פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 282)

 

מציץ בשעון, זמן ללכת לישון

מסתכל מסביב, זמן בגדר תחביב.

ילד שוכב, עטוף בשמיכה.

הגיע בוקר טוב, הוא מתעורר במהרה.

 

זה הזמן שלך ילד

לעלות ולפרוח, לשרוף ת׳במה

זה הזמן שלך ילד, עוד תדע להגיד לי תודה.

 

שָקט מסביב, אך השתיקה רועשת.

ילד עולה והמנגינה נמשכת.

זה הזמן שלך צועקים לו כולם.

זה הזמן שלך לכבוש ת׳עולם.

 

זה הזמן….

 

הגיע זמנך ילד, עכשיו תורך לפרוח, לקרוע ת׳במה.

זה הזמן שלך ילד, כי בשביל לעלות פשוט תהיה אתה.

 

ילד מחויך עטוף בשמיכה, הגיע הזמן לישון אז ליל מנוחה.

כי זה הזמן שלך ילד

בסוף עוד תדע להגיד לי תודה

 

 

*סליחה שאין פה סימני פיסוק ממש, זה ממזמן...

 

אור עמום עולה במזרח

הלילה חלף חמק

אני צריך להגדיר לי מחשבות

קצת להקשיב לקולות

 

הלב רוצה לומר את דברו

שואף להגיע לשלימות

לחיות באיזון על קצה אחד

ולא לקפוץ כמו תיש מזוקן

 

אני לא יכול לעצור

לא יכול לבחור

זה לא שיש בכלל שאלה

הדרך ממש ברורה

אבל משהו שם מתפספס

משהו באיזור ה'לא נודע'

 

ברק מסנוור קופץ רגע מולי

מנסה להאיר את החושך שבי

עוצם עיניים מתמכר לתחושה

והנה בלב משהו נרגע

 

אני לא יכול לחדש לי מאום

לא למצוא יתרון ולא לגלות מום

אני מכיר את עצמי כאת כף ידי

קצת מצחיק, לאמר זאת לעצמי

 

מה אתה רוצה?! צורח, מתנשף

תצא כבר מהרע, הגיע הזמן להתחפף!

אחרי מי אתה בדיוק רודף?

אתה רוצה להיבחר למשחקי השף?

 

מה פתאום אתה רועה בשדות זרים?

מה לך ולמועדון הצללים?

אתה יכול להרפות ולזרום עם הגלים

אתה הרי אוהב לחיות חיי עולמים

 

מה בדיוק חסר בקופסא

על מה אתה לא מוכן לוותר

תזרוק כבר את הדפים למגרסה

תתחיל לחיות בכיוון אחר

 

טב, אבל אל תהיה תמים

כאילו מחר בבוקר תקום חדש

מספיק יהיה להסתכל על המחוגים

ולחשוב שהנה, עוד יום נואש

 

אבל די כבר! תתפקס!

תידבק על משהו, תתעקש

גם אם זה משהו קטן, אתה יודע בדיוק איך הוא ייגמר

למעלה הוא נצחי, אתה צריך בזמן להיזכר

בעיניך הוא לא נחשב, אפיזודה חולפת

אבל שם למעלה, הכל רשום בקלטת

תעריץ ותעריך גם נצחון קטנטן

תזכור שמלמעלה הכל מתוכנן

למכירה, נעלי תינוק, מעולם לא ננעלו – ויקיפדיה

למכירה, נעלי תינוק, מעולם לא ננעלו

זה מדהים בעיני.

 

 

התלהבתי ממש אז ניסיתי גם לכתוב משו קצר כזה בשש מילים  וזה מה שיצא

 

לב שבור, פרט בגיטרה קרועת המיתר

מסרה ברכוּת איברים ובשר

בחושך , בצומת, לאב ולשר

 

צליפת שוט על גופה, לא עבה מהבוהן

היא ברחה מבשורה לרגליו, אל הגורן

 

הנה היא באֹהל , נחבאת ונידה

עד שיבוא הבועל, ויחשוף בה מידה

 

היא כושית, נאווה, על הגג התנקתה

מן הרש, הכבשה, נפנתה אל מלכהּ

 

היא עינוג ומישוש, העברת הידיים

והיא המראה להזין בו עיניים

 

היא כישוף, היא הרהור

היא פיתוי מבלבל ואסור

היא חדות, היא רכות התנועה

דיוקן האישה הכנועה

 

 

אולי מחרותיים
או עוד שבועיים
נקח אופניים
נפליג לשמיים
נכרע על ברכיים
לבודה או שתיים
יהיה לנו טעם נהדר
טעם נהדר
של מים
ולמים
אבל למים
אין טעם
שומו שמיים
נשתה לחיים
ועוד לחיים
והרבה מאד לחיים
נשכב פעמיים
נרוץ אל המים
ונחיה

ואולי אולי עוד שנתיים
כבר לא נרצה למות.

נרסס על קיר מתפורר
70 פנים למוות
נעמיד פני משורר
בעומדינו בוהים בתערוכה
בעיניים חלולות נצעק
נמחה
נזעף
שבע יפול צדיק
ויפול
שוב.
ונחליף בגדים ונלך לישון
או שנכון לומר
נחזור לישון
אדם יסודו מעפר וסופו
מעפר מוצת מדיף ריח רע

העיקר שנהיה מאושרים.

שברים של מלחמה התפזרו בחדר הבובות שלי

שברים של לבבות ותקוות יחד

שברים של בכי פנימי לא יוצא

אספתי אותן לערימה גדולה בצד וקיוויתי לא לראות אותם יותר.

הלב שלי ננעל עם דלת החדר

 

נשארתי עם בובות קרועות וערימה לא מוגדרת.

העברתי את יומי בבדיקת זכוכיות חדות מבין הערימה

לא הייתה אחת שלא עברה את ידי

וליבי הנושם נעצר לו לפתע

כשנחתך מתקווה מנופצת של לוחם שבור

לוחם חיים

לוחם המוות

וכמו לב שחור פחם שמידי פעם הציץ בזכוכיות לאות הזדהות

הביט אלי פעם אחת וביקש לפתוח את הדלת שלי

רק שרטתי שוב

ומאז לא שמעתי אותו בכלל

 

דמות שחורה ומוכתמת ראיתי במראה

ומאז, אני לא רואה

כלום

 

יש שיר של אברהם שלונסקי שאיני זוכרת את שמו ואני חייבת אותו בדחיפות!

אני  חושבת שהוא נגמר במילים "איש רעים להתרועע" (מסופר בו על שהוא קץ בחיי החברה ומתמרמר על מציאת החן שלו וכו')

 

מודה מראש למי שיעזור..

לפעמים בא לי להיות כמוהו
כמו הוילון
מתעופף לו בחדר
ובכל זאת מחובר למעקה שמייצב אותו.
או להיות כמו המיטה
לא זזה וחזקה
ומקבלת את כולם לא משנה מי שוכב עליה.
או הארון
מלא בבגדים מכל הסוגים
אבל את הכל הוא שומר בפנים
לרגע שבו הם יהיו נחוצים.
או אולי המראה
שמשקפת בדיוק את מה שהיא רואה
ולא משקרת אפילו טיפה.
ומה לגבי המנורה
כשצריך את האור היא מאירה לכולם
ומשפיעה מלמעלה.
והשולחן
הוא פשוט ישר
ואפשר לעשות עליו מה שרוצים
ולא הוא לא יתעקם
גם אם מנסים.
והמזגן
לפעמים קר
ולפעמים חם
שולט ברגשות - הכל לפי התקופות.



נחמד לשכב במיטה להתבונן בחפצים בחדר
ולנסות ללמוד מהדומם

דַּעַת.

 

דְּמָעוֹת. הַהַבְטָחוֹת הַיְּשָׁנוֹת אֲבָל בְּעִקָּר

הַחֲדָשׁוֹת.

תַּכְלִית, כֵּנוּת, תְּשׁוּבָה

נֶאֱמָנוּת

וְכָל הַשְּׁאָר.

כַּמָּה גַּרְגְּרֵי רָצוֹן עִקֵּשׁ

בִּינָה מְזֻקֶּקֶת

אֶצְטָרֵךְ עוֹד כְּדֵי לִמְשׁוֹת אוֹתָךְ,

דַּעַת,

מִתְּהוֹם רַבָּה.

 

אֵינִי מַצְלִיחָה לִבְרֹא בָּךְ אָזְנַיִם

עוֹר – תֹּף שֶׁיִּקָּרַע מִזַּעֲקָתִי

בּוֹאִי.

אֲנִי אַצִּיעַ מִטָּה בָּהּ תָּנוּחִי.

תִּתְרַפְּאִי.

 

אַמְתִּין.

אֶשְׁטֹף מִמֵּךְ הַכֹּל,

כְּמוֹ אֵם.

 

אָנוּ נִמְצָא,

נִמְצָא אֶת שֶׁאִבַּדְנוּ עוֹד טֶרֶם הִסְפַּקְנוּ לִזְכֹּר שֶׁהָיָה שֶׁלָּנוּ.

לֹא אֶבְגֹּד בָּךְ יוֹתֵר,

 

שׁוּבִי.

בְּאֶרֶץ זְרוּעַת דִּמְיוֹן צָעֲדוּ רַגְלַיִים עֲטוּפוֹת חֲלוֹם וּמַאֲוַיָּם
בְּחֶלְקַת עוֹלָם בָּהּ מַיִם וְשָׁמַיִם מִתְהַוִּים
כַּפּוֹת רַגְלֵי אָדָם חָצְבוּ מָקוֹם בָּאֲדָמָה
וְעֵנָיו בִּלְעוֹ בִּשְׁקִיקָה אֶת מְרִירוּת הַתַּאֲוָה
הַפְּרִי נֶחְמָד הוּא וְעָרֵב
מִתְחַבֵּא נֶחְבָּא אוֹרֵב
כָּךְ הַיּוֹם וְלֹא כָּךְ דְּאָז כַּאֲשֶׁר יָדַע הָאָדָם אֶת אוֹיְבוֹ הַנִּכְרָז
סוּפוֹת בֶּהָלָה אֲיֻמּוֹת אִיְּמוּ וְרִמּוּ אֶת לִבּוֹ שֶׁפַּעַם בְּעוֹצְמָהּ לֹא מוּכֶּרֶת
הוּא נִרְגָּשׁ וְעָמַד לָהוּט מוּל מַעֲמָד
כְּשֶׁבְּיָדוֹ שׁוּם דָּבָר מִלְּבַד שַׁלְהֶבֶת
שַׁלְהֶבֶת לַהֶבֶת חַיִּים מְבֹהֶלֶת
דּוֹעֶכֶת רוֹקֶדֶת רוֹעֶדֶת לַשָּׁוְוא
כִּי כָּבָה מָעַיִין הָאוֹר וְנִתְלָה הָעָב
וְאֵין שׁוּם אֵשׁ לְלֵב הָאָדָם שֶׁבּוֹ מְבַקֵּשׁ.

רַק קוֹל נִסְתָּר מֵחֲגָוָיו שֶׁל סֶלַע אֵיתָן
נִיגֵּן אֶת נְגִינַת הָעֵדֶן בְּהַבְטָחָה
שֶׁתְּחִיַה בּוֹא תָּבוֹא
בְּעִיתָהּ בִּזְמַנָּהּ.

לוֹ יָכֹלְתִּי, הַלְוַאי
לְהִשְׁתַּפֵּךְ בִּלְשׁוֹנִי
אָז הָיִיתִי, כָּךְ כְּדַאי
לָךְ שָׂח אֶת יְגוֹנִי.

נוֹטֵף מִלַּי וּכְאֵבַי
וְשׁוֹטֵף אֶת לְבָבִי
וְכָךְ אוּכַל אֲנִי אוּלַי
לְהִנָּקוֹת מֵרֹב חוֹבִי.

בּוֹאִי,
פִּסְעֵי בַּלָאט אֵלַי
בּוֹרִית בָּרָה וּמְטַהֶרֶת,
הַכְנִיסִינִי אֶל כְּנָפַיִךְ הַבְּטוּחוֹת.
בּוֹאִי, וְאֶמְנֶה לָךְ אֶת שִׁירַי,
וְאֶת תַּרְאִי לִי אֵיךְ אַחֶרֶת
נִתָּן יִהְיֶה לִחְיוֹת.

נֵשֵׁב בְּיַחַד וּנְדַפְדֵּף בְּרִגְשׁוֹתַי הַנְּעוּלִים
(כִּיצִירָה בַּמְּגֵרָה)
וְיָדֶיךָ בְּנֹחַם תְּרַפְרֵף,
עַל חוֹלְשׁוֹתַי וְהַשְּׁבָרִים

וּבָאֲדָמָה הַחֲמִימָה שֶׁאַתְּ
אֶפְסַע לְאַט יָחֵף,
עַד אֶמְצָא מָנוֹחַ.
וְאַתְּ,
כְּמַיִם לְעַיֵּף
רַק אַתְּ הֲיִי לִי כֹּחַ.

כִּי גַּם כְּשֶׁאֲנִי נִסְחַט
נִשְׂרַט, נִפְחַת וְחַת
עֲדַיִן אַתְּ.
רַק אַתְּ

נִשְׁאַרְתְּ

סופר עליו בכתבה של מרדכי סונס בעתון בשבע בתאריך 19.6.19

https://www.inn.co.il/News/Tag.aspx/13429

"וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר... עֲנֵנִי יְהוָה עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה יְהוָה הָאֱלֹהִים..."
( מלכים א יח/ניקוד – ויקיטקסט )

"ענני שתרד אש מן השמים וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם" (ברכות ו: )

ענני שתרד בי
אש של שמים
ולא אומר
אעע, מעשה כשפים הם...

וידעו כל העם ואני
כי אתה
ה'
אלי-הוא.

מלאך אחד בא אלי בלילה
כשהראש היה ישן,
והלב חלם.
הוא לחש לי דברים,
שלא עלו על שפתיו,
לוחש ונעלם.

מלאך אחד בא אלי ביום
ונתן לי קצת לטעום
מעולמו
שהשאיר את כל כולי
מכור ומתוסכל
מעצמי
וממנו


הוא היה כל כך אנושי
אני נשבע
שמנשמתו יכולתי להדליק לי
מדורה
עד לב השמים.
עד הלב,
חסר השמים.
מי הטיפש
שצייר את השטן
עם קרניים??








(מרגיש צורך להבהיר שהסוף אומר שלפעמים השטן לא נראה רע במבט ראשון)

"וְלֶחֶם לְבַב-
אֱנוֹשׁ יִסְעָד"
(תהילים קד טו)

שְׂדֵה חִטָּה מִתְנוֹפֵף עַל רֹאש אִשְׁתִּי וְעַל
רֹאשׁ בִּתִּי.
כַּמָּה בָּנַאלִי לְתָאֵר כָּךְ אֶת הַבְּלוֹנדְ,
וּבְכָל זֹאת, שָׁם צוֹמֵחַ הַלֶּחֶם
שֶׁל חַיַּי.
(חיטה/רוני סומק)


אין לי אישה ולא ילדה
שארקד אותם בנפת שדות
אל סולת דקה
למנוחה

לא מלילות למולל במילותי
ולדוש בעקבי
כדבר שבשגרה

רק מילים יש לי רבות
אך לא די רגשות
לגבל אותן ביחדלעיסה
שאולי תהפוך כבמטה קסם
ללחם

האם אבדו לי המילים?
לא, הן מחכות.
אבד לי הלב,
והרוחות שותקות.

הוא לא יזכה לחוש בקרבתה
לא יזכה לטבוע באהבתה
לא יזכה לחוש מגע ידה המלטפת

הוא לא יזכור את שהיה
לא יזכור ניגון קולה
לא יזכור דאגתה אליו

הוא ימשיך בלי שום חשש
ימשיך מחדש
ימשיך כאילו שכח את אהבתה כלפיו

וישנה עוד דרך לתקן
אם רק יחזור
ויאמר לה כן
אותך אני רוצה יותר מכל דבר

אם יתחרט על שהיה
וישוב לשבת ולהקשיב לדיבורה
אז אולי ישנה פרצה
של טוב שמחכה לו שם איתה.

תמיד בלילה אתה חסר לי יותר
זה משהו בלילה
שגורם לי לחלום
לנדוד בין חלומות
לרצום כל כך להגשימם
ובבוקר להתעורר
לעולם קצת אחר
שבפועל החלום רחוק
והמציאות מכה בחוזקה, מעירה
לא משאירה שום ספק
שאני לא לידך
אבל בלילה
בכל הלילות
קורה משהו
שגורם לי לגלות
שבליבי עוד יש מקום
שאני עוד מתגעגעת
שאני רוצה אותך קרוב
גם אם לא את הכל אני יודעת.

עטוף בשמיכות
עד לב השמים הצרחות
אך צרחות של שמחה
דמעות של הקלה

פסיעה אחת
ונפילה
מילה אחת
תפילה שלמה

לפדל ולעצור
כולם באו לעזור
להאכיל ולהשקות
את הכאב להקהות

לחבר לחסר
לריב ולגשר
להפגש להתקרב
להתעלם?  להתערב?

עטופה בשמיכות
עד לב השמים הצרחות
אך צרחות של שמחה
דמעות של הקלה