פורום בני עקיבא (עמוד 79)

השאלות?

טופס, עם ציורים וכו'

אני יסרוק לפה

20130212210257.docx

אני לא מצליחה לפתוח את זה...

20130215141613.doc

 

מקווה שזה עזר! (תשני רק את שם הסניף..)

אבל אני בכל זאת רוצה את הקודם, אם יש ב-2003...

*הקומונרית שם..

והיא אמרה שהביקוש די גדול אבל זה היה לפני חודשיים וקצת..

דיברתי לפני שבוע עם משהי שגרה באיזור שם. והיא חושבת שצריך... אבל יש מצב שהמקור שלך יותר מעודכן

איםה?

סניף נווה יעקב צריכים לפי מה ששמעתי מחבר שלי.

אם אתן מעונינות תפנו אלי באישי או במספר 0523115523

הם חברות ממש טובות שלי, ולא נעים להגיד להם את זה...

לפחות לגרם להן לחשוב על זה. "אני לא מבינה איך אתן מתנהגות ככה ליד בנים".

 

ואם את יודעת בוודאות שזה לא ישפיע - עדיף לא לומר.

 

המדריכה שלכן לא מדברת על הנושא הזה?

ויש מצב שזה בכלל לא ישפיע ואפילו יעורר כעס עלי... מקווה שיעבור עם הגיל...

הסלון שלנו,

ואני לא מגזים,

בניגוד לעונה

התמלא בעציצים

 

כי אמא שלי

בכל טיל שנפל

שותלת מיד

עציץ שיגדל

 

( ילד כתום, יעל הרמתי)

 

ואת זה כיפה סגולה הביא לי:

והנה תמונה שאינה יכולה למוש מנגד עיני: בדרכי למעמד הפרידה בנצרים,

מעוז האמונה האחרון שנותר, חלפתי על פני הישוב קטיף,

 ועיני צדה את כרזת הענק שנתלתה על שער הישוב, ועליה כתוב, כמו פתק על דלת בית: מיד נשוב!

נאיבים שכמותכם חייכתי חיוך מר, לו יהי חלקי עמכם!

 

...ולפתע שאלתי את עצמי: ומה על הכרזה שהתנוססה לכל אורך השער של נצר חזני ועליה נכתב באותיות ענק:

"בנצר מאמינים בקב"ה באמונה שלמה", האם נותרה על כנה גם לאחר ההפיכה?

סובבתי את רכבי ופניתי לעבר נצר חזני, ובהגיעי לשער הישוב חשכו עיני:

השער כולו נעקר מציריו והושלך הצידה עקום ומפוחם, כמובן ללא הכרזה...

 

ושוב כבפעם הקודמת – בה ראיתי את הכרזה, לא יכולתי שלא להרהר בר' יצחק עראמה הי"ד – רבה של נצר חזני,

שחינך את כל אנשי הישוב לעבוד את ה' יתברך באמונה שלמה – ולשאול בדמעות: זו תורה וזו שכרה?!

בברכיים כושלות עליתי על רכבי לבקש את ביתם של איציק וציפי כהן, שבו התארחתי פעם ופעמיים,

ולהפתעתי מצאתים בביתם – לאחר שגורשו ממנו – לארוז את חפציהם ולפרק את מה שניתן – לפני שיהרס כליל.

איציק – מיוזע כולו בלהט העבודה – חיבק ונישק אותי ואמר: כמה טוב שבאת, איני יכול להציע לך כוס תה,

 רק חיבוק חם של אהבה. איציק – אמרתי לו בקול רועד – אינני יכול להירגע, תראה מה עשו לשער הישוב,

 איך רמסו ברגל גאווה את כרזת הענק: בנצר מאמינים בקב"ה באמונה שלמה.

תראה איך רמסו עד עפר את כל האמונה שעליה חינך ר' יצחק עראמה.

 

חייך איציק ואמר לי: את הכרזה שעל השער יכולים לעקור -

אבל לא האמונה שבלב,
כאן נשארו דברי ר' יצחק מורינו ורבנו עמוק עמוק ומכאן לא ייעקרו אף פעם.

וציפי אשתו הביטה בעיניה הטובות ואמרה: אותנו לא ישברו לעולם אנחנו עוד נשוב לכאן!

לא רואים ממטר.

אם אפשר עוד רעיונות כי אני צריכה להתייעץ עם כל השבט!!!

http://3.bp.blogspot.com/_wIpU4sV62W8/S400mDRztfI/AAAAAAAAATA/xFU_9JvgVA4/s1600/~LWF0002.bmp

או בתחנה מרכזית גדרה או בצומת כנות...

 

תלוי מאיפה אתה מגיע...

את חיבת להבהיר לה את התקנון של הסניף,
מצד שני את חיבת לשוחח איתה על זה, כשאת מבהירה לה את זה-שזה לא יהיה שיחה מהסוזג שרק בן אדם אחד נואם במהלך כולה רק בן אדם 1 נואם.
את צריכה מצד אחד לשוחז ומצד שני להבהיר.
תהי חכמה,
את היחידה כאן שמכירה את החניכה ויודעת איך לדבר איתה על זה,
אף אחד לא יכול לשים לך מילים בפה.
תשוחחי איתה ותעשי את זה בחוכמה.
ב"הצלחה רבה

גם לנסות להראות לה שאת רוצה שהיא תבוא , לקרב אותה . שלא בגלל שאסור לבוא עם פלאפון היא לא תבוא לסניף..אלא למרות שאסור פלאפון בשבת, רצוי לבוא לסניף (בלי פל) (-:

http://www.bneiakiva.org.il/peula_show.asp?mador=4207&id=53251#.URAji6W6eHc

http://www.bneiakiva.org.il/peula_show.asp?mador=4207&id=53250#.URAjh6W6eHc

לילה טוב

מאתר בנ"ע:

 

מסירות נפש בחיינו

 

עולים לביריה

 

אחרי העלייה לביריה: אנחנו לוקחים אחריות

 

מבנ"ע העולמי:

 

עולים לביריה

 

משחק כיבוש ביריה

והדבר הממש יפה שהיא עשתה בהדרכה

 

(חוץ מבאמת להסביר מה קרה שם, שד"א בשביל לעשות את זה כדאי למצוא איזו אמצעי שיעזור להסביר את הסיפור באופן מאורגן, כיוון שזה קצת מבלבל לדבר על 3 עליות בע"פ, אולי להראות להם את הסרט של בנ"ע או משהו כזה)

 

זה שהיא דיברה על הערכים שניתן ללמוד מהסיפור, ודיברה על הכוח והעקשנות שייש לקבוצה רחבה בעלת אינטרס משותף .

 

(כזכור, ניסו לישב את ביריה לא פחות מ3 פעמים עד שבפעם השלישית הבריטים התרצו והניחו להם. כאשר 2 העליות האחרונות כללו מאות אנשים)

 

כסיכום היא השמיעה וחילקה את השיר הבא:

 

כדי להגשים חלום אחד ישן
יש צורך במיליון חולמים
שלא עוצמים את עיניהם.
כדי להגשים חלום אחד ישן
יש צורך במיליון חולמים
שלא אוטמים את אזניהם.

שמוכנים אל החלום להתקרב,
שעוד זוכרים איך להקל את הכאב.
שיכולים להתאהב, להתחייב
ולגלות שעוד נשאר להם מקום בלב.
מקום בלב.

 

זה סתם רעיון אולי להוסיף על המערכי פעולות על ביריה...

זה ממש חשוב להעביר על המקדש וזה זמן מושלם!

אני יוצאת מההדרכה ממש בקרוב.

אבל אני ידבר עם המד"שים בלנ"ד

מתוך יומנו של מוטה גור

...בשעה 11:11 החלה תפילת מנחה ברוב עם ועדה. הרב שטיגליץ, צנחן, החל לקרוא תחנון. 
הרב גורן הפסיקו: "היום אומרים הלל!", "איני יכול, רבי – השיב הרב שטיגליץ – אני הייתי בין 
אוספי החללים – איני יכול לומר הלל – אומר תחנון..."
שני הרבנים נשאו תפילתם – בהלל ובתחנון...
קרבתי אל קהל החיילים המתפללים. הבחינו בי ופינו לי מעבר. הודיתי, אולם נשארתי מאחור.
בתוך הקהל הגדול רציתי לחוש חוויה פרטית. אל התפילה לא הקשבתי, הרגשתי בה ובזה 
הסתפקתי. הרמתי עיני אל האבנים, התבוננתי בצנחנים המתפללים: כאלה עם קסדה על הראש 
וכאלה שכיפה על ראשם, סקרתי את המבנים הסוגרים אותנו משלושה כיוונים ומשווים לרחבה זו 
אופי כה פנימי.
נזכרתי בביקורים המשפחתיים שלנו ליד הכותל לפני עשרים וחמש שנה, בהליכה בסמטאות 
הצרות ובשווקים. אינני זוכר פרטים, הייתי אז ילד. אולם ההתרשמות מהמתפללים ליד הכותל 
שמורה עמי. ואולי היא מתמונות שראיתי בגיל מאוחר יותר? יהודים לבושי קפוטה ושטריימל, 
עטורי זקן לבן וארוך – הם והכותל היו כגוף אחד.
חזרתי אל המציאות, הרב גורן – במדי צה"ל – נושא תפילה רמה, מאחוריו ציבור חיילים-לוחמים 
מתפללים.
בפינה הימנית – מרוחק מעט מציבור הלוחמים עמד אדם. לא, לא עמד, הוא כאילו נדבק לאבנים. 
הוא כחלק מהכותל, אבן מאבניו, לבוש קפוטה חומה וארוכה. על ראשו מגבעת שחורה. מתחתיה 
מבצבץ שיער מגודל. מאום לא זז, לא הראש ולא השער, לא הגוף ולא הרגליים, שתי הידיים 
כפופות וכפותיהן, שטוחות לרווחה, צמודות אל האבנים כאילו רוצות לחדור לתוכן.
"ננעלתי" אליו כרדאר ולא יכולתי להמיש ממנו את עיני. "נדבקתי" אליו מרחוק כפי שהוא נדבק אל 
הקיר מקרוב. דרכו חשתי את הכותל. מבעד לגופו הכמו-משותק הרגשתי את דפיקות הלב היהודי 
בוקעות מתוך האבן.
כך עמדנו דבוקים יחדיו מספר דקות – הוא ואני והכותל.
פניתי לאחור וחזרתי אל רחבת הר-הבית.
ביקשתי מעמוס לזמן אלי את המג"דים לקבוצת-פקודות.
אנו נשארים בירושלים"
)מתוך הספר "הר הבית בידינו" – דווח מח"ט צנחנים מוטה גור(

 

_______________________________________________________

 

אדם לחש:"אלוקים דבר אלי" וציפור שיר חלפה בשמיים,
אבל האדם לא שמע.
צעק האדם:"אלוקים דבר אלי" ורעם אדיר התגלגל בשמיים,
אך האדם לא הקשיב.
הסתכל האדם סביבו ואמר:" אלוקים תן לי לראות אותך"
וכוכב זרח במפתיע אבל האדם לא ראה.
צרח האדם:" אלוקים הראה לי נס!" וחיים חדשים נולדו,
אך האדם לא שם לב.
בייאוש החל האדם לבכות" אנא, גע בי אלוקים, כדי שאדע שאתה כאן".
ומייד הושיט אלוקים ידו מלמעלה ונגע בכתפו של האדם.
אבל האדם נפנף ממנו את הפרפר שנחת על כתפו...
בע"ה שנרגיש את הנגיעות הקטנות והגדולות של הקב"ה.

 

__________________________________________________________

 

כפרי אחד שהיה מתפלל כל שנה בימים הנוראים בבית הכנסת של הבעש"ט, היה לו בן טיפש, שלא יכל 
לתפוס צורת אותיות, ובוודאי שלא להבין את משמעותן .
אביו לא היה לוקח אותו העירה להתפלל, אולם, משנעשה בר-מצווה, החליט האב לקחת אותו עמו לתפילת 
יום-הכיפורים, כדי שלא יעשה דבר רע, מחסרון-דעת .
ולילד היה חליל, שהיה מחלל בו, כאשר הוא רועה את הצאן.
כשהלך הילד עם אביו לבית-הכנסת, לקח עמו את החליל בכיסו, וכך היה יושב ליד אביו, מבלי לעשות דבר.
בשעת תפילת "מוסף" , אמר הילד : " אבא , יש איתי החליל שלי , ואני רוצה מאוד ליתן קול בחליל " .
שאל אביו בכעס : " היכן הוא החליל ? " ומיד הניח ידו על כיסו כדי לשומרו שלא יחלל בו .
, והנה התחילה תפילת נעילה לא יכל הנער להתאפק , דחף את ידו של אביו הוציא את החליל מן הכיס ונתן 
בו קול גדול . תמהו כל השומעים ואף הבעש"ט קיצר את תפילתו ואמר : " הנער הזה העלה בקול חלילו 
את קול התפילות ואף הקל מעלי " .
והסביר הבעש"ט : " הנער שלא ידע להתפלל , בער בו ניצוץ הקדושה ומתוך אותה קדושה , חילל באמיתות 
נקודת לבבו , ללא שום פניה , רק לשמו יתברך . והקב"ה מחפש את כוונת הלב , ולכן כוונתו הזכה 
נתקבלה ברצון והעלתה את כל התפילות איתה " .

אבל לא יודעת אם הם מחפשים מדריכים... 

אתה יכול להתקשר אלי אם אתה מעוניין

0523115523

 

אנסה לענות לדבריך לפי הסדר.

א. 'הסניפים בבני עקיבא מעדיפים...'- מי מחליט האם סניף יהיה מעורב או נפרד? האם זה התקבל כהחלטה תנועתית?

אי אז היו חברים בתנועה שדרשו סניף נפרד. הנהלת התנועה התנגדה, וכך חברי שבט אריאל הקימו את תנועת אריאל. אך אחד הסניפים התעקש להיות נפרד ולהישאר חלק מהתנועה- סניף בין החומות. מאז לכל סניף יש את השיקולים שלו באיזו צורה לנהל את הסניף.

ב. ב"ה ישנם אלטרנטיבות אשר כל אחד יכול למצוא בהם את דרכו.

ג. יש להבדיל בין מוסד חינוכי לתנועת נוער. אך עם זאת, ישנם לא מעט בתי ספר דתיים, בהם לומדים גם בנים וגם בנות. 

ד. השאלה שעולה פה היא מה ההלכה אומרת לגבי סוגיית המעורב נפרד.

העניין הוא, שבזמנו בכלל לא היו להם עניינים כאלה כי למי יש זמן בכלל. אבל עם המודרנה הדברים קצת השתנו. וברור לך שמה שיגידו רבנים בציבור החרדי ומה שיגידו רבנים בציבור הדתי לאומי הוא לא אותו דבר.

האם צריך לעשות מדרכות נפרדות? האם בבית הכנסת צריך לשים זכוכית אטימה?

ה. העניין שזה עד חב"ב, זה להוציא את עניין הקלות ראש. זאת אומרת, העניין הוא לחנך להתנהגות נכונה וראויה, ולהגיע למקום הזה מתוך בגרות. השאלה היא על מה מדברים ולמה מדברים.

כאילו בין מדרכות לתנועת נוער יש הרבה מאוד הבדל

קלות ראש? (לא בדיוק הבנתי מה אתה אומר) אבל זה הגיל הכי בעייתי בבנים בנות

ואיך אתה יכול לחנך חניכים לא לדבר עם בנות בשעה שאתה מדבר עם בנות

ואיזה אלטנטיבות יש? למה יש לי כמה חברים שפשוט לא הגיעו לבני עקיבא כי זה מעורב אולי כדאי להתחשב בהם

והשאלה מה אתם מעדיפים? מופנים אליכם המדריכים האם השאיפה שלכם נפרד או שלא

האם הבחירה של הסניף תלויה ברצון המדריכים? לא נראה לי שהם מי שמחליטים.

בכל מקרה, אני לא רוצה לחנך אף אחד שיש בעייה לדבר עם בנות. או עם בנים. אני רוצה לחנך שיש דרך נכונה לעשות את זה. כי ככה העולם שלנו עובד. ודווקא אין לי בעייה שמדריך או מדריכה יהוו דוגמה אישית לדרך של התנהלות נכונה.

ישנם תנועות נוער אחרות, כגון עזרא ואריאל שחבריך יוכלו ללכת אליהם. הם גם יכולים לעבור לסניף נפרד של בני עקיבא.

לעניין השאיפות- אז זהו שממש לא. השאיפה של התנועה אינה להיות נפרדת ומעולם לא היתה כזו.