פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 291)

שיר שפעם העלתי,אך כעת הוא עם תוספת.

ה', לעיתים נעשית תפילתי אליך כמשוי.

שפתי כורעות תחת עומס העצלות, האדישות
ושאר דברים עם חשיבות.

תפתח העליונה, ותיסגר על חברתה.
תיפתח שוב
אך לא תשוב.
לא לחתך ולא לפלל
כי אם למלמל.

ופי לא יצא
לא יצא הוא,
לא בתהילה ולא בבקשה
לא בתחינה ולא בהודאה.

יגיד הוא רק שצף וקצף של הברות.
ללא הבנה וללא פשר.
ללא הבחנה וללא סדר.
או לעיתים,
יאמר שתיקה.

ופעמים,

כאשר החיים עוצרים את הנשימה
ולפתע באהבה יש אחיזה.

או כאשר אראה את זריחת החמה.
את התחדשות העמק ותחיית האדמה.
את ענני הסער,
עצי היער ויופיו של הסהר.

ליבי בשקט וברעדה מתפלל אליך,
מפעם תהילתך.


אבל לפעמים,

כאשר המוות מעמעם כל רגש,
ולפתע האבדון בהיר כשמש.

או כאשר תש כוחי,
והכאב מקונן בתוכי.

ליבי ביאוש וחלחלה זועק אליך
מפציר לרחמיך.


ה' שפתי תפתח ופי יגיד
תהילתך.

עולם של קור וניכור

שבשביל להיות יפה צריך לשים איפור

עולם של עושר וכבוד

של רצון לעוד ועוד ועוד

עולם של רמיסת אחרים, נתינת מרפקים

הכל כשר בשביל להיות בגבהים

עולם של יצרים ותאוות

הכל נורמלי כולל הסטיות

עולם של מסכים וטלפונים 

ורק לא פנים אל פנים

כי אין פנים 

הכל חיצוני, יחצני, רועש צעקני

כדי שכולם יראו וידעו מי אני

עולם של חופש וחירות מזויפים 

כמו כלובים מג'ויפים

מצופים זהב

עולם של דיכאון והשמנה 

שבשביל להיות שמח חייב להזריק עוד מנה

רק עוד שאכטה אחרונה

כאב של אחרים נמהל בריקנות חיי

מתנות, שמחות, בכי, מכאובים.

אני זנב לאחרים

אני צל לעצמי

אני אני

וזה לפחות קצת פחות ממספיק

לא יהיה לי עוד שמחה,

ל יהיה עוד עצב,

נמחקת לקצב הגלים שאין להם סוף

נשברת נסדקת נמחקת

לא תהיה לי אהבה

אכזבה גם לא אנחל

רוצה 

לא רוצה

לחתוך עד זוב דם הנפש בגופי

עד שאגמר לנצח.

 

 

כשהלב בוכה,
הנשמה צוחקת
ואז הבכי יוצא החוצה
כמו עכשיו
כשעומדות לי
דמעות בעיניים
כי הכול טוב.
אבל שום דבר
לא מושלם.

צללו נשקף
רודף הוא אחרייך
משתק את איברייך
מבטיה כה וכה
מחפשת מחסה
אך הוא ענק
מאיים
צולח הוא עלייך
אוזק את ידייך
חזק
תנסי להשתחרר
לא תוכלי
הוא ענק וחסר מעצורים
מוביל אותך בדרכו
סוגר עלייך דלתו


ולאחר שתצאי
תביטי אליו ותחייכי
תלחשי תודה
וכולך תחושי בהקלה

הוא חישל אותך
רומם
שליח נאמן

תזכרי בו ותצחקי
עד לניסיון הבא

עולם קסום יש בחוץ
רק צא מהקופסה שלך
ואתה תגלה אותו

יש עוד אנשים
לא, לאו דווקא כמוך
לפעמים אפי' הפוך
עצים, חיות, עננים, ציורים, אבנים ועוד מלא דברים קיימים
שם
בנתיים זה 'שם'
עם עבודה עצמית הוא יהפוך ל
פה

אז, לא תצטרך לצאת כדי לגלותו
אז, החיים יוקלו
הקשרים יתהדקו
המסכים יוסרו
השמחה תתגבר
נתחבר לאל
ובא לציון גואל.

שיר המעלות אשא עיניי אל עברי.
אקדם את עתידי.
אשלים את חלומי.
אתקדם צעד
ואשיל ממני בילבול וחילחול.
ואזמזם לי ניגון.
אתקרב אלייך קלי.
כי רצונך בקרבתי.

בואי לבקר אותי
אני בחדר השמאלי
של הלב
יולדת צרות
בצרורות של שישיה,
ימות המשיח
בשלטון נביא שקר.
אמת אחת
שעולה על הכל
בצונאמי שאלות,
תשובות חסרות
פעימה.
הוא נושם בקושי
קל כנוצה
מתנדף בכל רוח
שטות
דקדושת ירושלים
וכותל הדמעות.
הוא בוכה
דמעות תנין
פותח לועו
כארי בסורג
כלוב של זהב,
מנצנץ בשמש
שקרנית שכמותה.
לאחריה גשם זלעפות
מצליף בעוצמה
את חולשותיי,
הרבות כמי הים
מלוחות
ניזרות על הפצעים
הפתוחים.
ואני סגורה
במנעול ובריח
לא נותנת לפרוץ בי
כל גדר
אף שמחה לא במעוני

אז בואי לבקרני.

פגימות קטנות
מכסיסות הציפורניים,
הרעד הקל
והדוקין שבעיניים-
מכסים על הקרע
ומגלים טפחיים.

אבי,
היכוני תאוותיי,
הורידוני עד לבאר שחת.
חפצני לבנות משכן-
להכניע יצרי,
להקריבו על מזבח
העשוי לבנים לבנים
של רצון מסירות נפשי,
ולקושרו
ולהצמידו במאכלת
ולישא תפילה
שהמלאכים,
יזילו דמעותם כמו בימי יצחק
ויטהרו היצר
וינקוהו מחלאותיו
ויברישוהו בקודש.

בְּדוֹק אוֹתָהּ הֵיטֵב,
עַד שְׁלֵמוֹת- עַד תֹּם.
הַעֲבֵר סַכִּין בַּעֲדִינוּת עַל הַלָּשׁוֹן-
לִרְאוֹת שֶׁאֵין פְּגִימָה
חַס וְשָׁלוֹם.

שֶׁהָרִי אָמְרוּ: קַשֵּׁט עַצְמְךָ
וְאַחַר כָּךְ אֲחֵרִים.

אתה רחוק ,מבולבל.

אני קרובה, מבולבלת.

מנסה אתה לשכוח

לברוח למדבר.

והשמיים גדולים

מכסים מכל עבר.

ואתה כאילו אינך רואה

ואינך מהמסתופפים בצילם.

השקט שורט בנשמתך הטהורה

הצמאה לאיסוף.

ואתה עומד שם

בראש הצוק

מנסה לפזר את השמיים

אך הם נשארים.

ואומרים לי שזה טוב
הם אומרים שזה עוזר
ואני בוכה
על הטוב,שהיה
ועכשיו... יש,
טוב אחר
לי הוא מרגיש רע
לא מוכר, מפחיד
הם אומרים לי, זה טוב
אבל אני לא רוצה
רוצה את מה שהיה פעם
פעם
שהכול היה בסדר
שהטוב הרגיש טוב
והרע פשוט לא היה
ועכשיו? מה יהיה עכשיו?
לזה אין תשובה

איך אוכל למצוא אותך
עיניים עצובות
לספר לך את חיי
שם בין השבילים שכמעט אמרתי די
שם בין הפטיש לסדן
בין מנהרות הזמן
ואיך יצאתי מטונפת
תינוקת מגודלת
והתחלתי מחדש
איך לא אמרתי נואש

ואתה השבור הרצוץ העייף השרוט הקמל השוכב על הקרקע הנשמטת
אתה השוכח
את כל מה שצריך לזכור
כל כך לא שמח
לפני שתיפול לבור
רוצה לחבוט בך גיבור רדום שלי
לתת לך כרטיס מנצח
רוצה לתפוס לך באזניים לא איכפת לי לצרוח
לטוס אליך
לפני שתיפול
לא איכפת לי שתקיא עליי הכל
לא איכפת לי מי אתה ולמה אמרת נואש
אספר לך את סיפור חיי
תמיד אפשר להתחיל מחדש

אז לפני שתגמור את הסיפור כי הכאב שלך מרסק לך את הלסת והראש שלך מזמן שכח את ההגיון
כי הכאב שלך רובץ לך בבטן
ואתה כמעט נופל לבור

הכאב שלך לא ישבור אותך כי אתה גיבור

הנר דלק
והצית את ליבך
שגם ככה גאש
ורק חיכה לגפרור
שישרוף אותו.

את נושמת.
מלאה הריאות באוויר
מנסה להראות קצת תקין.
את חושבת
על השבועות שנמוגו ביעף
על איציק שאיבד את אשתו
לאחר מלחמה מייגעת עם הסרטן
את דורשת
דורשת לחיות
לחיות באמת. עם משמעות לחיים
אמת שתזעק בפנים.
שלא תתן לנפנפה עם שקר מרושע.
או משפט מהתל .
כמו עלה שנתלש מהעץ
את מתנדפת ברוחות
הם סוערות וחזקות
הם מייגעות ומפילות
הם טומנות אותך בחול
קוברות אותך בלי סימנים מיוחדים
הם שורטות. ומכאיבות. מדכאות. וסוחפות

אבל אם תביטי בהן היטב.
תמששי אותם בידייך.
אם רק תסתכלי לאמת בעיניים.


תגלי כמה זה רוח חלשה.

ותקומי ותגלי. שניצחת אותה בהצלחה.

אדם.

וודאי אני תופסת אותך

באמצע סדרה טובה,אולי בפרק האחרון של ההיא שצולמה בחו"ל.

או שאולי,

הנך בכלל באמצע לסיים את חבילת הסיגריות האחרונה ההיא שקנית

שהייתה צריכה לעלות ארבעים

אך אכשהו,עם הקומבינות שלך,זה יצא עשרים ושתיים שקלים בלבד.

לא באמת יודעת אני,מה מעשייך עכשיו אך מנחשת שאתה עושה היפך רצון אבי.

וכי תשאל איך יודעת?

פשוט מאוד.

מרגישה אני כרגע מכווצת ממש,מרגישה שאתה זונח אותי בצד.

צועקת לך כבר כמה שעות ואפילו ימים והאוזניים שלך...לא פנויות להקשיב לצעקתי.

הגרון נעשה צרוד.

כואב לי.

מכווץ לי ממש.

אבי הבטיחני שירידתי-לעולם הזה,

היא לצורך עלייה כל כך גדולה אחכ.

ובנתיים,אני רק ממררת,טובעת בביצה ובזבל.

 

אדם.

דמיין לעצמך,

בזוג עינייך הגשמיות שקיבלת,

שמישהו,גדול מאוד,אחד שהכי אוהב אותך בעולם-

מכניס את כולך לבור מלא בצבע גואש שחור.

איך מרגיש?

אתה נחנק.

זה מגעיל אותך.

זה שחור.זה רע.זה מפחיד.

אותו האיש אומר לך ש-

זה רק לעכשיו ואתה צריך את הטבילה הזאת בבור,כדי להתחשל.

והוא ממשיך.

מכניס,

עמוק,

יותר חזק.

לוחץ.

מטביע אותך ממש.

אתה צורח שדי ואתה רוצה לעלות,

לקבל את אותו חיבוק מהאיש ההוא,

שבאמת באמת אוהב אותך.

והוא לא מרפה ממך,על אף שהוא אוהב.

הוא אומר שאתה צריך לעבור את הטבילה בשחור,בגועל הזה,

מכיון שזה לצורך עלייה עצומה מאוד אחר כך.

ואתה לא מבין,

לא מבין על איזו עליה מדובר.

אבל אתה ממשיך.

בכאב.בדמע.ביזע.

 

אדם.

כך גם אני.

אבי הורידני לעולם הזה,

לכל החומריות שבו.

אני בכלל גרה שם,תחת כיסא כבודו.

לא שייכת לעולם הזה ובטח שלא לקלקלותיו.

אבי הבטיחני,

שהירידה שלי לכאן,לשפל,

תגרום לעליה מטורפת בבוא עת.

אני בוכה,

רוצה לחזור אליו

אבל הוא-משאירני.

מנחם בכך שיבוא יום

ואתאחד עימו יחד שוב.

אני כאן כי צריכה לעבוד,

צריכה להתחשל.

כשאתה מצליח,עומד במלחמת היצר,

דע לך שעבורי,

זה ממש כמים קרים על נשמה עייפה.

בבקשה מימך,אדם.

תשמע אותי.

תקשיב לצעקתי.

תקשיב לי.

אני רוצה להיות קרובה למה שהייתי שם-תחת כבוד השם.

אני רוצה לעשות עבודתי ולא לטבוע בזבל.

 

בבקשה.

תקשיב לי.

 

אדם.

 

ראש על הכתפיים
השראה משמיים
וחשוב גם הקרקע
שתחת לרגליים
 

תהה והתווה שרטט וקבע
כל יום מחדש שינה עריכה
ירד לו האסימון יש לו בינה
נשען עליה ונחל מפלה

כישלון חרוץ שחווה הצלחה
נקרתה לידו הבלחה משונה
לא מש מספרו לא זז ולא נע
קרא ובנה תקרה שקרסה

תבדוק, תמדוד.
תנעל ותלך
ניסוי זה בלילה
אתה כבר הולך?

מישו יכול להסביר לי איך אני עושה חתימה?

כאילו, אני יודע איך.

אבל אחרי שאני כותב, ורוצה לאשר, הוא לא נותן לי לשלוח על "שלח"

וזה מעצבן רצחחחח

..

אנחנו לא רוצים לתפוס צד, כן? שלא תבינו לא נכון, אנחנו מאוד תומכים ומכילים גם את הסוג שמשום מה נהנה מהשרב המחניק הזה. סתם, נו, תמשיכו לקרוא.
ההבדל הזה מעניין. אנשי החורף מסוגרים יותר, מתעטפים, מחובקים מול ספר ריחני ותה שעושה כוויות בלשון. רצים בגשם אל הלא נודע. פורחים למראה השמיים האפורים.
אנשי הקיץ, לעומתם, מפעילים את מערכת הפוטוסינתזה ברגע שהשמש מציצה מבין העננים. הם מכורים לסנדלים, לחופש, לישיבה מול הים ולקרם הגנה שלא באמת עוזר והם נשרפים ומתקלפים ונהנים כל כך.
שוב, אנחנו לא תופסים צד. אבל אנחנו רוצים לשמוע אתכם.
נשארו רק כמה ימים לשליחת יצירות לתחרות שלנו שעוסקת בעונות השנה -
Leaving Facebook