פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 779)

לישועת הנצרך לכך

תהילים פרק נז
א לַמְנַצֵּחַ אַל-תַּשְׁחֵת, לְדָוִד מִכְתָּם-- בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי-שָׁאוּל, בַּמְּעָרָה.
ב חָנֵּנִי אֱלֹהִים, חָנֵּנִי-- כִּי בְךָ, חָסָיָה נַפְשִׁי:
וּבְצֵל-כְּנָפֶיךָ אֶחְסֶה-- עַד, יַעֲבֹר הַוּוֹת.
ג אֶקְרָא, לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן; לָאֵל, גֹּמֵר עָלָי.
ד יִשְׁלַח מִשָּׁמַיִם, וְיוֹשִׁיעֵנִי-- חֵרֵף שֹׁאֲפִי סֶלָה;
יִשְׁלַח אֱלֹהִים, חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ.
ה נַפְשִׁי, בְּתוֹךְ לְבָאִם-- אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים:
בְּנֵי-אָדָם--שִׁנֵּיהֶם, חֲנִית וְחִצִּים; וּלְשׁוֹנָם, חֶרֶב חַדָּה.
ו רוּמָה עַל-הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים; עַל כָּל-הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ.
ז רֶשֶׁת, הֵכִינוּ לִפְעָמַי-- כָּפַף נַפְשִׁי:
כָּרוּ לְפָנַי שִׁיחָה; נָפְלוּ בְתוֹכָהּ סֶלָה.
ח נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים, נָכוֹן לִבִּי; אָשִׁירָה, וַאֲזַמֵּרָה.
ט עוּרָה כְבוֹדִי--עוּרָה, הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר; אָעִירָה שָּׁחַר.
י אוֹדְךָ בָעַמִּים אֲדֹנָי; אֲזַמֶּרְךָ, בַּלְאֻמִּים.
יא כִּי-גָדֹל עַד-שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ; וְעַד-שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ.
יב רוּמָה עַל-שָׁמַיִם אֱלֹהִים; עַל כָּל-הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ.

בתוך כלל הנצרכים בעם ישראל
לישועה
גאולה
רפואה
כוחות
שמחה
יודע תעלומות יודע
והלוואי שיהיה טוב כבר!


תודה.
הרבה טוב שיהיה לכם.

אני רוצה לכתוב,
אבל הנפש מלאה מידי.
אני רוצה לכתוב.
אבל לא יודעת מאין להתחיל לאן.
באלי לשפוך על הדף כי נפשי מלאה ..
ואני..
אנא אני.
אנה אני.
אנא עני.
ענ-ני.

ורוצה להצטרף אלינו ל  שבוע נטול סוכר - חכם הרזים ?

 

עוד בפורום:

 מי /לא/ אכל היום תפוח? (יום א) - חכם הרזים

 שרשור היכרות זה דבר סביר - חכם הרזים

 

 

*זוהי אינה פרסומת. זהו שירשור לגיטימי ונטול אינטרסים.

"אי אפשר כלל להתוות מציאות של פרט בצורה עומדת לעצמה. תיכף כשהפרט יסגר בגבולו תפוג כחניותה של מציאותו, וישוב לאפס. וכל כחו ואדירתו של הפרט הוא מפני שהוא תמיד נזקק, עורג, וצריך לכלל"

(עולת ראי"ה, ומפרט שהוא צריך לכלל)

תיוגים
@אמונהל'ה
@והוא ישמיענו
@חיטה קדומה
@פסידונית
@לעבדך באמת!
@חן,
@נפש חיה.
@ארץ השוקולד
@מבשר שלום
@פרח-אש

מה מגדיר חידה כחידה?
איפה עובר הגבול בין בעיה מתמטית/לשונית/מהשלאיהיה לחידה?

וואו!!

אנחנו מוזמנים לשבת לחברים (לכל השבת) וקיבלנו את ההזמנה כי בעלי מרגיש ממש קרוב שלו, וזה הקרובים היחידים מצד בעלי שנמצאים בארץ, והוא רצה להרגיש קצת משפחה. וכן כי אני לא הייתי מסוגלת לחשוב על לבשל. 
איך זה יראה שנבוא לשם בלי שום מנה? אני מהבוקר מקיאה ומסוחררת ואין לי כח לעמוד להכין כלום.
אבל זה נורא מוזר לי לבוא להתארח בלי להביא כלום. מה אתם אומרים?

יראה הבאה לאדם הוא כדי לעוררו ליראת אלוהים.
משל למה הדבר דומה? לאיש חיל שלוח מהמלך לקרוא לאדם, והוא בכעס גדול מטיל אימה ופחד, אין לירא מהשליח, כי אם תכף ילך למלך לרצותו.
וכן אהבה חיצונית הבאה הוא כדי לעוררו לאהבת ה'.
משל למה הדבר דומה? לפעמים בא איש מהמלך שלוח לאדם בתנועת אהבה, ומי שהוא טיפש הוא מתענג ומשתעשע עם השליח, והחכם אומר מה לי להשתעשע עם השליח, אלך לשורש אהבה של מלך.
וזה שכתוב "תמים תהיה עם ה' אלהיך", והת' גדולה, דלכאורה הת' רחוקה מן הא', לרמוז להעלות כל דבר רחוק הן אהבה הן יראה או שמחה ותענוג גשמי אל הא' הרומז לאלופו של עולם.

@ח@חיהל'ה @לעבדך באמת! @פרח-אש

לא כל הזמנים שווים.

יש זמנים, שמקבל אני את עצמי מן החוץ, עמל לבחון ולברר הטוב מהרע והעיקר מהטפל, במלאכה קשה ומעייפת. נלחם לדלות שביב של יסוד ממאמרי חז"ל שלמים ולתחובו באיזה חריץ פנוי בלב, מעלה זכרונות מימים שלמים, מתרפק על עבר, אולי יבוא יום...

ויש זמנים, שנפשי מפכה מקרבי, בטהרה, גמורה. אין לי צורך בדבר מן החוץ. הכל ישר. מתבונן אני פנימה ומוצא את עצמי מלא וגדוש. מלא אור, מלא אהבת הכל, מלא שמחת עולם. כל מילה של תפילה בוקעת מעמקי הנפש, ועולה ביראה ובאהבה, בגילה שיש עמה רעדה, לפני אל מלך רם ונשא, יושב על כסא רחמים. כל מילה של תורה, תהא איזו שתהא, נספגת עד תום בלבי לב בשר, מוצאת את מקומה בין המוני אותיות, מילים, רעיונות ובירורים, רשמים ומשקעים, חוויות ונסיונות, מידות טובות ולא-טובות, מפנה לה משכן של כבוד בין כל אלה ומאירה אותם באור חדש, שמיישר את כולם לה' אחד. אין עבר, אין עתיד ואין הווה, רק נצח של חיים פנימיים. כל עצמותי תאמרנה, כל עצמות גופי ועצמות רוחי ונפשי, את דבר חיי הנשמה.

יקרים הם לי הזמנים השניים, שבאמת ראשונים הם. נפלאים הם לי. רחוקים הם.

זמן כזה של התנוצצות הנשמה הוא היום, מתוך טהרת שבת קדש שעברנו בתוכה לטובה. מחבר הוא אותי לזמן דומה, מן העבר, בתוך עומק עשרת הימים המסוגלים לתשובה, ולרשמים שנרשמו אז:


היום בסליחות סוף סוף הצלחתי להיכנס לאווירה,
וכשאמרתי: "אין אנחנו עזי פנים,
וקשי עורף,
לומר לפניך: צדיקים אנחנו. ולא חטאנו."
הבנתי. הבנתי שצריך להיות ממש חצוף, ממש קשה עורף, כדי לעמוד ולומר: לא, לא חטאתי. כדי לעמוד ולומר: "אשמנו, בגדנו, גזלנו" - בלי כוונת הלב.
הרי אני יודע בדיוק מה עשיתי השנה. "עברנו על מצוות עשה ועל מצוות לא תעשה".
"מי יתן ואשחה בכל לילה מיטתי, בדמעתי ערשי אמסה".
אולי ישמע קול בכיי...
קול המיית ליבי...
בעצם, לא בדיוק, בטוח שכחתי הרבה.
ואני מצטער על כל הלא-טוב.



ואז, מתוך המחשבות על מעשיי בשנה החולפת, עלתה בליבי מחשבה: עכשיו אני מתחרט ושב בתשובה. נכון שגם בשנים הקודמות שבתי בתשובה בימים אלו, ואז - בהרבה מהעניינים - שבתי לסורי. אבל עכשיו זה אמיתי, אני באמת מתחרט, אני באמת לא רוצה לטעום טעם מתוק של חטא, רק טעם מתוק של נועם התורה, קדושת המצוות. ומעכשיו - לא אחטא עוד.
רגע... איך אתה בטוח? גם שנה שעברה אמרת ככה. ותסתכל סביבך - יושבים כאן אנשים מבוגרים שבודאי חשבו כמוך כל שנה כבר עשרות שנים, ותראה אותם, מגיעים לסליחות, מתחננים ומבקשים על נפשם - רבש"ע, תן לנו עוד הזדמנות לתקן!
תהיה ריאלי. כל אחד נופל כל שנה. וגם אתה עוד תיפול השנה. גם אתה (תאריך ימים בע"ה וְ) תעמוד פה עוד עשרות שנים, ותמשיך להתחרט. אולי התוכן ישתנה, אבל ברור שהתמונה תישאר אותה תמונה. עד שנתך האחרונה.

המחשבה הזו ניקרה במוחי וכאילו כרסמה את הדף הבא שבסידור-הסליחות. לא הייתי מסוגל להמשיך. מה שווים רצונותיי הטובים אם הם לא יהיו קבועים כראוי במשך ימים, חודשים ושנים? מה תועלת יש בשובם של כל יצורי עולם מידי שנה בשנה אל צור מחצבתם אם לא לצמיתות יֵארך הדבר?

אינני מוכן להיות עיוור אל מול המציאות. אינני מוכן לכסות את חושיי ולצעוק: לא, זה לא נכון! לא אחטא שוב! לא נחטא עוד! באמת!
שאלות כאלה, לא יוכל להימצא להן פיתרון שטחי, על-ידי כיסוין בטלאי בלוי ורופף. לשאלה כזו מחוייבים אנו לעמול ולדלות מענה ממעמקי החיים, מעומק תהום-רבה של אמונתנו.



ואז, כמו ביקשו לעלות לפניי מילותיו הטהורות של הרב קוק זצ"ל, שלמדנו אך לפני כשבוע, ועתה הנה הן נחקקות והופכות מתורה לחיים:
"מבלעדי מחשבת התשובה, מנוחתה ובטחונה, לא יוכל האדם למצוא מנוח, והחיים הרוחניים לא יוכלו להתפתח בעולם. החוש המוסרי תובע מהאדם את הצדק והטוב, את השלמות, - והשלמות המוסרית כמה רחוקה היא מהאדם להגשימה בפועל, וכמה כחו חלש לכון מעשיו אל הטוהר של אידיאל הצדק הגמור! ואיך ישאף אל מה שאיננו ביכלתו כלל? לזאת התשובה היא טבעית לאדם, - והיא משלימתו. אם האדם עלול תמיד למכשול, להיות פוגם בצדק ובמוסר, אין זה פוגם את שלמותו, מאחר שעיקר יסוד השלמות שלו היא העריגה והחפץ הקבוע אל השלמות. והחפץ הזה הוא יסוד התשובה, שהיא מנצחת תמיד על דרכו בחיים ומשלימתו באמת."
(אורות התשובה, ה, ו)

טעית! הפכת את המושגים! לא את השלמות תובע ממך ריבון-העולמים, רק את העריגה אל השלמות. צדקת, אל השלמות והתום אין בכוחך להגיע, ולכן אין זה מתפקידך. שמחשבות כאלה לא יטרידו את מנוחתך... והבן-נא, שזהו בעצמו הוא עניינה של התשובה - אותה תשובה שחששת שמא אינך מקיימה כראוי - לשאוף אל היושר המוחלט, אף אם בפועל לא יִמָצֵא "אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"! רק דרישה אחת היא ממך, ידידי - תחפוץ בכל ליבך להשתלם ותֹאחז בעוז בכל פיסת-דבר שתקדמך צעד נוסף אל עבר היעד הנכסף. הנכסף ממך במהותו, שתמיד יִשאר נכסף.



פקחתי את עיניי והבטתי על הסידור ביראה שיש עמה שמחה פנימית. משימה-תמידית גדולה ניצבת לפניי.
המילים חזרו, ונאמרו: "אשמנו, בגדנו, גזלנו..."




ובינתיים, חלפה לה דקה, והציבור נמצא כבר שניים-שלושה דפים קדימה...








כמה טהור הייתי באותה שעה, כמה נקי. כמה מכוון.

כמה צודק. נכון הדבר שלא עלה בידי לתקן כל שהיה צריך תיקון, נכון שלא חדלתי מלבקש לתקן. והן אמת, נכון שהתרוממתי.

ובסליחות של ליל רביעי, עת שפכו ישראל לבם כמים לפני אביהם שבשמים, עת התחננו כעבד שמתחנן לאדונו, התבוננתי במילות התפילה, ולא יכולתי שלא לבארה כך: מרנא דבשמיא, לך מתחנְנָן כעבדא דמתחנן למארֵהּ, הב לן ליבא לתיובתא - תן לנו לב לתשובה, לב של תשובה, שכולו תשובה, בכל זמן, בכל רגע ורגע. בזה חפצֶנו ותקוָתנו. ולא - בהעדר זה, נהדר ריקם מן קמך - נחשב הדבר בעינינו ששבנו מלפניך בלא כלום.

אנא ה', סלח נא, מחול נא, כפר נא.

"הצמאון להבלע כולו ברוח ישראל צריך הוא להתגבר. לחשוב ישראליות, להרגיש ישראליות, לחיות חיים ישראליים, לראות בשמחת ישראל, זאת היא מגמה עמוקה גבוהה ורחבה, מלאה טל חיים של קודש, מובדלת מרגש דוגמתה אצל אומות העולם, שרפוד בהרבה שנאת הבריות ורשעה בלא אידיאל קדש פנימי, הצמאון לרוח האומה צמאון הוא לד', לאור תורה, ליושר, לחכמה, וכל טוב ונעלה"

(אורות ישראל, ג', ה')

תיוגים
@אמונהל'ה
@והוא ישמיענו
@חיטה קדומה
@פסידונית
@לעבדך באמת!
@חן,
@נפש חיה.
@ארץ השוקולד
@מבשר שלום
@פרח-אש

דבר אחד שאתם מקווים להספיק השבוע בע"ה...

בא לי לטייל הערב. יש לי כבר תוכניות לאן ועם מי.

היי

מה המצב?

 

אנחנו משפחה של שישה נפשות, הכי קטנה בת 20, ואין לנו אפשרות לבנות סוכה (בנין דירות) וחשבנו לעשות משהו כיפי החג. ביום טוב ובשבת אנחנו מסודרים ורק נשאר לנו להתארגן לימי חוה"מ שהם חול

 

יש לכם רעיונות? מקום נופש שאפשר לשכור ולהקים שם סוכה? או שאר דברים כאלו?

 

תודה