מה זה הפרסומת של נתינת מחצית השקל לכותל המערבי?
מחצית השקל היא הקדש בשביל הקרבנות של המקדש, איך הגענו שמישהו השמיט אץ המילה זכר ורוצה להשתמש בו להנציח את החורבן?
(אגב, הלכתית זה בעיה לקרוא לזה מחצית ולא זכר למחצית)
ארץ השוקולדאחרונה
ברגועוְאֶזְכֶּה לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּכָל לֵב, וּלְשַׂמֵּחַ גַּם אֲחֵרִים, לְשַׂמֵּחַ כָּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ בְּשִׂמְחַת פּוּרִים בְּחֶדְוָה רַבָּה וַעֲצוּמָה מְאֹד מְאֹד, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתֶךָ, בְּשִׂמְחָה אֲמִתִּית בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה לְךָ לְנַחַת וּלְרָצוֹן, וּתְקַבֵּל שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים מִשְּׁתִיָּתֵינוּ וְשִׂמְחוֹתֵינוּ בַּפּוּרִים הַקָּדוֹשׁ. וְנִזְכֶּה גַּם עַתָּה בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה לְהַנֵּס הַגָּדוֹל וְהַיְשׁוּעָה הַנִּפְלָאָה שֶׁל פּוּרִים, לְהַכְנִיעַ וּלְגָרֵשׁ וְלַעֲקוֹר וּלְבַטֵּל מֵאִתָּנוּ קְלִפַּת הָמָן עֲמָלֵק וְזֻהֲמָתוֹ הַגְּדוֹלָה וְלִמְחוֹת שְׁמוֹ וְזִכְרוֹ מִן הָעוֹלָם, וּלְטַהֵר עַצְמֵנוּ מִזֻּהֲמָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְדוֹלָה, וּלְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ קְדֻשַּׁת מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר. וְנִזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ שִׂמְחַת פּוּרִים עַל כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, לִשְׂמֹחַ תָּמִיד בְּךָ בְּשִׂמְחָה וְחֶדְוָה רַבָּה בֶּאֱמֶת. וְעַל יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לִקְדֻשַּׁת וְטָהֳרַת הַפָּרָה אֲדֻמָּה, וְלִקְדֻשַּׁת פֶּסַח בֶּאֱמֶת. וְנִזְכֶּה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָמִיד, וִיקֻיַּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ, יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי". (ליקוטי תפילות, תנינא, ל"ז)
פסח מגיע בצעדים מהירים מדי, אבל חוץ מאקונומיקה והמון מגבונים הוא מביא איתו גם...
נו, תשלימו לבד.
מפגש פסיפס 
בקרוב מאוד נפרסם תאריך, אבל לפני זה יש לנו שאלה קטנה.
עד עכשיו כל המפגשים היו בירושלים, מה אתם אומרים על מפגש בעיר הקודש תל אביב? זה יהיה שונה, מגוון והרבה יותר נוח להגעה.
נשמח לשמוע דעות של כמה שיותר אנשים, תכתבו גם אם אתם בעד וגם אם לא. ואם לא, נשמח לנימוק.
נפגשים בקרוב ![]()
אבל לי אישית העדפה קטנה לתל אביב, פחות רבע שעה נסיעה.
ירושלים יותר נוח לי...
אם זה יהיה בת"א יבואו רק הותיקים המבוגרים.ופחות נוער.
פסידוניתזאת
אנטיפתיות, כעיקרון
אני מזכירה אותם יותר מידי בכמה דקות האחרונות
פסידוניתאל חשש, לא אני.
ישנו בוודאיאם לא, בואי להציץ - https://www.inn.co.il/Mosaic/
אנחנו במה ליצירה יהודית, הרבה מהפורומים מעלים יצירות שלהם (בכתיבה, בצילום, בציור ובמוזיקה) ומקבלים פידבקים והמון אהבה.
שלוש פעמים בשנה אנחנו נפגשים ומזמינים את כל מי שרוצה להשתתף, יש סדנאות בכל מיני נושאים ואנשים מגניבים ובייגלה. זו גם הזדמנות להגיד היי לאנשים מהפורום.
נשמח מאוד לראות אותך במפגש פסח הקרוב 
בס"ד
אבל זה שעשע אותי, תמשיכו 
ענבל
ענבלניצלת בנס

פסיפסבייגלה כשל"פ כמובן. ובחנוכה. בפסח רק דיקטים.

געגוע..אחרונה
מוריהשנזכה לגלות את אורה המקורי של ארצינו...
"למנצח על איילת השחר"חסדי היםלא נורא, עוד רגע שעון קיץ. והיא תקפוץ שעה קדימה.
ארצ'יבלד
חן,![]()
כשהרמ שלי סיפר את הסיפור הקול שלו נשבר כמה פעמים, העיניים דמעו... סיפור מדהים על סגולת ישראל בעיקר בימים אלו, הייתי חייב לשתף:
יום אחד אחזה בבעל שם טוב, עליו השלום, סקרנות רבה. מי יהיה שכנו לחדר בעולם הבא? עצם את עיניו וכיוון את לבבו והתשובה לא איחרה לבוא: בכפר פלוני יש צדיק, ושמו גדליה. החליט הרב ללכת לצדיק, לגור במחיצתו ימים אחדים. אחרי הכול, צריך להתרגל לגור יחד. שכנים או לא?
הלך הרב לכפר הנ"ל. כפר קטן. כל הסיפורים עוסקים בכפר קטן אבל הכפר הזה היה באמת קטן. כפר קטן. וליהודים? אין סימן.
ניגש הבעש"ט לאיכר אחד:
"סליחה, אולי שמעת היכן נמצא כאן צדיק, רבי גדליה?"
"יהודי? בכפר שלנו יש רק יהודי אחד, לא רב ולא צדיק. זַפָּת. שם, בקצה הכפר, שם הוא גר."
"זפת?! ודאי צדיק נסתר. צדיק גדול!"
מה זה? בית משונה, מט לנפול. כלבה גדולה ונרגזת ואין אפילו מזוזה!
"מי שם?" – "רבי גדליה?" – "מי זה?" ועל הסף – הזפת. גוליית, עוג מלך הבשן. כתפיים רחבות, ומתחתן כרס עצומה ומבקיעה. צדיק גדול כזה עוד לא היה!
"מי אתה?" שאל הבעש"ט "רבי גדליה?" "זה שמי," עונה הזפת. "רבי?!" שואל בזהירות הבעש"ט. "שטויות. לא יודע אפילו צורה של אות. אני עובד בזפת. מה אתך?" מתעניין הזפת. "אולי אפשר ללון, פה אצלך?" שואל הבעל שם טוב, מחפש הסבר. "ללון? אצלי? כאן?" מתפלא הענק. "רק ליום יומיים!" משתדל הבעש"ט. "כאן לא מלון ואין לי כלום," נרתע הזפת ועומד לסגור את הדלת. "תמורת תשלום. חצי רובל ליום!" מציע הבעש"ט. "תשלום? חצי רובל?!" מתפלא הזפת. "עוד מלומד שנשתטה. תמיד אמרתי שללמוד אסור," הוא חושב לעצמו.
"אין לי מיטה!" הזפת מתריע. "אישן על התנור!" מציע הבעש"ט. "כן?! שם אני ישן!" הזפת פוסל את הרעיון. "על הרצפה אפוא!" מנסה הבעש"ט. "אבל…" הזפת מתלבט. "רובל ליום!" מפריז הבעש"ט, להוט להבין. "רובל? בבקשה, כל הרצפה שלך!" נכנע גדליה הענק.
השחר בא. מן הרצפה מציץ הבעל שם טוב בעין אחת. הזפת פקח את העיניים, וקם.
בלי נטילת ידיים. בלי תפילה. בלי ברכה. ישר לארוחה! ואיזו ארוחה, יושב ואוכל ואוכל. כיכר לחם שלמה הייתה? נעלמה. ועוד כיכר. צדיק מוזר… ועוד כיכר נוספת בדרך לדוד, להרתיח זפת ושוב, ללא מילה, ישר לאכילה! לא נטל. לא בירך. שוק על ירך! כבשה שלמה הייתה? נעלמה. יושב וטורף, וטוחן וטוחן.
"במה זכה להיות לי שכן?" תוהה הבעש"ט.
ובערב כנ"ל. ישב וזלל. "הוא בגן עדן?! איזה נס! אם רק יניחו לו להיכנס הוא יחסל, בתוך פרק זמן קטן, את שור הבר ואת הלווייתן!" ולמחרת – אותו זפת אוכל ואוכל ואינו חדל. אוכל וגדל וגדל וגדל. נכון, אומנם, של"ווניק אינו חייב להיות רזה, אך לא נברא עוד ל"ווניק עם תיאבון כזה!
"יש צדיקים נעלמים המתגלים רק בשבת. אם אשאר פה עוד מעט, עד יום ראשון…" חושב הבעש"ט ומבקש מהזפת להמשיך ולהתארח במעונו הדל. "תשכח מזה. לא בא בחשבון! ובכלל…" "עוד שני רובל?" מציע הבעש"ט. "שני רובל? בתנאי אחד – רק עד מוצאי שבת!"
שבת בבוקר והרב מציץ דומם:
אולי עכשיו? אולי הבוקר? קצת תפילה? איפה?! הוא שוב כולו זלילה. הסעודה הראשונה לא תמה עוד ומגיעה – סעודה שנייה. אולי בסעודה שלישית, נראה במה האיש חסיד? אך זו נמשכת עד אין קץ. האיש עומד להתפוצץ. לא ייאמן. הוא עוד רעב. "שלא תשכח שאתה עוזב מיד אחרי הארוחה!" מזהיר אותו הזפת.
"במה זכה? במה זכה? אולי. אולי בזכות אבות?" תוהה בקול הבעש"ט.
"אבי? זכות אבות?" צוחק בלעג הזפת גדל הגוף. "אבי היה סמרטוטר פשוט. מלקט סחבות. מעיל ישן פה, מכנסיים טלואים שם. מכפר לכפר, סמרטוטר. וגם אני הייתי סובב אתו, כשהייתי ילד…" מספר גדליה.
"פעם, בערב שבת, בתחילת הסתיו, ביער, שני קוזאקים. עם צלב. אמרו לאבא, אבא שלי: 'נַשֵק!' ואבא סירב.
'נשק יהודי מטונף, או שתיצלב!'
ואבא סירב. אבא שלי. ואמר פשוט: 'אני סמרטוטר, אבל לא סמרטוט.'
'נשק!' אבל הוא התעקש. אבא שלי.
והם קשרו אותו לעץ, והעלו אותו באש. את אבא שלי. יהודי קטן. צנום. סחבה. להבה קטנה כזאת.
רגע אחד, ופתאום כלום.
אבא שלי.
ומאז, מאז נשבעתי: לאכול. לאכול. לאכול. לא לחדול. לגדול. לגדול. כל החיים. בלי להפסיק. בלי להתבייש.
שאם, יום אחד יתפסו הקוזאקים גם אותי ויעלו אותי באש –
זאת תהיה להבה!
לא ככה סתם, להבה קטנה ודי, כמו אבא שלי.
אני אבער לאט. אני אבער הרבה.
שיראו, שיראו את האש למרחקים.
עד קצווי עולם. עד סוף הגלות.
שיראו. שידעו.
שיהודי אינו בוער ככה סתם בקלות."
"ואותו רגע," כך אמר הבעל שם טוב לתלמידו, "השגתי בהשגה רבה, במה זכה זפת ושמו גדליה לעולם הבא. רק דבר אחד אני לא תופס," אמר הרב הזקן.
"במה זכיתי אני להיות לו לשכן?
באמת מרגש
סיפור מדכא ביותר.
מה יהודי יכול לעשות נגד הגויים בגלות? לפחות להשרף לאט (ולסבול יותר)
אחלה סיפור לפורים -אכתי עבדי אחשורוש אנן - דלא נגאלו אלא מן המיתה
יש הרבה סיפורים שמאדירים תמימות
פה הסיפור בא להאדיר את היהודי הזה שחי כל חייו כדי שבמוות שלו יהיה איזשהוא קידוש השם,
איזו עוצמה ולא חלישות ובושה ליהודים
אבל זה הכי ממחיש את ההפך.
כהקדמה, הרמ שלנו אמר לנו שאין אמיתות מובהקת שכל סיפורי הבעל שם טוב באמת קרו, על הצד שהם לא קרו זה בא לבטא איזשהו רעיון, אידאל...
המסר שהסיפור הזה בא להעביר, בעיניי, הוא עוצמת סגולת ישראל. אנחנו לא בחרנו להיוולד כאלה, ובאמת כיחידים, אין לנו באמת סיכוי אל מול אומות העולם, והאמונה הזאת של אותו גדליה שהוא לא יתן להם לשרוף אותו בקלות, נובעת מתמימות מדהימה אבל לא נכונה בעיניי, האופציה של לנצח לא קיימת בגלות, שואה, פוגרומים, אנחנו לא מנצחים, אנחנו שורדים בגלות עד כמה שאפשר...
הרב שלנו סיפר סיפור בשם הרב משה שפירא על נשמה יהודית של יהודי שנרצח במחנות ההשמדה שהגיע לפני כסא הכבוד, לגן עדן ושם מתברר שהוא לא עשה שום מצווה בחייו, שואלים אותו שם למה הוא בכלל מנסה להגיע לגן עדן, מה יהודי בו? אותה נשמה ענתה:"היטלר קבע שאני יהודי!", זה מה שאנחנו גם חוגגים בפורים, את הבחירה של הקב''ה בנו בלי קשר למעשים שלנו (בעיתה אחישנה, לא זכו - בעיתה, זכו - אחישנה), אולי בגלל זה גם שותים יין, כדי לטשטש את יכולת הבחירה שלנו, אנחנו חוגגים את כוח הסגולה שלנו ולא את כוח הבחירה שלנו!
הערה: הסיפורים האלו סופרו כחלק מהסבר מהלך של המהרל בתפארת ישראל ובגמרא במס' ע''ז על סיפורו של ר' חנינא בן תרדיון, הרוג מלכות...
המסר אומר כמה מסירות נפש היתה ליהודי, מתי אנחנו חשבנו כך לאחרונה?
מתי אנחנו לאחרונה אכלנו כי ידענו שבלי זה באמת לא יהיה לנו כח לעבוד את ה'?
ואותו זפת חי את זה כל ימיו!!
טאטע, איפה אנחנו??

ולא מכיר כל כך
לעבדך באמת!הוא הוציא פשוט ספר על הנושא הזה של קיום הנבואות
בשביל לבחור רבנית אנחנו נבחר רב, נשדך בינו לבין מישהו ואזעברי אנכי



אבל אם יש אני לא אתמודד 
בתוך בני ישראל
🙏
"בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' א-להיך ושמעת בקלו"
"שבעים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך לכלא הפשע ולהתם חטאת"
" והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבת אל לבבך בכל הגוים.."
הפרק לא מדבר על סתם תינוק שנולד, הכל שם משל על ירושלים.
וה' אומר להם "בדמיך חיי".
וכמו שכתבתי לך, כתוב במפורש שא"י נקנית ביסורים, אין כאן שיבוש של התכנית האלוקית, להיפך.
אנחנו רק מתפללים לה' ואומרים לו שכבר סבלנו מספיק ורוצים גאולה שלמה.
לפחות אתה מסכים איתנו שאפשר גם להבין כמונו את הפסוק.
וההסבר שלך על הגמ' לא מסתדר עם הלשון שם-
"תניא רשב"י אומר שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין, אלו הן תורה וא"י והעולם הבא.."
הרי כל דבר הוא מה'. בסופו של דבר ה' מחליט אם יהיה את הפיגוע או לא. גם עם כל הבחירה החופשית בסוף זה ה'.
המשפט הזה זה מעצבן אותי כי זה מתסכל שבשביל הגאולה צריך לסבול כל כך הרבה.. וזה נראה כאילו ה' סתם עובר לידנו, מעיף מבט וחולף. מעצבן.
ברגועשמעתי מאחד מחשובי אנשים, איש כשר וירא שמים ועובד את השם באמת, שאמר לו רבנו זכרונו לברכה שיש בני אדם עובדי השם שאין השם יתברך מראה להם מה שפעלו כל ימי חייהם, רק אחר מותם בעולם הבא אז יראו מה שפעלו. והבנתי שרבנו זכרונו לברכה אמר לו דבר זה לענין התחזקות לבל יפל בדעתו מה שכבר עסק בעבודת השם, ועדין אינו רואה בעצמו שום פעולה, כי יש שאינו יכול לראות כל ימי חייו מה שפעל כי אם לאחר כך, כנזכר לעיל. (שיחות הר"ן רמד)
בפנים? אני מתחרפן

רקשאלהב @בית מדרש, מחפש לעצמו @אישיות?!!, לאחר מספר דקות...
אבל מאזה תודה למי שפתח את השרשור (@מייק ווזאבסקי) פשוט מלך!
@השקט הזה הופר ב@בת אחת ע"י @שריקה מסתורית. לפתע...
נכנס @איש רגיל שצעק @אלוהים תעזור לי @די ,ואז..
ה@סלט התהפך על הריצפה, בזמן ש @בן_אהוב הרים ידיים בצעקה- אבא! אני רוצה @לעבדך באמת!, שנייה לאחר מכן..
יצא מהחור @עכבר @לבן וקטן, והחל לאכול את הסלט שעל הרצפה
עד ש...
@כל התקרה נפלה @על ה@הר הסמוך.. כיון
שהיא @לא הבינה @מה @הוא @רוצה ממנה. אבל!
@איש רגיל החליט לעשות מעשה @השתדלות ! הוא לקח @נשימה ארוכה ו...
פתאום השתררה דממה. לא נשמעה אף @נפש חיה., השמש באה, @טיפות של אור צנחו לארץ... לפתע!
@קול נשמע, @הבט משמים, נשמעה הקריאה...
כולם הבינו שיש פה @מישהו @משועמם @מאוד!! וצריך לשנות גישה.
הוא שינה גישה והמשיך בהשתדלות שהביאה אותו ל @ארץ השוקולד. זה היה ממש מהלך@הסטורי רק ש
מרוב שהיה @שמח לא שם לב ל@שמן פשתן שנשפך על הרצפה, כשפתאום הוא מצא את עצמו
על הריצפה, @הוא קם מהר ונעמד בחזרה ו@אז
ב @בית מדרש, מחפש לעצמו @אישיות?!!, לאחר מספר דקות...
הוא @פשוט נרדם, הוא היה כ'כ עייף שהוא לא שם שלמרות שהוא כתב היטב, זה היה @קוד אבל פתוח. מי שכן שם לב לזה היה...
מי שכן שם לב לזה היה @איש השקים שעבר במקום ושם לב ל@פנימה של החדר. הוא נעמד ו
נאלם דום! הוא @פשוט היה בשוק @טוטאלי! איך יכול להיות..
...
ה' נמצא בחיים שלנו כמו שהוא נמצא במגילה
כמו שאי אפשר להתווכח על זה שהוא במגילה
ככה גם בחיים שלנו.
חפש אותו בראשי תיבות. בסופי תיבות.
פה הוא סוגר פינה, פה הוא פותח דלת לדרך חדשה
כאן הוא עוזר מסדר תומך ונותן כח
אעפ שאין את השם שלו במפורש,
הוא שם.
סליחה,
הוא פה איתנו.
פורים שמח.
י בַּיּוֹם, הַשְּׁבִיעִי, כְּטוֹב לֵב-הַמֶּלֶךְ, בַּיָּיִן--אָמַר לִמְהוּמָן בִּזְּתָא חַרְבוֹנָא בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא, זֵתַר וְכַרְכַּס, שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים, הַמְשָׁרְתִים אֶת-פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. יא לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ--בְּכֶתֶר מַלְכוּת: לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת-יָפְיָהּ, כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִיא. יב וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי, לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר, בְּיַד הַסָּרִיסִים; וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד, וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ. {ס} יג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים: כִּי-כֵן, דְּבַר הַמֶּלֶךְ, לִפְנֵי, כָּל-יֹדְעֵי דָּת וָדִין.
(אסתר א, י-יג)
(אסתר ג, טו)
גם זה יין של קידוש?
ראשי תיבות שם ה' ברגע השיא של המן וסופי תיבות ברגע ההתרסקות.
ה' שם תמיד...
ארצ'יבלדאחרונה