לתת להם פאזל עם תמונה שבטית/ אישית מצד אחד ובצד השני תמונה של הגלובוס.
יחד עם הסיפור הזה -
היה מדען אחד שכל הזמן היה מודאג מבעיות העולם, על כן היה נחוש בדעתו למצוא להן פתרון. הוא העביר ימים ולילות במעבדה שלו כדי למצוא תשובות לספקותיו.
יום אחד, בנו בן השש 'פלש' למקום עבודתו כשהוא נחוש בדעתו לעזור לאביו. המדען, שהתעצבן בגלל ההפרעה, ניסה בכל דרך לגרום לבנו ללכת למקום אחר. כשראה שדבר זה בלתי אפשרי, חיפש משהו שיוכל להעסיק ולספק את הילד, וכך גם יסיח את דעתו של הילד והוא לא יפריע לו בעבודתו.
לשם כך, תלש המדען מתוך חוברת דף עם מפת העולם, גזר אותה להמון חתיכות קטנות ונתן לבנו יחד עם גליל נייר דבק, ואמר לו: "בני, אתה אוהב פאזלים, נכון? אז אני אתן לך פאזל של העולם ותוכל לתקן אותו. הנה, העולם כולו מפורק, נראה אם אתה יכול לתקנו, ותעשה את זה לבד לבד".
המדען חשב שבנו ירכיב את הפאזל במשך ימים רבים, אולם מה רבה היתה הפתעתו, כאשר בנו שב אליו לאחר שעות ספורות ואמר לו: "אבא, סיימתי. הצלחתי להרכיב את הכל".
תחילה לא האמין האב וחשב בליבו שזה לא יכול להיות, שילד בן שש יצליח להרכיב מפה שמימיו לא ראה. הוא הניח את רשימותיו בהן עסק, ניגש אל בנו, כשהוא בטוח שהוא הולך לראות עבודה מבולגנת.
לתדהמתו, המפה היתה מושלמת, כל החתיכות היו במקומן. כיצד זה יכול להיות? איך הוא עשה את זה? חשב בליבו האב. "אתה לא ידעת איך נראה העולם, איך הצלחת לעשות זאת?" - שאל המדען את בנו.
"אבא", השיב הילד, "אני אומנם לא ידעתי איך נראה העולם, אבל כאשר תלשת את הדף מן החוברת, הבחנתי שבצידו השני יש תמונה של אדם. כשנתת לי לתקן את העולם, ניסיתי אך לא הצלחתי. זה היה הרגע שבו נזכרתי בתמונה של האדם מהצד השני, לכן הפכתי את כל החתיכות והתחלתי לתקן את האדם, כי אני יודע איך הוא נראה. כשהצלחתי לתקן את האדם, הפכתי אותו וראיתי שהצלחתי לתקן את העולם"...