חאלס עם החרטות!!!
תנו לחיות!!!
חאלס עם החרטות!!!
תנו לחיות!!!
לא רוצה להמשיך לישון
לשקוע בייאוש,
בחידלון.
לא רוצה להירדם
רוצה לקום,
להתקדם.
לא רוצה לשקוע
בשגרה משמימה,
רוצה להתעורר,
לשבור את הדממה.
לא רוצה לטבוע
בים השגרה
הסוחף,
התובע.
רוצה להתנער,
להתגבר
ולפעול יותר.
רוצה להתחדש,
להתממש,
להתרגש.
רוצה להרים את הראש
לקום מהשינה
ולהתמלא שוב באמונה.
יפה מאוד. נתן לא מעט חומר למחשבה על הדימויים שיש פה ועל המשמעות של זה.
לא רוצה להמשיך לישון
רוצה לקום
להתעורר
לפעול.
לא רוצה להישאר במקום
רוצה לפרוץ
ליצור
לגדול.
לא רוצה להיכנע
לייאוש,
לשגרה
לחוסר האמונה.
רוצה ליזום,
להשתנות,
לקרוע מעליי
את קורי השינה.
הגיע לי בשנייה כל כך מדוייקת..
חזק מאוד!
רק שפה קצת יותר מה כן, לא מה לא. יותר טוב לדעתי
בת של השםאחרונהמה שהתכוונתי להעלות זה האחרון..
אבל תודה!
הוא שאל אותי מה אני מחפשת
עניתי לב טוב
הוא גיחך, ואמר. שיהיה כסף.
גילגתי עיניים ולחשתי,
זה מה שחשוב.
הסתובבתי והלכתי
מותירה להם לסגור אחרי את הדלת
ולרכל עלי.
גאד.
באלי כבר להתחתן.
אילוצי החיים, לחשתי לה. והרגשתי מטומטמת.
"פףףף, אילוצי החיים, מה את בת מאתיים?!?!"
כן, רציתי לצרוח.
ושתקתי.
לא כי פחדתי ממנה. כי היא לא תבין.
כל הנחלים זורמים אל הים. כל הגעגועים שלי מתנקזים לסוף הלילה.
כמו מוגלה בכף הרגל
בסוף מסע.
אילוצי החיים.
אמרתי
והלכתי.
סוגרת את המעיל עד למעלה.
אז אמרתי להם שאני עובדת לילה
ונסעתי לתל אביב.
איזה לילה לבן.
כמו זפת.
אילוצי החיים אמרו במקומי,
שאני כבר לא מה שהייתי, ואל תסתכלו עלי ככה.
וזה לא עזר.
כי העיניים אותם עיניים.
רק המבט קצת ארסי,
למי שמבין
בעיניים
.
הפנים נקיות, בפנים הכל מפורר.
ואיזה זקן יאנח וימלמל,
אח, אילוצי החיים.
והעין שלי שקופצת כבר שבועיים, קיבינימט.
יום אחד
קם עייף
מתלבט
אם לעלות לאוטובוס
המתרחק
אם לקפוץ ממטוס
בלי מצנח
אם לומר לך מילים
כי מילים
הלילה מוחק.
הסופש הזה.
פףףףףף
הדרך הטובה ביותר
להגמר,
זה לגלוש בגשם.
אתה יודע את זה.
לי הרי כבר נמאס.
ובא לי לגלוש.
לך לא אכפת,
אז הבאת עלי גשם.
והכל הרי משמיים, לא?!
ירח לא נופל סתם בלי סיבה.
הוא פשוט נתפס, מובס בתוך ענן
ואני מקור קופא
מת לאהבה
וחוזר אלייך,
אם את עוד ישנה.
אמן, ותודה על התגובה! מסוג התגובות שמחכים לקרוא.
תודה רבה!
שלא יכאב לאף אחד! תודה לך!
עלובי האהבה
מחכים על איזה גדר שכוחה
למבטי אופל
של ירח
לליטוף נחמה
שירפא בוקס בבטן.
כמו נרות נשמה
העיניים שלהם צורחות
בוערות בוערות בוערותבוערות.
מביטים בי שם שם על איזה ספסל
מתפורר, כנראה.
אין לי דבר בשורה
ואפילו החיוך כבר התקלף
מגלגלת.
צחוק מאולץ.
סיגריה מקומטת.
הדיו שלא נגמר יוצר עכשיו
שלולית במרכז הדף.
כמו כדור שפגע
פער חור.
אני אוהבת אותם.
מיואשים.
על ספסל נרקב,
שקטים מסוף מילים
כמו שיר
בלי מנגינה.
החיים הרי קשים פה
בוקר, ערב, צהריים.
האהבה
רועדת היא
כמו ציפור ביד.
ואנחנו נחלשים,
הרוסים,
עוד מעט נפליג מפה
לאיזשהו מקום.
ברגע ההוא
נשמנו עיניים
שאפנו אותו אויר
ונגמר לנו ביחד החמצן
באותה שניה מתוקה
שילבנו ידיים
באויר
נשכתי שפתיים
וזה היה אמיתי
רציתי שלא יגמר לי
שהלב הפועם שלך
לא יעצור
הוא היה בדיוק בקצב הנכון
חלמתי שמיים, וחול ואותך
מרחבים ענקיים וחיוך כמו שלך
התקרבת אלי
כמעט ונגעת
עד ש...
ככה
נעלמת.
הי, אתה, אני מחכה.
קשה לי לקרוא אתזה מאתמול בלילה..
אוהבת המון!!
הלוואי ואלוקים ייתן לשתיינו כוח.
יש לי בעיה
אני רוצה מושלם
הכל.
בעל מושלם
בית מושלם
ובגדים ונעליים ובכלל מראה חיצוני
ומה
זו בעיה
כי גם מידות
אני רוצה מושלם
להיות:
צדיקה
וענווה
ושמחה ולא מתייאשת
וחייכנית
ונדיבה
דברים כאלה.
ואם אפשר בונוס
אז גם נחמדה
או מתוקה.
וגם ביטוי עצמי
אסור לשכוח
הכל צריך לדפוק
לרקוד הכי יפה
ולנגן על כמה שיותר
ולצייר אולי
ו...
מתי ננשום קצת?
ואיך שכחתי
מאה בכל מבחן
לא ככה?
כי פחות מזה?
זה לא מושלם
ו-וושש
נוחתת.
מאוד קולע..
ב. זה רגש מובן מאוד. ותחושה שאפילו טובה, כי היא מקדמת אותנו, היא דוחפת אותנו קדימה.
הבעיה מתחילה כשאנחנו לא משיגים את המושלם.. (ואנחנו אף פעם לא משיגים אותו, כי אנחנו בעולם של חוסר...)
אנחנו נופלים מזה?
צריך ללמוד להסתפק במה שאנחנו מצליחים להשיג. ותמיד לשאוף הלאה.
שמעתי פעם משפט חזק- "אם תנמיך ציפיות- אף פעם לא תתאכזב"
אני חושב שזה נכון אבל צריך לסייג- צריך להנמיך ציפיות. לא מטרות.
המטרה צריכה להיות הכי רחוקה שיש.
הצפייה לא גבוהה, ואז מה שהצלחתי להשיג אני מבסוט עליו...
בהצלחה!
אחשוב על כך
בבקשה אל תשפיל מבט.
אני רוצה לדבר.
ואתה סתם לא רוצה.
לא מתעניין.
אין לי כוח שוב להרים לך את הראש.
ואין לי כוח לראות אותו מושפל.
ואתה עושה את זה בכוונה.
בבקשה רק תעיף את מבט.
נמאס לי כבר לרצות.
לחכות לרגע שתסתכל לי לעיניים.
שתפסיק לתקוע ראשך מתחת למים.
ותביט איתי למעלה.
ונראה כוכבים.
ונצעד לנו ביחד שני אנשים מאושרים.
אבל בינתיים ראשך ברצפה.
ואני מבקשת.
ואתה לא עונה.
וזה חבל.
כי רצינו להיות אנשים מאושרים.
ואי אפשר כך.
אי אפשר.
אהבתי ממששש
להיות אני.
זה... קצת קשה.
בשבילך אני מלך העולם,
בשבילו אני סתם עוד בנאדם...
אז מולך אני כזה תינוק תלותי.
ומולו?
אני גבר, גבר.
גבר אמיתי.
אני אוהב שמעריכים אותי,
בעצם, מי לא?
אז אני עושה הכל בשביל זה...
אני מרצה גם אותו, וגם אותה,
אז פעם אני כזה ופעם---
לא.
ולא נוח לי עם זה.
כי אני לא כזה.
רוצה להיות אדם חופשי,
לעצמי.
עם עצמי.
אבל---
קצת שכחתי מי אני האמיתי.
התבלבלתי.
תנו לי רגע של שקט.
להירגע.
לנחות בקרקע יציבה...
לחשוב על העבר,
ההווה...
לקחת מסקנות לעתיד
ו-
לחיות חיים אמיתיים שלי.
לא בשבילו.
לא בשבילה.
חיים מלאים בסיפוק אמיתי.
חיים שיש בהם-
שמחה.
חיים עם הרבה אהבה.
חיים שאוכל לבטא את הרגשות שלי בלי ש-
בלי שאצטרך להתנצל בפני אי מי...
מה בסך הכל ביקשתי?
קוראים לזה-
לחיות!
ישירות לתוך הפרצוף!
אחי אני מצדיע לך... כתבת מדהים.
אשריך!!
אמרתי כבר את מה שיש לי להגיד.
ומשו אחרון-
טוב שכתבת.
זהו.
תודה
גלים.אהבתי כל מילה.
תודה לך!
באמת נתן לי חומר למחשבה. האם יש פה מסר נסתר? כי נדמה לי שפספסתי משהו
מסר נסתר- משהו שמנסים להעביר באופן יותר מעורפל ולא משהו שכתוב.. מרגיש כאילו יש משהו מעבר למילים. יפה מאוד!!!
בבקשה רק תביט.
זה לא עוד שית.
אל הלב שלי כבר פילסתי לך הדרך.
אז רק תביט אליו.
אולי הפעם תמצא בו קצת ערך.
מבטיחה לא לשקר.
לעולם.
אבל תביט כבר אל הערך.
הוא קיים.
בוא לא נביט זה באמת עוד שית.
אהבה זה דבר מעורפל.
לא מובן.
אז בבקשה אל תביט.
זה באמת סתם שית.
האהבה לא תנצח.
לא הפעם.
ואולי לעולם.
בוא רק נביט.
זה מזמן כבר לא שית.
כי האהבה זה משחק החיים.
ואם היית מביט.
אולי היית מבין.
וכל מילה מיותרתתת
מהמם!גיטרה אדומההשאלה היא איזה קטע לשים בכריכה של הספר שיגרה את הקוראים לקנות אותו. לספר קוראים "כוכב נופל" אז חשבתי לשים קטע על כוכבים... הקטע הוא לא יהיה היחידי בכריכה כמובן.. מה אתם אומרים אם הייתם רואים עכשיו את הספר על המדף בחנות וקוראים את הכריכה הייתם לוקחים?
הקטע לפניכם:
"לפעמיים אני רוצה להיות כוכב" אמרתי לטוני באחד הלילות ששכבנו על חול המדבר מביטים בכוכבים. "הם כאלה... עוצמתיים, גדולים,
הם... בלי סוף!" היא הביטה בי במבט בוגר שלא הכרתי בה עד עכשיו. "גם הכוכבים- לפעמיים נופלים. המעלה שלנו בתור בני האדם זה שתמיד נוכל גם לקום. תמיד."
וכן אני יודעת שזה דבר יקר וכו...
כבר הוצאתי ספר אחד...
והייתי שמחה לשמוע על השינוי שאתה חושב
עם פחות מילות תאור
בעז"ה אקרא אותו כשיצא
ואיזה ספר כבר הוצאת?

ובקשר לספר שהוצאתי... קוראים לו "החברה המטופשת" (חברה מלשון חברות) אבל הוא לא כל כך "דתי" אז...
והוא גם לא כל כך מפורסם בסופו של דבר אני "סופרת מתחילה" (אני רק בת חמש עשרה!)
וכן. התיאורים באמת קצת ארוכים... אבל זה עוד לא עבר עריכה אז מאמינה שהם באמת יורידו לי חלק....
שאלתי לגבי התוכן עצמו. אם זה נראה מספיק מעניין בשביל שיקנו אותו.
זה נשמע קטע סיום והוא קצת דל בתוכן..
צריך קטע עשיר יותר ושמשאיר טעם של עוד, של עשייה, של התפתחות עלילתית..
וזה לא יכול להיות עלילתי כי זה לא ספר עלילתי... זה יותר רגשי כזה...
יותר נכון כבר בחרו לי אבל נתנו לי כמה אפשרויות בחירה... או לשים חמש קטעים של שתי שורות כמו זה שהעלתי או לשים אחד ארוך... יודעים מה אני ישלח גם את הארוך.
הנה:
הגענו לאמצע המדבר, "זהו" פקד אבא "נעצור כאן" הוא נשכב על הקרקע כששערותיו הארוכות מתפזרות על החול בחופשיות, מסמן לי לעשות בדיוק כמהו. "בכל שנה אני מביא מתנה לבעל היומולדת" הוא לקח נשימה והמשיך "השנה אין מספיק כסף בשביל לתת לך מתנה שתספק אותך" הוא הביט בי כאילו מנסה לראות שאני לא כועס עליו, והמשיך "חשבתי מה אני יכול לתת לילדי האהוב עלי ביותר, ואז עלה לי רעיון. תסתכל לשמיים" הבטתי באיטיות לשמיים הנוצצים. "תבחר לך כוכב" אמר, כשחיוך מנצח על פניו. הסתכלתי בו, וחיוך עלה על פני, אבא יעשה הכל בשביל שלא אתבאס, עד לשמיים הוא הגיע! כעשר דק הבטתי לשמיים מנסה לבחור כוכב יפה. "אותו אני רוצה" אמרתי לבסוף, מצביע לעבר כוכב נוצץ וגדול. "דווקא את נוגה?" שאל ליתר ביטחון, הנהנתי בהחלטיות "אתה יודע, דווקא כוכב נוגה לא באמת כל כך גדול וזוהר, הוא פשוט קרוב אלינו לכן זה מתעתע." "לא היכפת לי" אמרתי מהופנט אל הכוכב שלי. "אני אוהב אותו". "אם כך" אמר אבא מרוצה "הכוכב שלך"
מאותו יום, כל לילה הבטתי לעבר הכוכב שלי קרצתי לו ומדי פעם בלי שאף אחד ראה אף שלחתי לו נשיקה. נשכבתי במיטה בהרגשה מיוחדת, "אני היחיד בעולם שיש לו כוכב רק שלו" הייתי נוהג לומר לטוני מידי לילה. זו הנהנה במרץ והלכה לישון.
יש לציין שזה לפני עריכה!! עכשיו את מבינה מה זה אומר רגשי? יש עוד אופציה אבל קודם מה אתם אומרים על זה?
אני שואלת על ה-ס-י-ט-ו-א-צ-י-ה!!!!!! כתבתי את זה מאה פעמייייייםםםםםם
לא על איך זה מנוסח. לא על האורך. לא אם המילים מתאימות לכתיבה. על הסיטואציה פה!
עזבו כבר לא משנה הבנתי שאני לא ממש ימצא פה תשובה.
תודה בכל זאת!
אם היא אמרה שהיא כן אז היא כן.
מה הקשר הודעות כאלה או לא.
אבא שלי עובד בעריכת ספרים אז יש לו אפשרויות.
וזה לא נקרא סופרתכי הספרים שלי לא באמת ככ מפורסמים. אפשר לומר שאני עושה את זה סתם בשביל הכיף
זה לא ניסיון
זו שואה שקטה
מה שהיא עוברת
תמימות שנשברה
ילדה שרוטה
ואין מי שיקח אותה
מבט מנופץ
עיניים שיודעות הכל
גוף מתוח
שחור מכאב
יופי מתפרע שהושתק
ועכשיו יש רק
דממה
זה מדהים!!! (את מגלה סודות לעולם. תזהרי)
ואיפה אני
תודה
הכתיבה הזאת שלך משאירה אותי בלי מילים.
ביטוי מהמם לתחושות כואבות.
זה חזק כל כך.
מתוקה את.
כי כל מה שאכתוב,יוריד מהערך.
את מדהימה אחותי.
הלוואי ותסיימו כבר עם המסע ותתחברו.כי מגיע לך.
אוהבתותך![]()
אם תוכל. תסתכל עליי.
תראה אותי.
את מי שאני.
תראה את הגודל.
גם אם הוא קצת בפנים.
אני מאינה בעומק.
אם תוכל. תסתכל עליי.
רק לרגע.
תסתכל פנימה.
תראה את השאיפות שלי.
הכל זה רק תורה.
ושמחה. וחיות.
אם תוכל. תסתכל עליי.
עליי. עליי.
בלי תרוצים.
לא על בת של מי אני.
לא על איפה למדתי.
זה חשוב. זה לא העיקר.
אם תוכל. תסתכל עליי.
לא באמת.
אני יודעת- אתה שומר עינים.
או שאולי.
כן באמת.
תסתכל ללב.
תסתכל על הרצון.
זה הכי חשוב.
אם תוכל. תסתכל.
ואם לא.
אם לא זה גם בסדר.
אני ילמד אותך איפה קונים משקפיים.
וקצת דוקר...
אבל מבטא רצון אמתי.
של כמה אנחנו רוצים שייראו אותנו באמת!
ולא כמו שאנחנו מציגים את עצמנו.
ובהחלט דוקר... משהו מבפנים שהתפרץ..אמונה רעיה
אמונה רעיה@כל מי שבטעות שכחתי...
![]()
בדיוק מתחיל להמאס לי מהשם הזה..אמונה רעיהזה יותר מ16 תווים..![]()
@כל מי שבטעות שכחתי
זה לא עובד..
אמונה רעיהוזה מוריד
וזה כואב
וזה יכאב גם אם תעצרי.
זה ממלא
חוסר של שנים.
של רצון מוזר
של נפש מגעילה
שרוצה להטביע אותך
בשקרים צבועים.
אין מה להיות חזקה
כי חלשה היית
מהתחלה.
זרמת
בתוך הרצון של עצמך(?)
הלכת בעיניים עצומות
אחרי הקלישאה-
ש"לי זה לא ייקרה".
שקר.
זה קורה.
מהר משחשבת.
תמשיכי לשקר לעצמך.
תמשיכי לרצות לירוק
על הנשמה
לשרוט אותה
בחיוכים ילדותיים
שרוצים
רק לרדת.
ולשכוח את הדרך חזרה.
רק שנייה לפני שאת משחררת,
תזכרי.
יש אנשים שמחכים לך מאחור.
בטח מה אכפת לה
קל לה לדבר
יש לה מישהו שלה
אז מה מזיז לה
שלי קר
וגם הוא
כל מיני הצהרות מטופשות
כאלה שלו
ושלא
מועילות
משאיר לי ראש מרוקן
ממחשבות
והריק מתפוצץ בי
שוב המבטים האלה
שקורעים בי חלקים
של האלה שהתייאשו ממני
אחרי שקיוו שהשתנתי
איך אכזבתי אותם
שוב
ירדתי במשקל
איך זה הגיוני
אם בתוך ליבי הכל כבד
אפילו עוד יותר
מכאן העולם נראה חסר צבע
כאילו נזלו לו החיים
ואתה המלך של עצמך
מנסה לצבוע אותו בגואש
אפילו שאלף פעם אמרו לך
שזה לא יועיל לכלום
שום דבר לא ישאר
אחרי הלילה הזה
המלא געגוע.
כיף כל כך לקרוא אותך.
אהבתי
גלים.אין לי חשק. בא לי מכנסיים.
בא לי שירים אחרים. בא לי לרקוד.
בא לי.
בא לי להיות יפה. בא לי לברוח.
בא לי להפסיק לקטר.
בא לי לנשום.
בא לי לצרוח. לשיר.
לעוף ולא לנחות.
בא לי שיחבקו אותי חזק.
שלא יצעקו עלי.
בא לי מדרשה. קדושה.
בא לי להכניס את השם לחיים. להרגיש אתו בוורידים.
בא לי הכל.
ואין לי כח לכלום.
בא לי צמוד. וארוך.
בא לי מבט כזה.
בא לי טבעת. ובית.
בא לי להיות.
בא לי לספר אמת גדולה.
לדבר אותך.
שה ירים אותנו
ושיהיה הכל תמיד בשמחה
בהצלחה אחות
תודה נשמה!
וגם קצת כואב
תצליחי
שנגעת בי...
ואני מחפש מישהו שיעשה את זה כבר כמה זמן.
אז תודה!
ובתור גבר הרגשתי שמזל שיש מקום כזה שבו נוכל לדעת דברים כאלה עליכן..
זה חשוב לנו כדי שנוכל לצמצם במעט את הפער שבין מאדים לנוגה..
וזו לא הייתה המטרה אבל אם זה גרם לכך אז איזה כיף
של ה"חופש להתפרע" ביחד עם החיפוש של המקום האמיתי היציב שמאשר את האדם.
ותיארת שאיפה למשהו מאוד גדול ונכון..
זה לפחות מה שאני קיבלתי.
ה"בא לי" הזה בהחלט קיים.
כמעט אצל כולן. ברמה כזו או אחרת.
כיף לשמוע.
מחזקים ומשמחים אתם!
ניצוץ.אחרונה