פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 116)

חלחלה בי אחזה
כשידידה לי רמזה

כמה אני שונה
לא כמו כל השכונה

הכובע או המטפחת
לא בדיוק מופתי , כמו כולן, מונחת

הבית די מוזנח
(כמעט ו) אף פריט במקומו אינו מונח

בעלך מיוחד ומעניין
גם צומי מושך הבן

הילד שובב כקוף
פרחים מוגנים אינו מפסיק לקטוף

-----
בכיתי, התייפחתי
על הרצפה ממש נשפכתי

התמלאתי בייאוש
משעמם ואין ריגוש

ואז---
ביום אחד נועז ----

פתאום נפל האסימון
כך, בלי הקדמה, ובלי לדפוק חשבון,


וואלה ----
לאלו קשה הפרנסה
וזוהי משפחה הרוסה



ומה עם השמנה
או זו היתומה המסכנה

כולנו פה שרוטים
שבורים וגם שוטים

מתקרבים יום יום למטרה
ולעתים מתרחקים בחזרה

בחיים פה אין מנוח
הן זו לא תיבת נוח....
ו ---אין ברירה-- אלא - לשמוח!
את הצרות ודאגות - לשכוח
חשבונות מפולספים - לזנוח
ולוואי , רבון עולם יתן לנו שפע של כח
להמשיך ולזרוח
ולפרוח



ולמי שקרא עד כאן ---שכוייח

אמן ואמן

*** התיאורים כמליצה וכמשל, לא נאמרים עלי או משפחתי אישית, יותר כדוגמאות להמחשת הרעיון

הזמן עבר בלי ששמנו לב

סך הכל רצינו להתקרב 

להוציא כמה מילים

להראות כמה אנחנו אוהבים

על הדשא עם רגליים יחפות

ולשפוך מהלב את כל הסודות

 

לשבת כמו שני אנשים זרים

שרוצים אחד לשני להתאים

חיוך עולה על הפנים

כשאותך רואים בין ההרים

רצים אחד אל השני

להרגיש שהכל אמיתי

 

הדיבור חומק מבין האצבעות

לראות אותך לא לראות

רואה אותך ברחוב בצד השני

ושואל למה אתה לא איתי

לא מוצאים את הזמן לדבר

צריך לדעת מתי לשחרר

 

מכירים כבר שנים

יושבים בלילה וצוחקים

עיניים גדולות ים גדול

מנסה שלא לשאול

אבל זה גדול עלינו

החיבור הזה בנינו.

הַקְּרָב נִתֵּשׁ,

חֲרָבוֹת מָלְאוּ דָּם.

זֶה בָּזֶה נִגַּשׁ,

זוֹהִי שְׁעַת הַזַּעַם.

 

מֶה לְךָ פֶּה?

אִישׁ הַדָּמִים.

מֶה לְךָ פֶּה?

רִאשׁוֹן הַקָּמִים.

 

הַזּוֹהִי הַשָּׁעָה,

לְהַפְרִיעַ לְהַזִּיק?

הַאִם בְּעֵת כָּזוֹ,

לֹא הַזְּמַן לְהַפְסִיק?

 

אֶת תְּמִימוּתִי לָקַחַת,

בִּשְׁנוֹת נְעוּרָי.

עֵת אֲנִי לֹא חָשַׁשְׁתִּי,

וְעוֹד לֹא אָמַרְתָּ דַּי.

 

אֵיךְ הֵעַזְתָּ לְהַפְרִיעַ,

לְטֹהַר הַיַּלְדוּת?

לְהַכְנִיס בְּלִבִּי,

נְקָמָה, תַּאַוְתָנוּת.

 

בִּמְקוֹם לְשַׂחֵק,

אוֹתִי שַׂמְתָּ לִשְׁחֹק.

בִּמְקוֹם לְחַזֵּק,

אוֹתִי דָּחַפְתָּ מִצּוּק.

 

אַךְ תִּרְאֶה מָה קָרָה,

יְדִידִי הַמֵּצִיק.

לֹא שָׂטָן, לֹא פֶּגַע רַע.

לֹא בְּכִי מֵעִיק.

 

מִצּוּק לֹא נָפַלְתִּי,

לֹא הִתְרַסַּקְתִּי עַל אֲבָנִים.

כְּמוֹ נֶשֶׁר גִּלִּיתִי,

יְכֹלֶת לָעוּף בַּשְּׁחָקִים.

 

וְהִנֵּה הַתֹּם,

שֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁאָבַד.

מְצָאתִיו גָּבוֹהַּ,

בְּחֶבְרַת מַלְאָכִים, לֹא לְבַד.

 

כִּי אֲנִי שָׁחַכְתִי

אֶת רוֹעִי, מְלַמְּדִי.

לְרֶגַע לֹא עֲזָבַנִי,

רָאָה בְּצָרָתִי.

 

לִי שָׁלַחְתָּ אוֹיֵב

לְגַדְּלֵנִי, לְנַצְּחוֹ.

כְּלֵי מִלְחָמָה מָצָאתִי,

לֹא יִגְבַּר עָלַי בְּכוֹחוֹ.

 

הַקְּרָב עוֹד לֹא תָּם,

אַךְ הַדֶּרֶךְ תָּאִיר לִי.

אַתָּה צוּרִי וְעָצְמָתִי,

לְךָ אֲנִי, קָרֵב יִשְׁעִי.

חלחלה בי אחזה
כשידידה לי רמזה

כמה אני שונה
לא כמו כל השכונה

א. תגידו, יכולים לשלוח קישורים לסיפורים ששלחו פה בעבר?

ב. יש פה כזה דבר תחרויות כתיבה או משהו בסגנון ששולחים סיפורים?

אתם יודעים, ואז מדרגים מה הסיפור הכי טוב וכו'..

נכתב ביום הזיכרון, אך רק השבוע מצאתי אומץ לפרסם

 

הים הגדול פרוס לפני

ואתה כך יושב לידי

עינים רכות

עיני מלאך

ותפילה תמיד בליבי

 

א-לי א-לי

שלא יעלם מחיי

שישוב כל יום לחיכי

שאדע איך עליו לשמור

על המבט התמים והצחוק

 

בחול האדמה שוקעות כך רגלי

אך אתה רץ בו יחף

נער מתוק עם שיער של זהב

וחיוך כה עדיין ושובב

 

א-לי א-לי

שלא יעלם מחיי

שישוב כל יום לחיכי

שאדע איך עליו לשמור

על המבט התמים והצחוק

 

היער החשוך נראה מרחוק

ואתה נעלם בו פתאום

מסתכל עלי במבט כה עמוק

וגעגועים עולים

תשמור על עצמך בדרכי העולם

תשמור על עצמך כי תחסר לכולם

 

א-לי א-לי

שלא יעלם מחיי

שישוב כל יום לחיכי

שאדע איך עליו לשמור

על המבט התמים והצחוק

 

הים הגדול עוד פרוס לפני

ואתה כבר אינך לצידי

עת אצלח האתגר
אהיה רגועה
שלווה ושמחה
בלי טיפת דאגה

כך אמרתי לעצמי
בעיצומו - של האתגר
שהיה נדמה לי - כהר
בלתי עביר ובלתי נגמר

והגיע היום
והגיעה השעה
והאתגר הסתיים ועבר בהצלחה

נשמתי לרווחה
הרגשתי בפסגה
של האוורסט לפחות
ונפגש בשמחות

זמן לא ארוך חלף
והנה, אתגר חדש ' נדחף'
חצוף
שקוף
תעוף

מפריע לשלוותי
למנוחתי
למושלמותי

והחדש הזה
החצוף והנבזה
שכמוהו אתגר משכמו
גדול פי כמה מקודמו

לאתגר הראשון התגעגעתי
כי מהחדש כבר השתגעתי

איה הפשטות והתמימות
שאפפוני בתחושת המושלמות

הוא שוכב שם במיטה
מחפש לו מטרה
לשנות את העולם
ולהראות לכולם

אבל

מי יודע את מרת נפשו
מי יכול לפתוח את ליבו?
הוא ממשיך לצעוד בלי כוח
מתפלל שיכנס בו קצת מוח

אנא ה' הושיעא נא

ומחילה מראש על הדיכאון...

 

אָמִיר דָדוֹן 
בְּפוּל ווֹלְיוּם 
כְּדֵי לְהַשְׁתִּיק 
עַבוֹדָה 
בְּפוּל טַיים 
כְּדֵי לְהַדְחִיק 
קָפֶה 
בְּסֵפֶל עָנָק 
כְּדֵי לְהִתְעוֹרֵר 
וְלְגַלוֹת 
שֶׁזֶה לֹא חַלוֹם 
זֹאת הַמְצִיאוּת 

חשבתי
שהוא חזק ואדיר
מציל כאביר

חשבתי
שכאביי ירפא וירגיע
לעזרתי תמיד יגיע

חשבתי
שלעולם לא אחוש עוד בודדה
אשמח ואתמלא בהכרת תודה

חשבתי
שיעמוד לשרותי כאן עשרים וארבע שבע
עם עצות לכל מצב ולכל רגע

חשבתי
שתהיה הבנה מושלמת
אהבה מרקיעת שחקים ומהממת

התבגרתי......
והבנתי.....
שממני הוא מצפה
שגם כן אכין לו לפעמים קפה

הבנתי
שלעתים אוזנו כבר עייפה
לשמוע את הרצאתי הענפה

הבנתי
שגם לעצמו מותר לו לעיתים 'להקשיב'
ולא רק לבעיותי בתבונה - צרור עצות להשיב

הבנתי
שאפילו שבפגיעה נראה חזק וקשוח
בלבו, בפנים נשאר בו טעם קצת מלוח

הבנתי
שאמנם אין דרכו בקול תמרורים לייבב
אינו יודע להביע את הכאב
או העצב
שבלב

אך
לב מתוק ורגיש
בפנים יש לו לזה האיש

וצריך,
צריך להזהר
בכבודו, יותר מכל אחד אחר

כי הוא ורק הוא שלי
הולך לישון בבית אצלי

אם אתקע בפנצ'ר
הוא זה שירוץ וימהר

לעזור ולסדר
בכל מקרה, לא יוותר

כְּשֶׁרוּחַ הָאֱמוּנָה אָבְדָה
הִתְנַפַּצְתִּי לְאַלְפֵי רְסִיסִים
תַּחְתַּי אֲדָמָה רָעֲדָה
יִבְּשׁוּנִי מַיִם חַיִּים

 

כְּשֶׁאֵשׁ בְּלִבִּי אָחֲזָה
נִשְׂרַפְתִּי עַד כְּלוֹת נִשְׁמָתִי
נִשְּׂאָה מִיָּדִי הַתִּקְוָה
בָּרְחָה יוֹנָתִי תַּמָּתִי

 

כְּשֶׁכָּל אַרְצִי חָרְבָה
הִבַּטְתִּי אֶל פְּנֵי הַכְּרוּבִים
הֵם הִבִּיטוּ אֵלַי חֲזָרָה
מְלֵאֵי כְּאֵב וְרַחֲמִים

 

הִשְׁלַכְתִּי עַל הַר שֶׁל אֵימָה
לוּחוֹת וְשִׁבְרֵי מִלִּים
כְּשֶׁלְּפֶתַע הִגִּיעָה דְּמָמָה
וּמְצָאתִים בְּקָדְשֵׁי קֳדָשִׁים

 

וְעִם כָּל שְׁאֵרִיּוֹת הַשְּׁבָרִים
בָּנִיתִי כֵּלִים חֲדָשִׁים
כָּתַבְתִּי שִׁירִים יְשָׁנִים
בְּמַשְׁבְּרִים מָצָאתִי א-לוֹקִים

 

רָאִיתִי מַרְאוֹת עֶלְיוֹנִים
רָאִיתִי שְׁלֵמוּת לְבָבוֹת
שַׂמְתִּי מַטָּרוֹת לִדְרָכִים
כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ וְלִרְאוֹת

 

וְעִם כָּל נִסְיוֹנוֹתַי
רָקַמְתִּי בַּטֶּבַע נִסִּים
וּמִדִּמְעוֹתַי
בָּנִיתִי לִי בֵּית עוֹלָמִים

מה לך
נרדמת
בת אדם

מה לך
תנומה

קומי, התנערי,
ממיטתך קומי,
לבשי בגדי 'אקונומי'
***( קה) ( חרוז ל'עמי')

מחשבות על העבר
שהיה , חלף ונגמר

או על העתיד
מי יודע מה יום יגיד

--
לא יועילו בכהוא זה
לשנות את ההווה

נקי מרצפות ביתך
נקי מחשבות ליבך

טאטאי והעיפי עכבישים ושרצים
טאטאי והעיפי משפטי עוקצים

מרחי חומר ניקוי בריח לימון, זך וטהור
מרחי על לוח לבך - אהבה עצמית והמון קבלה ואור

זה סיפור על נער עדין ומתוק
שאהב לגרום לחבריו לצחוק
משחקי מחשב, חברים וטיולים
בסך הכל חיים מאושרים ורגילים

חייו השתנו ועברו השחתה
כשתלמיד חדש נכנס לכיתה
פתאום היה קשה להתרכז בגמרא
אל רבניו והוריו במצוקתו קרא

הם ענו לו ביחד שאסור להתייאש
אחרת בגיהינום הוא ייצלה באש
זה לא משחק ילדים, עליך להקשיב
כשתראה נער יפה לעצמך תכאיב

עם גומיה הוא צבט כשהחל להימשך
סכין יפנית וכוויות הצטרפו בהמשך
מיחם חשמלי קטן לישיבה קנה
עד כדי כך את עצמו הוא שנא

כשראה שכל התעלולים לא עוזרים
התחיל לספר למרבית החברים
רצה שהם יאהבו אותו כתמול שלשום
קיווה סוף סוף להתחיל לנשום

השמועה התפשטה כאש בשדה קוצים
ואל משפחתו הופנו כל החיצים
הוריו הוחרמו בידי קהילתם הקדושה
בעקבות הבן שמביא להם רק בושה

ההורים לא הגנו ולא ביקשו לחבק
את בנם אהובם הם ביקשו לסלק
הוא לקח קצת כסף משכן אדיב
ועלה על הנסיעה הקרובה לתל אביב

במוצאי שבת הגיע לעיר הגדולה
בתרמילו אין תפילין ולא סידור תפילה
באופן לא מפתיע גם זה לא עזר
ואל הקב''ה ומצוותיו במהרה חזר

לאחר שנות בדידות הגלגל הסתובב
הוא הכיר בחורה שאותה הוא אוהב
אחרי חודשים ספורים ולהפתעת כולם
הוא שבר את הכוס, בדיוק כפי שחלם

זה סיפור על בחור עם חיים נפלאים
עם אשה וילדים, בלי אף מילואים
לפני עשור לו היה יודע איך זה נגמר
היה נחסך ממנו סבל בל יתואר

אז למה לפעמים בלילה מאוחר
בוכה הוא לתוך הכרית בגרון ניחר
רוצה הוא לחזור אחורה בעזרת הכוכבים
ולשמוע מהוריו בגיל 15, אותך אנחנו אוהבים.

בעוד רגע
עוד כתם
עוד חלק אחד
ימות, יילחץ אל הקיר
בעוד רגע אחד,
עוד חלק אחד
יהפוך קול לרעש אדיר
בעוד רגע אחד
עין שוב תיסגר
כעייף משתרע, מותש
בעוד רגע אחד
עוד מבט יעלה
ויאמרו- לא מביט, אין חדש
בעוד רגע אחד
עוד מכה תעלה
ותיפול, ותבוא נשימה
בעוד רגע אחד
לא ירעד לו הקיר
והראש- מכתו בעינה
בעוד רגע אחד
רגיעה שתבוא
תיעלם, ותבוא עוד אחת
בעוד רגע אחד
צעקה לא תלך
לא תצא, מאכלת לאט

בעוד רגע אחד,
הן דבר לא יקרה
הן אדם- רוח בו, הן הוא חי
בעוד רגע אחד
עוד הרבה רגעים
יקראו
לאסוף את שברי

העבר
העתיד
ההווה

כולם מתערבלים יחד
בבלילת מיקסר בפחד

העבר לא מספיק נוצל
העתיד כיצד יפוצל

קשרים שלא נשמרו ואבדו
טעויות ופדיחות שלעד יהדהדו

חרטות
בושה מעצמי
רצון להקבר מתחת לאדמה - שלא יראו אותי

או אז - - על רגליי מהרה נעמדתי
ובתושיה הכרזתי -
מה לי להתחרט
שלא נהגתי כמלאכי השרת

הן בגרות רוכשים לאט לאט
מעט מעט


והן רק לאחרית הימים -
סביבות 120 -
צעד אחר צעד
רק לבסוף זוכים וכובשים היעד

מי שהיתי פעם בנערותי
אינה דומה לנסיון חיי בבגרותי

נוחי הירגעי מתוקתי
קבלי את שתיקתי

אל נא תחפשי בעצמך פגמים
כי כולך יפה, מלאת אור אחרית הימים

התעצבנתי שאיחרת
ורק אז

נזכרתי
בכל אותן הפעמים
שאיחרתי אני
ואף מילה מצידך
של ביקורת
או אפילו של פליאה
רק חיוך עדין של 'בקטנה'

מתוק שכמוך
'הלל הזקן', הצעיר

וליבי התמלא
באהבה
ובבטחון , בשלווה

 

יֵשׁ לִי פַּרְפַּר קָטָן 
אֲנִי אוֹחֵז אוֹתוֹ חָזָק
בְּחָמֵשׁ אֶצְבָּעוֹת.
הַיּוֹם הָיָה יוֹם קַיִץ חַם 
וְהַשָּׁמַיִם הַצְּהֻובִּים 
הֵבִיאוּ אוֹתוֹ אֵלַי,
מְרַפְרֵף בְּלוֹבֶן הַכְּנָפַיִים
תָּפַסְתִּי אוֹתוֹ חָזָק בְּיָדִי
שֶׁהִרְפֵּיתִי, הוּא נָפַל
כְּנָפָיו פְּרוּשׂוֹת לִרְוָוחָה,
פַּרְפַּר מֵת הֵבִיאוּ לִי הַשָּׁמַיִים

 

יושבת על החוף,

מסתכלת על הים,

בהתחלה הוא רגוע,

מטעה,

ואז הם מגיעים,

הגלים,

בהתחלה עדינים,

קודם כל, גל הכעס,

ולאחר מכן, גל השמחה,

ואז גל העצבות,

וגל האהבה,

גל ועוד גל,

מתנפצים אל החוף,

אחד אחרי השני,

יוצאים,

מתפרצים,

עד שמישהו חוסם אותם מבפנים,

ואז הם נכלאים,

מגיעים אל שפת החוף,

ולא מתנפצים,

מצטברים,

נערמים,

ממלאים,

מנסים לפרוץ את החומה,

ולא מצליחים...

חסומים.

כלפי חוץ, כשמסתכלים,

הים רגוע,

אין גלים,

אבל בפנים הכל סוער,

וגועש,

אחד בשני נחבטים,

נחבלים,

נשחקים,

אבל עדיין כלואים בפנים,

עד שבסוף הם נרגעים,

לא יוצאים,

לא מתפרצים,

לא נעלמים,

פשוט משתתקים...

כַּמָּה הֵם חֲסֵרִים מִן
הָעֹמֶק הַזֶּה הַמִּתְעַגֵּל
הַמִּשְׁתַּבְלֵל וּמִשְׁתּוֹלֵל בְּתוֹכִי כְּמוֹ אֶלֶף
אוֹ מִילְיוֹן חֲבָלִים

כַּמָּה הֵם חֲסֵרִים מִמֶּנּוּ
לֹא שׁוֹאֲלִים עַל הָאֹשֶׁר הַתּוֹרָן
לֹא יוֹדְעִים לִלְחֹץ
עַל הַכַּפְתּוֹר הַזֶּה שֶׁכָּאן
מַמָּשׁ כָּאן

הֵם לֹא יוֹדְעִים
הֵם פָּשׁוּט לֹא יוֹדְעִים
עַל מְגֵרוֹת שְׁלֵמוֹת שֶׁל יַלְדוּת
עַל מַפְתְּחוֹת עַל דְּמָעוֹת וְעַל
סְגוּר לִבִּי

אִם רַק הָיִיתה יוֹדַעַת
יֵשׁ בָּה אֶת כָּל מָה שֶׁהֵם נֶעֱדָרִים

אני
טיוטה של שיר.
עשויה ממילים
שעוד לא מסתדרות בדיוק
על דף מלא במחיקות
(תמיד פוחדת שמישהו יחליט
אחרי הכל לזרוק אותי לפח)
‏אבל ‏השורה ההיא בבית השלישי
תגרום לך לעצור את הנשימה מרוב יופי.
זה מספיק? ‏

שיר שכתבתי עם י. הרץ


כָּל לַיְלָה מֵחָדָשׁ
אוֹתוֹ נִגּוּן אֲבָל אַחֶרֶת
קְלִידִים שָׁחֹר לָבָן בְּעוֹלָם אָפֹר עַד כְּאֵב.
שָׁרִים אֶת כָּל הַסֵּבֶל
לְרֶגַע שֶׁל תִּקְוָה.

בּוֹאִי לִפְסַנְתֵּר בִּרְחוֹב הִלֵּל
אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאֱלֹהִים שָׁם,
יוֹשֵׁב עַל הַגָּדֵר.
מַבִּיט מִן הַצַּד לֹא רוֹצֶה לְהִתְעָרֵב
נוֹתֵן לַיְּלָדִים לְזַיֵּף לְהִתְקָרֵב
עַכְשָׁו הֵם מָצְאוּ לָהֶם קְצָת אֹשֶׁר
וכָּעֵת הֵם מְנַצְּחִים.

בּוֹאִי לִפְסַנְתֵּר בִּרְחוֹב הִלֵּל
אני חושב שתִּמְצְאִי שָׁם נֶחָמָה
קוֹל אֶחָד צָלוּל שֶׁנֶּעֱמַד עַל הַבָּמָה

שָׁר אֶת הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר
מוֹשֵׁךְ אֶת הַצַּעַר עַד הָאֹשֶׁר
עַד שֶׁיִּזְהַר מִתּוֹכֵנוּ הָאוֹר.

וּכְשֶׁהָעוֹלָם יַכֶּה בָּנוּ
אֲנַחְנוּ נִשְׁטֹף אוֹתוֹ
בִּרְסִיסִים שֶׁל אוֹר נִשְׁבַּר וְרֶגַע אֱמוּנָה