גם אם לא אין, לחבר יש

ומכבש הלחצים שהוא יפעיל על ההורים יגרום כנראה שמהר מאוד יהיה גם לו :/

א. מי אמר שלחברים שלו יהיה?

אפשר לשלוח  אותם לבית ספר מתאים שאין לילדים אינטרנט, זה עדיין קיים היום..

ב. הורים יכולים לעמוד בלחצים של הילדים. זה גם חינוך טוב לילדים שהם לא מקבלים כל מה שהם רוצים.

יש בתי ספר שבהם לא לכולם יש ואז אפשר להגיד לילד לא ללכת לבית שבו יש אינטרנט

במחשב בבית יותר קל לשלוט על איפה הוא גולש וכמה זמן

עד עכשיו רק אילפתם...

זה יבוא לכם בהפוכה!

דיברתי על חינוך שהם לא מקבלים כל מה שהם רוצים.

לגבי נושא השרשור,

אני מסכים עם מה שכתבת למטה שצריך לחנך לגבורה.

אבל מצד שני אסור לשים אותם במקום שהסיכויים שלהם לא ליפול נמוכים.

אני לא נגד אניטרנט לגמרי, אני פשוט חושב שבגיל קטן עדיף לתת להם כמה שפחות גישה לאינטרנט,

וגם בגיל יותר גדול לשים חסימה כמובן.

ככל שילמד להכיר את הכלים, כך ייטב.

זה חשוב כמו לדעת לקרוא, במידה מסויימת.

חשיפה לתכנים וכו' זה אתגר לא קל. אני תוהה אם יש דרך לעשות משהו בנידון בלי להתעלל בכל המשפחה של הילד  עם רימון ודומיו. אפשר תמיד לשים על המחשב של הילד סינון אבל בהינתן העובדה שהוא הבן שלי והאחיין של, אני תוהה כמה סינון יכול להיות אפקטיבי בכלל. 

סינון יכול לעבוד על ילדים שלא מבינים רשתות, ואני מקווה שהבן שלי לא יהיה אחד כזה.

המשפחה מבינה שהבית רוצה קדושה וטהרה, ומוכנים להקריב בשביל זה קצת חוסר נוחות.

כמו שלא תלך לחוף מעורב בים למרות שזה החוף הכי יפה, או הכי פחות מפוצץ..

לא?

אני לא אלך לחוף מעורב כי אין לי מה לחפש שם, אבל אני כן מסתובב ברחוב למרות שהוא די מגעיל לפעמים. ואני כן אלך להתפלל בב"כ הגדול של פתח תקווה למרות שיש בדרך חנות של בגדי נשים מסויימים.

ולכן יהיה אינטרנט. אבל- עם רימון.

בלי רימון זה לא חנות בגדים הוא חוף מעורב.

זה בית בושת... וכולנו יודעים את זה....

יש לי רימון מעל 10 שנים (ממתי שהתחילו) ומעולם! לא מנע ממני להיכנס לאיזה אתר שהייתי צריך

לגבי הילדים. למה לא תשלח אותו לצבא ושיתחיל לעבוד כבר מעכשיו? למה לא תראה לו יחסי מין בין גברים לנשים? הוא בכל מקרה ידע מתישהוא? 

כל דבר בעיתו. אף אחד לא מבטיח לך שאם הוא ידע עכשיו מה זה אינטרנט אז הוא יהיה אשף מחשבים. 

זה לא משהו שאפשר להשתמש בו לדברים באמת חשובים.

זה הכל.

מה עושים עם המחשב של הילד? זה כבר שאלה אחרת.

ומה אתה חושב שהילד יעשה עם העובדה הזאת?

פרסומת לא כזאת צנועה בלשון המעטה, אבל יכול להיות שזה פשוט היה ממש בהתחלה שלהם ומשהו שם השתפר מאז...

ולשם כך צריך כלים.

התכוונתי לומר שבגלל שאין כיום כלים מספיק חזקים- לא להכנס להתמודדות הזאת מראש.

אם אני נמצא בסביבה כזאת - אז זה אפשרי.

אם יש תוכן בחיים- לא מחפשים אפיקים אחרים.

לא נראה לי שתישאר לך שאלה כשיהיו לך ילדים

זה קצת הזוי לחשוב שתוכלי למנוע את זה

העולם כולו צועד בכיוון מסויים

תסתכלי אפילו על חברות סגורות יחסית ומה שקורה בהן ביחס לפתיחות לאינטרנט

גם אם הכי מסונן וכל זה... פעם לא היה נראה שאפילו מסונן יעבור

ובכל מקרה,

אני מאמינה בלחנך להתמודד

כלומר זה העולם וזה מה שיש ויש בזה המון המון טוב ויחד עם זה יש גם את החלקים שפחות, ואיך אני לומד להתמודד עם החלקים הפחות טובים שלו

וזה אגב, יהיה נכון גם בעתיד טכנולוגי לחלוטין וגם לגבי עוד הרבה הרבה תחומים

לרוץ כמו זומבי אחרי העדר. 

אין לי שום בעיה להיות פתוחה עם הילדים של ולהסביר להם למה אמא ואבא לא מוכנים שיהיה אינטרנט (כי פורנוגרפיה, כי אלימות, כי יצר הרע וכו' וכו'), אבל מפה ועד לתת להם לחוות דברים בשם הקדמה ו\או בשם החינוך להתמודדות? תאמיני לי, יש להם המון עם מה להתמודד, העולם מלא בדברים חיצוניים להתמודד איתם, לא צריך להכניס את זה גם הביתה.. 

אני מעדיפה להתמודד עם ילד שיש לו איזשהו חוסר בקדמה או חוסר יכולת להתמודד עם העולם הטכנולוגי או איך שלא תקראו לזה מאשר ילד שמתמודד כל החיים עם יחסים אינטימיים לא טובים או טראומות מדברים שהוא נחשף אליהם בגילאים צעירים או התמכרויות..

עכשיו זה לא אומר שאני מתעלמת מזה שזה קיים, זה קיים ועוד איך. אני *בוחרת* לא להכניס את זה הביתה בלי נדר, וזה משהו להסביר לילד כי אכן, דבר כזה יכול להתפוצץ בגדול כשהילד מוצא לו גישה משלו לאינטרנט, אבל פתיחות ושיתוף זה כבר גישה חינוכית, וזה עדיין לא משהו שבעיני יכול לכרום לי לאפשר לילדים שלי..

 שאת חושבת שלא נחשף לשום דבר כי לך אין אינטרנט בבית.

אבל באמת הוא נחשף בכל מקום...

בבית של חברים, בבית ספר, בבית של סבתא או סתם ככה ברחוב...

והוא לא יודע מה לעשות עם עצמו, כי בחיים לא בנה שרירים אפילו מול שליטה עצמית בשעות גלישה...

(וברור שאני לא מדבר על תכנים לא טובים, בשביל זה יש רימון שאין סיבה שהוא יראה שום דבר...)

לא להכניס אינטרנט לבית לא בא על חשבון חינוך, אני לא מצפה שהילדים שלי לא ידעו מה זה אינטרנט..

שליטה עצמית לא חייבים ללמוד מול מחשב ובלי קשר, אפשר ללמד ילד להציב לעצמו גבולות, אפשר ל-ד-ב-ר עם ילדים...

נגיד שעד גיל מסוים הצלחת למנוע ממנו, מהגיל הזה אפשר פשוט לדבר איתם, להסביר להם, להתלבט מולם.. 

חשוב לי שהילדים שלי יידעו מה זה , יידעו מה יש שם ויידעו מה עושים עם אנטרנט 

חשוב לי שיידעו סכנות ודברים חיוביים.

אבל לא אאפשר שימוש בזה שלא בנוכחותי לפחות עד גיל מסוים. 

מחשב, לעומת זאת , ללא אנטרנט, כנראה בגיל צעיר לא. בשלבים יותר מאוחרים יש מצב שכן. נראה

בעיקרון ינסה לחנך ולבנות את הבית שלי על זה שאנחנו בלחמה, על השפיות על הטהרה.

ינסה להראות עד כמה העולם לא שפוי. 

אבל לצערנו באמת כמעט אי אפשר לברוח מזה היום. 

אני עדיין עם C2 אבל אני לא בטוח עד כמה זה יהיה אפשרי בדור של הבן שלי.

יחנך לגבורה, להתמודדות, עם דגש על זה, שבנושאים האלה אנחנו מנסים כמה שיותר לברוח מהתמודדות.

כלומר- אינטרנט רימון על ההכי מסונן שיש. ופלאפונים בלי אינטרנט לפחות בגיל שהוא עדיין מקשיב לי, אחרי זה עם הגנה. 

ואפשר למצוא היום את השיטות להגנה אמיתית.

כמובן שלא כל הבעיות הם רק צניעותיות. הרבה מהבעיות עם של ניצול זמן, ושיעבוד לזה....

אתה לא יכול לברוח מזה... 

בגיל ממש צעיר. אולי. אף בגילאי בית ספר?

הילד שלך יידע על מחשבים בכיתה ב' יותר ממה שאנחנו ידענו על מחשבים בכיתה י"ב...

השאלה היא איפה עובר הגבול.

כשאבא שלי שאל פעם רב גדול לגבי סמארטפונים לבחורים במקום שהוא לימד שם, ענה לו הרב- מחנכים לגבורה.

אני מסכים שצריך לברוח מזה כמה שיותר. אני עדיים עם C2 ובמחשב שלי אין אין אינטרנט בכלל. אבל השאלה היא איפה עובר הגבול מבחינת להיות מציאותיים. בתוך המציאות ושם לחנך לגבורה...

כשהילד שלך יהיה בכיתה ג' ולכל החברים שלו יהיה אינטרנט בבית.

תשים לו רימון ברמה הרמטית עם שעות גלישה.

או שלא יהיה אינטרנט בכלל?

אני חושב שיהיה לו. ובזה גם אני מחנך אותו כבר מגיל קטן לגבורה מבחינת שעות הגלישה.

(כמוהן שבנושא צניעות לא אתן לא להתמודד בכלל...)

לא לתת לו בכלל בגיל כזה זה לפי דעתי להיות מנותק מהמציאות..

לעולם בחוץ יש כל כך הרבה יותר מה להציע בשביל ילד. 

בקטע הזה חולקת עליך. ואפילו לא רק בגלל צניעות.. 

ולוואי שהילד שלי בכיתה ג' לא יהיה בכלל באינטרנט וישחק עם חברים כדורגל...

מציאותית לפי איך שהעולם יתקדם. עד שהילד שלי יהיה בכיתה ג' (מינימום 12 שנה נראה לי...)

זה לא יהיה אפשרי... ברור שזה יהיה רק מה שהכרחי, ולא פייסבוק וכו' אבל אני מניח ששיעורי בית יעבור לאינטרנט ומבחנים, ועוד פול דברים. ואז כבר לו לא תהיה ברירה...

אינטרנט זה כבר יהיה משהו פרימיטיבי.
וחוץ מזה המשיח כבר יבוא ואז הכל יהיה שונה לגמרי.

אם היה לך ילד ששנה הבאה- עוד שנתיים יהיה בכיתה ג'- תאפשר לו אינטרנט עם סינון והגבלת שעות או לא?

אבל אולי השיקולים יהיו שונים. הזכרתי כבר את הנקודה של חינוך לגבורה...

זה כן משהו שצריך לתת.

בכללי אני מאמין בלתקן את העולם מתוך העולם ולא להתנתק ממנו...

יש לשים שירים ביוטיוב

יש להמציא ריקודים לשירים ביוטיוב

יש סרטונים של ערוץ מאיר וכד'- שזה גם צורך שיש היום לרוב הילדים ועדיף לתת ממנו מנה קטנה מאשר ליצור אצלם רצון תמידי שיוצר  משיכה חזקה מידי.

הכל.

מבאס.

אבל אי אפשר לברוח מזה.

פעם רציתי מאוד.

אני עדיין.

אבל לילד שלי- כבר לא יתאפשר.

הלוואי!

ויקנה סמארטפון ואפילו לא יספר לך שיש לו (כמה סיפורים אמיתיים שאני מכיר).

גם קרובי משפחה שלי ככה. וכל הילדים. יש להם מחשב אבל בלי גישה לאנטרנט. ומשתמשים בו בשביל תמונות וסרטונים שלהם. 

אבל יש להם חיי חברה פשוט עשירים. מלא חברים, כל הזמן מגיעים לבית, משחקים למטה. בעיניי זה באמת מרשים.

זה הנקודה בדיוק!

ככה נגררים אחרי ההמון.

צריך לייצר כח פנימי.

בשרשור הזה, זה הוזכר בתור "גבורה פנימית".

אם אני ארצה להראות לילדים שלי סרט כלשהו או משהו בסגנון אז זה יהיה מדיסק ובלי שום גישה לאינטרנט..

לא מוכנה שהילדים שלי יכלו את זמנם מול הדבר המרצד הזה.. לא מוכנה שידעו לחפש דברים בתור ילדים ביוטיוב ובוגגל, ולא מוכנה שלא תהיה לי שליטה על זה, דווקא כי אני יודעת לאיזה מקומות הזויים ודוחים אפשר להגיע משם (או כמו שהרב שלי אומר, אם פעם היה צריך לחפש את זה, היום נראה אותך מצליח לברוח) 

והתירוץ שלכולם יש תלוי בחברה שאליה שולחים את הילדים, יש עדיין ברוך השם מקומות שבהם ילדים משחקים בחוץ בזמנם בפנוי ולא בוהים בסמי הכבאי..

מבחינתי אני רואה איזה נזק זה לגדול עם אינטרנט (גם חסום, כמו שאמרתי, בלי קשר לתוכן פוגע (כמובן שזה תלוי מה אתם מגדירים פוגע)) יש המון סרטים ודיסקים (דיסקים כאלה של סיפורים נגיד, למי שחווה את זה בתור ילד זה בטוח זכור כחוויה טובה ולא פוגעת בשום צורה) וזהו..

אני מקווה שאת מודעת לזה.

הייתה של דיסקים ומשחקים בחוץ והכל טוב.

אצל הילדים שלך בור שזה גם יהיה אבל יהיה בעוצמה הרבה יותר גדולה את האינטרנ והמחשבים.

אין לך מה לעשות- אי אפשר להתחמק מזה. הלוואי!

הילדות שלי הייתה מזעזעת מהבחינה הזאת ואני חווה את הרשמים של זה עד היום...

אז להתחמק מזה אולי באמת אי אפשר לגמרי, אבל אפשר לנסות, וזה שווה את הניסיון..

את צודקת שזה מזעזע, אני גם חוותי את זה, ולכן רואים שאת מדברת מדם ליבך.

לכן התשובה צריכה להיות ללמוד מהטעויות שנעשו בצעירותינו ולתת לילדים שלנו את הנקודות הטובות

זה תלוי בנפש הילד לא פחות משזה תלוי  באידיאל הגדול.

שאצליח להעסיק אותם מספיק שאינטרנט לא יעניין אותם. אני רואה מספיק ילדים שעומדים מול המסך כמו נרקומנים.

במקום לדחוף לילדים טמטום אפשר לספק להם דברים אחרים לעשות.. 

ילדים לא באמת נולדים עם דחף לאינטרנט, הם כן צריכים תעסוקה, אנחנו אחראים על מה תהיה התעסוקה הזאת...

כל הנאמר הוא בהתייחס לנתונים עכשיו. בשעת מעשה נשקול שוב...

עד גיל 6 לא רוצה שיהיה מסך בכלל, אבל לא כ"כ הגיוני כי אני מאמינה שישבו עלי תוך כדי שאני אשתמש, אבל כן אשתדל למנוע ת זה.
מגיל 6 עד הכיתות הגבוהות בבית ספר רק מה שאני אפתח ללא אפשרות גלישה באינטרנט.
מהכיתות הגבוהות של היסודי אני אתחיל לאפשר בהדרגה לפי הצורך.

כמובן כל הזמן אנחנו נשתדל לחנך להתאפקות, וניצול ותכנון זמן נכון, תגובות ברשת, איך להמנע ולהתגונן מפגיעות ברשת.
וכו' כל הדברים החשובים.
אני לא אאפשר אף פעם צפיה/גלישה וכו' ללא הגבלת זמן - אם מצידי ואם מצד הילד.
וכמובן שאינטרנט יהיה עם חסימה מינימום כמו עכשיו ותלוי בצרכים.

קודם כול - בבתי הספר של הילדים שלנו יש כלל ברור בתקנון: בבית מותר שיהיה אינטרנט מסונן בלבד, אבל לילדים בכל אופן אסור שתהיה גישה עצמאית לאינטרנט, אלא רק בליווי ההורים.

אנחנו משתדלים בכל התוקף לעמוד על זה, ואנחנו מקווים ומאמינים שכך גם נוהגים בבתי החברים שלהם.

אני לא חושבת שאפשר להסתיר מהם את קיומו של האינטרנט לגמרי, במיוחד שאנחנו משתמשים בו (לצערנו - גם לעיניהם...), אבל כן אפשר להגביל את השימוש בו לפי הגיל. מניחה שכאשר יהיו גדולים יותר גם נסביר להם את הסכנות שיש באינטרנט פתוח, למקרה שיצא להם להיחשף לאינטרנט בלי חסימה, אבל בינתיים הם עוד צעירים.

לגבי השימוש במחשב בפני עצמו - סרטים (של שומרי מצוות בלבד) לצערנו הם רואים... אבל משחקי מחשב אנחנו לא מאפשרים בשום-אופן. ביישומי מחשב התחלנו לאחרונה לאפשר להם להשתמש (לילדים בכיתות ד' וה'), וזה בכל מקרה בפיקוחינו, כי הם זקוקים לעזרה... (בבתי הספר שלהם לא מחייבים עבודות שכרוכות בשימוש במחשב).

(משום מה פיספסתי את התגובה הזאת)

אח"כ, אם צריך (תלוי גם בסביבה החברתית  שחיים בה), אפשר להגביל תכנים ושעות.

וכשמגיעים לגיל "עצמאי" יותר (שוב, אם גדל בחברה שקשה לעצור את זה לגמרי), עם סינון חזק - ועם הסברה של הסכנות, כולל איבוד זמן מרובה.

ואם הוא חלק מחייך, אז הוא יהיה חלק מחיי ילדייך.

ככה זה. אי אפשר לעבוד על ילדים, בטח שלא על ילדים בגילאי 8 ומעלה.

השאלה לדעתי היא לא "האם" אלא "מה וכמה". (יש כאלה שאצלם השאלה היא "האם". סבבה, אני אישית לא רואה בזה משהו חיובי, אלא יותר יצירת בועה אשלייתית ולא אמיתית עבור הילדים)

והתשובה ל"מה וכמה"- תלויה בך, כמובן.

ילדים בגיל בי"ס נדרשים, בממ"דים לפחות, להשתמש באתרי למידה אילו ואחרים. כמה תאפשרי? תלוי בך.

ילדים נמשכים מאוד לסרטונים וליוטיוב עם כל השירים. כמה תאפשרי ומתי? תלוי בך.

אבל כן חשוב שילדים ידעו שהאינטרנט הוא מרחב מסוכן. וחשוב שלא יגלשו ללא סינון וללא השגחה. ילד לא גולש ברשת בחדר עם דלת סגורה. ממש לא. חייבים להיות עם עין פקוחה.

ומלבד התכנים- כמובן יש נושאים אחרים.

למשל- האם את רוצה שהילד ידע לחפש מידע בספרים או שהויקיפדיה תהיה מקור המידע שלו?

ההחלטה היא שלך. תקני אנציקלופדיה טובה, תגבילי שעות מחשב, והילד ילמד ללמוד מספרים. 

וכו' וכו'.

לחסום ילד היום מכל מגע עם האינטרנט זה אפשרי. אני מכירה כאלה משפחות.

לדעתי זה לא נכון- כמו בכל תחום. אם אתה לא מכיר אתה לא יודע איך להשתמש ולא יודע ממה להיזהר. 

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי

מדדים להצלחה באופן כללי

בריאות הגוף/ הנפש

איכות השינה

שלוות נפש

בטחון עצמי

אהבה עצמית

ויש ספציפיים לנושא מסוים כמו

מצב תקין בחשבון הבנק / השקעות/ נכסים

לקום לבוא לעבודה בכיף

לנהל תקשורת תקינה (עם ילדים/ אנשים אחרים)

ועוד

מדדים הם פר יעדים

אלה היעדים שלי

אני בינתיים בדרך הנכונה 

שאדם מצליח להזדהות עם דמות או רעיון שמתאימ\ה לו 

ולהצליח ליישם אותה

קבל את זה כמו שזה

דוגמא אישית 

אין לי איך לעזורך

כל השאר לא שווה באמת, זה אחיזת עיניים.

מנסה לעבוד על זה

השאיפה היא להצליח לפעול טוב ככל יכולתנו בכל מצב שאנחנו נקלעים אליו.

אין לי שום ביטחון שאצליח להמשיך כך עד סוף ימי, אבל כל עוד אני יודע שהשתדלתי כמיטב יכולתי, אני רגוע.

להצליח לשמוח במקום שיש לי, ובו זמנית לרצות להתקדם ולהשתפר.

שהדחיפה קדימה לא תבוא מתוך מרמור, אלא מתוך רצון להגדיל את האור.

לא יודעת אם זו 'הצלחה', אבל זו השאיפה שלי. אני די שם, ברוב התחומים, לצערי עוד לא בכולם. עובדים על זה...

שאפשר לומר שהגעתי ל'מסלול', אני עובד כבר כמה שנים בחברה יציבה, ובתפקיד טוב.

אבל עכשיו כבר יש הרהורים,

אולי לעבוד פחות כי זה בא על חשבון המשפחה.

לפעמים יש רצון שכזה שיפטרו אותי..

קיצור, החיים מורכבים.

וכל 'פסגה' שמגיעים אליה היא רק נקודת מחשבה למקום הבא שיהיה

"מי ער" זו שאלה שחוקי לשאול רק אחרי 12 בלילה😜

יש פה מישו בכלל שזוכר את החוק הזה? תגיבו רק כדי שתהיה הוכחה שאני לא ממציאה חחח

מישהו שהיה כותב לפני 12 היו נוזפים בו

זהו, עכשיו את נזופה.

@חתול זמני בטוח מסכים לפחות זמנית, נכון?

היו אנשים שהתחרו מי תופס בדיוק את 00:00

אהבתי את השירשורים הסתמיים האלה

אני הייתי פה

בניק אחר

זה היה הגיל 😉

זה מצמרר אותי.... 

אני לא יכולה לחשוב מה זה... כאילו גם על עצמי, להיות פה ככ הרבה שנים... לעבור כל כך הרבה ולהשתנות כשהפורום בחיים שלי. לא יודעת אין לי מילים להגדיר את זה. (אני פה בפועל 6 שנים וזה מדיי משמעותי)

כתוב שהניק קיים מאז תשע"ז

לא רוצה להגיד לך בת כמה הייתי אז🙈

בגדול הגעתי לכאן בקורונה

הכרטיס שלי נפתח בתשעז כי רציתי להגיב למשהו ובסוף לא הגבתי אותו אפילו. אבל לא הייתי איזו צופה קבועה כאן. לכן הכרטיס פשוט נשכח. אני חושבת שב2020 היתה התגובה הראשונה שלי. 

רק שאני עשיתי הפסקה באמצע

וחזרתי בניק אחר כי קצת פדיחה שהניק מלא בשטויות של נוג"ה

ופתאום את מגיעה לפורום הו"ל חחח

אבל האמת שאני מתגעגעת לשטויות של אז

היו כמה ניקים שהיינו בקשר טוב

הייתי פעילה גם קצת בנסיו"פ

אני חייבת לתייג את הניק הזה אל תשאלו שאלות שלא תשמעו שקרים

@חידוש

אם אתה יודע למה תייגתי אותך תכתוב לי

(מה הסיכוי שהוא באמת יראה את זה)

תפסתי מספר הראשונה

וכן, לצערי עדיין ערה..

המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי

(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)

בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף

א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.

ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.

ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.

ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...

ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.

אני מחפשת! 

מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט 

של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...

בלי אינטרנט!

הכי פשוט שאפשר.

וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...

פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל

לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....

כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;

היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות

ויותר חשוב -  מי ישלח לי?...

וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....

קשה. 

אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי

ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)

תודה!

גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,

וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.

גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.

וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.

ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים

ההופכים לפרפרים...

מה לגבי אוגרים סוריים?

וואי הלוואי... 

אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות 

אולי בני אדם קבעו שזה ככה? 

גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....

אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא  יכולה יותר!

 זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט

חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת

אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה... 

הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?

הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה

למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,

תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.

לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק

לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,

כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.

גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות

ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ

פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק

חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי

ונעלי בית וזהו.

* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -

   אתם רואים.....

לחיים!

ארץ ישראל? 

זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.

כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)

מס

יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....

מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?

בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,

נכון?

רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה

מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/

הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...

אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,

ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד

מצליחה להיות ראויה. 

מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם

מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.

ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.

אדמת העמים . אני יודעת.

שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.

מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על

האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....

לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?

ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת

כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?

את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?

על מי ועם מי אדבר לשון הרע?

להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...

רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין

צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,

איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ

הזה;

נחליאלים בסתיו? מקסים!

הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי

הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!

הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה

(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...

לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל

לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את

האי שלי.

מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?

4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.

האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על

לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.

ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:

שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝

אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.

מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.

מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה

ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד

לרוחי..

אבל תודה רבה רבה.

עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...

יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):

לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום

ארגנטינה, משהו כזה.

יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)

תבורכי!

אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.

אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?

תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף

יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות. 

Wikipedia

להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:

1. תכנון ובדיקת היתכנות

• סקרים ימיים: בדיקת עומק המים, זרמים, סוג הקרקעית ותנאי מזג האוויר.
• הגנת סביבה: הערכת ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית (שוניות אלמוגים, דגים).
• הגנה מחיכוך: תכנון שוברי גלים ושוניות מלאכותיות מסביב לאי, כדי להגן עליו מפני שחיקה עקב זרמי הים. 

2. שיטות בנייה עיקריות

• ייבוש ים (Land Reclamation): השיטה הנפוצה ביותר. ספינות מיוחדות ("מחפרות") שואבות חול וחומרים אחרים מקרקעית הים ומתיזות אותם באזור המיועד ליצירת האי.
• "ריינבואינג" (Rainbowing): טכניקה שבה חול נורה בלחץ גבוה דרך זרנוק מיוחד מספינה, ויוצר צורה של קשת, כדי לפזר את החומר בצורה אחידה.
• שימוש בבטון וסלעים: הקמת "קירות" או יסודות מבטון וסלעים ענקיים ליצירת מסגרת האי, ולאחר מכן מילוי הפנים בחול או אדמה.
• איים צפים: במקום למלא את הים, בונים מבנים צפים ענקיים המעוגנים לקרקעית הים. טכנולוגיה זו נחשבת פתרון עתידי לעליית מפלס הים. 

3. התעצמות ובנייה על האי

• ייצוב הקרקע: לאחר מילוי החול, יש לייצב את הקרקע כדי למנוע שקיעה, תהליך שיכול לקחת זמן רב.
• תשתית: בניית כבישים, תשתיות מים, חשמל, ביוב, ולבסוף מבנים. 

דוגמאות בולטות

• איי התמרים בדובאי: איי מלאכותיים ענקיים בצורת דקל שנבנו על ידי ייבוש ים.
• פרויקטים בישראל: נבחנו הצעות להקמת איים מלאכותיים מול חופי ישראל לצורכי תשתיות, כמו שדות תעופה או תחנות כוח. 

בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים. 

לכן לעולם (מן הסתם), לא אהיה בדובאי; משהו ענק, מלאכותי, מנקר עיניים...

הכי רחוק מהטבע שיש.

כן, חושבת שאזמין אתכם מדי פעם. אוהבים עוגות גבינה (מחלב עיזים?....)

בתנאי שאתם חוזרים לפני שקיעת החמה ולא משאירים שום עטיפות חטיפים

על אדמת האי שלי!

באותה הזדמנות אולי אבקש מכם להביא קפה, כי אין לי אפשרות לגדל

אותו, אם לא אכפת לכם. אני אומרת את זה כבר עכשיו מראש, כי

שכחתי לציין שאין לי כאן פלאפונים ושום אמצעי תקשורת כלשהם.

אני לא רוצה.

איך נתאם?

בשיטה הישנה נושנה - שמים פתק בבקבוק , ממתינים לזרם

מתאים ושולחים אותו על פני המים....

פשוט וקל.

משתתף בפורומים כולם

אבל את יכולה לפנות אליו ישירות ולספר לו את זה

לא צריך להסתיר

או להתבייש

זה רגש לגיטימי

הרצון לברוח לפעמים

ודווקא אם פונים אליו ומספרים לו

הוא יכול לעזור

פעם ביקשתי דבר כזה, ובאמת נסעתי......עם הילד, לרופא...

מאז אני פוחדת.....