עת חתן כורע ברך
עת כלה תעצום עיניים
דמעותיה זולגות כמים
אור בהירות הדרך
עת תינוק לומד לכת
וגוזל מדדה
וגדי לוחך עשב
אור בהירות הדרך
מעשה צדקה זורח
אלף שמשות
מאירות לב שמח
אור בהירות הדרך
גנוז בחלום-ערפל-מציאות
הלוואי יתגשם היום
אינשאללה במהירות
אם יש למשהו כל חומר שהוא כתוב בקשר לנושא ''אחדות''
(חוץ משירים) אשמח מאד!
יש לנו שבת אחדות בקרוב, ורוצים להכין 'עלון' לשבת, ואין לנו לא זמן ולא רעיונות.. תודה רבה!!
יש למישהו עצות איך למצוא רעיון טוב לספר?
כאילו רעיון טוב וחזק לכתוב עליו ספר.
הכול לטובה!אבל זה צריך להיות שלך!!!
משו ממך!!
ככה אני חושבת...
אבל בכול זאת אני אתן קצת 
על אנשים מה הם חושבים וכו.. שיש עלילייה...כזה התחלה , אמצע , סוף!
למשל סתם רעיון על אדם שהולך להתחתן וכו...
אין לי מושג. זה בא משום מקום, פתאום נופל איזה נצנוץ - סיפור שאפשר לספר במשפט אחד.
הספר נכתב מאליו...
המלצתי: תתחיל מכתיבת סיפורים שאתה מכיר (ספר שקראת / מקרה ששמעת עליו)
אחרי כמה זמן תגלה שהסיפור לא דומה בכלל למקורי.
צריך להתאמן על זה.
אני לא חושבת שיש נוסחה למציאת רעיונות לסיפורים. הרעיונות באים פתאום.
אבל מה שבעייתי זה שאתה מתחיל לכותב ואז אחרי כמה ימים כבר שוכח מזה...
ויש לך במגירה מלא התחלות![]()
אבל בסדר שיהיה לנו בהצלחה!!
דמעה שקופהחחח, קורה לי תמיד...
זה אנגלית, היא מדברת כל סרטון על תחום אחר כתיבה של כל דבר מספרים לסרטים למשחקי מחשב, אתה יכול לצפות רק בתחומים שרלוונטיים לך.
הכול לטובה!תכנסי למקלחת (עובד!!!) ותתקלחי. ותחשבי על זה תוך כדי.
תנסי לחשוב.
צאי למקום שקט ותני למילים לזרום.
פשוט תכתבי, והכל יזרום לך ;) ככה זה קורה לי...
זה צריך להתחיל מהרעיון..
כלומר, קצת קשה להתחיל מהרצון לכתוב ספר, ואז לשבת ולדלות רעיונות לתוכן.
גם כשאני כותבת שירים, אני לא אומרת "יאללה אני רוצה לכתוב שיר" ואז מחפשת על מה לכתוב.
אני חושבת על איזה מקרה/ סיפור/ תובנה/ מחשבה וכדו', ואז עולה לי מחשבה "יאללה בוא נכתוב על זה שיר".
מקווה שזה מובן..
אנא אערףאחרונהממלאים את כל ישותי, רגבי האדמה האדומים. נקרות הסלע והמערות.
צהוב וירוק ממלא הצומח את פני הארץ, משווה לה מראה מפעים.
בין בתי הכפרים צצים עצי דקל זקופים, וחסידה שנחה ממעופה.
כמה טוהר וחיים אצורים ביופי הזה, כמה חן ונעם.
עכשיו העמק נפרש בינות להרים, שדות רצופים וחממות,
עמלי כפיים קמים למלאכתם, להביא לחמם הביתה.
לצידנו רכס הרים מגושם, השרוע על העמק כפיל רובץ, חלק כמו מדבר..
-כמה אוהבים אנו אותך ארצנו היחידה,
וכמה אוהבת את, אותנו, בנייך, שעלייך שומרים בהערצה.
כיף לקבל ממך פירגונים
זה יותר סיפור מאשר שיר, לפחות אצלי.
יש פה תשומת לב מעניינת ויפה לפרטים, ושימוש טוב במשלב ציורי-גבוה כזה.
בהחלט אפשר לדמיין מישהו שעומד על תל חרוש, ומתפייט.
האהבה לארץ אכן מורגשת, וכיף לקרוא.
סך הכל נהניתי 
אהבתי...
זה מדהים
קסום
אני רוצה להיות יכולה
להרגיש קרובה
להסתכל על האנשים ובהם לגעת
מבלי להוציא מילה
לתפוס את המתכת בידיים חשופות
רגע לפני שהיא פוגעת
לנשום. לשבת על החול ולהקשיב
לים הכואב את ספינותיו הטרופות
להושיט חמש אצבעות לשלום
לקבל מהעולם אהבה, ולהשיב
לפתוח לב ולהאמין,
כי זהו טבע האדם
וזה טבע החיים.
סתם מעניין אותי, את חושבת ככלל שחריזה פוגעת באיכות?
אישית, אני בקושי מסוגלת לכתוב שיר בלי חריזה (לפחות שתי שורות)
ואני מסכימה שלפעמים מרוב רצון לחרוז ישנה פגיעה ברעיון הבסיס של השיר, ובכל זאת...
שומע... אבל המילה "ילדותי" הפתיעה אותי.
אני חושב שזה לחלוטין תלוי בכתיבה.
מעניין
איזה כיף לקרוא את התגובות שלך! את מהממת!
אגב, מצטרפת למנצל"ש,( למרות שנראה לי שאני מבינה למה את מתכוונת...)
ממש התחברתי
אַף פַּעַם לֹא רָצִיתִי
שֶׁתִּהְיֶה מַלְאָךְ
אֶת הַפְּשָׁעִים-
הָאַהֲבָה כְּבָר תְּכַסֶּה
רַק שֶׁתַּעֲמֹד,
גָּלוּי מוּל הַיֵּצֶר
וּלְפָחוֹת תְּנַסֶּה.
הַיּוֹם בָּעַרְתִּי
מֵהַחֹם
מֵאֵשׁ הָאֲהָבוֹת
וְאָז רָקַדְתִּי
עַד תֹּם
עוֹלָה בַּלֶּהָבוֹת
אֲנָשִׁים שֶׁכְּמוֹתִי
אֲנָשִׁים שֶׁחֲצִי.
לֹא מְקַבְּלִים אַהֲבָה
וְלֹא תּוֹפְסִים
מָקוֹם בַּלֵּב
אוֹ בַּמַּחְשָׁבָה.
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת
שֶׁפֶּרַח מוּגָן
זֶה סְתָם שְׁטוּיוֹת,
זֶהוּ שֵׁם לְמַשֶּׁהוּ
שֶׁעָדִין מִדַּי
בִּשְׁבִיל לִהְיוֹת.
לָמוּת. זֶה מוּזָר.
לָחַשׁ הַיֶּלֶד
לָאִישׁ שֶׁיָּשַׁב מוּלוֹ
רֶגַע אַתָּה פֹּה, .
וּבָרֶגַע שֶׁלְּאַחֲרָיו
אַתָּה כְּבָר לֹא.
יֶשְׁנָם בָּעוֹלָם
שְׁבָרִים בּוֹדְדִים
שֶׁאֵין בְּכוֹחָם לְהֵרָפֵא
בְּעֶזְרָתוֹ הַבּוֹטַחַת
שֶׁל מַגְנוּם.
שְׁקֵדִים.
אפקט הַפַּרְפַּר -
אֵיךְ תְּנוּעָה זְעִירָה מִצִּדֵּךְ
גּוֹרֶמֶת לְלִבִּי לִפְעֹם
בִּמְהִירוּת.
בְּחֹסֶר שְׁלִיטָה.
את גדולה, הכתיבה של קטע אחרי קטע מדייקת כל נקודה בצורה מבהילה כמעט ומסקרנת להמשיך אל הקטע הבא, לגלות מה מסתתר בו. תודה !
עוד לא מצאתי משהוא שהוא לא מרפא, אך א"א להסיק מכך שהוא מרפא הכל
היה כיף לקרוא את המחמאה, תודה

אם נעשה בכוונת תחילה ואם לאו - זה יפה.
אפשר לקרוא חלק?
למה הפסקת?
חָרַטְנוּ בְּמַקֵּל
עַל הַחוֹף
הָרָטֹב מֵרֹב גַּלִּים
וְהֶחְלַטְנוּ,
שֶׁאֵין יוֹתֵר כְּלָלִים
*מסמיק*
למה הפסקתי? דחקו בי לכתוב שירים שלמים, אז התחלתי וקשה לסיים.
כיף לשמוע!
גם אני מאוד התחברתי ל12 השני
בד"כ אני לא אוהבת להחמיא בחזרה מיד, זה מרגיש לי לא כן,
אבל במקרה שלך אני חייבת לומר שזה הדדי 
גמד אחד עלה על כתפי,
לחש ורמז לי בסוד:
דע כי למרות וגם אף על פי,
כוחך גדול עד מאוד
מנגד עלה אחר על כתף,
בישל ושילח מילים:
ראה כי הינך נעול במרתף,
כבול באלפי חבלים
שב הראשון חזר ומילל:
לבך מלא בגבורה,
נטוע אתה בתוך ישראל,
עמוד כחומה בצורה
גמד השני אף הוא דיבר,
נקש וצלצל בנחושתיים:
מה פתאום חיילים יגבר?
אינו שונה יום מיומיים!
משך הגמד באוזן ימין,
הביא לי מילים משמיים:
דע כי בך אני מאמין,
הפרד ומשול בכלאיים
תפס האחר בצד השמאלי,
הרעים את קולו להרתיח:
אינך יכול לצאת מכלאי
הכל פה מנעול ובריח!
אז בא הראשון תפס בידי:
אזור כגבר מתניים
קום על רגליים, ציווה בעדי
סרו ימי הביניים
זקפתי קומה, יישרתי מבט
עקרתי שקרי תהיות,
כך חוזר זה חלילה מאז הוא נבט
מאבק משנים קדמוניות
* הרבה זמן לא כתבתי באריכות כזו, ובכלל היה מתוכנן להיות שיר - בסוף יצא שיר שמספר סיפור ארוך.
* התלבטתי אם לשים פיסוק או לא, בסוף הלכתי על משהו לא שלם. יכול להיות שבלי פיסוק יהיה יפה יותר
זוהי ארצי
ואלו הם הריה
זוהי הרוח, רוחי
והשיר בכנפיה
ואלו הם הציפרים
מעשה אלוקינו
אלו הם רגבי האדמה
עליהם פסעו אבותינו
בדרכם לשדה
ולבית המקדש
מפה הם יצאו לגלות
ולפה הם שבו
שבנו
אנו
תודה!חלילושמבטא את הכיסופים לציון ולארץ ישראל בצורה יפה, אהבתי מאוד...
משום מה מזכיר לי את הכיסופים של העדה האטיופית ואת הכיסופים של הרב זצ"ל לארץ הקודש...
איזה פירגון
קטנתי
די עם ההצטנעות, אני אומר לך שזה מה שהרגשתי כשקראתי את שירך...!
כ"כ יפה ומפעים...!
פורט על מיתרי האהבה והערגה שלנו אל ארץ ישראל בצורה ישירה וקלילה, פשוטה וטהורה, פשוט מופלא וקסום.
אהבתי מאוד...
הבוקר הזה זורח עלי בחסד. זה נוגע חזק ועמוק
ומשמח(:
הַנְּשָׁמָה
רוֹצָה לָדַעַת
שֶׁאֵין הִיא סְתָם נֶאֱמָנָה
רוֹצָה לְהַאֲמִין
שֶׁהַכֹּל לְמַעֲנָהּ
רוֹצָה לָחוּשׁ
שֶׁאַתָּה
אִתָּהּ..
אסתי שטרנבוךאימון הנפש
עובד הפוך
מאימון הגוף.
בשביל להתפתח
צריך להוריד
משקולות.
אני אומר רק די, בלי הרע. תמיד. ואני ממש לא ברסלבר.
כתיבה זורמת וחלקה, נוגעת בפשטות
אהבתי!
בּוֹקֶר טוֹב
מְקַוֶוה שֶׁיוֹמֵך
כְּבָר מוּאָר
פֶּרַח בִּשְׂעָרֵךְ
בְּאַהֲבָה נִשְׁזָר
וּבְּעֵינַייךְ
הַסְתָּיו עָבַר
הַגֶשֶׁם
חָלַף וְנִגְמַר
וְלִיבֵּךְ פָּתוּחַ
כִּשְׂדֵה בַּר
כִּי אַהוּבֵךְ
חָזַר
כבר שכחתי שכתבתי...
מעיר אותי לכתוב שוב