מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ורמאכט (גרמנית: "כוח הגנה" באופן מילולי, או "צבא הגנה") - השם הרשמי של צבא גרמניה הנאצית בשנים 1935 - 1945. משנת 1918 צבא גרמניה כונה רייכסוור, ואחרי מלחמת העולם השנייה שמו שונה לבונדסוור. הוורמאכט כלל שלוש זרועות: חיל יבשה - היר, חיל אוויר - לופטוואפה וחיל ים - קריגסמרין, והפעיל יחידות לוחמות של האס אס - ואפן אס אס.

במהלך שנות פעולתו שירתו בוורמאכט כ-18 מיליון חיילים. כ-5 מיליון מהם נהרגו בקרבות - בעיקר במלחמת העולם השנייה, וכ-11 מיליון מהם נשבו. הוורמאכט היה בין האחראים הראשיים לשואה, ורבים מקציניו הבכירים נשפטו על מעורבותם בפשע זה ובפשעי מלחמה אחרים.

רקע

אחרי מלחמת העולם הראשונה ופירוק האימפריה הגרמנית, חוזה ורסאי שנחתם בשנת 1919 כפה על גרמניה הגבלות צבאיות חמורות: גיוס החובה בוטל, מספר החיילים בצבא הוגבל ל-100 אלף, מספר החיילים בחיל הים הוגבל ל-15 אלף, חיל הים הורשה להפעיל 24 ספינות בלבד - שש סיירות כבדות, שש סיירות קלות ו-12 משחתות, הפעלת טנקים ותותחים נאסרה וחיל האוויר פורק. הצבא החדש כונה רייכסווהר, ונוסד ב-23 במרץ 1921.

אחרי החתימה על הסכם רפאלו עם ברית המועצות באפריל 1922, גרמניה החלה להפר את ההגבלות הצבאיות שהטיל חוזה ורסאי. גרמניה העניקה לבריה"מ סיוע בתעשייה ובאימון קצינים, ובריה"מ אימנה צוותי טנקים וטייסים גרמנים ואיפשרה לגרמניה לפתח נשק כימי.

אחרי מותו של נשיא גרמניה פאול פון הינדנבורג באוגוסט 1934, חיילי הצבא - שתמכו ברובם בפיהרר אדולף היטלר משום שהבטיח לחזק את הצבא - נדרשו להישבע בשבועת אמונים אישית להיטלר. גרמניה החלה להפר את הגבלות ורסאי באופן גלוי, והכריזה על חידוש גיוס החובה ב-16 במרץ 1935. הצעת החוק כללה את השם החדש "ורמאכט", ופירטה כי הצבא הסדיר יכלול 100 אלף חיילים כנדרש בהסכם ורסאי, אך 100 אלף חיילים חדשים יגויסו ויאומנו בכל שנה. כסמל הוורמאכט נבחר צלב הברזל, שהופיע לראשונה על טנקים וכלי טיס במלחמת העולם הראשונה.

מבנה הפיקוד העליון

המפקד העליון של הוורמאכט היה אדולף היטלר, מתוקף תפקידו כמנהיג המדינה. משנת 1935 הצבא היה כפוף למשרד המלחמה, בניהולו של הגנרל ורנר פון בלומברג. בשנת 1938 משרד המלחמה בוטל, ובמקומו נוסד הפיקוד העליון של הצבא (OKW), בפיקוד הגנרל וילהלם קייטל. הפיקוד העליון תיאם את פעולות שלוש הזרועות של הצבא, אך יכולת השליטה שלו עליהן הייתה מוגבלת. כל זרוע כללה פיקוד עליון עצמאי ומטה כללי:

• OKW - הפיקוד העליון של הצבא - ורמאכט. מפקד הפיקוד העליון - וילהלם קייטל. מפקד מטה המבצעים - אלפרד יודל
• OKH - הפיקוד העליון של חיל היבשה - היר. מפקדי חיל היבשה - ורנר פון פריטש (1935-1938), וולטר פון בראוכיץ (1938-1941), אדולף היטלר (1941-1945)
• OKM - הפיקוד העליון של חיל הים - קריגסמרין. מפקדי חיל הים - אריך רדר (1928-1943), קרל דניץ (1943-1945)
• OKL - הפיקוד העליון של חיל האוויר - לופטוואפה. מפקד חיל האוויר - הרמן גרינג (1935-1945)

מלחמת העולם השנייה

כוחות השריון והאוויר החזקים של הוורמאכט איפשרו לו הצלחות כיבוש רבות בשלבים הראשונים של המלחמה, בשיטת מלחמת הבזק המהירה (בליצקריג). היתרון של מלחמת הבזק נעלם עם כניסת בעלות הברית החזקות (ארצות הברית וברית המועצות) למלחמה.

רמת הטכנולוגיה של הוורמאכט לא הייתה אחידה - מצד אחד הוא הפעיל צוללות מתקדמות, מטוסי סילון (מסרשמיט Me-262), טילי שיוט (V-1) וטילים בליסטיים (V-2). מצד שני, רמת המיכון הכללית הייתה נמוכה - רק ארבעים אחוז מכלל היחידות היו ממוכנות, סוסים שימשו ככלי תובלה עיקרי וחיילים רבים התקדמו בהליכה רגלית או באופניים.

יחידת המתנדבים הזרים של הוורמאכט, בפיקוד הגנרל ארנסט קוסטרינג, היוותה כחמישה אחוז מכוחו של הצבא. שירתו בה מתנדבים ממדינות אירופה הכבושות, ומתנדבים משטחי ברית המועצות לחמו במסגרות יעודיות.

במקביל לאס אס, הוורמאכט היה אחראי ראשי לשואה ולפשעי מלחמה רבים אחרים, בעיקר בחזית מזרח אירופה. מפקד הפיקוד העליון של הצבא, וילהלם קייטל, הורשע במשפטי נירנברג והוצא להורג בשנת 1946. בין פשעי המלחמה של הוורמאכט:

• רצח 50,000 אזרחים (7,000 מהם יהודים) במהלך כיבוש פולין
• ניהול מחנות ריכוז לשבויים פולנים ורוסים
• הוצאה להורג מיידית של קומיסרים פוליטיים בצבא הרוסי, גורמים קומוניסטיים וגורמים שהוגדרו עוינים לגרמניה
• אישור רשמי לבצע פשעי מלחמה באזרחים רוסים
• רצח 250,000 אזרחים פולנים במהלך מרד ורשה - 50,000 מהם בטבח וולה
• רצח אזרחים בחזית המזרחית, באיטליה וביוון לדיכוי התנגדות
• רצח חיילים איטלקים ביוון ופשעים רבים נוספים.

מערכת היחסים עם היטלר

מערכת היחסים של הוורמאכט עם אדולף היטלר ידעה עליות וירידות, אך בסופו של דבר הייתה זו מערכת יחסים של שותפות הדדית, שהביאה את הוורמאכט להישגים, אך גם לשותפות בפשעי מלחמה נוראים, לתבוסה, ולרדיפה והשמדה פיסית של רבים מראשיו.

בשנת 1934 עמד הרייכסווהר לצידו של היטלר כאשר זה עיקר את כוחו של ה-SA בטבח "ליל הסכינים הארוכות". מעשה טבח זה בו הייתה לרייכסווהר יד, סילק את האיום כי ה-SA יהפוך לזרוע המזויינת הדומיננטית של גרמניה, אך הפך את הרייכסווהר לשותף בשתיקה למעשי הפשע של היטלר, ולבעל עניין אפל בהמשך קיום המשטר הנאצי. בין הנרצחים בטבח היו אף בכירים לשעבר ברייכסווהר, כקורט פון שלייכר, אך הרייכסווהר עבר על כך בשתיקה. החל משנת 1934 עבר הרייכסווהר נאציזציה. קציניו וחייליו נשבעו אמונים להיטלר באופן אישי, ומדיו נשאו סמלים נאציים במובהק כנשרים וצלבי קרס.

הרייכסווהר, שהפך להיות לוורמאכט, ראה את עלייתו של היטלר באופן אמביוולנטי. מחד, היה הוורמאכט נלהב מחימושה מחדש של גרמניה, ומהאפשרות להסיר את הכבלים והאיסורים של הסכם ורסאי. מאידך, נשא משטרו של היטלר אופי עממי ופופוליסטי, שלא היה לפי רוחם של כת הקצינים, בני האצולה. מעטים התנגדו לדיקטטורה, לאנטישמיות ולרעיונות מלחמת הכיבוש וההשמדה.

בשנת 1938 ניטרל היטלר את שארית העצמאות שנותרה לוורמאכט כאשר, בשל סדרה של שערוריות מין, חלקן מפוברקות, הדיח את מפקדיו הבכירים של הוורמאכט, ורנר פון בלומברג וורנר פון פריטש, ומינה עצמו למפקדו העליון של הוורמאכט. במהלך השנים הבאות שלט היטלר ללא מצרים בוורמאכט, מינה ופיטר את מפקדיו הבכירים כרצונו, ופיקד עליו באופן ישיר.

מצב עניינים זה, בו עומד הוורמאכט תחת פיקודו של היטלר, קיבל משמעות מבצעית במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר היטלר אכן התערב בכל הנעשה בוורמאכט, לרבות החלטות פיקודיות טקטיות עד לרמת הגדוד. הקצינים קיבלו, בחריקת שיניים, את דעתו של הטר"ש לשעבר. לעיתים הביא הדבר לתוצאות מעולות מבחינת הוורמאכט, כגון מסע המלחמה בצרפת, בו קידם היטלר באופן אישי תכניות שהכין אריך פון מאנשטיין, או הדרך בה ניצל הוורמאכט מתבוסה במהלך הקרב על מוסקבה כאשר בעת מתקפת הנגד הרוסית היה זה היטלר אשר הביא לעמידה עיקשת, בניגוד לדעת מפקדיו, שמנעה נסיגה נרחבת והרת אסון. לעיתים הביא הדבר לאסון, כאיסור שהטיל היטלר על הארמיה השישית לנסות ולפרוץ את הכיתור בו הייתה מצויה בקרב סטלינגרד, איסור שהביא לאובדנה. בדיעבד, מטילים רוב הקצינים ששרדו, בספרי זכרונותיהם, את האשם על היטלר בתבוסת הוורמאכט, אך ברור כי למטבע זו יש יותר מצד אחד.

יחסם של הקצינים להיטלר נע בין שיתוף פעולה נלהב מצד קצינים אידיאולוגיים כאלפרד יודל ווילהלם קייטל, או גנרלפלדמרשל רייכנאו, שהיו שותפים לחשיבתו האידיאולוגית של היטלר, ועירבו את הוורמאכט במדיניותו התוקפנית, ובפשעים אותם יזם, ובין שיתוף פעולה "ענייני", אותו קיבל מאישים כגון אריך פון מאנשטיין או היינץ גודריאן. אנשים אלו ראו בעצמם קצינים "א-פוליטיים". הם יכלו לחלוק על היטלר בשאלות טקטיות או אסטרטגיות מסוימות, ואף ניהלו עמו ויכוחים חריפים בשאלות אלו, אך נמנעו מלהטיל ספק במטרות המלחמה הרחבות, ולא ראו כל פסול בניהול מלחמה שעיקרה כיבושה של אירופה כולה, ואף העולם כולו, ושיעבוד תושבי העולם למשטר רצחני וגזעני.

מעטים מקרב הקצינים היו מעורבים בתנועת ההתנגדות הגרמנית לנאציזם. קצינים אלו, ובמיוחד אנשי האבווהר, שירות המודיעין הצבאי של הוורמאכט, זממו כבר משנת 1938 להרוג את היטלר ולהחליף את שלטון המפלגה הנאצית בשלטון צבאי, בראשות הגנרל לודוויג בק. לאחר תבוסת סטלינגרד, בשנת 1942, צבר הקשר תאוצה, שכן רבים מן הקצינים התפקחו וראו כי היטלר מוביל את עמו לאבדון. בשלב מסוים כלל הקשר קצינים רבים ומפורסמים, ביניהם גנרלפלדמרשל ארווין רומל. שיאו של הקשר הגיע בעת ניסיון התנקשות בחייו של היטלר שהובילו קצינים בכירים, ב-20 ביולי 1944 (קשר העשרים ביולי). הקשר נכשל וקצינים רבים שהיו מעורבים בו, בראשות קלאוס פון שטאופנברג, הוצאו להורג. הקצינים הועמדו תחילה בפני בית דין של כבוד, שהורכב מחבריהם, וביניהם בכירים כגרד פון רונדשטט אשר שלל מהם את הזכויות הצבאיות, ולאחר מכן הועמדו בפני "בית דין עממי" בראשות השופט התליין רולנד פרייזלר, אשר ביצע בהם משפט פומבי שכלל בעיקרו השפלה וצעקות, ולאחר מכן הורה על הוצאתם להורג באמצעות תלייה על מיתר פסנתר שהורכב על אנקול לתליית בשר. הוצאה משפילה זו להורג תועדה והוסרטה, והוקרנה לקציני הוורמאכט למען יראו וייראו. היה זה סיום משפיל למערכת היחסים התלותית של הוורמאכט בהיטלר. גם לאחר העשרים ביולי, במשך תשעת חודשי חייו הנוספים של הרייך השלישי, היו רוב קציני וחיילי הוורמאכט נאמנים באופן עיוור כמעט לאדולף היטלר.

אחרי מלחמת העולם השנייה

בעקבות כניעתה ללא תנאי של גרמניה הנאצית ב-8 במאי 1945, נאסר עליה להפעיל צבא עצמאי מודרני. בעקבות התפתחות המלחמה הקרה הוקמו צבאות נפרדים במערב גרמניה (בונדסוור, ב-5 במאי 1955) ובמזרח גרמניה הקומוניסטית (נָצְיוֹנָאלֶה פוֹלְקְסְאָרְמֶה, ב-1 במרץ 1956). בשנים הראשונות לקיומם, שני הצבאות העסיקו קצינים רבים ששירתו בוורמאכט.

קצינים בולטים

• לודוויג בק - ראש המטה הכללי בשנים 1935-1938
• פדור פון בוק - מפקד מבצע ברברוסה לכיבוש ברית המועצות
• וולטר פון בראושיטש - מפקד חיל היבשה
• היינץ גודריאן - מפקד חיל היבשה
• פרנץ הלדר - ראש המטה הכללי של חיל היבשה
• אריך הופנר - מפקד שריון בכיר
• הרמן הות - מפקד חיל רגלים ושריון בכיר
• לודוויג פון קלייסט - מפקד שריון בכיר
• אלברט קסלרינג - ראש המטה הכללי של חיל האוויר, מפקד חיל האוויר בחזית המזרח התיכון וצפון אפריקה
• גינתר פון קלוגה - מפקד קבוצת ארמיות מרכז במזרח.
• אריך פון מנשטיין - מפקד בכיר בחזית המזרחית
• פרידריך אולבריכט - בכיר המטה הכללי של חיל היבשה
• פרידריך פאולוס - מפקד קרב סטלינגרד
• ארווין רומל - מפקד חזית אפריקה
• גרד פון רונדשטט - מפקד החזית המערבית
• קלאוס פון שטאופנברג - קצין בכיר במטה הכללי, מראשי קשר העשרים ביולי
• ארווין פון ויצלבן - מפקד החזית המערבית

ראו גם

• גרמניה הנאצית
• מלחמת העולם השנייה
• ואפן אס אס
• פשעי המלחמה של הוורמאכט
• דרגות הוורמאכט
• עיטורי הוורמאכט
• קשר העשרים ביולי
• הקצונה הבכירה של הוורמאכט
• מבצעים עיקריים של הוורמאכט
• יחידות הוורמאכט