פורום בני עקיבא (עמוד 73)

ספר מעשי אבות

עני אחד מצא מפה לאוצר הנמצא ב"אי היהלומים". הוא לווה כספים כדי לשכור אניה עם רב חובל שיקח אותו לשם, אך בדרך, לפני שהגיעו, היתה בים סערה חזקה, הרוח שברה את הספינה וכל אנשי הצוות טבעו בים, רק מיודענו הצליח לתפוש בחתיכת קרש אשר הובילה אותו לחוף מחוסר הכרה. 
 

 

כאשר התעורר, הוא לא זכר הרבה, אבל זכר שהגיע לאי כדי להביא אוצר. הוא קם, ולתדהמתו מגלה שכל האבנים שיש בחוף אינם אבנים, אלא יהלומים, אבנים טובות ומרגליות. הוא מוציא שק, ומתחיל למלא. בינתיים שומע מיודענו צחקוקים מהשיחים, הוא חושב שהוא מדמיין, אולי זה מהמכה שקיבל בראש, וממשיך לאסוף. קול הצחקוק גובר, ומבעד לשיחים יוצאים ילידים כושים עם עצם באף. 

 

האורח מפחד, אבל הם לא תוקפים, הם פשוט צוחקים. הוא שואל מה קרה? והם עונים: "אתה משוגע, אוסף אבנים". הוא אומר שאלו אינם אבנים, אלא יהלומים. הילידים רק צוחקים עליו יותר, עד שאחד מהם אומר לו: "שמע, באי שלנו אכן יש יהלומים, אבל הם לא מפוזרים ככה על החוף". שאל האיש: "היכן היהלומים וכיצד הם נראים?", ענו לו, שאחרי יער הקופים הפראיים ישנה ביצה גדולה, אח"כ יש הר געש פעיל, מאחוריו ישנה חלקת אדמה, חופרים ומוצאים כדורים בצבע חום בהיר שלוקחים אותם ומבשלים, עושים מהם "פירה", ואפשר אפילו לעשות מהם "צ'יפס". 

 

האיש רצה ללכת לשם, להשיג את האוצר, אבל הזהירו אותו - הרבה כבר ניסו, רק אחד חזר, הביא שני "יהלומים" וכיום הוא מיליונר. 

 

הוא רוקן את תכולת השק, והחל ללכת ביער הקופים, שם הכיר מקרוב כמה קופים שרדפו אחריו, הוא הצליח לברוח. כשהגיע לביצה, ראה שאין ברירה, צריך להיכנס למים. הוא קפץ למים ושחה לו לאיטו לעבר הצד השני של הביצה. מהר מאוד שינה לסגנון שחיה חתירה כאשר ראה מאחוריו להקה של תנינים שלא אכלו עדיין ארוחת בוקר. הוא הצליח לברוח מהם ולהגיע להר הגעש, טיפס עליו והרגיש שהר הגעש עומד להתפרץ תוך זמן קצר, לבסוף הצליח להגיע לחלקת האדמה, חפר בידיים והצליח להוציא שמונה "יהלומים" גדולים ויקרים והכניסם לתוך השק. הוא היה כה מאושר עד ששכח לרגע שהר הגעש עומד להתפרץ, הרעשים מההר הזכירו לו. 

 

הוא לקח מהר את השק, טיפס שוב על ההר, כאשר ירד מהצד השני, ראה שיורדת אחריו לבה מההר. ההר מתפרץ, הוא רץ במהירות מדהימה עד שהגיע לביצה, שניה לפני שהלבה הרותחת הגיעה אליו. הוא שכח לרגע שהביצה שורצת תנינים, אבל הם הזכירו לו, הוא הצליח לברוח. גם ביער, הצליח לברוח מהקופים שגם הם רצו "יהלומים". 

 

הוא הגיע לילידים באפיסת כוחות, אך כוחותיו שבו אליו עם קריאות ההתפעלות מצד הילידים. "אתה גיבור, אתה עשיר", אמרו כולם כאשר ראו את כל ה"יהלומים". 

 

איכשהו, הצליח ה"מיליונר" לחזור לביתו, לאחר כמה חודשים, עם ה"אוצר". בנמל חיכתה לו קבלת פנים מדהימה. היו שם הרבה מאוד אנשים שלווה מהם כספים, וגם הרבה אחרים שפתאום נהיו חברים שלו. כשירד מהאניה כולם ביקשו לראות את האוצר. הוא פתח את השק והסובבים כמעט התעלפו מהריח של תפוחי האדמה הרקובים. כולם חשבו שהוא השתגע. אחרי שכולם עזבו באכזבה, הציעה לו אשתו שיכנס למקלחת, בינתיים תחפש פסיכיאטר טוב. משום מה היא החליטה לנקות את השק המגעיל, לתדהמתה נפל משם יהלום אמתי בגודל של ביצה ששרד את המסע שערך בעלה בחיפוש אחר "היהלומים האמתיים". 

 

היא אמרה לבעלה: "אתה גאון, איך גרמת לכולם לעזוב אותך בכך שהחבאת יהלום בתוך תפוחי אדמה רקובים". הוא בכה. הם פנו ליהלומן שהציע מיליון דולר, הוא בכה. היהלומן העלה ל- 10 מיליון דולר, אבל הוא בכה. היהלומן הציע 20 מיליון דולר וזו הצעה אחרונה, אבל הוא בכה. היהלומן המשיך להעלות, והוא המשיך לבכות, ולא בגלל שהמחיר היה נמוך מדי, אלא בגלל שהיה יכול בקלות להשיג יהלומים רבים, הרבה יותר גדולים, ובמקום זה הסתכן בחיפוש אחר תפוחי אדמה רקובים. 

 

והנמשל: אנו אותו אדם שהגיע מעולם הנשמות על מנת לאסוף יהלומים אשר נמצאים בזה העולם, שהם תורה, מצוות ומעשים טובים, אשר שווים הון תועפות בעולם הבא. הילידים הם היצר הרע והחברה שמסיטים ואומרים שהדבר האמתי זה הנאות, במקום ללכת לבית הכנסת, בוא אתנו בשבת לים, במקום שיעור תורה, בוא למסיבה. בקיצור תפוחי אדמה רקובים שאינם שווים כלום בעולם הבא, רק בושה וביזיון. 

 

כאשר אדם מגיע לעולם הבא ומגלה את האמת, כמה ערך יש למיעוט המצוות שהביא עמו, הוא מתחיל לבכות ומצטער למה בזבז זמנו לריק, הרי היה יכול לעשות עוד מצוות ובמקום זה הביא תפוחי אדמה רקובים.

של בני עקיבא, שנקראת: שמחה לארצך- חוברת לימוד לסניפים לשבע שבתות הנחמה. בצבע כחול.

מצאתי את חלקה באינטרנט,

יש שמונה חלקים, הנה קישור ל-6 פרקים.

הנה קישור - לעוד חלק אחד.

כדאי לחפש עוד פעולות באתר של בני עקיבא, באתר של אריאל.

 

עושים בפעולה כל מיני סוגים של קשרים:

משחקים:

1.קשר טלפוני : מסדרים על הרצפה דפי מדפסת שעל כל דף כתוב מספר מ0-9 (+כוכבית וסולמית) בצורת מקשים של טלפון ואז נותנים לחניך מספר (משטרה, מגן דוד אדום, סתם מספר של מישו מהשבט...) ואומרים לו לקפוץ את זה על המספרים וכולם מנסים לנחש.

 

2.קשר דם:  נותנים לחניכים הגדרות (האות הראשונה של השם של האמא, הגיל של האח הכי גדול..) ואומרים להם להסתדר לפי הסדר הכי מהר.

 

3.קשר עין : משחקם את המשחק רגלים ענים (עומדים במעגל ואז מישו אומר רגלים וכל אחד מסתכל על הרגלים של מישו ואז אומרים עיניים וכל אחד עולה לעיניים של מי שהוא הסתכל לו על הרגליים ואם יש זוג שיש בניהם קשר עין הם יוצאים מהמשחק

 

4.קשר:  כולם עומדים בגוש וכל אחד נותן ידים לשני אנשים בלי לדעת למי ואז אומרים להם לנסות להפוך למעגל בלי לפרק את הידים. (ביסלי גריל)

 

5.קשר אישי:  יושבים במעגל ונותנים למישהו חוט והוא זורק את זה למישהו ואומר לו משהו טוב עליו.

 ואז נותנים להם את הדף קשר ואומרים שמה שנשאר בסוף זה הקשר שלנו אחד עם השני אז שנדאג לעשות אותו בצורה הכי טובה!!!

 

6.טלפון שבור/מתוקן

7.לספור עד 10 בלי לתקשר(לדבר)

 

סיפור: השפה המיוחדת של אורי- סיפור ילדים...

 

צופר : דף קשר

 

מה צריך להכין:

# דף קשר

# דפים של מספרים מ0-9 סולמית וכוכבית

# חוט

# סיפור

בס"ד

אני בשאיפה לגמור עם זה היום!

בא' אב.

פרסום על הימי פתיחת קיץ

מחוזות יחד"י - לונה פארק

מחוזות שד"צ - סופרלנד

להגיד לי שאני צריכה להגיע כי לא הייתי בשבלב א'

אז לא ;)

ובהכנה למחנה הרא"ה

ניפגש...

בשדה יעקב?

 

 

על הקשבה..20130607141730.pdf

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?entryId=1587760&skip=1

חשוב שתצייני באיזה אזור את גרה\מתנדבת, לפחות את האזור הכללי (ירושלים\יש"ע\צפון מערבי\מזרחי....)

אני בטוחה שכמעט כל סניף של בנ"ע ישמח מאוד לעשות את זה,

אבל כדי שתוכלי להעביר לנו את הכרטיסי ברכה וכדי שנוכל להעביר לך אח"כ את הכסף,

את צריכה לגור\לעבוד באותו אזור של הסניף שמשווק...

 

אם תרצי תוכלי גם לפנות אלי באישי ולומר לי באיזה אזור את גרה, ואני בשמחה אקשר אותך למישהו מסניף באזור... 

 

 

ב"ה
יש צופר שדורש קצת(הרבה) השקעה,
לקנות בד פליז ולהכין כריות בצורת לב.
ואז משפט כמו "תמיד איתכם.. " ועוד כלמיני כאלו.
בהצלחה!

"עליתם לנו מעל לכל הציפיות!"

לנו כתבו "גדולים החולמים חלומות גדולים הופכים החלומות למציאות.." צ'ופר מאוד יפה =) ותודה!

כמובן לא בסכום של 50 ש"ח לכל אחד אבל 20 ש"ח למדריכים ו-10 לחניכים זה בסדר =)

 

תודה!! 

שיש אנשים שעוברים ולא נשארים ויש כאלה שנשארים..

אם את לא מכירה את יכולה להתקשר אלי ואני אסביר לך מזה.

זה פשוט ארוך נורא לכתוב את זה.

 עמיחי כספי 0523115523

עכשיו פעולת פתיחה????

ב-יש להראה מחנה נודד..
מחנה נודד זה בעצם מחנה שאתה כל לילה ישן במקום אחר,שלא כמו שאר המחנות שישנים באותו המקום..
במחנה הזה בעצם הולכים מבית שמש לירושלים-שווה שיותר!!
אם צריך עוד משו,בשמחה

נראה לי, לא?

http://bneiakiva.org.il/magazine_show.asp?mador=4365&id=58355#.UZjtPaKW1KJ

 

 

יוני, אמנם אתם בירושלים, אבל החלוקה למחוזות היא לא רק גיאוגרפית. למחוז דן יש 'אצבע' לשוהם ולמודיעין, כפי שניתן לראות בעמוד הזה.

א. לא להאמין לשמועות.

ב.  המחנה הוא מלא בהרבה מאוד תוכן וערכיות. זו חוויה יוצאת דופן, שווה ללכת אליה.

ג. בכל מקום בו תהיי בחייך, את צריכה לעשות את ההחלטות שלך. בכל פעילות את יכולה למצוא את אלא שלא נוטלים בה חלק, ולומר שהחברה לא טובה. את יכולה להחליט שאת מבלה את הזמן החופשי שלך בבית המדרש במחנה, או בדברים אחרים.. זה הכל בידיים שלך.

ונקראת דוסית יחסית..
יש שם המון בעיות צניעות,אבל אם את פשוט לא מתחברת ל"ערסים" ולאלה שעושים שטויות אין בעיה. כי את עם החברים הטובים שלך,שאת יודעת שלא יעשו כאלה דברים..

אם את סומכת על עצמך זה באמת שלא יקרה לך. ב"ה לי לא היה שם שום מקרים חריגים ונהניתי ממש!!
 

ויש הרבה שמצליחים ב"ה, אז תצאי, כמובן שזה שווה את זה.

 

אבל לא צריך להתעלם מהעובדה שיש שם הרבה בעיות צניעות. פשוט תהיי עם החברות שלך שאת סומכת עליהן...

-קשת שתקראי, כי השקעתי בזה וגם כתבתי דברים אישיים, שלא הייתי רוצה שיתפרסמו ברשת סתם, ללא מטרה... ):

א. תצאי.

ב. זה ממש כיף וטוב.

ג. אני ממש לא מבינה מה כולם אומרים לגבי העיות צניעות, אני מתחילה להשתכנע שזה סתם שמועות שמבוססות על קבוצה קטנה של חניכים, שלגמרי לא מעידה על כלל המחנה. ושהשמועות האלו מבוססות גם על שנים\שנה בודדות\בודדת שהיו בעיות צניעות עם הקבוצה הקטנה המדוברת.

ד. גם אם את דוסית יחסית וכו' וכו', וגם אם את רוצה לשמור על עצמך ולא להיכשל-

בתור אחת שגם התלבטה אם לצאת בגלל הבעיות צניעות, אני רוצה לומר לך שאל תתני לשמועות האלו להתריע אותך, בתור אחת שגם הסתובבה במשך השבוע הזה בהמון מקומות מרוחקים ושוליים במחנה- לא נתלקתי אף פעם בבעיות צניעות, הכי רחוק שזה הלך היההקבוצה אחת של בנים ובנות שראיתי פעם אחת ,שישבו ועשו "צחוקים" ו"מושב ליצים" ולא שמרו נגיעה...

וחוץ מיזה כמו שאמרו פה כבר- אם תשמרי על עצמך, תחליטי לפני המחנה שאת לא רוצה להגיע לזה (ותשדרי את זה לסביבה), אם תחליטי שאת הולכת להימנע מיזה- ואת והשבט שלך ישקיעו את המאמצים לא להגיע לזה- אתם פשוט לא תגיעו, נקודה. [והייתי ממליצה גם שתציעי למדריכים שלך לפני המחנה לדבר עם השבט ולהסביר על זה, ועל איך שאתם הולכים להנות ולהתגבש במחנה, ולא לפספס אותו, ולא לקיים את מה שאומרים בכל השמועות האלה...]

ה. עוד סיבה למה אני מבקשת ממך לא לתת לשמועות האלו להרתיע אותך:

מחנה סיירים היה בשבילי כיף גדול- בנוסף זה זה נתן לי מאוד להתגבש עם השבט שלי, ולהכיר ולהתחבר מחדש לחברות ולמדריכה שלי בדרך מדהימה, חיבור שחא היה קורה אם לא הינו יוצאים ביחד למחנה. זה גם נתן לי להכיר נדבכים נוספים באישיות שלי, להכיר את עצמי מחדש, ולקבל הכרת טובה ענקית על דברים שלא הבחנתי בהם עד כה: המשפחה שלי, המדריכים שלי, השבט שלי, החברות שלי, וגם התכונות האישיות הטובות שבי, והטוב לב של אנשים.

 

המון בהצלחה, ואם את רוצה לשאול עוד שאלות, לדבר עוד, וכו'-

אני תמיד פה! -גם בפורום [שאליו אני נכנסת לפחות פעם ביום], וגם באישי (מוזמנת גם לפנות אלי בדברים אחרים- תמיד כיף לי לדבר ולסייע עד כמה שאוכל)

בב"ח לתו"ע...

 

מניסיון, מי שמגיע לדברים כאלה, ולכל אירוע המוני באופן כללי, אם הוא לא בא בשביל דברים לא טובים,

הוא גם לא נתקל בהם, ואולי באמת עדיף לא להאמין אם כל מה ששמעת על המחנה זה רק בגדר שמועות..

אבל יש דברים...

תחפשי אז גם לא תמצאי..

לא יודע אם היה, אבל גם אם היה אני פשוט לא הייתי חלק מזה.

זה לא נכון לומר בצורה גמורה שזו בחירה טהורה שלך,יש הרבה לחצים,ובטיולים הלחצים החברתיים מכפילים את עצמם כי יש אווירה של שחרור,ואתה מנותק לחלוטין מהבית.

מעבר לכך,גם אם אדם עומד בלחצים אלו,ואני בספק מי יכול לעמוד בכל הלחצים,אני מדבר על מי שלא התדרדר ושבר גבולות דרסטיים.עצם כך שאת נמצאת באוירה כזאת בהכרח גורם להשפעה עליך,וזה בהחלט לא קשור אליך,שהייה באוירה בעיתית היא ללא מרפא מלבד אי שהיה באווירה כזאת,הימנעות מלהיות במקום כזה זה התרופה היחידה.ומעבר לכך שאסור לזלזל בשום פגם או פגיעה רוחנית בעולם שלנו,אווירה היא לא דבר שההשפעה שלו היא שולית,אווירה יכולה להוציא אדם מהכלים ולגרום לו לעשות דברים שהוא לא רוצה בכלל,ואף לשבור גבולות.

מה שתלוי באדם זו מידת הפגיעה,אבל לא אם ישנה פגיעה או לא,אני חושב שבמקום בו יש אווירה לא צנועה ולחצים יש בהכרח פגיעה.

עוד עניין הוא שמלכתחילה אסור לאדם להעמיד את עצמו בנסיון.

לצערי, יש פה המון הודעות שבאות מחוסר ידע, מה שמנפח מאוד את התגובה. קצת כמו פחד מדבר לא ידוע.

בכל מקרה, ברצוני להביא כאן את דברי הרב עזיראל אריאל, רבה של עטרת. הבאתי את הדברים לא פעם פה, ואביבא אותם שוב. אנא קראו בעיון:

 

הרב עזריאל אריאל

עטרת

קדימה, לבני עקיבא!

 

החופש הגדול בעיצומו, ואנו, ההורים נקרעים בין התוכניות השונות המוצעות לילדינו (ואף בינן לבין האילוצים הכלכליים שלנו).

    בתוך כל זה, נמצאים מפעלי הקיץ של 'בני עקיבא'. לכאורה, מדובר רק במספר קטן של ימים – שבוע לכל היותר, מתוך תקופה ארוכה של חופש. אולם המשמעות של אותם מפעלים ארציים – הן כאשר מדובר במחנות קיץ והן כאשר מדובר בסמינריונים – היא גדולה ביותר, ועולה בהרבה על עצם ההימצאות במסגרת זו.

להיות חלק מן העוצמה

ביציאה למחנה הקיץ (או לסמינריון) רואה החניך (או המדריך) שהוא לא רק חלק מסניף קטן ביישוב קטן, אלא חלק מתנועה גדולה ביותר ומגוונת עד מאוד. הוא מרגיש את העוצמה של התנועה, את הגודל שלה, את הרוח שלה, את המאפיינים המיוחדים שלה, את האווירה המיוחדת שהיא יוצרת. לא תמיד הוא קולט את המסרים הישירים. לפעמים הוא לא רואה. לעתים הוא לא מקשיב. קורה לא פעם שיש גם תקלות – ארגוניות, ואף חינוכיות או התנהגותיות. אבל כל זה משני לעומת העוצמה של תחושת השייכות, לעומת הגודל שיש בהיותך חלק בלתי נפרד מתנועה ענקית – תנועה שיש לה דרך, תנועה שיש לה זהות, תנועה שיש לה עבר עשיר בהיסטוריה, תנועה שיש לה הווה מרשים, תנועה שיש לה שאיפות גדולות ביחס לעתיד.

    תחושת השייכות ל'בני עקיבא' היא גורם מרכזי בעיצוב הזהות האישית של ילדינו – הזהות הדתית, הזהות הציונית, הזהות האידיאולוגית, ואף הזהות התרבותית. בעולם מלא גרויים אמיתיים או וירטואליים, בעולם העובר שינויים מהירים, בעולם שיש בו משיכות חזקות לכיוונים שונים ומנוגדים, מספקת תחושת השייכות ל'בני עקיבא' את אחד העוגנים היציבים של בני הנוער הדתי-לאומי. ההקרנה שלה היא חזקה דווקא משום שהתנועה – כשמה – תנועת נוער היא, שבני הנוער מעצבים אותה ברוחם, בלי התערבות כובלת מצדנו, המבוגרים. העבודה החינוכית לא באה בהכתבה "מלמעלה כלפי מטה" או "מן החוץ פנימה", אלה להפך, בצמיחה משותפת מלמטה למעלה, ומן העולם הפנימי (האישי או הקבוצתי) כלפי חוץ.   

להיות שייך לדרך

מי שמרגיש שייך ל'בני-עקיבא', ובמיוחד אם הוא "שרוף" (כפי שהיו רגילים לומר לפני 30-40 שנה), או "חג'דמאט" (כפי שרגילים לומר היום), מרגיש הזדהות עם הדרך שלה, עם הערכים שלה, עם המסרים שלה, עם המפעלים שהיא יוצרת ומקימה. 'בני עקיבא' אינה "סתם מועדון" להנאה ולבילויים. זהו ארגון שיש לו עקרונות, יש לו ערכים, יש לו אידיאולוגיה. הוא מטיל משימות, דורש דרישות ויוצר מחוייבויות.

    נכון, לא הכול "חלק" במפעלי התנועה. בשולי הדרך ניתן לפגוש לפעמים תופעות והתנהגויות שאינן מתאימות לנו. אולם תקלות אלה אינן אלא כמו ענן המסתיר מעט את אורה של השמש, ואל להן לגרום לנו להפסיד בשל כך את העיקר – את בניין הזהות הדתית של ילדינו. מה גם, שהתנועה פועלת בהצלחה לשיפור מתמיד של האווירה החינוכית והדתית בכל מפעליה.

 

על כן, חשוב לנו מאוד לרשום את הילדים והנערים למפעלי התנועה. הדבר שווה גם מאמץ כלכלי וגם ויתור על הצעות אלטרנטיביות מפתות. אין לזה תחליף.

קדימה, בני עקיבא! הידד במעלה!

 

ההודעות...

 

1) מה שאני כותבת פה זה בעצם מה שכתוב בתגובה של בנ"ע ובדברי הרב אריאל

 

2) כמו שבנ"ע אמרה, הקיצוניות בתגובה שלך מעיד באמת על חוסר ידע ופחד ממה שלא יודעים- בד"כ הפחדים הכי גדולים הם מדברים שלא מכירים מאשר מדברים שמכירים.

(דוגמת יישום מהחיים האמיתיים: אני מפחדת מסרטי אימה בדיוניים, את יודעים, מפלצות, זומביים, רוחות, דברים שקמים לחיים, וכו'. כל הזמן כשחברות שלי שואלות אותי מה כ"כ מפחיד בזה- הרי סרטי אימה אמיתיים הרבה יותר מפחידים, כי כשזה אמיתי זה אומר שזה גם יכול לקרות לך, אז ני עונה להם שלהפך- אם יקרה לי משהו מסרט אימה אמיתי אני אדע איך להתמודד עם זה, אני פשוט ארה בבן אדם הזה. אבל אם יקרה לי משהו מסרט אימה בדיוני, איך אני אמורה להתמודד עם זה? הרי זה לא משהו מעולם הרגיל והמוכר של בני אנוש...)

 

3) וכן, צריך לזכור שאנחנו מדברים פה על בנ"ע, על מחנה של תנןעת נוער דתית בא"י, שהדרך חיים שלה היא: "קדש חייך בתורה, וטהרם בעבודה", הרצון שלנו הוא לקדש ולטהר את חיינו. אז נכון שהזמנים ישתנו, וההתלהבות שהייתה פעם בחברה הישראלית לאידיאלים איננה עוד, וירידת הדורות, ופני הדור כפני הכלב- ובכל זאת זה בנ"ע: תורת משה ותורת ישראל, עבודה לתיקון עצמי, עבודה לתיקון החברה, ועבודה לישוב הארץ.

משום כך, משום שאנו מדברים על מחנה קיץ של התנועה הנפלאה המדוברת לעיל, יש להוריד לפחות שני שלישים מהחומרה של דבריך לגבי הלחץ החברתי שייש במחנות כאלה לעשות דברים לא טובים.

 

4) ואם תשאל לגבי השליש הנותר- אז מה לעשות, תמיד זה יהיה כך, בנ"ע היא תנועה של עם, היא מקבלת אליה כל ילד יהודי  מכל רקע שהוא שרוצה להשתתף בפעילויותיה ועל הדרך גם לספוג קצת קדושה וטהרה ולספוג הערכה מחודשת על הערכים של תורה ועבודה.

וכן, מה לעשות, מאז ולעולם זה היה ויהיה ככה- צריך לזכור שגם בדור המחתרות חלק גדול מהנוער לא השתייך לשום מחתרת ואפילו לא תנועת נוער.

 

5) ודבר אחרון, לענ"ד אתה טועה. אפשר להתנגד ולהתמודד מול לחץ חברתי, ובמקומות הרבה יותרר גרועים ממחנה של בני-עקיבא...     ואם את טוען שבכל מקום כזה תהיה בכל זאת פגיעה- זאת תהיה פגיעה טובה, פגיעה שתעלה אותך, שתגרום לך לרצות עוד יותר להתרחק מדברים כאלה- כמו שבן אדם שנפגע פעם מאבעבועות רוח, יש לו כבר נוגדנים בדם, והוא לעולם לא יפגע שוב.  (וברשותכם, אני מדברת גם ממקום של ניסיון אישי בנושא הזה, אפשר לומר שאני עברתי חוויות והייתי במקומות שרוב יושבי הפורום לא היו וגם לא מכירים)

 

6)  אני גם מצרפת כאן קטע שכתב הרב שלי, הרב רן יאיר, לגבי התמודדות והתנגדות מול לחץ חברתי באוירה המשוחררת של הקיץ, והאמת היא שהוא דווקא מדבר על דברים יותר גרועים מדברים שקורים בשוליים של מחנות בני עקיבא, שלא תדעו ושלא נדע.

 

20130520143351.bmp

 

-בב"ח לתו"ע...-

לצאת.