פורום בני עקיבא (עמוד 58)

תנסי להיזכר בעצמך במהלך הפעולה.. כמה פעמים באמת הקשבת למסר ואמרת 'ווי.. אני אאמץ אותו לחיים..'

לא מאוד הרבה.. המסרים שאת מעבירה בפעולות הם מאוד חשובים אבל לדעתי זה לא מה שמעביר את התהליך..

תשבי עם החניכות שלך ותדברי איתן, למה זה קורה, תתני להן כלים איך להתמודד עם עצבים, עם העלבות, לא להגיד להם "אל תעלבו" זה לא ממש פרקטי.. 

 

יש שיחלקו עליי בל אני חושבת שהמטרה היא בכלל לא מה שאת מעבירה בפעולה (המסר.. למרות שדרך זה החניכות רואות מה חשוב לך וזה מלמד עלייך..) אלא הקשר שלך עם החניכות. הפעולה באמצע השבוע זה שעתיים שבהם החניכות רואות איך את מתנהגת, איך את מדברת, הן רואות שהן חשובות לך, ואם השכינה שורה עליהן הן מקבלות מהמסר שאת מנסה להעביר.

שלא תביני אותי לא נכון, אין דבר כזה פעולה בלי מסר, אין דבר כזה מפגש "לכיף"! תמיד יש לך מטרה! תמיד את צריכה לשאוף לראות מעבר לרמה הנמוכה של הפעולה.. (אין דבר כזה סתם ערב כיסאות, את יכולה להוציא מזה שתמיד יש על מי להישען/ השבט שלנו הוא משענת.)

 

אני לא אכתוב כאן את כל משנתי החינוכית.. אבל ממש אשמח לעזור לך.. (כן.. הייתי מדריכה של שבט נבטים בנות..) ישלי מלא מה לומר.. אולי זה יעוזר..

איך אני יכולה לתת להן כלים להתמודד עם עצבים ועם העלבות..? אין פעולה שילדה לא חוזרת הביתה בוכה בגלל ילדה אחרת.. אז אמרו לי שהן קטנות וככה זה.. אבל אין מצב שאני לא אעשה עם זה כלום.. אני חייבת ליצור אווירה שונה בשבט, פשוט אנלי מושג איך.. ואני גם משתדלת לתת כמה שיותר זמן בשביל לדבר עם בנות אבל אני לא רואה שזה עושה משהו.. או שפשוט לוקח זמן לראות תוצאות.. אני לא יודעת.. 

 

זה הגיל,זה הכי נורמאלי, במיוחד כשזה בנות...

וכמו שאמרת- לוקח זמן לראות תוצאות...

אז תדברי איתם ותדברי איתם ותדברי איתם,וגם אם עכשיו המצב קשה, עוד חצי שנה את תהני ואת תראי שזה לאט לאט משתנה לטובה.

ותזכרי שיש לך חשיבות גדולה -את בונה שבט! תפקיד עצום!! 

וגם כפרט-יש חניכים שבגלל המדריכים שלהם בנבטים כבר לא באו לסניף יותר...

 

תמשיכי עם מי שאת עושה, אל תתיאשי, אם לא הכל בא בקלות...

ונראה לי החתימה שלך הכי מתאימה פה- כשהגלים מתחזקים -החזקים מתגלים!

 

סוודר או חולצה?

עושות קפוצ'ונים

אבל צריך סיבה ממש טובה כדי להצליח לשכנע אותו (;

אני אישית לא יצאתי בגלל שידעתי שהאווירה במחוז לא תהיה משהו (מבחינה דתית..)

יש שם בעיות של בנים-בנות,צניעות וכאלה השאלה עם זה הורס את המחנה או רק מטרד קטן שאפשר להתעלם?

חברות שלי יצאו והיו רק עם הסניף שלהם + שני סניפים "דוסים" ואמרו שהיה להם נהדר... אחרות אמרו לי שהשבט שלהם התנהג ממש לא לעיניין ושזה הרס להם

איך את/ה חושב/ת שהסניף שלך יהיה..?

כמה אתה חזק, 

תשמע...

אני לא יגיד לך שאין שם בעיות כאלה,

אבל זה החלטה שלך אם להיות חלק מזה או לא...

אין שום סיבה להכליל את בעיית הבנים בנות אם אתה לא בא בגישה כזאת..

מכל המחנות, [בלי לפגוע באחרים] הכי כדאי לצאת להרא"ה!

 

'בעיות של בנים-בנות' יש גם ברחוב.

המחנה הזה הוא מחנה עם המון תוכן, ואין הרבה זמן ואנרגייה להתעסק בדברים אחרים.

עם זאת, תמיד, בכל מצב, יש לך את הבחירה מה לעשות, עם מי להתרועע וכיצד למלא את זמנך.

יש בעיה אבל יש בכל מקום בעיות זה מחנה מטורף וכיף

תהיה חזק ותצליח

א.להשתדל לשמור נגיעה לפחות להתרחק מבנים/בנות 2 סנטימטרים (אני כל שניה נתקעתי בהם וכל נגיעה קטנה זה איסור גדול אז זה היה לי נוראי.)

ב.להיזהר שלא להשתגע ולעשות חילול ה'

ג.להשתדל כמה שיותר להיות עם בנים ולא עם בנות.(או להפך)

אבל המחנה הזה באמת כיפי!

ב"הצלחה..הבחירה היא שלך כי לדעתי זה כן נקרא ניסיון שאתה מכניס את עצמך אליו.(אחת מהסיבות שאני נראה לי לא אצא לסיירים.בלנ"ד..)

אני יכול להרחיב אם תרצי באישי... כי חבל סתם לא לצאת זה מחנה אדיר!

אין דברים כאלה.

אני באה מסניף די דוס, אז נכון שאצל חלק מהאנשים במחנה האווירה הדתית לא משהו, אבל אני לא נתקלתי בדברים גרועים מהבחינה הזאת. (כמובן שאם תחפש בנרות ותבלוש כל הלילה, הגיוני שתמצא משהו, אבל אני אישית לא ראיתי.)

אני יצאתי בתור חניכה היה לי ממש כיף וזה (כמו שכולם אמרו לך פה)תלוי עם מי יוצאים\נמצאים

בנוסף יצאתי בתור מדריכה שנה שעברה ואני חושבת שזה יותר מחנה למדריכים מאשר לחניכים 

ואני יסביר..

החניכים יותר עסוקים בחברה שיש סביבם מאשר בתוכן עצמו והמדריכים יותר מבינים למה הם פה  ומה זה תורם

ואני ממש לא רוצה שיווצר מצב שיבינו ממני שלא שווה ללכת או משו כזה 

אז אני ממש ממליצה בחום זה מחנה שמלמד את קצה גבול היכולת שלך שמתישו איןכבר כוחות האנשים מסביבך יעטפו אותך בחום..

תמיד מזהירים ממה שהולך בסיירים, הרא"ה ושות'.. שמוציאים זוגות משק"שים לא עלינו 

אבל זה מאוד תלוי, כמו שכבר אמרו לפני, בשבט שאיתו אתה יוצא.

אני הסתובבתי עם השבט שלי וברוך ה' בכלל לא נחשפנו לדברים האלה!

וכן, שווה הכל לצאת להרא"ה! חוויה!

חשוב לי לחזור ולהדגיש, אנשים משום מה מנפחים כל מיני סיפורים לדברים שמעולם לא היו.

הרב אלישיב הכהן, רב מחנה סיירים בקרוב ל-20 שנה האחרונות [אם לא יותר] טען שדברים כאלה לא התרחשו בתקופתו. וד"ל.

 

אולי כדאי לעיין פה.

 

בתור חניכה (היום מדריכת שבט הרא"ה)

אני ממש ממש ממליצה לצאת כמו שהרבה אמרו פה:

"אין הדבר תלוי אלא בך"!!

אני מאמינה שהמחנות הם דבר תורם ערכי ומגבש! כמו בכל דבר ביום יום

יש בעיות קטנות או גדולות יותר בצניעות אבל אני באמת חושבת שהצוות של בני עקיבא

עושים בשנים האחרונות שינוים ומאמץ גדול מאוד גם להכניס יותר תוכן ולו"ז תורני

וגם מפחיתים כל אופציה להתערבבות בין בנים בנות...

חבל לפספס מחנה כל כך טוב ממלא ומגבש.. אבל חשוב כמו שאמרו לבדוק מי החברה שיוצאים... ומה רמת הלחץ

החברתי של השבט שלך.. אשמח לדבר וליעץ בפרטי...

אבל למה נזכרת בזה עכשיו??...

האתר בתהליכי העברת שרת, ולכן זמנית יש בו כל מיני באגים...

יש למה לצפות =)

שיש מצרכים לכדורי שוקולד וצריך לעשות משימות, על כל משימה מקבלים מצרך, ואז מכינים תכדורים ומסבירים להם שכל אחד חשוב ויש לכל אחד את המיוחדות שלו ושצריך את כולם בשביל שיצא משהו טוב כ"כ..

זה בנושא קצת שונה אבל אפשר לקחת דברים..

20140123204833.docx

כמה תבלינים (פלפל שחור,פפריקה..) ונוזלים (מים,רום,שמן) והם צריכים לערבב 4 מתוכם ולתת למישהו מהקבוצה השניה לנחש איזה תבלינים ונוזלים הקבוצה הראשונה שמה (לפני הריח,טעם ..)
והמסר הוא שבכל דבר גם הכי קטן יש חשיבות,וגם אם לא רואים אותו אז הטעם שלו יכול להיות חזק או שלא מריחים אבל רואים אותו. כל אדם שונה וצריך לשים לב לדקויות ולכל אדם. בהצלחה בע"ה מקווה שעזרתי (:

הייתי בונה משהו סביב הסיפור על אביו של נחשון וקסמן שאמר אחרי הלוויתו של בנו "לאבא מותר להגיד לו"..

 

אני מעתיקה לך פעולה ששמרתי פעם בנושא, לא זוכרת את המקור אבל היא לא שלי..

 

 

 

לאבא מותר להגיד לא!

התשובה התקבלה מצוות ישיבת ההסדר מעלות בתאריך ז´ טבת ה´תשס"ז

מהלך הפעולה:

 מספרים את הסיפור על נחשון וקסמן עד לקטע של התפילה ההמונית בכותל ואז שואלים מה נראה להן שיהיה הסוף. אפשרי גם לצפות בסרט על נחשון וקסמן בקישור הבא

http://www.mako.co.il/mako-vod-mako/documentary-s1/VOD-26fae4956a45b21006.htm

הצגה: מחלקים ל-3 זוגות: א. הבן רוצה ללכת לטיול בקיץ=200 ₪ להוצאות והאבא מסכים. ב. הבן רוצה אותו דבר כמו בא'.. והאבא מסכים רק על הטיול. ג. הבן רוצה כמו בא' וב' והאבא לא מסכים כלום.

משחקים המלך אמר, דג מלוח. (למה עשיתם את התנועות האלה? למה הפסקתם לזוז? כדי לא להיפסל.. אבל אם מישהו מבחוץ היה רואה אתכם ולא היה יודע שאתם משחקים הוא יחשוב שהשתגעתם ולא יבין מה אתם עושים..

ככה אנחנו עם הקב"ה אנחנו לא מבינים בדיוק מה הוא עושה ולמה הוא "לא מקבל את תפילתנו" אבל העצם הוא מקבל כל תפילה אבל לטובתנו הוא לא עושה את זה כי הוא רואה את כל התמונה ולא רק חלק מממנה- כמונו..

מסר: לפעמים אנחנו מרגישות שהתפללנו בכוונה עצומה והתפללנו שוב ושוב ושוב. (לדוג: גוש קטיף). ולמרות זאת התפילה לא התקבלה אבל כל הראיה הזאת מוטעית... אנחנו צריכים להבין שלא רק שהוא אומר לא זה אפילו לטובתנו!!

 מה צריך להביא? פתקים לזוגות, כיפהx2, ציצית x2, שלטים "אבא" "בן", הסיפור על נחשון.

פרטים שכדאי לדעת לידע כללי : בס"ד נחשון וקסמן. נחשון גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1993 ובעקבות שני אחיו הבוגרים התנדב ל"גולני". הוא הגיע ליחידת "עורב" של גולני, ורצה מאוד להיות קצין, דבר שהיה אמור להתגשם כעבור זמן קצר. לאחר הטירונות, ולאחר שהוכשר כלוחם, עשה שירות מבצעי בלבנון. נחשון היה ילד תמים, שחשב רק טוב על אחרים - תכונה שלא נתנה לו לחשוד במכונית שעצרה עבורו בצומת יהוד, ובה נוסעים חובשי כיפות, מוסיקה חסידית בטייפ באוטו, ותנ"ך וסידור מונחים על המושב. נחשון נחטף ביום 9.10.1994 על ידי מחבלים מהחמאס, והוחזק כבן ערובה במשך שישה ימים. כל המדינה התפללה ופעלה לשחרורו. כל העם היה מאוחד ברצון להציל נפש אחת של יהודי. ביום שישי, י' בחשוון תשנ"ה (14.10.1994) נערכה פעולה צבאית בבית בו הוחזק נחשון בביר נבאללה. מפקד הפעולה, סרן ניר פורז, ונחשון הי"ד נפלו בקרב בפעולה זאת. במוצאי שבת, בחצות הלילה, הובא נחשון למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. כמאה אלף איש השתתפו בהלוויה. בן תשע עשרה היה נחשון בנופלו. הוא הועלה לדרגת סמל לאחר מותו. השאיר אחריו הורים ושישה אחים - חיים, חזי, צחי, אלי, רפאל ואוריאל. הרב מרדכי אלון כתב בהספדו: ידעתי תמיד, כמו שידעתי שלשום שעברתי לפני התיבה ורבבות רבבות, כל בית ישראל, שאגו באותה תפילה מאוחדת. ידעתי שזה בא מאיזה שהוא כח שאתה מחייך בו... "שאלו אותי" אמר אבא "התפללו כל-כך הרבה ולא קיבלו תשובה. ואני אומר "כך הוא אומר לי, קיבלתי תשובה, התשובה הייתה לא! ולאבא מותר לענות גם לא!" נשאלה שאלה למה ה' לא עונה לתפילות שלנו. התפלללו הרבה שאחים שלהם יתחתנו... תוכן התשובה שלום לך, לפני כ - 16 שנה נחטף חייל ע"י מחבלים. לחייל קראו נחשון וקסמן. בליל שבת נערכו המון תפילות ברחבי הארץ, בישיבה התיכונית שבה למדתי באותה זמן אמרנו כל הלילה תהילים. במוצאי שבת הגיע הבשורה המרה שנחשון ז"ל נרצח ע"י מחבלים במהלך נסיון החילוץ שנעשה ע"י סיירת מטכ"ל. כשאביו של נחשון נשאל ע"י כתב החדשות - ומה עם כל התפילות? הוא ענה תשובה מדהימה: ´ילד מבקש מאבא כל מיני דברים, הרבה פעמים אבא נותן לו, ולפעמים אבא אומר - לא´ (לא ציטוט מדויק) מאוחר יותר שמעתי מהרב מרדכי אלון- ´הפעם אבא אמר לא, אבל אנחנו לא יודעים בכמה פעמים אחרות אבא אמר לנו ´כן´ בזכות כל אותן תפילות שהתפללנו עבור נחשון. אין תפילה לחוזרת ריקם, לא תמיד נראה באופן ישיר את הפעולה של תפילתינו, אך כל תפילה פועלת ומקרבת אותנו אל הקב"ה, מוסיפה טוב בעולם, לעם ישראל. חז"ל מלמדים אותנו - שאם ראה אדם שהתפלל, ולא נענה - יחזור ויתפלל, שנאמר: ´קוה אל ה´ חזק ויאמץ ליבך, וקוה אל ה´ (תהילים כז´) עלינו להתחזק באמונה, ובתפילות, ולדעת ולהאמין בלב שלם - שכל מה שהקב"ה עושה זה לטובה, גם אם לא תמיד אנו מבינים. שיהיה בהצלחה, כל טוב ובשורות טובות. 

לדעתי כדאי להתייעץ עם אחד ההורים שאת סומכת עליו ושדי מעורב בקטע של בנ"ע\במישי גדולה שאת מכירה שגורשה

א. רוב הסיכויים שהם לא יגיבו בצורה קיצונית. את לא הראשונה שמעבירה להם פעילות על הנושא/ מדברת איתם.
ב. צריך המון ענווה! זה החיים של הילדים האלה (בין אם הם זוכרים ובין אם לא) לכן לענ"ד פחות צריך להעביר להם מסרים (כי הם חיים אותם ויכולים ללמד אותנו) ויותר לתת להם מקום לדבר- על זכרונות, געגועים, רוח..

אשמח לעזור באישי אם צריך.
בהצלחה!!

זה נראה שיותר ממה שהם צריכים פעולה על הגוש\הגרוש הם צריכים פעולה על התמודדות עם משברים, איך לצמוח מתוך קשיים-לדוגמא, המגורשים שבנו ישובים חדשים אחרי שהרסו להם את הבית: ישוב א"י מתוך ובגלל הגרוש.. מתוך כל דבר רע בחיים צומח טוב וצריך גם לראות אותו "כל מה שה' עושה הכל לטובה"...

בהצלחה..

אני חושב שאת יכולה להעביר את הפעולה בתור אוביקטיבית ולא להציג את דעתך או משהו כזה

בסוף עשיתי ככה-
בחרתי שני מתנדבים שיציגו ילדים בגיל 16 שמחכים במשרד הפנים לעשות תעודת זהות ואז הם רואים בעיתון שרוצים לפנות ישובים..אחד היה בעד ואחד היה נגד (בכוונה,לא באמיתי) והם התווכחו בניהם והסבירו את עמדתם.
אחרי זה שמתי פתקים של הרגשות שיש להם על הפינוי ,וביקשתי שכל אחד יבחר את ההרגשה שהוא הכי מרגיש ושיסביר למה (לדו'/געגוע,כעס,נקמה,תדהמה,השלמה) ושאלתי אותם מה הם זוכרים מהגירוש..
לא הבעתי דעה ונתתי להם להביע דעה וב"ה הלך ממש טוב (:

 

קישור 1

קישור 2

קישור 3

חיפוש באינטרנט של פעולה גוש קטיף יוביל לעוד המון תוצאות...

הקישוריות ממש עזרו לי..!

לחלק את הסניף לכמה קבוצות ולהגיד לכל קבוצה שיש לה חצי שעה לבנות בית בכל דרך ובכל אמצעי שהם רוצים (אצלינו היו קבוצות שממש השקיעו) ואז להרוס להם את זה ולהגיד לחניכים תחשבו כמה אתם מבואסים ממשהו שבניתם כמה דקות והם גרו שם שנים שלמות...

אבל הרעיון שיותר משמעותי להעביר זה לא הקושי של המגורשים, אלא הקריעה של חלק מארץ ישראל, אולי יותר משו בכיוון של חשיבות ארץ ישראל וכמה שאסור לוותר על אף חלק אפילו בשביל שלום... (שלא באמת מושג בדרך הזאת)

אם באמת מחוברים לקב"ה ועושים הכל מתוך חיבור אליו ולתורה, וכל צעד בחיים בוחרים לפי מה שהתורה אומרת לנו- לא מגיעים למעשים כאלה..

הכבסנעכגאעכג לח חרא