פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 722)

את הקנאביס

לשכב ולנשום לאברים השונים מגפות הרגליים עד קצה הראש כל פעם איבר אחר לאט לאט

לנשום ולהתמקד רק בנשימה בהתחלה ל3 דק ולעלות לאט לאט עד שמגיעים לחצי שעה

פשוט תשימי ותעשי לפי ההוראות.

מת כבר להירדם...

 

מובן מאוד, במגש מול אנשים אתה תמיד תנסה להראות את הצד החזק שבך. את הצד הטוב שבך.

 

מול מישהו שהוא פחות ממנו אנחנו לא צריכים לעבוד קשה...

תלוי...
יש דברים שכן ויש דברים שלא...

אני חושב שהכי טוב זה ששני הצדדים בטוחים שהצד השני יותר טוב, זה יוצר המון הערכה וכבוד אחד לשני.

יש את היתרון שמישהו פחות ממנו זו זריקה לבטחון העצמי, וממישהו יותר ממנו אפשר לקבל המון דברים.

אהממ...

חושבת שלכל אחד יש את הטוב יותר ואת הטוב פחות...

וכל אחד יודע להעריך את עצמו במה שהוא יותר ולקבל כח ומוטיבציה להתחזק ולהשתנות לטובה בדברים שחזקים יותר אצל השני...

 

השאלה אם באמת עושים את זה...

נוסע עכשיו באוטובוס, וכל תחנה שומע את הכריזה מכריזה בקול, ואז שוב בערבית.
"עַד-מָתַי רְשָׁעִים ה', עַד-מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹזוּ"?

 

 

ולשאלה- לא רק את.

חשיבה, ולפעמים הרעיונות זורמות לבד.

בדרך כלל מתחברת לאנשים שיותר ממני

יש דבר כזה אנשים שפחות ממני?
כל אחד יותר בתחום כזה או אחר...

ונשארו 3.5 שעות שינה

התכוונתי בעיניינו לפעמים אנחנו תופסים מישהו כפחות מאיתנו, בגלל סיבות שונות. כמו שרציני כתב

ישנתי שנת ערב .. די טעות כי עכשיו לא ממש עייפה בכדי ללכת לישון.. וצריך לקום מוקדם

אני חושבת שזה עינין של הסתכלות כל אחד יכול להיות יותר או פחות ממני השאלה על מה אני רוצה להסתכל

כל הלילה הייתי מוטרדת

לדעתי הכי יפה אם אפשרי לתת לכל אחד פתק עם משהו מהאור שלו
אני רואה בך אור...

מכירה את זה
מאחלת לך להיתקל רק באנשים טובים

אל תתן לזה להשפיע עליך או לשנות אותך
תמשיך להיות טוב
בסוף הטובים מנצחים
לא רק בסרטים ;)

זה עושה ממש הרגשה רעה

כאילו עשיתי משהו רע כאילו אני לא רצוי

אין לי מושג למה זה

לזומבים.. עצוב אבל זה מה יש

מה רמת הצורך שלך
דרגת הקרבה בינכם
והאם אתה מחזיר 'טובות' באותו סדר גודל.

אם כי יכול להיות שהם באמת נמנעים מסיבות אחרות כמו עצלות וכו'

חלק מהאנשים ביקשו שאחליף אותם בכיתה שלהם ועשיתי את זה כמה וכמה פעמים ללא תשלום

אבל פעם אחת ביקשתי בקשה קטנה לא נענו לי

אלא שמקבלים ואלה שנותנים אשריך 

 

אין לי מספיק שרירים בידיים

יצא לי לקדש שם ה'. פעמים רבות ב''ה

ערבי שנגע בבחורה בטרמפיאדה... וכו'

 

תכל'ס במבחן התוצאה - לשמחתי!

על עצם העניין- "לצערי"

"ויפן כה וכה וירא כי אין איש.."?

 

אשריך!

"ודי לחכימא..."

סתם.

הקיצר, יש עבודה אז צריך לעבוד, העולם עוד לא מתוקן אז מה אתה מסתלבט?

אני מקבל את התשובה שלך בהחלט.

 

אבל אם כך, למה להגיד "לא דיין..?"  כאילו הבעיה שהוא נהנה יותר מידי

 

 

ולכן הוא מתרגז על צדיקים שיושבים בשלווה.
(לא רומז לכלום).

"ביקש יעקב לישב בשלוה - קפץ עליו רוגזו של יוסף.  אמר הקב"ה: לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה?"

לא מתחבר למה שהאלשיך אומר שיעקב היה שמור לו גם פירותיו לעולם הבא.
הרי יעקב אחרי זה היה לו 17 שנים טובות במצרים, אז כנראה הוא אכל מפירותיו בעולם הזה.

הפשט פה הוא כמו שכתוב במדרש רבה, שבמקרים של שלוה השטן מקטרג, אבל זה לא אומר שבטוח יבוא צער.
אולי מותר להגיד שעם יעקב היה מבחין במתח בין האחים ומשלים ביניהם, אז לא היה בא לו כל הצער. בעצם הגמרא בשבת (י: ) מעבירה עליו את הביקורת:
"לעולם אל ישנה אדם בנו בן הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים".

לפעמים דווקא זה נאמר בהקשרים טובים.
"לא דיין לצדיקים שמחזירין להן אבידתן, אלא שנותנין להן שכרן" (סוטה יב: ). כן שכר בעולם הזה.

שלא רק שהוא יושב פה
אלא גם כשהוא יושב פה - לישיבה הזו יש משמעות .
והציפייה ממנו שיפעל. הידיעה שבכוחו הוא פועל גם כשיושב פה בעולם הזה.

בתיקונים שהוא עושה גם בפעולה הפשוטה של לשבת בשלווה. ההבנה שכל זמן גם לכאורה שיושבים בשלווה
מצריך איזה תיקון. איזו עשייה.

 

אז יש לך או לא?

 

בכל אופן יש לך ?..

משתמש בו רק לבדיקות.

לא הייתי רוצה....

מה השאלה?

או שחובה עוד רכבת
אבל האמת שבסוף גיליתי שיותר טוב לי לנסוע באוטובוס מירושלים מבחינת זמן.
תודה @adar @ברגוע

תודה על זה.

היא דרך.
היא השבילים עליהם את פוסעת שכל פעם לובשים צורה אחרת. פעמים הם קשים ויבשים, פעמים חוליים רכים ומלטפים, פעמים מכוסים בעשב וקוצים, פעמים סוגים בשושנים נוטפות מור ובשמים, פעמים ביצתיים וטובעניים, פעמים מכוסים עשבים גבוהים, פעמים בוצניים ומשאירים עקבות, ופעמים מלאי שלוליות משמחות ועוד כהנה וכהנה שבילים...

היא לא טועה, והיא לא מתבלבלת.
היא דרך.
להזיק? היא לא חפצה, זו לא דרכה של אהבה.
להטעות? והרי כתבת שכל כוונותיה טובות...
לבוא מוקדם מדי? היא היתה שם מקדם.

הרבה אומץ ורצון בו במי שבוחר בשביליה להלך וללמוד משעוליה, למרות (ויותר מכך אם בגלל) שלל גווניה ולבושיה, פסגותיה הגבוהות ומהמורותיה העמוקות, ולא יבהילוהו סופות שואבות ושטפונות עזים.
ואף הידיעה שרב הנסתר על הנגלה בה ובמפת דרכיה, לא תניא אותו מלילך בה.

והיופי בה,
שכמו הדרך, היא תמיד תהיה שם איתך.
גם אם יתחלפו השותפים למסע, ותתרסקי אל הקרקע מכאב האובדן, היא תחבק אותך אליה, כאם אוהבת, תנסוך בך כוחות לקום ולהמשיך ללכת.
כי גם אם פניה ישתנו,
במהותה היא תמיד תהיה דרך אהבה.

זה ממש יפה, תודה לך

אבל פעמים אנחנו בוחרים ללכת עם האהבה...

והרבה פעמים מוקדם מאוד...

אוהבים. ואוהבים. 

מנסים למלא את עצמינו, בגיל צעיר... כשזה הכי נצרך...

ואז האהבה היא כבר לא מיוחדת...

משו שם נעלם...

צודקת.

אבל...

אני הבעתי פה רגשות שלי בזמן מאוד מסויים.

בזמן שמאסתי בה באיזשהו מקום...

היא גרמה לי להרבה תסכול וכאב.

רציתי להפסיק לאהוב וזה רדף אותי....

וחשבתי על זה המון.

לבסוף הגעתי למסקנה שאם מואסים באהבה, שזה לא אמור לקרות, אולי זה מגיע ממקום ש---

לא ידעתי מי היא האהבה.

השתמשתי בה בצורה הלא נכונה.

"תסבוך"- מכירה?

אז זהו.

וההכרות עם המקום הזה באופן אישי בשילוב מפגשים משמעותיים עם אנשים מדוייקים ונכונים (הם לעצמם, והם עצמם עבורי) הביאו להרגשה שהולידה מתוכי את מה שכתבתי כאן.

שאהבה היא דרך. דרך חיים שבוחרים בה ומאמצים אותה מתוך השלמה עם צורותיה, מבעיה ותולדותיה.
קצת כמו לאהוב אדם על כל מי שהוא, כשלם.
על הטוב והמוטב.

לא חשבתי על זה
אז מצד אחד מסכים, מצד שני יש הרבה מה לקבל ממנה גם כשהיא לא במקום כביכול..

כתבת יפה

תמיד יש מה לקבל...

זה בונה.

 

אבל זה לא סותר שזה מתסכל...

והרבה פעמים גם כואב.

צודקת לגמרי

מסכים מאוד.

עכשיו ברוך ה' אני אחרי המקום הזה, אבל מאוד יפה ונכון!

שאני מסכימה עם כל מילה שלך

"העיקר שמישהו יקח אותי אליו, אומללה שכמותי, שאוכל להיות שפחתו בעזרת השם ולהוליד ילדים רבים ולהינות מהצרחות שאצרח בחדר הלידה לייחד להם כוונות "
איפה זה כתוב שאישה היא שפחה?

אגב, המשך חכמה אומר שהסיבה שנשים לא צוו על הבאת ילדים לעולם, מכיון שזה כל כך קשה.

"מה עם זה שאני בדיוק כמו גבר, ואני ממש רוצה לעלות על אופנוע או להיות דיג'יי או לשבת ולעשן בלילה בלי פחד ולדבר על החיים בפתיחות ואני רוצה שבעלי יאהב רק אותי ושיבשל לי שיהיה בבית ויחכה לי
אני רוצה להיות ציירת עולמית
או אולי לנגן בחתונות
אולי לשיר
אולי להיות סטייליסטית של גברים
או אינסוף דברים"
את מקשר בין תרבות לתורה,
ואיפה שהתורה אוסרת אז אסור, למה? ככה. במקום למחות אפשר תמיד להחליף דת.

גם ההמשך, טענות תרבותיות.



הטענה היחידה שלי כואבת, זה עם דינה.
וכן "ולא נכתבה הודאה על לידת הבת, לדעת למה נקראת כן שאין מודים על הבת כמו על בן" (רשב"ם, בראשית ל', כ"א).

ויש מלא מקומות, 20 לפחות, שמסביר מה לעשות כדי שיוולד לך בן זכר.
על זה אין לי מה לומר לך.

אפשר להתנחם בכך שהמצווה היא להביא בן, ובת

או שבעלך יהיה מסכן,


בכל מקרה
כדאי שתעשי עבודה, להסתכל על העולם ים משקפיים קצת יותר וורודות, או לפחות לא שחורות.

אדם שיודע מה הוא רוצה מעצמו, מלא חיות ולא בדיוק נותן למציאות להכתיב לו את החיים.

נראה לי שיש לה הרבה דברים ממגנטים, ןהיא תמצא משהו בראש שלה שמסכים עם הרעיונות שהעלתה.

הפכה את הגברים לחבורת חיות ייצריות

ואת הנשים לשפחות שלהם

כי לאה רצתה עוד בן. שיהיה לה עוד שבט..(תקנו אותי אם אני טועה..)
חייבת לומר שאני כלכך לא מסכימה עם מה שכתבת.
יש לך רצון לעלות על אופנוע ולעשן? זה קצת גברי. כמו שגבר ירצה להתאפר וללכת עם שמלה.
לומר בוקר טוב לפועל.. אני תמיד אומרת אף פעם לא הסתכלו עלי מוזר.
לגבי שאר הדברים.. את רוצה להיות ציירת וכו' מי מונע ממך? זה באמת כבר לא קשור לגברים.
מאוד הגיוני שבעלך יאהב אותך ויחכה רק לך. רוב הגברים הם אנושיים ונחמדים. זה שיש בהם רעי לב ובוגדניים לא אומר כלום. יש גם נשים כאלה. לכן צריך לבדוק טוב טוב לפני נישואין.
ממ.. את מרגישה סוג ב' אני חגמרי לא. כיף לי לחשוב שקשה לגברים בלי נשים. במקום להסתכל על עצמך כעל שפחה מסכנה תסתכלי על זה שאת חזקה ובונה. שגבר לא יכול להתתגר בלעדייך. ועוד משו. זה שאישה מתבגרת לא אומר שהיא כבר לא מושכת. זה באמת תלוי בה ובאיך שהיא מטפחת את עצמה. שמחה לומר לך שאני כבר בת 25. בעלי לא קוף ולא מסתכל על נשים אחרות. אז יש לך תקווה🙄

משם והלאה פחות

אבל אני לא חושבת שנשים בנות 30 פחות מושכות. זה תלוי באיך שהן מטפחות את עצמן ןאיך שהן מתלבשות. וזה שייך לכל גיל לאו דווקא בנות 30.

 

בנתיים אעלה שתי נקודות מאוד חשובות שבמקרים רבים מתעלימים מהם (גם אנשים שנחשבים משכילים ומביני ספר):

 

שני דברים שכדאי ליישם לפני קריאת כל פרק בתנ"ך. 

 

1. לקורא מפרשים - ולא להסתמך על ההבנה הפשטנית - ילדותית שלנו, ולא להתבלבל! קריאה ראשונית כזאת אינה מה שמוגדר 'פשט'. תשבי בצורה רצינית, עם מפרשים, מדרשים וכדו' ותראי שהכל מתיישב לך. 

(דוגמא קטנה: כתוב על אברהם ושרה: "ואת הנפש אשר עשו בחרן" וחז"ל מסבירים שאברהם גייר את הגברים ושרה את הנשים. כך שזה לא ששרה רק בישלה וניקתה... היום היית מגדירה אותה לפחות כראש מדרשה או משהו כזה...)

 

2. עוד לפני קריאת הפרק את חייבת ללמוד על ההסטוריה הכללית של אותה תקופה! זה קצת הזוי לקרוא משהו שנכתב לפני 3000 שנה עם הנורמות שלך היום.

(דוגמא קלאסית: התורה מחייבת את האונס לשאת את האנוסה לאישה. זה זועק לשמיים.. אולם כשמבינים שבזמנם אנוסה הייתה מנודה חברתית ואף אחד לא היה מתחתן איתה ואישה ללא גבר לא הייתה שורדת בזמנם, אז עשו לה טובה והכריחו אותו להתחתן איתה למרות שהריגוש פג לו ויש מצב גדול שהוא כבר לא סובל אותה... וכן, חז"ל כבר דאגו גם לזה והם מתחתנים אך ורק אם היא מסכימה...)

 

ונקודה קטנה לסיום, את חייבת לזכור שהתורה היא לא ספר הסטוריה ולא בא לייפות שום מציאות. מה שלא נצרך לדורות לא נכתב. כנראה שהייתה שמחה גדולה כשדינה נולדה אבל זה לא מוזכר מאחר והיא לא נמנתה כחלק מהשבטים.

ולפי חז"ל לאה דווקא התפללה הרבה מאוד כדי שדינה תיוולד... 

 

 

יש ביהדות את ההלכה, דברים ברורים וחותכים שחור או לבן.
בניגוד אליהם, יש את האיזורים האפורים, ששם זה הסכנה, אנשים מרשים או אוסרים על עצמם בצורה לא נכונה וזה ממש עלול להיות סכנה. בדיוק בשביל זה יש רבנים.

(אני תמיד אומרת שדברים שיש להם רק תשובה אחת, למה לשאול רב? כתוב בשו"ע.. חבל להטריח )


ומה שכתבת באמת מתסכל.. מי אמר כבר על קבוצה מסוימת שהיא נוטה לקיצוניות?;)

 

 

 

(בהתחשב שאתה הולך לפי פסיקה אחת לאורך כל הדרך)

כמעט על כולן יש מחלוקות בפוסקים.

ככה זה.

אין לי בעיה עם כאלה שמבשלים חלבי בכיריים נפרדות.
מכשירים את השיש כי הכינו שם נס קפה.
אבל לא להמנע מלשתות נס קפה עם חלב סויה, אחרי בשרי. כי מרגיש לי מוזר

למה לא לשתות נס קפה עם חלב סויה אחרי בשרי?

או שאת לא אוכלת ou?

מתלבטת מה מרגיש לי בתור צמחונית🤔

אתה יכול להזמין מחו"ל.
או לנשנש מח שיבוטה.

מה דעתך על פרינגלס בטעם שבלולים?

והם לא מסוגלים לאכול, זה יותר ההרגל לדעתי, מין הרגשה של חילול הקודש.

בגדול זה תלוי מתי השתמשו, למה השתמשו, ומה יאכל עם המאכל, מה ההבדל? אין לי מושג ואני די בטוחה שאין.

בישול גויים זה החביב עליי-חברה של אחותי גילתה פעם שבחטיף קוריאני שהיא אכלה יש חזיר, זה לא מחייב שיעשו דווקא (רוב הסיכויים שאפילו יתחשבו)ועדיין.

וזהו סיימתי לחפור.

שקיבלתי מאבא שלי.

פסח..)

 

מחלוקת גדולה הפוסקים.
(אם כי, אני אישית נוטה בהגיון לממעיטים)

לגבי קטניות והנקיונות היסודיים, זה כמו שאר אחינו האשכנזים.

אולי יש מסורות אחרות לבריסקערים בירושלים.

אלא כהלכות "הרב נח".
להרגיש את עצמנו ולדעת מה נכון וטוב לנו זה מדהים.
לא ללכת על פי ההלכה- בהחלט לא לעניין.
אבל אל תחברי בין השניים..

לא נחמד - וגם לא נכון.

 

אין הבדל בין פרווה בבשרי לבחלבי.

 

אין מי שיכול לבטל דברי חז"ל על בישולי גויים.

 

לא ללדת ביום כיפור, או בשבת - זו תקוה לגיטימית. רצון לא להגיע למצב שבו צריכים לאכול ביו"כ או לחלל שבת לצורך. אבל ברור שאם זה מגיע - עושים בשמחה של מצוה.. (ראיתי איזה ספר שמציע לאשה להתפלל שלא תצא לה לידה בשבת..).

 

 

לשולחן ערוך יש ארבעה חלקים.

אכן יש ביטוי כזה, "חלק חמישי" - שזה שייך לתובנות שעולות מתוך כללות-התורה. לא לסברות-כרס של כל מי ש"מרגיש" משהו..

יו''ד קפג וקצ. אבל לא על כאלה הרגשות מדובר

הרצי''ה השתמש בביטוי חלק חמישי להלכות ציבור...

ולא לביבות בטטה...

אלו "הרגשות" הלכתיות.

 

[חשבתי גם על הנושא של הלכות ציבור. צודק. זה גם שייך למה שהזכרתי. ר' אברום שפירא היה אומר שלפסוק בהלכות ציבור, צריכים להיות בקיאים בכל התורה. משהו שעולה "מתוך" כלליות התורה]

של עוסק במצווה פטור מן המצווה...
לגבי לידה בשבת זה תלוי אם זה הותרה או דחויה, אם הותרה זה חילול. ואם דחויה ראוי לא לרצות דווקא שבת.
נ.ב. אשתי ילדה בשבת...

[למי שלא מכיר/ה: יש דיון, האם שבת "הותרה" במקרה של פיקוח נפש - כלומר, כאילו "אין שבת" כשיש פיקוח נפש; או ש"נדחתה", כי פיקו"נ דוחה אותה - אבל עדיין השבת במקומה עומדת. ההשלכה, למשל, היא האם צריך להשתדל כמה שאפשר בלי להפריע לזריזות הטיפול, להימנע מחילול שבת, לעשות דברים בשינוי וכד'.

אז רצה נחשון לומר, שאולי זה תלוי בכך. אם "דחויה", אז מתפללים שלא יקרה..]

 

אמנם, לא הכרחי שזה כך - כי אולי ניתן לומר שגם אם "הותרה", אבל מעדיף לא להגיע לכך, ולקיים גם את השבת וגם את הלידה.. הרי בסופו של דבר, לא חייב שזה יהיה ביחד.

כך גם לגבי יו"כ, שזו הרגשה מובנת וחיובית, לא לרצות שלא לצום.. כאילו "איך אפשר"... אז כמובן שאם קורה - האשה תאכל, ותתכוון לשם מצוה, אבל מעדיפה לא "להרוויח" דווקא את המצוה הזאת..  אלא גם לצום וגם ללדת.

 

מכל מקום, ברור שאם קורה - הכל בהשגחה וצריך לקבל את זה בשמחה של מצוה.

 

אני א-בלחטו"א - עמדתי ליד הצדיק ר' הלל אונסדורפר ביו"כ בתפילה, כשקיפל את טליתו, וממש במוכנות שמחה של מצוה אמר לי שהוא צריך לנסוע עם אשתו לבית יולדות..

 

 

 

 

אבוד, יש שלב שיש לך יותר מידי ניסיון בחשיבה הלכתית, בשביל ללכת אחרי הבטן.

זה לא בהכרח רע.

זה ממש לא קשור לניסיון חיים או לנישואין. 

 

אגב, אין שום בעיה ללדת ביום כיפור. פיקוח נפש דוחה צום זה לכתחילא, זה להיות עסוק במצווה אחרת.

מותר לעשות פרווה בתנור בשרי באותה מידה שבתנור חלבי- הפרמטר המשפיע אם הוא בן יומו או לא.

בישולי גויים זה איסור, אלא אם נעשו בצורה שהתירו הפוסקים האשכנזים- שיהודי שותף בבישול. 

חומרות הם לא רק של בריסקערים, יש בכל העדות ובכל זרמי פסיקת ההלכה חומרות כאלה ואחרות מעבר לשולחן ערוך.

 

אבל אל תבלבלי אנשים, הם ילכו אחרי הבטן שלהם. מה שנראה להם קדוש, מה שמרגיש להם שצריך להיות ההלכה. 

 

החלק החמישי בשולחן ארוך הוא שכל ישר, להשתמש במוח שלך. 

את יום כיפור אם לא צמים אפילו אם צריך.
השנה היה אסור לי לצום (יותר נכון היה מותר לי לצום לשיעורין...) והיה לי נורא קשהההה
אפילו שבשכל הבנתי שזה מה שאני צריכה בשבילי ובשביל העובר וזו ההלכה כרגע.
אבא שלי ובעלי היו צריכים ממש לשכנע אותי שהרגש לא משנה, ההלכה קובעת שזו המצוה שלי כרגע.
ומי שאמר לצום אמר לי לא לצום, ועדיין אבא שלי חזר כמה פעמים באמצע יום כיפור כדי לבדוק שאני לא משחקת וצמה.

בעולם המערבי יש תופעה של "מוסר" של דברים שהמטרה שלהם זה שיראו טוב.

ההפגנות נגד "רצח נשים"  או בעד "פליטים אומללים" זה דוגמאות.

בעולם ההלכה זה הדוגמא שאת מתארת על לא ללדת ביום כיפור (או תשעה באב), ובמו אוזניי שמעתי על אישה שמכוונת את הביוץ שלה כדי לא ללדת בתשעת הימים.

 

לא נעים, כואב בבטן, אז רוצים להגיד שזה אסור. 

מה שאתה מציין מהעולם המערבי (שלצערנו הגיע גם לארצנו חלקית..), אלו תופעות שנתפסים במשו שיש בו ,נקודה מוסרית", אבל הוא נגד דברים מוסריים לא פחות. מוסר צבוע. בדוגמאות שהזכרת, זה יכול להיות "טרור נשי" שמתלבש על דברים באמת חמורים לכשלעצמם, מוציא אותם מפרופורציה, ועושה דברים לא פחות גרועים.  או "מרחם על פליטים" ולא מרחם על תושבי ארצו.

 

בדברים מהסוג שעליהם דובר כאן, מדובר לעיתים על דברים בהחלט חיוביים. ההרגשה של ערך הצום ביום כיפור, של השבת, וכו'.

אלו דברים שטוב שלא רק מקיימים אותם "טכנית", אלא ממש מרגישים. 

כמובן, כשמגיע הלכה למעשה, אז ההלכה - שהיא תמצית השיקולים המוסריים וההלכתיים - תכריע ותגבר.

 

ו"לכוון ביוץ" שלא ללדת בתשעת הימים....  נו..  שם זה אפילו לא ענין של הלכה, אלא סתם כדי ללדת בתאריך "שמח"... צריכה לראות שהקב"ה לא "יצחק בחזרה", ויסדר את הלידה בדיוק אז...  חז"ל אומרים שהמשיח נולד בתשעה באב..

תארי לעצמך - מישהו יוצר אש שלא עושה כוויה - האם תהיה מוכנה להכניס את היד לבפנים בבת אחת או שתנסי לאט לאט?

ולמה אתם לא מעדכנים?

ואתה בכלל לא באיזור...

דווקא הייתי שם באותו זמן

חזרת מטומאת ארץ העמים?

אתה באמת רוצה תשובה?
(וכן, חזרתי)

הרבה דברים... רגישות, שכל, מודעות עצמית זה מה שעולה לי לראש עכשיו

בעצם לא. את האפשרות להתחרט ולהגיד טעיתי.

טוב!

לדעת להתמודד עם מצבים

יום מבורך

היכולת ללמוד ולהבין דברים לבד עם הזמן.

היכולת לא להתרגש מטעויות..מבורך ב"ה..

שאלה מכשילה

לא להסתבך מידי

פשוט משהו שאת אוהבת

ואני לא מתכננת לפתוח פה דיון על זה

היית אומרת כזה דבר לחברה שלך?

ואני לא מהססת לומר את זה. אני כבר אחרי שלב ההשלמה!

את תגידי את זה למישהו אחר?

 

זה נקרא השלמה??

בי אין!(ידפרצוף)
וכן השלמתי עם המציאות...

זה איך שאת בוחרת להסתכל

 

תחשבי מה את כן אוהבת חיצונית פנימית

 

ואם ממששששששש קשה לך למצוא אז תשאלי אחרים שאוהבים אותך 

 

ואם את שואלת אותי,

אז אני אוהבת את זה שאת אוהבת לעזור ועוסקת במקצוע של נתינה

וגם... אני קצת מקנאת ביקיצה הטבעית שלך  

ויענו. אז הם שקרנים מבחינתי. עזבי מקרה אבוד
ביקיצה הטבעית שלי בעשר. ממש לא מוקדם! אין לך מה לקנא בזה בכלל

תשאלי אנשים שאומרים לך תמיד את האמת

 

ואגב, אני לא שיקרתי...

 

אומרים אמת. אבל בנושא זה לא כל כך מדייקים

אם אומרים " מדהימה בטירוף" אז תשארי עם "מדהימה"

 

שלחתי לך לפרטי

אבל אפילו שפגשתי אותך חצי דקה, אני חושבת שיש בך דברים מקסימים, באמת.

אממ, אני חושבת ככה גם בלי קשר לנידון, אם הייתי חושבת אחרת לא הייתי מגיבה

（מקווה שזה בסדר שהגבתי כאן）

נחת רוח...

משתדלת. יש דברים פנימיים אחרים שמלחיצים אותי...

אני גמורה!

את הגומות חן שלי


נראלי שיש בי נקודה ששואף תמיד לאמת, ולא משנה כמה קשה, בסוף אני אגיע, גם אם יקח שנים.
ויש לי יחסית מלא מוטיבציה להצליח.

היכולת להאמין באמת ובדרך שלי גם אם הרבה ינסו לערער אותה כי "זאת הנורמה"
ביי נורמה. שלום אמת💪

בס"ד

את האמונה בקב"ה
שיש לי לב טוב,
שאני יודעת לתקתק דברים
את המראה שלי

מה אני הכי אוהבת בעצמי?

את הרגעים האלה שאני מקבל רוגע.....

לוקחת דף ועט וכותבת.

 

אם כי אני מעדיף מקלדת.

יום של נסיעות.
לפחות אהיה בירושלים שלי.

יום מוצלח!

שאלה מענינת, תודה.
אני מעדיפה להשאיר את התשובה אצלי

לסדר דברים לפני חזרה לישיבה..

בד"כ אני אוהב לסדר דברים, אבל זה מלאאא! וזה מתיש.

 

ומה מוותרים וזורקים, ומה נשאר אבל בארגזים..אבל לפחות חוזרים למקום האהוב

אולי נחישות?

בעצם את היכולת לנתח דברים ולקלוט דברים מבעד למה שנראה כלפי השטח.. 

החורף בסוף הגיע...
האושר של לפתוח את החלון
ליום אפור
חוץ רטוב
וריח משכר

יום מבורך לכולנו
(ואני ממש זקוקה להצלחה היום... אז בהצלחה לי!)

החוץ רטוב אצלכם? אצלינו יבש וקריר😶

התרגלתי לקום מוקדם. הדופק עולה לקראת השעה היעודה כי זה אני.

לפעמים רצון, לפעמים כי חייבים.

רמז: שלד של הפורומים.

בחיים לא שיחקתי, לא ממש מתחבר למשחקים.
היום בכלל לא

לא מזמן פירמטו לי את הפלאפון.. אז לפני הפירמוט הייתי בחמש מאות ומשו.. היום אני ב286

שלב 1100 בערך אבל התחלתי ''רק'' ב 500+ מהאיפון של אישתי.

שאת מרגישה כך כרגע.. אבל את גם יודעת, העולם לא באמת אכזר.
זה איך שאת רוצה להסתכל על החיים.
הכרת את הרבי הקודם מצאנז? ר' יהודה יקותיאל.. ממליץ לקרוא עליו קצת.

כתבת מרגש ויפה, ואני בטוח שגם אלוקים שומע.

קראתי הרבה על הרבי מצאנז....

 

העולם בכלל לא אכזר, רק שלפעמים יש לנו תחושות של בלבול גדול וכואב, ומרגישים שהכל נגדך...

זה רק לפעמים. וזה מיד עובר....

 

שתמצאי את הכוחות להעביר את תחושות הבלבול בקרוב.. כי לכאוב מותר. ותמשיכי להיות חזקה, בשבילך ובשביל אמך.

ותודה רבה!

אותך.
את השרשור הקודם שפתחת. עומק הכאב בלתי ניתן לתיאור. וגם מי שהיה שם לא יבין בדיוק (כי מעולם ולעולם לא יהיה במקום שאת בו) את ההרגשה שאת נושאת בקרבך ביחס לזה.
ומותר לך לכאוב.

את מדהימה וגיבורה אמיתית, מה שעברת העביר אותך תהליך שמגלה בך כוחות אדירים שאפילו לא ידעת שקיימים בך. וכדרכו של תהליך, ככל שהוא עמוק יותר, הדרך שלו עד לפני השטח היא ארוכה יותר. כמו גרעין שנמצא עמוק באדמה ושולח גבעולים אל על, ועובר דרך רגבים שמקשים קצת על הפריצה לפני השטח, והדרך עד לאוויר ולאור השמש היא חשוכה ומכבידה, קשה כואבת ושורטת ...
אבל בסוף הכח שבו יוצא ופורץ החוצה בעוצמה אדירה של חיים ורעננות, והוא אפילו מצמיח פרחים ופרחים שמפיצים ניחוח מופלא בעולם ומגולם בתוכם פוטנציאל של המשכיות אין סופית.

כך את. את חזקה ועם הרבה עוצמות, מרגישים את זה בין המילים. תאמיני שיש בך כוחות לפרוץ עם כל כוחות החיים האלו, להיות ממשיכת דרך עם חיוך וחיבוק פנימי לכאב.
החיים מורכבים, הנפש שלנו מורכבת כמותם, והגדולה בעיניי היא למצוא את הדרך לעשות שלום בין כל החלקים האלו בתוכנו, לתת לכל אחד להשמיע את הקול שלו ולחבק את כולם באהבה. כי זה אנחנו, וזה סוד כוחנו והיכולת לקום ולחבר את עצמנו מחדש אחרי שברים גדולים.

שולחת הרבה כוחות מכאן.