איך אני אמורה להסביר את זה, אוף. אני לא יכולה לתת מילים לכל זה, בטח לא עבור אחד שלא היה שם איתי ולא בכלל. רק כי אתה מתעקש ממש יפה אז אני מנסה, אבל תבטיח להקשיב גם אם מתבלגן לי, טוב? זה כמו אדם עיוור, שפתאום פקחו לו את העיניים. עד עכשיו הוא בכלל לא הבין מה הוא הפסיד ובבת אחת הוא מגלה עוד עולם או אם נדייק - עוד רובד לחוות בו את החיים. אז הוא מנסה לבלוע את כל המראות בבת אחת וכל אחד לחוד ובכלל כמה שיותר להספיק ולאסוף אותם לתוכו ועוד כשהוא בשיא ההתפעלות מנסים לעצום לו את העיניים בחזרה. במקומו - לא היית מתמרד? היית. תבטיח לי שהיית, אתה לא יכול להיות כזה חסר עמוד שדרה, זה לא יתכן, לא אתה. אני לא מסתבכת. שומע? הנה, אני פשוט מנסה לומר שטעמתי טעמו של טירוף ועכשיו כל החיים הרגילים האלו קצת תפלים לי. זה לא איזה טירוף שהוא שלילי, זה ממש אור. אתה כל כולך אחוז דיבוק זה כמו אקסטזה אבל לא בקטע של סמים, יותר משהו כמו רוחני כזה ומה פתאום אתה בא ולוכד אותי ומנחית לקרקע בכח עד שבא לי רק לצעוק הצילו ולנסות לברוח, ואין איך לברוח כשבעצם קרעו ממני את הכנפיים. לגלות שוב שלעזאזל, אני לכודה. מה הפלא שאני מתמרדת, שאני בועטת, משתוללת, זה כמו להכניס את האדם הכי חופשי עלי אדמות לצינוק בכלא עם אזיקים ומשקולת על הרגל. אוף. אתה לא מבין, אני רואה שאתה ממש מתעקש שלא להבין, תהיה איתי. אמרתי תהיה איתי, תסתכל לי בעיניים כשאני מדברת. אני שופכת פה את הלב שלי, גם אותו אתה רוצה לקחת? מצויין, תיקח הוא גם ככה פצוע מדמם כאן, אולי תלחץ קצת חזק יותר, תעצור את הדופק. השמועות אומרות שכשהלב לא פועם כל העולם הזה כבר לא מכאיב יותר.