פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 145)

עים מאוד קוראים לי דור שפייזמן

הקמתי אתר בלוג חדש שבוא אני מפרסם מאמרים בנושאי נדלן יצא ותיירות

למי שרוצה להרחיב את הידע

דור שפייזמן

 

בעז''ה ובשעה מוצלחת מצטרף לניהול @חותם-צורי בכוחות משותפים נפרסם אתגרים ונגיב על היצירות שלכם.
לבקשות רעיונות ויוזמות מוזמנים לפנות אלינו תמיד.
חורף נעים!

געגועים. געגועים עזים בתוכי צפים
2,000 שנה אני שרוי באבל כבד.
בלילה במיטה, עוד חולם איך עד למעלה, כולנו עפים!
לפתע עלינו, ערבי זרק אבן, בחלומי אני נופל,
כל גופי מלא זיעה קרה, גרוני ניחר בצעקה
אם אני כבר ער, מתחיל לדמיין בקול,
מסביבי הכהנים, רצים לשם לפה בין הכתלים
כולי מתמלא שמחה, ממש אושר גדול!!!

בהר, בסיבוב שערים, סתם עם גיטרה ביד,
כולי מתמלא געגועים עזים אל ה'.
בתיקון חצות, בשחרית במנחה בערבית
כולי מתמלא צער, מתאמץ לטפס לה'.

כשעליתי להר, בפעם הראשונה, ילד קטן ונרגש
כל גופי עיקצוצים, משמאלי שוטרים, מימיני ערבים,
כל כולי מתמלא פחד, עמוק בלב, מתחיל לקונן החשש
רגליי רועדות, אזכור את הרגע הזה לנצח.
השוטר מוטי מעביר לנו תדרוך,
הוא חבר של אבא, מכניס אותנו ראשונים!
רגליי נטועות, בקושי מתהלך, מכניס רגל ראשונה-
ולפתע, מסביבי הכל קרה! הכהנים, הם פה, בכל מקום רצים!

בהר, בסיבוב שערים, סתם עם גיטרה ביד,
כולי מתמלא געגועים עזים לאבא.
בתיקון חצות, בשחרית במנחה בערבית
מפחד ליפול לתוך תהום רבה.

אני כבר בהר ה', וכולי הוזה לחלוטין
אני רואה כהנים, רואה את ההיכל את הכיור הגדול.
מתחיל להתהלך לכיוון הכהן, לא מסתכל בשילוטין.
כהן אחר עוצריני, אתה טמא מת, תסתכל בשלט,
אסור לך להיכנס, אני מתעורר, בידי אוחז השוטר,
אומר לי שאסור, ושלא אעשה זאת שוב.
ההזיה נעלמת, כך גם הכהן וההיכל,
מחפש את הכהן שנעלם, רציתי משהו חשוב!

בהר, בסיבוב שערים, סתם עם גיטרה ביד,
כולי מלא כיסופים אל הבית.
בתיקון חצות, בשחרית במנחה בערבית
כולי כוסף, מסתכל מהר הזית

כל הזמן מתווכח, עם כל מיני אנשים,
לא מצליח להבין למה רק אני, כל כולי מתמלא-
געגועים. הלא כולכם גם אתם יהודים,
מדוע רק לי יש רצון כה עז וכל כך הרבה געגועים???
יש מי שהמציא תירוצים, מי שאומר לא מעניין אותי,
יש גם את זה עם שיקולים כספיים,
מי שאומר זה יראה לאל אחר, יש גם כאלה,
אומרים זה מסוכן, תחשוב מה יקרה, נהפוך לשלוליות של דם!

בהר, בסיבוב שערים, סתם עם גיטרה ביד,
לא מצליח להבין את האנשים.
בתיקון חצות, בשחרית במנחה בערבית
למה רק אני מתגעגע, כולי מתמלא בכיסופים???

כאן נפגשנו לראשונה, אחורי ענני הפיח העירוניים ברחוב קינג גורג, היא הייתה עם סקיני ספורט, שעון לחץ דם, אדידס ואוזניות-תחב,
אני הייתי עם בלנדסטון פתוח מקדימה זנב שווארמה ועיניים פוזלות בחינניות.
השיחה שלנו הייתה קצרה, תמציתית, חייכנו בפה מלא, החלפנו פרטים עכשווים, תהינו בינינו לבין עצמינו על פרטים שאין מין הנימוס, והמשכנו בדרכנו.
זה היה כל כך פשוט ושגרתי.
והנה היום

מישהו מסתכל שם למעלה אנחנו ממשיכים ללכת יאללה

ישבנו בים מול שקיעות הדמעות התחילו לחיות

בלילות היינו מחזיקים ידיים וישר קופצים למים

חלמנו על הכל רק שלא ניפול

האושר נופל בטיפות ואנחנו קופצים בשלוליות

כולם מסתכלים עלינו ואושר פשוט יוצא ממנו

ישבנו וחלמנו על העתיד שלנו

 

היית באה ושוברת הולכת לחדר ורוצה שקט

שלוש בלילה אנחנו בחוץ ממשיכים לרוץ

החלומות מתנפצים דברים פשוט עפים

לא נרדם בלילות הראש מפוצץ מחשבות

לא מדברת פשוט שותקת אין לך ברירה ללכת

הגעגוע אליך חונק פשוט שותק

עוד להיט מתנגן ברדיו הריבים ממשיכים בנינו

 

משחקת לי ברגשות קשה לשתות

את מרגישה אליי תחזרי אולי 

תסתכלי לי בעניים ותראי שניים

השארת צלקת וכל זה בשקט

דמעות יורדות לא נרטב בפנים שרב

משוגע על החיים בוא נרים לחיים

תמיד בסוף יהיה טוב צריך קצת לחשוב

 

פזמון: לא זוכר רגעים מושלמים יותר לא אתפרק עד שניגמר

שימי ראש על הכתף לא אמשיך ללטף

הלבבות נעוצים בתוך שדה קוצים 

בלילות היינו מסתכלים על השמיים הכוכבים נפלו כמו מים

היינו מסתכלים על הירח תגידי שיהיה שמח

אסור ובפנים הלב שבור

האודם מרוח על הכוס אנחנו ממשיכים לכעוס.

הֲתַגִּיד לִי אַבָּא
מַהִי אַהֲבָה
אִם לֹא
שֶׁמֶשׁ נִמְאֶסֶת,

מֵרֹב יָפְיָהּ.

🔹

כנראה שאפסיק לנסות לחבר אלוהים אחרים מזדמנים
לאלוהים אחד.
שלי.
כשאבין שהוא בתוכי
מחכה שאתעורר.

אל מערכות ארצו יצא
בחירוף חיים ומולדת
על שבילי השכול שם נטע
את זרעי תחיית השלכת

את שלהבת אש-קודש נשא
בניתוץ חילולי תפארת
במבטו העז, המצמית והנורא
הניף חזון ארץ אחרת

על זאת תקונן ארץ
בנפול גבור עדריה
את דמו החשיב כמים
לשיחרור כבלי שבייה

אבי המת-
עודנו חי
גוסס בין כאב
לשיגעון.

אבי המת-
עודנו חי
אך אנו כמו נכבנו
היום.

כי אמנם הגוף חי
אך מוחו אבד מזמן
נעלם אי שם, בחלל נסתר
אבוד, שבור ומיותר

איך אדם גדול
לשבר כלי מחופש
אין צדק ואין רון
כך דועך כוכב

ובאלם צליל
תשגשג עלטה
ובאין שיר
תתנוצץ חשיכה

כי ליפול זה קל
ולהמשיך קשה
אז מוטב כי נידום
בעמק השווה

ואין מילים ואין שיר
רק קשקוש מלוטש
ורק חרב שדוקרת
על עוד ילד שננטש

ומציאות חיים רודפת
ונחלי דמעות צחות
ונהי וקול אופנים
זעקות צפות ועולות

משוגע
זאת לא מילה גסה יותר
זאת מציאות
וגם אם תרצה
וגם אם לאו
היא עוד שם, בעקשנות

אז תמשיך
תחתור בעוז
לא רק
כי אין ברירה
תנסה
לחוש, לגעת
בתולדות
האין כניסה.

הדמעות זולגות ולא מפסיקות לזרום זורמות כמו נהר

התקופה הגיעה ואיתה ביחד רעידת אדמה הביאה 

אין לך רגע של נחת כל הזמן המחשבות זזות

כל אחד יקח את זה למקום שלו ויעשה חשבון נפש עם עצמו 

לכל אחד מסלול משלו לאחד יהיה ממש קל ולשני קשה

גם בתקופה הזאת צריך עזרה תבקש בלי להסס

אל תיפול לתוך הבור העמוק לא תצליח לצאת ממנו

הרגשות ידברו בעד עצמם וחיצים יתחילו לעוף באוויר

קח את זה בקצב שלך אל תיתן לאחרים להלחיץ אותך

תעשה שיחות מספקות ותתחיל לצאת כבר מספיקות 

תצעק חזק לאוויר קרע את מיתרי הקול 

נפץ את כל הסטיגמות תשתמש בכל השיטות 

הלב יצא מהמקום ודברים אכן ישתנו 

אל תוותר לעצמך קח את העניינים לידיים שלך

זה בדם שלי ולא יקחו את זה ממני 

העניים משתוקקות ופשוט מתפרצות דמעות

יהיה קשה זה ברור אבל לא ממש חמור

הזמן עובר לאט ואתה ממשיך ושט

תתאמץ לא ליפול ולא להגיע לשאול

רואים את הסוף זה נכון רק בסוף התיכון

לא מצליח לישון בשביל זה יש לך כידון

אז צחקנו ורקדנו
וצעקנו ובכינו
כמו שלא נצחק
עוד לעולם
ורצינו
ונגענו
ושתקנו
ופחדנו
שם
אל מול הים

והשקט הזה
היה גדול
עלי
עלייך
עלינו

אז רק בהינו
רק נסוגנו
ולא אמרנו
את שרצינו

וזה לא אני
וזה לא את
זה הרבה יותר גדול
ממה שהיינו
מהאופק החיוור
שגילה לנו עתה
שמעולם בעצם
עוד לא חיינו

ומחול השתיקות
רק התחיל לחולל
את אינספור הסודות
עוד חשב למלל
כל טיפת אושר
כל דמיון חרישי
כמו עינים דומעות
או צחוק אצילי

רק להמשיך הלאה
רק לשכוח, רק לדהור
אל חושך זורח
שבוער כמו חזיון
שיכור מחולל
הזייה קודחת
בקבוק ריק אחד
מול שחר שצורח

השדים עוד חוזרים
גם בלילה, גם ביום
הם שבים ולוחשים
על הדי שיברון
ומחול הצללים
עוד מוסיף לחולל
את אחרון רסיסיו
עוד נוצר וזוכר

ואולי יום יבוא
לא אחפון את גופי
הנושא צלקות
האוגר את בכיי
רק הרים מבטי
רק אשא את עיני
למול שמש שוקעת
למולך-
נשמת חיי...

6/2/21
22:24

חָלַמְתִּי עַל אִי קָטָן בַּלֵּב,
עַל כַּמָּה פִּסּוֹת אֶרֶץ קְטַנּוֹת
אֶרֶץ וְשָׁמַיִם אוּלַי,
כְּדֵי שֶׁאַצְלִיחַ לְחַבֵּר אֶת הַבּוֹרֵא
לְעַצְמִי,
כְּדֵי שֶׁאַצְלִיחַ לֶאֱכֹל אֶת הָרֶגֶשׁ הַכּוֹאֵב
וּלְהַגִּיד עָלָיו קַדִּישׁ
כְּשֶׁאֶחְגֹּג יוֹם לֵידָה לְרֶגֶשׁ הָאַהֲבָה שֶׁלִּי,
בְּעוֹד כַּמָּה חֹדָשִׁים.

@פשטות.רק לב.

המחשבות שלי הן
אותיות דחוסות אובדות צורה
חולקות חמצן דליל בחדרון צפוץ שלא אווררתי מזמן.
הנסיון להוציא אותן לאור
ולתת להן להתפרש על חלקת נייר או מסך
להתנער מהאבק שדבק בהן
מחייב אותי להכנס לחדרון בעצמי, אך הפחד מחוסר אויר משאיר אותי בחוץ.

אוֹר רַךְ
יִפְשֹׁט בְּחַדְרֵי לִיבִּי.
טֹהַר זַךְ
יִתְפָּרֵשׁ בְּבֵיתִי שֶׁלִּי.
שַׁבָּת.
וּמַלְאָכִים קְטַנִּים שֶׁמְּרַקְּדִים בִּי
טוֹב מֻנְצָח, צַח.
עֶצֶב מְנֻצָּח
נִדְעַךְ
וּנְעִימָה שֶׁל טוֹב
שֶׁתִּתְנוֹצֵץ בִּי.

 

נכנסתי הביתה בסערה, עצוב, מבואס, מאוכזב.
אוףףףףףף
שום דבר לא הולך לי!! שום דבר לא מסתדר!!
מגיע לי להצליח! מגיע לי לקבל יותר כסף, מגיע לי יותר, למה אני לא מקבל??
עוד פעם איציק, השכן, מצליח ואני לא.. עוד פעם הוא מקבל יותר ואני לא..
אולי אבא לא אוהב אותי? אולי אבא אוהב את איציק ואותי הוא שונא?
מה עשיתי שהוא שונא אותי?? שהוא לא מביא לי מספיק?? מה???
הייתי נסער, אני חייב לשתות, להירגע טיפה.
הוצאתי את בקבוק המים מהמקרר, הוא כמעט היה ריק.
מזגתי לי לכוס, הספיק רק לחצי.
לא הבנתי.. לא רק אבא שונא אותי אלא עכשיו גם המשפחה שלי שונאת אותי? עוד פעם משאירים לי רק חצי כוס?
מתי אני אוכל לשתות בבית הזה משו בלי חצי כוס ריקה?? מתי??
התחלתי להתעצבן, אבל פתאום ראיתי ליד הכוס הגדולה שלי עוד כוס קטנה יותר. ניסיתי לשפוך לבפנים את המים, הכוס התמלאה לגמרי.
ראיתי אתזה והתחלתי לבכות.
בכיתי על כל החיים שלי, על כל מה שעובר עלי, בכיתי לאבא וביקשתי סליחה, סליחה על הכעס שלי שלא קיבלתי מספיק.
אם רק הייתי מעביר את המים בזמן לכוס קטנה ולא חושב שמגיע לי כוס גדולה הייתי מבין שזכיתי בכוס מלאה.
אם הייתי מבין כמה מגיע לי באמת, הייתי יודע לשמוח. היו לי חיים יותר טובים.
אם רק הייתי מתאים לעצמי כוס קטנה, החיים שלי היו באמת מאושרים.

מפתחות בצרור אבל רק אחד מהם נכנס לתוך החור

החור של הלב שלי ואף אחד לא יקח את המפתח ממני 

בתוך הלב מקום נקי אף אחד לא ילכלך אותו יאללה 

כל הסודות שמורים במקומות הכי סגורים

עד שיגמר הכאב לא נותן לאף אחת ת'לב

האושר ממשיך לפעול בפנים ועדיין לא מצליח להפנים

לחברים קרובים אני אתן את המפתח ואולי גם יפנה שטח

אל תדקור אותו עם קיסם כי אז הרגשות אינם

בפנים ובחוץ יש סוס מנצח והוא יכניס אורח

הוא ינסה לצאת מהמקום ואולי גם ינסה לנקום

הוא ישתוקק לעצמאות ופשוט יצא לשוט

הלב הוא מקום רגיש ומלא בלהבות 

להבות טובות וגם לא כאלו אלא שונות

אני יודע מה יוצא מתוכו מנסה שיהיו דברים טובים 

קשה מאוד לשלוט בו הרגשות הפכפכים

הנשמה בפנים רצה פשוט לא יודעת לאן

יש בתוך כח עצום וכתר גדול מעל

הרבה דרכים יש אליו אבל רק אחת נכונה 

אם תטעה בדרך לא יקרה כלום רק תתעכב קצת בסוף תגיע 

כל הדברים עוברים בו ופשוט לא עוצרים הם ממשיכים

תגיע לאושר ולשמחה ולשאר הרגשות ותהיה מרוצה ממש מהדרך שעשית.

 

אני אשמח לשמוע את דעתכם הכנה והאם אתם חושבים שזה בסדר שנער דתי כותב את זה?

ובוא תחבק אותי
עכשיו חזק חזק
תלחש שאתה אוהב
שאני כבר לא לבד

ובחוץ הגשם
עוד יורד בלי הפוגה
אתה נושם אותי לאט
מחפש קצת מנוחה

לפעמים צוחק
לפעמים בוכה בלי קול
כשהעננים שבים
להיות או כבר לחדול

מישהו חיכה לחושך
מישהו חיכה לאור
כשחיים בתוך החושך
אי אפשר כבר לחזור

מישהו בוכה בלילה
מישהו רועד מקור
כשהפחד שוב דופק
נעלם גם הדמיון

ואיך אפשר לברוח
שהחושך כה בוער
והפיתוי עמוק בלילה
ובשקט שוב חוזר

על ימים ללא לילות
על שתיקות מלאות צרחה
עלי וגם עלייך
על כאב הנשמה

מישהו חיכה לאושר
מישהו חיכה לאור
כשחיים בתוך החושך
אי אפשר כבר לחזור

ואת לוחשת-בוא אלי
תהיה קצת אמיתי
תעצור את המרדף הזה
תדבר קצת גם איתי

ושבענינו נמוג האור
את צוחקת אל החושך
שני ילדים בתוך מדבר
עייפים כבר מהצורך

אל הבדידות האפלה
אל הים והדמעות
שנינו שוב סוף סוף ביחד
מול הים והשתיקות.

מפחד לאבד חברים שעד לפני חודשיים היו מושלמים

ממש לא מוכן לוותר ואני ילחם על כל חבר אהוב עד המוות 

עד לפני רגע החזקנו יד ביד לא רוצה להישאר לבד

לא רוצה להרגיש אורח כי אני ממש נוכח

הלב יתפוצץ לרסיסים אם משהו ירקם בפנים

בגידות בעולם שלנו קורות אבל זאת לא תהיה סתם אחת

הפחד בפנים ממשיך להתנגן מנסה להפסיק אותו ולא מצליח

החבר יכול להיות ממש קרוב אבל מאחורה הוא לא יהסס בלי לחשוב

לא רוצה לקבל סכין בגב אין לי גב של צב שישרוד את הכל

עברנו מלא חוויות יחד אם זה ללמוד למבחן או סתם לרוץ לאנשהו

לא רוצה לאבד את הרגעים שהיו כל כך מושלמים ומדהימים

יש דברים שלא תוכל לשכוח בכלל והם לא פשוט יעופו בחלל 

גם דברים קטנים אם זה לשתות מאותה הכוס ולא לכעוס אחד על השני

או להביא סוודר כשקר לו כי הוא חשוב לך יותר מכל דבר אחר 

שלא יעבור בשניה כמו חלום כי כל זה קרה רק שלשום

זה לא יעבור כמו אבק אחרי רכב ולא כמו טיפה בגשם

אני יחזק את הקשרים ואת הידיים אני אף פעם לא ירים

חבר זה ממש לא עול ואני יעמוד בכל מה שיתנו לי לסחוב 

לא יראה קושי בכלל כי מי שעומד לידי קרוב אליי ולא אתן לו משא כבד

הפחד עדיין שם בין כל החוטים מסתתר שאני לא אוכל למצוא אותו 

והוא לא יעבור בכזו קלות כי תמיד ישאר שם לפחות חוט.

 

אולי אנשים כבר כתבו על זה רציתי להביא את עצמי, ואני ממש אשמח לשמוע תגובות גם בעניין וגם על הכתיבה!