פורום בני עקיבא (עמוד 228)

בס"ד

אני לא יודעת אם זה כ"כ שייך לפורום הזה אבל בטוח שיהיו כאלה שיוכלו לעזור...

הכיתה שלי השנה במצב נורא מבחינת גיבוש ואיחוד וזה ממש משפיע על האווירה..ובעצם על הכל!

(אני בכיתה י"א,באולפנה)

אני צריכה להכין פעולה לערב כיתה הקרוב ואני רוצה שהיא תהיה באמת משמעותית ושתשפיע..

אם יש לכם ניסיון או עצה אני אשמח אם תכתבו!

שבוע טוב!

סיבוב השערים יתקיים בע"ה יום שני בשעה 19:00.

סיבוב השערים הזה חשוב כפליים, בראש הפעולות למען ירושלים עיר-הקודש (בהקשר לביקור של בוש בארץ)

שימו לב! הפעם, באופן חד-פעמי, יש אפשרות לסבסד הסעות לסבו"ש!

כדאי לנצל את ההזדמנות.

מי שרוצה לארגן קבוצה עם אוטובוס הלוך-חזור - נא ליצור קשר בהקדם

עם בעז יעקובי  0524-295164 (גרופ מקוצר 5164). אפשר לשלוח sms

וכמו שאומרים - נפגש בסיבוב

אני בבנ"ע עקיבא מכיתה ד' תמיד באתי כל שבת כל הבנות לא היו באות ואני וחברה שלי באנו לבד..בנ"ע היה אחד הדברים הכי חשובים לי.

רק בכיתה ז' התחלתי לצאת לטיולים.יצאתי לנטעיות(לבד)למסע(עם עוד חברה)וכל כך נהנתי!למסע לא יצאתי כי הייתי במעיינות..

הבעיה התחילה במחנה הרא"ה יצאנו 4 בנות ושהגעתי לשם ההיתי בשוק איזה חילול ה'!כל הבנים והבנות ביחד איכס! חזרתי ממש מזועזעת..לסיירים כבר לא יצאתי..

מאז אני כבר פחות מזדהה עם התנועה פשוט זוועה מה שהולך שם הכל מעורב!

נכנסתי להדרכה לפני חודש וחצי בערך..שבט נבטים..ויצאתי לסמנריון לפני שבוע.. ושם עוד יותר הופתעתי..בן נכנס למגורי בנות!!!!זה בני עקיבא או הצופים??

עכשין אני מרגישה ממש צבועה..אני מדריכה את שבט נבטים מראה להם כמה שבנ"ע טוב ואני ממש לא חושבת ככה!!!!

אז מה לעשות?

                                                 "הנה עם בני ישראל"

אנו פותחים ספר חדש:"ואלה שמות בני ישראל"
חז"ל ביארו:"אלה-פסל את הראשונות,ואלה מוסיף על הראשונות".כלומר,הפתיחה "אלה" מציינת דבר חדש לחלוטין ואילו הפתיחה "ואלה" מציינת אמנם התפתחות חדשה,אבל כזו המתבססת על השלבים הקודמים. אף כאן:"ואלה שמות בני ישראל הביאים מצריימה..את יעקב..ראובן,שמעון...יוסף" מוזכרים האבות,השבטים,היחידים הענקים.שעסקנו בהם בספר בראשית,ועם זה יש חידוש :"וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא".
השמות נמחקים ואינם,ובמקום זה מופיע גוף חסר שם:"בני ישראל"
כמו כן לאחר מכן מוזכרים גם אנשים באופן סתמי כגון:"וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" לאבות לשבטים לכל אחד יש שם מיוחד,מעמד מיוחד,מהות מיוחדת,שהוגדרה במהלך הפרשיות ובברכות יעקב לבניו.
ואילו כאן אין שמות,יש טשטוש של מהויות הפרטיות.
כאן לעומת זאת מופיע עם.היחידים נבלעים בכלליות.דור המייסדים הענקיים נעלם,ומופיעה ההוויה הלאומית הרחבה,שהיחידים אינם בולטים בה.השמות הפרטיים נמחקים,ומופיע השם החדש הקורא לנו "הנה עם בני ישראל",והוא המגלה שיש כאן עם ולא אוסף של יחידים.
יתירה מזאת,עם זה מתעלה בעצמתו על העם המצרי האדיר : "הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו".
השם החדש הזה נקרא עלינו מפיו הטמא של פרעה.מוזר.האם ההתחדשות הענקית הזו צריכה לבוא דווקא על ידו?אכן,עלינו להבין כי גם פרעה הוא שליחו של הקב"ה.אין שתי רשויות,ה' פועל,יוצר ומוביל את המהלכים ההיסטוריים,גם דרך כוחות הרשע בעולם.
גם ההתחדשות הלאומית של ימינו והכרת מהותנו כלאום,אף היא יצאה מפיהם של גויים בהצהרת בלפור.
הכרה כזו יכולה לבוא אפילו בעת שאנו עצמנו איננו מכירים בה.
הקב"ה עושה את שליחותו דרך הכל.
השם שמתחדש בפי פרעה מקבל אחר כך את אישורו האלוקי
:"ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים"

הרב שלמה אבינר,מתוך הספר "בדרכיו כל הימים"

בברכת חברים לתורה ועבודה.

שבת שלום ומבורכת!

בעז"ה השבוע יהיה לנו ישב"ץ סיכום חודש ארגון, ואני רוצה לתת משהו למדריכות, אני צריכה רעיון מקורי/לא מקורי/יקר/זול/כל דבר אחר...אני צריכה רעיונות...

תודה וליל"ט...!

אליה...=]

מישהוא יכול להגיד איך בונים קשר אישי??????????

דחוףףףףףףףףף!!!!!!!1

אין לי מושג מתי זה פורסם אך כמובן שזה רלוונטי גם להיום..תעריכו את מה שיש לכם בידים!!!

זהו מכתב מדהים שבעצם ממחיש: תנועת - נוער זה לא הביביסיטר של אחר הצהריים...! יוני קונפורטי, "עולם קטן"

הנה מכתב מרגש של חבר, שותף לעבודה האינסופית בסניף השכונתי שאנחנו חברים בו. זאת כדי להבין עד כמה חשובים מעשינו היומיומיים, וכמה חשוב לעשות אותצם באמונה גדולה בתהליך הארוך והלא פשוט בגאולתנו המתקרבת ובאה.

לכבוד,
קומונרית סניף בני - עקיבא קריית נורדאו, נתניה שלום רב!

הנני כותב מכתב תודה זה, מכתב שהרגשתי צורך אמיתי ועמוק לכתובו כבר מספר שנים.
נולדתי, התחנכתי וגדלתי בקרית נורדאו נתניה, במשפחה שמוגדרת "חילונית" למהדרין. בהיותי ילד קטן נהגה אימי לקחת אותי למרכז המסחרי המוצאי שמחת - תורה למה שנקרא "הקפות שניות". באופן קבוע היינו מנשקים את ספר התורה כשאף פעם לא הבנתי למה "בעלי החולצות הלבנות עם הסמל בכיס הקדמי" רוקדים איתו... והיינו מסתכלים מהצד עם רצון מוזר להיות חלק מהשמחה והריקודים בלי להבין למה.

שנה לאחר מכן שוב אותן "הקפות שניות", אותם מעגלים, שמחה וריקודים. פתאום להפתעתי אחד מבעלי ה"חולצות הלבנות" תפס את ידי וכדורש ממש הכניס אותי למעגל שכל - כך רציתי להיות חלק ממנו.

אחרי 2-3 דקות בתוך המעגלים ווהתרגשות, הפסיקו פתאום את הריקודים (עד כאן הקפה ראשונה.) והתבאסתי נורא כי ידעתי ששוב אצטרך לעמוד בצד ולא יהיה לי אומץ להצטרף למעגל. למרבה הפתעתי כשהחלו הריקודים בשנית, הרים אותי פתאום אותו בחור על הכתיים. ההתרגשות חזרה בעצמות גדולות, ועוד יותר, בלתי מובנות. אחר כך הגיע בחור נוסף שהכניס אותי למעגל ומאותו רגע כבר הרגשתי "בבית", והמשכתי לרקוד ולשמוח איתם. הייתה זו שמחת-תורה מרגשת מאוד עבורי! עד כדי כך שהחלטתי לחפש את המקור של"בעלי החולצות הלבנות עם הסמל על הכיס הקדמי" ומצאתי:

מאז הלכתי בקביעות לפעולות בסניף, לאחר מכן הצטרפתי אף לתלמוד התורה שהיה סניף לפני המפקד. כך עברו השנים: "ניצנים"... "מעלות"... "מעפילים"... הגעתי לגיל מצוות והתחלתי לשמור שבת ולקבל עליי אט אט מצוות שונות. שמחתי כ"כ להגיע לגיל זה כי תמיד היה חסר מניין בסניף וסוף סוף יכולתי להיות לעזר. בשלב מאוחר יותר אף הפכתי לאחד מ"בעלי החולצות הלבנות" ולמדריך בסניף.

כיום, לאחר שחלפו כמה וכמה שנים אני לומד בישיבה בירושלים וגר בחבל בנימין עם אשתי וששת ילדיי. כשאני מסתכל אחורה על מה שהביא אותי למה שאני היום, אין בי ספק שאותו הלילה במרכז המסחרי השפיע עליי רבות ומאז, לאט לאט, למשחת-תורה אני כבר לא רק מגיע עם התרגשות וריקודים לא מובנים, אלא עם הרבה יותר!

בשמי ובשם אשתי וששת ילדיי ת-ו-ד-ה!

רועי

בס"ד

צריך פעולה לשבת, בנושא בין אדם לחבירו/שיתוף פעולה... או משו כזה (אפילו סתם איזה פעולה נחמדה....)

עדיף מהנושאים שציינתי... אם אין לכם לא נורא....

"ויקרא לבנו יוסף ויאמר לו...אל נא תקברני במצרים"(בראשית מז כט)

בקשה זו של יעקב עלולה להיות מביכה מאוד עבור יוסף,הוא אשר כיהן בשירות הממלכה האדירה של פרעה לא יהיה לו קל להסביר את הבקשה הנמרצת הזאת של אביו.
ייתכן שבימים ההם בקשה מעין זו נחשבה למוזרה מאוד-למה לא ייקבר אדם במקום שבו נפטר?ועוד יעקב בהיותו המשנה למלך ובהיותו האיש אשר הביא ברכה למצרים(בזכותו נפסק הרעב חמש שנים לפני זמנו) במשך שבע עשרה שנה,כל ניסיון שלא קברו במצרים יכול להתקבל כעלבון לעם שקלט את גולי בית ישראל,וכן כביטוי של חוסר נאמנות לשלטון.
גם אם צצו מחשבות כאלו,התגבר יוסף והכריז לפני אביו "אעשה כדבריך".האב לא נרגע ותבע "השבעה לי" ולא הרפה מבנו עד שנשבע לו.
מה הייתה מגמתו של יעקב בכל העיניין הזה,וכיצד לפרש את עקשנותו?
ברקע הסיפור הזה עמדה הצלחתם ושגשוגם של צאצאי יעקב בארץ מצרים,דבר שסנוור אותם,מלראות את השעבוד הרוחני והגשמי הטמון להם בארץ גלותם.
רק סבא יעקב שעליו כתוב בהמשך פרשתנו "ועיניו כבדות מזקן",ראה את הנולד,ועל כן דאג ליצור מושגים של שלילת הגלות והנאמנות לארץ האבות.
על ידי הפצרתו "אל נא תקברני במצרים...וקברני בקברתם"(של האבות) רצה יעקב להזכיר ליוסף שבארץ הנכר גם אם היהודי שולט אין הוא השליט האמיתי.ועל כן תבע ממנו "השבעה לי"

הרב שלום הורביץ,מתוך הספר "בדרכיו כל הימים" הלכה יומית לבת שירות

שבת שלום צדיקים!