"שברון לב מתרחש כאשר אחד מהעורקים שמובילים אהבה ללב נחסם, נוצר מצב שהלב פולט אהבה אך אינו קולט אותה חזרה. תאי הלב שלא מקבלים אהבה מתים. רוב התאים בגופינו מסוגלים לפצות על אלו שמתו, אך לא תאי לב. הצלקת שנגרמת משברון הלב נשארת - ופוגעת ביכולת הלב לתפקד."
כאשר התורים לאיחוי לב מתארכים, דוקטור ישראלי מתקן לבבות שבורים בדרך חדשנית.
-------------------------------------------------------------------
הוא נכנס בדלת, מתנער מבליל המחשבות המסתלסל שהעסיק אותו. חדר קבלה סטנדרטי, לבן, פשוט... על הקיר כמה תעודות הוקרה שלא באמת נראו מבטיחות..
הוא הקדים קצת, האישה לפניו עוד יושבת שם וממתינה לתורה, קוראת מגזין מהערימה שהונחה על השולחן בדיוק בשבילה. הוא יֵצֵא לסיבוב בינתיים, כשיחזור כבר יגיע תורו.
על הדלת השלט "מרפאה ללבבות שבורים", עם ציור להמחשה- קלישאתי משהו. האמת שהוא כבר לא האמין שזה יעבוד, אבל הוא פשוט לא יסלח לעצמו אם הוא לא ינסה.. אז הוא ניסה. עוד פעם.
מה זה היה בפעם האחרונה? "תקשיב זה לא מתאים לכולם, מצטערים.." לא בעצם זה היה בפעם שלפני כן, בפעם האחרונה פשוט אמרו לו "תקבל את הכסף בחזרה, אל תדאג" כשהוא חושב על זה הוא עדיין לא קיבל את התשלום..
בכל אופן על הדוקטור הזה הוא שמע דברים טובים באמת, המלצות אמינות. לא דירוג 5 כוכבים באפליקציה.. הוא ממש דיבר עם כמה אנשים שהלב שלהם בתהליכי החלמה מתקדמים. אומרים שיש לו שיטה חדשנית, קרוב ל100 אחוזי הצלחה! רציני הדוקטור, כבר אין הרבה כאלה היום.
הוא מגיע חזרה בדיוק כשהאישה לפניו יוצאת, הוא חייב להודות שהיא לא נראית מרוצה במיוחד, אבל שזה לא יהרוס לו- כנראה שבשבילה זה לא מתאים.. אבל אצלו זה יעבוד- הוא עומד להחלים!
הוא דפק בדלת ונכנס.
בפנים חיכה לו הדוקטור, בן 40 פחות או יותר, שיערות שהתחילו להלבין. החדר, בדומה לדוקטור עצמו, היה מאורגן ומצוחצח, משדר אמינות, או התעסקות בחיצוניות- הוא עוד לא לגמרי החליט.
"אתה יכול לשבת" הדוקטור חייך, הציג את עצמו בכמה מילים והחל לשאול את ירון מספר שאלות רקע. לאחר הדו שיח הקצר שאל הדוקטור לבסוף "אז בוא ספר לי.. מה בדיוק הבעיה?" הוא פתח את הפנקס, שילב רגליים וחיכה. כל כולו ציפייה.
ירון ניסה לסדר את מחשבותיו ולהבין מאיפה להתחיל. תוך כמה רגעים הוא הבין שהראש לא יעזור לו כרגע והחליט פשוט לדבר מהלב, השבור אומנם אך עדיין- דובר מצויין.
"תראה עם מאיה זה היה משהו אחר, אין לי הסבר.. זו היתה הפעם הראשונה שהיה לי קשר כל כך קרוב, ואני לא מדבר על רומנטיקה. פעם ראשונה שהיה לי ׳החבר הכי טוב׳, במקרה הזה חברה. כזאת שאפשר לספר לה הכל, כזאת שאתה איתה כל היום ולא נמאס לך, כזאת שתהיה שם תמיד לצידך- לספר לה שטוב או שרע.. אתה מבין?"
הדוקטור מהנהן ומסמן לו להמשיך, כותב לעצמו שורות נמרצות בכתב יד קטן וצפוף.
"ואז עשיתי טעות- התאהבתי.." ירון בוהה כעת ברצפה, בראשו עולים זכרונות שמחים מהולים בגעגוע עצוב.
"אתה חושב שזו היתה טעות?" הדוקטור שואל
"היה עדיף שלא.." ירון משקר, הוא יודע שהוא לא מתחרט, על ההזדמנות, על הרגש, על הכאב..
"ומה קרה לאחר מכן?" ממשיך הדוקטור לחפור בליבו של ירון בלי לוותר.
"אחרי זה.. זה נגמר. הרבה זמן לא דיברנו, לא היינו מסוגלים להיישיר מבט.. וכשכבר הצלחנו- לא היה שום זכר לחברות העמוקה שהיתה שם." הביטחון חוזר אליו והוא מזדקף בכיסא, "אבל הבעיה שאני לא מפסיק להיזכר, כשאני רואה תמונה, או שומע עליה מחבר.. אני שומע שיר על אהבה והיא הזיכרון היחיד שעולה, שום דבר אחר."
נראה שלרגע הדוקטור כמעט וטובל ברגש האסור אבל מייד נזכר בתפקידו- "ומה עם אהבה חדשה?"
"נראה לך שאני לא רוצה? אבל זה לא מצליח לקרות, גם כשאני כבר מרגיש סוף סוף- הזהירות הורגת את זה, הלב לא מוכן להישבר עוד פעם.. ותכלס, הוא צודק לא מגיע לו."
"ונראה לך שלשכוח את מאיה היה פותר את העניין אתה אומר?" הדוקטור משום מה בוחר להדגיש את המובן מאליו, אבל ירון מהנהן אליו באיטיות. הוא לא יודע אם זה טוב אבל זה היה מחזיר אליו את הביטחון לאהוב. כן בטח, עדיף למצוא פיתרון קצת יותר מציאותי..
הדוקטור מסיים לכתוב שורות אחרונות ומבקש מירון להיכנס לצילום, "רק לפני כן אני צריך שתחתום לי פה על הטופס, בירוקרטיה אתה יודע.. שאתה מסכים להליך הרפואי.." ירון מקשקש חתימה שעם השנים מוצאת פחות ופחות קשר לשמו ונשכב במכונת הצילום.
עוד רגע קטן של תשומת לב והוא היה מבחין בתוית הקטנה בצידה של המכונה- "השתלת לב", עוד טיפת ערנות והיה רואה שהטופס שעליו הוא חתם כלל לא מכיל צילומים או בדיקות.. כנראה שכך רצה הגורל.
מהצד השני הדוקטור חייך, עוד טיפול שעבר בהצלחה. ויש לו את כל האישורים, חוקי לגמרי: החתימה על הטופס, מצלמת הבטיחות שהעידה שירון מעדיף לשכוח.. כל כך פשוט, אבל כל כך "חדשני". בטח שהוא עוקף את כולם בתוצאות, כי רק הוא מעז, זאת אומרת- על אחרים כמובן. את עצמו הוא עדיין משכנע שהוא לא זקוק לזה..
-------------------------------------------------------------------
ירון מתעורר, מחלום דיי מוזר יש לציין, אבל עוד כמה דקות והוא כבר לא יזכור ממנו הרבה כך שזה לא באמת משנה.
הוא לא יודע להצביע מה זו בדיוק התחושה שהוא מרגיש אבל יש לו הרגשה שיום טוב בפתח, מן אוורור פנימי כזה, כמו מנטה בכל חלל הריאות. בהחלט יום טוב.
הוא מספיק את הכל בדיוק כמו שצריך, מסתרק, מתגלח, ארוחת בוקר מושקעת, אפילו האוטובוס כאילו הגיע במיוחד בשבילו, בתזמון מושלם. הוא מתיישב ליד בחורה, חמודה הוא חושב לעצמו.. ובספונטניות המתאימה לימים כאלה בלבד הוא מחליט לפתוח בשיחה.
כעבור כמה דקות שקלחו ללא קושי הוא נזכר שלא שאל לשמה.. כשהיא עונה לו, במן ביישנות מקסימה שכזאת, הוא מחייך.
שם יפה, הוא חושב לעצמו. "מאיה.."
כאשר התורים לאיחוי לב מתארכים, דוקטור ישראלי מתקן לבבות שבורים בדרך חדשנית.
-------------------------------------------------------------------
הוא נכנס בדלת, מתנער מבליל המחשבות המסתלסל שהעסיק אותו. חדר קבלה סטנדרטי, לבן, פשוט... על הקיר כמה תעודות הוקרה שלא באמת נראו מבטיחות..
הוא הקדים קצת, האישה לפניו עוד יושבת שם וממתינה לתורה, קוראת מגזין מהערימה שהונחה על השולחן בדיוק בשבילה. הוא יֵצֵא לסיבוב בינתיים, כשיחזור כבר יגיע תורו.
על הדלת השלט "מרפאה ללבבות שבורים", עם ציור להמחשה- קלישאתי משהו. האמת שהוא כבר לא האמין שזה יעבוד, אבל הוא פשוט לא יסלח לעצמו אם הוא לא ינסה.. אז הוא ניסה. עוד פעם.
מה זה היה בפעם האחרונה? "תקשיב זה לא מתאים לכולם, מצטערים.." לא בעצם זה היה בפעם שלפני כן, בפעם האחרונה פשוט אמרו לו "תקבל את הכסף בחזרה, אל תדאג" כשהוא חושב על זה הוא עדיין לא קיבל את התשלום..
בכל אופן על הדוקטור הזה הוא שמע דברים טובים באמת, המלצות אמינות. לא דירוג 5 כוכבים באפליקציה.. הוא ממש דיבר עם כמה אנשים שהלב שלהם בתהליכי החלמה מתקדמים. אומרים שיש לו שיטה חדשנית, קרוב ל100 אחוזי הצלחה! רציני הדוקטור, כבר אין הרבה כאלה היום.
הוא מגיע חזרה בדיוק כשהאישה לפניו יוצאת, הוא חייב להודות שהיא לא נראית מרוצה במיוחד, אבל שזה לא יהרוס לו- כנראה שבשבילה זה לא מתאים.. אבל אצלו זה יעבוד- הוא עומד להחלים!
הוא דפק בדלת ונכנס.
בפנים חיכה לו הדוקטור, בן 40 פחות או יותר, שיערות שהתחילו להלבין. החדר, בדומה לדוקטור עצמו, היה מאורגן ומצוחצח, משדר אמינות, או התעסקות בחיצוניות- הוא עוד לא לגמרי החליט.
"אתה יכול לשבת" הדוקטור חייך, הציג את עצמו בכמה מילים והחל לשאול את ירון מספר שאלות רקע. לאחר הדו שיח הקצר שאל הדוקטור לבסוף "אז בוא ספר לי.. מה בדיוק הבעיה?" הוא פתח את הפנקס, שילב רגליים וחיכה. כל כולו ציפייה.
ירון ניסה לסדר את מחשבותיו ולהבין מאיפה להתחיל. תוך כמה רגעים הוא הבין שהראש לא יעזור לו כרגע והחליט פשוט לדבר מהלב, השבור אומנם אך עדיין- דובר מצויין.
"תראה עם מאיה זה היה משהו אחר, אין לי הסבר.. זו היתה הפעם הראשונה שהיה לי קשר כל כך קרוב, ואני לא מדבר על רומנטיקה. פעם ראשונה שהיה לי ׳החבר הכי טוב׳, במקרה הזה חברה. כזאת שאפשר לספר לה הכל, כזאת שאתה איתה כל היום ולא נמאס לך, כזאת שתהיה שם תמיד לצידך- לספר לה שטוב או שרע.. אתה מבין?"
הדוקטור מהנהן ומסמן לו להמשיך, כותב לעצמו שורות נמרצות בכתב יד קטן וצפוף.
"ואז עשיתי טעות- התאהבתי.." ירון בוהה כעת ברצפה, בראשו עולים זכרונות שמחים מהולים בגעגוע עצוב.
"אתה חושב שזו היתה טעות?" הדוקטור שואל
"היה עדיף שלא.." ירון משקר, הוא יודע שהוא לא מתחרט, על ההזדמנות, על הרגש, על הכאב..
"ומה קרה לאחר מכן?" ממשיך הדוקטור לחפור בליבו של ירון בלי לוותר.
"אחרי זה.. זה נגמר. הרבה זמן לא דיברנו, לא היינו מסוגלים להיישיר מבט.. וכשכבר הצלחנו- לא היה שום זכר לחברות העמוקה שהיתה שם." הביטחון חוזר אליו והוא מזדקף בכיסא, "אבל הבעיה שאני לא מפסיק להיזכר, כשאני רואה תמונה, או שומע עליה מחבר.. אני שומע שיר על אהבה והיא הזיכרון היחיד שעולה, שום דבר אחר."
נראה שלרגע הדוקטור כמעט וטובל ברגש האסור אבל מייד נזכר בתפקידו- "ומה עם אהבה חדשה?"
"נראה לך שאני לא רוצה? אבל זה לא מצליח לקרות, גם כשאני כבר מרגיש סוף סוף- הזהירות הורגת את זה, הלב לא מוכן להישבר עוד פעם.. ותכלס, הוא צודק לא מגיע לו."
"ונראה לך שלשכוח את מאיה היה פותר את העניין אתה אומר?" הדוקטור משום מה בוחר להדגיש את המובן מאליו, אבל ירון מהנהן אליו באיטיות. הוא לא יודע אם זה טוב אבל זה היה מחזיר אליו את הביטחון לאהוב. כן בטח, עדיף למצוא פיתרון קצת יותר מציאותי..
הדוקטור מסיים לכתוב שורות אחרונות ומבקש מירון להיכנס לצילום, "רק לפני כן אני צריך שתחתום לי פה על הטופס, בירוקרטיה אתה יודע.. שאתה מסכים להליך הרפואי.." ירון מקשקש חתימה שעם השנים מוצאת פחות ופחות קשר לשמו ונשכב במכונת הצילום.
עוד רגע קטן של תשומת לב והוא היה מבחין בתוית הקטנה בצידה של המכונה- "השתלת לב", עוד טיפת ערנות והיה רואה שהטופס שעליו הוא חתם כלל לא מכיל צילומים או בדיקות.. כנראה שכך רצה הגורל.
מהצד השני הדוקטור חייך, עוד טיפול שעבר בהצלחה. ויש לו את כל האישורים, חוקי לגמרי: החתימה על הטופס, מצלמת הבטיחות שהעידה שירון מעדיף לשכוח.. כל כך פשוט, אבל כל כך "חדשני". בטח שהוא עוקף את כולם בתוצאות, כי רק הוא מעז, זאת אומרת- על אחרים כמובן. את עצמו הוא עדיין משכנע שהוא לא זקוק לזה..
-------------------------------------------------------------------
ירון מתעורר, מחלום דיי מוזר יש לציין, אבל עוד כמה דקות והוא כבר לא יזכור ממנו הרבה כך שזה לא באמת משנה.
הוא לא יודע להצביע מה זו בדיוק התחושה שהוא מרגיש אבל יש לו הרגשה שיום טוב בפתח, מן אוורור פנימי כזה, כמו מנטה בכל חלל הריאות. בהחלט יום טוב.
הוא מספיק את הכל בדיוק כמו שצריך, מסתרק, מתגלח, ארוחת בוקר מושקעת, אפילו האוטובוס כאילו הגיע במיוחד בשבילו, בתזמון מושלם. הוא מתיישב ליד בחורה, חמודה הוא חושב לעצמו.. ובספונטניות המתאימה לימים כאלה בלבד הוא מחליט לפתוח בשיחה.
כעבור כמה דקות שקלחו ללא קושי הוא נזכר שלא שאל לשמה.. כשהיא עונה לו, במן ביישנות מקסימה שכזאת, הוא מחייך.
שם יפה, הוא חושב לעצמו. "מאיה.."
ברוך ה'!