פורום בני עקיבא (עמוד 69)

אנחנו מביאים לה לוח שנה גדול ומקושט עם תמונות של כל הצוות ותאריכי יומולדת של כולם..

ודובי גדול שעל החולצה שלו מודפסת תמונה גדולה של הצוות שלנו

כל שבט עשה ברכה עם מתנה סמלית וכרכנו את הברכות לסיפרון חתיך(:

עשינו חולצות ציוותיות עם בדיחה פנימית ולבשנו בפעילות פרידה

עשינו לה מצעים עם תמונות של כל הצוות

עשינו לה אלבום עם תמונות מכל הדברים שהיו השנה בתוספת כל מיני שירים וקטעים שקשורים..

 

איך היא התרגשה(:

 

מהצוות- חולצה עם תמונה והקדשה + ערכת טיפוח איכותית מ"ללין" 

 

מהסניף- אלבום מכתבים שהרוב המוחלט של החניכים והמדריכים כתבו בו מכתבים וברכות.. 

 

בהחלט מרגש =) 

ולהיזכר בכל אחד מהסניף

הקומונרית שלנו השנה היתה דמות נורא דומיננטית , אפילו אצל השבטים הקטנים ...

היא היתה מדהימה .

כל חניך [!!!} קנה לה מה שהוא רוצה ומרגיש ...

אנחנו 300 בסניף והיא קיבלה 250 מתנות קטנות וזה היה מדהים ...

 

תשקיעו הרבה יותר בצד האישי (מכתבים, תמונות, זכרונות מהשנה וכו') מאשר במה בדיוק תהיה המתנה.

פחות מעניין אם זה כרית/מצעים/חולצה ויותר חשוב הצד האישי.

לדעתי אחד הדברים הכי כיפיים לקבל זה אלבום עם מכתבים מהחניכים..כל שבט כותב על כמה דפים ומדביקים את זה לאלבום עם תמונות...זה ממש מרגש וכיף לדעתי..

עייני בבקשה

פה

ופה

האם יש לכם משהו לומר על הצוות בית מדרש שהיה שם.

אם יש לכם הצעות לשיפור לפעם הבאה.

נהנתם מהצוות? התעצבנתם עליו?

כל מה שיש לכם לומר.

אני אשמח מאד לדעת.

פחות הגעתי לפעילויות שהם עשו בערב,

אבל הם הלכו איתנו במסלול ועשו בו כל מיני פעילויות וממש התחברנו למי שהלך עם הרובע שלנו!

אני עשיתי את פעולה מספר 1 לשבט הרא"ה והיה מעולה ממש!!

 

 

 

 

פעולה מס' 1.

 

פעולה לחבריא א' בנושא שייכותה של התשובה לכולנו,

ועל חובת כל אחד מאיתנו למצוא להתקדם תמיד.

 

תוכן הפעולה מתאים לגילאים שונים, מצא/י מה רלוונטי לשבט שלך.

 

מבוא:

אנו עומדים בפתחו של חודש אלול ומושג התשובה עולה שוב לאוויר, אנו נתקלים בהבנות שונות לגביו וכן ברלוונטיות של שייכותו אלינו – אנשים שבסה"כ  שומרים תורה ומצוות.

ושעלינו לא לחזור בתשובה כעת אלא תמיד.

מטרות הפעולה:

1. החניך יבין וילמד כי החוזר בתשובה האידאלי הינו כל אחד אשר מתקרב לטוב ולבורא עולם.
2. החניך ילמד שעל כל אחד מאיתנו מוטלת החובה להתקדם תמיד ובמיוחד בימי אלול אלו.
3. החניך ייחשף לחשיבות של להימצא בתשובה מתמדת כל הזמן.

 

מהלך הפעולה:

שלב א': כולנו חוזרים בתשובה..

1. המדריך יפזר ברחת החדש כרטיסיות של דמיות החוזרות בתשובה, וכן מקרים שונים של מעשים והתנהגויות (נספח מס' 1) וישאל אותם מי מבין הדמויות הללו הוא החוזר בתשובה ומדוע. (אם יש מס' דמויות החוזרות בתשובה לדעת החניכים, בקשו מהם לציין  את הדרגות השונות בחזרה בתשובה.
2. המדריך ישאל את החניכים:

·         מדוע בחרתם באדם הזה?

·         האם יצא לכם פעם לחזור בשובה ממשהו? – אפשר לשתף.

·         כשאומרים לכם ש -  מישהו חזר בתשובה אתם חושבים ש...?

·         מה זה בכלל חוזרים בתשובה?

 

3. המדריך יקרא לחניכים את הקטע: " אף אני... בעל תשובה" (נספח מס' 2)
4. המדריך ישאל את החניכים:

·         מה אתם חושבים על הקטע הנ"ל?

·         האם גם אתם מרגישים חוזרים בתשובה?

·         אחרי הקט, האם אתם יכולים להגדיר – מהו "חוזר בתשובה" ? (אדם שמצא בתשובה בתנועת תשובה מתמדת ובשאיפה לטוב..)

 

סיכום ביניים:

ראינו כל מיני אנשים אשר יכולים להכנס תחת ההגדרת "החוזרת בתשובה". "חוזר בתשובה"  מצטייר לנו כמעט תמיד אותו אדם שהיה ללא כיפה ועכשיו הוא עם, אך זוהי טעות! חוזר בתשובה הוא כל אדם אשר משנה מהליכותיו הפסולות ועושה טוב. מתקדם למעשים טובים לשיפור אישיותו ותכנותיו.

גם אם אדם צדיק שיעשה מעשה טוב יותר משעשה בער הינו חוזר מתשובה. אע"פ שהוא צדיק! התשובה שייכת לכולנו.

 

שלב ב': תשובה מתמדת.

המדריך ישאל את החניכים:

·         מתי לדעתכם צריך לחזור בתשובה?

·         האם יש זמן לתשובה?

 

5. המדריך יחלק לחניכיו כרטיסים (נספח מס' 3).

המדריך יבקש מהחניכים לסדר את הכרטיסים בסדר קיומי. ז"א מהדבר הכי פחות קריטי לקיומנו אל הדבר הכי קריטי ובסיסי לקיומנו, שבלעדיו לא נוכל לחיות. (מן הסתם יתקלו החניכים בקושי רב, אך אתם תתעקשו איתם – זה הרעיון)

המדריך ידבר עם החניכים מדוע הם סידרו את הכרטיסים בסדר שסודר על ידם.

6. המדריך יבקש מהחניכים לשבת במעגל ולשחק "אקווקאה דלאומה".

לפני הפעולה בקש מאחד החניכים שבאמצע המשחק יפסיק לתת כף ליושב לצידו. ולאחר מספר פעמים שיעשה זאת, וודאי יגרור הדבר תגובות נרגזות של חברי השבט. ("אתה הורס את המשחק" וכד'..) – בשלב זה הפסיקו את המשחק.

 

דבר ראשון – ספרו לחניכים שאתם אמרתם לאותו חניך להפריע.. כדי שלא יתעצבנו יותר מידי

עכשיו שאלו את החניכים:

·         מה הפריע לכם כאשר אותו החניך לא נתן את "הכפה" שלו בזמן? ("זה קיומי למשחק" "א"א להפסיק"  וכד' – חיתרו לתשובות אלו)

·         נחזור לכרטיסים הקיומיים:

מה היה קשה?

למה? ("הכל קריטי" – בלעדי אלו אין חיים, אין עולם..)

 

סיכום:
ראינו בתחילת הפעולה כי ההגדרה לבעל תשובה היא אדם שמתקדם, עושה טוב, משפר את מעשין ועולה מעלה, ולאו דווקא "חילוני שהופך לדתי"

הבנו שזה יכול להיות בעז" כל אחד מאיתנו ממש. זה מתחיל מתיקון המעשיפ וממשיך בשיפוצים.

נוכחנו לדעת – דרך הסיפור – "אף אני בעל תשובה", שאף הטובים ביותר מתקדמים, כי אין סוף למה שאדם יכול להתקדם ולשפר בצמו ובעולם.

בשלב השני של הפעולה – למדנו משהו חדש ומעניין-

התשובה תמיד מתקשרת לנו עם חודש אלול. מגיע יום כיפורים מגיע ראש השנה-  אנחנו עומדים למשפט, מה לעשות? צריך לעשות חשבון נפש פעם בשנה ולנקות את הלוח שלנו.

זה נכון אמנם, אבל מסתבר שלא מספיק. נבין מדוע-

ניסינו לסדר כל מיני דבים  קיומיים והכרחיים לעולם. ראינו שהדבר בלתי אפשרי. הרצון לוות על משהו בסיסי – ייתן תוצה של פגיעה בשלם. אם השמש תפסיק לתת אור – העולם לא יכול לתפקד  ואם לא יהיו לנו חיים מאת ה' – אז כלל אין טעם בכל.

אנו רואים בירור – כי יש דברם השם קריטיים לעולם.

התשובה היא אחד מהם.

בלעדי התשובה לעולם לא יתקדם. בלעדי התשובה אין טעם ותכלית לעולם.

נראה כביכול כאילו הדבר לא הכרחי לקיומנו – לא כך היא!

כמו שבמשחק ה"כפות" כאשר אותו מושתל הפסיק ואי אפשר היה להמשיך, כך גם אצלנו, אם לא נתקדם, ואם לא נשפר מעשינו – לא נוכל להמשיך בעולם הזה. העולם שלנו תפקידו להתקדם תמיד, ללא הפסקה, אל עבר הטוב.

אנחנו צריכים תמיד להיות "בתשובה מתמדת". במשחק פירושו של דבר – תנועה כל הזמן, ההפסקה וגרמה לעצירה, ולאי משחק וחלב.

 

המדריך יספר לחניכים את סיפור החצוצרה (נספח מס' 4). המדריך ישאל את החניכים:

• מדוע השריפה לא כובתה כאשר תקע בחצוצרה?

הם יענו מיד כי לא כיבו את השריפה. רק השתמשו בכלי האזעקה לכבאים, אך הם לא באו לכבות את השריפה כי לא הכינו אותם מראש לכך. לא הכשירו את הקרקע לפעולה.

 

נחדד:

אנו רוצים לתקן את עצמנו ומעשינו -  ובכך בעז"ה לתקן את כל העולם. (כי אם כל אחד יתקן את עצמו... אפשר לתת דוגמא – כמו בשבט, אם כל אחד יתנהג יפה, אז יהיה טוב לכולם, כך גם בעולם).

אך אי אפשר רק לתקוע בחצוצרה, רק להתריע. צריך לעשות מעשים של כיבוי. התקיעה בחצוצרה הייתה השלב הראשון, אך שלב הכיבוי לא בוצע וחבל.

כך גם אנחנו -  חודש אלול הוא הסיפתח. אנו עוצרים את הכל, תוקעים בשופר, מקבלים החלטות. אך המחויבות לתשובה היא לכל השנה, לא רק לתקוע בחודש אלול בלבד, אלא לעשות מעשים כל הזמן. אם אנחנו באמת רוצים לתקן – אי אפשר רק באלול. צריך  "אפקט" לטווח ארוך.

 

אלול – הוא הזמן המרכז אותנו, הזמן שמעמיד אותנו במשפט על כל השנה ולפני כל השנה. אולם כמו שבמשחק כדי שהו יימשך צריך כל הזמן לנוע ולא להפסיק כי אם אחד מספיק את התקדמותו הוא פוגע באחרים, כך גם בחיים צריך לעשות ולהתקדם כל השנה ולא להפסיק.

נסכם בנקודות:

• כל אחד מאיתנו חייב לחזור בתשובה ותקן מעשיו לשפצם.
• עלינו לזכור כי התשובה היא קריטית בעולמנו, בלעדיה העולם לא מתקדם.
• כל אחד ואחד מאיתנו צריך לזכור כי אלול הוא התקיעה בחצוצרה – התחל הדרך – לעבודה ולשיפור כל השנה!

 

נספחים:

 

נספח מס' 1

1. על מדברת בטלפון המון עם חברות, תמיד איכשהו נכנס גם קצת לשון הרע, היום היא החליטה לדבר רק עם חברה אחת בטלפון, גם כדי לחסוך וגם כדי להמנע כמה שיותר מלשון הרע.
2. כולם בכתה צוחקים על נטשה, הילדה החדשה, עומר החליט לשים לזה היום סוף.
3. אדם דתי ששומר מצוות שלקח על עצמו לשים כל יום שקל לצדקה.
4. רב הישוב החליט לפתוח שיעור קבוע בימי רביעי לילדי כיתות ד-ו.
5. נטלי לא אוהבת לברך עם ברכון, היום היא החליטה לברך עם ברכון.
6. ירדנה בת ה-5 הפסיקה לצעוק על אמא שהיא "לא רוצה ללכת לישון"
7. בכל הפסקה בנ"ע ועזרא הולכים מכות, היום אבי החליט שחלאס והוא יותר לא משתתף במריבות האלו.
8. נתן משחק כל החופש במחשב עד אמצע הלילה ובבוקר אין לו כח לקום לתפילה, היום נתן הלך לישון מוקדם במיוחד כדי להצליח לקום לתפילה בזמן.
9. ירון שלא הכיר שעורי בית, מקפיד להצביע כאשר המורה שאל מי הכין את שעורי בית, אתמול לא להצביע.
10. אדם שלא שומר תורה ומצוות שהתחיל לשמור ומקיים אורח חיים דתי.

 

 

ולצייר את הדמויות הבאות ולפזר גם אותם בחדר.

עופר: לפני-ילד דתי כפה סרוגה אחרי-נשאר אותו הדבר

שמואל: לפני- אדם כפה סרוגה אחרי- חרדי

חגי: לני:חרדי אחרי- כפה סרוגה

יוני: לפני: קיבוצניק חילוני אחרי : כפה סרוגה

רן: לפני: חילוני עם פירסינגים וכו' אחרי:כפה סרוגה

אפשר להוסיף כיד הדמין הטובה...

 

נספח מס' 2 .

בוקר אחד קמתי לידידי: על כל צעד ושעל פוגשים היום בעלי תשובה. עד מתי נפגוש? גם אני רוצה להיות  בעל תשובה!

ויען ידידי ויאמר בחכמה:

מה עושה בעל תשובה? מתפלל?! – הן אף אתה מתפלל בוקר צהרים וערב.

מה עושה בעל תשובה? אוכל כשר? – הן אתה אוכל כשר 'למהדרין'.

מה עוד עושה? שומר שבת – הן אף אתה שומר שבת.

וכל הלך ומנה תרי"ג מצוות והוכיח לי שכל מה שעושה בעל תשובה – אני עושה זאת מכבר. נסתתמו טענותיי, אבל לא נרגעתי, בלבי נשמרה כמיהה גדולה להיות גם אני בעל תשובה. החילותי לבדוק את עצמי נכון אני מתפלל, אבל האם תפילתי אמיתית ובכוונה?

אכן אני שומר שבת, אך האם באמת אני חש בהבדל שבין השבת ליום חול?

אכן יש הצדקה להיות בעל תשובה. אך – כאן מתחילים הקשיים.

מי שבא מחוץ לתחום, יש לו מסלול זינוק, לעיתים בקפיצה אחת הוא מגיעה לפסגה, ואילו אני מטפס שני על גב ההר. אפשר לזינוק אין, וכמה קשה היא כל עליה. ולא זאת בלבד אלא שאותו כלום מקרבים, כולם מעודדים, כולם מסבירים פנים. ואילו אני – אם אכריז מחר שהחלטתי להיות בעל תשובה ימשכו שכני בכתפיהם או יחשבו שבינתי נסתתרה...

 

נספח מס' 3.

1.לא יצאו לאור ספרים

2.לא יוולדו ילדים

3.אנשים יפסיקו לאכול

4.אנשים פסיקו לעבוד

5.כל החוקים יבוטלו

6.השמש תפסיק להאיר

7.כל המם בעולם יתיבשו

8.חיות פרא יורשו להסתובב חופשי

 

נספח מס' 4.

סיפור החצוצרה:

בהגיע אורח לכפר שמע פתאום קול חצוצרה, כאשר התענין המקור הקול נאמר לו שכאשר פורצת שריפה תוקעים בחצוצרה והשריפה נכבית, האורח התמים לא הבין שקולות החצוצרה מזעיקים את מכבי האש, והם אלו שמכבים אותה, לכן כשחזר לכפרו הסביר לכל חבריו את השיטה החדשה שכיבוי שריפות שלמד. קנה האיש חצוצרה וכאשר באחד הימים פרצה שריפה התחיל תוקע בה, כמובן ששום דבר לא קרה. האיש חשב שאינו תוקע מספיק חזק, תקע בכל כוחו-ועדיין לא קרה כלום! בינתיים התפשטה השריפה עוד ועוד... ואנשי הכפר גערו בטיפש על תמימותו...

והנמשל: כמו שא"א לכבות דליקה רק עם חצוצרה, וצריך גם מכבי אש, כך א"א לחזור בתשובה בתשובה אם רק תוקעים בשופר ולא עושים מעשים.. (משלי המגיד מדובנה)

 

 

 

 

פעולה מס' 2

 

חודש אלול- מה אני עושה עם זה?!

פעולה לשבטים צעירים..

 

מהלך 1:

לוקחים פלקט כל חניך רושם את כל האסוציאציות שיש לו מסביב למלה רה"ש..

 

מהלך 2.

נותנים לחניכים מס' סיטואציות- והם עונים כל פעם מתי לדעתם צריך לעשות את הםעולה הנ"ל (חמש דקות לפני, שבועיים לפני וכו')

1.לסבא שלי יש יום הולדת 80 בחודש הבא, דודה רינה ביקשה ממני לכתוב ברכה ארוכה שאותה אני אקריא בפני האורחים, מתי כדי לי להתחיל לשבת לכתוב?

2.אמא ביקשה ממני להכין ספגטי לצהריים לארוחה ב 2 מתי להתחיל לחמם את המים?

3.אחותי ביקשה שאני אקליט לה את התוכנית שיש ב 7 אני לא בטוח שיש לנו קלטת, אם אין אני צריך לבקש מהשכנים, מתי לבדוק אם יש לנו קלטת?

4.אני אמור לארגן ליל התעוררות לקראת ר"ח חודש אלול, צריך לדאוג לכיבוד, מלווה נשק, אנשים שידברו, דברים שיגידו.. מתי להתחיל?

5.אמא ביקשה ממני לזרוק את הזבל לפני שאבא חוזר מהעבודה (ב 5) מתי לנעול נעליים?

 

ועוד.. כיד הדמיון הטובה...

 

אנחנו רואים פה, שלכל דבר צריך זמן מסויים שצריך להתכונן אליו מראש.. עפ"י החשיבות שלו כמובן, מסבירים לחניכים שרה"ש הוא הזמן של ההתחלה של השנה החדשה, ברה"ש אנו אמורים לבוא מוכנים ו'נקיים' לקראת השנה, ל10 ימי תשובה אנחנו אמורים להתיחס כהזדמנות ראשונה...

חודש אלול הוא חודש שלם של הכנה שניתן לנו כדי לחזור בתשובה, בחודש הזה, הקב"ה קרוב אלינו מתמיד,הוא הזמן להתכונן לרה"ש, הרבה פעמים אנחנו מתיחסים לרה"ש כאל יום של חשבון נפש, בו אנו אמורים לחזור בתשובה וכו', אבל לא! זהו יום חג שאנו חוגגים בו את השנה החדשה לאחר שאנחנו נקיים וטהורים כדי לקבל אותה לאחר שהתכוננו אליה בחודש אלול..

 

מהלך 3.

מבקשים 4 מתנדבים, מעמדים אותם עם הגב לשאר השבט, על הגב תולים להם דפים עם האותיות א' ל' ו' ל' (על כל גב של ילד אות אחת- לפי הסדר) בינתיים על הבטן מדביקים לכל ילד דף שכתוב עליו (בהתאמה) א'- אני, ל'- לדודי, ו'-ודודי, ל'-לי,

שואלים את החניכים שיושבים, מה הענין המיוחד בחודש אלול? אחרי ששומעים כמה תשובות, מסובבים את הילדים שעומדים, שה "אני לדודי ודודי לי" יהיה מול מי שיושב, לפתח דיון קצר על מה המשמעות של זה? צריך להדגיש שהכוונה היא בעקר שאנחנו צריכים לפתוח פתח קטנטן כדי שהקב"ה יפתח לנו שער עצום, להדגיש מאוד את הענין שדווקא באלול, המאמץ שלנו לחזור בתשובה קטן יותר כי המלך פה לידינו ממש.. "המלך בשדה.."

 

מהלך 4.

מכינים מראש בקבוק דגול מלא בכרטיסים, על כל פתק כתוב משהו קטן וספציפי בו צריך להשתפר,

לדוג' : לדבר להורים יותר בכיבוד, לוותר יותר לאחים הקטנים,

כל חניך בתורו מוציא 2-3 פתקים ובוחר לעצמו במה הוא החודש הזה ינסה להשתפר (באמת!), כדי לעודד את החניכים רצוי בכל פעולה במהלך החודש להזכיר בתחילת כל פעולה את הענין לשאול את החניכים איך הולך להם עם ההחלטה שלהם ולתת להם לספר חוויות...

 

מהלך 5.

מביאים מראש (או שאומרים לחניכים להביא) הרבה כלי נגינה (גיטרות-אפילו שהם לא יודעים לנגן, דרבוקות, תופי מרים, וכו') מלמדים אותם את המנגינה של "המלך בשדה", ו'מנגנים' את השיר ביחד..

 

 

פעולה מס' 3

 

אם זה בשבטים קטנים יחסית מחלקים להם דפים, חוצים אותם לשניים וכל אחד צריך לכתוב על החצי הימני משהו שהיה לו השנה, ובחצי השני משהו שהוא רוצה שיהיה לו..
מפזרים על הריצפה קטעי עיתונים מכל השנה(חדשות, כלכלה וכו') וכל אחד צריך לבחור את הקטע שהשפיע עליו הכי, כל אחד מקריא את הגזיר עיתון שלו ומפתחים על זה דיון
משמיעים ברקע שיר כמו "אלה הם חיינו בזמן האחרון"
ולסיכום או שמקריאים את הקטע של הרב נבנצאל שמסביר בעצם שכל מה שקורה במשך השנה הוא תוצאה של ההחלטות בר"ה, ושלדוגמא כשקוראים עיתון צריך לקרוא "היום יצאה לפועל ההחלטה שהוחלטה בר"ה לגבי גזר דינם של שלושת האנשים שנרצחו בפיגוע"
"בר"ה התשס"ד נקבע הצלחתנו במפקד המפקדים שיצאה היום לפועל"
וכו'..
בעצם הנק' היא שאלה הימים שבהם אנחנו קובעים את כל מהלך השנה שתבוא, צריך לזכור שבימים האלה כוח ההשפעה שלנו על המציאות הוא הכי גדול, ואסור לנו לבזבז אותם לריק..
בעצם במעשים שלנו ובכוח החזרה בתשובה שלנו אנחנו קובעים את קטעי העיתונים של השנה הבאה..

 

פעולה מס' 4

פעולת קירוב הגאולה

אחת המדריכות מתחפשת לאישה 'רוחנית' כזאת (או מדריך לאיש צדיק כזה...) ומספר/ת שהוא שמע שהגאולה ממש קרובה (וגם שהשעון משיח שהבבא סאלי הביא לרב אליהו הוא על דקה ל - 12:00, לפי השעון הזה אומרים שבשעה 12:00 תבוא הגאולה ואנחנו ממש קרובים ל 12:00...) בקיצור כדי לקרב את הגאולה אנחנו צריכים לעשות כל מיני מצוות... והם למשל-

*להפריח את השממה בארץ (נגיד להתיישב במקומות לא מיושבים)- וכדי להמחיש את זה לוקחים בלונים וכותבים עליהם 'שממה' ואז כולם מנפחים ועומדים במקום גבוה ומשחררים את האויר...

*עבודה על המידות-מה שעושים זה תרגילי כושר וספורט כדי לעבוד על המידות (כמובן שהכוונה לעבוד על המידות בנפש ולא בגוף אבל ההמחשה חמודה!)

*קיבוץ גלויות- בשביל זה עושים משחק המטמון בחיפוש אחרי גלויות... (שנינות)

*קירוב לבבות - לוקחים צמר גפן ומנסים לשוות לו מראה של לב (אפשר לצבוע באדום) ואז עושים תחרות בין שני חניכים שעומדים בשתי קצוות החדר ועושים פו פו עד שהצמר גפן מתקרב אחד לשני...

*אהבת ישראל - נותנים לכל זוג חניכים בלון והם מקשטים אותו בצרת איש בשם ישראל, ואז מפוצצים אותו בחיבוק

*דבקות בה' -נותנים לכל חניך מדבקה ואותה מדביקים על בריסטול קטן בשבילו ועליה הוא כותב מה הדבר שהכי מקרב אותו וגורם לו לדבוק בה'.

זהו, אני רוצה להגיד שזו פעולה ממש חמודה! אני כבר עשיתי אותה והיא די מוצלחת -דרך אגב שימו ברקע שירים כמו ' הגיע זמן הגאולה' וכו'...

 

 

יש מלא פעולות פתיחה..
תיקח מה שמתאים לך(ככה אני עשיתי)

בינתיים יש לי :

משחק המלפפון

סלט פירות

never

משחק השירים

טלפון שבור

חוקיות

אמת ושקר...

 

אני חייבת עוד מלא!!

בס"ד

 

הרוח נושבת (לא זוכר איך עובד המשחק, רק זוכר שיש), שיקאגו

http://80.179.48.178/shiloftp/files//merkaz/4-elul_sch.pdf

זה מתחיל מעמ' 10 בערך

גם אנחנו יוצאות מההדרכה ביום שני 

אנחנו מפוצצות את החדר שלנו בסניף בבלונים שבכל אחד מהבלונים שמנו פתק עם שם של פעולה שעשינו ואז כל בלון שמתפוצץ עושים פעילות שקשורה .

לדוגמא: עשינו להן ערב כלבים, אז משחקים שני כלבים ועצם (התכנית עדיין בשיפוצים אז עוד נשדרג את זה..)

 

אנחנו עושות גם סירטון שמסכם שנתיים עם התמונות שלהן,

כותבות להן מכתב סיכום כללי אחד שממש מסכם את כל מה שעברנו איתן.. 

 

ומכתבים אישיים לכל בת!

 

ולסיכום מביאות להן צ'ופר עם מראה שבמסגרת שלה יש מלא תמונות שלנו איתן!

ב"הצלחה בעזיבה!

 

שבת שלום!

 

תמונה 1

 

תמונה 2

 

תמונה 3

 

תמונה 4

 

 

ואין לי זמן, אבל כדאי לחפש כאן

https://plus.google.com/photos/114069206026956064565/albums/5909683886616013393/5909684624666740722?banner=pwa&pid=5909684624666740722&oid=114069206026956064565

זה לא ממש דברים קבועים, בד"כ נכנסים להדריך לשנתיים אבל אפשר גם ליותר או לפחות,

לגבי שבטים - מה את חושבת שיותר מתאים לך להדריך גיל גדול? זה יותר שיחות רציניות ועזרה לחניכים חוץ מהפעולות הרגילות, גיל קטן זה יותר דברים כיפיים (כמובן שיש מסר לכל דבר וכאלה אבל בגיל הזה פחות רואים את זה בצורה ישירה) כמובן שלכל גיל צריך דוגמא אישית וכו' (תסתכלי בנוג"ה היה שרשור לא מזמן על תכונות של מדריך וכאלה...)

 

בד"כ בסניפים מעורבים יש מדריך ומדריכה/שתי מדריכות תלוי בשבטבזמן של המדריכים וכד'...

 

זהו פחות או יותר, תשאלי את הקומונרית לגבי הדברים הספציפיים...

אצלנו היה אפשר להדריך גם 3 שנים.. 

השבטים הם 

נבטים - ד'

ניצנים - ה' 

מעלות - ו'

מעפילים - ז'

הרא"ה - ח'

שבט חדש - ט' 

 

השבט שאת יכולה להדריך [כל שנה יש כמה אפשרויות..] 

משתנים בין לסניף לסניף, יכול להיות שבסניף אחד מעפילים-הרא"ה כבר תפוס אבל בסניף אחר צריך שם מדריך 

את צריכה לברר עם עצמך איזה גיל הכי מתאים לך

 

מד"שים בעיקרון מתכננים פעולות ביחד, צריך קשר טוב בין אחד לשני 

ובקשר ל2 בנות 2 בנים וכו' - גם משתנה בין סניף לסניף

אצלנו לדוגמא יש גם 2 בנות, גם 2 בנים, וגם בן ובת 

תבררי בסניף שלך

 

ובקשר להדרכה בכלליות - בחנוכה תצאי לסמינריון הדרכה כנסי לכל היחידות זה יכול ממש ממש לעזור לך 

ותמיד אפשר להתעייץ עם הקומונרית, מד"ש/ית, לפנות למרכז הדרכה של בנ"ע וכו'

-ת לספק לך את המידע.

, רק תעשי קוביה מלבנית במקום, ותשאירי את אחת הדפנות הארוכות לא פתוחה.

מצטערת שאין לי זמן להרחיב כרגע.

 

אם לא הבנת בבקשה תגידי לי באישי במהירות האפשרית.

 

 

מצאתי גם משהו חמוד כזה... 
שיהיה שבוע טוב ..

אם הם עושים את זה בתוך הפעולה - מתחילים לעשות בעיות כאלה, זה לא קשור לאחריות, זה קשור למשמעת..

חניכים שלי התחילו פעם אחת לזרוק אבנים אחד על השני - ברור שזה בעיה שלי. שהם עולים על הגג של הבי"כ\סניף, זה גם בעיה שלי.

אבל שוב - זה לא קשור לאחריות.. זה יותר משמעת.

חניך שלי יודע שכשאני אומרת לו להפסיק לזרוק אבנים, אז הוא מפסיק! שאני אומרת לו לרדת מהגג, אז הוא יורד!

ופעם אחת, הלכתי להביא משהו מהסניף השני, ובנתיים חניכים שלי, ועוד ערסים שבאו לסניף, שיחקו בכדור בתוך הסניף - ושברו חלון.

אז לא, זה לא אחריות שלי, וזה גם לא קשור למשמעת..

הבנת?..

 

כשחניך עולה על גג- יש לך אחריות להודיר אותו משם. כדי שלא יקרה לו משהו. נקודה.

הדבר תקף בכל אירוע במסגרת התנועה שבו נשקפת סכנה לשלומו. וממש לא איכפת לי אם הוא מקשיב לך או לא. מצידי תזרוק לו חבל לגגג ותוריד אותו בסנפלינג. (או שפשוט תוודא שאין בדל חניך ברדיוס של חצי ק"מ מזירת האירוע, ותעלה לגג ותוריד אותו בעצמך... <חצי צינית חצי רצינית>)

 

אם חניך שובר חלון- לא בדיוק משנה אם אתה נוכח באירוע או לא, זאת לא אחריות שלך.

זאת אחריות של החניך ושל ההורים שלו, שלא לימדו אותו שלא שוברים חלונות. (לכן הם ישלמו על זה, ואם הם הורים נורמטיביים וטובים, גם יענישו את הבן שלהם).

 

בנ"ע היא לא תנועה לחינוך ילדים מוזנחים או מוגבלים שלא מבינים את דרך העולם (נגיד את הדרך המקובלת בעולם- שלא שוברים חלונות).

היא תנועת נוער שאמורה לחנך ילדים בוגרים ומבינים עניין לאידיאלים של אורח חיים יהודי וציונות, ולאידיאליים של תורה ועבודה.

לכן זאת לא אחריות של המדריך, או של הקומונר, או של המזכ"ל, או של קופת התנועה-אם אחד מהחניכים שובר חלון, פשוט כי זאת לא העבודה שלהם לחנך אותם שלא עושים דבר כזה.*

 

יש שאלות?

 

*

• אמרתי שזאת לאחריות של קופת התנועה, דהינו, התנועה גם לא צריכה לשלם על זה.
• האמור לעיל אינו מתכוון כלפי סניפים באזורי מצוקה, שם כמובן התנאים שונים. אבל זה עדיין לא אומר שהמדריך או כל אדם אחר מלבד מי שעשה את הפעולה אחראי לשבירת החלון. לגבי הקטע של החינוך והתשלום- יש הבדל, מן הסתם, בהתחשב בקביעה הרווחת שאנשים שגרים בשכונות כאלה לא תמיד משקיעים בחינוך ילדיהם וכן גם אינם יכולים תמיד לממן את החלון שהילד שלהם שבר....

 

1. זה קורה בשבת.
2. המדריך ישן רק 5 שעות לילה קודם לכן והלך לישון איתם ב1 וחצי בלילה.
3. אחרי שהמדריך ראה שיש שקט רק אז הוא הולך לישון.
4. באיזור 4 המדריך מרגיש מישהו דורך עליו ומגלה שחניכים שלו נכנסים דרך החלון בקומה שלישית.
5. (בהיזדמנות אני גם יעלה תמונה של הבית כדי להבהיר.)

אבל חוץ מהדברים האלה עד איזה מצב מדריך צריך להשגיח על החניכים שלו? (איפה הגבול?)

אשמח לתשובות.