פעם בכמה זמן לעשות פעילות ביחד/לעשות פעולה כשהמדריכה שלהם לא נמצאת

איתם... זה מעמיד את המדריכים החדשים במבוכה וחוסר נוחות שאין לכ םמושג כמה...

גאז ברור שהכלל הראשון הוא להכשיר למדריכה החדשה את המקום... זה כולל גם כשפוגשים את החניכים ברחוב או סתם מדברים איתם, להתעניין במדריכה החדשה: "מה איתה"? "איך היא?" "ואי, כן היא ממש שפיצית...:" "ממש התפללתי שהם אלו שיכנסו להדרכה אצלכם..." "כן, איזה כיף שקיבלתם אותם, דיברתי עם הקומונרית שתכניס אליכם את המדריכים הכי שפיצים..." "מה? אתם עדיין לא ממש מרגישים קשורים אליה? לא נורא, זה לאט לאט, קשר לא נוצר בקליק והיא ממש שפיצית, אז עוד מעט תרגישו ממש מחוברים אליה... היא ממש מתאימה להדרכה, במיוחד לשבט שלכם..."

עד כאן כלל ראשון... המשך לגבי שאר הכללים יבוא כי אני חחייבת לרוץ לשיעור...  

דבר שני: אני  בהחלט מבינה את הכאב הזה (מכלי ראשון...)

ובכל מקרה, כמו שאמרתי וכמו שאת אמרת: צריך מאוד-מאוד-מאוד-מאוד להיזהר מלעשות פעילות מאורגנת ולהמשיך "להידבק" (במחילה ובגרשיים) לחניכים: אין לך מושג כמה זה מעמיד את המדריכים החדשים במצוקה ובמבוכה...

ולכן, לענ"ד הכמות הנכונה של פעילות מאורגנת עם החניכים שלך לשעבר היא פעילות אחת לשנה, ושתיים אם אחת מהן היא, נגיד, להזמי אותן אליך לחגוג איתך את היום הולדת שלך....

ועוד שני כללים חשובים בפגישה מאורגנת עם החניכים לשעבר:

1. הפגישה תהיה בתיזמון של משהו בין רבע לחצי שנה אחרי שמדריכים החדשים נכנסו להדרכה, כדי שתהיה להם הזדמנות לבסס את הקשר עם השבט...
2. לא לעשות את הפעילות בסניף אלא בבית פרטי

כמובן שאם את בסניף יישובי אז זה הרבה יותר קל כי תמיד פוגשים את החניכים ברחוב, בסניף, בהסכה, וכו'

ב"הצלחה

-באחווה של מדריכות חשדומטיות לשעבר     

באמת שאין לבנ"ע מה לעשות...

אתם יכולים לעשות משהו חלופי -

אבל תדעו שאם עושים את זה כמו שצריך, זה לא הרבה יותר זור (כולל הסעה, אוכל, מלווה נשק+חובש...)

האפשרות השנייה זה לגייס תרומות (לא מומלץ, אבל אין ברירה)

האפשרות הכי טובה זה למצוא עבודה לכל השבט - מכירת עציצים/ארטיקים (בקיץ)/ עבודה כל-שהיא...

מסע/ מחנה זה לא עניין של רווח.

אי אפשר להזמין פחות לילה, חייבים מלווי נשק ומחיר הלינה הוא ממילא ברצפה.....

אולי הבעייה בחינוך שלנו.

בעיניי, זה לא רע להעביר לחניכים מסרים של כלכלה מגיל צעיר. להרוויח כסף כשבט בעיניי לא פסול. 

(בסוגריים רק אגיד שיש לשים לב גם לתרבות הפנאי של לא מעט חניכים.)

אם באמת כל הורה בשבט ידרוש מילדו, כעיקרון חינוכי- להרוויח את 25 השקלים של דמי החברות שלו- דבר שהוא יכול להשיג בשעתיים- שלוש של עבודה- החניך ירגיש יותר קשור לסניף. (הרב דסלר, נתינה מביאה לאהבה וכל זה...)

כשהחניכים בתנועה, כמגמה, יבואו למחנה מתוך תחושה של עבודת הכפיים שהובילה אותם לזה- זה לא ייתן ערך מוסף אחר?

איך אפשר להשוות ארוחה במסעדה לפוייקה עם החבר'ה?

(ועוד דבר אחד קטן בסוגריים לסיום- רוב המוסדות הדתיים עושים כל מיני מבצעים לפורים. בסכום ששכבה אחת ממוצעת מוציאה על ערב אחד של הכתרה, תוכלי לקבל 1000 ש"ח לכל חניכה. לפחות.)

כל פעם שאני רואה הודעה כזאת אני אומרת "הי, סבבה, אני אעלה לו\ה את הפעולה הזאתי....." ואז אני אומרת "רגע, אבל אולי זה כבד\תינוקי מידי בשבילהם??? באיזה גיל החניכות שלה\ו בכלל???"

אז בבקשה, למען ה', תזכרו תמיד לכתוב את שם השבט\הכיתה\הלא יודעת מה שאתם מדריכים!!!

שבט הראה..

ממש ממש יעזור לי!!

20130111133424.doc

משהו שייש לי ככה ממש בשלוף....

אם אני לא טועה בחוברת של חודש ארגון בשבט נבטים, אז יש שם כמה דברים..

עוד משהו שמצאתי:

נושא: מסגרת

מטרה: שהחניכים יבינו שכמו בכל מסגרת (צבא,בי"ס וכו) גם בבנ"ע אנחנו צריכים לשמור על המסגרת ולבוא כחולבן ,להיכנס לתפילה,לבוא בזמן למפקד,לעמוד יפה וכו'..

מהלך הפעולה: מסרטטים ריבוע לא גדול מדי ולא קטן מדי..בו תהיה כל הפעולה! החניכים יכולים לעשות מה שבא להם בלי לצאת מהמסגרת!

-פאזלים: מחלקים את השבט לשתי קבוצות,קבוצה אחת מקבלת פאזל שגזור ישר וממש קל לחיבור והקבוצה השניה מקבלת פאזל שגזור ממש עקום ולא ברור.. (אולי עם חלקים חסרים..) הם צריכים לחבר אותם כמה שיותר מהר..

משחקים משחקים רק בתוך המסגרת,לא משנה איזה משחקים לא חובה שיהיו קשורים:                                                                                               -סבב התנועות של הטמפה טמפה                                                            -שיפ שיפ בנג                                                                                        -פיוו                                                                                                    -המשחק עם הידיים שמשנים כיוון                                                            -המלפפון

התאמה בין מסגרת לתלבושת ,מביאים לחניכים סמל של צה"ל וחייל עם מדים וסמל של הבי"ס שלהם והתלבושת שלהם..וכו<התלבושת מסמלת השתייכות>

אפשר לשחק איזה משחק בלי כללים מוגדרים להראות איך זה נראה כשאין כללים.

קטע על מר שמוץ ששנא מסגרות.. 

מר שמוץ.

והמסר: לכל דבר בחיים יש מסגרת -לצבא ,לבי"ס וגם לבנ"ע

מי שרוצה להישאר בפנים צריך לשמור על הכללים-לבוא למפקד בזמן,להיכנס לתפילה,לבוא כחולבן..

בלי המסגרת הכל נראה כמו סתם פעילות ומשו לא מוגדר..

- הכניסו בקוספא מישהי ועשו מורלים לרבנית וזה ואז אמרו עבדנו אליכם זאת לא הרבנית הרבנית בחווץ))

- עשו חלוקת פרסי אוסקר כאילו יש 3 מתמודדות על כל אחת יש סרטון ואז מכריזים שהזוכה זאת_____ והיא מקריאה כנאום תודה את התקנון...

בהצלחחה

היי..זה ממש חמוד אבל מכירים את זה אצלנו אז לא יחשבו שהיא באמת בתוןך הקרטון..

אני ישמח לעוד הצעות..זה ממש חשוב..

אבל היא לא הרבניתת))

בן אז עדיף בן) לשמלה ושמו לו טול על הפנים כדי שלא יראו שזה בן..))

תגובה טובה מאוד

קודם כל-

דיברת על הקומונרית? יש לך מד"שית?

חשוב לדבר עם מישהו שמכיר את הנפשות הפועלות..

כמה זמן את בהדרכה?

שניה, חשבת שתיכנסי וזהו-ישר תאהבי אותן ויהיה לכן כיף?!

את רוצה לאהוב אותן?! את צריכה להבין שזה תהליך. לא קל.

ואחת הצורות היא להשקיע! אהבה נקנת ע"י נתינה! כשאתה נותן למישהו משהו מעצמך ומתוך ליבך, אתה מתחבר אליו, יש בו חלק ממך!

וכדאי גם לנסות לעשות כיף ביחד במעגך מצומצם.. של חניכה או שתים ואז יהיה יותר קל לראות את הצדדים היפים שבהן.

(עוד נקודה- אל תנסי להעביר להן מסרים שאת לא מתחברת אליהם. תחשבי על ערך שחשוב בעיניך ואותו תעבירי-כי דבר שיוצא מן הלב-נכנס אל הלב)

רק אל תתתיאשי! תזכרי שאת עושה שליחות גדולה לעמ"י!

ב"הצלחה, וכאן בשמחה..

נ.ב- אם אני לא מספיק עוזרת, אפשר לנסות גם בחברים מקשיבים, הם מתוקים

אני מדריכה לבד! בסניף שהוא לא הסניף שגדלתי בו..אני מדריכה שלהן בערך ארבעה חודשים אבל זה הארבעה חודשים הכי קשים שהיו לי מבחינה נפשית כי ממש קשה לי בזב שאני לא אוהבת אותן.. וגם הן הגיל שלא רציתי בכלל כי הן ממש קטנות.. ואני לא יודעת איך לדבר איתן להתנהג אליהם..

אגב, מה הקומונרית אומרת?

יצאת לסמנריון?

ו-תזכרי, זה נשמע פלצי אני יודעת..

אבל ה' באמת לא נותן לאף אחד ניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו!

ומוזמנת לאישי.. מקווה שאוכל לעזור..

גם אני נכנסתי לשבט של קטנות (נבטים) ואני בטוחה שבכל גיל זה קשה לאהוב אותן בהתחלה. גם לי היו ת'חניכות שאהבתי יותר ואהבתי פחות אבל במשך הזמן התחלתי לאהוב את כולן. אני חושבת שמה שעזר לי להתחבר אליהן זה המשחקי גיבוש. בהתחלה אני והמדשי"ת שלי היינו עושות להן פעולות קצרות (ואפילו גם קצת עכשיו) ואחרי זה חצי שעה של משחקי גיבוש, וזה באמת מגבש גם בינהן וגם ביננו. תחשבי על זה שיש חניכות שקשה להן לשבת ולהקשיב והן איפרקטיביות ואז את רואה את הצד הלא כ"כ נחמד שבהן, אבל במשחק כולן משתתפות וצוחקות ואין להן ת'קטע להפריע.

יכול להיות גם שבגלל שזה לא הסניף שלך אז יותר קשה לך. יכול להיות שגם הצוות חדש לך ואז גם קצת קשה להם לעודד אותך...

ובאמת כמו ש-הללי נפשי אמרה, תתייעצי עם הקומונרית.

(דבר שמאוד חשוב בהדרכה זה להיות בקשר טוב עם הקומונרית).

רוב האנשים שואלים "מה אתם חושבים..."

ואז אין לי כח לענות, כי זה ארוך מידי...

לכן אני אוהב את השאלה שלך.

מהדירה שלי, ואני יכול להגיד כמעט בוודאות גם מהדירה לפני ואחרי,

אני יודע רק על מקרה אחד שיכול לעלות לדיון.

בעיה שקוראת הרבה פעמים גם בצבא - אנשים יוצאים מהבועה שלהם,

וביחד עם כל ההלם של לפגוש אנשים ותרבויות חדשות,

מתחילות לעלות שאלות ותהיות באמונה...

בדירה שלי יש אחד שלקראת אמצע-סוף שנה הפסיק להאמין.

הוא לא ממש 'זרק' את הכיפה, כי הוא ידע שזה יפגע בכל מה שאנחנו מנסים לעשות,

אבל אחרי שנגמרה השנה הוא כבר לא הלך עם ציציות בחוץ, בלשון המעטה.

אני חושב שחלק מהעניין שהוא ממש חי בבועה עמוקה לפני זה.

כלומר - אף פעם לא היה בקשר עם ערסים יותר מידי, וכמעט לא דיבר עם בנות.

בגלל זה לא ללכת לשל"פ? לא חושב.

השלב הזה יבוא מתי שהוא בכל מקרה, בד"כ זה בא לפני השמינית.

השאלה זה אם אתה מוכן לזה, ואתה שלם אם האמונה שלך או לא!

אגב - לדעתי עדיף שהשלב הזה יגיע כמה שיותר מוקדם.

אם כי יש חבר'ה שאחרי השנה מדברים קצת יותר עם בנות מאשר קודם...

אבל אם זה טוב או לא - אני אשאיר לשיפוטך!

מי שרוצה עוד פרטים ועוד שאלות - מוזמנים בכיף!

תודה...אבל אני גם חי בבועה מטורפת...אני גר ביישוב קטן בשומרון ולומד בם בשומרון

אני לא יוצא מפה לפעמים חודשים...

אם בנות אין לי בעיה כי אנחנו גדלים מעורב פה(שמירת נגיעה ברבק וזה אבל בני עקיבא מעורב ונוער מעורב...)

אבל ממש תודה...

יש מקומות שאתה עובר בהם,
מביט לצדדים וממשיך בהנאה...
יש אנשים שאתה פוגש בהם
מחייך קלות וממשיך הלאה...

אבל יש, לא רבים, כמובן,
רק כמה מיוחדים,
מקומות שאתה עובר בהם
ונשאר.
כי טוב לך וחם.
וקשה לך משם להמשיך...

ויש אנשים שאתה פוגש,
מתקשר ואוהב
וכשאתה ממשיך הלאה
הם ממשיכים איתך,
עמוק בלב...

אבל בתור קומיקס,ומודבק על דף קרטון בצורה של ה"לא הלפריע" של הבתי מלון האלה..

יצא ממש יפה!

גם אני ככה חשבתי כשנכנסתי להדרכה , דיי פחדתי ישר להתחיל בשהו בסגנון של ערכים ומוסר,

אבלל בנינו , הבנות יודעות לאיפה הם באות ואם בהתחלה לא נכניס את זה לפחות קצת הם יואהבו את הקטע של רק משחקים וכזה וכשנתחיל לדבר על ערכים , הפאןן ירדד להם.

תכניסיי לפעולותת קצת ערכים ומסרים , זה חשוב , אם בא לך את יכולה לעשות משהו על שיתוף פעולה בשביל הדרכה, אבל אל תשכחי או תזניחי חלילה את מה שמקבלים מהפעולה עצמה..

שיהיה מלא מלא מלא בהצלחחה!!!

ואת גם לא צרכיה ישר להעביר מסרים..

אני גם נכנסתי לא מזמן להדרכה,ופשוט בשבת הראשונה עשינו משחקי "הכרות" כאלה כיפים,והם שיא הנהנו..
את לא יכולה להעביר להם עדיין מסרים כי את עוד לא מכירה אותם בתור שבט,ולא יודעת על מה לעבוד איתם..

תעשי משהו שיתאים להם...

לדוג' חניכים שלי כל הזמן יהיו על קוצים ויעשו בלאגן ברגע שנקריא להם סיפור או ניתן להם מסר חופר

לכן רוב הפעולה בנויה על משחקים שיכולים לגרום להם לזוז ולעשות דברים..

תתאימי את הפעולה לאופי שלהם, אם נגיד צריך דיון ואת ידועת שזה לא מעניין אותם

תעשי לדוג' סולמות וחבלים עם סימני שאלה וקריאה וכל פעם שיש שאלה תשאלי שאלה שאמורה להיות בדיון וכו' 

וככה זה משחק שמאתגר כי הוא תחרותי והחניכים יהיו צמודים אליו 

מקווה שעזרתי  

*ההודעה נכתבה בלשון נקבה מטעמי נוחות בלבד.. 

אבל וואחד תטרטרי אותם....

הפעולה הכי טובה שזכורה לי זאת פעולה שעשיתי על א"י אז יצאתי איתם לטיול, סתם חסר מטרה.... 

ואח"כ עשיתי כל מיני תחרויות,

ובזמן של המסר הם ממש ישבו בשקט וקלטו אותו....

אם הם בנבטים עד מעלות יש לי רעיונות ואם מעפילים הראה גם יש לי..

תאמרי איזה אני יאמר לך רעיונות..

אני גם ישמח חח

אני חושבת - לדעתי בלבד  שזה בגלל שהם לא מבינות כ"כ מה זה אולפנה,
הם חושבות בטח שבאולפנה חייב ללכת עם חצאיות שמטאטאות את הרצפה, להתפלל ולהגיד תהילים כל היום, ללמוד הרבה שיעורי קודש וכו' וכו' 

אני חושבת שאת צריכה להסביר להם או בשחנ"ש או דרך פעולה או כל צורה שאת חושבת שהכי נכונה

מה זה בכלל אולפנה אבל הכל - פעילויות, התנדבויות, לימודים, לבוש 

להראות את ההבדל בין בנות שיוצאות משם לבין בנות שיוצאות מבתי ספר חילוניים 
ולהראות להם את האולפנה בצורה חיובית 
ב"הצלחה!!  

וכזה תדברו ותסבירי להם למה עדיף אולפנה וכו וכו..

אני פוט באה מסניף ישובי וכולם הולכים לאותו בי"ס יסודי ולאותו תיכון וכו'.

אבל מה שכן זה בעז"ה אני אשתד ללשאול מחר חברה שלי שמדריכה הדרכת חוץ בסניף עירוני שהחניכים שבאים לשם הם גם יותר "ערסים" ו"פקאצות", וגם אם לה אישית אין ניסיון בכל הקטע הזה, אולי היא תוכל להתייעץ עם הצה"ד שם...

שלמרות האחריות שלך כמדריכה, את לא מחליפה את ההורים.

מה שכן, תדאגי שלפעולות יהיה הרבה תוכן משמעותי ושהחניכות שלך ימשיכו לקחת

חלק בסניף. אם יש משהו שאת מאמינה שהן מפסידות מזה שהן לא באולפנה, תנסי 

"להשלים" להן בסניף.

הרבה פעמים הבנות גם מפסיקות להגיע לסניף בגלל שהם נמצאות בחברה אחרת

אני לא בעד העניין ולוקחת את זה כאופציה , אבל זה קורה הרבה , (אני רואה את זה בסניף שלי הרבה..)

וגם חניכות שלי עולות לכיתה ז' שנה הבאה , וזה חשוב לדבר איתם על זה.. 

ברור שבסופו של דבר ההורים מחליטים אבל גם לנו בתור המדריכות יש את האפשרות לדבר איתם על הנושא , אפילו להגביר אצלם את הרצון לאולפנא וכו..

ואם הן הלכו ללמוד במקום חילוני, זה לא באשמת המדריכה.

אבל כמובן שיש איפה לעשות השתדלות.

איפה את מדריכה? אם יש לך טיפים בשבילי בנושא הזה וגם בכללי לגיל הזה אני ממש ישמח כי ממש קשה לי אני עובדת עצות

אם אני לא יעשה עם זה משהו עכשיו אח"כ זה יהיה מאוחר מדי וזה ירגיש פספוס כי יש להם כ"כ הרבה פוטנציאל..... וההורים שלהם כנראה לא מבינים כמה זה חשוב