אני חושב שהכוונה של הרב זצ"ל היא בעיקר לנושא של הצורך לחשוב בצורה רוחנית גדולה.
בהתחלה מבאר את הרע שבפחד - שהוא גם גורם להעצים כל רעה יותר ממה שהיא באמת, וגם גורם לפחד לעשות משהו להצלתו - שמא מי יודע איזה נזק יגרום. נמצא שבגלל הפחד המופרז, נופל ברעה.
אח"כ אומר, שהפחד הכי מזיק, הוא פחד המחשבה, שהוא פוגע דווקא באנשים היותר עדינים וגדולים בכשרונם השכלי - שמפחדים מי יודע לאיזה נזקים עלולה להביא אותם מחשבתם..
ומזה עובר לעם ישראל בכללותו. שהיסוד של המחשבה הגדולה של עם ישראל, זה לראות את כל המציאות, הרוחנית, הערכית והגשמית, במבט כולל. איך הכל זה הופעה של אור ה', של החִיוּת האלוקית.
וזו מחשבה שתמיד צריך להעמיק בה, להרחיב אותה - ודווקא כשעוסקים בה, אז מתגלה לעם ישראל גודל הרוח שלו, רוחב המבט שלו - וזה נותן לו גבורה ושמחה.
ביחוד צריכים לעסוק בכך אנשים גדולים בכשרון של חוכמה, של מוסר ושל קדושה. כמה שהם מעמיקים יותר בדעת ה' (יש בהמשך של ספר "עקבי הצאן", מאמר "דעת אלוקים", ששם בעצם הרב מבאר את התפיסה הזו, המבט הזה) - כך הם נותנים כח לעצמם ולכלל, כח שנצרך במיוחד בעת שעם ישראל חוזר לחיות חיים של אומה בארץ. זה נותן את המרץ לפעולות גדולות של הכלל, את השמחה, את הערכים של החיים, ואת הכרת ערכו.
אבל הגלות הממושכת, גרמה לפחד מחשבתי. פחד מלחשוב דברים רוחניים-אמוניים גדולים. פחד דמיוני - כאילו אם יעסוק במחשבות רוחניות אמוניות, זה יזיק לאמונה... וממילא זה גם החליש את הכח הכללי - כי עיקר כחו של עם ישראל, בא מתוך הגבורה שמחיבור לה' - וגבורה כזו אינה באה בלי דעה רוחנית-אמונית רחבה.
ואומר הרב, שהחוצפה של עקבתא דמשיחא, אע"פ שהיא גבורה שפלה, מתוך בלבול חיצוני - לא כמו הגבורה העליונה, שבאה מעשירות פנימית של הנשמה והכרתה את צדקתה - מכל מקום המגמה הפנימית של זה, היא לאפשר להארה הרוחנית הגדולה שמתאימה לתקופה הזו, להופיע בלי עיכוב של הפחדים המחשבתיים. לכן קודם יש תנועה של הסרת הפחד - אח"כ נלקחמזה הצד הטוב, שלא לפחד מהגודל הרוחני שיש בתוכֵנו, וטז הגבורה משרתת את הקדושה, והמחשבה הרוחנית הגדולה פורחת.
[הרעיון הזה - שהיסוד של הישועה בתקופתנו, הוא ע"י גודל של תפיסה אמונית, דעת ה', ושזה נותן את הכח האמיתי לתחיית האומה - הוא נמצא בהרבה מקומות אצל הרב. ויסודו מובא אצלו גם מספר הזהר שבגלל שיטעמו בני ישראל מעץ החיים - שזה ספר הזהר - יצאו מהגלות ברחמים (בתרגום לעברית). מבאר את זה בסוף אורות התחיה]
- נסיונות פעילים
