ונכון זה קשה, אבל

א' כידוע זה מחשל

ב' ככל שלומדים בשכל (ומתאמנים ברגש) מבינים ומרגישים יותר טוב מה האמת, ושום דבר בעולם לא יכול לבלבל את מי שיודע את האמת,

ג' ככל שהזמן עובר, וככל שאני רואה יותר דברים, אני מבין יותר טוב יותר לעומק ויותר באמת השכלית והרוחנית העמוקה ובהבנת הגורמים להצלחות ו/או לכישלונות בעולם - ככל שאני רואה יותר כך אני מבין יותר את מה שלימדונו חז"ל ש"ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו" - כל מה שהאדם חושב שהוא מרוויח מהרשע - עתיד לחזור אליו כבומרנג. זה נראה לו טוב עכשיו, אבל זה "להאבידו". מי שבאמת רוצה לקבל שכר - צריך לעמול על עשיית הטוב. מי שמשקיע בטוב - מרוויח. מי שלא - הוא זה שיפסיד. ומי שהשקיע בטוב, גם אם בהתחלה, בשלב ראשון הוא נראה כנסוג אחור - זה רק לזכות לו להביאו נקי וטהור לשכר האמיתי והמלא ;   אני מאמין באמונה שלמה, שהבורא יתברך שמו גומל טוב לשומרי מצוותיו,. ומעניש ועוברי מצוותיו.

מה שאפשר לכתוב כאן הוא רק טעימה קטנה מהאמיתות הגדולות הללו, שהן חובקות עולם ומלואו, לפיכך, עוד לא קראתם- הכל, הסך הכל גדול הרבה יותר

זה ממש לא נכון (עייני בהמשך).

לגבי לא להתנגד פיזית אקטיבית, זה כבר נושא אחר. היו דעות. אם מישהו חושב שאם היו "מתנגדים פיזית", זה היה נמנע - הוא לדעתי באשליה לגמרי.

[ואני לא חושב שזה נכון לומר ש"מלא"... אלא שכמו כל משבר, יש תוצאות לכל מיני צדדים]

זה לא "לשכתב את ההיסטוריה"..

אני ממש הייתי שם, תדיר, בגלל המשפחה, עוד לפני שהגיעו בסוף כל מיני אנשים.

לא שמעתי אף רב שאמר שלא יהיה.

היו ישובים ספציפיים, שהתייחסו, כמו שהיה בזמנו בחבל ימית, כאל דבר שאינם מתחשבים בו. עושים את שלהם - וה' יעשה את שלו.

"היה לא תהיה".. כבר הסברתי בהמשך, הביטוי מהזה הוא ביטוי ידוע. כותבים בראשי תיבות "היל"ת". זה מבטא מחאה, י הסכמה, לא אמירה אופרטיבית.

למיטב ידיעתי, לא אמר לאף אחד באופן פשוט "אינפורמטיבי", שזה לא יהיה... והרי ענה במקביל לשאלות על סירוב פקודה בענין וכד'.

זה דבר רגיל, גם שרוצים לחזק את רוח האנשים במאבק לא להתייאש, וגם פעולה כלפי שמיא, "אי הסכמה" עם דבר כזה. וגם הרצי"ה זצ"ל היה עובד בשיטה הזו. אי נתינת "חלות" כלשהי לרע, ובמקביל - פעולות מעשיות שניתן לעשות כדי שלא יקרה.

יש באחד הספרים של אביהם של ישראל, על איזה מישהו "נסתר" ששלח לרב אליהו בנושא הזה לגבי מה שעתיד לקרות, והוא ענה לו; עוד טרם הענין. ואמר שזה לא סותר, מה ש"יודעים" ואיך צריך לעשות ולפעול.

הרי הרב אליהו זצ"ל, גם אמר על צעיר שטבע בכינרת שהוא כבר אינו בין החיים, ואע"פ כן שהלכה למעשה צריך להמשיך לחפשו בשבת. כי לא פועלים לפי ידיעה נסתרת.

אם אמר לך אישית באופן אופרטיבי - אני לא מתווכח איתך. אני לא הייתי שם כשדיבר איתך.

אבל העיקרון של מה שכתבתי, זה לא דברים מעכשיו, מ"לאחר מעשה". בדיוק אותו דבר אמרתי עוד לפני שזה קרה..

הרב אליהו זצ"ל, כפי שהיכרת אותו מקרוב, היה אדם גדול.

אז אם יש עליו "קושיא", צריך לנסות ליישבה. כמו שמיישבים קושיות על הרמב"ם...

אפשר לומר, שהית טעות. כדברי הרמב"ן, "בחיר המין האנושי לא נמלט מטעות".

אבל יתכן גם, תלוי בנוסח האמירה, שרצה לעודד, לחזק, "ליצור מציאות".

אם היית שואל, האם להשקיע כעת מליון שקל בקניית בית שם, כשבטוח אף אחד לא יחזיר לי אח"כ... לא יודע אם היה עונה אותו דבר.

יש גם סיפור בשבחי הבעש"ט, שהיתה עלילה באיזו קהילה סמוכה, וכמה פעמים אמר הבעש"ט שיינצלו, ואח"כ הגיעה איגרת איך שנהרגו בעינויים קשים ל"ע. והוא בכה מאד וכו'.

בלי להיכנס לפרטים - כשנגלו אליו אלו שנהרגו על קד"ה, "ושאל הבעש"ט אותם, מפני מה הטעו אותי מן השמיים.. והשיבו לו, אם היו אתם יודעים מזה, אזי היה מרבה בתפילה ותבטלו הגזירה והיתה ח"ו צרה גדולה מזו".. ועוד. עיי"ש.

אז לא מקיש ישירות לכאן - אבל כשמדובר בגדולי עולם אמיתיים, אינם צריכים ש"נדחיק" כאילו היה פספוס.. אלא צריך לימוד.

לא אמרתי ש"לא אמר".

אמרתי בתחילה שלי לא ידוע על מישהו רציני שאמר.

ומה ששמעתי בשמו, היה את הביטוי שהזכרתי, "היל"ת". 

ואמרתי, שאם שמעת אופרטיבית אחרת, אז אני לא אומר שלא. שומע ממך לראשונה.

[בכללי, לא הייתי הולך לשאול רב "האם יהיה"... זו לא שאלה לרב, אל אלא לנביא. ובזמננו אין נביאים. גם אין כ"כ ענין, יותר ענין לדעת מה צריך לעשות..]

זה ממש לא "בעיה".

חלק מהאחריות הציבורית, בוודאי באותו זמן, הוא לחזק את הרוח. 

הביטוי הזה ספציפית (בלי להתייחס למה ש"איש" כתב שאמר לו באופן פרטי), הוא ביטוי של "בשום פנים ואופן לא". כבר אמרתי, בחב"ד, על כל דבר רע כותבים "היל"ת".. ברור שזה לא "חזון" אלא אמירה. 

אם היה אומר, אולי וכו'.. הרוח היתה נחלשת מאד.

אתה אומר מה חשבת כנער צעיר כנראה, ש"כעסת" על האמירה שכנראה יהיה.. זה בסדר.

אבל אני זוכר מאנשים שהיו שם, כמה היו צריכים את החיזוק. 

בוודאי לא אמירה אופרטיבית שאין אפשרות שיהיה..

[וגם בימית לא כך היה. אבל לצערי הרב, חלק הבינו כך. לא כאן המקום לפרט]

אני עצמי, בעניי, עם מה שראיתי את הצורך בחיזוק, התבקשתי לכתוב תכנית לילדים בגוש קטיף על הפצמרי"ם, והכנסתי שם גם את ה"נקוה שלא", וגם את ה"גם אם יהיה", עם דוגמאות מגוש עציון שנפל בתש"ח וכו'.  לא ראיתי בזה שום סתירה. והיה ברור לי לחלוטין שלא יעלה על הדעת להגיד כאילו "אינפורמטיבית" בביטחון שזה לא יקרה... הסברא המציאותית הפשוטה היתה ההיפך.

אני לרגע אחד לא חשבתי כך.

והאמת, גם לא כ"כ תפסה אצלי מקום דווקא האמירה הזו בתוך כל המכלול.

יותר הרשים אותי איך הוא ור' אברום שפירא זצ"ל, הגיעו לתפילה בנוה דקלים, ההתאמצויות הגדולות.

את המשפחה שלי שהיתה שם, ראיתי שנתינת ה"אופציה", חיזקה. לא רצו להשלים עם זה. לא רצו להתייאש ולהתקפל.

יש בכך משהו. אם אנשים היו פשוט "אורזים והולכים" מראש בגלל התכנית, יתכן שהיו עד היום עם קומה שפופה.

אנשים אל האמינו שזה יקרה, לא בגלל ש"הרב אליהו אמר"... בפרט אנשים שגרו שם. יש דברים שאדם לא רוצה להאמין שיכול להיות. רשעות וחורבן גדולים מידי..

אני זוכר שראיינו אז את אקרמן, פסיכולוג מהגוש, בערוץ 7, ושאלו אותו אם זו לא "הדחקה" של מה שעומד לקרות, ההמשך של מהלך החיים כפי שהיה שם. הוא ענה, כפסיכולוג, מי אומר שהדחקה זה תמיד גרוע?...

לא "הרב אליהו אמר" ולא כדומה.

[ולא הבנתי בדיוק על מה אתה חולק.... אני גם יודע שהיו כאלה שהבינו כך. לא לזה התייחסתי]

מה שאני אומר כעת, זה מה שהבנתי גם אז. לפני הגירוש.

וגם אז, אם מישהו מהאנשים התנהל כאילו בביטחון מעשי שכאילו "לא יהיה", ראיתי בכך משהו בעייתי. זה לא דבר שאני "ממציא" כעת.. 

כמו שאמרתי, האמירה הספציפית הזו לא תפסה אצלי כ"כ מקום.

אם מישהו אומר לי שהרב אליהו אמר לו אישית ש"זה לא יהיה", כבר התייחסתי למעלה (וגם שאלתי אם אתה סבור שאם מישהו היה שואל אותו אם להשקיע אז שם כסף שלא יחזור אם יהיה גירוש, היה אומר שישקיע.. בנוסף, אי אפשר להכחיש שאנשים התייעצו איתו, ופרסמו את דבריו, בנוגע לביצוע פקודת גירוש ל"ע. וזה עוד "לפני מעשה")

היא אומרת שבסופו של דבר כל בנין האמונה שלה נבנה על זה כי כשהכול כשהכול טוב ואבא תמיד אומר כן ונותן וכו אז האמונה היא על זה שהוא תמיד טוב ומה שנבקש נקבל ובגלל זה אני מאמין... ופה זה לא קרה ובגלל זה היה שבר ככ גדול... 

האמונה צריכה להיות תמיד גם כשאבא אומר לא!! 

וזה באמת קשה

באמת הנוער היה מבחינה מסויימת היותר-פגיע.

אבל יש רבים מתוכם, שאדרבה, גדלו, בנו בתים, המשיכו בישובים שקמו אח"כ, גדלו בתורה ובדרך ארץ.

מה שעזר לחלק להתגבר, היתה הידיעה שאין כאן רק ענין פרטי. זה לא שמישהו "נגדם" אישית. זה משבר ביחס של חלק מההנהגה והציבור אל הארץ, ואל עוד ערכים. אבל המדינה, השלטון שלנו על הארץ, לא נחרב. ולא קיבלנו אותו מהממשלה, אלא מרבש"ע.

אז ממשיכים לבנות את הארץ. להוסיף טוב, תורה, ערכים; זו הדרך למנוע דברים כאלו.

וצריך לומר את האמת, שאע"פ שזה שבר נוראי מבחינה אישית וציבורית - מצד האמת זה לא שייך ל"אמונה". הקב"ה לא הבטיח לנו שלא יהיו קשיים בדרך. ב"ה, לא חזרנו לגלות. וביחס להיכן שהיינו רק לפני שבעים וחמש שנה, אנחנו נמצאים במקום יפה מאד..

[אגב, גם ההיתלות כאילו מישהו הבטיח "היה לא תהיה".. היא אווילית למדי. זה ביטוי שגור. בחב"ד למשל, כשמדברים על משהו לא טוב, מוסיפים בראשי תיבות, "היל"ת"... כמו "ל"ע" (לא עלינו). זו דרך של מחאה והתחזקות]

אבל אני חושבת שזה כן קשור לאמונה כי כשאתה ככ הרבה מתפלל ובוכה ומבקש ובסוף התפילה לא מתקבלת אז זה כן יוצר שבר באמונה בקב"ה

ממש טעות.

איפה שמענו שאם מתפללים הרבה ולא נענים ישירות - אז זה "נגד" משהו שהאמונה מבטיחה?

זו כמעט הגשמה. כאילו ה' זה לפי השכל שלנו.

משה רבנו התפלל תפילות כמנין "ואתחנן", ולא נכנס לארץ.. 

מה שנכון, שכל תפילה פועלת משהו. אם לא בנגלה - אז בנסתר. אם לא כעת - אח"כ. אם לא על מה שרצית - אז עליך מבפנים.

כי כשמסבירים מלא פעמים על זה שכול תפילה מתקבלת וכו... אז באותו רגע הגיוני לשאול איך כול זה קורה במציאות ולא בדיבורים... במיוחד שכן עשו הרבה דברים והרבה מאמצים ובסוף כלום. כלומר עכשיו, אנחנו לא יודעים מה קורה בהמשך ולא מבינים חשבונות שמים ובדיוק בגלל זה זה קשה לקבל את זה כי אנחנו בני אדם וכל הזמן צריכים לעבוד על עצמנו בכול דבר וגם באמונה!! וזה אני חושבת גם נסיון באמונה וזה הגיוני שאחרי דבר כזה מתחילים לשאול ולחפס שוב תשובות...

אבל אני כן מסכימה איתך שאמונה אמיתית לא קימת על ביקשתי קיבלתי...

אבל על כל דבר בחיים צריך לעבוד! לא משנה כמה החינוך שקיבלת בבית טוב למרות שהוא מאוד מאוד חשוב!!!

אני לא יודע מי אלו ש"מסבירים".

הרי המסילת ישרים עצמו, כשאומר שהחסיד צריך להתפלל על הגאולה ובנין ירושלים, לא יאמר, מי אני, בגללי יתקבצו הגלויות?.. כי גם אם משם מה לא הגיע הזמן, הוא צריך לעשות את של ולהתפלל. תפילה זו עבודת ה'. אין כל התחייבות על גוב השכר ומתי יהיה...

זה נכון שיש צדיקים עליונים, שהרצון שלהם כ"כ מזוכך, שהם יכולים לדעת בוודאות כשתפילתם מתקבלת (אמרו עליו על ר' חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת. אמרו לו, מניין אתה יודע. אמר להם, אם שגורה תפילתי בפי, יודע אני שהוא מקובל - ואם לאו, יודע אני שהוא מטורף. מס' ברכות). וגם שתפילתם פועלת יותר. 

ומכל מקום, כל תפילה עושה משהו - ובוודאי שאדם צריך להשתדל בה - ולא רק בשביל ה"תוצאה" הספציפית, אלא גם בשביל הקשר עם ה', והעלאת רצונו ע"י קישורו לה'. 

יחזור ויתפלל - שנאמר קוה אל ה'.. וקוה אל ה'.

אבל לא אמרו: ואז ייענה.

לפעמים כן, לפעמים סימן שהוא צריך להתפלל עוד. 

אולי עצם זה שהוא יתפלל זה חשוב. לא רק בגלל ה"תוצאה"?..

"אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בציבור" - האם אמרו ש"נשמעת" פירושה שהיא תתמלא בדיוק כפי שביקש? לא.

לתפילה יש ערך עצמי. היא מצוה, עבודה, כמו שיש עוד מצוות.

ואכן צריך להאמין שיכולה היא שתתמלא ממש לפי מה שביקש.

תמיד? ומיד? לאו דווקא. אבל משהו היא עושה. כעת, או אח"כ, ולפעמים פועלת בתוך האדם עצמו.

אם תפילתו לא נענתה - או שע"י שיתאמץ יותר היא תיענה בפעל, או שהיה צריך שיתפלל עוד. כך חז"ל אומרים על האימהות שהיו עקרות, שהקב"ה מתאוה לתפילתם של צדיקים. למה "מתאוה" אם הם באמת ראיים לכך? אז רואים שהתפילה פועלת עוד, מעבר למבוקש בה.

בציבור, ראשית יש אכן יותר סיכוי שתתקבל. בגלל זכות הרבים, שלא דנים את האדם בתור יחיד.

דבר שני, תפילת הציבור, היא הבעה של "המכנה המשותף" של הציבור. דהיינו, של זה שהם אנשים מישראל. שיש כאן נשמת ישראל שמתבטאת - אז ברור שהערך של זה גדול מאד. גם מצד ההוצאה לפעל של כיסופי הנשמה, נשמת ישראל - וגם ממילא, כנ"ל, יותר סיכוי שזה יעבוד בפעל.

בוודאי שיש לתפילה ערך גם מצד מילוי המבוקש.

אבל זה לא הדבר היחידי.

לפעמים אפילו להיפך: המבוקש מזדמן, כדי שהאדם יוציא לפעל את רצונו בקישורו לה', יתפלל.

שאתה רואה איך הנערות מתפללות ושרות וכו'-

ובסופו של דבר אלוקים לא נתן את מה שבקשו...

מה לעשות? אם יש לנו סוג של קשר עם אלוקים בדומה לאבא-

טבעי שיהיה קשה אחרי כאלו אכזבות...

גם אם בשכל לא נראה הגיוני.

שמתי לב לזה גם בנושא השואה [להבדיל וכו'] שבעוד אני מתרץ לעצמי עם כל מיני פילוסופיות-

דווקא אלו שכועסים על אלוקים-  זה משום שבאיזה שהוא מקום הם יותר קשורים לאלוקים ומצפים ממנו...

ובסדר גמור שרוצים שה' ישפיע שפע טוב - 

אבל אי אפשר להגשים באלוקות בצורה כזו, כאילו הוא אבא בשר ודם.

זה לא סתם ב"שכל". זה כל התפיסה של האמונה. 

אמונה צריך ללמוד. אם זה רק ענין רגשי, או כל מיני "הבנות" שטחיות  אז יכולות להיות גם תוצאות בהתאם. כמובן, בלי לשפוט אף אדם שצריך לעמוד בניסון קשה ל"ע.

האם אנחנו לא אמורים להרגיש לפחות ברמה מסוימת כאילו הוא כביכול אבא אמתי?

הרי זה חלק מהעניין של ברסלב לבקש מאלוקים כל דבר אפילו טפשי.

וגם בתורה- אגב אפילו שזה לא כפשוטו- אבל עצם זה שכתוב שה' אוהב אותנו ושאחנו בניו בכוריו וכו'-

מראה שהוא רוצה שלפחות נרגיש ככה...

ה' הוא אבינו, הוא מלכנו, הוא מושיענו... כמו שאומרים בכל שבת.

אבל לא להגשים כאילו "שיקוליו" הם כמו בשר ודם.

והענין של לבקש מה' על כל דבר - זה, בפשטות, כדי להפנים שכל דבר קשור לה' שמחיה אותו. שבכל ענין יכול להתגלות הקשר לה'. לא כדי  לעשות מה' ספַּק חטיפים...  אדרבה, מתוך הקישור העמוק לשם שמיים, ממילא גם מתמלאים הדברין האחרים.

[יש זוהר כזה, ווי להם לבני אדם שצווחים ככלבים ואומרים: הב, הב... הב לי בני, הב לי חיי, הב לי מזוני....

נו, הרי באמת צריך להתפלל לה' על דברים כאלה. השאלה היא, כנראה, האם העיקר זה הקשר לה', ומשתמשים בבקשות כביטוי לגילוייו; או העיקר זה הבמבה, וח"ו הקב"ה הוא כאילו ה"ספָּק".. ואם כבר יש, אז בסדר, הסתדרנו...]

וברור ש"אהבת עולם ואהבה רבה אהבתנו" - וכך אנחנו צריכים להרגיש, וגם להתמלא כמה שיותר באהבת ה'. 

לגמרי לא סותר.

האמת היא שבהתנתקות לראשונה הורגש הפער האדיר בין הציונות הדתית הליברלית לבין הציבור התורני לאומי (או, חרדי לאומי). אני אספר את מה שקרה ואני זוכר זאת כמו אתמול. גרתי עדיין אצל ההורים וזה היה יומיים לפני פורים של אותה שנה שבסיומה ההתנתקות הוצאה לפועל. החל מבצע ארצי של התנחלות בלבבות, תחת ההבנה (הבנה מאוחרת להחריד כמובן) שיש כאן פער אסטרונומי בהבנה של ההתיישבות ושל גוש קטיף בין רוב רובה של החברה הישראלית לבין החברה הדתית לאומית (כלומר, שגם הליברלים בציונות הדתית כן מאמינים בהתיישבות ובפרט בחבל עזה אבל רוב שאר החברה הישראלית חד-משמעית מעוניינת ביישום תכנית ההתנתקות ושצריך איכשהוא לשנות את דעת הציבור). כלומר קלטו מי שקלטו שעניין זה של אי-הסכמה בין חלקי הציבור הוא כל כך אקוטי וכל-כך הוזנח שהוא הסיבה האמיתית "לקיר האטום", שבו נתקלו מתנגדי ההתנתקות ומי שראו בכך אסון מתקרב ובכייה לדורות בהתהוות. ואז נשלחו בנים ובנות צעירים להביא משלוחי מנות של גוש קטיף לבתים בערים וביישובים ברחבי הארץ, מן הסתם רובם ככולם בתחום הקו הירוק. כך הם הגיעו אף אל דירת ההורים בעיר הפרובינציאלית שבה גרנו. אני זה שפתח להם את הדלת, ויכולתי לראות על פניהם של שני הבנים שהגיעו את ההקלה ואפילו את החיפוש אחר אמפטיה שכנראה כבר כמעט נואשו ממנו, כשפתח בפניהם דלת אדם עם כיפה על הראש (הייתי אז בן יותר מעשרים). הם קצת גימגמו דברי הסבר וכמובן דברי סינגור על גוש קטיף ועל ההתיישבות והאחיזה בחבל עזה. ניתן היה להבין שבשום דירה לפני כן הם כלל לא זכו לומר את הדברים, אלא למרבה הצער סולקו ולא נשמעו. הגישה כלפיהם בוודאי היתה אדישה לגמרי, שלא לומר עויינת. הם קיוו איפוא שסוף סוף תהיה להם מעין תחנת נחמה ואהדה. מה שכנראה הפתיע אותם היתה התגובה "בבית": מובן שלרגע אחד לא אני ולא הוריי לא שללנו את הנקודות שהועלו ובוודאי לא הבענו שום תמיכה ברעיון העיוועים. אלא שאם הם ציפו שבמידה מסויימת נהיה שם שלושתנו מעין חיילים שהם מגייסים, לאיזור הזה ולתושביו, הם נחלו אכזבה מהממת מבחינתם. אבי אף הבהיר להם שאין להם כל סיכוי ושהמאבק כולו אבוד. זה היה כנראה גרוע יותר מאשר אילו האיש הזה - נשוא פנים וצרוב זיכרונות כבר אז, דור ראשון לשואה ולוחם במלחמות - היה סוטר להם על פניהם. הם, כנציגים צעירים של דור שרק אז אולי החל באמת להתגבש כציבור, היינו הכוח התורני הלאומי [שבוודאי במקום ובזמן בו גרנו היה נבדל לגמרי בפיאות הארוכות, ציציות עם תכלת וחולצות וכיפות כתומות בניגוד לרוב שאר הציבור הדתי לאומי שטרם ספג את ההשפעה ההיא מישיבות ומיישובים] - הוכו בהלם מהפער התודעתי בינם לבין אנשים דתיים ולאומיים מהעיר ומהשכונה. מבחינתם המאבק היה הכרחי אפילו אם ייכשל, ומובן שצריך להיגרר על האדמה בידי הכוחות כדי להוכיח אחיזה בכל רגב. אנחנו לעומת זאת, הראינו אדישות מופגנת כבר אז לכל הפוליטיקה ואפילו האידיאולוגיה הזו, לא מפני אי הסכמה אלא מפני מתן עדיפויות. זה היה ממש פער של רעידת אדמה בין צדדים. תהום שאין לגשר עליה. בין מי שמגוייסים לעניין ויקריבו עבורו הכל, לבין מי שדורשים לבחון דברים במבט מפוכח, ציני אם תרצו, ולא יסכימו לזוז צעד בלי שכולם קיבלו על עצמם גבולות ומתווים. הפער העמוק הזה, בתוך תוכה של הציונות הדתית, קיים עד עצם היום הזה ואולי אפילו העמיק (או לפחות, הפך בעצם לפילוג ממשי ולא ניתן לגישור עוד). אין פלא לכן שכיום איש לא באמת מדבר על "התנחלות בלבבות", הביטוי שכל כך היה נשגב ונחשב באותה תקופה, כולל אחרי מה שקרה בקיץ אז, בתקווה שניתן יהיה להגיע יום אחד גם אל הציבור הרחב והכללי עם המסר האמוני והממש תורני. כי אפילו בתוך הציונות הדתית אין הסכמה ואין אחידות או אחדות. אני רק ארצה לסיים את הדברים האלו, שדי כואבים מבחינתי גם כיום, באמירה שאפילו את האמת שציינתי כאן לא ממש אומרים או שלא מסתכלים לה בפנים, ומתחמקים מהדיונים האלו באיצטלה של אחדות, עיין ערך בנט ואריאל. אבל אין אחדות אלא קרע מוחלט.

(היה מועיל אם היית עושה קצת רווח מדי פעם, זה צפוף ולא נעים לקריאה)

"מי ער" זו שאלה שחוקי לשאול רק אחרי 12 בלילה😜

יש פה מישו בכלל שזוכר את החוק הזה? תגיבו רק כדי שתהיה הוכחה שאני לא ממציאה חחח

מישהו שהיה כותב לפני 12 היו נוזפים בו

זהו, עכשיו את נזופה.

@חתול זמני בטוח מסכים לפחות זמנית, נכון?

היו אנשים שהתחרו מי תופס בדיוק את 00:00

אני הייתי פה

בניק אחר

תפסתי מספר הראשונה

וכן, לצערי עדיין ערה..

המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי

(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)

בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף

א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.

ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.

ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.

ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...

ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.

אני מחפשת! 

מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט 

של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...

בלי אינטרנט!

הכי פשוט שאפשר.

וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...

פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל

לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....

כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;

היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות

ויותר חשוב -  מי ישלח לי?...

וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....

קשה. 

אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי

ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)

תודה!

גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,

וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.

גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.

וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.

ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים

ההופכים לפרפרים...

וואי הלוואי... 

אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות 

אולי בני אדם קבעו שזה ככה? 

גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....

אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא  יכולה יותר!

 זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט

חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת

אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה... 

הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?

הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה

למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,

תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.

לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק

לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,

כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.

גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות

ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ

פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק

חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי

ונעלי בית וזהו.

* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -

   אתם רואים.....

לחיים!

ארץ ישראל? 

זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.

כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)

מס

יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....

מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?

בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,

נכון?

רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה

מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/

הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...

אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,

ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד

מצליחה להיות ראויה. 

מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם

מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.

ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.

אדמת העמים . אני יודעת.

שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.

מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על

האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....

לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?

ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת

כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?

את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?

על מי ועם מי אדבר לשון הרע?

להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...

רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין

צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,

איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ

הזה;

נחליאלים בסתיו? מקסים!

הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי

הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!

הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה

(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...

לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל

לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את

האי שלי.

מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?

4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.

האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על

לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.

ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:

שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝

אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.

מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.

מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה

ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד

לרוחי..

אבל תודה רבה רבה.

עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...

יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):

לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום

ארגנטינה, משהו כזה.

יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)

תבורכי!

אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.

אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?

תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף

יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות. 

Wikipedia

להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:

1. תכנון ובדיקת היתכנות

• סקרים ימיים: בדיקת עומק המים, זרמים, סוג הקרקעית ותנאי מזג האוויר.
• הגנת סביבה: הערכת ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית (שוניות אלמוגים, דגים).
• הגנה מחיכוך: תכנון שוברי גלים ושוניות מלאכותיות מסביב לאי, כדי להגן עליו מפני שחיקה עקב זרמי הים. 

2. שיטות בנייה עיקריות

• ייבוש ים (Land Reclamation): השיטה הנפוצה ביותר. ספינות מיוחדות ("מחפרות") שואבות חול וחומרים אחרים מקרקעית הים ומתיזות אותם באזור המיועד ליצירת האי.
• "ריינבואינג" (Rainbowing): טכניקה שבה חול נורה בלחץ גבוה דרך זרנוק מיוחד מספינה, ויוצר צורה של קשת, כדי לפזר את החומר בצורה אחידה.
• שימוש בבטון וסלעים: הקמת "קירות" או יסודות מבטון וסלעים ענקיים ליצירת מסגרת האי, ולאחר מכן מילוי הפנים בחול או אדמה.
• איים צפים: במקום למלא את הים, בונים מבנים צפים ענקיים המעוגנים לקרקעית הים. טכנולוגיה זו נחשבת פתרון עתידי לעליית מפלס הים. 

3. התעצמות ובנייה על האי

• ייצוב הקרקע: לאחר מילוי החול, יש לייצב את הקרקע כדי למנוע שקיעה, תהליך שיכול לקחת זמן רב.
• תשתית: בניית כבישים, תשתיות מים, חשמל, ביוב, ולבסוף מבנים. 

דוגמאות בולטות

• איי התמרים בדובאי: איי מלאכותיים ענקיים בצורת דקל שנבנו על ידי ייבוש ים.
• פרויקטים בישראל: נבחנו הצעות להקמת איים מלאכותיים מול חופי ישראל לצורכי תשתיות, כמו שדות תעופה או תחנות כוח. 

בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים. 

לכן לעולם (מן הסתם), לא אהיה בדובאי; משהו ענק, מלאכותי, מנקר עיניים...

הכי רחוק מהטבע שיש.

כן, חושבת שאזמין אתכם מדי פעם. אוהבים עוגות גבינה (מחלב עיזים?....)

בתנאי שאתם חוזרים לפני שקיעת החמה ולא משאירים שום עטיפות חטיפים

על אדמת האי שלי!

באותה הזדמנות אולי אבקש מכם להביא קפה, כי אין לי אפשרות לגדל

אותו, אם לא אכפת לכם. אני אומרת את זה כבר עכשיו מראש, כי

שכחתי לציין שאין לי כאן פלאפונים ושום אמצעי תקשורת כלשהם.

אני לא רוצה.

איך נתאם?

בשיטה הישנה נושנה - שמים פתק בבקבוק , ממתינים לזרם

מתאים ושולחים אותו על פני המים....

פשוט וקל.

משתתף בפורומים כולם

אבל את יכולה לפנות אליו ישירות ולספר לו את זה

לא צריך להסתיר

או להתבייש

זה רגש לגיטימי

הרצון לברוח לפעמים

ודווקא אם פונים אליו ומספרים לו

הוא יכול לעזור

פעם ביקשתי דבר כזה, ובאמת נסעתי......עם הילד, לרופא...

מאז אני פוחדת.....

משהו שבטח חשבו אותו אלף פעם אלף אנשים לפניי עדיין זה היה עצוב. מכירים את הגלופה של "חברים לא מתים הם רק מתחתנים"? כמה תמימות הייתה לנו לפני המלחמה... חברים מתים.

למה זה נהיה שגרה?

למה זה מרגיש שאנשים גם לא מבינים כמה הם נותנים וכמה יש משפחה ועוד מעגלי אובדן

זה ממש חורבן

בשידור חי.

היא דיברה על הבחורים המתים. כדאי להקשיב לאיך שהיא מציגה את הדברים.

היא היתה קשורה לר' אושר, זצוק"ל. כדאי להקשיב לה.

לא פשוט בהתחלה, לוקח זמן להבין, אבל כדאי.

כמה מהחברות הכי חכמות, רגישות, אמיתיות ורוחניות

שלי - דובקות בה. בדרך של ר' אושר, למרות שהיו לגמרי

בסגנון אחר.

את מכירה את הרבנית שולמית שחור?

רבנית שמתאים לך להתחבר אליה.

אני התחברתי לגישה החינוכית של אחותה ששכחתי את שמה

אי אפשר להכיל את זה

כל יום זיכרון אני חושב על זה, שאח של סבא שלי נהרג במלחמת השחרור, והיה בחור צעיר שהחיים לפניו.

האחים שלו חיו והקימו משפחות ענקיות. כמה מצער לחשוב שיכל להיות עוד ענף בגוגל בגודל הזה, והכל נגמר בגלל איזה טיל או רימון קטן שבדיוק נזרק על אדם שמסר את נפשו בשבילנו...

פשוט לא יאומן.

חוץ מנושאים פוליטיים

אחזקת בית אני שואל בטמבוריה

חדשות אני בודק מכמה אתרי חדשות בעולם (אני אוהב את החדשות הגרמניות) + מקורות מקומיים

בדברים סתמיים אני שואל את ג'פטו

(בעיניי ai לא טוב להשגת מידע. הוא טוב להנחיות שאפשר לבצע ולבדוק האם הן עובדות - איך לתקן תקלה במחשב, איך להשתמש בתוכנה כלשהי וכד')

אבל הרבה הרבה עם הצ'אט ופשוט מבקשת ממנו קישורים להוכיח את הדברים שלו.

בזכות השרשור תגלי דרכים טובות לבדוק איזה מהדברים שאת שומעת נכון 🥳

מניח שהתכוונת לשאול: מדוע שרשורים חדשים מהיום לא מופיעים מייד בתחילת התצוגה של הפורום?

"שרשור" הוא רצף התגובות לפוסט (להודעה) שנכתבה.   יש שרשורים עם מעט תגובות ויש שרשורים שיכולים להגיע למאות תגובות (שרשורפלצת)

האם סימנת ובחרת לך פורומים מועדפים?

או שאת נכנסת לתפריט הראשי ורק אז מגיעה לפורומים השונים?

אם בחרת פורומים מועדפים- העדכונים החדשים של שרשורים בפורום מועדף, תמיד יופיעו בכניסה לאפשרות "עדכני" בתפריט הפורומים.  'עדכני' מציג את העדכונים בפורומים שמסומנים אצלך כפורומים מועדפים.

אם את מגיעה לקריאה בפורומים דרך שם הפורום, למשל בוחרת בתפריט הפורומים את פורום "צעירים מעל עשרים", השרשור הראשון שיוצג הוא זה שהתעדכן לאחרונה.

אבל ייתכן שהשרשור זה החל לרוץ לפני כמה שבועות וממשיך לקבל תגובות והתייחסויות.  

וכן הלאה. שרשורים מעודכנים יופיעו בזה אחר זה, לפי תאריך העדכון של התגובה האחרונה בהם.  

וזה מביא לכך ששרשור חדש, שההודעה הראשונה בו נכתבה רק היום, יופיע עמוק למטה, אחרי שרשורים שנפתחו קודם לכן אבל קיבלו תגובה לפני זמן קצר יותר, ושרשור שנפתח היום הוא עם תגובה אחרונה ישנה יותר מבחינת הזמנים.   

איך ראית אם לא פתחת?

האלגוריתם פה אמור להיות מתוחכם? כמה באמת מושקע פה? בלי לזלזל סתם מתעניין

ואתה חושב שהאלגוריתם עושה ניטור ברמה כזאת שרושם בנפרד (לא רק מה לא פתחת אלא גם) מה ראית ולא פתחת וזה כדי להקפיץ לך את השרשור ב"עדכני"?

כי לא מעניינים אותי. ורק אם אני פותח אני מצליח להעלים אותם מה -"עדכני"  

סתם שרשורים שלא פתחת? איך הבנת שאלו שראית ולא פתחת מוקפצים באופן שונה מסתם לא פתחת?

אבל איך מסמנים את הפורום המועדף?

אצלי כשאני פותחת את גוגול, מופיע למשל: צעירים מעל 20

                                                                 אנשים רגישים מאוד

  וכו'.

מניחה שב"סימון" הכוונה היא למשהו אחר, נכון?

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

כי אצלנו הכל מסודר וקבוע ו...שגור. 

אבל זה לא חייב להיות כך. אפשר וצריך ליצוק חיות ורעננות לתוך התפילות

המסודרות (והמוסדרות), כדי שהקשר עם הקב"ה יהיה תמיד חי ורענן

וזורם ופתוח.....זו עבודה לא פשוטה, מן הסתם.

"אל תקרא חרות אלא חירות".

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

זה מובנה בחידון שעולים שניים מהממלכתי ושניים מהממד

כמובן בדכ מכבדים ומגיעים עם כיפה. היה אגב גם חילוני שזכה במקום הראשון לפני עשר שנים בתשעז