מתוך יומנו של מוטה גור

...בשעה 11:11 החלה תפילת מנחה ברוב עם ועדה. הרב שטיגליץ, צנחן, החל לקרוא תחנון. 
הרב גורן הפסיקו: "היום אומרים הלל!", "איני יכול, רבי – השיב הרב שטיגליץ – אני הייתי בין 
אוספי החללים – איני יכול לומר הלל – אומר תחנון..."
שני הרבנים נשאו תפילתם – בהלל ובתחנון...
קרבתי אל קהל החיילים המתפללים. הבחינו בי ופינו לי מעבר. הודיתי, אולם נשארתי מאחור.
בתוך הקהל הגדול רציתי לחוש חוויה פרטית. אל התפילה לא הקשבתי, הרגשתי בה ובזה 
הסתפקתי. הרמתי עיני אל האבנים, התבוננתי בצנחנים המתפללים: כאלה עם קסדה על הראש 
וכאלה שכיפה על ראשם, סקרתי את המבנים הסוגרים אותנו משלושה כיוונים ומשווים לרחבה זו 
אופי כה פנימי.
נזכרתי בביקורים המשפחתיים שלנו ליד הכותל לפני עשרים וחמש שנה, בהליכה בסמטאות 
הצרות ובשווקים. אינני זוכר פרטים, הייתי אז ילד. אולם ההתרשמות מהמתפללים ליד הכותל 
שמורה עמי. ואולי היא מתמונות שראיתי בגיל מאוחר יותר? יהודים לבושי קפוטה ושטריימל, 
עטורי זקן לבן וארוך – הם והכותל היו כגוף אחד.
חזרתי אל המציאות, הרב גורן – במדי צה"ל – נושא תפילה רמה, מאחוריו ציבור חיילים-לוחמים 
מתפללים.
בפינה הימנית – מרוחק מעט מציבור הלוחמים עמד אדם. לא, לא עמד, הוא כאילו נדבק לאבנים. 
הוא כחלק מהכותל, אבן מאבניו, לבוש קפוטה חומה וארוכה. על ראשו מגבעת שחורה. מתחתיה 
מבצבץ שיער מגודל. מאום לא זז, לא הראש ולא השער, לא הגוף ולא הרגליים, שתי הידיים 
כפופות וכפותיהן, שטוחות לרווחה, צמודות אל האבנים כאילו רוצות לחדור לתוכן.
"ננעלתי" אליו כרדאר ולא יכולתי להמיש ממנו את עיני. "נדבקתי" אליו מרחוק כפי שהוא נדבק אל 
הקיר מקרוב. דרכו חשתי את הכותל. מבעד לגופו הכמו-משותק הרגשתי את דפיקות הלב היהודי 
בוקעות מתוך האבן.
כך עמדנו דבוקים יחדיו מספר דקות – הוא ואני והכותל.
פניתי לאחור וחזרתי אל רחבת הר-הבית.
ביקשתי מעמוס לזמן אלי את המג"דים לקבוצת-פקודות.
אנו נשארים בירושלים"
)מתוך הספר "הר הבית בידינו" – דווח מח"ט צנחנים מוטה גור(

_______________________________________________________

אדם לחש:"אלוקים דבר אלי" וציפור שיר חלפה בשמיים,
אבל האדם לא שמע.
צעק האדם:"אלוקים דבר אלי" ורעם אדיר התגלגל בשמיים,
אך האדם לא הקשיב.
הסתכל האדם סביבו ואמר:" אלוקים תן לי לראות אותך"
וכוכב זרח במפתיע אבל האדם לא ראה.
צרח האדם:" אלוקים הראה לי נס!" וחיים חדשים נולדו,
אך האדם לא שם לב.
בייאוש החל האדם לבכות" אנא, גע בי אלוקים, כדי שאדע שאתה כאן".
ומייד הושיט אלוקים ידו מלמעלה ונגע בכתפו של האדם.
אבל האדם נפנף ממנו את הפרפר שנחת על כתפו...
בע"ה שנרגיש את הנגיעות הקטנות והגדולות של הקב"ה.

__________________________________________________________

כפרי אחד שהיה מתפלל כל שנה בימים הנוראים בבית הכנסת של הבעש"ט, היה לו בן טיפש, שלא יכל 
לתפוס צורת אותיות, ובוודאי שלא להבין את משמעותן .
אביו לא היה לוקח אותו העירה להתפלל, אולם, משנעשה בר-מצווה, החליט האב לקחת אותו עמו לתפילת 
יום-הכיפורים, כדי שלא יעשה דבר רע, מחסרון-דעת .
ולילד היה חליל, שהיה מחלל בו, כאשר הוא רועה את הצאן.
כשהלך הילד עם אביו לבית-הכנסת, לקח עמו את החליל בכיסו, וכך היה יושב ליד אביו, מבלי לעשות דבר.
בשעת תפילת "מוסף" , אמר הילד : " אבא , יש איתי החליל שלי , ואני רוצה מאוד ליתן קול בחליל " .
שאל אביו בכעס : " היכן הוא החליל ? " ומיד הניח ידו על כיסו כדי לשומרו שלא יחלל בו .
, והנה התחילה תפילת נעילה לא יכל הנער להתאפק , דחף את ידו של אביו הוציא את החליל מן הכיס ונתן 
בו קול גדול . תמהו כל השומעים ואף הבעש"ט קיצר את תפילתו ואמר : " הנער הזה העלה בקול חלילו 
את קול התפילות ואף הקל מעלי " .
והסביר הבעש"ט : " הנער שלא ידע להתפלל , בער בו ניצוץ הקדושה ומתוך אותה קדושה , חילל באמיתות 
נקודת לבבו , ללא שום פניה , רק לשמו יתברך . והקב"ה מחפש את כוונת הלב , ולכן כוונתו הזכה 
נתקבלה ברצון והעלתה את כל התפילות איתה " .

בנטיעות וכזה נראה לי שכן

במחנה יש משהו נפרד

לאיזה גיל, איזה חלק שקשור לתפילה?

כיתה ד..

על החשיבות של להתפלל מנחה בסניף..

אצלנו אחרי המפקד כל שבט מתפלל לבד והרבה חניכות לא ככ שותפות במקרה הטוב יושבות בשקט במקרה הרע גם מדברות ואז יוצא שמי שמתפללת כביכול מפסידה כי היא לא בענינים.

רוצה פעולה מפוצצת כזאתי על תפילה ולמה חשוב שיגרה אותם להתפלל..

חלק ממערך בת מצוה

באמת להעביר להם את ההרגשה שתפילה זה לא עול, זה לא עוד משימה מעיקה שצריך לסמן עליה וי.. 

להלן מערך שיעור של חצי שעה בנושא תפילה, המיועד לנוער דתי בכיתה ו' ומחולק לשלושה חלקים של 10 דקות כל אחד. המערך מותאם לגיל ולרקע הדתי של התלמידים, תוך שימוש בשפה פשוטה ופעילויות קצרות וממוקדות:

חלק ראשון: פתיחה והיכרות עם הנושא (10 דקות)

מטרה: לעורר עניין ולחבר את התלמידים לנושא התפילה.  

דקה 1-2: שאלה פותחת  

שאל את התלמידים: "מה אתם מרגישים כשאתם מתפללים? משהו מיוחד או אולי משהו שקשה לכם בזה?"  

תן ל-2-3 תלמידים לשתף בקצרה (30 שניות לכל אחד).

דקה 3-5: סיפור קצר  

ספר סיפור קצר על חנה מהתנ"ך (שמואל א', פרק א'): "חנה התפללה בלב שלם לבקש בן, והתפילה שלה הייתה כל כך חזקה שהיא ממש דיברה עם ה' כמו עם חבר."  

שאל: "מה אתם חושבים שהפך את התפילה שלה למיוחדת?"

דקה 6-10: דיון קצר  

שאל: "למה לדעתכם חשוב להתפלל? מה זה נותן לנו?"  

עודד תשובות כמו: קשר עם ה', שקט בלב, תחושת תמיכה.

חלק שני: הבנת התפילה דרך פעילות (10 דקות)

מטרה: להמחיש את המשמעות של התפילה בצורה חווייתית.  

דקה 1-2: הסבר קצר  

אמור בצורה פשוטה: "תפילה היא כמו שיחה עם ה'. לפעמים אנחנו מבקשים, לפעמים מודים, ולפעמים סתם רוצים להרגיש קרובים."

דקה 3-8: פעילות קבוצתית  

חלק את הכיתה ל-3 קבוצות קטנות.  

תן לכל קבוצה משימה:  

קבוצה 1: כתבו 3 דברים שהייתם מבקשים בתפילה.  

קבוצה 2: כתבו 3 דברים שהייתם מודים עליהם.  

קבוצה 3: כתבו 3 דברים שמרגישים לכם קרובים ללב בתפילה (למשל: שיר, מילה או רגע).

כל קבוצה מקבלת דף ועט, ויש להם 5 דקות לעבוד יחד.

דקה 9-10: שיתוף מהיר  

נציג מכל קבוצה משתף בקצרה (30 שניות לקבוצה).

חלק שלישי: סיכום וחיבור אישי (10 דקות)

מטרה: לעזור לתלמידים לקחת את הנושא איתם ליום-יום.  

דקה 1-3: דבר תורה קצר  

אמור: "בתפילה אנחנו לא רק מדברים, אלא גם מקשיבים. כמו שכתוב בתהילים 'קרבת אלוקים לי טוב' – כשאנחנו מתפללים, אנחנו מתקרבים לה'."

דקה 4-7: פעילות אישית  

תן לכל תלמיד דף קטן וכתוב עליו: "כתבו משפט אחד שהייתם רוצים להגיד לה' בתפילה שלכם היום."  

תן להם 2-3 דקות לכתוב בשקט.

דקה 8-10: סיום מעודד  

אמור: "כל תפילה חשובה, גם אם היא קצרה או פשוטה. נסו השבוע להתפלל משהו קטן מהלב שלכם."  

סיים בשאלה: "מי רוצה לשתף את המשפט שלו?" (רשות, לא חובה).

הערות למנחה:

שמור על אווירה קלילה ומכבדת.  

התאם את הקצב לפי התגובות של התלמידים – אם חלק אחד מתארך, קצר את הבא.  

הבא דף ועטים לפעילויות.

אם זה בשבת קודש תעביר בעל פה.

בהצלחה!

מחפשת יותר פעולה עם משחקים שבסוף מתקשרים לענין התפילה פחות דיונים ושאלות

מנסיון כל הדיונים וכו לא ככ פועל הם צריכות לזוז חח

אני ממש מסכימה איתך..

לאיזה כיתה?

בסוף עכשיו לא כ"כ מרגישים את זה אבל אם זה ימשך זה יגיע למצב שהיה לפני כן שלא דיברנו המדריכות מלבד מי מכינה את הפעולה. מצב שבטוח לא רוצות להגיע אליו. אף אחת.