פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 723)

ברכת בורא מיני מזונות מאמעש

כי לא הייתי צריכה לדעת את זה...

זו שיחה ששמעתי בטעות.

שתפו אותה בהרגשה שלך בלי קשר

מוזמנת לפורום סגור של משפחות שכול
תשלחי לי מסר

מסתבר שגם מבחינת אמא שלך, להפתח למישהו חדש - זה צעד קשה מאוד.
יחד עם זאת - סביר שלאמא שלך הבדידות מאוד קשה, גם העול הכלכלי, גם הצורך לקבל החלטות לבד ומי יודע מה עוד. אשה נורמלית, באופן טבעי זקוקה לבעל, שיאהב אותה, שיקשיב לה, שיכיל אותה. גם אם אתם הילדים הכי טובים בעולם וגם אם יש הרבה אנשים טובים אחרים שעוזרים - זה לא כמו בעל. הגיוני מאוד, שגם אביך ז"ל שרצה שיהי לאמך טוב - היה שמח לדעת שהיא לא נשארת לבד.

עם זאת, זה לא בהכרח אומר ש'הוא יחליט עליכם'. מהכתיבה שלך נשמע שאת יחסית בוגרת. בשלב שאמך תפתח את העניין מולכם, תדונו איתה - בכבוד ובדרך ארץ - על מערכת הייחסים שתיבנה וחלוקת התפקידים בסדר החדש.

בהצלחה

אני בטוח שעם הזמן את תביני שהדבר האחרון שאת רוצה זה שאמא שלך תישאר לבד.

מניסיון.  

 

עזבי את החלק הרגשי - שאין סיבה שאמא שלך תהיה בלי בן זוג לשארית חייה  - חשבי רק על מה יקרה בעוד כמה שנים כשכל הילדים יעזבו את הבית. 

את רוצה שאמא שלך, כשהיא תהיה מבוגרת, תישאר לבד בבית? 

שתעשו תורניות שבתות - מה שיחסית פשוט עד שכולם מתחתנים ויש להם ילדים - ואז זה הופך לנושא לא פשוט בכלל. (למרות שעם תשעה אחים, זה יחסית קל יותר, אבל עדיין). 

שהיא תהיה עם ארבעה קירות בלילה ואת תקווי לקבל ממנה הודעה בבוקר שהכל בסדר?
לדאוג שאולי ח"ו יקרה לה משהו כשאף אחד לא בבית?  

לדעת שהיא לבד ושאין לה עם מי לדבר?

זה לא כיף גדול. באמת שלא. 

 

 

חוץ מזה, זה שאמא שלך תתחתן לא אומר שמי שהיא תתחתן אתו יהיה "אבא חורג" או אפילו ישאף למלא את מקומו של אביך. סביר להניח שבגיל המדובר (אני מניח שמדובר כבר על 40+), הוא כבר לא יהיה מעוניין לשמש על תקן הורה בכל מקרה. 

בטח לא לילדים שהם כבר גדולים. 

 

אם היא תתחתן, פשוט שמחי בשמחתה ובשמחתך. 

קודם כל, חשוב שתבין אתה וכולם פה-

אני ממש מבינה את הצורך שלה להתחתן, באמת.

ואני מאוד אשמח בשבילה, כנראה....

אבל זה עדיין לא סותר את זה שזה מאוד יהיה קשה לי. מאוד.

ולא רק לי אלא גם לאחים שלי.

אנחנו מכל מיני גילאים. יש עוד את אלה שבתחילת שנות ההתבגרות שלהם והם מרדנים מאוד....

זה לא יהיה פשוט.

לאחי הקטנים בטוח שזה יהיה טוב, הם בקושי זוכרים את אבא שלי...

הקטן בן 3 וחצי והוא היה ממש קטן.....

קיצור- הצורך מובן. לחיות עם זה- לא קל בכלל.

מפחדת שהקטנים יכירו בו כאבא ביולוגי, כי הוא לא.

אני רוצה שהם ידעו מי זה אבא.

.....

כנראה שיהיה לך קשה, לפחות בהתחלה.
תמיד קשה בהתחלה
גם אחיך בן ה3 כשהתחיל ללכת בפעם הראשונה היה לו מאוד קשה והוא נפל וקם 100 פעמים אבל הנה בסוף כולנו הולכים,
אם היינו מתייאשים ללמוד ללכת היית רואה אנשים בני 60 זוחלים על 4...

תדעי שבן אדם לא מקבל התמודדות שהוא לא יכול לעמוד בה, יש לך את היכולת להתמודד עם זה בצורה יפה, אני באמת מאמינה בזה וגם כדאי שאת תאמיני בזה.
ואת גם נשמעת מאוד בוגרת ומבינה לגילך.

לגבי האחים הקטנים יכול להיות שבהתחלה הם יקבלו אותו כ"אבא" ובזמן הנכון או בגיל תוכלו ליידע אותם במצב.

את את רוצה לדבר אז את מוזמנת לפרטי

לא באמת התכוונתי לברוח מהבית.

אבל התכוונתי שבא לי לברוח מהמציאות הזו כי קשה לי להתמודד...

אבל אני מאמינה שבעז"ה יהיה בסדר.

אני בכלל לא מתכוונת להיות מרדנית.

אני אוהבת את אמא שלי, לא רוצה שתהיה בצער.

ואני ממש לא מזלזל. 

 

אני גם לא יודע מה תהיה הדינמיקה כשיש ילדים קטנים. (הנחתי שכולם בני עשרה או יותר וזו היתה הנחה לא נכונה). 

 

ילד בן שלוש וחצי, ככל הנראה בכל מקרה לא יזכור שום דבר מעבר למה שיספרו לו - וזה כבר תלוי בכם, המשפחה הקרובה שלו. 

אני גם לא חושב שיש לך ממה לפחד. סביר להניח שזה יהיה האבא היחיד שהוא באמת יכיר בחיים, אבל הוא גם יידע, מן הסתם, שהוא לא האבא הביולוגי שלו - ובכל מקרה, זו לא סיבה לפחד. 

אני חושב שעדיף לילד שיהיה לו אבא חורג מאשר שלא יהיה לו אבא בכלל - ואני מאמין שאמא שלך לא תביא הביתה מישהו שיהיה אבא רע. 

 

אם את רוצה שהאחים הקטנים שלך יידעו מי זה אבא, אז תספרי להם. תבקשי מהאחים הגדולים ומאמא שלך לספר להם. 

עצם קיומו של אבא חורג לא תשנה את זה. 

 

אני גם מבין את הקושי הרגשי שאמא שלך "החליפה" את אבא שלך - אבל גם לאמא שלך זה לא קל, אבל זו הבחירה הטובה יותר, לדעתי ומהנסיון שלי. 

 

זה קושי, אין ספק, אבל זה קושי ששווה לספוג בשביל העתיד ובשביל אמא שלך. 

 

תהיי חזקה. 

אבל זה מצב מאוד קשה, ואני מקווה, מאחל ומתפלל שאת והמשפחה תתמודדו בדרך הכי טובה

אנחנו רואים את הקב"ה בכל צעד בחיינו...

תודה לה' על הכל.

 

ה' נתן לנו אבא יקר כ"כ, מובן למה הוא רצה אותו כ"כ מוקדם בחזרה...

ואת אותו אבא יקר, ה' נתן לנו במתנה גמורה במשך חצי שנה! הרופאים לא נתנו לאבא לשרוד יותר משלושה חודשים... אבא חי שנה שלימה עם המחלה...

תודה לה' ולכל עמי"ש שהיה שותף בתפילות.

שלא יישמע ח"ו שמה שהרופאים אמרו זה מה שהיה צריך לקרות...

אבל בדרך הטבע לא היה לאבא סיכוי. הוא היה ממש במצב סופני...

הרבה נאמר, ואולי גם יש לומר, אבל אין באמת צורך.
כי את יודעת, וכואבת, וגם אמא כואבת. וגם אם תחליטי לתמוך באמא עדיין יכאב. ואת צודקת.

אז רק באתי לחזק את ידייך. ממש כל הכבוד, על האמונה, הרצון, והכח. והצלחה רבה, להמשך, ושתראי ותראו אותו יתברך בכל שלב גם בהמשך.

ישר כחך, תצליחי

אבל במבט שלי היום, כאישה נשואה. כאמא לילדים בעצמי, אני חושבת שזה צורך בסיסי של אנשים גדולים.

הם יודעים? שותפים? אכפת להם? מה הם חושבים על זה?

אני בת 16.

יש לי שני אחים מעליי בני 18 ו-17...

עדיין לא יצא לי לדבר איתם על זה כי הם לא בבית...

אבל- עכשיו אני עדיין לא יכולה לשתף כי זה שיחה ששמעתי בטעות... לא הייתי צריכה לשמוע.

את כן יכולה לדבר איתם, בלי להזכיר את השיחה אלא בצורה היפותטית, אם וכאשר... לומר שאת חוששת ש--

כך לפחות לא תרגישי לבד עם התחושות, יהיו לך שותפים.

ובכל מקרה לדעתי כדאי לך לשתף את החששות עם דמות בוגרת, אולי מחוץ למשפחה או מתוכה, מישהו שיוכל לתת לך תמיכה רציפה, רגשית וגם טכנית, אם וכאשר תצטרכי.

 

ויפה שאת מרגישה שאת לא יכולה לשתף כי שמעת בטעות, לא להרבה אנשים יש את הרגישות הזו.

להיות יתומה מאבא, זה דבר קשה. דמות מרכזית ואהובה. 

 

וברור שממשיך ללמד עליכם זכות מלמעלה, ושכָּל מעשה טוב שלכם, כל טוב שיש בכם - כמו שרואים למשל מאחורי השורות של ההודעה הזאת - נזקף גם לזכותו.

 

וה' אבי יתומים ודיין אלמנות.

 

 

הדבר השני - ב"ה שזכיתם לאמא כזו. שתהיה בריאה ותאריך ימים. לגדל תשעה ילדם בצל הצער הנורא על האסון שקרה לה - מצריך כחות נפש עצומים. לפי מה שאת כותבת עליה, על  האוירה שהיא משרה - כנראה שהיא אדם מיוחד. לא במקרה - להבדיל בין חיים לחיים - הם הקימו ביחד בית כזה..

 

 

כעת - את שומעת על אופציה שהיא תתחתן מחדש.

את, כמובן, מבינה שכנראה לה זה יכול להיות טוב, ושקשה לה מאד להיות לבד (אעפ"י ש"מה זה.. איך היא יכולה "להחליף" במישהו אחר"... צודקת בהרגשה - אבל תדעי, קראתי פעם באיזה ספר שרבנית אחת  כתבה על חוויות מהחיים, שדווקא כאלה שמאד אהבו, לפעמים מתחתנים מהר יותר שוב. פשוט, התרגלו כ"כ לטוב, עד שקשה להם מאד לשאת את ה"לבד"...  אז "הפוך על הפוך", זה דווקא מהאהבה לאבא..) - 

 

אבל ההרגשה מאד קשה לך. לא יכולה לקבל. גם מצד מה שהזכרתי בסוגריים (אבל הערתי על זה משהו שאולי יכול לעזור..),

גם כמו שאת כותבת - מצידכם. לא רוצה "אבא חדש". לא "יחליט עלינו"..

לדעתי, מבחינה זו אל תדאגי. אני מתרשם מדברייך, שאמא שלך אשה בעלת מעלה. אם היא תבחר מישהו - הוא לא "יחליט עליכם". יש לכם אמא, היא תמשיך כמו היום. רק יהיה לה יותר קל בחיים.

 

אדם חכם, עם מידות טובות - דבר ראשון הוא מכבד לילדים את זה שיש להם אבא ז"ל, שהלך לעולמו. לא מנסה להשכיח את זה, בוודאי לא "להתחרות" בזה.  יכול להיות, מבחינת הילדים, כמו דוד טוב שהגיע. שירגישו שיש עדיין "אבהות" בעולם.. יש יחס טוב, איכפתיות. זה לא "במקום" אבא.

 

אם הולך טוב, אז עם השנים מרגישים טוב ונעים. זה עוד מקור לעידוד ואיכפתיות. לא הכל רואים כבר כעת..

 

 

בוודאי שאין ענין חלילה שהקטנים ישכחו שהיה להם אבא שלהם ממש. ההיפך. הם יגדלו לעולם שהם יודעים שהיה להם אבא טוב וצדיק, נפטר, ואמא התחתנה שוב.  זה לא דבר על חשבון השני.

 

 

הפחד הגדול הוא, מצד ה"בגידה" באבא - ומצד החשש שזה יעמעם במשהו את הבלעדיות של דמותו אצלכם כאבא.

אבל מצד האמת זה לא.

נסיון קשה, ה' יעזור לך ולכם להתגבר - ושיהיה לכולכם מזה רק טוב (וחכי, זה שמכירים מישהו - עוד לא אומר שכבר מתחתנים...)

נכון, לא אומרים שמתחתנים אבל זה אומר שזה יכול מאוד לקרות.. גם אם לא עם אותו אחד אז זה כנראה יקרה מתיישהו... אז רציתי להקדים 'רפואה למכה'

מה שכתבתי לפני כן.

יש פורום שנקרא בין שני בתים. שמיועד למשהו דומה לילדים להורים גרושים. אולי שם יהיו עוד תובנות בהקשר של חתונה נוספת של אחד ההורים

לך ולאחים שלך תמיד יהיה את אבא שלכם

 

אבל החיים ממשיכים, תנסי להרפות קצת מההתנגדות שלך ותאפשרי לאמא שלך להמשיך בחיים שלה

זה שיכנס אדם נוסף למשפחה לא יבוא על חשבון אבא שלכם

ואת יכולה להיות זאת שדואגת לשמור על הזיכרון שלו במשפחה

 

אבל אל תמנעי/תתנגדי לכך שאמא שלך תתחתן שוב, את יכולה לגרום להמון נזק לאמא שלך אם היא תעצור את החיים שלה בגללך

 

אף אחד לא מנסה להשכיח את אבא שלך.
אבל אמא שלך לא צריכה להשאר אלמנה ובודדה.

אני בטוח שאם היית שואלת את אביך ז''ל - זה מה שהוא היה רוצה שהיא תעשה. שיהיה לה טוב.

אני ממש לא חשבתי להשאיר את אמא שלי לבד....

וממש לא חשבתי שהוא ינסה להשכיח את אבא שליייייי

 

בסה"כ משתפת בהרגשה שלי וברגשות שיש לי עכשיו כשאני יודעת שיכול להיות שייכנס אבא חדש למשפחה, זה יהיה נורא מוזר.

וזה מעורר המון תהיות וסימני שאלה...

זה גם מאוד קשה...

וגם- בלי קשר, שיתפתי שאחיי הקטנים לא בדיוק זוכרים את אבא אז זה כואב לי שהם יכירו באבא החדש כאבא שלהם...

וזהו.

אני חושבת שלכל אדם בכל גיל זה היה צובט.

את זה שאמא שלה צריכה להתחתן נראה שהיא מבינה. אבל זה לא סותר את הקושי..

שיותר אינפורמציה אלו נקודות מפריעות, ובמה.
מקווה שזה יעשה סדר מסויים בבלבול.

1. לא באלי שהיא תתחתן.
2. לא רוצה שיהיה תחליף לאבא.
כי לא יהיה.
3. לא רוצה שיחליט עלינו משהו אחר.
הוא לא מכיר אותנו בכלל.
4.לא רוצה שאמא תאהב אותו.

5.לא רוצה כלום.
אני מסוגלת לברוח מהבית אם הוא יבוא....

6.מפחדת שהקטנים יכירו בו כאבא ביולוגי, כי הוא לא.
אני רוצה שהם ידעו מי זה אבא.

לגבי 1. ברעיון לא באלי שאמא תתחתן, זו לא סיבה. ז.א. אין במשפט סיבה למה לא, אבל בהחלט קיים פחד שאמא תתחתן, שינוי מצב בבית, ובכללי שינוי זה דבר שמלחיץ. (אבל לא חושב שהסיבה הזאת התכוונת, יש משהו יותר מזה, מה שכתבת ב3)

2. לאבא שלך לא יהיה תחליף, לא משנה מי יבא. בהחלט יתכן שסיבת הזיכרון ישכח. ואם עד היום הזיכרון עלה הרבה בגלל תחושת האובדן, אבל עדיין תזכרי, גם אם החוויה תיהיה שונה.

3. זה נכון שהוא לא מכיר, אבל הוא ילמד להכיר.
לגבי לקבל את המרות שלו, זה אכן בעיה.
אני לא יודע מה ההלכה אומרת, אבל אולי טיב הקשר יהיה שונה, בסופו של דבר הוא גם יודע שהוא לא אבא שלך.

4. את רוצה ולא רוצה שאמא תאהב אותו ( "אני ממש מבינה את הצורך שלה להתחתן, באמת.
ואני מאוד אשמח בשבילה, כנראה...." אבל בהחלט זה קשה)
וגם אם לא תקבלי את הרעיון בשלמות, לאט לאט תפנימי שזה מה שאמא שלך ו,לפחות, האחים הקטנים צריכים, ואז, אולי, זה יתקבל אצלך יותר.

5. קשה קשה קשה

6. תמיד תוכלי לספר להם, אבל אם אמא לא תתחתן הם גם לא יכירו את אבא. אבל בהחלט יהיה קשה יותר לשמר אצלם את הזיכרון.
לגבי 6, אני יכול לכתוב לך יותר באישי. מעדיף לא על גבי הפורום.

בהצלחה רבה.

שיותר אינפורמציה אלו נקודות מפריעות, ובמה.
מקווה שזה יעשה סדר מסויים בבלבול.

1. לא באלי שהיא תתחתן.
2. לא רוצה שיהיה תחליף לאבא.
כי לא יהיה.
3. לא רוצה שיחליט עלינו משהו אחר.
הוא לא מכיר אותנו בכלל.
4.לא רוצה שאמא תאהב אותו.

5.לא רוצה כלום.
אני מסוגלת לברוח מהבית אם הוא יבוא....

6.מפחדת שהקטנים יכירו בו כאבא ביולוגי, כי הוא לא.
אני רוצה שהם ידעו מי זה אבא.

לגבי 1. ברעיון לא באלי שאמא תתחתן, זו לא סיבה. ז.א. אין במשפט סיבה למה לא, אבל בהחלט קיים פחד שאמא תתחתן, שינוי מצב בבית, ובכללי שינוי זה דבר שמלחיץ. (אבל לא חושב שהסיבה הזאת התכוונת, יש משהו יותר מזה, מה שכתבת ב3)

2. לאבא שלך לא יהיה תחליף, לא משנה מי יבא. בהחלט יתכן שסיבת הזיכרון ישכח. ואם עד היום הזיכרון עלה הרבה בגלל תחושת האובדן, אבל עדיין תזכרי, גם אם החוויה תיהיה שונה.

3. זה נכון שהוא לא מכיר, אבל הוא ילמד להכיר.
לגבי לקבל את המרות שלו, זה אכן בעיה.
אני לא יודע מה ההלכה אומרת, אבל אולי טיב הקשר יהיה שונה, בסופו של דבר הוא גם יודע שהוא לא אבא שלך.

4. את רוצה ולא רוצה שאמא תאהב אותו ( "אני ממש מבינה את הצורך שלה להתחתן, באמת.
ואני מאוד אשמח בשבילה, כנראה...." אבל בהחלט זה קשה)
וגם אם לא תקבלי את הרעיון בשלמות, לאט לאט תפנימי שזה מה שאמא שלך ו,לפחות, האחים הקטנים צריכים, ואז, אולי, זה יתקבל אצלך יותר.

5. קשה קשה קשה

6. תמיד תוכלי לספר להם, אבל אם אמא לא תתחתן הם גם לא יכירו את אבא. אבל בהחלט יהיה קשה יותר לשמר אצלם את הזיכרון.
לגבי 6, אני יכול לכתוב לך יותר באישי. מעדיף לא על גבי הפורום.

בהצלחה רבה.

ה"ל
מדוע את לא חושבת על הבדידות של אימך?

אם יש קבוצה, אפשר לארגן משהו...

אשמח מחר

בס"ד

וגם מחר כבר לא יכולה...

בס"ד

כבר לא נראלי שמסתדר..
סתם רציתי שיהיה למ תירוץ לפנק בספינג'ים ומטוגנים למיניהם...

מוכר.. זה ילדותי, הגיע הזמן להתבגר

חוץ מזה, ברור, הרבה טיפטופים זה מקלחת... לא? אין חשש לטיפטוף?

ונוקט קו הפוך ממערב מיכאלי


http://ch7.io/abEZu

ובערוץ 7 כותבים על נקבה 'התייחס'

מה זה השאלה הזאת?!

שמעתי עכשיו תשובה מאדם חכם. מעניין אותי מה אתם אומרים.

מאשר שיתעלמו ממני. ההתעלמות זה חוסר וודאות כזאת

ותוהה כבר מה תהיה השאלה הבאה..
לשאלתך~ מצד אחד לא רוצה שאף אחד ישנא אדם אחר בעולם ומצד שני זה מראה שהשארנו רושם על האדם. אמנם רושם שלילי אבל לפחות הצלחנו לגעת בו ולא לחלוף על פניו בסתמיות

והוא הסביר על פי התיאוריה שלו כמה תופעות בעולם.
אני רק מתעניין פה, אם התיאוריה שלו נכונה.

וגם אין לך פה מדגם מייצג בצורה אמינה. נראלי.

אני מאד הייתי רוצה שישנאו
כי זה אומר שעשיתי לו משהו
שהוא לא אדיש אליי

גם אדישות היא דרך של תגובה.

אפילו אם זה אומר שישנאו אותי.

כשיצא ספר התניא והוא הגיעה לבית כנסת ליטאי כלשהו.

אחד עבר ליד הספר והתעלם ממנו, השני זרק אותו על הרצפה.

סיפרו את זה לבעל התניא, והוא אמר שעל מי שהתעלם מהספר הוא מרחם הרבה יותר, כי זה מראה שאין לו שום שייכות.

אבל אם מישהו זורק את הספר זה מראה שיש לו מלחמה פנימית אם לקבל את הדברים, הוא לא אדיש אליהם.

The opposite of love is not hate, it's indifference

אני חושבת שזה ממש נכון.
שנאה מראה על רגש כלשהו. לא היית נפגע אם האדם לא היה חשוב לך.
לעומת זאת, התעלמות הרבה יותר פוגעת.

מה פספסתי?

מה שכן.. שונאת צבועים

למה שמישהו ירצה שאחרים ידברו עליו? 

 

אם מישהו מדבר  עליך זה אומר שאתה משמעותי עבורו ואתה מעניין אותו 

אצל אחד אחר השנאה מתבטאת באדישות.

 

כל דבר זה יחס

אנרגיה מיותרת להתמודד עם השנאה המוחצנת

השנאה ואהבה הם שני צדדים של אותה מטבע, כמופיע בכתבי הרב קוק ובכתבי ניטשה. כאשר אני שונא, יש סיכוי גדול שגם אוהב.
אך התעלמות היא אדישות, משמימה, בודדת, נטולת תקווה.

אז אותו הוגה דעות שהוא פסיכולוג, טען שטבע האדם שיותר קשה לו התעלמות משנאה.
הוא הסביר שלכן הרבה נערים עושים ירי המוני או אפילו מתאבדים, רק כדי לקבל הכרה שמתבטא הרבה פעמים בשנאה עזה במקום התעלמות.

מחיר ממש מתשנה מאיפה קונים

בין 400-500
או יותר נמוך?

עלו לי 250 שקלים במבצע באלוף ספורט, היו אדומות, היום הן אדום ג'יפה.

בווי שוז

שחור מלא

איך יודעים ומה ההבדל

זה יכול לתפוס אותי שעות!

מין נקודת התחלה מחדש.

שורף את כל מה שאתה לא רוצה להשאיר אצלך...

אם יש לזה מקור אחר חוץ מהרבנית ימימה...

רבי נחמן, הבעש"ט האדמור מפיאסצנה, תכל'ס כל גדולי החסידות...

אם יש של הבעש"ט, אשמח
אבל גם אחרים

(הרבי הרש"ב)

דיברתי על הסתכלות בהקשר של סוף דבריו. (בחור שמח)

הנתיבות שלום כותב משהו דומה.

וקראתי גם שיחה של הרב ראובן ששון עם דברים דומים, הוא מסתמך על הזוהר, אבל זה לא מפורש בזוהר.

סומכת עלייך! 

צריך ליישם את מה שהצעתן

לשבת עם המשפחה מסביב לשולחן.

לשיר עם כל הלב מעוז צור.

כיף של פשטות.

 

בפתח הבניין ולפגוש יהודים שכ"כ מתפעלים מנרות החנוכה.

אושר
וקדושה.. שרתי בלופים את מעוז צור בניגון ברסלב..
ורמיזות של אמא שמעדיפה ששנה הבאה אני אדליק במקום אחר

בחנוכה!! (המשפחה שלי לא מדליקים בצורה כשרה, והשנה אחרי ארבע שנים שאני יודעת את זה אני לא גרה איתם, אז אני יכולה להדליק לעצמי) 

אז זאת הייתה תהרגשות ממש..

המון המון תפילות (וכמו שכבר רשמו, ניגון ברסלב של מעוז צור שכנראה המלחין שלו למעלה מתחנן שלא אשיר אותו בחיים) 

המון המון המון המוןןן תודה להשם המתוק 

ושבע פעמים יושב בסתר עליון. 

תודה להשם!!!

יש דברים שתלויים במחלוקות, אבל כנראה שלפחות בדיעבד, כמעט כל ההדלקות כשרות.

דלוק פחות מחצי שעה ..ספק אם הם בירכו.. ספק אם הדליקו בכלל חחח
שיהיו בריאים הן כאלה תמימים ומתוקים שאי אפשר לדעת..

*בתוך הבית - יש בזה מחלוקת גדולה, אבל פוסקים רבים סוברים שאחרי שהתירו בשעת הסכנה, מותר תמיד. ששמעתי כמה פעמים, שנה אחרי שנה ממרן הגר"א שפירא זצ"ל - שמן הדין מותר להדליק בבית ולהדליק במקום שנראה לרה"ר, זה רק הידור מצווה.
*ברכה - זה אמנם הפסד לא לברך, אבל בכל המצוות יוצאים ידי חובה גם אם לא ברכו בכלל.
*חצי שעה - אם לא יכל לדלוק חצי שעה, זו באמת בעיה, אבל אם יכל לדלוק וקרתה תקלה ונכבה - יצאו ידי חובה.

מקוה שהרגעתי.

ותודה על ההרחבה

הייתי בשוק שזה רק נר אחד
ומצאנו מקום מקורי להדלקה

(עם הגיל התעמעם הרגש), אבל הלכתי לערב לימוד במדרשה שהייתי בה וצברתי אנרגיות(לא זוכרת כלום מהשיעורים, אבל זה חודר פנימה)

אמן שכל מה שתעשו תצליחו
חנוכה שמח

בוקר חיפה, עם תני.

איך יודעים שחנוכה?
הרכבת מלאה בילדים
(@Admin גם אתה הוספת ילדון לרכבת? )

ואמן שיהיו בשורות טובות..

לא קראת הודעה אחת מעלייך?

אמן

מתברר שנתניהו לא שיקר בקשר למצב הביטחוני הרגיש..

בעז"ה שיעבור בשלום

ללבנון. רק הורסים בצד שלנו... אולי אני עם ציפיות גדולות אבל צריך בעיני להכנס לחסל את מי שחפר

השם יתברך .

אני פנויה עד שלוש. מתלבטת מה לעשות בזמן הפנוי

מהתניא מובן ש"פחד הוא מקרוב, כאדם שהתנפל עליו מישהו לפתע, ויראה היא מרחוק, הכרה שכלית המביאה לחשש ויראה מפני מה שעלול לקרות"

יש דברים שלא הייתי רוצה לחוות אותם אבל אני לא מפחדת מהם פשוט כי הם לא קרובים אלי ואני לא חושבת עליהם

(בספר שם הרוח יש קטע שמגיע את זה מצוין אם אמצא אביא אחכ)

נכון גם לגבי סלידה ממשהו, למשל.
זו לא ה*מהות* של הפחד.

נראה לי שהמהות של פחד היא מחשבה שמשהו לא טוב לי ועלול להזיק לי, ולכן התוצאה זה המנעות ותחושת מועקה/לחץ/עצבנות וכל מה שמרגישים כשמפחדים

כי לפעמים אנחנו מתרגשים ממשהו,
לאו דווקא מפחדים.
או לא יודעים מה מצפה בבאות..
וניגשים לזה מתוך אמירה שאנחנו "מפחדים" אבל בעצם הרבה פעמים זה "מתרגשים".

כדי שלא ניפגע מאותו הדבר.
ביסוד, זאת המטרה שלו.
צריך לא להתפעל ממנו כשמתכוננים לקראת משהו, כן לבחון ולפעול בזהירות במידת הצורך.



לא לפחד מהפחד

מי שמפחד מניתוח שבו יסירו את הגידול ממוחו, היה מוכן לוותר עליו?

מעבר לכך, לא הגדרת פחד, אלא ציירת תיאור שלו.
וגם אז זה לא נכון, כי יכולה להיות קשת סיבות לחוסר רצון לפגוש משהו או מישהו (כעס/סלידה/קנאה/וכו')

זה לא נכון גם על דרך השלילה- ההיפך מפחד הוא? נגיד אומץ/ביטחון? אז המושג אומץ ביטחון הוא 'רצון עז לפגוש או לחוות משהו'?

ומעבר לכל- אם התהליך הוא קיים משהו->אני יודע עליו דברים מסוימים שליליים-> אני מעוניין להימנע מאותם דברים שליליים= אני מפחד, אזי פחד הוא לא תחושה לא נעימה ביחס למשהו, אלא מסקנה לוגית שיסודה ברצון למקסם את איכות החיים, וממילא לא שייך 'להתגבר על הפחד' בנוגע לשום דבר, שהרי התגברות כזאת היא בעצם סוג של טיפשות.
אם הפחד נובע שלא מתוך ידיעת פרטים מסוימים שליליים על משהו קיים, אזי הוא עצמו סוג של טיפשות, שהרי מה הטעם לפחד מדבר שאינו מפחיד, כלומר אינו עשוי לפגוע באינטרס של מיקסום איכות החיים?

מתוך כל הנ"ל מובנת הגדרת הפחד המובאת בספר 'חכמת שלמה' ומצוטטת בכתבי הרב כמה פעמים, כ'אוסף דימיונות המתפרצים יחד על שכלו של האדם'.

מי ער? - צעירים מעל עשרים

אם כבר פתחת שרשור..

ממליץ לך להכנס לכאן הדלקת נרות חנוכה עם מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל | אתר ישיבה

יקר אבל משתלם

וואו, אולי שבע שנים. אמנם לא היו בשימוש רצוף כל החורפים כי היו לי מגפיים של ניוז באמצע שאהבתי יותר ונקרעו אחרי שתיים-שלוש עונות. וגם, לא כל החורף אני עם מגפיים. וגם, יש לי שני זוגות מגפיים פחות בשימוש (פחות עמידים לגשם \ פחות מתאימים לבגדים).

 

האיכות של טבע נאות מעולה. המחזיקים של הרוכסנים נשברו לי, אבל הרוכסנים עצמם עוד טובים והנעל עצמה במצב מצוין. לי יש בעיה עם הדגם הספציפי כי יש בו מעין פס מתכת (שהוא רק לקישוט) שאחרי זמן מה התחילו לצאת ממנו "שוונצים" והם עלולים להיתפס בגרביים \ חצאית ולקרוע אותם. בתכנון לקנות דגם מוצלח יותר.

לאשתי יש כזה עוד מלפני החתונה

אולי יש על זה מבצע אחד ועוד אחד ואז קונים עם חברה בחצי מחיר!

אפשר לקנות בכל חנות ווישוז!

אתה בטח מהאנשים האלה שקונים סלטים במקדונלדס.

מוזמן להכנס לפה....

Crocs

דווקא איכותיים

וגם אמא שלי..

לא זולות אבל מעולות!

טיפת גשם לא נכנסת.

ואם כבר אני בד"כ לוקח את העיקר הבשר ושם ממש טיפה או בלי סלטים!

מגפי גומי שנראות פצצה ומחזיקות מעמד.
וזה גם לא יקר.

ועכשיו ברצינות
נעלים שמוגדרות נעלי עבודה יהיו חזקות יותר בדרך כלל

לא יודע אם תאהבי או לא (לגברים זה יותר קל)

אבל לדעתי לא כדאי להשקיע על מגף נשים ממש איכותי שיעלה לכיוון ה1000
כל שנה קני משהו נורמלי ורגיל ועוד תחזרי עם עודף

חורף שלישי שלהם עכשיו והם סבבה.

ואני בעייתית מאד על נעליים.

בס"ד

 

הם נמכרים על ידי רשת החנויות "בי יוניק".

 

אם את בקטע של להוציא פחות- ליידי קומפורט נוחות, זולות יחסית ומחזיקות שנתיים בערך, אבל זה תמיד תלוי גם באיך תשמרי עליהן, מניחה שהן יכולות גם שלוש. הן ממש נוחות ואני קונה מהם כבר שנים.

יש לי שני זוגות של מגפיים של בן ישי ואני מחליפה בינהם כל הזמן. (בשנה הראשונה לבשתי בעיקר זוג אחד, שנה שעברה בעיקר את השני והשנה את שניהם..) והם במצב מעולה!
ממליצה

והתוכן הוא אהבת התורה וקשר עמוק אליה, כנגד הנרות שהם 'נר מצוה ותורה אור'.