ההפרדה של "בני עקיבא" בגבעת שמואל ב"פזמונ-סניף" האחרון, בו יצרו הפרדה גמורה בין בנים לבנות, היא סוג של רפורמה, שמופצת היום בתנועה בכך שמשמיעים דעה אחת בהלכה, ומעלימים בכוונה את הדעה האחרת, וזו ממש "רפורמה" בהלכה. ואכן, "בני עקיבא" נתונה בשנים האחרונות ללחץ כבד מצד עמדה אחת ושיטה אחת, שבכוונה מוחקת את השיטה הנגדית בהלכה.
ברעיון של "חברה מעורבת צנועה" בימינו, שהיא האידיאל של "בני עקיבא", תומכים גדולי תורה, ראשי ישיבות ופוסקים חשובים. לפני שנים, בהיותי מזכ"ל בני-עקיבא, פרסמתי חוברת על "חברה מעורבת מלכתחילה", ומסרתי אותה לרב גורן זצ"ל, הרב הראשי לישראל, לשם חוות דעת. הרב גורן קרא לי למשרדו בירושלים, ובחותמת הרבנות הראשית כתב ברכה חמה לחוברת, וגם לדרכה החינוכית של בנ"ע, וכן תמך בחוברת הרב צפניה דרורי שליט"א, ראש ישיבת ההסדר ורב העיר קריית שמונה. כזו עמדת גאון ישראל הרב יוסף דב סולובייצ'יק בנשיאותו. בישיבה כל הכתות מעורבות, וכל השיעורים ניתנים ע"י הרמי"ם לבנים ולבנות במשותף, כשהכול "מושתת על חינוך קפדני לשמירת מצוות, על כל סייגי ההלכה" (עמ' 76 בחוברת). אומנם, בארץ לא אימצנו את שיטת ה"ישיבה המעורבת", אלא רק את "החֶברה המעורבת", בחושבנו, שהאידיאל הוא, שהבנים ילמדו בישיבה, והבנות באולפנא; ובערב ייפגשו לפעילות משותפת בסניף בני-עקיבא.
את עמדתו החיובית בעד בנ"ע כתנועה מעורבת "מלכתחילה" הביא הרב חיים דרוקמן בחוברת, יחד עם הרבנים הבאים: הרב מנחם לויטס, ראש "המכון לספרות הפוסקים" שליד "אוצר הפוסקים" בירושלים, המסתמך על ראיות מן התלמוד, מדוע "ההיפגשות בין בן לבת היא בלתי נמנעת, ומוטב שפגישות כאלה תעשינה במסגרתו של ארגון דתי ובהשגחתו -מקום בו היצר הטוב מקבל עידוד ותמיכה כדי להתגבר על היצר הרע"; הרב הפוסק אליעזר ברקוביץ, שהיה מראשי ישיבת סקוקי בשיקאגו, שנימק עמדה תורנית על "חברה מעורבת כאידיאל חינוכי" מלכתחילה; הרב דניאל שילה, לשעבר רב היישוב קדומים, הסביר מדוע בנ"ע כחברה מעורבת מכינה טוב יותר לקראת האתגרים הדתיים של החברה בימינו, ומכשירה את הצעיר הדתי לחיי המעשה אליהם הוא עומד להיכנס".
רשימה זאת, ובה גדולי תורה, פוסקים ורבנים ידועים, היא חלק מרשימה ארוכה יותר של רבנים התומכים בשיטת החברה המעורבת של "בני עקיבא", ואני מצטער על כך שרבנים המתנגדים לבני עקיבא מוחקים אותם בהבל פיהם. מחיקה זו מנוגדת לדרך התורה. האם בבית המדרש הביאו רק את בית שמאי, ומחקו את בית הלל? הרי שיטת ההסתגרות שמציעים הרבנים המחמירים מתאימה לעולם החרדי, שם הבנים אינם משרתים בצבא, הבנות אינן הולכות לשירות לאומי, וכולם אינם לומדים באוניברסיטה – וכל אלה הרי מעורבים. הנוער הדתי-לאומי אינו יכול וגם אינו צריך לקבל עליו את גזירת ההסתגרות הקיצונית שתובעים ממנו כמה רבנים. ואסור לבני עקיבא לחיות תחת הרושם המוטעה של "בדיעבד", מה שגורם נזק חינוכי מתגבר, ורק מחריף את הבעיות במקום לפותרן.
לפני כמה שנים פירסם יהודה פרוידיגר, מזכ"ל "עזרא" ("הצפה", כו במרחשוון תשס"ג), את הדברים הבאים: "אנו שמים דגש מאוד גדול ומרכזי בפעילות שלנו עם הנוער על נושא ההפרדה, והפכנו את נושא ההפרדה לנושא המרכזי עליו מדברים, והוא הפך למעין "דתומטר" של הנוער הדתי. ככל שאתה מפריד יותר – כך, לכאורה, אתה דתי יותר, ולהיפך.
דבר זה לא רק שאיננו נכון, הוא גורם לעיוות. ביישובים רבים שבהם נהוגה ההפרדה בתנועת הנוער, חוטא הנוער בחטאים כבדים בהרבה. יש תופעות שליליות של צפייה בסרטים ואתרי אינטרנט לא ראויים. ישנן תופעות של ונדליזם, של ביזוי התפילה, לשון הרע וכו'. כשמתמקדים בדבר אחד בלבד ומשדרים שהוא חזות הכל, מזניחים בהכרח דברים אחרים. אנחנו מתמקדים בחששות דרבנן, ומוותרים על המהות, על הדאוריתא. אמר לי ראש "ישיבת הסדר" שמשיב לבעיות הצעירים באינטרנט, שישנו גל של שאלות בנושא הפרדה בין בנים לבנות, ולכאורה היינו מצפים, שתהיה עלייה רוחנית מתמדת בכלל הנוער, אך לצערו הבעיות רק מחמירות".
ד"ר אמנון שפירא הוא חבר ההנהלה הארצית של תנועת "בני-עקיבא" (ולשעבר מזכ"ל התנועה)
חח...