שרשור חדש
הפחד העמוק ביותר שלנו.~עלמה~

הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים.

הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור.

זה האור שלנו,לא החושך שלנו,שמפחיד אותנו ביותר.

אנחנו שואלים את עצמנו,מי אני שאהיה מבריק,יפהפה,מוכשר,נפלא?

למעשה,מי אתה שלא תהיה??

אתה הילד של אלוהים!

כשאתה משחק את עצמך קטן זה לא משרת את העולם.

אין שום דבר נאור בלהצטמק כדי שאנשים אחרים לא ירגישו חסרי ביטחון סביבך.

כולנו נועדנו לזרוח,כמו שילדים עושים.

איזה יופיפיתה פיתה

זה טקסט שבקלות יכול להיות קלישאה, והוא לא. זה מדהים בעיניי.

איך סתם מילים, שנאמרות די הרבה, הופכות ליפות במילים שלך

תודה~עלמה~

חיוך

מסכים איתך. וגם עם פיתה...חותם-צורי
יש מצב שפשוט תירגמת את זה מפה?cookie_monster
כי אם כן, לענ"ד ראוי לתת קרדיט...

לא הכרתי אתזה עד רגע זה אבל גם ממש יפה~עלמה~


זה מספר אחד ושניתי קצת וזה מה שיצא~עלמה~אחרונה


השתקפות.הדובדבן שבקצפת

כל מה שאתה

מפחד ממנו, ילד -

רק כי אתה

לא יודע:

אין מפלצות מתחת למיטה.

 

כשאתה מחבק את

עצמך

אתה לומד בדרך

הכי טובה שיש:

אין מפלצות מתחת למיטה.

רק בחריצי כפות

הידיים.

איזה טוויסט...חותם-צורי
צורב הייתי אומר.
שאפו!
ואיואי.חללית

אין לי מילים. ניסיתי אבל...

 

 

(זה טוב כן?)

את כותבת.נפתלי הדג
פשוט כך. בשלה, בוגרת ומקצועית. כל פעם מחדש.
זה שיר נהדר (כמה קשה להגיד על שיר כזה נהדר), מוקפד, מהודק. ההידוק הזה, הדיוק בפסיחות בלי אף צרימה הוא כמו מנהרה גדולה וריקה ששומעים בה הדהוד של צעקה רחוקה שהיא השיר הזה. תודה.

(אשמח אם תעלי אותו לפסיפס)
אתה כם תותח לא קטןחותם-צורי
ששתף אותנו ביצירות שלך
נו נונפתלי הדג
באמת צריך
נבקר. בהחלטחותם-צורי
ואתם מצדכם מוזמנים לרדת אלינו לפשוטי הפורומים לתת לנו טיפים וייעוץ... בשביל זה יש לכם ניק אדום! סתם, רק רם בא לכם. תודה על העזרה נפתלי!
יש בפסיפס!פיתה פיתה


(הדהוד של צעקה רחוקה זה בדיוק)הדובדבן שבקצפתאחרונה

תודה. אעלה.

לא גמור לגמרי. סליחהעוף דורס
מרגישה בחנות חרסינות עם כסף לא מוגבל.
הכל עדין מידי. מלא שברים.
עוד שניה וישבר פה משהו. מישהו.
נזהרת לא לדרוך על אנשים שבורים. זה כואב מידי.
לא לוקחת כלום. רק יוצאת. בורחת.
ואחר כך חושבת כמה לבבות שבורים יכולתי לשמח. כמה אנשים שבורים השארתי שם.
חוזרת ומתקנת את כול השברים עם דבק חזק וחיבוק.
ומאז פתחתי חנות חרסינות, ברחוב ראשי של הלב.
ובכניסה כתבתי,
הכניסה לאנשים שבורים...
וכל איש שהגיע קיבל נר וזמן. לתקן. להאיר.
אותך. אותי. אותנו.
וואו!לחייך!!!

יפה... 

מרגיש אמיתי ונוגע

פשוט מסיימים לקרוא וקוראים שוב ויוצאים אם תחושה שבסוף הכל יהיה בסדר 

פשוט אין מילים!!!

יפהההפואנטה
כל רגע מדלג בין המציאות למטפורה..

ברחוב הראשי של הלב.. אהבתי
ואוו נגע בי כלכךפצפוצ
פשוט עשה לי טוב לקרוא...
תודה, באמת..עוף דורסאחרונה

עשיתם לי את היום תודה רבה ממש....

כל כיף להעלות פה!!

והיוםפצפוצ
זיכרון שלא זכרתי
מנצנץ ושב.
כאב שלא כאבתי
מבליח עכשיו.

והם לא זעים.
שוכבים.
דוממים.
חללים חללים,
ומחלחלים.

ומבטי נודד מהם-
הלאה.
ואני רק בוהה-
למעלה.
ומחשבותי לכודות
בימים אפורים
חסרי זוהר זיכרון-
מלאי יגון-
ימי משפחה גוועת-
שמתגעגעת.

והימים האלה
הם כל יום,
כל היום,
והיום.
וואועוף דורס
אין לי עוד מילים...
נגע בי... תודה
תודהפצפוצ
מעולה. -אור אש-
כתוב כל כך יפה ומדויק. "חסרי זוהר זיכרון" - מדהים.
יפה כתמידחותם-צורי
ומתמידחותם-צוריאחרונה
זיכרוןזמרת מיוחדת
הלב כואב מתמיד
עם זכרונך מתייחדים
געגועים
בלילות אני נזכרת
על שירי הערש
על הארוחה שהכנת
המלאך הגואל שאמרת
ופשוט נעלמת
נהרגת
הייתי ילדה
מה הבנתי אז?
אמא באה ואמרה
שאת יותר לא מגיעה
לא יהיו עוד סיפורים
לא עוד משחקים
רק מלאכים שבאים ושומרים
היית טובה,
מלאכית קטנה,
ליטפת,
שרת שיר ערס,
ושמרת שלא נכאב.
בחיים לא נשכח אותך
לא נשכח את גבורתך,
את אהבתך,
את טוב ליבך.
וואי כמה הפסדנו ,
נשמה טהורה.
אם רק היית פה
היית רואה כמה למדתי
למדתי לשיר,
להרגיע,
לדבר בנחת
למדתי שאלוקים גדול
שבזכותו אני פה
אם היית פה היית שמחה
למדתי ממך להשקיע
לעשות מה שמאמינים בו.
מגיל צעיר לימדת אותי
לעשות למען האחר
לכאוב כאב העם
לשמוח מכל הלב
ופשוט לתת.
תודה לה' זכיתי.
תמיד היית בליבי
ותמיד תשארי.


סימפוניה לסינתזהחותם צורי
עיתים, כשהאופק נצפד בחברבורות כתומות
והרוח נושמת בלאט
אני מרפה לעצמי על ספסל העץ הצדדי
ומשחרר איזה כאב קטן
שהיה כלוא בתכונה והזדרזות,
וכואב אותו עד לשד.
צמא.
מחייך.
נותן לדמעות לחרוץ מלוחות על אדמה חרבה,
ונושק לדמיונית תקוות עלומים-
שעוד נלך אוהבים בשדות.
נרוץ.
נודר
אשמח להערות ולטיפיםחותם-צורי
אני מרגיש שהכתיבה שלי קצת מבולגנת- כי אני באמת חדש בתחום אז אם למישו יש מה להוסיף אודה לו מאד ( ;
אני לא משהו בזהאחיתופל
בעז"ה
אבל אתן לך כמה טיפים משלי
קודם כל אין בזה חוקיות
לפחות לא בשביל הפורום בשביל הפסיפס (@L ענק יכול להסביר את זה לי אין שמץ)
אבל מה שאני עושה זה בדכ פשוט נותן למילים לזרום ומנסה לפזם מנגינה בראש ואז או שמשנה חלק מהמילים בשביל המנגיננ או שמשנה את המגנינה
מרגיש מהכתיבה שלך שיש לך אוצר מילים גבוה מאוד וכןשר ביטוי טוב אני די בטוח שלא ירדתי לסוף דעתך באמירה שהשיר בא להעביר
אז אולי המומחים שאתייג למטה יוכלו לעזור לך
האנשים הטובים בזה הם(אנשים שעזרו לי ושהתחברתי לכתובה שלהם) @פצפוצ @כישוף כושל @L ענק @נפתלי הדג @רוש לילה.
תודה נשמה טובהחותם-צורי
ואני גם אוהב את הכותבים הנ"ל...
אני בד"כ עושה כמו שאתה אומר בלי ספונטיאניות אבל כל דבר וגם יצירה אם היא באה עם סדר וחשיבה היא יותר טובה ולכן אני מבקש טיפים...
תודה לך!
תודה על התיוג!נפתלי הדג
בכלליפצפוצ
אני חושבת שלא לכתוב בכוח..
ואם עולה רעיון אז פשוט לכתוב במילים שעולה ואחכ לשפץ..
ומבולגן זה לאו דווקא חסרון
מה שכתבת ממש יפה👍
ואווו וממש מחמיא להיות ברשימה הזו😎
אממפצפוצ
תאמת שאני לא אוהבת להעיר על כתיבה.. לאידעת זה מרגיש לי שזה משו שבא ממש מהנשמה (לפחות אצלי) ואני פחות יכולה להגיד לשפץ וכזה.. כי זה הופך את הכתיבה ממשו אוטנתי ואמיתי למשו יותר צבוע ומחפש שלמות כזה.. מקווה שמובן..
מובן, ברור.חותם-צורי
אבל כל האמנים, המלחינים המשוררים- עבדו קשה על סגנון ומקצועיות ומסגרת ויצקו לתוכה את ההשראה שלהם. אבל זה כבר שאלה של מינון ואיך עושים את זה תכלס.
אגב, מישו אמר הרב קוק מסביר את "החכם עדיף מנביא" את החשיבות של השכל והיסודיות על פני ההשראה )... יש מה לעמיק...
בהחלט מרגישים את הסינתזהנפתלי הדג
התזה והאנטיץזה וההתערבלות הזאת, וזה שיר כיף, משביע נפש.
נדמה לי שיש מקום לשחק בו עוד קצת, יש בו משהו שמרגיש לי מעט לא גמור. המשפטים יכולים להיות אולי מהודקים יותר, מדוייקים. מה אתה חושב?
(יכול להדגים ספציפית אם אתה מעוניין)

לא הבנתי בדיוק את מקום המילה האחרונה בשיר
אני מרגישחותם-צורי
שקצת נקרעתי בין הרצון לשיר יפה לרצון להעביר את המסר שמורכב קצת.
אני גם מסכים מאד על המושגים שהזכרת הידוק וכד'.
אולי זאת השאלה איך עושים את הסינטזה בין שני הרצונות...( ;
והמילה האחרונה. התכוונתי אליה כסלנג, ערסי כזה. בוטה. תדמיין במקום 'נשבע באמא'. לא קשור כזה. קצת דוקר. עצוב. קשה לי להסביר...
אחת האמנויות הנהדרות בשירהנפתלי הדג
היא לדעת ליצור מעט המחזיק את המריבה (אמנות נהדרת אחרת היא ליצור מרובה המחזיק את המעט, אבל זה כבר עניין אחר), והיא באמת דורשת הרבה לימוד.
זה שיר טוב, באמת.
תודה שאתה מפרגןחותם-צורי
מחמם את הלב.
מרובה המחזיק את המועט הכוונה למוזיקה מזרחית?
נפתלי הדג
אני מפרגן רק כשמגיע

לא, לדעת לכתוב הרבה על מעט זאת אמנות גדולה.
מניסיון אישיאחיתופל
בעז"ה
פעם אחת קיבלתי ממנו התייחסות על משהו
וזהו
גילית מקום חרפתינפתלי הדג
אני באמת צריך להיות מנהל טוב יותר
להתחיל לתייג אותך ואז יחידי סגולה יזכו לייחס? בשמחהאחיתופל


נפתלי הדג
האמת היא שלא הגעתי בגלל התיוג. אי אפשר להגיב לכל היצירות (ואני גם לא חושב שזה מתפקידי), אם יש משהו שאתה רוצה שאגיב עליו ספציפית, תיוג הוא בהחלט דרך טובה
זה מה שאמרתיאחיתופלאחרונה


...שירה חדשה~

ומה אתה אומר, תצליח?

להתעלם מיופי הזה, מהעיניים הכחולות שלה

מהחיוך הכובש והשובבות המתפרצת.

תצליח לשכוח ממנו?

מאבק הכוכבים הזה

מחכמת – היתר, מזה שהיא יודעת כל

בעצם.

תצליח?

תצליח להישיר מבט, לקלף את כל השכבות

לראות אותה ככה,

בלי כל המתנות מסביב.

היא מתחננת.

בטח שתצליח, בטח!

היא כמעט בוכה, דמעה בקצה העין-

לא, אל תנגב, אל!

תביט, תלמד.

בטח שתצליח

בבקשה.

קול רועד.

מי אם לא אתה?

יאאעע אני אהבתיייפצפוצ
זה כזה חמוד ואמיתי
וואו..תודה רבה שהעלית-שמחה-
יפה מאוד, ונוגע.נפתלי הדגאחרונה
הציור עדין מאוד, כמו שכבה אחרי שכבה של צבע (של אישה יפה, של עיניים כחולות מבקשות – תראו בעדנו). החזרתיות הזאת, שלרוב אני לא אוהב אותה, בונה כאן תמונת אנוש.

(ואולי הייתי בוחן אם אפשר לדייק אותה יותר, האם היא תמיד מוכרחת)
צפירות. (מחשבות מיום הזיכרון שנותנות כח לעצמאות)חולות
צפירות.
כמה עוצמה יש בהן.

ערב יום הזיכרון, גשר בר אילן.
רעש, תנועה. מלא מכוניות.
עומדים על הגשר עוצרים את החיים לדקה.
כולם עוצרים ללא תנועה.
צפירה.
שקט עוצמתי מתפשט באוויר.
סירנת אמבולנס מפרה את השקט לרגע, מזכירה את קדושת החיים.
דקה של זיכרון ועם ישראל ממשיך הלאה.
צפירה של חול.

יום הזיכרון, סדר בוקר.
"שותפים".
חלל אלמוני שנלמד לעילוי נשמתו.
המולת בית מדרש. סברות. קושיות ותירוצים.
צפירה.
קוטעים את הלימוד באמצע משפט.
שקט עוצמתי מתפשט באוויר.
שתי דקות מתייחדים עם הרוגי מלכות.
צוללים חזרה לתוך הסוגיה.
תורת חיים, תורת ישראל.
התורה מקדשת את החיים.
צפירה של קודש.


התאחדותרון א.ד

מידי שנה

כשהרחובות קופאים,

קול צפירה חדה

מפלח קול דמה דקה

 

וכל העם

רואים את הקולות

ושומעים את הזיכרונות

ומרכינים ראשם.

 

ומיליוני יחידים

מתאחדים לאחד

ואלוקים למעלה מונה:

אחת ואחת.

 

ולרגע,

מתנפצים ההבדלים

ונשברות המסכות.

ומבין המוני המיחדים,

דמעתה של האומה מתאחדת

אחת אל אחת.

מדהים. התגעגעתי לשירים שלךמישהי=)
תודה!רון א.ד

קצת קשה לי למצוא זמן לכתוב מתחילת השנה....

^^משתדלת יותר

כמה נכון. תיאור מדויק ויפה

ואו ממש יפהפצפוצ
אהבתי פשוט
תודה רבה על התגובות!רון א.דאחרונה


בך אבטח ולא אפחד- ליום הזיכרוןחן הכתב

דם שאול ושכול- 

 

התנצחוני? 

 

חיים שאל ממך - נתת לו!

 

חיי נצח יש לי 

 

קח נא קח 

 

בך אפחד ולא אפחד 

 

ולא אפחד ולא ארעד! 

 

כוס יגונות נתת לו- 

 

ולא אדע כי אדום!

 

כוס נחמות  יש לי

 

קח נא קח

 

בך אבטח ולא אפחד

 

ולא אפחד 

 

ולא ארעד! 

אשמח לתגובתכםחן הכתב


וואוו. מאד אהבתי את המובאות הנרמזות. הרבה חן ועוצמה יש פהנפש חיה.
יישר כח!
תודה רבה!חן הכתבאחרונה


ליום הזיכרוןעוף דורס

אנשי הדממה

 

הם פוסעים ביננו.

מותירים אחריהם כוכבים קטנים של טוב.

אתה היית איש הדממה,

בזכותך יכולתי להיות איש השיגעון. האושר. הטירוף.

איש האש.

ועכשיו, שלכת קפואה בלבן. אתה נפלת. ולא קמת, לנצח.

והדממה שלך זועקת באוזני.

נגע בי כלכך עד כדי צבטיה..פצפוצאחרונה
כמה שקצר ככה קולע.
איפשר להגיד שנהינתי לקרוא
כי התוכן כואב.
אבל ממש אהבתי תכתיבה👍
תרועה בדממהאיריסיקה

תרועה בדממה \איריס לוי

 

ברגעים של דממה צורבת

נרכין ראש

נתייחד

תזלוג הדמעה

אל  נר הנשמה ,

זעקת הנופלים נשמעת

בשקט.

נחסיר פעימה .

 

השמים בוכים

באפור,

קרן שמש מסתתרת

 בעצב

עד שתישמע קול  תרועות

החצוצרה.

1.5.17

@איריס לוי כל הזכויות שמורות .

...........ענני-יה

בס"ד

שוב לא יקומו, רבים וטובים

מגפיים כבדות וצחוק ילדים

רבנים עטורי כבוד וזקנים

אימהות מניקות ואבות לילדים

 

ממגש הכסף של זמר חכם 

שמנה ריבוא ועוד אלף אדם

זרמו להם בינתיים נהרות של דם

למילוי תעלת מבצר ארץ תם

 

ונעבור ונראה מתבוססים בדמיך 

ונאמר בדמינו קמים רוב אחיך

ולא ימוך לבבינו בקרב עמיך

והם יעטרוך ויהיו עדייך

 

ונאמר בדמינו חיית

 

וואומשתדלת יותראחרונה


הכללים של הלבפצפוצ
יש כללים בחיים,
הם כללים של הלב.
הוא החליט אותם לבד,
אין אפשרות לערער.
החוקים הם נוקשים,
לא תמיד זה מובן,
בעיקר-- תמיד לא מובן.

אבל אין הוא עונה על התהיותי,
רק מביט אלי,
מחייך את חיוכו המיוסר,
ודומם.

והכללים כמו כללים
ממשיכים להגביל..

ליבי שלי קבע הרבה דום שתיקה.
אז הפה מדבר את דבריו,
והלב שותק.
שותק מידי.
שותק מדם.
יש כאבים של ימים,
יש כאבים של שנים,
יש צחוק,
יש הרבה חיוכים.
ויש לב אחד קטן שקבע לו כלל:
שמה שמספרים -מספרים לכולם,
ואם לא- אז לא בכלל.

ואני
אני עוד ישכנע אותו ואותי-
שאין זה תועלתי.
כתוב ממש יפהשאג
אני אישית גם אוהב את זה שברור שיש סיפור מאחורה וככל הנראה לעולם לא תדע אותו
את כותבת ממש יפה!לאנשכחולאנסלח!
שתדעי שאני ממש אוהבת את הסגנון שלך, ושאת ממש מצליחה לקלוע בדיוק למילים ולהרגשות שלי...
זה נכון, אבל...חותם-צורי
אם הלב גם היה מציית לנו בתדירות הפעימות ובתמידיות שלהם.. מממ מעניין איפה היינו היום.
תחשבו...
מאה אחוז כלכך👌👌פצפוצ
שיזכה למצוא תאיזון
חח קטעפצפוצ
מצחיק אותי כי כשאני כותבת מרגיש לי במאה אחוז שאלו תחושות שקיימות רק בי
וכזה פתאום כשאנשים נחשפים אז כזה את שומעת הזדהות וזה.. קטע
ותודה😘
כי אנשים מפחדים לדבר על פנימיות...חותם-צורי
למרות שכולם, כולם. אבל זה משתנה, בזכות אי אלו אנשים...
בכיף פוצ! תמיד כאן בשבילך!ס חוץ מכשאין וויפי...
יפה מאד אבל הערה קטנהחן הכתב

הייתי מחליף את השותק מדם לשותת מדם 

אולי אצלה הוא שותק ולא שותת פשוטחותם-צורי
אולי👼פצפוצ
רעיון👍 תודה💓פצפוצ
אולי תוציאי ספר?אחיתופל
כוונת אלי?פצפוצ
חח מה אניכתוב בו?פצפוצ
את כל השירים (המיוחדים-דעתי) שלךאחיתופלאחרונה
הערכה חלופית בספר איוב. אשמח לתגובות לפני שאני מגיששאג

 

כאןשאג

1.    תוצר אישי:

 

אין צדק בעולם, ואין ה' מקשיב1

כך אמר איוב

בכאבו על אובדנו

 

חיה תפסתני בלידה2, ייסורים עלי הביאה

בחלב אמי הזינה2

והוסיפה על כאבי

 

אף אדמה לא נאמנה לי, חיות שדה עלו עלי3

אדמת ביתי מחצה בני4

חיות משקי לקחו כשדים4

 

גם רעים אינם עימי, מעללים על רוב פשעי5

עונשי אינו צודק6

אבקש נא את מותי6

 

או אז הופיע אל כביר7, בסערה8 משם הפטיר

אתה קטן ולא נבון9

ועתה, השב עליון10

 

תשובתי אינה קיימת11, על עפר ואפר נחמתני12

עתה אבין את גדלותך

ואתפלל גם על רעי13

 

...............................................................

 

עתה הבן גם אתה, צרות רבות אך נחמה

אינך איוב אך גם אם כן

הקורה הוא מה'

 

 

 

 

הסבר תוצר:

1)    " לא אאמין כי יאזין קולי" (איוב פרק ט' פסוק ט"ז).

2)    " מדוע קדמוני ברכים ומה שדים כי אינק" (איוב פרק ג' פסוק י"ב).  המצודת דוד מפרש שהכוונה היא שבזמן הלידה המיילדת (חיה) החזיקה אותו במקום לתת לו למות.

3)    ניגודיות ל-" כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך" (איוב פרק ה' פסוק כ"ג).

4)    דוגמאות לבגידת האדמה והחיות (לא דווקא חיות בר) באיוב מתוך הצרות שבאו לאיוב בפרק א'.

5)    "ויהי אחר דבר יהוה את הדברים האלה אל איוב ויאמר יהוה אל אליפז התימני חרה אפי בך ובשני רעיך כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב" (איוב פרק מ"ב פסוק ז'). המצודת דוד מפרש שהרעים אמרו שאיוב פשע הרבה ואין זה כך.

6)    " ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני" (איוב פרק ז' פסוק כ"א).

7)    "הן אל כביר ולא ימאס כביר כח לב" (איוב פרק ל"ו פסוק ה')

8)    "ויען יהוה את איוב מן הסערה ויאמר" (איוב פרק ל"ח פסוק א')

9)    מתוך אי הבנה של המציאות כמתואר בפרק ל"ח.

10)          "הרב עם שדי יסור מוכיח אלוה יעננה" (איוב פרק מ' פסוק ב'). המצודת דוד ורש"י מפרשים שהכוונה היא שמי שמתווכח ראוי לו שיענה תשובה.

11)          "הן קלתי מה אשיבך ידי שמתי למו פי" (איוב פרק מ' פסוק ד').

12)          "על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר"(איוב פרק מ"ב פסוק ו'). העפר והאפר לפי מצודת דוד הן הצרות שבאו על איוב.

13)          "ויהוה שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו ויסף יהוה את כל אשר לאיוב למשנה" (איוב פרק מ"ב פסוק י')

 

בנוסף השיר בנוי משבעה בתים שכל אחד בנוי משלושה שורות כנגד בניו ובנותיו של איוב

האמת, המספרים ממש הפריעו לי לקרוא..נלחמת ומתייאשת
אבל היה עוד משו שקצת תקע אותי בקריאה.. לא יודעת להסביר כרגע.. אנסה להגדיר בהזדמנות..

אבל בגדול בשביל עבודה זה טוב נראלי.
אני יודע לא הצלחתי להעתיק את זה כהערותשאג
תודה
אשמח לנסות לעזור אבל יותר מאוחראחיתופל
נותן לך אפשרות לערוךאחיתופל
מאוד אשמח אם תוכל לערוך את הציטוטים ככה שלא יזכירו את שם ה במפורש
תודה לא חשבתי על זהשאג
כאן כבר אי אפשר
אופס לא ראיתיאחיתופלאחרונה
אפשר לבקש מ@L ענק
צונאמי הנפששמחת ה'

שקט

גלים מתנפצים אל החוף

שלווה

פתאום פגיעה

מים נסוגים, מפחדים

מתגוננים

ואז בקול רעש גדול

מתפרצים

שוטפים את החופים

שוטפים את הבתים

ובעיקר נשטפים האנשים

מיטהרים, מתמלאים

מושפעים

המים נרגעים

מתעמעם הכאב

חוזרים למקומם

אך את שלהם כבר עשו

את כולם כבר שינו

 

המון ניגודיותשאג
ממש יפה!
שיר שמזיז משהו בפנים.חללית

כאילו גם עלי עברו רסיסי הגלים, רק לכמה רגעים

ממש אהבתיפצפוצאחרונה
לאידעת הכל כזה
התחבר לי כלכך לחיים
ואהבתי שלא כל השיר עוסק רק בשליליות של המקרה
ושיש אזכור גם לטוב..
"שהגלים מטהרים וכו.."
לעיתיםאחיתופל
לעיתים
לפעמים אני
לעיתים
לפעמים אני חושב לי
האם כדאי לפרוח או לנבול
האם יש טעם להכל
האמנם תמו חורבות לנצח
כייצד ניתן לקצוץ המתח
והוא גדל לו כך פתאום
מתוך הר האפר הגדול
הר בו טמונים אנשים
גולגולת פה עצם שם
אך מדוע הם בודדים
לפעיתים
לפעמים
ואיי זה יפהההפצפוצאחרונה
ממש מרגיש שהבלבלול נושב מבין השורות..
אהבתי גם תסגנון כתיבה
לא מתאמץ כזה..
מחפשת ברכה יפה לרופא בכירנחש משקפיים

שניתח אותי 

 

יש למשהו? או קישור לאתר של ברכות מסוג זה?

ה-אשליהחותם צורי
פתאום שמתי לב, שכל ההמונים האלה בכלל לא עושים לי פחות בודד.
פתאום התחוור לי שכל הקר הזה זה מהם.
וזה מפתיע כי הם כאלה ססגוניים ומיוחדים, ויפים ומצחקקים, המוניים כאלה מחוברים מאד נראים;
והלוע השחור הזה ששם בפנים למטה מקנא וכואב, צמא לחיבור הזה ולקבלה, ולכל האןשר הזה שמנת חלקם של האוהבים.
אל דמע! התחננתי לו . זה כואב אתה צודק אבל... זה לא באמת. הם בדיוק כמוך, לא מובנים תמיד, לא שמחים תמיד, לא מוקפים אוהבים תמיד, נושאים גם איזה תרמיל קצת מייגע...
מי כמוך יודע שלעולם אינך יודע גם כשאתה ממש ממש בטוח...
אז הנח להם ולקנאה, תמחל לה ותרפה. אל תסתנוור כ"כ. אתה יכול לה,לאשליה
כלכך נכון וקולעפצפוצ
אפשר להעביר?
תודה פוצפוצ, כן בכיף.חותם צורי
נגעת בנקודה מאוד אמיתית. -אור אש-
וכתבת אותה מאוד מאוד יפה ונוגע
תודה רבה ( :חותם צורי
זה ממש ממש אמיתיי!לאנשכחולאנסלח!
העלית על הכתב משהו שנראלי המון אנשים מרגישים, ועשית את זה בצורה ממש מדוייקת ונוגעת!

תודה!
אוהב אותכםחותם צוריאחרונה
תודה על הפידבקים! משמח
מחשבות של היום.רוש לילה.
בבוקר נדמה לי שתל אביב אבלה. היא מתעוררת ביחד איתי, עייפה, רועשת וחסרת סבלנות יותר מן הרגיל. הכאב והזיכרון שולטים ברחובות, האנשים הולכים מהר וכפוף יותר. הזמן דוחף אותם הלאה אך מכריע אותם במה שהוא מכיל. אני חושבת על השנים שעברתי עד עכשיו, ויודעת שבשלב הזה אני דרך כלל בוכה. נזכרת בטקסים של בית הספר שלי, בבנות שחורות ולבנות על במה אחת שמדברות על דברים שאף אחת מאיתנו לא מבינה בהם. הבוגרות יותר היו מקריאות קטעי יומן מפולין. ואני תמיד רציתי לצעוק, אפשר גם לספר? לא הייתי שם בגופי. הייתי שם בנפשי, מהיום בו קיבלתי תודעה, מלווה את סבא וסבתא בדרכיהם השונות במלחמה עד שנפגשו. נפשי שרדה ונכוותה יחד איתם, אך גופי שלם.
מדוע זה לא מספיק?
בבוקר בחרתי חולצה לבנה וג'ינס כחול, בהתרסה ישראלית ידועה. אילו הצבעים שלי. עכשיו אני מתחרטת שלא לקחתי סוודר או מעיל, למרות ששניהם מלאים צבעים אחרים. לא כחול, לא לבן, אלא הרבה חום וצהוב ואדום וכתום, כל צבע חם אפשרי, ופרחים. לא כל כך הולם את יום השואה.
אני נכנסת לבית הספר שלי וחושבת על ההבדלים שהתרחשו בשנה אחת. מעמד אחר, עיר אחרת, דת אחרת, עולם אחר, אותה שואה. אותם סבא וסבתא, אותו סיפור, אותה אהבה. אותן ארצות שרופות, אותן עיירות בוערות, אותם ניצולים, אותם מתים. הפעם הרשימה ארוכה יותר. השנים עברו, הזמן עושה את שלו.
הצפירה תופסת אותי באמצע עלייה איטית במדרגות לכיוון הכיתה שלי. אני מרכינה ראש ומנסה להשקיט את הלב ולהקדיש רק דקה אחת של שתיקה מתוך עשרים וארבע שעות של מילים. המסדרון ריק, הכיתות דוממות. בית הספר כולו עמד דום לזכר. אני יודעת שרוב התלמידים בכלל לא מבינים כי אין ביכולתם, אבל השתיקה הקולקטיבית מרגשת אותי. כל אחד מהם עושה את המאמץ המירבי לעמוד בשקט בלי לזוז ובלי לדבר, והם לא מבינים אפילו שגם אותם היו רוצחים שם. לגרמניה לא הייתה סבלנות למפגרים. פגם גנטי, קראו לזה.
הצפירה מסתיימת ואני נושמת עמוק לפני שאני נכנסת לכיתה. בבוקר היה נדמה לי שתל אביב עוד אבלה אבל עכשיו אני מרגישה אותה אחרת, אולי סובלנית יותר. במקום להשאיר את הכאב לאנשים החיים שנותרו לספר לנו עליו, כולנו נושאים בנטל. מקשיבים, בוכים, אוהבים. והאבל איננו נועד לעייף או להקטין אותנו, להפך. צבעי הכחול לבן הם גאווה, הם שלנו. הם ניצחון, הם מדינה, הם סיפורם האישי של הסבים והסבתות שלנו וסיפורו הארוך של העם.
הזמן שעובר איננו דוחף אותנו קדימה מחוסר סבלנות, הוא תומך בנו. שנמשיך ללכת.
גם כשאנחנו כואבים,
אולי דוקא אז.
והעיקר שתמיד נמשיך הלאה.
ביחד.
וואושאג

(לפעמים מפחיד להגיב לך מפחד שיהרוס את השלמות)

היי וואו תודה ❤רוש לילה.אחרונה
שיר שכתבתי אשמח לתגובתכםחן הכתב

רקפות פורחות בין הסלעים 

 

שרף נוטף מבין העצים 

 

משב אקליפטוס נושב על אפי 

 

לראות בכל ירוק את האור האלוקי  

חמוד ממש!מחפשת כינוי

אהבתי את הפשטות שבשיר ואת צורת ההסתכלות החיובית

תודה רבה!חן הכתב


עמוקאחיתופלאחרונה