קודם כל-תודה. כיף לקבל ביקורות בונות ומפורטות.
ולענינו - הקטע הזה נכתב מתוך סערת רגשות על דברים שקרו באותו הזמן, וכן מבוססים במידה מסוימת על זה שהקורא... לא הייתי אומרת מכיר אותי. אבל כן בעל עולם מושגים זהה לשלי.
ספיציפית למה שאמרת. ההתחלה של השיר מדברת על תאונות דרכים בעיקר. בשבוע ההוא היו ארבע קטלניות. וזה הכניס אותי לבלגן שלם. צדיק גוזר (והקבה מקיים). צדיק - השיר של שולי רנד, שעוסק בצדיק מזויף. שזה מה שאני בסופו של דבר. צדיק, מבחוץ והכל, אבל מבפנים - לא. אומר ואומר ולא מתקיים.
המשפט שלאחריו בא בתסכול - צדיק אתה בעצמך, הקורא, גם אם אתה ממזר. עדיף תלמיד חכם ממזר מכהן גדול רשע וכו. גם אם יש לי יחוס - הרי שהוא כלום לעומת ההישגים של האדם עצמו, שאין לי. עובדה. שלמרות שאני מנסה להתפלל וכו שלא יקרו עוד תאונות - לא קורה. לא 'עובד'.
הבית השני מדבר על היום שאחרי. כשקמים בבוקר. ופשוט מרגישים את האובדן. הוא מלווה אותך לכל מקום. לא נפרד. וכלום לא מסיח את הדעת וכלום לא משנה.
טלית שכולה תכלת - יש עניין, שמביא אותו הרב סוליבייציק אאלט, שהתכלת היא סמל לרוחניות, לקודש והכל. (לרב יעקב אריאל יש מאמר יפה על זה. שהוא מדגיש שהמצווה היא בפתיל תכלת ולא בתכלת. בשילוב בין התכלת ללבן.) ניצוצות של תכלת בציצית - כשמנסים לעודד קצת את המצב. לה גדל ברוחניות. והתוצאה - טלית שכולה תכלת. לא יוצאים ידי חובה. לא זכה סם המיתה. התוצאה-טלית שכולה. לבד. כי אתה כבר לא כאן, לא באמת עובד את ה.
הבית השלישי - הצבע הכחול ממך את התכלת החזקה כ"כ, בלי שום שום לבן. פיסות ענן - של חלומות ילדות, של תקוות, של זכרונות. וטובלים בדם ילדים. בדם שלי, בדם שלהם, כי כולנו ילדים מול פני המוות.
חיוך של ילד על פתק, ופרשת סוטה - שני דברים נכתבים על הקלף במקרה של אישה סוטה. שם ה' המפורש ופרשת סוטה. יש כאן בעצם איזושהי הקבלה, בין הרצון העז ביותר בדרכ - קשר לקבה, לבין בימי האובדן - קשר לקבה, וגם קשר למי שאתה מתגעגע אליו. ממש. כרגע. שזה בעיקר כשה אבל עוד טרי - לא רק הקב"ה. למי העננים - פרשת סוטה מוכנסת למים. על העננים הסברתי מקודם. עוד אפשרות לסיום היא למי במשמעות של מילת השאלה - למי העננים, למי החלומות, איזה ערך יש לזה אם מי שחסר לו כאן. ומהמסקנה הזאת שוב מגיעים למצב של הכעס העצמי. למה זה מה שחשוב.
המשפט בהתחלה גם מבטא את אותו הכעס - אפילו בהמה של צדיק לא מובאת תקלה על ידה. ואת נבראית בצלם.
וואו. תודה על זה. כתבתי בלי לחשוב, ועכשיו התחדדו לי כמה דברים. (וואו. עכשיו אני רואה שבעצם ערבבתי בשיר הזה שתי מגמות, שאולי אצלי הלכו ביחד, אבל זאת לא חובה.)
