פורום בני עקיבא (עמוד 131)

פעולה קלילה לפורים שמתאימה לכל השבטים.. תודה רבה!!

יש למישהו?

עדיף בנושא שמחה/פורים..

ארררררררר! אלוקים, אבל למה עכשיו כ"כ מוקדם?!..
אמנם המספר 12 דומה ל - 21, אבל מה, יש מצב התחלפו לך המספרים?!
אפילו האלה שלא שומרים תורה, יש אצלהם 'הגבלת גיל' לסרטים,
אז אתה, "נותן" התורה, למה הכנסת אותי לסרט הזה כ"כ מוקדם?!...

===

אני מבטיח לכם שרובנו שאלנו את השאלה הזו מתישהו.
אם לא ת'רב ב - 'שו"ת ערב שבת', אז בתוך הלב פנימה, לבד.
אוסרים עלינו להכנס לסרטים לא צנועים, אפילו אצל הגויים יש 'הגבלת גיל',
אבל ההוא שם למעלה הכניס אותנו לסרט הכי לא צנוע שיש בעולם.
והכי מוזר, שהשחקן הראשי בסרט הזה הוא...
אני. א-נ-י-?-!...
אוווך! אלוקים, הפעם אני ממש חושב שהגזמת. בשביל מה בדיוק נתת
לי את 'יצר העריות' בגיל 12? אפשר לדעת?! תאמין לי, יש לי מספיק קשיים
ונפילות גם בלי היצר הזה, למה?! למה כ"כ מוקדם?...
האא, ואחרי זה תבוא ותבקש - או יותר נכון תצווה אותי - "ולא תתורו".
"חתונה", זו התשובה? אז אני מודיע לך חגיגית, שלפני גיל 18 אני ממש לא מתכנן
להתחתן והייתי שמח אם רק כשהייתי בגיל כזה שיוצאים לדייטים, רק אז,
היית נותן לי את היצר. אבל 10 שנים קודם?! ממש מוגזם! כ"כ מיותר.


שנים השאלה הזו הייתה לי בראש. שאלתי שם, שאלתי פה,
אבל אף פעם לא באמת קבלתי תשובה מתוקה, משהו שישאיר טעם טוב בפה,
שאצליח עם הטעם המתוק הזה להתגבר, להתמודד באמת עם היצר.
עד ש...
רגע, לפני שמתחילים, כנסו רגע למצב 'צלם', כי יש פה משהו שווה זהב.
אז הנה, התשובה היא ככה: אם היינו מקבלים את היצר בגיל 18 או 21,
זה גיל שכבר האישיות שלנו התחילה להיות 'אבן'. ו - אבן, קשה מאוד לעצב.
א-ב-ל, עכשיו, שקבלנו את היצר כבר מגיל 10 או לא יודע מתי - שם,
בגיל הזה, האישיות שלנו עדיין כמו 'פלסטלינה', ממילא, אז, אפשר ל-ע-צ-ב את היצר.
הקב"ה לא רוצה רק שנהיה עם יצר, אלא שנהיה עם 'יצר מעוצב',
ע"פ התורה. אנחנו לא נוצרים מתנזרים, אלא יהודים ששואפים לחיות חיי קדושה.
יצר זה טוב - אבל חייבים ללמוד לנתב אותו למטרות הנכונות. לחיים אמתיים.
ובדיוק כמו שאם התחלנו לעבוד על מידת הכעס כבר מגיל 12 - לאט לאט -
נגיע לגיל 18 הרבה יותר מוכנים למצבי קושי, נדע בדיוק איך להתגבר על הכעס,
ככה גם בדיוק קבלנו את היצר בגיל מוקדם, שהאישיות עוד 'רכה' וניתנת לשינוי,
בשביל שנעצב, ננתב את היצר - לחיים של קדושה וטהרה.
נלחם, פה ניפול, שם ניפול - אבל אחרי כל המלחמות האלה, נצא עם הטרף
בין השיניים, 'שבוי' אצלנו, לחיים של קדושה, קדושה ו - קדושה.

תשאלו: אבל אחרי החתונה כבר אין קשיים עם היצר, בשביל מה צריך להכין לחיים
את היצר, הרי אחרי החתונה יש שלט -  "זהירות: זוג מושלם לפניך"...
ומכאן, סתירה לקבוצת אנשים. אבל לפני שניתן ת'סטירה, רק נגיד שגם אחרי
החתונה, שהיצר רוצה משהו בתחום ה - 'מותר', הקב"ה לפעמים אומר 'לא',
ככה שאנחנו חייבים להתכונן למצבים האלה, לעצב את היצר כבר מעכשיו...
אבל, עזבו את זה. 'שנגדל נבין', כמו שאומרים לנו כל המבוגרים.
יש עוד משהו חשוב יותר, שבו הרבה מאוד מאיתנו חושבים טעות -
מי שחושב, שאמנם כיום הוא רואה סרטים לא משהו צנועים,
נותן לעיניים 'חופשי חודשי' להתסכל על נשים ובכל מקום שבא להן,
אבל זה לא ישפיע עליו כ-ל-ו-ם! כלומר, אחרי החתונה הוא 'נשבע לך אמונים לכל החיים',
שישנן ת'משפט הזה היטב - אתה הטמבל (סליחה..) הכי גדול בעולם!
ואת, שלוקחת אחד כזה, תחשבי לבד כבר איך אומרים 'מסכן' בנקבה.

בואו לא נהיה תמימים, ונפסיק לשחק אותה ראש קטן. גם אחרי החתונה
יש התמודדויות אפילו מ-ב-ח-ו-ץ, כלומר - אם נהיה דוגריים בשביל שיובן היטב - אז כן,
גם אחרי החתונה אתה תצטרך להלחם עם היצר ברחוב. גם אחרי החתונה היצר
ירצה לראות ולשמוע דברים לא צנועים, דברים אסורים בודאי לכל אדם.
ו-א-ם היום לא תעצב את היצר, אם היום לא תתגבר, תתמודד, תלחם עם היצר -
מובטח לך שתיפול אחרי החתונה. יש כאלה שממש בוגדים, ויש כאלה שאמנם
הם היו 'מתים' לבגוד, אבל מחוסר ברירה הם מסתפקים בבגידה במחשבה..

ו-א-ת, חוץ מלהיות את עצמך אחת ש - "בטח בה לב בעלה",
אם את רוצה בחור שבטוח ישתדל להיות אחרי החתונה נאמן לך באמת,
תפסיקי להיות תמימה, צאי מהבועה ותביני דבר אחד - בחור שלא התמודד לפני,
בחור שהיה כל היום מול פייסבוק בלי חסימה, מול סרטים, שלא השתדל להלחם באמת
עם היצר גם אחרי כל הנפילות - את תחטפי את כל התוצאות של המעשים שלו,
א-ח-ר-י החתונה. לא ביום הראשון שכל הזוגות נראים כמו 'זוג מהשמיים', אבל את יודעת,
השגרה משעממת, ושם בדיוק יהיה לכם מבחן, קשה, שספק מאוד אם תעמדו בו באמת..

יש כאלה שיגידו - "אוך! לא נכון מה שאתה אומר, הנה לדוגמא אבא שלי"...
אז בואו נעצור רגע, נתבונן קצת יותר משתי שניות במציאות הכואבת.
אני לא מאמין שיש אשה שלא צועקת מהלב - לפעמים אגב, בשקט - שהיא רואה את המצב הזה.
לראות בחורות לא צנועות בטלויזיה ולהנות מהן, זו בגידה. אמנם 'רק' במחשבה,
אבל זה מספיק בשביל להרוס אהבה ולהכניס מריבות מלאות טומאה.
מממ. האמת? נושא רגיש, ככה שבואו לא נדבר על הורים. הרצון שלנו 'ללמד עליהם זכות',

שהם בסדר - ברור, הרי זה אבא שלי - לפעמים הרצון הזה, 'מעוור' אותנו מהאמת.


יודעים מה, רוצים לא להאמין? אל תאמינו, פשוט לכו תבדקו.
אפשר לראות אנשים ונשים בעבודה - לא נשואים, צוחקים, אוכלים,
משחנשי"ם ביחד - וטמבל מי שחושב שבחורה שנותנים לה 'אוזן שומעת
ולב אוהב' מגבר אחר, לא תספר לו אחרי זמן מסוים כמה יש לה קשיים עם בעלה..
ו - טוב, די. מספיק. פשוט המציאות צועקת דוגמאות, אז אני ממש לא מרגיש
צורך להוסיף גם לא עוד מילה אחת. רק בכל זאת אגיד, לא יודע מה איתכם,
אני, רוצה שאשתי בעז"ה תהיה אחת שנהיה 'אחד', ביחד. שלא תחשוב על גברים אחרים,
שלא תצחק איתם בעבודה, וכמובן שתעשה (שיחת) נפש רק איתי ביחד..


כ-ל העתיד שלנו, תלוי במלחמה עכשיו עם היצר.
תהיה או לא - נקום או לא - זה מה שיחליט את העתיד שלנו.
 

סיכום? פשוט לחזור על הקטע הזה שוב. אם לא היום, אז מחר.
רק בואו נשתדל לעצב ולהתגבר כבר מעכשיו על היצר, ו -
נבין, ש-ד-ו-ו-ק-א אם קשה, זה אומר שמשהו פה באמת מתחיל לקבל צורה.
שווה. שווה לעצב את הנפש לחיים מלאי אהבה ונאמנות, באמת.

 

עשו טובה, תעזרו לשמור על הקטע הזה למעלה.
תגובה אחת של כל אחד מכם - לא משנה מה כתוב בה -
תעלה גם את הקטע למעלה, וגם בחור/ה מבקשי תשובה..

מושיט לה תפוח עץ שקנה לפני כמה דקות ספורות מהמכולת ליד.
מה? למה אתה מביא לי תפוח? תמהה האשה.
"תאכלי. זה בסדר, גם חווה לא ידעה שהיא ללא בגדים,
עד שהיא אכלה מעץ הדעת"...

יודעי דבר טוענים שיש המשך לסיפור.
לאחר מספר שנים, באה אותה בחורה - הפעם כבר צנועה - למבוגר שלנו,
באותו מקום, ליד התחנה, נתנה לו תפוח עץ ואמרה -
"גם אדם הראשון לא ידע שהוא צריך לצאת לעבוד,
עד שהוא אכל מעץ הדעת"...

===

נו, אז להיות בחור בכולל או בחור עובד?
לא, אני ממש לא הולך להכנס לדיון הזה.
יש כאלה שזה מתאים להם, יש כאלה שזה מתאים להם,
ולסיכום - שכל אחד יעשה ע"פ מה שרבותיו מנחים אותו בחיים.

א-ב-ל, בחיים לא שמעתי שמי שיוצא לעבוד,
יש לו 'פטור' מהתורה. מקיום המצוות.
לא לא, שלא תבין אותי לא נכון, אתה עושה קידוש בשבת,
אפילו דואג לכסות את הטלויזיה לכבוד שבת קודש במפה לבה,
שר לאשתך "אשת חיל", ואפילו משתדל להתפלל 3 תפילות ביום.
אבל עזוב. לא על זה אני מדבר. אז על מה כן?
על הגמרא שמונחת אי שם בארון הספרים, שהפעם האחרונה
שנגעת בה הייתה כשניקית לפסח האחרון, לפני 11 חודש.
על ה - 'משנה ברורה', שאתה לא יודע כמעט שום הלכה בה ת'כלס.
נכון, להדליק ת'אור אסור בשבת, וגם ברור לך שבשבת נחים.

אבל למה הלכות בסיסיות אחרות אתה לא יודע?
למה את, נערה צעירה, בחיים שלך לא פתחת ספר הלכות ללמוד לשמה על הסדר,
חוץ מלמבחנים? איך אפשר לשמור שבת ע"פ רצון ה' בלי ללמוד?

איך אפשר? התשובה היא, אי אפשר.
את אפילו לא מודעת לזה שאת עוברת איסורים מהתורה, בשבת.
הטמנה בטרמוס, את יודעת אם מותר? עזבי אם מותר,
את יודעת בכלל מה זה 'הטמנה'? האם מברכים על עוגת קינוח בסעודה,
יודעת? או אולי האם מותר לאכול לפני התפילה, יש לך תשובה ברורה?


אז בואו בקיצור נסכם בדיוק במה מדובר עבורינו.
גם אם אנחנו לא מתכננים להיות אברכים או משהו כזה,
ויודעים לצטט טוב את דברי המשנה "טובה תורה עם דרך ארץ",
ולהסביר לכל מקשה עלינו ש - 'דרך ארץ' = מלאכה או סחורה,
חייבים לדעת, שכתוב - טובה 'תורה', כלומר, היא העיקר. היא חיינו.
נכון, צריך גם לעבוד. אבל מכאן ועד להגיע למצב ש...
אנחנו לא יודעים הלכות בסיסיות?! בושה! פשוט בושה.
אי אפשר להיות 'דתי' באמת, בלי ללמוד. זה כמו לרצות לזכות בפיס,
בלי למלא כרטיס. נו באמת, זה פשוט צחוק מעבודה. מעבודת ה'.


יש שני סוגי אנשים. שניהם עובדים 10 שעות ביום, עבודה מייגעת מאוד.
הראשון - בשעות הפנויות שלו יושב מול הטלויזיה ורואה סדרות או חדשות, מחפש לו כל מיני עיסוקים וכדו'.
השני - בשעות הפנויות הולך ללמוד תורה, הלכה, לדעת איך להתנהג בחיים ע"פ רצון ה'.
נגיד, שסה"כ, לכל אחד מהם יש רק שעה אחת פניוה כל יום.
הראשון יקבל גהנום או לא יודע מה, והשני יקבל כל טוב בעולם הבא.
מה?! בגלל שעה אחת? זהו? זה כל ההבדל?
כן - שעה אחת פנויה, 'מראה' לקב"ה, ש -
או שאתה ממש לא בראש של להתחבר לה', וטוב שיש לך עיסוק בעבודה, אחרת, היה משעמם..
או, להבדיל - שהיית רוצה כל היום להיות 'שבתי בבית ה' כל ימי חיי',
אלא מה? צריך גם לעבוד, להתפרנס, אז לפחות בזמן הפנוי אתה משתדל מאוד כן ללמוד.

קיצור, שעה אחת מראה על כ-ל החיים שלנו - מהם בדיוק.
אז מהיום, נעלה בקריאה ראשונה חוק חדש.
דתיים חפיפניקים - בואו לא נגיד שאנחנו הולכים לעבוד כי - 'זו דרך התורה',
כי הרי הטלויזיה בבית שלנו נותנת סתירה לאמירה הזו,
וזה שאנחנו בורים ועמי הארצות בלי לדעת הלכות בסיסיות מאוד -
זו ממש לא דרך התורה. אלא מה כן נגיד? 'לא רוצים תורה חזק. דתי לייט, כבוד'.
יש בחירה חופשית לאדם. אין שום בעיה! היה נעים להכיר...

א-ב-ל, האלה שבאמת רוצים לצאת לעבוד כי 'זו דרך התורה',
אנחנו חייבים לדעת, שדרך התורה היא גם שנשתדל לדעת לפחות את ההלכות בסיסיות.
שזה אומר - לפתוח 'משנה ברורה' או 'ילקוט יוסף', או מומלץ מאוד 'פניני הלכה',
בשביל שנדע לפחות מה לשאול את הרב, איפה בכלל צריך לשאול...
יש כאלה שלא יודעים ת'תשובה לשאלה בהלכה,
אבל יותר גרוע מזה, זה המצב שיש כאלה, שבכלל לא יודעים
שיש פה שאלה בהלכה. הלו, יש פה ש-א-ל-ה...


הלכות - שבת, ברכות, תפילה, ק"ש, זימון, סעודה, כיבוד אב ואם, בשר בחלב,
מועדים, ברכת המזון, זימון, חלה, תרומות ומעשרות, כשרות, ק"ש שעל המיטה וכו',
כ-ו-ל-נ-ו (כולל הבנות...) צריכים לדעת.
החל מהחייל שנמצא עכשיו בפלס"ר (סיירת) גולני, דרך הבחורה שעושה השנה שנת שירות,
עד הבחור שלומד כל היום תורה ומתכנן להיות גדול הדור הבא.
כ-ו-ל-נ-ו חייבים להתחיל ללמוד הלכות, תורה, מחשבה, אמונה.
אחרת, איפה בדיוק ה - "כי הם חיינו". הא?
 

נכון, לבחור בסיירת יש רק 5 דקות ללמוד, לבחורה בשירות או באולפנה יש יותר זמן ללמוד,
ול - 'אברך הצעיר' שלנו, שעוד דקה הוא מסיים את כל הש"ס - הוא כבר עובר פעם שלישית על הלכות שבת...
אבל זה לא משנה, זה לא מוריד את השאיפה שלנו - שממילא תעלה גם מעשים בשטח -
לשאוף לדעת בדיוק (!...) ע"פ ההלכה איך להתנהג בכל תחומי החיים ע"פ רצון ה'.
ו - בדוק! מי שחושב שהוא יודע 10% מההלכות, אז רק שידאג לשים נקודה קטנה שם בצד,
כי אפילו 0.10% מההלכות הוא לא יודע...


זהו, זו דרכה היחידה של היהדות.
"ניאו דוסי" אני לא, אבל רק בשביל שיהיה 'ביטוח' לדברים שאמרתי שאלו ממש דברי חז"ל,
הנה לנו אחד שמוסכם על כולם, הרמב"ם -
"כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה (וכשהוא אומר כ-ל, הוא מתכוון ל-כ-ל ממש, כמו שהוא כותב שם בהמשך)...
חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה".

חד משמעית,
חייב.

בואו נעשה עם זה משהו. בפעם הבאה שאנחנו בירושלים -
מומלץ מאוד הספר 'פניני הלכה'. קל להבנה, כיף לקריאה, מסביר ממש.
אנחנו הדור הבא. א-נ-ח-נ-ו הדור הבא.
האחריות ל - 'נותן התורה', עלינו.

עשו טובה, תעזרו לשמור על הקטע הזה למעלה.

תגובה אחת של כל אחד מכם - לא משנה מה כתוב בה -
תעלה גם את הקטע למעלה, וגם שמחה בלבבות..

בס"ד

כולם מוזמנים להרקדת ענק! ברחובות!!

חודש שמייח =) =)

יש לי חברה שבחילת שנה הגיעה לאולפנא...

וכנראה שלא כ"כ טוב לה באולפנא...

והיא החליטה לעבור לאולפנא אחרת...

מאוד נקשרנו אחת לשניה (לפחות אני אליה)

יצא הרבה פעמים שיהא אמרה לי "אני ממש לא טובה - לא ילך לי" או "אין מצב אני ממש גרועה - אני לא אצליח במבחן" או "אני סתומה"...

עכשיו אני יושבת לכתוב לה מן מכתב סיכום כזה לתקופה - לפני שהיא עוזבת ואני ממשיכה קדימה בחיים שלי (אני שמיניסטית והיא בכיתה ט')... לפני שאנחנו נפרדות כמעט לתמיד (אנחנו אפילו לא גרות באותה עיר)

ובלי קשר מלא זמן לא הספקנו לדבר כמו שצריך ויש לי כ"כ הרבה מה להגיד לה...

אשמח אם למישהי יש רעיון לקטע שאני יכולה לכתוב לה... על אמונה של אדם בעצמו, בכוחותיו, ביכולותיו...

זה ממש ממש דחוף לי!

תודה רבה ושבוע נפלא!

בסיעתא דשמייא!!

[גרסת הביינישי"ם פה].

שלום, אחים שלי!
יש פה 2 ד"תים שיא הקצרים לפרשת השבוע (ויקהל).
באמת ששווה לקרוא לפחות אחד מהם, ככה בשביל הנשמה שלנו.
אשמח ממש שתקפיצו את השרשור כמה שיותר, כדי שכולם יוכלו לקרוא בעז"ה.
 

"לא תבערו אש בכל מושבותכים ביום השבת"

לפסוק הזה יש גם את המשמעות הרגילה, שלא להדליק אש בשבת.
אבל ראיתי פירוש אחר, שיא היפה, שממש שווה לקרוא >>

בדרך כלל שבת זה הזמן של כל המשפחה לשבת סופסוף יחד ולהיפגש.
ולפעמים כזה בשולחן שבת,
מתחילים לדבר על השכן ממול שתמיד יש לו שקית ענקית של זבל, ומענין מה הוא מייצר שם.
או על הדוד סם, שממש השמין בזמן האחרון.
ועל 101 אנשים אחרים.

דווקא בשבת, בגלל שיש לנו חופש מהעבודה ומהלימודים, ואנחנו יושבים ומדברים עם המשפחה והחברים -
יש סיכוי יותר גדול שנדליק אש.
לא אש גשמית, אלא אש של מחלוקת, אש של לשון הרע.

לכן, ה' בא ואומר לנו פה -
דווקא בשבת, שימו לב שאתם לא מתחילים להדליק אש של שנאה.
כי האש הזאת יכולה להרוס אפילו יותר מאש גשמית.
כי אש של לשון הרע, לדוגמא, יכולה להתפשט בשיא המהירות, ולגרום לכ"כ הרבה שנאה כלפי אותו איש שעליו דיברו.
אש של מחלוקת, יכולה להרוג את הבנאדם מבפנים, למרות שהוא ממשיך לחייך מבחוץ.
[מבוסס על מעיינה של תורה]

אז שנשים לב בעז"ה למה שאנחנו אומרים בשבת,
וככה בעז"ה יהיה לנו יום של מנוחה וקדושה אמיתיים.
אמן!

--

ועכשיו לד"ת השני, שפשוט מ-ת-ו-ק >>

מכירים את זה שאתם רוצים לעשות מעשה טוב,
ואתם לא עושים אותו ישר כשאתם חושבים עליו -
בסוף אתם בכלל לא עושים כלום?.

לדוגמא, שמישהי רוצה לתת כסף לצדקה,
אבל היא חושבת מלא זמן לאיפה לתרום ומי הכי צריך את הכסף.
ובסוף היא מחליטה שהיא בכלל לא תורמת, כי היא רוצה לקנות בכסף הזה דברים אחרים.

למה זה קורה?
כי כשאנחנו רוצים לעשות מצווה, או כל מעשה טוב אחר,
אבל אנחנו חושבים עליו הרבה -
היצר הרע שלנו מתחיל לעבוד.
אנחנו מתחילים לחשוב שאולי בכלל לא כדאי לעשות את זה,
שאין לנו זמן, או אין לנו מספיק כוחות ומשאבים וכו'.

כתוב בפרשה: "וכל חכם לב יבאו ויעשו את כל אשר צוה ה'".

לפי מה שאמרנו עכשיו, הפסוק בעצם אומר ש..
מי ש'חכם לב', יודע שאם הוא לא יעשה את המצווה מיד -
יש מצב שהוא לא יעשה אותה בכלל.
לכן כתוב בפסוק שחכם לב זה מי שלא יושב בבית, ומתחיל לחשוב על המצווה -
אלא תכל'ס קם ועושה את המצווה ישר - "זריזים מקדימים למצוות".

אז שבעז"ה נזכה לעשות כמה שיותר מצוות בתכל'ס,
ולא רק נחשוב עליהם.

הגעתם עד לפה?!
אשריכם, ישראל!

שבעז"ה תהיה לכוווולנו שבת של שלום מנוחה ושמחה.

באזור ירושלים/ מרכז שצריכים מדריכות?

תודה רבה!...

אוקיי, אני חייבת דחוף קטע של אורי אורבך בנושא ציונות דתית. אני חושבת שזה הולך משהו כמו "ראיתי אתמול חרדי, כן, חרדי אמיתי!" ואז "ראיתי אתמול חילוני", וכו'...
מישהו מכיר ויש לו את זה?... ._.

תהנווו!!! ):

תנצלו את זה כי זה דבר אחד הכיפים ואחד המצחיחיקים

ד"ש לצפון הרחוק!

או לפחות רק את השאלות שבו?

בס"ד

בני עקיבא מרשה לסניפים מסויימים (של הקיבוץ הדתי..) לצאת למחנות וכו' כאשר גם הבנות לובשות מכנסיים (מדריכות וחניכות).

מעניין אותי מה אתם חושבים.

האם בנ"ע יכולה להרשות דבר כזה?

בסיעתא דשמייא!

[גרסת הביינשי"ם - פה]

מכירים את זה שאתם מדברים עם אדם שמגדיר את עצמו כ'לא דתי' על היהדות,
ואז הוא כזה בא לכם עם המשפט הזה:
'אני? בטח שאני מאמין באלוקים, אחי. אבל אני מאמין בלב.
יענו כל המצוות האלה זה ממש לא בשבילי.
העיקר האמונה, חביבי'.
--

בפרשת השבוע שלנו (כי-תשא), מופיעות עשרת הדיברות.
א-ב-ל >>
כבר בפרשת בראשית, ה' מעניש את קין על זה שהוא רצח את הבל.
ובתכל'ס ה' מעניש על רֶצח, עוד לפני שהוא אמר שאסור לרצוח!
כאילו, זה כמו שהמורה תעניש תלמיד עוד לפני שהיא אמרה לו שמה שהוא עושה זה אסור..
איך זה הגיוני?!..

הופה, שימו לב לתירוץ מ-ד-ה-י-ם לשאלה הזו >>
כתוב בפ"ש שלנו, שהלוחות:
"כתובים משני עבריהם, מזה ומזה הם כתובים".
אומרים על הפסוק הזה שבעצם עשרת הדיברות חרוטים גם על הלב שלנו, וגם על הלוחות.
 
ז'תומרת שהמצוות זה חלק מהטבע שלנו, של בני האדם.
זה לא כאילו ה' מצווה אותנו דברים שמדכאים את החיים, ולא קשורים בגרוש לעולם, אלא להיפך -
המצוות הן הביטוי של הנפש.

זה כמו שמייצרים מכונת כביסה ככה שתתאים להוראות יצרן שלה,
כדי שיוכלו להשתמש בה בצורה הכי טובה.
ככה גם אנחנו מיוצרים ככה שנתאים ל'הוראות יצרן' שלנו,
שזאת התורה.

ולכן - מי שבאמת מחובר לאמת הפנימית שלו,
מי שבאמת מכיר את עצמו -
יכול לקיים את המצוות, עוד לפני שהקב"ה מצווה אותן.
כי המצוות הן בעצם המהות הפנימית שלנו.

ובגלל זה כל אדם ש'מאמין בלב' צריך לדעת שהמצוות הן ממש חלק ממנו.
ואין קטע לא לקיים את המצוות, כי הן אשכרה הוראות יצרן שניתנו לנו מלמעלה
בגלל זה גם ה' היה יכול להעניש את קין על זה שהוא רצח -
כי הוא פעל נגד הטבע שלו.

שנזכה בעז"ה לפעול ע"פ ההוראות שניתנו לנו מאבאל'ה שבשמים,
וככה נוכל לחיות בצורה הכי טובה שאפשר.
שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!!

שהחניכים באמת יזכרו את המסר גם שנה אחרי הפעולה (כן על בשרי) ולא פעולה גרנדיוזית אלא אותה פעולה של המשחק,סיפור,דיון,צ'ופר. להפוך את הפעולה של אמצע שבוע במקום "דפיקת כרטיס" באתי,ראיתי ,זרקתי  לענין שמדבר אל החניכים ,זה לא סתם יש כאן את כל מה שאמרתי בבחל"ו    

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=480042

בסיעתא דשמייא!

שלום, חבר'ס!
יש פה ממש ד"ת שיא הקצר על הפרשה.
ממש משהו קטן לשבת, ששווה לקרוא.
אז יאללה, בואו נשקיע את הדקה וחצי הזאת בשביל הנשמה..

[גרסת הביינישי"ם - כאן].

למה בעצם יש 2 מזבחות במשכן?
ולמה בכלל יש את מזבח הקטורת?
כאילו מה? ה' רומז לנו להיות היפים ולהתחיל לעשן סמים?

בעצם כשאנחנו חוטאים - אנחנו פוגעים גם בגוף שלנו, שבתכל'ס ביצע את העבירה,
אבל גם בנשמה שלנו, שמתנתקת מאבאל'ה שבשמים, מאיפה שהיא הגיעה אלינו, בגלל שחטאנו.

המזבח החיצוני (מזבח העולה) מכפר על החטאים שעשינו ממש בגוף -
יענו, מחליפים בין הגוף שלנו, לבין הבהמה -
ובמקום שישחטו אותנו, שוחטים את הבהמה, והיא מכפרת עלינו.
אבל המזבח הפנימי (מזבח הקטורת) מכפר על הנשמה שלנו, שגם לה קורה משהו בגלל החטא.
לכן - אנחנו צריכים את 2 המזבחות.

אבל למה מזבח הקטורת כ"כ חשוב?
ולמה בכלל יש שם קטורת?

אם אני עכשיו אחטא - אני אדע שאני עושה משהו לא בסדר.
אבל יש דברים שלא ממש אסורים במפורש מהתורה, אבל הם לא ל'רוח התורה'.
ז'תומרת שמי שרוצה להתקרב לה' באמת - זה לא מתאים לו לעשות את הדברים האלה.
כמו שלדוגמא, אני לא יכולה לדמיין את הרב אליהו זצ"ל אוכל בתאווה, או צועק על מישהו.
אבל כשאני עושה את הדברים האלה - אני לא תמיד מרגישה לא בסדר, כי בתכל'ס אני לא עוברת על עבירה ממש מהתורה.
אבל עדיין הדברים האלה פוגעים במהות שלנו, בנשמה שלנו.
הם מרחיקים אותנו מאבאל'ה שבשמים.

בדיוק בשביל זה נועד מזבח הקטורת -
בשביל לנקות את הנשמה שלנו.
כמו שהעשן של הקטורת הוא ממש דבר דק ועדין,
ככה גם ההבדל בין מה שהוא רצון ה', לבין מה שלא רצון ה' -
הוא שיא הדק.
לפעמים ממש קשה לראות אותו, אבל בכל זאת - הוא פוגע בנשמה שלנו.

לכן, אם אנחנו באמת רוצים שהנשמה שלנו תהיה נקייה -
אנחנו צריכים ללכת גם ברוח התורה.
לעבוד את ה' באמת, זה אומר לא רק לעשות מצוות ולא לעשות עבירות,
אלא ממש בכל תחום בחיים שלנו - לזכור את ה'.
לחשבו אם מה שאנחנו עושים עכשיו מקדם אותנו, או מרחיק אותנו מהתכלית,
מאבאל'ה שבשמים.

שנזכה, בעז"ה.

קראתם עד לפה?
אשמח שתכתבו פה בשרשור, או תגידו לי באישי.
זה חשוב לי.
תודה, צדיקים!

שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!

לשוק פורים???. תודה=]

ידוע לכם על סניפים \אולפנות\בתי ספר\ישוביםשעושים שוק פורים באזור ירושלים(או פעילות לכבוד חודש אדר) והיו רוצים מאפרת (איפור פורימי כמובן חיות פרפרים וכו'..)

אשמח לעזרה!

טוב אני רוצה להעביר עונג, אבל הנושא בעייתי קצת..

אני רוצה לדבר על הבריאה. אז קודם כל יש כאן שאלה: אפשר להבין את מה שכתוב בבראשית פרק א על הבריאה כפשוטו?

נגיד שכן. עכשיו, ישבתי ומצאתי הקבלה כמעט מדויקת של הבריאה לתאוריה של המדע להיווצרות העולם. יש לי עוד כמה דברים שאני לא יכול להסביר, אבל אני חושב שאני אצליח למצוא להם תשובה.

עכשיו השאלה היא אם חכם בכלל לפתוח את הנושא הזה. אנשים יכולים לצאת משם עם שאלות חדשות שלא היו להם קודם, אבל בלי תשובות אליהן.

מה אתם אומרים? כדאי או לא? אם לא הבנתם אני אפרט יותר.