פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 747)

הרבה תינוקות /חייזרים שעושים את אותו הדבר, ואחד שונה, עד שמתייאשים ממנו ומשגרים אותו לכדור הארץ כאדם???

1. לצפות מהרב ליישר קו עם "הגדולים". 

2. להיות נאמן לעצמו ואמונתו. כלומר, להיות נאמן לתורה, עם ידע תורני רחב, ומתוך כך לפסוק/להדריך לציבור, גם אם מדובר במחלוקת עם "גדולים".

הנה הפוסט למי שלא ראה:

חבר'ה עזרה! - צעירים מעל עשרים

אקדים ואומר בהקשר לפוסט הנ"ל,שיש לי עוד משהו קטן להוסיף. בטח כמעט כל מי שקורא עכשיו את מה שאני קורא יצא לו לשמוע על תופעת הדתיים שמסמסים בשבת. פעם שמעתי ממישהו שזוהי תופעה של ביצות ושל רווקים מאוחרים וזה מה שהלבד עושה להם. אוסיף שאני שלפעמים הייתי עושה שבתות לבד (אל דאגה זה בדרך להיפסק) והיו רגעים שלהדליק/לכבות את האור או את הקומקום בשבת נראה לי סביר לחלוטין (שוב אל דאגה כי זה רק לחלקיק של רגע ואני ממש לא במצב של לעבור ולו על ספק דרבנן ושוב, השבתות שלי לבד עומדים להיפסק) מה גם שבתקופת הישיבה הייתי נוהג להתפלל במנין ותיקין ועכשיו אני לעתים מתקשה להתפלל בזמן ולהתפלל במנין.

בנוסף לזה, זהו כסף קטן לעומת מה שעוברים חברים שלי שהרבה מהם קמים ב11 כל בוקר. יש לי שני חברים, אחד מהתיכון והאחד מהצבא, שלאחרונה יצאו מהארון ויש להם בן זוג (כן הבנתם נכון, הם הומאים מוצהרים, הם גברים עם בן זוג שגם הוא, ממין זכר), אחד מהם (מהתיכון לא מהישיבה ב"ה) גם עזב את הדת ועוד 2 שעשו את זה וחבר ממש קרוב שלי מגיל אפס, מכור להימורים (במינון נמוך, אבל הוא עדיין מכור לדבר ההרסני הזה).

בקיצור, האם זהו האופי של גיל 24? גיל שאתה יוצא מהארון? לאו דווקא במובן ההומוסקסואלי אלא במובן שמה שהסתרת או אולי לא ידעת בעצמך עליך, יוצא החוצה אחרי כאשר אתה יוצא מהחממה לעולם הרחב? (ואני מזכיר לכם את השוטר בן ה24 השקט והמופנם שרצו שיצא לקצונה עד שלאחרונה ירה לאשתו בראש.) ואם כן מה עושים? חלקכם יציעו לי קאוצ'ינג, זה עומד על הפרק אבל לא לעכשיו, מעדיף להתחיל קודם עבודה ולראות איך אני מתייצב עם זה אני בדרך לסיים לפרסם את עצמי בגוגל. תודה וסליחה על הארוך.

בע"ה יהיה בקרוב מפגש בנות מגניב ומסקרן. פרטים אצלי.

בערב הקרוב (שני בלילה), נתחיל לבקש גשמים בברכת השנים

נפתח בקצרה בדיני הזכרת גבורות גשמים בברכת מחייה המתים:

מי שאמר" מוריד הטל" בחורף, ונזכר לפני שם ה' של חתימת הברכה – חוזר ל"משיב הרוח". לאחר מכן – אינו חוזר. (אך בקיץ במקרה הפוך, הדין שונה).

שאלת גשמים בברכת השנים – מי שלא הזכיר ותן טל ומטר , (או שאמר את נוסח "ברכנו", למנהג ע"מ), ונזכר לפני חתימת הברכה – חוזר ל"ותן טל" (או ל"ברך עלינו", למנהג ע"מ). נזכר לאחר שהתחיל את הברכה הבאה, מזכיר את בקשת הגשמים בברכת "שומע תפילה".

שכח גם בשומע תפילה, ונזכר לפני שהתחיל "רצה" – אומר שם "ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה", וממשיך לרצה.

התחיל "רצה" – חוזר ל"ברך עלינו".

ואם נזכר לאחר שסיים – חוזר לראש התפילה.

ויש עוד מקרה, שנזכר לאחר סיום ברכת השנים ולפני שהתחיל "תקע בשופר". מקרה זה נוגע למחלוקת הראשונים האם אמירה שנאמרת מיד לאחר הברכה נחשבת כחלק מהברכה, או לא. שלדעה הראשונה יכול להזכיר כאן, ואילו לדעה השנייה אין זה מועיל.

מעיקר הדין נפסק בשו"ע כדעה הראשונה, וע"פ זה הדין שנכתב לעיל לגבי הזכרה בין שומע תפילה לרצה.

אולם במקרה זה, כותב המשנה ברורה שטוב יותר להזכיר ב"שומע תפילה" מאשר לאחר ברכת השנים, משום שהזכרה בשומע תפילה ודאי מועילה, ואילו לאחר ברכת השנים, הדבר שנוי במחלוקת כנ"ל, ולדעה השנייה אין זה מועיל.

אולם למעשה הורו פוסקי זמננו, וכך הסברה נותנת, שמכיוון שיש חשש שבשומע תפילה ישכח שוב, לכן יזכיר גם כאן, וגם בשומע תפילה, וכך יועיל בוודאי לכל השיטות.

מי שהסתפק כיצד אמר, עד שלושים יום (או תשעים תפילות, ואכמ"ל בזה) מסתמא אמר כמו הנוסח של העונה הקודמת,  אך לאחר מכן אומרים שכבר התרגל לנוסח החדש ואינו צריך לחזור.

*  *  *

הטור מביא בשם מהר"ם מרוטנברג שמועיל לומר תשעים פעם ברצף את הנוסח החדש (כגון "ואת כל מיני תבואתה לטובה ותן טל ומטר", או "רופא חולי עמו ישראל, ברך עלינו"), וזה מרגיל את הלשון כמו אחרי שלושים יום ותשעים תפילות.

והביא גם שרבינו פרץ חולק וסובר שלא מועיל.

מהר"ם למד דין זה  מדברי ר' מאיר במסכת בבא קמא על שור המועד.

לאחר ששור נגח שלוש פעמים בשלושה ימים, הוא יוצא מחזקת שור תם לחזקת שור מועד,

ונפקא מינה שהבעלים חייבים לשלם על מה שיזיק נזק שלם ולא חצי נזק.

ואומר ר' מאיר: "ריחק נגיחותיו חייב, קירב נגיחותיו לא כל שכן"? כולמר אם 3 נגיחות ב3 ימים

עושות אותו למועד, כל שכן שאם הנגיחות רצופות!

ורבנו פרץ סבר שאין מכך ראיה.

מקובל לומר, שמהר"ם ורבנו פרץ נחלקו בשאלה האם 3 הנגיחות הן סימן או סיבה-

כלומר האם הן הופכות את השור למועד, כי הן הרגילוהו להיות נגחן, ולפניהן הוא היה תם

או שהן מגלות למפרע שהשור הזה מטבעו הוא שור מועד.🐂

לפי מהר"ם הנגיחות הן סיבה, יוצרות הרגל, וממילא ניתן ללמוד מדינן על דין הרגל הלשון  בתפילה.

לדעת רבינו פרץ, הנגיחות הן סימן בלבד ולא יוצרות הרגל, ולא שייך ללמוד מהן על דיני הרגל הלשון בתפילה.

חורף בריא לכולם

@פה לקצת@רחפת.. @זוהרת בטורקיז@חיהל'ה @פסידונית @שמן פשתן @נפש חיה.@זאת עם השם
@מבקש אמונה@איוושה@אניוהוא@חן,@המטיילת בארץ@דובשניה@ע מ@אור אש@סתם 1... @חסדי הים@אילת השחר@מדרון@בבושקה@למה לא?@שום וחניכה@הילושש@נעימת הליכות@אפרסק@.............

@ארץ השוקולד @שריקה@mp3@בעיצוב@בת של השם@חותמת+@אורה2x

@בת מלך =) @בת מלך!!!! @שמשועננים@שריקה@סוסה אדומה@!!מירב!! @לב טהור @והוא ישמיענו

"נח איש צדיק תמים היה בדורותיו"-

מפרשת הגמרא (ע"ז ו.): "צדיק - במעשיו (רש"י: בלא חמס), תמים - בדרכיו (רש"י: עניו ושפל רוח)"

בדור שלפני המבול, עיקר הניסיון היה להיות "צדיק במעשיו", ולא להיגרר אחרי השחיתות של הדור

בדור שלאחר המבול, עיקר הניסיון היה להיות ."תמים בדרכיו", להישאר עניו ושפל רוח למרות שרק הוא נשאר מכל אנשי דורו וממנו ממשיך קיום העולם

ולכן נאמר "בדורותיו" - שני דורות, שלפני המבול ושלאחריו

ולכן אומר לו הקב"ה "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה" - שבדור הזה עיקר השבח הוא על ה"צדיק" ולא על ה"תמים"

                                                                                                       (משך חכמה)