פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 113)

זה סיפור על נער עדין ומתוק
שאהב לגרום לחבריו לצחוק
משחקי מחשב, חברים וטיולים
בסך הכל חיים מאושרים ורגילים

חייו השתנו ועברו השחתה
כשתלמיד חדש נכנס לכיתה
פתאום היה קשה להתרכז בגמרא
אל רבניו והוריו במצוקתו קרא

הם ענו לו ביחד שאסור להתייאש
אחרת בגיהינום הוא ייצלה באש
זה לא משחק ילדים, עליך להקשיב
כשתראה נער יפה לעצמך תכאיב

עם גומיה הוא צבט כשהחל להימשך
סכין יפנית וכוויות הצטרפו בהמשך
מיחם חשמלי קטן לישיבה קנה
עד כדי כך את עצמו הוא שנא

כשראה שכל התעלולים לא עוזרים
התחיל לספר למרבית החברים
רצה שהם יאהבו אותו כתמול שלשום
קיווה סוף סוף להתחיל לנשום

השמועה התפשטה כאש בשדה קוצים
ואל משפחתו הופנו כל החיצים
הוריו הוחרמו בידי קהילתם הקדושה
בעקבות הבן שמביא להם רק בושה

ההורים לא הגנו ולא ביקשו לחבק
את בנם אהובם הם ביקשו לסלק
הוא לקח קצת כסף משכן אדיב
ועלה על הנסיעה הקרובה לתל אביב

במוצאי שבת הגיע לעיר הגדולה
בתרמילו אין תפילין ולא סידור תפילה
באופן לא מפתיע גם זה לא עזר
ואל הקב''ה ומצוותיו במהרה חזר

לאחר שנות בדידות הגלגל הסתובב
הוא הכיר בחורה שאותה הוא אוהב
אחרי חודשים ספורים ולהפתעת כולם
הוא שבר את הכוס, בדיוק כפי שחלם

זה סיפור על בחור עם חיים נפלאים
עם אשה וילדים, בלי אף מילואים
לפני עשור לו היה יודע איך זה נגמר
היה נחסך ממנו סבל בל יתואר

אז למה לפעמים בלילה מאוחר
בוכה הוא לתוך הכרית בגרון ניחר
רוצה הוא לחזור אחורה בעזרת הכוכבים
ולשמוע מהוריו בגיל 15, אותך אנחנו אוהבים.

בעוד רגע
עוד כתם
עוד חלק אחד
ימות, יילחץ אל הקיר
בעוד רגע אחד,
עוד חלק אחד
יהפוך קול לרעש אדיר
בעוד רגע אחד
עין שוב תיסגר
כעייף משתרע, מותש
בעוד רגע אחד
עוד מבט יעלה
ויאמרו- לא מביט, אין חדש
בעוד רגע אחד
עוד מכה תעלה
ותיפול, ותבוא נשימה
בעוד רגע אחד
לא ירעד לו הקיר
והראש- מכתו בעינה
בעוד רגע אחד
רגיעה שתבוא
תיעלם, ותבוא עוד אחת
בעוד רגע אחד
צעקה לא תלך
לא תצא, מאכלת לאט

בעוד רגע אחד,
הן דבר לא יקרה
הן אדם- רוח בו, הן הוא חי
בעוד רגע אחד
עוד הרבה רגעים
יקראו
לאסוף את שברי

העבר
העתיד
ההווה

כולם מתערבלים יחד
בבלילת מיקסר בפחד

העבר לא מספיק נוצל
העתיד כיצד יפוצל

קשרים שלא נשמרו ואבדו
טעויות ופדיחות שלעד יהדהדו

חרטות
בושה מעצמי
רצון להקבר מתחת לאדמה - שלא יראו אותי

או אז - - על רגליי מהרה נעמדתי
ובתושיה הכרזתי -
מה לי להתחרט
שלא נהגתי כמלאכי השרת

הן בגרות רוכשים לאט לאט
מעט מעט


והן רק לאחרית הימים -
סביבות 120 -
צעד אחר צעד
רק לבסוף זוכים וכובשים היעד

מי שהיתי פעם בנערותי
אינה דומה לנסיון חיי בבגרותי

נוחי הירגעי מתוקתי
קבלי את שתיקתי

אל נא תחפשי בעצמך פגמים
כי כולך יפה, מלאת אור אחרית הימים

התעצבנתי שאיחרת
ורק אז

נזכרתי
בכל אותן הפעמים
שאיחרתי אני
ואף מילה מצידך
של ביקורת
או אפילו של פליאה
רק חיוך עדין של 'בקטנה'

מתוק שכמוך
'הלל הזקן', הצעיר

וליבי התמלא
באהבה
ובבטחון , בשלווה

 

יֵשׁ לִי פַּרְפַּר קָטָן 
אֲנִי אוֹחֵז אוֹתוֹ חָזָק
בְּחָמֵשׁ אֶצְבָּעוֹת.
הַיּוֹם הָיָה יוֹם קַיִץ חַם 
וְהַשָּׁמַיִם הַצְּהֻובִּים 
הֵבִיאוּ אוֹתוֹ אֵלַי,
מְרַפְרֵף בְּלוֹבֶן הַכְּנָפַיִים
תָּפַסְתִּי אוֹתוֹ חָזָק בְּיָדִי
שֶׁהִרְפֵּיתִי, הוּא נָפַל
כְּנָפָיו פְּרוּשׂוֹת לִרְוָוחָה,
פַּרְפַּר מֵת הֵבִיאוּ לִי הַשָּׁמַיִים

 

יושבת על החוף,

מסתכלת על הים,

בהתחלה הוא רגוע,

מטעה,

ואז הם מגיעים,

הגלים,

בהתחלה עדינים,

קודם כל, גל הכעס,

ולאחר מכן, גל השמחה,

ואז גל העצבות,

וגל האהבה,

גל ועוד גל,

מתנפצים אל החוף,

אחד אחרי השני,

יוצאים,

מתפרצים,

עד שמישהו חוסם אותם מבפנים,

ואז הם נכלאים,

מגיעים אל שפת החוף,

ולא מתנפצים,

מצטברים,

נערמים,

ממלאים,

מנסים לפרוץ את החומה,

ולא מצליחים...

חסומים.

כלפי חוץ, כשמסתכלים,

הים רגוע,

אין גלים,

אבל בפנים הכל סוער,

וגועש,

אחד בשני נחבטים,

נחבלים,

נשחקים,

אבל עדיין כלואים בפנים,

עד שבסוף הם נרגעים,

לא יוצאים,

לא מתפרצים,

לא נעלמים,

פשוט משתתקים...

כַּמָּה הֵם חֲסֵרִים מִן
הָעֹמֶק הַזֶּה הַמִּתְעַגֵּל
הַמִּשְׁתַּבְלֵל וּמִשְׁתּוֹלֵל בְּתוֹכִי כְּמוֹ אֶלֶף
אוֹ מִילְיוֹן חֲבָלִים

כַּמָּה הֵם חֲסֵרִים מִמֶּנּוּ
לֹא שׁוֹאֲלִים עַל הָאֹשֶׁר הַתּוֹרָן
לֹא יוֹדְעִים לִלְחֹץ
עַל הַכַּפְתּוֹר הַזֶּה שֶׁכָּאן
מַמָּשׁ כָּאן

הֵם לֹא יוֹדְעִים
הֵם פָּשׁוּט לֹא יוֹדְעִים
עַל מְגֵרוֹת שְׁלֵמוֹת שֶׁל יַלְדוּת
עַל מַפְתְּחוֹת עַל דְּמָעוֹת וְעַל
סְגוּר לִבִּי

אִם רַק הָיִיתה יוֹדַעַת
יֵשׁ בָּה אֶת כָּל מָה שֶׁהֵם נֶעֱדָרִים

אני
טיוטה של שיר.
עשויה ממילים
שעוד לא מסתדרות בדיוק
על דף מלא במחיקות
(תמיד פוחדת שמישהו יחליט
אחרי הכל לזרוק אותי לפח)
‏אבל ‏השורה ההיא בבית השלישי
תגרום לך לעצור את הנשימה מרוב יופי.
זה מספיק? ‏

שיר שכתבתי עם י. הרץ


כָּל לַיְלָה מֵחָדָשׁ
אוֹתוֹ נִגּוּן אֲבָל אַחֶרֶת
קְלִידִים שָׁחֹר לָבָן בְּעוֹלָם אָפֹר עַד כְּאֵב.
שָׁרִים אֶת כָּל הַסֵּבֶל
לְרֶגַע שֶׁל תִּקְוָה.

בּוֹאִי לִפְסַנְתֵּר בִּרְחוֹב הִלֵּל
אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאֱלֹהִים שָׁם,
יוֹשֵׁב עַל הַגָּדֵר.
מַבִּיט מִן הַצַּד לֹא רוֹצֶה לְהִתְעָרֵב
נוֹתֵן לַיְּלָדִים לְזַיֵּף לְהִתְקָרֵב
עַכְשָׁו הֵם מָצְאוּ לָהֶם קְצָת אֹשֶׁר
וכָּעֵת הֵם מְנַצְּחִים.

בּוֹאִי לִפְסַנְתֵּר בִּרְחוֹב הִלֵּל
אני חושב שתִּמְצְאִי שָׁם נֶחָמָה
קוֹל אֶחָד צָלוּל שֶׁנֶּעֱמַד עַל הַבָּמָה

שָׁר אֶת הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר
מוֹשֵׁךְ אֶת הַצַּעַר עַד הָאֹשֶׁר
עַד שֶׁיִּזְהַר מִתּוֹכֵנוּ הָאוֹר.

וּכְשֶׁהָעוֹלָם יַכֶּה בָּנוּ
אֲנַחְנוּ נִשְׁטֹף אוֹתוֹ
בִּרְסִיסִים שֶׁל אוֹר נִשְׁבַּר וְרֶגַע אֱמוּנָה

ניסיתי לכתוב את זה בכל מיני צורות, חרוזים, מבנה... לא הצליח בנתיים 

אז אני מניח את זה ככה, אולי בהמשך אשקיע קצת יותר  

 

אַנִי יוֹדֵעַ 
שֶׁיָכוֹל לִהְיוֹת 
שֶׁאַת אַשְׁלָיָה
כְּמוֹ שָׁפָן בְּכּוֹבַע 
כְּמוֹ בּוּעַת סַבּוֹן 
אַבָל 
אַת יוֹדַעַת מָה
לֹא אֶכְפַּת לִי 
אַנִי חוֹשֵב שֶׁאַת 
קֶסֶם

האדם ברא יצור והביאו בבריתו של אברהם

היצור לופת, מוליך

האדם נאחז, מסתמך

 

אינו עוד הגדול מכולם

אינו עוד החכם מכולם

שני הוא

 

טיפש האדם

טיפש מאוד

שברוב חכמתו קיים לפני עיוור לא תיתן מכשול

 

עכשיו שמימיני מקל ומשמאלי אבן

אבנה מחדש, אלוהים יהיה בעזרי

זמן להתחיל מחדש
לשנות הרגלים
לפנות בעדינות אבני נגף
שיושבים על הצינורות שלי
כבר שנים

זמן להשקות
להזין שורשים
למלא חללים צמאים
עד התהומות
מים חיים

זמן לראות זריחות
עם השמש אני קם
לחוש משבו של בוקר
לטיפת רוח קרירה אחרונה
אולי אלך לים

זה זמן של חסד
היום הזה ממש
פנים שדהו שנים
מוארות פתאום
עיניים טרוטות נפקחות מחדש

זמן לצלול
אל כוחו של רגע
להתמכר לקלילות הגופנית של הרעב המכרסם
ולהתענג על המזון המתפצח בפה
אני חי, אני מדבר, אני נושם

זמן להיות
על מקומי
שמח במעשי
במגורי
במשפחתי
במי שאני

אני מרגיש
אני יודע
שהגיע הזמן

הם שאלו אותי, מה כואב, ואמרתי- למעלה, פה
הם שאלו מה זה, זה כעס? זה עצב?
אמרתי- ביצה זו, או גל, גוף אין, הוא כהיפך הבור
שאלו- למה כך, למה דרך אחת לי
ואמרתי אני- לשם מה עוד המון
שאלו- מה זה כאן, הצורה והצבע
ואמרתי- חיי, חברים, איך לנשום..
שאלו, למה כך
מדויק, לא אחרת
למה כך, צבעוני
לא מספיק ולא קל
ואמרתי- חיי הן צורה וגם צבע
וכאב- צורה יש לו,
לחיים- צורתם
ואמרו- מיוחד
לא ראו, זה אחרת
ואמרו- מה יהיה כשיתחיל שוב הגל
ואני עוד סיפרתי
חיי, והדרך,
וכאב, וצורה לו,
וצבע
מורעל

בדידות רעבה, מחפשת מזור

כשמנסה מזלה, מתהפכות היוצרות.

 

אי אז, בימים שהיו ואינם

חיזר האדם, אחר מזון לגלמודיות.

 

קץ התמימות, מנסה הוא כימים עברו

מנסה לשווא, אין מקום.

 

ממלאך טהור, רוצה אהבה

לשד מסוכן, רוצה נקמה.

 

ברגע קטן, בלי שום אזהרה

מחיפושית אוהבת, לצרעה עוקצת.

בשנייה נהפכה למפלצת.

 

להבא, היזהר.

לוּ רַק
הָיִיתִי צִפּוֹר קְסוּמָה
וּמַרְהִיבַת כְּנָפַיִם
הָיִיתִי עָפָה ,
חָפְשִׁיָּה
...
וּמִסְתַּבֶּכֶת בָּעֲנָפִים
מְפֻתָּלִים.



(וּמַמְשִׁיכָה, לָעוּף
כִּבְנֵי הֶאָדָם)

🔹

בואו
נרים את הראש
נסתכל, כלומר, לא נסתכל
לא
פשוט, נתחבר, נהיה יחד, כלומר, עם מישהו אחד,
פשוט,
כי כואב, שורף
שורף וכואב,
בגוף, כלומר, גם בגוף, גם באדם כואב.
כואב,
מבקש,
פשוט.. להיות יחד

יָצָא שֶׁדִיבַּרְנוּ הַרְבֵּה 
עַל מָה יקְרֶה אִם 
וְכַּאֲשֶׁר 
מַצְחִיק 
כִּי תָּמִיד אָמַרְתְּ 
"אַתָּה לֹא מְדַבֵּר"

 

כָּזֶה אַנִי
אַנִי תָּמִיד נִזְכָּר 
אַחֲרֵי הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן 
מִן הַצָתָה מְאוּחֶרֶת כָּזֹאת 
מוּעֶדֶת לְכִּישָׁלוֹן 

 

אָז גַם אֶתְמוֹל 
פִּתְאוֹם דִיבַּרְתִּי הָמוֹן 
רְגָשׁוֹת מַחֲשָׁבוֹת רְצוֹנוֹת 
מְצִיאוּת וְדִמָיוֹן 

 

מִי בִּכְלָל יָדַע 
שֶׁהֵם קַיָימִים אֵצְלִי 
חָשַׁבְתִּי שֶׁאֵין בַּלֵב שֶׁלְךָ כְּלוּם
פִּתְאוֹם רוֹאָה אוֹתְךָ 
בְּאוֹר חָדָשׁ 
בָּרוּךְ הַבָּא לַיְקוּם 

 

בּוֹא, יֵשׁ פֹּה מָקוֹם 
בְּכֵּיף, כָּאן עַדַיִין לֹא גָרִים
לֹא חָשַׁבְתִּי שֶׁבְּדִיוּק 
כְּשֶׁאֶרְצֶה לָלֶכֶת 
יוֹפִיעוּ בַּלֵב
פַּרְפָּרִים

לֹא יָכוֹל לָשֵׂאת
אֶת זֶה יוֹתֵר
חַלַאס עִם כָּל הַ
אַל תְּוַותֵּר

תַּחֲזִיק מַעֲמָד 
שֶׁיַעֲבוֹר הַגָל
מְעַנְיֵין אִם אַתָּה 
הָיִיתָ מְסוּגָל

עֵצוֹת זֶה נֶחְמָד
לְדַבֵּר זֶה מַקְסִים
בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה
מָה הָיִיתֶם עוֹשִׂים 

הָיִיתֶם בּוֹרְחִים
מֵהַחְלָטָה קָשָׁה
כּוּלָנוּ פַּחֲדָנִים 
חַיִים בְּהַכְּחָשָׁה 

רוֹצֶה לִבְרוֹחַ 
אֵין מָקוֹם בָּעוֹלָם
רוֹצֶה לִצְרוֹחַ 
פִּי נֶאֱלָם

חִיבּוּק יַעֲזוֹר יוֹתֵר
הַבָנָה וְהַכָלָה 
לֹא מְצַפֶּה מִמְךָ
לְיוֹתֵר מְמִילָה 

 

הֵבַנְתִּי

התחלתי לקורא שירים,  ולא יכולתי להפסיק.

יש פה שירים ממש יפים ומושקעים!
קצת קשה לדפדף ככה בין השירים

וגם.. אני מכין איזה מערך של פעולות לחבר'ה בוגרים (16-24),

וחשבתי שיכול ממש להוסיף אם אתאים לכל פעולה שיר(כמובן שלא אעשה זאת בלי רשות).

ואם הייינו מסדרים את השירים ככה לפי נושאים, זה יכול ממש להועיל לצרכים כאלה.

או אפילו אם מישהו רוצה לקרוא משהו שירומם אותו.. מפריע לו משהו והוא לא יודע איך לבטא את זה.. 

זה יכול להפוך אותם להרבה יותר נגישים.

 

 

צִפּוֹרִים עָפוֹת אֶל עָל,
חָפְשִׁיּוֹת הֵן בִּשְׁמֵי הַטַּל.
שָׁרוֹת וּמְזַמְּרוֹת שְׁבָחִים וְרָזִים,
שֶׁבָּהֶם צָפוּ מִשְּׁמֵי הֶעָבִים.

 

טַכְסִיס אֶקַּח, בַּנְתִּי מֵהֶם.
אֵינֶנִּי בִּשְׁבִילָם, אַךְ בִּשְׁבִילֵי הֵם.
אֲנִי עַד שַׁחַק אַרְקִיעַ,
לֹא בְּרֶגֶל וְלֹא בְּכָנָף אַגְבִּיהַּ.

 

 

בְּרוּחִי הַחָפְשִׁית מִכָּל מְצָרִים,
שֶׁלְּעִתִּים שׁוֹכְנָה בְּחַדְרֵי חֲדָרִים.
אַךְ לֹא יִכְלָאוּהָ בְּתוֹךְ סוֹגַרִים,
כִּי תֵּצֵא וְתִפְרֹץ בְּכַנְפֵי אַבִּירִים.

 

מֵהַכֶּלֶא שָׁבוּ שָׂמוּהָ עִוְרִים,
הִיא תִּבְנֶה מְטוֹס לַעֲזֹר אֲחֵרִים.
וְאָז יָבִינוּ הַחֹפֶשׁ מָה-הוּא.
וּמִי לִי בַּשַּׁחַק. מִי לִי? לִי הוּא.

יש לי חומר,
חומר טוב
יש סיפור, עם התחלה ואמצע
אבל אין לו סוף

יש איש יפה שחולם חלומות,
כמו יוסף
ובור ועקרבים, והתמכרות לזרים
ולב כוסף

יש לי חומר
אבל רוח אין
יש לי אומץ
אבל כוח מנין

אני איש יפה
איש יפה שחולם
אני איש קשה
איש קשה שבקושי נושם

אני גם וגם
גם וגם וגם
אבל אני לא זכור לטוב
אני מחריב את העולם

אתם לא רואים אותי
אבל אני תמיד מסתכל
מחפש ניצוץ שובב בעיניים
לתשומת ליבכם אני מייחל

יש לי סיפור לספר
האם תרצו לשמוע
הלב שלי רוצה לדבר
כמו אבוב מנגן, לדמוע

יש לי סיפור לספר
סיפור טוב
עם התחלה ואמצע
אולי יהיה גם סוף, אולי הסוף יהיה טוב

יש לי סיפור עם מסר
ומוסר והשכל
לא חינוכי כמובן
רק לב פתוח ישמע ויקבל

אולי אספר לכם ואולי לא
כבר עברו שנים וזה עדיין שוקע
הלוואי, הלוואי ואוכל לספר
או אז תבוא גאולתי, אני יודע