אין לי מושג מתי זה פורסם אך כמובן שזה רלוונטי גם להיום..תעריכו את מה שיש לכם בידים!!!

זהו מכתב מדהים שבעצם ממחיש: תנועת - נוער זה לא הביביסיטר של אחר הצהריים...! יוני קונפורטי, "עולם קטן"

הנה מכתב מרגש של חבר, שותף לעבודה האינסופית בסניף השכונתי שאנחנו חברים בו. זאת כדי להבין עד כמה חשובים מעשינו היומיומיים, וכמה חשוב לעשות אותצם באמונה גדולה בתהליך הארוך והלא פשוט בגאולתנו המתקרבת ובאה.

לכבוד,
קומונרית סניף בני - עקיבא קריית נורדאו, נתניה שלום רב!

הנני כותב מכתב תודה זה, מכתב שהרגשתי צורך אמיתי ועמוק לכתובו כבר מספר שנים.
נולדתי, התחנכתי וגדלתי בקרית נורדאו נתניה, במשפחה שמוגדרת "חילונית" למהדרין. בהיותי ילד קטן נהגה אימי לקחת אותי למרכז המסחרי המוצאי שמחת - תורה למה שנקרא "הקפות שניות". באופן קבוע היינו מנשקים את ספר התורה כשאף פעם לא הבנתי למה "בעלי החולצות הלבנות עם הסמל בכיס הקדמי" רוקדים איתו... והיינו מסתכלים מהצד עם רצון מוזר להיות חלק מהשמחה והריקודים בלי להבין למה.

שנה לאחר מכן שוב אותן "הקפות שניות", אותם מעגלים, שמחה וריקודים. פתאום להפתעתי אחד מבעלי ה"חולצות הלבנות" תפס את ידי וכדורש ממש הכניס אותי למעגל שכל - כך רציתי להיות חלק ממנו.

אחרי 2-3 דקות בתוך המעגלים ווהתרגשות, הפסיקו פתאום את הריקודים (עד כאן הקפה ראשונה.) והתבאסתי נורא כי ידעתי ששוב אצטרך לעמוד בצד ולא יהיה לי אומץ להצטרף למעגל. למרבה הפתעתי כשהחלו הריקודים בשנית, הרים אותי פתאום אותו בחור על הכתיים. ההתרגשות חזרה בעצמות גדולות, ועוד יותר, בלתי מובנות. אחר כך הגיע בחור נוסף שהכניס אותי למעגל ומאותו רגע כבר הרגשתי "בבית", והמשכתי לרקוד ולשמוח איתם. הייתה זו שמחת-תורה מרגשת מאוד עבורי! עד כדי כך שהחלטתי לחפש את המקור של"בעלי החולצות הלבנות עם הסמל על הכיס הקדמי" ומצאתי:

מאז הלכתי בקביעות לפעולות בסניף, לאחר מכן הצטרפתי אף לתלמוד התורה שהיה סניף לפני המפקד. כך עברו השנים: "ניצנים"... "מעלות"... "מעפילים"... הגעתי לגיל מצוות והתחלתי לשמור שבת ולקבל עליי אט אט מצוות שונות. שמחתי כ"כ להגיע לגיל זה כי תמיד היה חסר מניין בסניף וסוף סוף יכולתי להיות לעזר. בשלב מאוחר יותר אף הפכתי לאחד מ"בעלי החולצות הלבנות" ולמדריך בסניף.

כיום, לאחר שחלפו כמה וכמה שנים אני לומד בישיבה בירושלים וגר בחבל בנימין עם אשתי וששת ילדיי. כשאני מסתכל אחורה על מה שהביא אותי למה שאני היום, אין בי ספק שאותו הלילה במרכז המסחרי השפיע עליי רבות ומאז, לאט לאט, למשחת-תורה אני כבר לא רק מגיע עם התרגשות וריקודים לא מובנים, אלא עם הרבה יותר!

בשמי ובשם אשתי וששת ילדיי ת-ו-ד-ה!

רועי

יש למישו אולי?

חברה שלי מחפשת וכדאי גם סניף שהוא נורמלי ולא עכשיו ממש חילוני (סניף מעורב זה ממש אחלה)

טוב נושא קשוח אז ככה..

בתחילת ההדרכה היה לי ולמדשית שלי(נקרא לה א )בעיה עם עוד מדשית שלנו(נקרא לה ב) (אנחנו רביעיה). היה קשוח ממש. מלא אנשים התערבו בזה (הקומונרית, מהנוער ובכללי כל הצוות וכו)אומרת דוגרי הרבה מזה זה אני ומדשית א הגזמנו וחיפשנו אותה מלא ממש וכל דבר שעשתה הערנו לה ודווקא מדשית ב היתה בהקשבה וכיבדה ממש וממש השתדלה לשנות(מה שאני משה לב בדיעבד עכישו אז סתם הייתי חמה עליה ברמות לאיודעת להסביר למה). 

אחרי התערבות ודיבור הבעיה נפתרה(לפחות ככה אני ראיתי אתזה.) ביקשתי סליחה ושמנו את הדברים מאחורה.

עכשיו שמתי לב שמדשית א כל הזמן מעירה/ מחפשת את מדשית ב כאילו על סתם דברים היא איחרה טיפה כי אבא שלה במילואים ועזרה קצת בבית והיא עשתה פרצוף ואמרה לי אחכ שזה לא ניראה לה ובכללי על כל דבר היא מעירה מעקמת אף וכו.

עכשיו יש לי התלבטות אם להעיר לה ולהגיד לה כאילו היה מריבה את צודקת אבל שמנו תדברים מאחורינו תני לה קצת להוכיח את עצמה לא כל הזמן להסתכל בזכוכית מגדלת על מה שהיא עושה. או להתעלם ולראות מה יקרה ואולי להגיד לקומונרית

קיצור מקווה שיצא מובן מה אומרים?

מצרף סרט קצר שעשינו, מסוקרן לשמוע תגובות ומחשבות שלכם עליו

במשפט - יוני המדריך, חותך את הקשר עם סיגל מבני עקיבא, בשם התחזקותו הרוחנית, אך מגלה שההתמודדות רק מתחילה. 

מה עושים בחודש ארגון? לגבי צביעת קירות

רעיונות לקטעים/משפטים לקלסר הדרכה?

וכמובן רעיונות למה להכניס לבפנים (חוץ מהכנת פעולה, רעיונות לערבים וכו)

ואשמח גם לקטעים ולמה להכניס לקלסר של נחשון (קטעים על עשיה וכו)

תודה רבה!