פורום בני עקיבא (עמוד 23)

אבל לצערי, בכל מקום בחיים, יש ויהיו אנשים שלא יודעים להעריך את העבודה שעושים.

ב"ה צריך גם לסדר את הכוחות שלנו כדי להיערך למצבים כאלה, בהם אתה משקיע את כולך, אבל הסביבה מתנהלת במימד אחר.

הצתב הזה לא ישתנה ותמיד יהיה, כמו שתמיד יהיה אחוז של מתלוננים. אנחנו צריכים להתאמץ ולשפר את הגישה שלנו.

קיבלתי חוברת לימוד מטעם המדרשה לידע המקדש. קוראים לו 'המקדש בדרך' ויש בו כל מיני קטעי לימוד. אין לי מושג איפה אפשר להשיג כאלה, אבל לדבר עם המדרשה לידע המקדש (או מכון המקדש) זה בהחלט מקום טוב להתחיל. אולי כדאי גם לעיין בפרטים בהודעה הראשונה בעמוד זה.

בהצלחה

אני רק אגיד שבנ"ע מאבדים את היצירתיות משנה לשנה

ראיתי כמה גלופות וחברות שלי דברו על זה,זה שם אחר לא כזה אהבתי תשם

ווא מי האמין שאני זה שיעדכן.... אין מצב....

קיצר אורות

(חח אולי פחות אורות הקודש ויותר אורות התשובה)

*לתת כוס קולה ולכתוב-קולהכבוד

*לתת כוס מיץ ולכתוב- אחרי שהוצאנו לכם את המיץ\אחרי שסחטנו אתכם..עכשיו נחזיר לכם אותו

*לתת כריות (דגנים) ולכתוב- עבדתם ממש קשה ומגיע לכם קצת לנוח, אז הבאנו לכם כריות..

אלו טענות שנשמע שהגיעו אחרי מחשבה רבה. זה נשמע כמו בן נוער 'מתמרד' כנגד העולם שהוא מכיר. בבחינת מאמרו של הרב נריה, 'דור חדש רוצה אור חדש'.

כמה נקודות לעיון ולדיון:

א. האם טענותיך נכונות כלפי כל הציבור הציוני-דתי? הממסד של החמ"ד?

ב. האם מה שאנו תופסים כמרכז העולם, כבסיס, כמרכז - הוא בהכרח זה שנראה כלפי חוץ? איך אפשר שקלישאות יהיו אמיתיות?

ג. האם אפשר להגיד אמירה כזאת על התנועה בכללה? או אולי נכון להסתכל על כל סניף לגופו?

ד. אידיאל פירושו ערך מוסרי עליון. בני עקיבא לקחה שני אידיאלים, תורה ועבודה. אפשר לדון על הבחירה באידיאלים הללו, ולא כל הזרמים היהודיים כיום יסכימו איתם. אפשר גם לדון בעניין של להיות עבד ה', על החשיבות שלו כאידיאל, אבל זה לא הנושא כאן.

ה. אם נסתכל ברמה הארצית והמחוזית, ברור לי שהאנשים שעובדים בעבור בני עקיבא לא עושים זאת בשביל השכר שהם מקבלים. לא נהיים אמידים מעבודה בתנועה, ועל אף זאת יש לא מעט אנשים שמוכנים לעבוד בתנועה.

אם נסתכל ברמה הסניפית, ונשאל, למה המדריכים מתנדבים להדריך, התשובה היא הרבה יותר רחבה, ומשתנה. בנוסף, המדריכים הם אלו שעובדים מול החניכים. אף אחד לא עומד ובודק את התוכן של הפעולה שהם מעבירים, ועד כמה נמצאים בו האידיאלים.

ו. בעצם, רצוני לומר, מי הוא זה שאחראי לחינוך הקלוקל, לטענתך?

ז. וכיצד מצב זה יכול להשתפר, לדעתך?

אסיים בדבר אחרון, טענות כלפי דרכינו הם דבר חשוב. טוב לברר מה אנחנו עושים ולמה אנחנו עושים ולא לעשות כי ככה כולם עושים.

(התחלתי לכתוב ויצא מה שיצא אשמח שתחזיר אותי למה שלא עניתי אם בכלל עניתי)

לצערי איני מכיר עדיין את כל הסניפים ואת כל חלקי הציונות הדתית ולכן איני יכול להכליל על כלל הציבור, לאומת זאת אני יכול להגיד את מה שאני הרגשתי כחניך מסור שיצא לכל מסע ומחנה וכמדריך שהיה בכל הסמינריונים והשתתף בכל סוגי השיחות עם רכזים וקומנריות (כשהתאפשר). בכל המעגלים האלו הרגשתי ניתוק בין האמירות הגבוהות והיפות לבין הורדת האמירות לחיים, הרגשת החום האמת והחיים שבהם. חלק מזה לדעתי מגיע מחוסר מלאות (העדפתי לא לכתוב ריקנות) של המדריכים והרכזים. בעולם אוטופי באמת היה עדיף שהמדריכים היו כל אחד בחור ישיבה שעבד על מידותיו ושלמד כמה שנים יפות בישיבה (כנ"ל מדריכות)  והרכזים כל אחד תלמיד חכם עם ראיה עמוקה ורחבה לחיים. אבל ברור שזאת לא המציאות, הרבה מהמדריכים (כולל אנוכי) כמעט ולא ראו דף גמרא בחייהם לא עברו על התנ"ך או ספרים מרכזים בו אפילו פעם אחת (שוב גם אני לא) כנ"ל לגבי משנה ספרי מוסר וכדו' ואני חושב שרובם גם לא יודעים מה זה העולם הרוחני שמהם הם אמורים לשאוב את כל האור והחום הנצרך לאמירות החשובות והיפות הנאמרות ביום יום בריקנות. בנוסף היו מספר פעמים שקיבלתי תחושה של חוסר בגרות וריקנות גם מצד הרכזים לכל סוגיהם מרכזי מחנה לרכזי מחוז, לפעמים פגשתי רכזים באמת מדהימים שאני הרגשתי מהם כובד ראש ויראת שמיים (אני מאד מסתייג מלכתב דברים כאלה, אני רוצה להדגיש שמדובר על מה שאני הרגשתי מה שאני הושפעתי ומתוך כך התחנכתי ממנו) אבל הדיבור, דרך ההכוונה הרגיש גם מהם חסר.

אנחנו רגילים לשים את העולם המוחשי החושי והחומרי במרכז החיים כי הם הדברים הנראים, הברורים. גם ההצלחות הרוחניות שלנו אנחנו צריכים לפעמים לחוש אותם, לשים אותם במבחן כמותי כמו לסיים מסכת לסיים ש"ס או אפילו לקבל תעודת רבנות, כל ההצלחות האלה הם ראויות לשבח אבל האם הם המרכז?

לדעתי חסר לנו הבנה עמוקה של העולם הרוחני הפנימי שלנו,  שמגיעה מהרבה לימוד תורה, שימוש תלמידי חכמים ועבודה פנימית תמידית. אני לא מצפה שכל מדריך יגיע לשלמות לפני פניה לחניכים אלא ניראה לי צריך מין חישוב מסלול מחדש, ליראות מה המטרה שלנו להפנים אותו לחיות אותו וללמד אותו, ומתוך העבודה האין סופית של עבודת ה' וההבנה שהתורה והעבודה הם חיינו, רוח הדברים הנאמרים והחינוך של החניכים יהיה עמוק ואמיתי יותר.

(שוב סליחה אם יצאתי לא ברור) 

1. מרחק בין האידיאל לחיי המעשה.

2. חוסר מלאות של הצוות החינוכי.

3. הבנה עמוקה של העולם הרוחני הפנימי.

בעיניי, הטענות הללו הן כלליות כלפי הציבור, ולא רק כלפי בני עקיבא.

באמת, קשה מאוד ליישם את הסיסמאות אותם אנחנו חיים. וידוע המשנה בפרקי אבות, שבו שמואל הקטן אומר "בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל ליבך" - ושואלים, הרי זה פסוק מפורש, מה הכוונה לכך שהוא אמר? ומפרשים, שזה בגלל שהפסוק הזה הפך להיות חלק מאישיותו. הוא הטמיע את הדבר הזה כל כך עמוק בתוכו.

לעניין כישורי הצוות החינוכי, אם נשב ונחכה עד שהכוס תתמלא, לא נישאר עם מדריכים בהווה. זו איזשהו מצב שחייבים להתמודד איתו, וזה נכון כלפי כל דבר. תשווה מורה ותיק, 10 שנים בהוראה, לעומת מורה חדש - מורה וותיק מנוסה יותר, עם ראיית חיים עמוקה ורחבה יותר.

וכאן בעיניי השאלה העקרונית יותר, שהיא החיבור להוויה הפנימית. מה מטרתו של הסניף? על מה אנחנו שמים דגש בחינוך? האם מדובר רק בהעברת זמן? לשחק שני משחקים ולתקוע איזה מסר?

ודווקא כשאנחנו מבררים לעצמינו את הנקודה הזאת, אפשר  לומר שדווקא אז יש יתרון למדריך צעיר, אשר חווה את הסערה הרוחנית, את מרד הנעורים יחד עם החניכים.

ובעיניי זו שאלה ברמה הסניפית, לאן אנחנו לוקחים את הסניף? מה האירועים הסניפיים? האם התורה נוכחת בהם? האם המצוות נוכחת בהם?

מהי הנקודה המשותפת המאחדת אותנו?

לכאורה, מדובר בתורה ועבודה. שמעתי פעם אומרים, מה פירוש עבודה?

תורה, והגשמה מתוך תורה.

 האם זה המשפט שאנחנו אומרים לעצמינו?

http://www.achy.org.il/index.php/enter
 

ההרשמה  (לפחות של מחוז ירושלים) נסגרה ביום ראשון.

בנוסף, מניסיון של שנה שעברה, לא כדאי.

זה זול, ובהתאם. ממש לא קיבלנו את מה שרצינו

תכל'ס, אדיב הכי טוב ואמין..(אני מקבל על זה הנחות)

מהסניף איזה דבר תורה דבר הקומנרית והמו"ל זהו ישלך כבר עלון