פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 419)

לדעת או לגעת
אותו דבר, בתוך אותה
בועה
ורודה שמתסכלת ואומרת
לי כמה אני טועה

במבט אחורה אבין
ואתחמק
היום אני אחרת

קופסא בפנים וקופסא
בחוץ
לחזור , תשובה
אמת

אכזריות. אוכל.
שנאה.
עצמי

בראש שלך רצות

פונקציות שורש וחזקה,

מעריך בלתי רציונאלי.

 

אתה מסתכל עלי ומשפיל מבט,

מדמיין צורות גיאומטריות,

ישרים מקבילים, מצטלבים, מקבילים

לא יפגשו לעולם.

 

ככה אתה חושב:

נוסחאות גדילה ודעיכה,

סדרה הנדסית אינסופית

מתכנסת,

מתכנסת.

מתכנסת---

 

וחשבתי שהגעתי למישור,

יציב.

 

וחשבתי שקיים מקום,

שבו אתה יכול ללכת בלי להתאמץ,

בלי לעצור את עצמך מהדרדרות,

או להזיע מטיפוס.

פשוט מישור.

 

ואיזה קול פנימי לחש לי

שאנחנו כאן כדי לטפס.

כאן כדי ליפול,

ולקום.

הזמן קצר הפועל מתעצל

אחראי לתפקודו

משמיד יעודו

 

אבוד

קבור

והוא בשלו רק צועק ומילל

אבא אני רוצה לעמוד מולך

 

וממשיך בחושך לחתור

בצפייה

אולי כוכב יתן לו אור

 

מכור

שבור

ממשיך בחייו

 

ושוב אותו ניגון

ניגון רע

ניגון משתלט

בריחה מן הקושי

חוסר אמצעים במשבר

תתבגר

אבל

יש ילד מסתכל עלי

תבחר נכון

היה מי שאתה

 

מִשמעת החיים

ניגון החיים

יש לך ניגון משלך

חבור אליו.

 

אם אין אני לי מי לי.

בס"ד

בוא נדבר
נשב על כוס קפה שחור
ונצלול לעומקים שיש בהם
חושך ואור בעירבוביה
אתה מערבב את הקפה שלך
בשתיקה חדה ולא שם לב
שבינתיים אני טובעת בתוך
השחור השחור הזה
בתחתית יש בוץ כזה דביק
שהופך אותי ממורמרת
ואתה שותק
אולי גם אתה מרגיש ככה?
טעם של תחתית
הכוס שלך עוד רוקדת
אז איך אדע?
אף פעם לא היית טוב בלבטא רגשות
תמיד מסתובב סביב בתנועה
כפייתית עד שנרדם
וגם עכשיו-
אתה שם בסיבוב
אני פה בלי יכולת לזוז
בוא נדבר
עכשיו מתחננת מלמטה
רגעים אחרונים לפני
יאוש שלי
ומיטה שלך
אתה תמשוך בי קצת מלמעלה
אני אניח יד אוהבת מלמטה
נמצא מקום משותף שהוא
מספיק בטוח
(אתה דאגת שלא אחזור
גם אני פחדתי שתיעלם לי
בסיבוב אחד ארוך מדיי)
אבל עכשיו רגוע
עכשיו אוהב
בוא ונדבר

אשמח לתגובות

 

 

מילים, שעפות ברוח.
מילים, שחודרות עמוק.
מילים, שמהדהדות ומגיעות לאי שם.
מילים, שנכתבות על דף.

 

שוב התנועע

התעופף עם כניעה

שוב הושפל

בעיניו, הדמעה

שוב מתרוצץ

מחפש גדלות

ושוב המסע

מסע של ילדות

 

הלך ללא פקפוק. מטבע החיים. אולי מתוך הרגל. פחד משינוי.

כפרה לא 'מעכבא'. אפילו מדרבנת. והוא שוב. כנוע. חסר אונים.

 

עתיד כה קרוב. אך הוא במרחק.

מרחק של חוסר אחריות. הוא הכתובת.

אני כבר הייתי בסרט הזה.
בכלל, הרכבת שפיספסתם
חזרה במיוחד בשבילי.
שמתם לב?

אל תתפלאו שאני זורקת
כי כבר תפסתי יותר מידי.
הרבה יותר מידי
הלב עמוס.

ותפסיקו לנסות לקחת ממני,
ותפסיקו לנסות שאני ייזרוק,
אני עולה על הרכבת
ומחבקת אותכם בעיני.

בשדה התעופה שלי מותר
רק להתרסק לא להשאיר
חותם
ולשרוף צורי רק מודעות
של
הלל לטייסת חולת
נפש , או ללא

ואין אני ואין הוא בגללי
סליחה לא מלבנת
ואפשר תלות אחרת
או שלא.

אין בי אידאלוגיה או מחשבות
רגש נאבד מזמן ואני
גם

אז אפשר
עכשיו
לסלוח לעצמי
ולהפסיק

שאלה

להפציץ לשלוח לפרוק רק
לא להגיד במילים
ברורות שיעידו כי אין
עוד צביון לי

לא יכולה לבנות ולא
להיבנות
סיום נגמר
ואני רוצה
ליפול בתור
בריחה

כי אני כזאת

שנאה עצמית מהולה
בכעס וחרטות עבר
בגלגול ואש
עוברות .

צרחות אבא
אין

סיגריה ?

אין מטוסים. יש רק מגדל בקרה.
עצור,
פנה
צמצם,
זהירות
מימין,
זהירות!
תוריד פרופיל
אחורה פנה.
הותקלת.
התקלת.
פגעת
האט
דומם
תנחת... תנחת.

רצוני הפשוט.

כנראה שלא כך.

בנין רעוע.

אוסף חומרים חסרי עיצוב.

 

יד הושטה

הוחזק חזק

אבל הוא בשלו

כנוע למציאות

עמוק בחומר

שאיפות עתידיות

שכחון בהווה

 

תינוק שנשבה.

חפץ בהתבגרות.

אפשר לסגור ואפשר לפתוח,
אבל אם?
עדיין אשאר

יש לכולם שתי עיניים או שני
אבל לא לתפקוד
רק
בחוץ

סיפור עם מסר חזק. צריך לקרוא עד הסוף כדי לקלוט עד כמה זה מציאותי אצלנו...

 

השהיד משער שכם

ב"ה אור ליום שני י"א בניסן התשע"ז

שלום לך ארץ
ארץ ישראל
הלכתי היום לפגוש אותך
לחוות אותך.
ראיתי מרחבים של שדות
וגפנים שננטעו בך לא מזמן
את יודעת
עם קרטוני החלב
והחומר הלבן הזה
נו, את יודעת
ששמים כדי שלא יגדלו מדי
ויוכלו להשריש
בך שורשים.
נסעתי
עם האופניים
כדי לגמוע ממך
כמה שיותר
להזיע מהחום
והאהבה שלך
ולהתרענן בצל עצייך
היו אלה עצי אקליפטוס
קצת חדשים לך נכון?
אבל כמו כל דבר
שנמצא בך
הוא הופך לחלק ממך
ונשאר לעד.
רכבתי ליד הכבישים
שסללו בך
כדי שכולם יוכלו
לראות כל חלק בך
גם פגשתי כמה מבניך
על יד מעיין
שנבע ממך
היה אפשר לראות את האהבה
שיש להם אלייך
העיניים הראו הכל.
ראיתי את היבולים שלך
בשלבים שונים,
שדות חרושים,
נבטי תירס
שזה עתה בקעו מהקרקע,
שדות ירוקים
עם נקודות זהובות
חמניות שרק חשפו גרעיניהן,
כותנה בגובה של תינוק
שכבר למד לזחול,
מטע זיתים
ירוק לעד,
שדה חיטה
קצור
וכמובן צמחי הבר
שמראיהם
מוסיף לך צבע
על כל הר.
נפגשתי גם
עם כמה חיות,
מרחוק ראיתי שועל
אך כשהבחין בי
הרים את רגליו
וברח,
דבורים בכוורות,
ובאוויר
כמדומני אנפות,
בברווזים
בהיתי באגמים,
ותן ברח ממני
בכרמים.

תודה לך ארץ
על היום שהיה
תודה לך ארץ
ארץ אהובה.

אז תכלס, מה ההבדל בין התקשורת שלנו לשלהם?
הטכניקות אותם טכניקות,
הרדידות אותה רדידות,
המניפולציות, גם. גם.
דם, אסון, טרגדיה, רוע,
רוע. רוע. רוע.

שחזור הרע, מחשבות על הרע.
הפחדה.
חטטנות.
נבירה בזבל.
חיצוניות.
רייטינגגג
עוד רייטינג.
בידור.
לשון הרע.
סכסוך.
ודבר תורה.

אדון.
שליט.
עריץ.
אבל לעולם לא מלך.
תמיד שולטים על המחשבות שלי,על העתיד שלי,על הגוף, על הנשמה.
מותר להסתכל רק דרך חור המנעול.אסור לפתוח את הדלת.
ככה הכול בנוי. מאסור וממותר. ככה לימדו אותי. בדרך האמת החלקית.
זה לא באמת נכון.לא באמת.
יש פה הרבה מעבר,הרבה מעל כל השגה ותכלית. יש פה סולם והוא מתחיל בדבר אחד.
הכרת טובה.
ברגע שניתנה לך האפשרות להכיר טובה- נעשת בן חורין.
אתה לא חייב, לא זכאי,לא נענש ולא מתוגמל. אתה פשוט...
חופשי?
אני לא חושב שזו המילה הנכונה. אדם חופשי משועבד לחופש שלו. זה מתחיל שם ו...
כאשר נתנה לך האפשרות להכיר לו ולהכיר אותו- נעשת...
אדם.

כלואים בתוך קירות
כשזכוכיות על הרצפה
מסוכן לדרוך, לראות
דברים שנכונים טיפה

לא על שלט ולא על עץ
גם בלי אבן בכיסים
גוף מתאושש ומתרוצץ
ומאבד את החושים
הרגשות,מידות טובות לאמיתה
אותן תחושות של נשימה בתאוצה
וכבר מתחיל בעוד ריצה-לחופש.
הכוזב,הוא רק רצה שאתאכזב
שאתמכר אל המילים
בהם ניסה בי לכזב
ושוב ברח לנופש-בלעדי
גם בשבילו לא היה כדאי
לספר אותו הבדאי
שיתגלה בסוף ימי
אותו השקר הקר,המנוכר
שהייתי לצידך מוכר וקצת מוזר
אבל בעצם...בעצם הייתי שקוע בעצמי.

אֶרֶץ אַל תְּכַסִּי דָּמָם,

דָּמֵנוּ, דִּמְיוֹנֵנוּ

כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ

וְהַדִּמְיוֹן הוּא צִפּוֹר כְּחַלְחַלָּה בְּהִירָה שֶׁבָּרוּחַ,

עם מָקוֹר עָדִין שָׁחֹר.

אַל תִּכְלְאִי בָּנוּ דֶּרֶךְ כָּל הָאָרֶץ

רְגִילוֹת שֶׁל שֶׁטֶף

אֲנִי-אָת בְּצַלְמוֹ,

אַל תִתְבָצְרִי לִי בְּכָל הָמּוֹסְכָּמוֹת

לא שירה

@L ענק
@נפתלי הדג
@עוד אנשים שאולי מכירים