הכל ריק.
ריק ריק ריק.
גם עננים אין בשמיים. הכל ריק.
והוא מרגיש בודד, כאילו כל העולם מתבודד.
לוחש לעצמו את כל המחשבות,
משיח לעצמו את כל החידושים והתובנות,
השאלות והתשובות.
לוחש לעצמו את הכאבים שמכאיבים, שמשגעים, שמפרקים
ובונים
ושוטפים,
ואת החטאים שדבקים בכח לנשמתו וחונקים
חונקים.
הוא לוחש את תחנוניה ואת רצונותיה.
לוחש לעצמו את הרעש והשקט והסחרור והרוגע.
לוחש לעצמו את שעבר עליו היום ואתמול,
את הרהורי ליבו, את שראו עיניו.
לוחש את צעקתו. לעצמו.
פתאום מישו מתיישב לידו.
"חסיד אחד התלונן בפני רבי יצחק מאיר שאין לו עם מי להתחבר כי הוא מתגורר בעיירה קטנה.
'הרי יש שם שמיים גדולים' ענה לו רבי יצחק מאיר."
אמר והלך.
הוא מרים את ראשו למעלה.
קולו פתאום צועק את שגופו ושיכלו וליבו צועקים וצועקים.
הרי יש כאן שמיים גדולים.
