פורום בני עקיבא (עמוד 130)

ילדון חמוד התחפש לרב עובדיה יוסף שליט"א. מגניב!
חמודי - אני אומר מחייך - אפשר ברכה?
הוא מסתובב אלי, "ברוך תהיה", אומר בקול ספרדי, עם מבט רציני.
נראה שהוא עשה על זה חזרות. הרבה, על המבטא הכבד הזה...
'לא לא, אני רוצה משהו יותר קרוב', אני מתקרב אליו, 'ברכה אישית'.
"שתזכה לאשה יפה השנה". חח יאאא, איזה חמוווווווווווווווווד!
אני לא מספיק להרים את הראש, עד שאני חוטף וואחד סתירה לפנים.
א-ו-ו-'-ץ, מה זה צריך להיות?!..
'מה, אני הרב עובדיה', הוא עונה במבט תמים. 'ככה עושים'...

                                                           

לכו תבינו. ביום אחד, כ-ל עם ישראל נהיים סוג של 'משוגעים'.
לטובה, אבל בכל מקרה, מה עובר פה על החג הזה?! וואלה, לא מובן.
מישהו פה יודע למה מתחפשים? מה הקטע? מה..? מה עובר...?
בואו, שתי דקות נעשה סדר, נקבל יסוד מתוק לכל החיים, ו -
תכינו ת'ממתקים, פותחים שולחן, קיצור, נעשה שמח גדול בעז"ה.
בכל מקרה, עכשיו רגע לסוד המגילה שלנו >>>
הקב"ה - לא מוזכר במגילה. ב-כ-ל-ל. כלום כלום.
הסיבה? "מגילת אסתר", דומה מאוד למילה 'הסתר'....
המגילה בעצם באה להגיד לנו - העולם הזה, כולנו מעלים.
את מי? את הקב"ה. לכל מציאות, אפשר למצוא 'תירוצים', שזה 'טבעי'.
ברור - אפשר להגיד - הרי אחשורוש היה אדיוט, המן בכלל משוגע - אין פלא שעם ישראל ניצח..
א-ב-ל, לא! אומר לנו הקב"ה - 'ה-ס-ת-ר', וואו, תתבוננו, אני מסתתר במציאות.
תמצאו אותי, תדעו שזה אני שם שמסובב הכל מאחורי הקלעים.
פיגועים, צונאמי, גזירות, שואה - ה-כ-ל, אפשר להסביר בהסברים 'שכליים',
שהאמת, דווקא נשמעים לא רעים. אבל שמחברים הכל, שלוקחים את כל התמונה,
שמבטים בכל המציאות, רואים שאין כזה דבר 'מקרה', אלא - ממש אותם אותיות,
רק בסדר שונה - 'רק מה'', או אם תרצו, רואים ש - 'ה' רקם' במציאות, הכל.

אז כן - בפורים, הקב"ה התחפש, הסתתר, במגילה. אז הנה אנחנו,
היום, בפורים - מתחפשים גם, לזכור שבעצם כל המציאות הזו, מחופשת.



רק שאלה קטנה נשאר לנו להשלים, משהו שתמיד הפריע לי בלב.
אם בעצם ה-כ-ל הקב"ה קובע פה בעולם, אז איפה ה - 'בחירה החופשית' של האדם?!
המן רוצה, הקב"ה מבטל. פרעה רוצה, הקב"ה מבטל. אובמה רוצה, הקב"ה מבטל.
הרוצח רוצה, הקב"ה מבטל. חמאס רוצה, הקב"ה מבטל..
מה זה?! אם הכל הוא מחליט, על מה בדיוק יש לנו בעולם שכר או עונש?!...
התשובה, נמצאת בדיוק בשאלה. ה-ב-ח-י-ר-ה החופשית, היא ר-ק על ה-ר-צ-ו-ן.
אתה, תקבל עונש, על זה שרצית רע. תקבל שכר, על זה שרצית טוב.
מה יהיה במציאות? מה יהיה בפועל? האם תצליח לממש את הרצון שבקשת לעשות?
מממ, מי יודע. כאן אין לך כבר שום שליטה, פה ה-כ-ל שייך לקב"ה, הוא היחיד שפועל בעולם.


נסיים בדברי הרמב"ן, דברים מדהימים שקשורים בדיוק לזמן הזה -
"שאין לו לאדם חלק בתורת משה רבינו, עד שידע ויאמין שכל דברינו ומקרינו - ניסים,
ואין בהם טבע ומנהגו של עולם".
מ-א-ח-ו-ר-י כל דבר, הקב"ה נמצא, מעדיף להנהיג את העולם ע"פ הטבע,
אבל אין כזה שום כח עצמאי שנקרא 'טבע'. כלום. הכל, הקב"ה עושה בעולם.



יאלה יאלה, לתחפושות. ו - נזכור, שהעיקר בפורים - זה לגלות את ההסתר, שבחיים.
ע"י כוח האמונה, לדעת, שסה"כ, ר-ק הקב"ה הוא המנהיג של העולם.
כולם האלה שנראה שיש להם כוח? רק שחקנים כמו ב - 'שח'. יש רץ, יש חייל,
יש סוס, ואפילו יש מלך, אבל הם כולם נאדה, אלא רק המושך בחוטים מחליט ממש הכל...

ממילא -
פני 'דור 3 ' כפני הכלב!




וואי, אני חייב לזוז. מה בקשר לממתקים?
מממ, תשאירו ליד הדלת.
חח, חמודים אתם. לא, זה לא 'בל תשחית'.
האממ, לפחות לא כשאני כאן... 


 

פווווווווווווווווווווווווווווווווווווווורים שמח בעז"ה לכל עם ישראל,
א---------------מ--------------ן----------------!

פעולה לכל הסניף?(מכיתה ד' ועד ט'!=) קשורה לפורים עם מסר???

ממש ממש דחוף!!! תודה רבה!=]

פליייז מי שיכול להביא לי רעיון לצ'ופר לפעולה על פורים..תודה

קרני שומרון? זה ממש דחוף!!

אני בקושי רואה את המסך בגלל דמעות.

אתמול אחרי סעודת ערב שבת, פתאום, אני מבטיח,
פתאום ממש עלה בי הרצון לשיר שיר נשמה -

"יודע בגוים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך,
תבוא לפניך אנקת אסיר כגדל זרועך הותר בני תמותה,
והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך אדני".

בשבת?! שיר כזה...?! לא מתאים. לא בדיוק הבנתי למה.
עכשיו, אחרי הכותרת "חמישה בני משפחה נרצחו בערב שבת",
אני קצת..

"אח"כ שיספו את גרונו של הילד בן 11 שישב וקרא ספר במיטתו",

....

5 יהודים נרצחו. לא במאה התשיעית, אלא ממש לפני יממה.
הורים, ילד בן 11, פעוט בן שלוש ו - תינוקות.
זה לא איזה...
אלא נ-ר-צ-ח-ו. הדם עדיין מבעבע, חם, רותח.
רק צמרמורת שעולה מתוך הדמעות.
אין שום מילה להוסיף.


 

אבל בכל זאת אני חייב ללחוש משהו קטן.
אותם הדמעות - הכ"כ יקרות על נשמות כ"כ קדושות,
אנחנו חייבים להוסיף בהם, לדעת מה יש בהם.


תרשו לי רגע משהו לכאורה לא קשור.
אבל רק לכאורה.

עוד לא עברתי קורס טייס וגם את האמת שלא בקרוב, אבל הנה כמה דברים על המושג ששמו 'טיסה'.
טיסה רגילה = טיסה שבה הטייס רואה את השטח בו הוא טס, והוא מכוון את עצמו ע"פ הראייה.
אבל מה קורה כאשר יש חושך? כאשר יש ערפל? הרי הוא לא יכול לראות לאן הוא טס.
הוא יראה אורות של בתים ויחשוב שאלו הכוכבים. בו ברגע, הוא ירצה להרים גובה, אבל בום. הוא יתרסק באדמה.
לכן, ישנה מערכת במטוס שנקראת 'טיסת מכשירים'. מה הפירוש? אז ככה, זו מערכת שבה הטייס צריך שלא להסתמך על הראייה שלו, אלא - על מיכשור המטוס בלבד. וככה הוא מנווט את עצמו ע"פ המכשירים.
 
אחת הבעיות הגדולות בטיסה שכזו היא שלפעמים, האדם בטוח שהוא רואה את מה שהוא חושב, אבל המכשיר מראה לו אחרת. הטייס רואה שלמטה ממנו זה שמיים, אבל המכשיר מראה שזה ים. לא! אבל הוא בטוח שזה שמיים. הנה, זה בצבע השמיים. ככה לא נראה ים. אין, זה חייב להיות שמיים! אבל לא! המכשיר מראה אחרת. תראי לעצמך שאת נכנסת לסיטואציה כזו. וואו. מה את היית עושה. את בטוחה שאת צודקת, אבל מצד שני - מה?! המכשירים יטעו?! אבל רגע, אני אטעה?! מה אני חסרת שכל?! ככה נראים בדיוק השמיים! אבל המכשירים מראים אחרת. ואז עולה המחשבה - רגע? מי אמר שהמכשירים לא טועים?! אולי לא תכנתו אותם טוב?! ובל נשכח, שמדובר פה במצב כזה: או שהוא מתרסק, או שהוא חי. אחד מהשניים, בלי שום אפשרות אחרת. לכן, הטייסים עוברים כל מיני דברים שבהם מלמדים אותם - לסמוך על המכשירים. נקודה. בלי שום ספק. בלי שום 'אולי'. ככה לעשות.
 
 
אנחנו - אני, את, הוא והיא - טייסים. במקום שנקרא 'החיים'. "על אמת" כמו שאומרים.
רוב הפעמים קורה שאנחנו מסתכלים ורואים לאן אנחנו טסים. אנחנו, ממש, במו ידינו מכוונים את המטוס של החיים. הנה: כאן יש קושי - נעבור אותו מימין. לפעמים גם אנחנו מחליטים לעשות 'לופ' בחיים, כי שם לא טוב להיות. שם יש הרבה רוע. לפעמים אנחנו מחליטים לנחות קצת בשביל למלא דלק, הרי צריך לנוח לפעמים שיהיה כוח. אוו, זה מובן. לפעמים קצת כואב ומידי פעם גם הרבה מאוד כואב, אבל מובן. הגיוני לגמרי. כאן לשבור ימינה, כאן שמאלה ועוברים. ממשיכים את החיים. אבל --- לפעמים קורה שהכל חושך. שלא רואים את האור שתמיד אמרו לנו שהוא נמצא בקצה המנהרה. אין! רואים אפור. החיים לא טובים. זה לא הגיוני. איך זה קורה?! משהו כאן לא נורמלי. לפעמים אנחנו מצליחים להגיע עד למקום שבו כבר אין תקוה. די! מי שזה אתה שנמצא שם למעלה, לא אכפת לנו מי אתה, אבל שחרר אותנו. די! באמת! כמה אפשר לסבול. כמה?! עוד תביא לנו מכות?! תגיד אתה שם למעלה, משעמם לך?! מה נראה לך שאנחנו?! שקי חבטה?! ועוד אח"כ תגיד שאנחנו העם הנבחר. די! תשחרר אותנו. תפסיק. אנחנו לא מסוגלים. חושך. ערפל. לא רואים כלום. מספיק עם הכאב!
 
שם, דוקא שם הגיע הזמן שנדליק את 'טיסת המכשירים' של החיים שלנו. אבל עד הסוף. באמת. בלי שום פקפוק. כי אנחנו יודעים ובטוחים שהמכשיר הזה לפני שעולה על המטוס עובר מאות בדיקות שבטוח מאה אחוז שהוא תקין. אין מצב שהוא מקולקל. זה לא בן אדם שיכול לשנות החלטות, זה מכשיר, שעובד ע"פ פקודות 'יבשות'. לכן, הוא צודק. המכשיר. הולכים אחריו. קשה להאמין שהמכשיר צודק. זה מאוד קשה. איך יכול להיות?! מה?! הרי השמיים למעלה! למה הוא מראה אותם למטה?! הרי שם זה הדרך למקום הישר, למקום הצדק, לאן הוא לוקח אותנו?! בדיוק כמו במטוס, בשביל שלא נתרסק, צריך להאמין במכשיר. כי זו התקוה היחידה שלנו שלא נתרסק. אחרת, אנחנו קבורים באדמה. ומשם, מאוד קשה לצאת, אם בכלל. וזה לא שזה 'לוקש' המכשיר הזה, זה אמת. לגמרי. הגיוני גם. מאוד. אלא, שהמחשבות שלנו לפעמים צפות ורוצות לצוף מעל פני המים. שם, בדיוק במקום הזה, צריך להרים ידיים ולומר: לא יודע. אמנם אני רואה ההפך, אבל...לא. אני טועה. יש חושך. ובחושך - סומכים על המכשירים בעיניים עצומות. כי זו הדרך היחידה להנצל. בחיים שלנו, לפעמים אנחנו חייבים לעבור ל'טיסת מכשירים'. לא הכל אנחנו מבינים. אנחנו מוגבלים, זו עובדה. התשובה 'לא יודעת' - לפעמים זו היא התשובה הנכונה. רק משום שמאחוריה, עומד מי שמתכנן את המערכת. ועליו את סומכת. אז את יודעת בהחלט. לא מבינה כל דבר בדיוק כמו שהטייס לא מבין איך המכשיר מראה שהשמיים זה למטה, הרי זה למעלה! אבל כן. כמו שהטייס יודע שהוא חייב להאמין למכשיר, כך גם אנחנו, חייבים להאמין. אצלינו, זה עוד הרבה יותר עוצמתי. כי זה לא להאמין למכשיר שיש סיכוי אחד למליון או לא יודע כמה שהוא טועה, אלא - זה להאמין לבורא העולם. רגע, שוב, 'בורא העולם'. שגם עכשיו, הוא רואה אותנו. שבכל שנייה, הוא איתנו. הוא שומר עליו. הוא אוהב אותנו. לעצום את העיניים ולומר 'אבאל'ה, תקשיב לי רגע. אני באמת לא מבינה מה עשית כאן. בראייה שלי - זה אפילו נראה עוול מה שעשית. אי צדק! אבל... אני סומכת עליך בעיניים עצומות. מאמינה בך שאתה רק מטיב לנו וזה לטובתינו. מאמינה לעולם' - זה, הרבה יותר עוצמתי מהמכשיר שם במטוס. זה במאת האחוזים בלי שום פקפוק, אמיתי. רק לנו נשאר העבודה הזו, לזכור תמיד, כל הזמן שיהיה נגד עינינו: גם אם נראה הכל לא צודק, לא אמיתי, לא נכון - אנחנו מאמינים. עוצמים את העיינים ואומרים: 'אבאל'ה, אנחנו איתך. לעולמים'.
 

==

כן - לבכות, מותר, גם אם 'הכל לטובה'.
לבכות, מתוך אמונה. אי אי כמה שזה פנימי. דמעות שאמורות להיות מרות, מגיעות ונותנות הרגשה של אחרת, של נשמה של חיבור, בתוך הלב. במיוחד שהנשמות שנקטפו היו קדושות, אז - אנחנו באמת, בוכים רק על עצמינו. הוא עכשיו כבר נהנה ונולד לעולם האמת. אז כן, נבכה, נוציא דמעות. אבל יודע מה נעשה איתם? במקום סתם לתת להם להמשיך מהלחי שלנו לריצפה - נתכופף קצת, נרכין את הראש קדימה לכיוון מטה, נראה הכנעה לאבאל'ה שם למעלה, ונתן לדמעות לנוח, על ליבנו. על מקור הרגש, בשיא האמונה. דווקא משם, מהדמעות - שמוציאות אל החוץ מה שקשה להוציא מתוך הפנים, משם, נוציא אמונה, משם, ננשום התבטלות, משם, נקח את עצמינו בידיים שהקב"ה יודע בדיוק מה הוא עושה, משם, נקבל התחברות לבורא העולם, לנשמות הקדושות, משם נחייה - אמונה, שמחברת הכי בעולם, לנשמה.


הדמעות - מוציאות מבפנים, מה שהלב מתקשה לתפוס באמת.
וכשהן מלאות אמונה הדמעות האלה, הן גם מבינות, מאוד.

יעיז מי שיגיד לנו לחנוק את הדמעות.
אנחנו נבכה, כי משם אנחנו יונקים, חיים של אמונה.

אודי, רות, יואב, אלעד, הדס,

ה' יקום דמם.

במוצש"ק בלילה אחרי הטבח הנורא באיתמר, הקמנו נקודה חדשה סמוך לאיתמר לזכרם של הנרצחים הי"ד.

כעת יש במקום 2 מבנים ואוהל גדול ומשפחה אחת עם 2 ילדים. ממחר בעז"ה, ט' אדר ב', אנו נהיה שם 3 משפחות.

אנו זקוקים לתרומות על מנת שנוכל לבנות עוד מבנים ולפתח את המקום שיגדל ויהיה ליישוב בעז"ה.

כל מי שיכול/ה לתרום ולדבר עם אנשים שיכולים לתרום תבוא עליהם הברכה.

שבעז"ה נשמע רק בשורות טובות ושיהיה חג שמח לכולם ושנזכה לנהפוכו אמיתי וגאולה במהרה!

לתרומות:  0526133173

אני אתחיל-

/Mosaic/Read/20466

/Mosaic/Read/20909

תכתבו בבקשה רעיונות !! תודה~)

שלום לכולם,
אנו, בנות השירות לאומי מכפר הנוער הדתי בכפר חסידים יוצאות במבצע "הכיפה שלי".
במבצע זה אנו רוצות לחבב את חבישת הכיפה על החניכים בכפר שבאים מבתים עם רקע קשה ולעיתים הכיפה מהווה בעיניהם נטל המאפיין את כל הדת.
בעקבות כך אנו רוצות שכל חניך בכפר יקבל כיפה עם רקע צבעוני שעליו כתוב השם שלו בשחור ושורה שחורה חותמת את הכיפה.
אני פונה לבנות פה בפורום שיכולות לעזור לנו במבצע, בעיקר במציאת בנות לסריגה.
אפשר ליצור איתי קשר באימל אנו, בנות השירות לאומי מכפר הנוער הדתי בכפר חסידים יוצאות במבצע "הכיפה שלי".
במבצע זה אנו רוצות לחבב את חבישת הכיפה על החניכים בכפר שבאים מבתים עם רקע קשה ולעיתים הכיפה מהווה בעיניהם נטל המאפיין את כל הדת.
בעקבות כך אנו רוצות שכל חניך בכפר יקבל כיפה עם רקע צבעוני שעליו כתוב השם שלו בשחור ושורה שחורה חותמת את הכיפה.
talia1992@gmail.com
תודה,
חודש טוב ובשורות טובות!

 

אני נמצא לבד בשבת זכור בסניף (כולם בישיבות \ אולפנות..).

יש למישהו רעיון מה לעשות?

לא דווקא בסניף, לא דווקא עם מסר, לא דווקא משעמם...

סתם, משהו נחמד..

בסיעתא דשמייא!!
 

גרסת הביינישי:ם - פה.
מה קורה, אחים שלי?!
יש פה ד"ת שיא הקצר, שאפילו מתקשר גם לשמחה.
שווה ממש ממש לקרוא!!
וממש ממש חשוב לי גם שתפיצו את הד"ת, כדי שכמה שיותר יהודים יוכלו לקרוא, ולהיות שמחים יותר, במיוחד בחודש אדר!
--

בהפטרה של פרשת השבוע (ויקרא) כתוב:
"ולא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל".
מה בעצם הפסוק הזה אומר?!

בעצם אנחנו מדברים פה על עבודת ה' שטחית -
ז'תומרת שאנחנו סתם עושים את המצוות, בלי באמת להתחבר אליהן, בלי באמת להבין לעומק למה אנחנו עושים אותם.

עבודת ה' כזאת מעייפת אותנו, כי אנחנו מרגישים שאנחנו סתם עושים כל מיני דברים שבתכל'ס לא באמת משמעותיים.

א-ב-ל >>
אם נתחיל באמת להבין למה אנחנו עושים את המצוות, אם נבין שיש ערך לזה שאנחנו עושים כל דבר שה' אומר לנו -
גם בגלל שזה מקרב אותנו לאבאל'ה שבשמים, וגם בגלל שזאת בעצם התכלית שלנו בעולם -
נוכל בעז"ה ממש לשמוח בעבודת ה'. ממש נרגיש שאנחנו עושים דברים משמעותיים, ולא סתם 'מורחים ת'זמן', ועושים דברים שטחיים.
וככה נוכל בעז"ה להגיע לשמחה -
כי השמחה לא באה מזה שסתם ישנים ומסתטלנים כל היום -
השמחה האמיתית היא שמחה של עשייה, של סיפוק ממה שאנחנו עושים.

שבעז"ה נזכה להרבות בשמחה א-מ-י-ת-י-ת בחודש אדר, שמחה של מצווה

שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!!

אני מדריכה השבת של שבט - נעלה, ורציתי לדעת על איזה נושאים כדאי לעשות פעולה עליהם איתם [כי הם כבר גדולות..] ואם יש למישו פעולה\צ'ופר על זה.. תודה!

לכל המעוניינים...

פעולה ראשונה מתוך שתיים. העתידית בדרך.

נמצא בבלוג, בקישור פה למטה.

הרב יהודה לאון אשכנזי ('מניטו', כינויו מהצופים) היה מגדולי עם ישראל בדור האחרון, חידש את פני מחשבת ישראל בדורנו והיה בין היתר רבם של הרב שלמה אבינר, הרב אורי שרקי, הרב אליהו זיני, הרב יהושע צוקרמן, ח"כ ציפי חוטובלי, והשפיע רבות על העליה מצרפת. אך מכיוון שלימד וכתב בעיקר בצרפתית לא היה כ"כ מוכר לקהל הישראלי. מוגשת טעימה מתורתו שמדברת בשפתנו על הדברים הנשגבים ביותר של תורתנו, כונתה על ידי ח"כ חוטובלי "תורה ארץ-ישראלית אמיתית". מוזמנים/ות להכיר...

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=139266

יאללה.. שפכו רעיונות שהיו אצלכם בסניף/ישיבה/אולפנא..

אצלנו- על אלונקה, מפח זבל, שק ענק, בובת ענק.. דיי מעפנים

תודה

ישלמישהו רעיון טוווב לנושא להכתרה בסניף???

נשמח מאוד!!

אני אסירת תודה לתנועה המדהימה הזאת!!! |פורק|

שבת שלום

בס"ד

הוא כתב לאשתו מכתב שבוע לפני החתונה או משהו כזה..

יש למישהו?

יאללה חבר'ה להתחיל עם רעיונות לפורים..

צ'ופרים, שיפצורים, דברים מגניבים לכבוד החודש המצחיק ביותר בשנה!!

זה הזמן שלנו לעשות צחוקים עם הסניף בתור סניף ועם החניכים..

אז קדימה..

אני יתחיל:

* הרקדה סניפית מטורפת עם שירים קורעים ותחרות תחפושות

*תחרות תחפושות שבטיות כל שבט מתחפש למשו אחר והשבט הזוכה מקבל פרס

* שוק פורים.. תחנות..פרסים..עניינים

* חתונה סניפית (נפרדת..) עושים הגרלה בין כל הבנות בסניף ובוחרים כלה חתן וכל מה שקשור לחתונהוצריך להשקיע בתחפושות וזה.. ועושים חתונה וחופה קורעת עם אוכל וכו' וכו' זה אחד המצחיקים

* ערב בנות לחניכות איפור, אירובי, הרפיה, תסרוקות, קריוקי, ריקודי עם ועוד.. זה אחד הכיפים

*למטורפים בלבד- לקום ב4-5 חפנות בוקר עם כל החניכים, להביא תחפושות, סירים כפות מחבתות וכו ולהעיר את כל היישוב עם מיש..מיש..או דברים כאלה..

יאללה עוד רעיונות!!