מי לא יודע לחרוז?
מגיל קטן החרוזים מקיפים אותנו - בספרי ילדים, בשיעורי ספרות, בנאומים מקושטים.
החרוז נתפס כמובן מאליו והוא בהחלט תופס מקום מרכזי בשירה.
אני רואה את כותבי השירה כמחולקים לשני סוגים: אלו שחורזים באופן קבוע (בדרך כלל הסגנון הזה מגיע גם עם מבנה מסודר של בתים ושורות שוות) ואלו שהולכים בסגנון ה'מופשט' יותר, הפרוע, חסר הסדר.
באתגר הזה ננסה לבלבל אצלכם כמה עקרונות שירה שאולי התקבעו.
אתם מתבקשים לכתוב שיר מחורז, אבל שימו לב! אפשר לחרוז שיר במיליון דרכים. הבאתי כאן כמה אפשרויות לחריזה, אבל אתם בהחלט מוזמנים להשתמש בידע שלכם וביצירתיות השופעת. בהצלחה 
* השיר המחורז הפשוט:
כמו הרבה שירים שמסתובבים כאן, בתים בעלי ארבע שורות (או יותר, או פחות, העיקר מבנה יחסית קבוע) וסופי השורות חורזים ביניהם. זו יכולה להיות חריזה בכל סדר שתרצו.
הנה דוגמא אחת מיני רבות: ואם לא רפאה
* חריזה פיוטית:
שמתם לב לצורת החריזה המיוחדת בזמירות השבת? יש שם כל מיני סוגי חריזה, ונפוצה במיוחד זו שחורזת את שלוש השורות הראשונות בכל בית בחריזה מקומית, והשורה האחרונה בכל בית חורזת בחרוז קבוע (שיכול להופיע בפזמון חוזר). הנה דוגמא:
יוֹם שַׁבָּתוֹן אֵין לִשְׁכֹּחַ
זִכְרוֹ כְּרֵיחַ הַנִּיחוֹחַ
יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ
וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ
יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ
הַיּוֹם נִכְבָּד לִבְנֵי אֱמוּנִים
זְהִירִים לְשָׁמְרוֹ אָבוֹת וּבָנִים
חָקוּק בִּשְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים
מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ
יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ
וּבָאוּ כֻלָּם בִּבְרִית יַחַד
נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע אָמְרוּ כְּאֶחָד
וּפָתְחוּ וְעָנוּ יְיָ אֶחָד
בָּרוּךְ הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ
יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ
כאן החרוז הקבוע הוא חולם+ח' בפתח גנובה, ומבית לבית משתנה החרוז המקומי (נים, חד...).
אתם מוזמנים להציץ בזמירון השבת ולגלות עוד דרכי חריזה מעניינות.
* החרוז הקבוע:
השיטה הזו נפוצה מאד בשירה העברית בספרד, ועל פיה חורזים הרוב המוחלט של שירי המשוררים מאותה תקופה (ריה"ל, ר' שלמה אבן גבירול, ר' שמואל הנגיד וכו'). על פי שיטה זו כל סופי השורות בכל השיר חורזים באותו חרוז.
זה מסובך, זה מאתגר, ואם מצליחים הסיפוק הוא עצום והתוצאות מדהימות.
(רוצים דוגמא? בקישור הזה מופיע שיר ארוך ביותר של ר' משה אבן עזרא, שכולו חרוז בחרז הקבוע "חו". מוזמנים להציץ)
* החרוז המשתלב:
טוב, מודה, זו החריזה האהובה עלי. כשכותבים שיר 'חופשי', בלי בתים מסודרים ושורות שוות, בדרך כלל נופלים מהר מאד ומוצאים שכתבנו בעצם סתם מילים רדודות עם קצב במקרה הטוב. אחד הפתרונות (חוץ מלקרוא שירי משוררים באותו סגנון, שזה משדרג את הכתיבה בהמון) הוא לחרוז את השיר בחרוזים פנימיים.
לא צריך לסגור כל שורה בחרוז, בהחלט לא. אבל חרוזים קטנים בתוך המשפטים ובין השורות מוסיפים לשיר מאד ומשדרגים אותו. הם גם הופכים את הקריאה לקצובה יותר.
זה אומר בתוך משפט, גם אם הוא לא מחורז, פתאום לשלב מילה שחורזת. מילה אחת. ולפעמים אפילו יותר. ולא חייבים בסופי משפטים או בסיומי הבתים, פשוט אי אפשר לוותר על הפנינים הקטנות האלה שנקראות חרוזים.
(כולי סליחה על שהחרוזים לא ממש תקניים, אבל מדוחק השעה 
)
ולסיום, ממליצה מאד מאד לקרוא את הקטע המחורז הבא, שיעזור לכם לשמור על כללי החרוז:
המדריך לחורז, חיים אקשטיין
קדימה, מחכה לראות מגוון שירים וחרוזים
תודה!
נהניתי משתיהן