה.

ואז אנחנו יכולים פתאום לומר לעצמנו- רגע, אולי זה כן בסדר ללכת ככה? היא הולכת ככה והיא "דוסה". היא בטח יודעת יותר ממני, כנראה בדקה את ההלכה וכו'. אולי זה בסדר פשוט כי זה בסדר? (כל אחד והסיבות שלו).

רשע- אנחנו רואים בבירור מה טוב ומה לא. הוא שונה ממני לגמרי.

 

משכן רע אנחנו מצווים ממש להתרחק, ומרשע 'רק' לא להתקרב.

 

וכמובן שהדברים מכוונים בעניין רוחני, ולא מבחינה פיזית.

צריך לשים לב שאחדות ישראל לא מגיעה 'על חשבון' התורה ועבודת ד' שלנו. אנחנו שואפים לעבודת ד' בשלימות, מתוך ידיעה שהעולם כולו נברא למענו יתברך, כולל אנחנו.