פורום בני עקיבא (עמוד 74)

א. לא להאמין לשמועות.

ב.  המחנה הוא מלא בהרבה מאוד תוכן וערכיות. זו חוויה יוצאת דופן, שווה ללכת אליה.

ג. בכל מקום בו תהיי בחייך, את צריכה לעשות את ההחלטות שלך. בכל פעילות את יכולה למצוא את אלא שלא נוטלים בה חלק, ולומר שהחברה לא טובה. את יכולה להחליט שאת מבלה את הזמן החופשי שלך בבית המדרש במחנה, או בדברים אחרים.. זה הכל בידיים שלך.

ונקראת דוסית יחסית..
יש שם המון בעיות צניעות,אבל אם את פשוט לא מתחברת ל"ערסים" ולאלה שעושים שטויות אין בעיה. כי את עם החברים הטובים שלך,שאת יודעת שלא יעשו כאלה דברים..

אם את סומכת על עצמך זה באמת שלא יקרה לך. ב"ה לי לא היה שם שום מקרים חריגים ונהניתי ממש!!
 

ויש הרבה שמצליחים ב"ה, אז תצאי, כמובן שזה שווה את זה.

 

אבל לא צריך להתעלם מהעובדה שיש שם הרבה בעיות צניעות. פשוט תהיי עם החברות שלך שאת סומכת עליהן...

-קשת שתקראי, כי השקעתי בזה וגם כתבתי דברים אישיים, שלא הייתי רוצה שיתפרסמו ברשת סתם, ללא מטרה... ):

א. תצאי.

ב. זה ממש כיף וטוב.

ג. אני ממש לא מבינה מה כולם אומרים לגבי העיות צניעות, אני מתחילה להשתכנע שזה סתם שמועות שמבוססות על קבוצה קטנה של חניכים, שלגמרי לא מעידה על כלל המחנה. ושהשמועות האלו מבוססות גם על שנים\שנה בודדות\בודדת שהיו בעיות צניעות עם הקבוצה הקטנה המדוברת.

ד. גם אם את דוסית יחסית וכו' וכו', וגם אם את רוצה לשמור על עצמך ולא להיכשל-

בתור אחת שגם התלבטה אם לצאת בגלל הבעיות צניעות, אני רוצה לומר לך שאל תתני לשמועות האלו להתריע אותך, בתור אחת שגם הסתובבה במשך השבוע הזה בהמון מקומות מרוחקים ושוליים במחנה- לא נתלקתי אף פעם בבעיות צניעות, הכי רחוק שזה הלך היההקבוצה אחת של בנים ובנות שראיתי פעם אחת ,שישבו ועשו "צחוקים" ו"מושב ליצים" ולא שמרו נגיעה...

וחוץ מיזה כמו שאמרו פה כבר- אם תשמרי על עצמך, תחליטי לפני המחנה שאת לא רוצה להגיע לזה (ותשדרי את זה לסביבה), אם תחליטי שאת הולכת להימנע מיזה- ואת והשבט שלך ישקיעו את המאמצים לא להגיע לזה- אתם פשוט לא תגיעו, נקודה. [והייתי ממליצה גם שתציעי למדריכים שלך לפני המחנה לדבר עם השבט ולהסביר על זה, ועל איך שאתם הולכים להנות ולהתגבש במחנה, ולא לפספס אותו, ולא לקיים את מה שאומרים בכל השמועות האלה...]

ה. עוד סיבה למה אני מבקשת ממך לא לתת לשמועות האלו להרתיע אותך:

מחנה סיירים היה בשבילי כיף גדול- בנוסף זה זה נתן לי מאוד להתגבש עם השבט שלי, ולהכיר ולהתחבר מחדש לחברות ולמדריכה שלי בדרך מדהימה, חיבור שחא היה קורה אם לא הינו יוצאים ביחד למחנה. זה גם נתן לי להכיר נדבכים נוספים באישיות שלי, להכיר את עצמי מחדש, ולקבל הכרת טובה ענקית על דברים שלא הבחנתי בהם עד כה: המשפחה שלי, המדריכים שלי, השבט שלי, החברות שלי, וגם התכונות האישיות הטובות שבי, והטוב לב של אנשים.

 

המון בהצלחה, ואם את רוצה לשאול עוד שאלות, לדבר עוד, וכו'-

אני תמיד פה! -גם בפורום [שאליו אני נכנסת לפחות פעם ביום], וגם באישי (מוזמנת גם לפנות אלי בדברים אחרים- תמיד כיף לי לדבר ולסייע עד כמה שאוכל)

בב"ח לתו"ע...

 

מניסיון, מי שמגיע לדברים כאלה, ולכל אירוע המוני באופן כללי, אם הוא לא בא בשביל דברים לא טובים,

הוא גם לא נתקל בהם, ואולי באמת עדיף לא להאמין אם כל מה ששמעת על המחנה זה רק בגדר שמועות..

אבל יש דברים...

תחפשי אז גם לא תמצאי..

לא יודע אם היה, אבל גם אם היה אני פשוט לא הייתי חלק מזה.

זה לא נכון לומר בצורה גמורה שזו בחירה טהורה שלך,יש הרבה לחצים,ובטיולים הלחצים החברתיים מכפילים את עצמם כי יש אווירה של שחרור,ואתה מנותק לחלוטין מהבית.

מעבר לכך,גם אם אדם עומד בלחצים אלו,ואני בספק מי יכול לעמוד בכל הלחצים,אני מדבר על מי שלא התדרדר ושבר גבולות דרסטיים.עצם כך שאת נמצאת באוירה כזאת בהכרח גורם להשפעה עליך,וזה בהחלט לא קשור אליך,שהייה באוירה בעיתית היא ללא מרפא מלבד אי שהיה באווירה כזאת,הימנעות מלהיות במקום כזה זה התרופה היחידה.ומעבר לכך שאסור לזלזל בשום פגם או פגיעה רוחנית בעולם שלנו,אווירה היא לא דבר שההשפעה שלו היא שולית,אווירה יכולה להוציא אדם מהכלים ולגרום לו לעשות דברים שהוא לא רוצה בכלל,ואף לשבור גבולות.

מה שתלוי באדם זו מידת הפגיעה,אבל לא אם ישנה פגיעה או לא,אני חושב שבמקום בו יש אווירה לא צנועה ולחצים יש בהכרח פגיעה.

עוד עניין הוא שמלכתחילה אסור לאדם להעמיד את עצמו בנסיון.

לצערי, יש פה המון הודעות שבאות מחוסר ידע, מה שמנפח מאוד את התגובה. קצת כמו פחד מדבר לא ידוע.

בכל מקרה, ברצוני להביא כאן את דברי הרב עזיראל אריאל, רבה של עטרת. הבאתי את הדברים לא פעם פה, ואביבא אותם שוב. אנא קראו בעיון:

 

הרב עזריאל אריאל

עטרת

קדימה, לבני עקיבא!

 

החופש הגדול בעיצומו, ואנו, ההורים נקרעים בין התוכניות השונות המוצעות לילדינו (ואף בינן לבין האילוצים הכלכליים שלנו).

    בתוך כל זה, נמצאים מפעלי הקיץ של 'בני עקיבא'. לכאורה, מדובר רק במספר קטן של ימים – שבוע לכל היותר, מתוך תקופה ארוכה של חופש. אולם המשמעות של אותם מפעלים ארציים – הן כאשר מדובר במחנות קיץ והן כאשר מדובר בסמינריונים – היא גדולה ביותר, ועולה בהרבה על עצם ההימצאות במסגרת זו.

להיות חלק מן העוצמה

ביציאה למחנה הקיץ (או לסמינריון) רואה החניך (או המדריך) שהוא לא רק חלק מסניף קטן ביישוב קטן, אלא חלק מתנועה גדולה ביותר ומגוונת עד מאוד. הוא מרגיש את העוצמה של התנועה, את הגודל שלה, את הרוח שלה, את המאפיינים המיוחדים שלה, את האווירה המיוחדת שהיא יוצרת. לא תמיד הוא קולט את המסרים הישירים. לפעמים הוא לא רואה. לעתים הוא לא מקשיב. קורה לא פעם שיש גם תקלות – ארגוניות, ואף חינוכיות או התנהגותיות. אבל כל זה משני לעומת העוצמה של תחושת השייכות, לעומת הגודל שיש בהיותך חלק בלתי נפרד מתנועה ענקית – תנועה שיש לה דרך, תנועה שיש לה זהות, תנועה שיש לה עבר עשיר בהיסטוריה, תנועה שיש לה הווה מרשים, תנועה שיש לה שאיפות גדולות ביחס לעתיד.

    תחושת השייכות ל'בני עקיבא' היא גורם מרכזי בעיצוב הזהות האישית של ילדינו – הזהות הדתית, הזהות הציונית, הזהות האידיאולוגית, ואף הזהות התרבותית. בעולם מלא גרויים אמיתיים או וירטואליים, בעולם העובר שינויים מהירים, בעולם שיש בו משיכות חזקות לכיוונים שונים ומנוגדים, מספקת תחושת השייכות ל'בני עקיבא' את אחד העוגנים היציבים של בני הנוער הדתי-לאומי. ההקרנה שלה היא חזקה דווקא משום שהתנועה – כשמה – תנועת נוער היא, שבני הנוער מעצבים אותה ברוחם, בלי התערבות כובלת מצדנו, המבוגרים. העבודה החינוכית לא באה בהכתבה "מלמעלה כלפי מטה" או "מן החוץ פנימה", אלה להפך, בצמיחה משותפת מלמטה למעלה, ומן העולם הפנימי (האישי או הקבוצתי) כלפי חוץ.   

להיות שייך לדרך

מי שמרגיש שייך ל'בני-עקיבא', ובמיוחד אם הוא "שרוף" (כפי שהיו רגילים לומר לפני 30-40 שנה), או "חג'דמאט" (כפי שרגילים לומר היום), מרגיש הזדהות עם הדרך שלה, עם הערכים שלה, עם המסרים שלה, עם המפעלים שהיא יוצרת ומקימה. 'בני עקיבא' אינה "סתם מועדון" להנאה ולבילויים. זהו ארגון שיש לו עקרונות, יש לו ערכים, יש לו אידיאולוגיה. הוא מטיל משימות, דורש דרישות ויוצר מחוייבויות.

    נכון, לא הכול "חלק" במפעלי התנועה. בשולי הדרך ניתן לפגוש לפעמים תופעות והתנהגויות שאינן מתאימות לנו. אולם תקלות אלה אינן אלא כמו ענן המסתיר מעט את אורה של השמש, ואל להן לגרום לנו להפסיד בשל כך את העיקר – את בניין הזהות הדתית של ילדינו. מה גם, שהתנועה פועלת בהצלחה לשיפור מתמיד של האווירה החינוכית והדתית בכל מפעליה.

 

על כן, חשוב לנו מאוד לרשום את הילדים והנערים למפעלי התנועה. הדבר שווה גם מאמץ כלכלי וגם ויתור על הצעות אלטרנטיביות מפתות. אין לזה תחליף.

קדימה, בני עקיבא! הידד במעלה!

 

ההודעות...

 

1) מה שאני כותבת פה זה בעצם מה שכתוב בתגובה של בנ"ע ובדברי הרב אריאל

 

2) כמו שבנ"ע אמרה, הקיצוניות בתגובה שלך מעיד באמת על חוסר ידע ופחד ממה שלא יודעים- בד"כ הפחדים הכי גדולים הם מדברים שלא מכירים מאשר מדברים שמכירים.

(דוגמת יישום מהחיים האמיתיים: אני מפחדת מסרטי אימה בדיוניים, את יודעים, מפלצות, זומביים, רוחות, דברים שקמים לחיים, וכו'. כל הזמן כשחברות שלי שואלות אותי מה כ"כ מפחיד בזה- הרי סרטי אימה אמיתיים הרבה יותר מפחידים, כי כשזה אמיתי זה אומר שזה גם יכול לקרות לך, אז ני עונה להם שלהפך- אם יקרה לי משהו מסרט אימה אמיתי אני אדע איך להתמודד עם זה, אני פשוט ארה בבן אדם הזה. אבל אם יקרה לי משהו מסרט אימה בדיוני, איך אני אמורה להתמודד עם זה? הרי זה לא משהו מעולם הרגיל והמוכר של בני אנוש...)

 

3) וכן, צריך לזכור שאנחנו מדברים פה על בנ"ע, על מחנה של תנןעת נוער דתית בא"י, שהדרך חיים שלה היא: "קדש חייך בתורה, וטהרם בעבודה", הרצון שלנו הוא לקדש ולטהר את חיינו. אז נכון שהזמנים ישתנו, וההתלהבות שהייתה פעם בחברה הישראלית לאידיאלים איננה עוד, וירידת הדורות, ופני הדור כפני הכלב- ובכל זאת זה בנ"ע: תורת משה ותורת ישראל, עבודה לתיקון עצמי, עבודה לתיקון החברה, ועבודה לישוב הארץ.

משום כך, משום שאנו מדברים על מחנה קיץ של התנועה הנפלאה המדוברת לעיל, יש להוריד לפחות שני שלישים מהחומרה של דבריך לגבי הלחץ החברתי שייש במחנות כאלה לעשות דברים לא טובים.

 

4) ואם תשאל לגבי השליש הנותר- אז מה לעשות, תמיד זה יהיה כך, בנ"ע היא תנועה של עם, היא מקבלת אליה כל ילד יהודי  מכל רקע שהוא שרוצה להשתתף בפעילויותיה ועל הדרך גם לספוג קצת קדושה וטהרה ולספוג הערכה מחודשת על הערכים של תורה ועבודה.

וכן, מה לעשות, מאז ולעולם זה היה ויהיה ככה- צריך לזכור שגם בדור המחתרות חלק גדול מהנוער לא השתייך לשום מחתרת ואפילו לא תנועת נוער.

 

5) ודבר אחרון, לענ"ד אתה טועה. אפשר להתנגד ולהתמודד מול לחץ חברתי, ובמקומות הרבה יותרר גרועים ממחנה של בני-עקיבא...     ואם את טוען שבכל מקום כזה תהיה בכל זאת פגיעה- זאת תהיה פגיעה טובה, פגיעה שתעלה אותך, שתגרום לך לרצות עוד יותר להתרחק מדברים כאלה- כמו שבן אדם שנפגע פעם מאבעבועות רוח, יש לו כבר נוגדנים בדם, והוא לעולם לא יפגע שוב.  (וברשותכם, אני מדברת גם ממקום של ניסיון אישי בנושא הזה, אפשר לומר שאני עברתי חוויות והייתי במקומות שרוב יושבי הפורום לא היו וגם לא מכירים)

 

6)  אני גם מצרפת כאן קטע שכתב הרב שלי, הרב רן יאיר, לגבי התמודדות והתנגדות מול לחץ חברתי באוירה המשוחררת של הקיץ, והאמת היא שהוא דווקא מדבר על דברים יותר גרועים מדברים שקורים בשוליים של מחנות בני עקיבא, שלא תדעו ושלא נדע.

 

20130520143351.bmp

 

-בב"ח לתו"ע...-

לצאת.

מכיר?

אנחנו עשינו 2 דגלים ותוך כדי א"ש לילה.

יצא מ-ט-ו-ר-ף!!!!!!!!!

 

 או משו בסגנון.. לפי נושאים..

בס"ד

 

מלפני כמה שנים שקוראים לה "מפגשים הדרכה", עם יחידות ממש טובות להכשרת צוות. תנסי להשיג אותה.

שיחות..
שירונים לשבת..

כרגע נראלי ככה-

 

בערב:

תפילה  - > ארוחה -> פעילות כייפית

 

בבוקר:

תפילה -> קידוש + פעילות ערכית -> סעודה -> מנוחה + משחקים וכו' שהמדריכים הכינו.. -> טיול עד הכותל -> מנחה -> סעודה שלישית ברובע אצל קרובים שלי...

 

מה אפשר להוסיף בטיול?

 

בנוסף אני נותנת להם משימות- הכנת משחקים, דברי תורה, עוגות וכו'..

ברובע..
בעיקרון זה נראה לי מספיק,הרי תמיד רוצים כזה זמן באמת לנוח,וזה תמי נראה שיש מלא חלל ריק,אבל בתכלס-הוא מתמלא בשניה!

אני קומונרית, ובדיוק בשבת שעברה היתה לנו שבת צוות..

למרות שלא תכננתי הרבה פעילויות לשבת היא היתה עמוסה וכיפית..

המדריכים באמת רצו את הנחת ושלא כל הזמו יהיה מה לעשות..

אז באמת הצטרפנו לפעולת חב"ב בסניף המקורי שלי, ואז הסתובנו בעיר..

בבוקר, סעדנו, שיחקנו, טיילנו, וכו'...

 

קיצר, אני חושבת שזה מספיק וב"הצלחה

תהנו..

אם זה ממש לבית שלה, או לאיזו דירת שירות או מועדון נוער ריקים בישוב\שכונה שלה.

 

http://www.tariel.co.il/?CategoryID=1680&SubjectID=9&SubSubjectID=45&TitleSearchString=%D7%94%D7%A7%D7%9C%D7%93+%D7%98%D7%A7%D7%A1%D7%98+%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A9+%D7%97%D7%95%D7%A4%D7%A9%D7%99&Action=%D7%97%D7%A4%D7%A9&TrainingCategoryID=&AgeID=&SuitableID=

משחקים כל מיני משחקי ריצה.. (תופשת, מחבואים, תפסוני, עוד סוגי תופשת, מחניים, עמודו, חבוש וכדו'..)

נותנים משימות כדי להתיש את החניכות ואומרים להן שאסור להם לשתות מיים במשך כל הפעולה, ואז בסוף כולם ממש ירצו מיים, ותגידי להם שבלי מיים אי אפשר להתקיים, ולכן התורה משולה למיים.. וכמובן, שאת יכולה להמשיך ולפתח את זה יותר!

בהצלחה..!

-ת. זה ממש לא כזה ארוך כמו שזה נראה...

ב. כיון שאתה שאלת ראשון אני מוכנה לענות לך בקצרה גם על השאלה שלך... :

1. דתי לאומי (אפשר גם לומר לאומני...  )

2. לא.

ה"חברתיים"

1.דתי לאומי.
2.מחובר לרבנו רבי נחמן!

2. כשהייתי קטנה למדתי בחב"ד, אז אני יותר מכירה ומעריכה אותם, מעבר אין ממש משהו

 

1. אני דתי לאומי אבל הבית שלי הוא יותר ליברלי ופתוח 
2. אני קשור מאוד לחב"ד כי גדלתי במסודותיהם כבר 9 שנים

הבית חרדלי. יותר אבא.  כילד הייתי מקושר לשליח של חב"ד  עד שתפסתי שבתפילה אני חושב על הרבי  ו 770  ופחות על ה' .  מאז אני שומר מרחק . קורא המון בסיפורים של ר' נחמן לא יותר מזה שלא  אחזור  עם ר' נחמן על מה שכבר התגברתי.

אם כי אני מתנגד לכינוי,

האם הייתם רוצים שיכנו את מי שלא "חרדל" כ"דתילוני" ? אותו המטבע..

הבעייה שאת מתארת כאן היא לא בעייה של תנועות נוער כזו או אחרת. הבעייה היא החברה. אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ. ברור שהחברה היא חלק חשוב מאוד מהחיים. סביר להניח שאותם ילדים שמתפרעים בבית הספר, משתוללים גם בסניף. ותסלחי לי, לא נראה לי שמדריך שישיסט טרי יודע איך להתמודד עם העניין.

בתור אמא, או אחות גדולה, הייתי פונה אל הקומונרית. בכוחה לנהל את הסניף למנוע ממי שאינו מתאים למסגרת להגיע. זוהי אחריותה.

אולי אצלכם זה שונה, אבל לא לעשות הכללות אני חושבת... זה לא יפה... אצלנו מי שבבנ"ע הם אחלה אחד אחד אולי חוץ מכמה שיש את זה בכל מקום. אריאל דווקא אצלנו זה בשכונות מרוחקות וסניפים חדשים שזה עתה קמו וע"י צעירים כך שזה לא כל כך... אצלנו זה ככה, אצלכם זה אחרת, ואני לא חושבת שדווקא קורה דברים כאלו בבנ"ע. אולי בגלל שזה מעורב? לא יודעת... אצלנו זה לא מעורב.. אם יש לו בעיה תפני להורים שלך, שיעזרו לו... איך זה שרק את יודעת על המצב של אחיך?

 

יש לי התמודדות דומה.
אחים קטנים והתנגדות של הורים כי החברה שם קצת לא נראית.
אני חושבת שכל סניפי בנ"ע טובים. השאלה היא למי. יש סניפים שילד "חסר עמוד שדרה" לא יחזיק בהם ויהיה לו רע שם. זה קשור גם לחברה ולמדריכים. מה לעשות, אני גדלתי בחברה שבנ"ע היו ה'מקולקלים' ,ה'דתי כי ככה אומרים בבית ספר', כל מניי כאלה. כל הדוסים הלכנו לעזרא. גם אני ניסיתי, אבל הרגשתי צביעות. הרגשתי שאם אני רוצה לעשות משהו...אז אני צריכה דווקא ללכת לסביבה שפחות נוח לי.
אחותי הקטנה, אותה דילמה. הורים שלי לא אהבו את זה שהלכתי לבנ"ע. אבל, האופי שלי איפשר לי בסופו של דבר להשיג את האמון שלהם. אחותי הקטנה, קשה הרבה יותר לסמוך עליה. כואב לי להגיד את זה, אבל כמה אפשר לתת לילד להרגיש שאתה סומך עליו? זה בכלל לא בטוח שזה מתאים. היא פשוט עושה מה שבא לה ואין שבא לה ומשקרת בלי סוף.
אני חושבת שהרבה מההשפעה כן הגיעה מבנ"ע. כי היא חסרת עמוד שדרה. כי היא נגררת.
בואי לא נחיה בסרטים. זה יכול לקלקל אותו. מאוד. לא חייב ללכת לבנ"ע. בנ"ע זה מקום טוב וחשוב והכל-לא כל מקום מתאים לכל אחד. לא צריך ללחוץ. לא כולם יכולים לעמוד בלחץ חברתי. לא כולם צריכים לעבור כוויות בחיים שאולי יכבו את כל מה שהיה להם לחלוטין. מדובר פה בילדים. משהו עדין. צריך להיות מאוד זהירים. וגם, אני חושבת שחלק גדול מההחלטה שלך זה המדריך. גם השבט, אבל לא פחות המדריך. הוא מוביל את השבט...זה חשוב מאוד. אם המדריך אחראי ובוגר ומציב גבולות...יכול להיות שכדאי לסמוך עליו.
זה תלוי... בסופו של דבר אני הייתי סומכת על האינטואיציה שלי.

 

 

ההודעה נערכה ותוכנה נמחק- עד שפותח\ת ההודעה יזדהו אצלי באישי. (ולא, זה לא אמור להיות סוג של עונש כלפיך. סליחה, אבל כבר כתבתי הודעה שלמה היום על סמך מה אני עורכת ומוחקת ואין לי כוח או זמן לכתוב עוד אחת שמסבירה את דרכי הניהול שלי, ברגע שתזדהה אצלי באישי- אשמח להסביר לך  למה עשיתי את זה.)

 

 

 

אצלנו במחוז בערך כולם עושים בראשון, בדיוק בשביל שלא יגידו שבני עקיבא הולכים נגד הרבנות הראשית..

כמות הסניפים שאת מכירה זה אפילו לא אחוז מהסניפים שיש, למה להכליל תנועה שלימה? 

ותאמיני לי שלכל סניף יש את הסיבות שלו. 

זה לא קשור להנהלה הארצית.

יש בר מצווה לחניך ביום ראשון. 

 

ואני יודעת שיש הרבה מקומות כאלה שקבעו אירוע ביום ראשון.. התקנה של הרבנות הראשית נתקנה לא מזמן, לאחר שכבר קבעו אירועים וכו.. 

 

אני בטוחה שלא נחלל שבת. ל"ג בעומר במוצ"ש זה לא דבר נדיר.. 

 

 

 

ורק לידע כללי, וכדי שדבר כמו זה ימנע בעתיד- ברוב המקרים הרבנות הראשית דוחה או מקדימה מועדי חול שהערב שלהם נופל על מוצש"ק...

אבל שיכנעתי את הקומונרית לעשות את זה ביום ראשון כדי שנספיק להתארגן..(יש! ניצחתי את הקומונרית פעם ראשונה)

בתנועה קיימו לפני כשלושה חודשים דיון שעסק בנושא, בו נבחנה האפשרות לדחות את החגיגות ליום ראשון, היות ומשרד החינוך החליט השנה על שני ימי חופשה - בראשון ובשני. ”לאחר בדיקה מקיפה התברר כי בסניפים רבים יש משפחות המקיימות שמחות ואירועים (בר מצוה, בת מצוה חתונות ועוד) ביום ראשון בערב ולכן החלטנו להשאיר את המדורות כבכל שנה בליל ל“ג בעומר“, נמסר היום מהתנועה, ”עם קבלת ההחלטה סוכם כי על אף שאין חשש לחילול שבת בקרבנו ויחד עם זאת יש להגביר את המודעות לשמירת השבת במוצ"ש זה“.

בתנועה הסבירו כי החליטו שלא לדחות את החגיגות לאור העובדה כי הרבנות הראשית הוציאה את קריאתה העדכנית רק לפני מספר ימים. עם זאת, בתנועה ציינו כי לאור קריאת הרבנות ”ביקשנו מכל סניף שיכול להזיז את המדורות ליום ראשון לעשות כך ומאותם סניפים שהדבר בלתי אפשרי לעשות את כל שנדרש כדי לשמור על קדושת השבת“. 

ב“בני עקיבא“ ציינו כי ”מכאן ולהבא, בכל עת של“ג בעומר יחול במוצ"ש, ייקבע מראש שההדלקה עוברת ליום ראשון (כפי שנעשה בעניין יום השואה ויום הזיכרון לחללי צה"ל) ובכך ייעשה סדר בעניין“.

 [מתוך אתר כיפה]

משרד החינוך לא קובע לנו מה לעשות ואיך לעשות.

זה מפצל את העם. מדורות לנו ומדורות להם. 

זה בלי לשים לב בכלל....סתם מדברים על זה חושבים איפה לעשות וכו'.... ואם הרבנו ת קבעה ככה כנראה שהיא ידעה מה היא עושה...

 

אין שום דמיון בין לדבר איפה כדאי שהמדורה תהיה  וכמה להזמין לבין הדלקת אש בשבת.

-ונית להתפצל משאר העם ולומר "הרבנות הראשית זה רק לחילונים, כיוון שאנחנו לא נחלל שבת אנחנו לא צריכים להקשיב לה"-

זאת התנשאות נטו.

ויש עוד עניין חוץ מלא ליצור התפצלות בעם ולא להתנשא על אחים שלנו- יש את העניין שלא"י יש רבנות ראשית, שכשמה כן היא- היא המכוונת את החיים הדתיים-הציבוריים-הכלליים בארץ, ובתור יהודים עלינו להישמע להוראותיה, ולהבין שהרבנים גדולי התורה שיושבים בה מבינים מה הם עושים, ובכל מקרה- הם אלו שמוסמכים להחליט, ועלינו להישמע להוראותיה, כיהודים וקל וחומר, כיהודים-דתיים.

 

ולגבי האימרה "משרד החינוך לא קובע לנו מה לעשות ואיך לעשות", הם באמת לא קובעים לך-

על כן הם נתנו לך 2 ימי חופש:

אם תרצה, עשה מדורה במוצ"ש ונוח ביום א' וב',

ואם תרצה, נוח ביום א', עשה מדורה בערב יום ב', ונוח ביום ב'.

הרי הסיבה היא שלא יחללו שבת, ואנחנו לא מחללים...

 

הם מנסתם לא מפוצצים, ומניסיון, זה שווה רצח!

והנה החוברת שהוצאתי ממנה אז אם את רוצה לחפש:

20130430221259.doc

לצאת מהעצלנות

אנחנו צריכים לצאת מהעצלנות, ולהתחיל לפעול!!

העצלנות... בתוכה יש את המילה צל...

מה צל עושה? צל זה דבר שנגרר אחרי אנשים, מה שאנחנו עושים לעיתים קרובות. אסור לנו להיגרר, אנחנו צריכים להוביל את העם.

את הצל כמעט ולא רואים, רואים אותו רק במקום מואר. הבעיה היא שלא תמיד הכל מואר, ואז כשחשוך, אנחנו צריכים לפעול, שיראו אותנו. אנחנו לא צל, אנחנו לא מתחבאים, אנחנו יוצאים מהעצלנות ופועלים למען מי שזקוק לנו- עם ישראל, ארץ ישראל.

אסור לנו להתחבא מאחורי המחשב ומאחורי המזגן בבית. אנחנו צריכים לצאת החוצה ולהשפיע. אם זה בהפגנות ובחלוקת סטיקרים בצמתים, אם זה בלהעביר פעולות בסניף ואם זה לנסוע לגוש קטיף ולהקים מאחז. כל אחד צריך לעשות משהו, רק לא לעמוד ולהסתכל מהצד!

 

 בכל אדם יש נר

צריך שכל אדם יידע ויבין, שבתוכו דולק נר.

ואין נרו כנר חברו.

וצריך שכל איש יידע ויבין,

שעליו לעמול ולגלות את אורו ברבים.

ולעשותו לאבוקה

ולהאיר לעולם כולו!"

 

הניצוץ

אין אדם שאין לו ניצוץ

אין ניצוץ שלא הופך לאור

אין אור שלא מפיץ על סביבתו

ככל שיגדל האור

כך יתרחבו מעגליו.

 

 

עוד פרטים באישי.