נערך
כותב שירים מלאים ברגש
מחכה שמחר תעלה כבר השמש
אבן נופלת מהלב
מחכה רק להתאהב
יש בי הרבה מאוד פחד
להתעורר בבוקר יחד
מחזיקים ידיים
אהבות לא נופלות מהשמיים
יושבים על הדשא ביחד
מסתכלים בעיניים בלי פחד
מתבוננים על הכוכבים
אחד לשני משלימים מילים
הסתכלות של שניות
יכולה את התמונה לשנות
דברים נופלים בין הכיסאות
לא נותנים להם לחיות
ממשיכים הלאה
יש חיים שלמים קדימה
אהבה זה דבר פשוט
אבל לא צריך להיות להוט
יש קשיים בדרך
מבט אחד מוציא שפך
יחד תמיד
לא נותנים להפריד.
רחל ריגשת אותי ממש תודה רבה רבה לך
זה בא בגלים.
יום אחד מאושר כל רגע.
מוכן לבלוע, להסתער
על החיים.
אך הגלים נסוגים
ומגיע יום שבו אני
מתכנס, מוריד את הראש
וכואב את החוף שנגלה לבד.
זה בא בגלים.
חוזקה, חולשה.
עצב, שמחה.
הצלחה, כישלון.
לפעמים נסוג יותר
ולפעמים פחות
לפעמים מתרחק ונשאר קצת שם
ולפעמים משאיר דמעות על החוף
זה בא בגלים
והים תמיד זז,
ללא מעצורים
ללא רחמים.
ואני בין גל לגל
שופך עוד מים לים
מאמין
שהגלים מתקדמים
זה נוגע ללב!!!
איזו כתיבה מדהימה!!!!!
אהבתי ממש!
והסוף בכלל יפה!!
לייק.
זה מדהים ומחזק.
אהבתי
מֵת אָב
וֶאֱלוּל כִּמְעַט
וְעָבְרָה שָׁנָה,
וּמֶה הָיָה לָנוּ
לֹא מְעַט
וּמָה נִשְׁתַּנָּה,
הַחֶשְׁבּוֹן
עוֹד יְחֻשַּׁב
לֹא עַכְשָׁו,
עַכְשָׁו פָּשׁוּט
נַחֲלִיט
לְהִתְקָרֵב אֵלָיו,
בְּלִי לְהַבִּיט
לְאָחוֹר
בְּלִי חֲשַׁשׁ,
מֵרֶגַע זֶה
מַמָּשׁ
אָדָם חָדָשׁ.
ככה יצא...
בקצרהמטרת האתגר- לעודד יצירה ולא ע"מ להתחרות.
ומי שלא משתתף באתגר באופן יצרני- הרבה יותר ממוזמן להגיב ולדרבן את היוצרים המוכשרים של הפורום!
אז ככה, השבוע, כל מה שתצטרכו לכתוב ולהעלות לפורום עד לשלישי הבא זה!! (הפעם זה יצירתי משהו! 
)
סיפור, שכל פסקה שלו- מתחילה ע"י השלמה אוטומטית של הקלדה רנדומלית.
הכוונה, במידה ויש לכם בסמרטפון מקלדת עם תיקון אוטומטי, הקישו בצורה רנדומלית מספר פעמים על המסך(החל מפעם אחת, והולך ומתקדם לאמיצים) ותראו מה המקלדת תציע לכם. עם המילה שהמקלדת בחרה- תתחילו את הפסקה.
סיימתם את הפסקה? תשלפו שוב את הפלאפון, תקישו שוב, תמשיכו את תהליך הכתיבה, וחוזר חלילה.
במידה ואין לכם סמרטפון כזה, אתם יכולים להשתמש בשורת החיפוש של גוגל, או בכל כלי השלמה אוטומטי אחר.
משימת בונוס למגניבים בלבד-
תכתבו סיפור(נוסף) שאפשר לקרוא אותו גם כן מהסוף אל ההתחלה.
זה הכל!
קחו לעצמכם איזו רגיעה קטנה, תשחררו את היצירתיות, ותנו לידיים שלכם לכתוב את מה שבא לכם לראש.
בשבוע הבא- אתגר שונה בעז"ה.
מחכה לראות את התוצר שלך!
בהצלחה!!
*רעיונות נוספים, כיוונים יצירתיים ועוד- אשמח לשמוע
היכל התהילה!
הגיבורים שצלחו את האתגר של שבוע שעבר:
@רב מג של מילים @מיצ'ל@בקצרה (סוף סוף...) @אילת השחר
והגיבורים שהרהיבו עוז והתגברו גם על משימת הבונוס המאתגרת!!
כנראה ש.. אף אחד. הנסיכה נשארה כלואה בנבכי משימת הבונוס... 
חוזרתאחרונהנומי נומי ילדה קטנה
אולי השחר יבוא
אם יהיה לי טיפת כוח
אמסור אותה לך
נומי נומי ילדה עצובה
הלוואי והיו בי תקוות
"בומממממםםם!!!!!!"
"אההההההההההה"
"אמאאאאאאאאאאאאא"
"עפה לי היד!" נשמעה צרחה מאי שם וקולות סירנה מהבהבים נשמעו מרחוק. זעקות כאב, צעקות אימה וצווחות חסרות אונים שמעו מכל עבר. ילד קטן גהר מעל אימו השותתת דם, ליטף את פניה החיוורות ובכה: "אימא! קומי! בואי נלך לגינה. אני יהיה ילד טוב, מבטיח לך. אני אקשיב לך לעולמים" הוא התחנן וצעק, אך מלבד גניחות כאב לא נשמע מצד האם מאומה. הילד הסתכל עליה בעיניים כלות, שערו הזהוב האדים מדם האם שנזל עליו וידיו הרכות הונחו על פני אימו בתנוחה מעוררת רחמים, זעקות אימה של אנשים קטועי גםיים הדהדו סביבו אך הוא לא שת ליבו למאומה מלבד אימו. דמעה קטנה זלגה מעיניו הטהורות והוא מחה אותה בידיים מלוכלכות בדם ואחר קרב אל עיניה העצומות והרים את עפעפיה השמוטים באצבעוציו הקטנות. העיניים נפתחו בהו בו חלולות. נראה היה כי לא היו אלה עיניים, כי אם גולות זכוכית בלבד. הוא עזבם והם נשמטו מטה בכבדות.
"אימאאאאאאא!!!!!" הוא קרא, "קומי! אני רוצה שתקומי. דויד רוצה אימא!!"
שקט. לא נשמעה תגובה.
הוא הביט בה והחל בוכה בהסטריה: "אימא! למה את ישנה? אני צריך לאכול, אני צריך לישון. לדויד יש מחר גן. אימא, למה את ממשיכה לישון? למה אימא?? למה?" הוא התיישב על הדם הקרוש ולא שם לב לאצבע קטועה שהייתה תחתיו. "ה'! א תעיר לי את אימא אני מבטיח לך שאני תמיייד תמיייייד יהיה ילד צדיק" אמר. אבל זה כבר היה מאוחר מידי, כי אימו כבר נרדמה לשנת עולמים.
השמ נטתה מערבה והאירה את העולם בגווני ארגמן בוהקים. מראה קרני השמש התערבב עם דמם השפוך של הפצועים בהזדהות והבליט אותו עשרות מונים.
הכל הסתיים.
הרחוב פונה מגופות ההרוגים והפצועים פונו לבתי חולים שישיכו להאבק על חייהם. איברים שלעולם לא יחזרו לבעליהם נקברו באדמה, מכבי אש גדולים שטפו בזרנוקי מיים גדולים את הרחוב וניקו אותו מדם הפצועים והמתים ואנדרטה קטנה מאבן הוצבה לזכרון החללים.
הרחוב נוקה, ולא נשאר כלום מאותו מאורע מצער. או ליתר דיוק, כמעט כלום. רק דבר אחד נשאר.
בפינת הרחוב על קצה המדרכה הוא נשאר שותת דם, וגם כשבאו עם זרנוקי מים לנקות את הדם הקרוש מהכביש, הוא עדיין נשאר.
דמו שנקרש התחמם בשמש, נמס ויצר סביבו שלולית בוהקת של דם. ושוב, הוא נקרש ונמס וחוזר חלילה.
אל לכם לחשוב כי דמו של המת הוא זה, כי זהו דמו של החי.
דם ליבו של דויד שותת לו ברחוב מאותו היום, ואף על פי שחי הוא, ליבו זרוק ומדמם ברחוב.
ואם פעם תלכו ברחוב ותראו לב מדמם בצד הדרך דעו כי ליבו של דויד הוא זה.
מסכימה... אבל איו לי דרך לערוך את זה עכשיו...
אתה מוזמן להתעלם מהן, אבל נראה לי יותר נכון:
*אנשים לא צועקים את הבעיה הרפואית שלהם. אם אתה רוצה לומר שיד עפה באוויר זה לא הגיוני שבעל היד הקטועה יהיה עסוק בלנדב מידע לקורא במקום לסבול מכאב.
*"אני אהיה" ולא "אני יהיה".
*"תנוחה מעוררת רחמים" זה לא תיאור טוב, כי זה להגיד ישירות לקורא מה אתה רוצה שהוא ירגיש במקום לייצר רגש באמצעות תיאורים עקיפים. כמו שלא תגיד "זה מאורע עצוב" או משהו כזה.
*"אמא אני מבטיח שאני אתנהג יפה" בשתי וריאציות שונות עדיין אומר את אותו הדבר ואין סיבה לכתוב אותו פעמיים, אם חוזרים לתחינות שלו צריך שהוא יגיד משהו שלא אמר קודם או שאין מה לחזור על זה.
*מאוד לא ברור מה קרה שם. פיגוע? פיצוץ, רעידת אדמה? לא צריך לפרט, ברור שהעיקר הוא שהילד בוכה על אמא שלו, אבל סתם רעיון כללי נותן יותר בסיס לסיפור.
*זה יותר פיוטי וגם אני די בטוחה שבמציאות לא שוטפים דם מרחובות עם זרנוקים אלא נותנים לגשם לעשות את זה.
*המעבר בשורות האחרונות מתיאור הילד הזה לשם דוד (כותבים בלי י') לא מבוצע טוב, אפשר לכתוב עד השורה האחרונה "הילד הזה" ואז לחשוף ששמו דוד, אבל סתם להחליף לקראת הסוף זה לא ממש אחיד.
אפשר גם מראש להשתמש בשם שלו אם זאת לא אמורה להיות חשיפה.
*שם טוב לסיפור הזה יכול להיות משהו עם דם. זה מוטיב מרכזי ומקשר בין דם מטאפורי לדם של הנפש שלו.
כל ההערות הן כי אני חושבת שיש לזה המון פוטנציאל ורק צריך קצת שינויים וזה יהיה ממש טוב.
קודם כל אני בת ניתן לראות בהערה למטה...
ותודה על ההערות...
מסכימה עם חלקם ועם חלקם לא...
ועל ההערה שלא ברור מה קורה שם (על השאר אשיב אח'כ אם יהיה לי כח) אז זה בכוונה.
סתם דרך אגב, הסיפור הוא לא ממש סיפור. הוא יותר בא לצעוק מציאות כואבת ועצובה.
אין לי מושג איך זה יצא ככה. פתאום זה נכתב לי בלי תכנון....
(אגב, לכן זה גם לא ערוך).
הוא מבטא ףוסט טראומה (ואין לי כח להסביר למה), וחוויה שהייתי עדה לה, ולכן לא רציתי לפרט מה בדיוק הרקע לסיטואציה ומה בדיוק קרה שם.
ועל ההערות על הדקדוק- מעולה! תודה. אתקן בע"ה
כ"כ התחברתי!
כתבת במילים מה שקשה לאנשים אחרים להסביר את ההרגשה.... זה ממש כשרון!
אלופה!
אכן יש משהו בזקנים שמרגיע ומנחם, כבר אין להם תחרות ושאיפות, כל החיים מאחוריהם גם ככה.....
אכן לפעמים קצת להוריד מהשאיפות זה נורא בריא...
זה כזה יפה!
כתיבה מתוקה. פשוט מתוקה.
ואהבתי את זה.
ממש!
הפחד ייגמראחרונה