פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 408)

יש, בטח יש.
קשה לראות את זה כשאתה נמצא בתוך.

וחוצמזה בכללי בחיים יש תקופות שיותר סוער ומבולבל ולא ברור. ולהפך.

וגם יש אנשים שהאופי שלהם יותר של עליות וירידות, בעיניי אנשים שעוברים תקופות קשות בחיים יש בהם יותר עומק. זה בונה. זה מחשל.

בקיצור. יש מטרה נראלי. אבל קשה לראות שנמצאים בתוך. כשאתה מסתכל על הדברים האלה ממבט מאחורה, לפעמים אתה מבין, ולפעמים זה ממש גורם גם להעריך את התקופות הטובות בחיים.

על רגשות סוערים הדיבור.
בלי תכלית סתם.

אוקיי, נראלי זה יותר ניסיון.
אבל כאילו המצב ההפוך לא באמת יותר טוב.
ובעז"ה שזה יהיה מכוון למקום אמיתי ונכון, אין יותר מהמם מזה.

רוצה לפעמים, אבל אני חושב שבסופו של דבר אנחנו מרביחים מימנו הרבה דברים, חוסן פנימי, הבנה מורכבת יותר של החיים, יכולות הכלה... אולי, ואולי לא הייתי כזה חכם

הסערות והסחרחורות מביאות לתובנות על החיים שהייתי צריך ללמוד.כל נפילה שקורית היא נפילה הכרחית והדמעות הן כלי בכדי להמשיך הלאה.

 

מטרה יש. מה היא- אנחנו לא תמיד יודעים. ואולי בכלל לא יודעים אלא יכולים לנחש.

משהו יצא מזה. גם אם זה קשה לנו ממש. גם אם זה עכשיו מרגיש בלתי אפשרי.

וגם...גם אם אתה עכשיו באחד מהמקומות היותר מייאשים שקיימים....

 

יש סיכוי, וכיוון שאני לא יודעת על מ מדובר אז לא יודעת להגיד בוודאות, אבל יש סיכוי שגם אתה תהיה מאלה שבמבט לאחור, ייסתכלו אחורה ויגידו שמשהו השתנה ולכיוון חיובי.

מכירה מצבים כאלה ומאוד מאוד מקרוב.

 

בהצלחה רבה רבה!!

(רק תדע ותשתדל לזכור- המסלול שלנו בעולם הזה הוא ארוך. הוא לא תמיד פשוט. לפעמים הוא מאוד מאוד קשה. אבל צריך להשתדל בכל הכוח שאפשר ולנסות למצוא את הפינות היפות, החמימו, המשמחות. הן נותנות המון המון המון כוח.

(ועוד דבר- יש פעמים שבהם תראה אנשים טובים באמצע. אתה יכול להיעזר בהם. יש אנשים טובים שרוצים כל כך לעזור. ויש כאלה שגם תרגיש איתם בנוח. חייבים להיות אנשים כאלה!)

יש רגשות שמטבעם, אין מה לעשות איתם. געגוע לא מוסבר למשהו או מישהו שאתם לא יודעים מהו
אהבה כנ"ל
פשוט רגשות סוערים, לא מדבר על משברים.
מדבר על הצפת רגשות פשוט, אולי זה קטע של אומנים בלבד, בכ"א יש רגעים כאלה שפשוט אנשים מסוימים חווים רגשות סצורה מאד עמוקה שקצת קשה להבין בשכל, וקשה לשייך אותם לאיפשהו... פשוט תנועות, תמורות, געשות

מוכר מאוד.
קרה לי לפני חודשיים ככה.
זה הרגשה כזאת שפשוט לא בא לך להקשיב לשכל למרות שאתה יודע שזה לא משו אמיתי. זה מן השתלטות חזקה של הרגש.
אז כן. יש בזה משו מתסכל, כי למה אני מרגיש ככה? זה בכלל לא זה..
אבל לדעתי,זה עדיף.
יש קטע כזה של הרב קוק נראלי על זה שיש אנשים שכל החיים שלהם הם במן מסלול ישר כזה, הם לא לוקחים סיכונים וזה. אז אןלי לא יקרה להם שום דבר מסוכן אבל הם גם לא יתקדמו יותר מידי..
מה שאני מנסה להגיד זה שעכשיו. כרגע. זה מתסכל. זה מבאס. זה מעצבן. זה מרגיש מיותר. אבל כשאתה מסתכל קצת יותר רחוק, זה שווה את זה. כשזה מכוון למקום האמיתי והנכון אין יותר כייף מזה. ונראלי שעדיפ להיות מאנשי הרגשות- אפילו שיש סערות, ולא להיות ההפך..

מוכר מאוד! לא חושבת שזה קטע של אומנים דווקא אבל יש מצב...

לפעמים זה פשוט משהו לא מוסבר. קורה לי...

אם יש לזה סיבה כלשהי?

למען האמת אני לא ממש יודעת. אבל יכולה להגיד על עצמי- יש פעמים שזה כל כך מתסכל שאתה פשוט לא יודע מה לעשו עם עצמך....

אבל לי קרה כמה פעמים שזה גרם לי לחשוב ממה זה נובע. למה אולי זה יכול להגיע, למה עכשיו? הקשר כלשהו.

זאת יכולה להיות דרך ללמוד על עצמך ועל כל מיני דברים שקורים לך- מזוית אחרת.

אני אנסה להסביר יותר.

קרה לי היום שפתאום ממש ממש ממש רצית משהו מסויים. למה? לא יודעת. פתאום זה התחיל.

ניסיתי לחשוב מה קדם לרצון הזה ומה היה שניה לפני. הגעתי למסקנה שהיה משהו שגרם לי וניסיתי להבין איך ולמה. אז בגלל שאני קצת מכירה את עצמי- הבנתי יפה מאוד למה. זה לא שינה את ההרגשה, אבל כן הסביר לי אותה. מה שעלי אישית כן הקל קצת.

ועוד דבר- אחרי כמה זמן זה עובר.... זה אולי יחזור שוב אבל אם אתה יודע למה או שיש לך השערה מה קרה לפני כן שגרם לזה- תוכל אולי לנתב את זה למקום אחר וזה יהיה טוב יותר...

בהצלחה!

 

 

מקווה שכתבתי ברור. אני לא מספיק מרוכזת...

אשמח לדעת אם כתבתי ברור...

שפשוט צריך לבנות לנו סירה. חזקה כזאת ויציבה.

ואז עוברים את הגלים אחרת.

זה לא כמו לשחות ולהאבק בהם בידיים. יש לך מקום בטוח יותר להישען עליו.

הכי רומנטי שלך ובכלל

סירה חזקה מבחינתי זה אנשים שנותנים לך כוחות. זה ספרים שעושים לך טוב ללמוד אותם. זה פול דברים.

זה פשוט ההרגשה שאתה שייך למשהו גדול יותר. חזק יותר. 

ועמוק מאוד.
הרב שמואל אליהו פעם אמר לי,
גשאתה מוסיף אור אצלך, כל הבלבולים נעלמים.
זה אותה נקודה, בטח כיהודים, גדלות,
כאילו... אם כבר אתה מתרגש, אז מדברים אמיתיים! וגדולים...
יפה לך

ממש נכון ויפה מה שאמרת..
תודה

להוסיף טוב ואז הרע נעלם ומתקטן מעצמו?

וצריך להכניס את זה עמוק ולחשוב על זה עוד קצת. זה זווית חשיבה נכונה ומעניינת.. תודה לך עליה!

אני אוהבת לחיות חיים פשוטים ושלווים ובטוחים ומאמינה שזה עניין של בחירה.
מבחינתי הצד של השירה וכל זה (יותר קוראת מכותבת)
הוא תוספת יפה ומעמיקה על גבי החיים. ולא דרך חיים.
רגשות זה דבר שניתן לניתוב ולהבנה.

מאמינה שכולנו היינו שמחים לחיים פשוטים ושלווים.

אבל הנקודת מבט על החיים שלך זה עניין של בחירה וזה בדיוק מה שניסיתי להגיד כאן- שאולי הסיטואציה לא כ"כ נתונה לבחירה- אתה בסערה סבבה? אבל~ אתה יכול לגרום לזה שהסערה קצת פחות תהיה חזקה בזה שאתה נאחז בדברים שמחזקים אותך.

יענו בים אתה לא שולט- בסירה כן..

אבל אשרייך.

השקיעה בסערה הזו נתונה לבחירה. אולי קשה לבחור כך ויש משהו מפתה ומסעיר ברגש העוצמתי הזה, אבל בסוף אפשר לבחור אחרת ולהשאיר את זה במימד אחר.
באופן כללי אני מאמינה שיש לנו שליטה על החיים שלנו הרבה יותר ממה שנהוג לומר, במיוחד כאנשים דתיים שמאמינים בהשגחה וכו'.

(במאמר מוסגר אני אומרת שאני של לפני שנה גם היתה חולקת עליי. ברור לי שהמציאות שאני חיה בה הרבה יותר מאפשרת לי את זה. אבל גם אז זה היה נתון לבחירה)

סתם לא אומרות את זה באותם מילים.
אין לך שליטה על הסיטואציה.
יש לך שליטה איך להסתכל עליה

אני חושבת שזה טוב לפעמים לכאוב. לתת לנפש שלך להשתחרר. גם לשמור הכל בפנים זה לא בריא.
לא לטבוע ממש לא.

איך להסתכל עליה וממילא לשנות אותה מהצד הנפשי האישי.

ממש התחברתי לזה...

נותן מין מבט אחר..
ממש יפה
תודה!!

זה עדין, וברור. ממש ברור.

ויפה כל כך
נותן פנים אחרות לסערה...
תודה רבה לך!

זה מעולה ממש.

תעלה לפסיפס?

א. אני בת

ב. מפשוטי העם;)

אבל תוודה!

את כותבת באמת מעולה. ופסיפס זה צעד בדרך..
כתבת קצר וממוקד. העברת בכמה מילים דבר כל כך ענק וזה ממש לא קל לעשות. המילים האלו מעוררות מחשבה.
באמת תעלי

וממש תודה 

מהמם!

כאן זה פורום, שם זה במה.
זאת אומרת, כאן זה מקום שמיועד יותר לדון ביצירות וללמוד איך להשתפר. בפסיפס זה במה ליצירות גמורות, שאפשר לקבל תגובות עליהם.

מה שכתבת בהחלט מתאים.

נחשוב על זה..

כתיבה מיוחדת.

הניקוד ממש מוסיף!

וגם הפיסוק מצוין!

ממש תודה רבה

 

מתוק וכואב..
אהבתי

דימוי יפה מאוד. אין כמו דבר כואב ושורף כמו הגעגוע.. 

בס"ד

אהבתי ממש את החריזה ואת התוכן.

ברוך הבא בצל קורתנו

כנראה כי הוא נעשה על ידי כיפוף הקש/הנצרים.

בקצת מילים

אהבתי

בזמן האחרון אנשים כאן מצליחים לצמצם במילים ובציורים כדי לבטא עומק כל כך אמיתי בנפש האדם..
וואו, נפלא

רק הייתי כותבת "ד' אמותיו" ולא "דלת אמותיו".אבל אולי זו רק אני.

מבקש, מתחנן.
ופתאום מגיעה הנפילה.
לא ציפתי לזה. אבל כ"כ מוסיף.לצערי.
היו יוצרים שלדעתי היו מפחדים להוסיף משהו כזה.
אבל כך הם החיים, ולדעתי מעולה שאת כותבת אמיתי.

עצוב לי סופו של השיר.
מכירה את המשפט ".. ירידה לצורך עליה"?
אם השיר היה שלי ההיתי מוסיפה קטע כזה.

שכוייח. מהמם!

וההפתעה בסוף..
טלטלת אותנו

וואו מדהים

זה יפה. 

בהצלחה

1.למדתי קורס קצר בהיותי ילדה

לומדת מיהודה גזבר הרבה 

קניתי ספר בנושא הכתיבה עם תרגילים עוד לא השתמשתי

הייתי שמחה ללמוד עוד..

2.דעתי להתחיל מקטן קורס קצר כי זה הרבה כישרון ותירגול יותר מלמידה

ואם לא תעבדי בזה לא יהיה שווה

3.שואפת לעסוק בזה כתחביב ואולי לשלב עם התחום שלי כחנ"מ

להיות עורכת בעיתון אולי או מבקרת ספרים

לעזור בכתיבת עבודות.לעבוד קצת בכתיבת תוכן

4. עוד לא עשיתי משהו מעשי בינתים תחביב

5.כמו שאמרתי בינתים זה משהו מהצד-אולי בעתיד יתפתח

יש כזה דבר ביבליותרפיה.אולי זה ישלב לי את התחביב והמקצוע שלי

 

הייתי אצל משהיא פרטית אחת על אחת.

רוצה (כנראה ) משהו קצת יותר משוקע ומאורגן כזה.

חושבת לפחת את התחום הכתיבה שלי.

 

 

חשבת (אולי ) להרשם לקורס כתיבה.

לכן אני מתעניינת.

 

מה אם המגרה , משהוא שמע יודע על זה?

ענת (משהו ) קורסים פרטים והוצאה לאור של ספרים?

 

או שאולי עדיף אחד על אחד ולא קבוצה?

מה היתרונות/חסרנות בקבוצה?

מה כדאי לברר? (אם יש תעודה ואפשר להתקדם הלאה), מה עוד צריך לברר?

 

נ.ב

 

אני אוהבת לכתוב, וחושבת בעתיד הקרוב להשקיע בתחום.

לא בטוחה שזה היה השנה, אולי עוד שנה/שנתיים .....

אני רוצה לברר בגדול. מה נותן לי קורס כתיבה זה או אחר.

לאן (אם בכלל) זה יקדם אותי ומה זה יתן לי בהמשך החיים.

 

 

* אני כבר בעלת משפחה עם ילדים למי שלא יודע.

 

 

יש לו רשימת תפוצה שבה אפשר לראות את הסגנון ושם יש כמה תרגילים

(זה בחינם הסדנאות לא)

תעשי חיפוש  בפורום הזה יהודה גזבר

אני ממש נהנית ממנו

מישהי פרטית (בבליותרפיסטית בהווה ועיתונאית בעבר) - אין תעודה או משהו, אבל בהחלט יוצאים עם תוצרים ועם עידוד לכתיבה.

אם מעניין אותך (מדובר בכתיבת פרוזה בלבד, לא שירה) - את מוזמנת לפנות באישי.

כתבת בדיוק מצב שאני נמצא בו.
הרבה זמן חיפשתי לצאר, והנה עשית את זה..
תודה

כזאת תגובה.
תודה!

זה מעבר לנוגע.. אני כל כך מזדהה. 

אמאלה. תודה לך, באמת!

הלוואי והייתי יכולה לכתוב את התחושה שלי כשקראתי.. זה כמו מה שהיה לי. אולי שעדיין. 

תודהֱֱ!!

מחמם תלב ממש!!!

את כותבת טוב!! מאוד יפה האולי בסוף.

זה יפיפה, זה אמיתי, זה כואב , זה חזק.!

מקסים!
השורות הקטועות מדגישות יפיפה את הקטיעות בדו שיח.
ונותנות משמעות משנית למילים מסוימות.


השורה הרביעית קצת לא ברורה לי.
כנ"ל לגבי השורה "את שעל ליבך-תשאירי לך" בקריאה ראשונה לא ברור האם הכוונה ל- את (הנקבה של 'אתה') או במשמעות של 'מה שעל ליבך'
וזה טיפה מבלבל ומציק במקצב השוטף של השיר (אולי לנקד?)


מלבד זאת- מקסים מקסים מקסים!
(כ"כ אוהבת שמשתמשים בויזואליות להוסיף עוד נדבך לשיר)


ובלי קשר-
מקווה שאתם בטוב עכשיו

אוהבת שמאירים את עיני
ומחממים את ליבי

אז ככה...
בשורה הרביעית רציתי שה"תי" של פגעתי יהיה ההתחלה של "תיראי" ולא הצלחתי לחשוב על דרך לכתוב בשתי שורות ושזה יהיה מובן.
אולי לכתוב "פגעתיראי" זה יהיה מובן יותר? מרגיש לי שלא...

את זה במובן של מה שעל ליבך
וזה יכול להתנקם בהמשך של המשפט הקודם או בהתחלה של המשפט הבא.

ו... לא יודעת איך מנקדים במחשב/בפלאפון
אם יש לך הסבר פשוט... אשמח

ולגבי הסוף- ב"ה יום יום

בכל מקרה, ככה זה לא ברור.

ניקוד במחשב- יש במספרים ניקוד.
אבל הכי פשוט לכתוב בגוגל- ניקוד במקלדת והוא מביא לך באחד מהלינקים אפשרות לכתוב עם ניקוד..

כמו החום שמכה בך כשאתה יוצא מהמזגן

ככה זה כואב

ידעתי שאני צריכה לקרוא לך להגיב לי
עולם הדימויים שלך תמיד מפליא אותי. לטובה.
תודה