פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 779)

הי! זה מהמם!

לא אקח חלק ברכישת בלנדסטון לבנות

בלנדסון זה אהבה!

בס"ד

אני איתך!

ככ הרבה זמן לא הייתי כאן........

בס"ד

תהני!

ואם אני לא טועה גם החיד"א...

איך אפשר? פשוט באים?

וגם בשעות הבוקר הכל שם מלא גברים

ובשעות שאין אנשים קצת מסוכן להסתובב שם

לעצמך - לדוג' הוא זוכה באחד הסבבים ב 50 אלף שח והוא אומר שהוא שמח כי הוא ישתמש בכסף לטובת חיילים בודדים וסטודנטים

יצאנו לרגילה, צריך לנצל כל דקה בשביל לעשות כיף!

אז נפגשתי עם חבר וישבנו איזה שעתיים, 

לנסוע לישיבה לשבת..

ואז טיול..

בלי סיבה.

אני לא אוהבת סנדלים לגברים

זה חם נעליים, סגור וחונק את הרגל. נעליים זה רק של עירוניים צעירים שהולכים לפי האופנה האחרונה

לכולם הכף רגל שטוחה. פלטפוס זה שהקשת שאתה מתאר קורסת פנימה

אבל שאר הרעיונות, אחשוב עליהם. יש לי כמה ימים עכשיו בשביל זה..

ו..זה בי"ד לגיור. אולי יש לך רעיונות פרקטיים לזה?

בע"ה.

נכון, ברור. אבל השאלה מה יתווסף לזה..

הממ כן, יש משו בזה..

אמנם המשחק בסרט לא משהו, אבל הרעיון שהוא מביע אמין ו "עושה שכל".

אבל כשניסיתי לחשוב היכן התובנה הזאת רלוונטית זאת אחת הדוגמאות שחשבתי עליה. הטעם שבברכה הזאת היה די זר לי, על מה מברכים פה בדיוק ? פתאום הבנתי שיש במראה הזה של המון אדם דבר שמעורר רושם גדול בנפש, והרצון לבטא ולהביע את זה מגולם בברכה הזאת. אם כי לא ברור אם ככה, למה חז"ל סייגו את זה דווקא בארץ ישראל ?

ועוד עניין שאפשר להבין זה את החשיבות של תפילה במניין וברוב עם, בין היתר כי חווית התפילה הרבה יותר עוצמתית באופן הזה.

שיערתי שהכוונה למשהו מעין זה, אבל שים לב שהחידוש בסיפור ובגמרא הוא על יכולת ההשפעה של קבוצה זרה לאדם על האדם. בזכותך חידדנו את הנקודה הזאת.

"אמר רב אשי בני מתא מחסיא אבירי לב נינהו דקא חזו יקרא דאורייתא תרי זימני בשתא ולא קמגייר גיורא מינייהו" (בבלי ברכות יז ע"ב) (תרגום: אמר רב אשי [הגויים] בני העיר מתא מחסיא הם אנשים עם לב קשה, שהרי הם רואים את כבוד התורה פעמיים בשנה  ולא התגייר מהם אף גר)

אף פעם לא ממש הבנתי מה בדיוק הטענה / התלונה הזאת של רב אשי ? אז נכון, הגויים בני העיר מתא מחסיא רואים יהודים באים ומתאספים ללמוד תורה, סבבה, אבל למה הייתה לך ציפייה שזה יגרום למישהו מהם להתגייר ? (וכן, אני מכיר את הדעה בתוספות על האש שירדה מן השמיים...).

וכשקראתי את הסיפור הזה הבנתי. יש במראה הזה של המון אדם שמתאגד למשהו או סביב משהו, כוח מושך, שגורם לאדם לרצות להיות חלק מאותה קבוצה. רב אשי מדבר בהקשר של קדושה בדיוק על אותו כוח שמופיע בסיפור הזה בהקשר של טומאה.

הוא מביע תמיהה איך המראה הזה של המוני יהודים שמתאספים ללמוד תורה, לא הדליק ניצוץ באף אחד מבני העיר, ניצוץ שיגרום לו לרצות להיות חלק מהקבוצה הזאת ולהתגייר, ובגלל זה הוא כינה אותם "אבירי לב", כי צריך לשלוט על הלב שלך בחוזקה שלא לתת למראה כזאת להרשים ולהשפיע עליך.

הפרק שם עוסק במושג שנקרא "רגשות קולקטיביים", בהמשך הפרק הוא טוען כי "השתייכות קבוצתית היא במקרים רבים זמנית, אנשים משנים את מקום עבודתם, את מקום מגוריהם ואפילו את השתייכותם הלאומית. ואולם רגשות קולקטיביים לקבוצת השיוך

הקודמת לעתים שורדים גם כשקבוצה זו מפסיקה להיות קבוצת ההשתייכות שלנו".  

חז"ל היו מודעים להבחנה זו והם הביעו אותה בדרכם בפתגם העממי הבא "היינו דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזה ארמאי קמיה" (זהו שאומרים בני האדם, גר עד עשרה דורות לא תבזה גוי בפניו. בבלי סנהדרין צד ע"א). 

הוא מביא סיפור די מדהים כדי להמחיש את זה. הוא מספר על דוד של אבא שלו שהיה שופט עליון בגרמניה בתקופת ויימאר ושמו הלך לפניו אף מחוץ לגרמניה. בעקבות חוקי נירנברג הוא סולק מהמשרה שלו והפך למובטל, בעקבות המוניטין שלו הוא הוזמן ע"י

ממשלת מוסוליני לכהן כשופט באיטליה. כעבור שנים אחדות הוא פוטר גם משם בעקבות לחץ של הגרמנים. בסופו של דבר הוא עלה לארץ ישראל וחי חיי דלות בדירה קטנה בירושלים כאשר הוא מתקשה למצוא עבודה. בוקר אחד קיבל זימון ליחידת המודיעין של המנדט הבריטי בארץ. אנשי היחידה הציעו לו לעבוד כמתורגמן מגרמנית לאנגלית שכן המודיעין הבריטי תפס כמות גדולה של מסמכים גרמניים, מה שיכול היה לסייע למאמץ המלחמתי נגד גרמניה. הוא סירב בתגובה המדהימה הבאה:

"האוייב הבריטי אינו רק רשע אלא גם טיפש, הוא חושב שפטריוט גרמני גאה כמוני יסכים לבגוד במולדתו בעבור בצע כסף".

 הרגש הקולקטיבי של נאמנות לגרמניה היה טבוע בו כה חזק שגם כאשר קבוצת השיוך שלו סילקה אותו מתוכה וגם כשהתברר לו שהיא מונהגת ע"י פושעי מלחמה, הוא לא יכול היה להשתחרר מהרגש הזה. בתום המלחמה הוא שב לגרמניה ונפטר שם ללא משפחה ובחוסר כל. עצוב

לדוגמא בתחילת מלכות שאול, זה נראה שהיו לו 3000 חיילים סדירים(2000 עם שאול ואלף עם יונתן)

בדברי הימים יש מנייה של הלוחמים שהיו אצל כל מלך, ושם המס' נעים בין אלפים בודדים לעשרות אלפים+

בהחלט היו שם הקפצות למיל' שהיו קוראים לאנשים. בעיקר בתקופת השופטים-ימי שאול.

לא מוחלט במאה אחוז, אבל זה ההתרשמות שלי לפי מה שלמדתי

והיה מתאמן באופן קבוע והיה את צבא המילואים שהיה מגוייס במקרה של מלחמה רצינית- מלחמת מצווה..

כמו היום גם אז היה צריך לשמור על הגבולות של המדינה (בט"ש) והיה צריך להיות דרוכים בפרט שלא היו כמעט תקופות שקטות, אם תיקח את ספר שופטים/שמואל, כולו מלחמות עם עמים שונים ובעיקר הפלישתים, לכן לא היה מקום של לשבת רגל על רגל..

נראה לי יותר כמו כח קומנדו כזה.. מטבעו של מלך שהוא מוקף בלוחמים מובחרים ביותר אז כנראה שאלה היו החיילים שהיו סביבו תמיד בלי קשר לצבא..

אני לא רוצה לגרום לו להרגשה שאני לא מעריכה מה שהוא עושה כי אני מאוד מאוד מעריכה אותו ואת מה שהוא עושה.
פשוט לי מאוד חשוב הניקיון היסודי ולו זה לא כ"כ משנה והוא גם ממש לא רגיל לנקות בבית שלו לא היה עושה כלום.
ואנחנו נשואים כולה חודשיים וקצת.
 

אנחנו עכשיו ב"ה בדרך לילד ראשון.
ואין לי כח שהבית לא יהיה מפוקסס זה גורם לי לעצבנות.
לנקות יחד זה לא כ"כ יעיל כי אין לי טו מאטץ' אפשרות ויוצא שהוא מנקה ואני יושבת ומדברת איתו ברוב הזמן.

שהבית לא שטוף יסודי, שהמטבח לא מפוקסס כי הוא לא שם לב לפינות אז אפילו שהוא שוטף כלים הוא לא ינקה את הארונות מבחוץ ואת השיישים, שהמקרר לא נקי, והחלונות.

זה בגדול. אם כל השאר אני אסתדר, אני מגיע מבית מאוד מאוד נקי שניקו כל שבוע את כל הארונות והספות וכל דבר בבית.

ובעלי בחיים לא נגע בבית וזה כבר ענק שהוא עושה חלק דברים ואני אפילו לא אומרת כלום על רמת הנקיון של הכלים או השירותים כי לא ציפיתי ממנו שהוא יעשה כלום.
אבל אני מרגישה שאנחנו חייבים למצוא דרך לפני שאני אשתגע.

אבל למען ה' איך עושים את זה?
איך משחררים משהו שחשוב בעיניי מאוד?

ובאמת זה ברוך ה' גדול ומלא שמחה!

@ימ"ל!!!

זה משפט ארוך מידי בשביל דור